אני בעז"ה מתכננת להתחיל פסיכולגיה שנה הבאה. 

אשמח אם תגיד לי- מה הכוונה תואר מאתגר? ולמה למשל אתה לא עושה תואר בעבודה סוציאלית? מה ההבדל בינהם?

אני דווקא שמעתי שהוא לא מאוד מאתגר. ורק 3 ימי לימוד בכל המקומות שבדקתי...

ולא סגורה מה בדיוק. (חושבת על פסיכודרמה) 

אני ממש אוהבת פסיכולוגיה.. מקווה שזה ימשיך גם בתואר עצמו. 

בנוסף- אני משלבת עם חוג לחינוך ותעודת הוראה בעז"ה. זה משהו שנראה לך אפשרי? אם הפסיכולוגיה מאתגר אז איך אפשר חוג נוסף? אתה משלב עם עוד חוג?

וכן ראיתי שמלא הולכים על טיפולים כמו cbt או nlp

אבל זה קצת באוויר כזה.. ואולי גם דורש להיות עצמאית... שזאת בעיה בפני עצמה

קשה לי עם נהירה לטיפול מסוים שאני לא יודעת כמה באמת הוא טוב ומועיל

וגם שיש ים של מקומות שמלמדים את זה

אז לא יודעת איפה באמת הכי יעיל וכדאי

ואם יש לך הכשרה בזה, מה אתה מתכנן הלאה בעצם?

זאת הבעיה שלי שבאוויר מבחינתי שאין כאן מעסיק שמעסיק אותי ותנאים נורמלים של עבודה

זה להיות עצמאי, וזה מבחינתי קצת לחיות באוויר...

אני אדם שצריך מסגרת...

מתעניינת בזה,  אבל אולי בעתיד בעז"ה

הפחד להיות "חכמה מידי".

לדעתי זאת גישה ממש לא נכונה. אם את חושבת שיעשה לך טוב להחכים וללמוד - תלכי על זה,

ובעז"ה תמצאי את זיווגך המיועד והמתאים לך, שאולי גם הוא יהיה חכם יותר. 

אבל זה ממש לא נכון לעקב ולהגביל התפתחות אישית מחשש כזה.

את יכולה לשאול על זה גם בפורום לנ"ו, ואני משוכנע שהרבה יצדדו כדעתי.

בהצלחה!

ולהפתח לעולם שבחוץ...

שלפעמים יכול מאוד לשים אותך בנקודה מעל הבחור שמולך... 

אם יש חשש ריאלי שלא תצליחי לסיים תואר מספיק כדי לטפל, והמטרה שלך היא לטפל - אולי באמת כדאי לימודי תעודה, כדי לבטח את האפשרות שטרדות החיים לא יפריעו לך לממש את עצמך.

לגבי דחיקה של דייטים - זה אינדיבידואלי. היו לך תקופות עמוסות בעבר - שבהן גם יצאת? איך התמודדת? המודל הזה יצליח גם כאן?

ובכל מקרה, טרדות החיים יכולות להפריע לתואר. אז במקומך לא הייתי חושש מזה. מקסימום, לא תצליחי לסיים. בטוח שתמצאי מישהו שיוכל לתת לך תחושת בטחון כזאת שלא תרגישי פגיעה בערך העצמי שלך בגלל שלא סיימת - אם את בכלל חוששת מפגיעה כזאת.

יש הרבה גברים בוגרים מאד בנפשם. תסנני לפי זה. הלימודים לדעתי לא יעצימו את זה, לכך היותר יהפכו את זה לברור יותר. וזה לטובתך.

בקצרה-

1 זה לא אמור להיות פגיעה משמעותית

2 תחפשי מישהו שמתאים לך באמת וטוב לך

3 אולי לימודי תעודה במקביל או בנוסף או לפני או במידה ולא תצליחי, הם תוכנית מגירה או רשת בטחון שכדאי לקחת

זה בדיוק הפחד שלי.

בתואר הראשון בקטעים של הדייטים זה פשוט השבית אותי מלימודים. היה לי מאוד קשה לשלב... קשה לי לשלב כמה דברים במקביל... המזל שלי שזה היה תואר קליל אז יכלתי לעשות קומבינות... 

וזה מבאס כי זה לא שיש לי בעיה של שכל ב"ה... 

לעשות את התואר במשך תקופה ארוכה יותר? אני זוכר שאצלנו היו כאלה שהתחתנו במהלך התואר ואצל חלקם זה גרם להם להישאר שנה

תלמדי משהו קרוב לפסיכולוגיה: עו"ס, יעוץ חינוכי, תרפיה כלשהי...

כן - זה מסלול מאתגר ודי תובעני, אבל אני מכירה חברות וחברים שהכירו תוך כדי וניהלו זוגיות. כמו שמישהו אמר פה, היו ויהיו תקופות בחיים עמוסות יותר..אי אפשר לעצור את החיים. בנוגע להתרחבות המשפחה - זה באמת שיקול אינדיווידואלי מתי לעשות את זה.

לגבי הלהרגיש חכמה ולהאפיל על הבן זוג - קודם תקבלי חינוך בשבילך עצמך ותתפתחי איך שתרצי בן זוג מתאים יעודד אותך להתפתח ולגדול, בלי להרגיש מאוים בעצמו. לגבי זה שאת מרגישה "פסיכולוגית" בדייטים, את רואה שזה קורה עוד לפני התואר ;) אז זה שוב העניין של למצוא מישהו מתאים לך.

