לא מה הגורמים, אלא מה התנאים שמוכיחים שקיימת התאמה זוגית?

אני לא לגמרי סגור על המונח הזה ומשמעותו...

ברור שיש המון רמות של "טוב להם ביחד", אבל בסופו של דבר השאלה היא מה החלופות. האם להמשיך לחפש או לומר "טוב מספיק, נשארים כאן". או שבעצם זה רע מאד...

באמת מנסה להבין....

אני מניח שהיו זוגות מאוהבים שהאמינו בכל ליבם שהם שייכים לאופציה השניה, ואנשים אחרים או הם עצמם יגידו "בכלל לא מתאימים"; ולהיפך, זוגות שהתחילו ברמה הנמוכה - ואדייק, "נחמד כזה, יש על מה לדבר אבל לא יותר מזה; אבל אם נחליט להתחתן יהיה לנו טוב ביחד כי אני אדם טוב וגם היא ואנחנו נעשה מה שצריך כדי להסתדר טוב ביחד" - והגיעו (אחרי החתונה? בטוח שבציבור החרדי נמצא גם כאלה) לחיי נישואין מצויינים

ולכן אני מבין שההתאמה איננה רמת ההנעה, המוטיבציה, לקרבה/נישואין, אלא משהו נוסף, של השאלה עד כמה נוכל להסתדר יחד. התאמה כנראה יכולה ליצור מוטיבציה... אבל לא בהכרח בצורה בלעדית

נ.ב. אנשים אחרים - שרואים את הקשר ואומרים לך "אתה סתם עושה את זה, זה לא מתאים לך, לא בשבילך"

ב. השכל יכול להעיד שיהיה בסדר, או לפחות אני יכול לחשוב שזה מה שהוא אומר, כאשר יש אי-התאמה

א. לא כל בן אדם - במיוחד מישהו שלא חווה את זה - יחפש אהבה משמעותית

הרבה פעמים אדם מקבל החלטה שאיננה טובה לו. ויעידו הרבה זוגות שהתחתנו מתוך אהבה והתגרשו, גם בלי שהתברר מידע עובדתי חדש שהוסתר ע"י אחד הצדדים, וכן הצליחו לנהל - כל אחד מהם - מערכת יחסים טובה בזמן אחר.

ולפעמים אדם חיצוני יכול לומר לך "אתה עושה טעות", לא בגלל שהוא יודע מידע שלא ידוע לך, אלא בגלל שהוא אובייקטיבי יותר, חכם יותר, מפוכח יותר, עם הערכת מציאות בריאה יותר...

אני מרגיש שאתה לא נותן אמון באופציה הזאת, של אדם שפועל למען אדם אחר מתוך רצון לעזור ובדרכים שהן הגיוניות וסבירות כשלעצמן. אתה חושד באנשים שאם הם אומרים משהו זה נובע מטעות שלהם, רוע לב (לא מודע?) שלהם...

ברור שכל האפשרויות קיימות.

הבאתי את מה שאנשים אומרים כדוגמה לזה שאכן אנשים אובייקטיביים יכולים לפעמים לראות זוג שעושה טעות. זה הכל. אם אתה רוצה, תחליף את זה באותו אדם עצמו אחרי שנה.

מה שרציתי לומר היה שבעיני המושג "התאמה" הוא מושג שמאד קשה למדוד אותו או להתייחס אליו, ואשמח להבין מה פירושו של המושג הזה. מה זה אומר "היא מתאימה לי"? שכיף לי איתה? זה משהו אחר. לא אמרתי "כיף לי", אמרתי מתאימה. זאת שאלה אחרת.

אתה טוען שרמת הקרבה הרגשית והאמון השכלי (תשתמש במונחים שלך אם שלי לא מדויקים) בשקלול הנכון=התאמה בדיעבד. (נכון?)

אני טוען שאם כך, למה צריך בכלל את מונח ההתאמה - פשוט תגיד "כיף לי ואני סומך עליה". או שבעיניך זה באמת מונח שקול

מה מרתיע בזה? מה אתה חושב שתצטרך לשלם עבור זה?

איזה מאמץ כרוך בזה?

אם תסביר יותר נראה לי שיותר נוכל להבין..