אם את מרגישה שזה החלום שלך, תלכי על זה, אבל כן תבררי את המסלול לפני. יש כמה דרכים לטפל, דרך כל מיני מסלולים.

כפי שמישהו אחר אמר פה - כדי להמשיך לתואר שני בפסיכולוגיה, תואר ראשון יש לסיים בממוצע 90. אפשר גם טיפה פחות ולנסות להגיש מועמדות חריגה, תלוי במוסד.

יש את מבחן המתא"ם, נכון, שלכל מוסד יש את הדרישה שלו מהו ציון הסף להגשת מועמדות. רובם דורשים 100 (הציון הממוצע) ומעלה. אבל גם פה יש מקום לציון נמוך יותר ולהגיש בקשה חריגה.

(הפותחת)

מה התואר הראשון דורש מבחינת הקורסים? כלומר מבחינת רמת ההשקעה

ואצלי יש קצת בעיה של לשלב דייטים עם תואר ראיתי את זה בתואר הראשון שלי. אבל זה אולי אחרת כי לא התחברתי לתחום של התואר הראשון...

ואני בעיקר חוששת מעבודות גדולות.. ממבחנים ב"ה אין לי בעיה של ללמוד כמות גדולה של חומר עיוני... 

ומה הכוונה לברר את המסלול לפני?

אני חושבת שברוב המוסדות ברוב הקורסים יש מבחן בסוף הקורס. ישנם קורסים שיש מטלות באמצע, כמו סטטיסטיקה ועוד אחרים, בהתאם למרצה/תוכנית הלימוד. 

אני יכולה להגיד שהתכנים מאוד מעניינים, התואר הראשון נותן טעימה מכל תחום בפסיכולוגיה (התפתחותית, חברתית, פיזיולוגית, וכו'). ישנם מעט קורסים שהמטלה הסופית היא עבודה, אבל אני מניחה שגם זה משתנה כתלות במוסד. לפי מה שאני יודעת - הרוב מבחנים.

כשתתענייני במוסדות ספציפיים אני ממליצה לך ליצור קשר עם סטודנטים שלומדים שם, שיגידו לך בדיוק איך נראית תוכנית הלימודים. 

לגבי הדייטים - יש לקחת בחשבון שהלימודים ייקחו ממך זמן ואנרגיות, אבל אני מאמינה שתמיד אפשר למצוא זמן וגם אפשר להכיר בלימודים. 

מבחינת מסלול - שתדעי פחות או יותר מה הדרישות, מה צריך. יש גם כמה מסלולים טיפוליים: קלינית מבוגר, קלינית ילד, התפתחותית...

האם התואר לא מאפשר לשלב איתו עבודה??

קלינית?

*לגבי החכמה מדי- לצערנו בשטח, לא בפורומים, זה אכן מפריע ,זאת המציאות. בד"כ האנשים שמתקבצים בפורומים לא מייצגים יותר מדי.

אבל את זאת את, את לא יכולה לעשות שקר בנפשך כי אחרת את תהי אומללה על כך שלא מיצית את עצמך לכן אני אומרת- לכי על זה בכל הכח, תסמכי על ה' שידאג לך.

*עוד נק' לגבי זה שאת מרגישה מטפלת בדייטים..- כדאי לצאת מזה.. ואני מבינה אותך כי מי שאנחנו או המקצוע שלנו הופך להיות חלק ממי שאנחנו..

כדאי להיות במודעות ולא להכנס למקום הזה בדייטים כי זה מחבל והורס, אני למשל לומדת מקצוע טיפולי אחר אמנם אבל ראיתי שהמטפלת שבי התערבה מדי וכמעט יצא שהתחתנתי עם בחור עם בעיות לא קטנות כי ריחמתי עליו ורציתי לעזור ודי שכחתי מעצמי.

אני חושבת שגם לי קרה משהו דומה!!!

קודם כל ממש תודה

ואגב אני לא עושה את זה בכוונה, בדייטים טובים אני בכלל לא מוציאה את הצד הזה שבי. ב"ה

הבעיה רק שאני נפגשת עם בחורים שאין מה לעשות אני מזהה ומרגישה את השריטות הנפשיות שיש

וישר זה מעלה את זה לדיבור, וזה מתפתח לכמעט חצי טיפול לפעמים (אולי לא טיפול כי מי אני.. אבל כן שיח על זה)

ובאמת היה בחור ממש עם שריטה מסוימת שעד היום לא יודעת מה זה היה בכלל, ובגלל החלק המכיל הזה שבי כמעט לא ראיתי את זה כבעיה רצינית, ולאנשים שסיפרתי את זה אמרו לי לברוח ושהשתגעתי שבכלל אני חושבת על זה ברצינות...

ואת צודקת, אין לא יעזור זה מפריע!... שוב, זה לא בכוונה האופי הזה והייתי שמחה להיות פשוטה אבל זה באמת חלק ממני.. ואני צריכה מישהו שזה לא יבוא אצלו לידי ביטוי....

מבינה אותך לגמרי לגמרי,ככה זה שיש לב טוב, ב"ה זה מעולה ונצרך בעולם אבל חייבים לשים גבול לחסד הזה כדי לא להזדקק לעזרה וטיפול בעצמנו

טיפולי כמו פסיכודרמה, טיפול באומנות וכד'. ואגב CBT ופסיכותרפיה לומדים על גבי תואר שני במקצועות כמו ייעוץ חינוכי/פסיכולוגיה/עבודה סוציאלית

הבעיה שאני ממש לא מתחברת לאומנות ודרמה...

מהשאלה נראה שאת אמביוולנטית לגבי הלימודים עצמם ללא קשר לחתונה או להיות חכמה מדי שהרי אלו עדין לא קיימים.

הלימודים עצמם קשים וצריך מוטיבציה פנימית יחודית להתמיד בזה.

אני מציע שתתחילי בפתוחה עם קורס אחד לסמסטר. זה יפתור את כל הלבטים מפני שאת תדעי אם מתחשק לך להמשיך ואם כן באיזה קצב

ויש לך אולי טיפים? עצות? תובנות למישהו שחושב לעשות מסלול דומה 

התמחות קלינית היא דבר אחר, היא באמת תובענית. אבל אין שום בעיה לחפש חתן ולהתחתן תוך כדי לימודי BA בפסיכולוגיה, זה הרבה פחות מורכב ממדעי המחשב, שלא לדבר על רפואה (מה גם שלא חסרים סטודנטים בחוגים הללו שהקימו משפחות תוך כדי).

חוץ מזה, מי שפוסל בחורה כי היא "חכמה מדי", סימן שהוא לא ראוי לאותה הבחורה.

בהצלחה בכל התחומים!

יש אנשים רגשיים שקשה להם לשלב הרבה דברים במקביל כי ברגע שהם מוצפים במשהו קשה להם מעט לתפקד

אני לא יודע באיזו רמה זה קריטי.

מתמטיקה זו אותה מתמטיקה.

מדעים זה אותם מדעים.

לשון ואזרחות זה כלל ארצי אני מניח.

חינוך מיוחד אני משער שלא אמור להיות קשר השקפתי

נשארת עם תנך ותושבע ואולי אנגלית אם זה הכיוון שלך אין לי מושג כמה זה קריטי  ההבדל ביניהן, אני לא למדתי בהן מעולם אבל אתה יכול לקרוא מאמרים שהם מוציאים באינטרנט.

1. זה באמת רעיון טוב לשאול את מי שמגיע מהתחום ויודע, לא יודע מה פדיחה בזה

לדעתי יהיה ביקוש לרואי חשבון בכל מצב גם בדור הבינה המלאכותית אין תחליף לרואה חשבון מניסיון

2. תראה קצת סרטונים תנסה לבדוק אם זה בכלל משהו שאתה מסוגל לעשות במשרה מלאה (ובדרך כלל בתחום הזה+++) אין טעם שתעבוד בעבודה שלא מתאימה לך בכלל

1. כן פשוט מישהו שגר בשכונה שלי נניח לא נעים לי לשאול אותו כמה הגיוני שרואה חשבון ירוויח, כי זה קצת דומה  ללשאול אותו כמה הוא מרוויח.. אבל בסוף זה משהו שצריך לבדוק.

באמת הייתי רוצה להבין לעומק יותר את העבודה של רואה חשבון. גם דיברתי עם מישהי מאוניברסיטה שהיא יועצת לימודים מטעמם והיא אמרה לי שהינה מלאכותית לא תחליף שיקול דעת אנושי של רואה חשבון.

הייתי רוצה להבין יותר את המקצוע, כדי ללמוד בעצמי ולא רק לשמוע דעות מאחרים לגבי זה.

2. איך עם סרטונים אוכל לבדוק אם העבודה מתאימה לי?

יש לך המלצה בנושא?

1. אני לא כזה חזק בנורמות חברתיות אבל אם אותי היו שואלים לגבי המקצוע שלי הייתי שמח לנדב את כל המידע שברשותי. גם בסופו־של־דבר באיזשהו מקום אני מאמין שכל אחד בוחר איפה להיות ביחס לממוצע. אני יכול להרוויח פחות מהממוצע מהסיבה הפשוטה שאני מעדיף עבודה פשוטה בלי יותר מדי ראש גדול. או לחילופין יש כאלה שרוצים לקחת פרויקטים עצומים עד השעות הקטנות של הלילה ולהרוויח יותר. אז זה לא ממש משנה כמה אותו אדם ספציפית מרוויח.

איני עוסק בחשבונאות / הנהלת חשבונות באופן ישיר אבל הייתה תקופה שהייתי צריך לטפל בכל־מיני דברים שקשורים לזה,

ראשית רואה חשבון יודע לבנות דו"חות כספיים וזאת עבודה שמצריכה הרבה מאוד שיקול דעת וסבלנות

גם כמובן כל הפן החוקי־משפטי / רגולטורי של הדברים

והדרכה להנהלת חשבונות מה לעשות ואיך

חייב להיות בזה גורם אנושי

2. לא ממש כי מדעי המחשב לא עניין אותי כל־כך, אפשר לחפש הרצאות על computer science או שיעורים למתחילים או משהו בסגנון ולראות אם זה משהו שנשמע לך בסדר

זה אינטרס של האוניברסיטה שילמדו בה.

ומה שהיא אמרה לי שהבינה המלאכותית לא תחליף שיקול דעת של רואי חשבון.