מאמץ זה נשמע לי דבר מלאכותי. אולי אתה סולד מקשר מלאכותי כדרך להגיע לקשר עמוק?

זה נשמע ביטוי מאוד לא חיובי.

אם הבחורה נראת לך בעלת פוטנציאל לקשר טוב איתה - לך על זה.

אם נראה לך שלא - אז לא נורא.

מה זה "לשכנע את עצמי"? למה צריך את זה?

אם יצא לך להכיר בנאדם שוואלה קלטת שאתה יכול להיות חבר טוב שלו - אז אתה זורם לשם. ככה גם עם בחורה.

אולי זאת בעצם השאלה שמעסיקה אותך?

אם זה כך - מה שמוזר לי שאתה כותב "וואלה אני יכול להתחתן איתה", משמע שאתה מזהה שהקשר הוא פוטנציאלי לחתונה, לכאורה זה הסרט הכי ורוד שיכול להיות, לא? 

כמו שאתה מציג, כל ה'כותרות' שאתה כותב בכרטיסי שידוכים קיימות אך הקשר עצמו לא טוב - צריך לברר מה לא טוב בקשר עצמו. כל קשר בפני עצמו. זה משהו ממש פרקטי ספציפי שאץה צריך לבדוק כלפי כל בחורה.

אולי זה דורש ממך לשבור את ה'סכמות' שפתחת לעצמך בראש לגבי הבחורה שמתאימה לך. נשמע מאוד הגיוני.

אני לא יכול להתחתן איתה אם אני לא רוצה.

ותודה @צהרים על הפרגון

כשאתה אומר "בלי אהבה זה לא יקרה" - איך אתה, כנשוי, תתרגם לי, כרווק מה היא כן אהבה שנדרשת שלזה, ומה לא?

למה ההחלטה של "אני הולך להקים בית עם __, והיא אדם שונה ממני, יש לה רצונות וצרכים אחרים, היא בן אדם לעצמה, אבל יש לנו יעד משותף" לא יכולה להספיק? ולמה הרגש שרוצה קרבה (זאת אהבה?) שאמנם מיקל על כל הסיפור, הוא קריטי יותר מאשר הנכונות לעבוד נכון?

לעצם המקרה הקונקרטי כאן אני לגמרי מקבל שלא בהכרח יש סיבה להשקיע בטירוף... אבל מנסה להבין באופן עקרוני (השיקולים של בחור בן 22 לא יהיו אותם שיקולים של רווק בן 44)

אהבה זה לבבות באוויר. לא 'התאהבות' שאדם עם ראש בעננים אבל כן משהו שרק איש ואישה כולים להרגיש אחד עם השני.

בוא ניקח בחור בן 44. פגשתי אחד כזה, היום הוא בן 46.

ההיא לא התאימה לו, את ההיא הוא פספס, את זאת הוא לא רצה. 

עכשיו נגיד שהוא פוגש מישהי, והם מחליטים שלא טוב היות האדם לבדו. הם חיים ביחד, ונחמד להם - כמו כל שני אנשים סבירים וחביבים. מצידי שיישנו בשני חדרים נפרדים. שיבחרו עד כמה לשתף ועד כמה לא.

יגדלו ילדים ביחד, ישלמו ארנונה ושכירות.

מה רע?

ברור שיכול להיות יופי וכיף. הוא יכול גם להתחתן עם מישהי אחרת שיש לה יותר תכונות שהוא אוהב. אבל הוא בחר בזאת, וחי איתה - לא יכול להיות לו טוב? טוב באמת? עדיף שימשיך לחפש?

שלא צריך להיות כ"כ רומנטיקן? אפשר גם בלי זה לבנות בית בריא?

באמת אני חושב שמתקרבים לגיל ה35 באמת המחשבה נראה לי מתהפכת מבחינת השיקולים.

אפשר להציב רף נמוך כמו שאתה מציע, אבל בדר"כ זה לא מה שהאנשים מחפשים.

יכול להיות שיש אלטרנטיבה מלבד להמשיך לחפש. מה שאתה מתאר זה ממש יאוש מהחלום. זה לא נראה לי כ"כ דבר חיובי.