אז בעקבות דבריה ייתכן שאלמד שם. נשמע לי הגיוני ומסתדר עם האינטרס של האוניברסיטה 

הם מקבלים בונוסים ואחוזים פר כמות האנשים שהם מצליחים לרשום לאוניברסיטה.

אני לא יודע להגיד אם הבינה המלאכותית תחליף רואי חשבון אבל סביר להניח שהאדם האחרון שהייתי דואל הוא מי שיש לו אינטרס כלכלי ישיר לומר לך שלא.

אולי אתה מתכוון לכל מיני משווקים חרדיים שמוכרים קרח לאסקימואים (בכלל אצל חרדים יש קטע ללכת כמו עדר למכללות דפוקות שמרמות אותם). שם באמת האינטרס הוא להכווין למסלולים ומכללות ספציפיים, כדי למלאות כיתות שלהם.

אם מקצוע ראיית החשבון הולך להעלם או לא זה לא שאלה שחכם לשאול יועץ לימודים באוניברסיטה, ברור שהוא יגיד לך שלא כי האוניברסיטה משלמת לו כדי שיביא כמה שיותר אנשים להרשם אליה, מסלול זה או אחר, מעניין לו את הסבתא.

הרי אם מקצוע ראיית חשבון הולך להיעלם, אז היועץ ייעץ לך להירשם למקצוע רעיית עיזים, וגם אתה וגם האוניברסיטה תרוויחו

אני לא יודע מה כל הנהלים, אבל אם יש חוג פחות מעניין ומבוקש, גם לאוניברסיטה לא שווה להשקיע בו ועדיף שתיסגרנה כיתות וזהו. תאמין לי שהם חסכנים ויעילים כמו כל ארגון, אם לא שזה בבסיס המהות של האוניברסיטה (כמו לימודי יהדות בבר אילן), הם מחשבים כמה אפשר שתהיינה פחות כיתות על יותר תלמידים.

ואומר לו שהוא רוצה מוצר מסוים אבל לא בטוח אם המוצר יהיה יעיל או רלוונטי במועד שהמוצר יהיה שמיש, וחתכן שיזרוק 40-50 אלף שקל לפח לא כולל 4 שנים של זמן ומאמץ שהיו יכולים ללכת למקומות מועילים יוצר, מה איש המכירות אמור לענות לו?

מניח שאם אלך למכולת ואגיד לו "באתי לקנות פסטה, אבל בעצם אשתי גרועה בבולונז", אז הוא לא בהכרח ישכנע אותי לקנות ספגטי, אלא ימליץ על מוצר אחר שלו.

אחרי הכל אני פניצי אליו כי יש לו את כל המגוון שאני רוצה.

יש סבירות שהבחור שלנו יילך ללמוד משהו באוניברסיטה, אז לכאורה היועץ יכווין אותו למה שהכי טוב לו ולא לאיזה משהו שיפוצץ כיתות בסטודנעים ממורמרים ואחוזי הצלחה נמוכים. זה לא משתלם לאוניברביטה.

אם לא יתאחם ראיית חשבון הוא יציע משהו בסגנון. אתה מניח שאם אגם רוצה מדמח וראיית חשבון, לא ישכנעו אותו ללכת לארכיאולוגיה

מעניין לו את הטוכעס מרמור הסטודנטים, הוא עושה כסף מזה שיותר ויותר סטודנטים נרשמים דרכו, זה למה האוניברסיטה משלמת לו.

אם בא אליו טרף קל סטודנט עתידי שרוצה ללמוד חשבונאות או מדמח והסטודנט העתידי מתלבט אם התארים הללו יהיו רלוונטיים ביציאתו מהאוניברסיטה הוא לא יכוון אותו להנדסת חשמל או עבודה סוציאלית, הוא בטח לא יכוון אותו ללמוד מכונאות רכב או אינסטלציה, מקצועות שהai לא יפגע בהם בוודאות כמעט מוחלטת.

היועץ ישכנע אותו שאין לו מה לדאוג והתארים הללו בוודאי יהיו רלוונטיים למרות הai ולמרות שלא מעט מומחים טוענים אחרת, היועץ תפקידו לרשום את הסטודנט הפוטנציאלי דרכו לאוניברסיטה וככל שהוא ירשום יותר הוא יקבל יותר יש לו אינטרס מובהק להצהיר שאין לסטודנט הפוטנציאלי מה לדאוג ובטח שלא לחפש משהו במקום אחר.

יועץ לימודים במכון לב בחיים לא יגיד לך, שמע בטכניון הבוגרים מקבלים יותר כסף במדמח כדאי לך לשפר פסיכומטרי ולהתקבל לשם זו השקעה לטווח ארוך גם אם היועץ משוכנע בכך במאת האחוזים הוא לא ייעץ לך דבר כזה.

אם אדם בא ליועץ לימודים ואומר לו שהוא רוצה ללמוד חשבונאות, היועץ לא ישכנע אותו ללמוד משפטים, אין לו שום אינטרס כזה גם אם הוא משוכנע במאת האחוזים שזה עדיף, הוא לא חבר שלך, מי שמשלם לו זה האוניברסיטה ולא הסטודנט הפוטנציאלי ולכן האינטרס של היועץ הוא לו רווחת הסטודנט הפוטנציאלי אלא רווחת האוניברסיטה והוא לא ישקיע גרם אחד של מאמץ בניסיון לשכנע אותך דבר כזה.

אי לכך כשם שעניתי לך שוב ושוב האינטרס הישיר של היועץ הוא לומר שהמסלולים הללו יהיו רלוונטיים ביציאה מהאוניברסיטה גם אם הוא משוכנע במאת האחוזים שזה שקר שהרי האינטרס הישיר שלו שהסטודנט הפוטנציאלי הנ"ל ירשם לאוניברסיטה דרכו, המרמור לא מעניין אותו אפילו לא קצת, הוא לא חבר שלו וברגע ההרשמה היועץ מקבל בונוס מהאוניברסיטה או אחוזים ותמה האינטרקציה של היועץ עם הסטודנט לנצח.

אי לכך, שוב, האדם האחרון שהייתי מתחשב בדעתו לגבי השאלה אם תואר בחשבונאות או מדמח יהיו רלוונטיים בסוף התואר תהיה דעתו של יועץ הלימודים.

יש מומחים עם דעות לכאן או לכאן אבל יועץ לימודים שתפקידו להעיד על עיסתה של האקדמיה ויש לו אינטרס מובהק ומובנה בתפקידו לומר לי תשובה גם אם הוא יודע שהיא שקר מוחלט ותפקידו לחרטט אותך למען טובת האוניברסיטה תהיה הדעה הכי פחות רלוונטית בעיני בנושא.

כתבתי והסברתי את דעתי, אתה חוזר על אותן אמירות מאוד צודקות והגיוניות (אם כי לא מאוד נכונות, וזה מידיעה, אבל שיהיה). אבל נגמר לי הכוח להסביר למה כל הדברים המאוד נכונים שלך לא קשורים בכלל למסקנה שלך.

מציע למי שמתעניין, לקרוא את שתי הצדדים ולחלץ מהן את העצות שתעזורנה לו.

ואתה עדיין עומד ומתבצר בעמדתך.

טוב שנגמר לך הכח כי אני אין לי דרך להסביר את העניין טוב יותר.

כשאמרת: "אה יועצת הלימודים מטעם האוניברסיטה

אמרה לך דבר כזה? מוזר מאוד, איזה אינטרס יכול להיות לה לומר דבר כזה? ממש ממש מוזר"

אז התכוונת לומר שיש לה אינטרס. וץאבל בהתחלה לא הבנתי אותך וחשבתי שאולי באמת חשבת שאין לה אינטרס.

ואז בהמשך הדברים הבנתי שהתכוונת לומר שיש לה אינטרס ושעשית את זה במה שקראתי לו ציניות. כי לא באמת חשבת שאין לה אינטרס.

שכר הוא גם פונקציה של קביעות ומסירות ויחסי אנוש, אם אתה עובד טוב ואפקטיבי ירצו אותך, וכן להיפך.

כדאי לבדוק באיזה מקצוע צריך יותר שעות עבודה, יחסי אנוש, הקרבה וחשיבה מחוץ לקופסא - ואז לבדוק במה מבין הכישורים האלה יותר יותר טוב, ובמה לא. זה גם יהיה משמעותי לשכר שלך.

(לדוגמה, יתכן שכרואה חשבון צריך יותר להיות בקשר עם אנשים ולשווק את עצמך ואת החברה שאתה עובד בה, לעומת מדמח. אז ככל שאתה אדם נחמד, תוכל להיות רו"ח יותר פרודוקטיבי ותרכוש יותר ניסיון וותק והמלצות, וככה תוכל להשיג קידומים טובים יותר. אבל אם אתה לא כ"כ סבלני ונחמד, עדיף שתלך למדמח. זו כמובן סתם דוגמה ואני לא בטוח שהיא נכונה בכלל)

לימודים וקריירה - לתכנן את העתיד שלך

מניח שהוא די טוב

על מקצועות, מה אנשים מרוויחים באותם מקצועות ומה הם למדו לשם כך ואולי עוד פרטים, ממליץ לרפרף באתר בתחומים שיכולים לעניין אותך.

בהצלחה

בטח יהיו שישמחו לסייע.

(אני מכיר כמה הורים לילדים אוטיסטים אבל כיום הבנים הטלה בגילים גדולים יותר. אם יעזור לכן אז בשמחה)

היי הורים יקרים, אנו סטודנטיות לקלינאות תקשורת ונשמח לעזרתכם.

במסגרת העבודה הסמינריונית שלנו בשפה, אנו רוצות לבדוק את *הרגלי הצפיה במסכים אצל ילדים עם אוטיזם ועמדות הוריהם לגבי הרגלים אלו.*

המחקר מיועד להורים לילדים המאובחנים עם ASD בגילאי 3-6 במסגרתו תתבקשו לענות על מספר שאלונים. מובטח לכל משתתף אנונימיות ופרטיות, ונדרשת הסכמה להשתתפות במחקר.

אנו נשמח להשתתפותכם במחקר.