אני מנסה לנהל דיון שיזקק את החלום של "זוגיות נפלאה עם מישהי שהיא מושלמת באמת, בלי דאגות כלכליות ועם מרפסת מעל האגם" לשאלה מה באמת צריך. על מה לא לוותר, מה חיוני, מה המחירים של כל דבר.

אתה יכול להתארח בבית של מיליארדר, להשתרע על איזו ספה שבא לך, ולאכול מה שאתה רוצה. 

ואתה יכול לחיות בתנאים שהקב"ה נתן לך, ולנהל תקציב, ולהחליט שאתה לא תקנה היום גלידה כדי שיהיה לך דג טוב יותר לשבת. 

אבל בשביל לנהל תקציב אתה צריך להבין מחירים.

אהבה וקרבה רומנטית זוגית זה צורך אמיתי.

לא סתם נתת דוגמא על אדם בן 46 ולא סתם לא כולם רוצים לחיות בדירה נפרדת מהבן/בת זוג ולנהל ככה בית.

בודקים בדייטים אם יש אפשרות להגיע לרגש אהבה אמיתי. לא צריך להרגיש עם הראש בעננים (ויש הרבה סכנות שמרגישים ככה) אבל כן צריכה להיות ודאות רגשית חזקה.

אהבה זה הצורך בה' הידיעה שצריך לבדוק.

כשהגיל מתקדם ועולה חשש רציני שזה לא יקרה, אז בהחלט נכנסים לפשרות כואבות בתחום. אבל זה מקרה קיצון.

אבל על כל דבר אפשר לוותר - השאלה מה מקבלים במקום.

אני רוצה להציג את הצד שאומר:

אהבה זה טוב, אהבה זה חשוב. אהבה זה כיף.

זוגיות במנותק מאהבה זה חשוב, זה טוב, זה אפילו כיף (כמובן אם מנהלים נכון, לא בשנאה)

משפחה במנותק מאהבה זה חשוב, זה טוב, זה כיף.

והאמירה "אם אין אהבה אין כלום" היא לא נכונה.

אם אין אהבה, אין אהבה. ואהבה זה החלק שהכי קל לבנות, כשיש לך זוגיות ומשפחה.

לבנות משפחה או זוגיות זה החלק הקשה...

זוגיות ללא אהבה זה כמו קשר סחבקי בין חברים. זה לא זה.

נשמע לי הזוי מה שאתה מציע ולכן קשה לי אפילו לדון על זה.

אם הצורך שלך לאהבה הוא לא כזה גדול - לך על זה!

ברור שבן אדם שמציעים לו עבודה קלה ומשכורת כבדה יעדיף את זה על פני עבודה קשה ומשכורת ברצפה.

השאלה היא כשאתה צריך לבחור.

לזוגיות כמו לאהבה יש כל כך הרבה צורות.

ברור שזוגיות עם אדם ששונא אותך זה אסון. זוגיות "כמו סחבק בין חברים" זאת אופציה יחסית סבירה

על לחיות בבית אחד עם האבא של הילדים שלך

על לחיות עם עוד אדם בוגר בבית

על הזכות של הילד שלך להכיר את אביו

גם אם הוא לא אפשרי. מתי שזה יוצא מגדר האפשר פשוט יש כאב עמוק קשה מאוד.

גם קיבלו את זה, "לא בשמים היא"..

ב"ה יש חסדים גדולים בעולם.

זה כמו שתגיד שרוב האנשים שאני מכיר לא מתו.

זה אכן לא מאד נדיר, וזה אכן מאפיין את רוב הזוגות הנשואים - לכן הם נשואים.

השאלה היא לא האם זה אפשרי. השאלה היא אם אדם מרגיש שיש לו סיבה לוותר, כי אולי הוא מהמעטים שלא יצליחו להשיג יותר, או כי יש שיקולים צדדיים חזקים מספיק, אם אכן כדאי לו לוותר

אנשים התחתנו כי היה אהה וחיבור ביניהם. משמע שזה מה שחשוב להם.

אהבה זה לא דבר צדדי זה הדבר העיקרי.

כל המשק בית לא שווה הרבה אם אין לך אהבה לילדים ולאישה שלך.

אהבת אישה זה לא כמו אהבה אחרת. זה צורך אחר.

התכוונתי לכך שיש הרבה זוגות שיש להם זוגיות טובה ולכן @קל"ת מתפללת על משהו מאוד סביר. עובדה מבחינה סטטסטית הוא קורה.