מצ"ב קישור לשאלונים:

הרגלי צפייה במסכים אצל ילדים עם אוטיזם ועמדות ההורים בנוגע להרגלים אלו

יש לי חברה שמתחזקת קבוצה של עזרה בשאלונים. שאלתי והיא תשמח להעביר בה. אבל היא ציינה שתי הערות:

1. בתחילת השאלון את מציגה שאלה בינרית- "האם את/ה מסכימ/ה להשתתף במחקר". זה ייצור לך בלגן כי אנשים עלולים לא להבין את השאלה (בעיקר הורים לasd שלפעמים הם בעצמם קצת טועים בפרשנות), ולכתוב "לא". עדיף שתוריגי את השאלה ובמקום זה תכניבי בפתיח "במענה על השאלון אתה מביע את הסכמתך להשתתף במחקר", לא כשאלה.

2. היא ציינה שמהניסיון מי שעונה אצלה זה לא תמיד אנשים שתואמים לאוכלוסיית המחקר (היא אמרה שזה לכ נראה לה קריטי, תכלס במחקרים של תואר ראשון לא יקרה כלום אם יהיו קצת עיוותים... אבל לתשומת ליבך).

אנא אשרי שקראת את מה שכתבתי, ואגיד לה להכניס את השאלון

יש תוכנות יותר חכמות לגוגל פורמס, שאם הבן אדם עונה על השאלה בצורה שפוסלת את השימוש בשאלון, לדוגמה אם הוא עונה שאין לי ילד אוטיסט, או דהוא לא מעוניין להשתתף במחקר), השאלון נסגר במידי ואז זה לא נספר.

גם יש קטע שאי אפשר לענות פעמיים מאותו חשבון גוגל.

בקיצור הכל נהיה אמין ורציני יותר.

אבל לא נראה לי שזה כל כך קריטי לתואר ראשון. אולי כן הייתי נמנע משאלה כזאת כמו שציינת, אבל לא צריך להשתגע.

ההערות נכונות אבל- כל הסמינריון, ובכללו השאלון ותוכנו עברו ביקורות של המנחה שלנו ושל וועדת האתיקה, ככה שהסוגיות עלו ואושרו כפי שהן (בהתחשב בתקציב ובזמן;) וממילא אי אפשר לשנות (אחרת נצטרך אישורים מחדש ובלה בלה). לגבי ההסכמה למחקר, ההערה אודות הסכמה להשתתפות מופיעה בפתיח.

בכל אופן, כפי שציינתם בהחלט לא קריטי הניואנסים

אז אשמח אם תוכלי להעביר לה.

תודה רבה רבה(:

אם אלו ההוראות אז שיהיה ככה

יש תוכנות יותר חכמות מגוגל פורמס.

כלומר, יש תוכנות אחרות טובות יותר.

ושיש בו משרות.

החלפתי מסלול תוך כדי התואר להרחיב אפשרויות של משרות וגם כתלות בקורסים שאהבתי.
 

כן

ככלל, מה שהכי מושך זה מה שאתה הכי רוצה לעשות. כשאתה רוצה לעשות את זה, אתה מתרץ לעצמך שזה בגלל המשכורת או השליחות וכו וכו.

אם אתה באמת מרגיש שזה לא טוב לך ואתה הולך רק בגלל המשכורת (לדוגמה), תברח מזה, כי לרוב האנשים קשה להחליף מסלול או ללמוד עוד משהו בשלב מאוחר.

אני, אגב, פשוט אוהב ללמוד. אז אני מצאתי את עצמי לומד ולומד דברים שונים (תחת אותה נישה), ואני מתפרנס מתחום הלימודים עצמו

למרות שבדרך כלל למי שאוהב ללמוד קשה להתביית על תחום אחד.

חוץ מאולי להיות ספרן.

השיקולים שלי היו:

– לימודים יחסית קצרים

– האם יש עבודה במקצוע הזה

– האם העבודה קשה או סבירה

– האם התחום מסקרן אותי

מרוצה מהבחירה שלי לא נראה לי שהייתי בוחר שום מקצוע אחר בדיעבד.

בעיקר חופשים- בחרתי בהוראה

כי יש חופשים ואין צורך כל הזמן לשים בקייטנות

ומשרד החינוך זה סוג של עובד מדינה.

רציתי ללמוד משהו שיהיה לי ביד

משכורת מכובדת שאפשר להתפרנס 

אבל זה היה רק התירוץ.

האמת שלא התאים לי והלכתי ללמוד תעודה מקצועית.

נהניתי מקורס ספציפי והרגשתי שהתואר שאני עושה פחות יועיל לי לחיים כמקצוע.

פירוט נרחב יותר באישי, לא רוצה לעשות אאוטינג.

אבל תואר שלישי עזבתי 3 פעמים (וגם במה שבחרתי החלפתי מנחה ונושא וכו תוך כדי נסיעה).

הסיבות לעזוב היו בעיקר עיסוקים שלא אפשרו לי את הלימודים. בדיעבד אני מבין שצריך הרבה ידע ותשוקה לחקור משהו מסוים ("להיות לא פחות ממאוהב בנושא המחקר שלך", כלשון חבר טוב שלי שסיים phd קצת לפני שהתחלתי). ועד אז זה סתם דמיונות שאני רוצה שיקראו לי ד"ר וכדו, אבל לא באמת מסוגל לבצע את זה (וזה אכן הרבה יותר מורכב ממה שזה נראה).

הדברים שכתבתי יותר רלוונטיים לתארים מתקדמים. לגבי תואר ראשון, לדעתי מאוד חשוב לבחור את הנושא הכי ליבתי שמעניין אותך. לדוגמה, אם מעניינת היסטוריה, אז יש סיכוי שאת יכולה ללמוס פילוסופיה ואחר כך לעשות תואר שני בהיסטוריה, אבל סביר שאת הבסעס של האירועים ההיסטוריים הבסיסיים לומדים בתואר ראשון ואז תהיי עם תואר לא רלוונטי מספיק ועם חור לא קטן בהשכלה שדי יהיה קשה להשלים אותו (תואר ראשון הוא ארוך ויקר ולא מאוד יוקרתי, כך שרוב מי שיש לו תואר ראשון לא יחזור לעשות תואר ראשון נוסף).

לכן הייתי הולך על התחום שבבסיס שלו הוא הכי מעניין אותי. תואר שני ושלישי זה הרבה יותר מורכב והרבה פעמים כמעט לא רלוונטי הטייטל של התואר, בפרט אם לומדים תואר שני מחקרי.

בהצלחה גדולה!!

אבל ככלל, לדעתי כדאי להתפתח בתחום שלא חוזר על עצמו מצד אחד, ומצד שני לא שונה מדי וגם כן מרחיב אופקים.

לדוגמה, הרבה אומרים לא לעשות 2 תארים במנהל עסקים (דוגרי, לא מבין מי בכלל עושה תואר ראשון במנהל עסקים, אבל שיהיה...). כי זה כמעט אותו חומר וללא אפיק להתקדם. מאידך, מאוד נפוץ אצל מורים דתיים, שלומדים תואר ראשון בתחום שמעניין (אנגלית, מתמטיקה וכדו), ותואר שני בניהול בחינוך, שזה פותח יותר שערים לריכוז תחום, ניהול בית ספר או ניהול ברשות או בארגונים שונים.

מצד שני, ללמוד משהו מתחום אחר זה גם בעייתי. כי אז הדרישות לא נגמרות... (אם באמת רוצים להחליף תחום זה שווה, אבל לא תמיד יש אפשרות כזו). לדוגמה אם אני זוכר נכון, די בעייתי להתקדם במחקר על משפטים או עבודה סוציאלית בלי תואר ראשון בתחום (אני מדגיש מחקר כי להיות עוד או עוס בכל מקרה צריך תואר ראשון בתחום), ואין קיצורים או שהקיצורים הם לא ממש קיצורים 😉

אישית, אני למדתי תואר ראשון שמאוד בסגנון מדעי החברה, ואת התואר השני עשיתי באותו תחום אבל בסגנון יותר של מדעי הרוח. זה גם העשיר אותי והרחיב לי את ההסתכלות, וגם כשהתקדמתי פחות פחדתי משיטת המחקר וסגנון הכתיבה של העבודות.

התהליך הוא מנסיוני:

1. תבחר תת תחום שהדליק אותך בתואר הראשון 

2. תבדוק מי מחברי הסגל חוקרים בנושא הזה

3. תקבע פגישה אישית אצל הרלוונטים ותשאל אותם על תחומי המחקר שלהם. בד"כ אחת משאלות המחקר תעניין אותך יותר.

יש לי נסיון בנושא, מוזמנ\ת באישי.

הבנתי שהתואר ידרוש ממני המון אנרגיות, זמן וכסף, הרבה יותר ממה שחשבתי. וגם הבנתי שאני בכלל לא בטוחה שהכיוון שחשבתי עליו להמשך החיים המקצועיים, אז החלטתי לפרוש.

עכשיו מתכננת להתחיל לימודים במסלול אחר לגמרי.

לבדוק תארים שהלמידה יותר מתאימה לך

מבחינת כמה קורסים מתמטיים

או מדו חוגי לחד חוגי..

אם שילמת הרבה כסף ויש לך עוד קצת כוח יכול להיות שזה כדאי.

כי הבנתי שאני לא רוצה לעסוק בו אחרי שאסיים..

מאז עשיתי כבר 2 תארים בתחומים שחשבתי שכן יתאימו לי ובאף אחד בינתיים אני לא עובדת חחח (עובדת בתחום אחר)

אחרי כמעט שנה וסמסטר, ועברתי תחום בסוף אותה שנה. אחת ההחלטות הטובות שקיבלתי.

נכון, זרקתי שנתיים לפח. אבל מתואר שהיה לי בו רע, עברתי למקום שטוב לי בו ממש.

כשסטודנטים מתייעצים איתי אם לעזוב או לא, לפעמים ההמלצה שלי היא כן לעזוב. כמובן תלוי בסטודנט ובסיבה.

אבל לא לפחד לעזוב תואר אם לא מתאים. זה כולה תואר!

וואו.

לא חייבת כמובן

היום בן 44

התחלתי ללמוד בן 24

התחלתי מסלול מעבר להנדסה נמרחתי שנתיים ולא הצלחתי לעבור

עברתי לאוניברסיטה למתמטיקה במטרה להשתלב עם מדמח ואחרי שנתיים שוב קיבלתי הפסקת לימודים בגלל נכשל פעמיים באותו קורס

ואז חזרתי למכללה עם מסלול מעבר למדעיה המחשב והצלחתי סוף סוף אחרי 6 שנים לסיים שנה א ולעבור לאוניברסיטה לתואר כסטודנט בתקן מסודר

ואז נולדו לנו תאומים ובמקביל למדתי לתואר מדמח שנה ב עם דאגות של פרנסה...

ושוב שנתיים כמעט סיימתי שנה ב ושוב מלחמה ושוב בלגן ושוב נכשלתי פעמיים בקורס ואז ויתרתי ואמרתי שלום אחרי 8 שנים של לימודים וסיום שנה וחצי+ של תואר במדעי המחשב

עם המון ניסיון בהוראה ותגבור בתגלגלתי לעולם החינוך

הדרכתי בפנימיה בגיל 33 לימדתי מתמטיקה לקחתי על עצמי תפקידים משרדיים בישיבה תיכונית הגעתי לאחלה שכר יחסית למצבי... ואז.... הגיע אלינו הקורונה הזכורה לרעה... ושוב הכל התבחבש ומצאנו את עצמינו בחלת...

ושוב החלטתי לחזור ללמוד

חיפשתי וחיפשתי והתחלתי ללמוד מהתחלה לתואר בפיזיקה

הקורסים במתמטיקה עברו בסבבה יחסית אני קצת מתברבר עם הפיזיקה אבל אחרי 6 שנים נוספות בגילי 44 עם שלושה ילדים ומשרה מלאה אני עוד שנה בגיל 45.5 כנראה אסיים תואר ראשון בפיזיקה

ואז אתחיל לחפש את עצמי ואחשוב מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול...

אולי תואר שני

או חנסות לחפש מקום בתעשיה שירצה להעסיק אותי

או להמשיך בהוראה בצורה מסודרת

אז אם אתם רוצים לשאול שאלה יש לי ניססיון בכל התארים

הנדסה, מתמטיקה, מדמח, פיזיקה (וגם קצת ת.הוראה מהתקופה בישיבת הסדר)

סטודנט נצחי לצערי

הלימודים די סינדלו אפשרויות קידום מקצועי

אני מכיר הרבה אנשים שלמדו קורס תכנות טוב והצליחו להשתלב בתעשיה בצורה ממש טובה

אבל אני לא נתתי לזה זמן לקאות כי כל הזמן הייתי טרוד במבחנים ולימודים ועבודה

מנקודת מבט שלי היום אני אומר הכל לטובה, ומתפלל לשינוי ואומץ לעזוב הכל ולפתוח דף חדש

גם בעולם ההוראה אםאני אצא ואאסוף תלמידים לשיעורים םרטיים וקבוצות קטנות כנראה ארוויח יותר אבל התרגלנו למקום המסודר בלי הרבה כאב ראש עם משכורת בסוף החודש

קשה לעזוב את מקום הנוחות ולחפש אטרקציות

מה גם אני לפני בנייה של בית אז זה לא זמן לחיפוש הרפתקאות

אם יורשה לי, יכול להיות שהאוניברסיטה זה סוג של מקום בטוח בשבילך לעומת דברים אחרים?

כלומר, שיש לך משהו שלא רוצה שהלימודים יגמרו ותגיע "לעולם האמיתי"?

אני לא יודע להסביר את מה שקרה לי

אני יודע לומר שלא ידעתי להתמסר ללימודים

תמיד התעסקתי בעוד דברים (בעיקר חיפשתי עבודות שונות) שבמבט לאחור במקום להשקיע 3/4/5 שנים

הרשתי לעצמי להתברבר ולהסתפק גם בעבודות מזדמנות

יש לי כמה מחשבות על הגורם לזה אבל זה לא רלוונטי כי זה בסוף סוג של תירוץ...

אני עברתי, לפני בערך 8 שנים.

מה שעזר לי זה לשים את הלימודים בעדיפות שניהף כלומר לא להיות רק עליהם. זה עזר לי לקחת הכל בפרופורציה, ולעבור אותם שלב אחרי שלב, פשוט בהתמדה כמו בתיכון- באולפנה.

דבר נוסף היה שהמקום שלמדתי בו מאד ניסה להקל את הדרישות ולתת תמיכה כמה שאפשר לסטודנטיות..

מה קורה, מה אפשר לעזור לך?

שני דברים קוראים במקביל…

א. ב"ה בהריון ראשון עכשיו, מה שקצת מוציא אותי מריכוז..

ב. אני בניגוד אליך לצערי, לומדת במקום סופר קשוחחח עם דרישות מעל לממוצע🥴

שמחה בשבילך על הסעיף הראשון, וקצת פחות על הסעיף השני..

פשוט להמשיך. להמשיך כמה שאת יכולה. ללמוד למבחנים, להשקיע בעבודות, לעבור על החומר מדי פעם.

ולקחת את כךל ההקלות שמגיעות לך, שאני לא יודעת בדיוק מהן אבל בטוחה שיש.

יכול להיות שזה כרגע בעדיפות נמוכה יותר מההריון, אבל זה יעזור לך להניח את שלב הלימודים מאחורה ולהתקדם קדימה בהמשך.

שמסיימות עכשיו תואר בסיעוד

אחת מהן גם ילדה באמצע

והצליחה בכל זאת לשמור על ציונים גבוהים

לא קל בכלל

אבל אפשרי

שרדתי כדי לספר...

כמו שכתבו לפני- לזכור שזה לא הכל בחיים.

לי עזר לשאוף ל'עובר'. ואכן כך בערך היה..

ולעבוד כסטודנט לסיעוד בבי''ח, זה מכניס ממש לאווירה, ומביא את התיאוריה לשטח.

ממליצה מכל הלב! אחלה בחירה!!