לא נאמר דברים חדשים.

מה שמצחיק זה שאתה מציין זוגות שהתחתנו מתוך אהבה כהוכחה לזה שאי אפשר בלי.

כמו להביא ג'ינג'ים כהוכחה לזה שכולם ג'ינג'ים.

ואני לא שולל את האפשרות, אבל גם לא למות במגפה אנשים התפללו. חלקם הצליחו, חלקם לא.

רק רציתי להגיד שזה מעולה להפלל עבור מטרה נעלה.

ואם אתה אומר "יש אנשים שיתמלאה בקשתם בתפילה ויש כאלה שלו" אתה מזלזל בכל הערך של התפילה. ברור שתפילה זה לא כספומט.

בהנחה שלאדם חברים, הוא לא צריך מערכת זוגית בשביל עוד חבר סחבק. אין לו צרוך בזה.

מה זאת אומרת "זאת אופציה יחסית סבירה"? אולי מבחינת הצורך שלך זה סביר, לרוב האנשים זה לא עומד בבחינת הסביר. זה עניין מאוד יחסי. חיים ללא (אפשרות ל)זוגיות טובה קשה לי מאוד לקרוא להם חיים טובים.

אתה החלטת שה סביר מבחינתך - אחלה דבר! לא נראה לי שנכון להשליך את זה לאחרים. זה ממש אישי כל אחד והצרכים שלו. ממה שאני מכיר - זה צורך אמיתי מאוד. וכן אנשים מרגישים שזוגיות ללא אהבה חסרה מאוד ויוצאת מגדר הסביר.

העולם קיים בצורה כזאת שאתה לא יכול לנסות הרבה מערכות זוגיות יציבות של הרבה שנים

ובדרך כלל החיים מזמנים לך מעט מאד הזדמנויות לבדוק איך נראית זוגיות

ברור שבחור שהתחתן עם מישהי ומנהל זוגיות נפלאה איתה מגיל 22 ועד 35, יגיד שזה חשוב ונפלא ואפילו הכרחי.

מצד שני מישהו שהתחתן עם מישהי מתוך פשרה - אולי יגיד שזה נורא ואיום, אבל השאלה מה הוא היה יכול לבנות חוץ מזה.

אני מדבר על - מה באמת קריטי. מה הוא שאי אפשר בלעדיו.

מה סדרי העדיפויות.

ברור שאהבה זה כיף וטוב וחשוב.

השאלה היא על מה אני יכול לוותר.

אתם שוב ושוב חוזרים לשאלה איך נראית זוגיות אידאלית, ומוכנים להרבה פשרות אחרות חוץ מאשר אהבה - הרגש המאד חמקמק (כמה אהבה צריך? איך מודדים בכלל?). ואני באמת חושב שאפשר טיפה להוריד את הרף. אם יועצי נישואין - שהם האנשם היחידים בעיני שחוו הרבה מערכות זוגיות לפחות ברמה מסוימת - שיש להם דעה מוחלטת, זה יעניין אותי באמת

אלא השאלה מה העיקר ומה טפל.

ממילא אפשר לוותר על הטפל בשביל העיקר.

אם אהבה זה טפל, אדרבה! - תוותר על זה בשביל העיקר.

הדיון שיותר נכון לקיים הוא מה שהעלת בחצי השני של התגובה - 

איך מודדים אהבה? איך אהבה מתפתחת? ממתי יודעים לזהות קיים פוטנציאל?

תעשה הבחנה בין שני הדיונים -

"עד כמה אהבה זה חשוב"

לבין

"מה זה אהבה"

אלו שני דיונים שונים לגמרי.

כמו הצעת עבודה - אתה רוצה תנאים ומשכורת

תנאים יותר טובים ומשכורת פחות? להיפך? זה מאד תלוי באדם, מאד תלוי כמה יותר טוב וכמה פחות טוב.

כמו שקודם כל נחליט שצריך תנאים טובם בעבודה, ואחר כך נחליט על איזה משכורת נתפשר

וזה לא נכון, כי ה ימשיך להיות משוקלל יחד

אח"כ תסביר למה היא טפל או עיקר.

יש לך הסבר למהי אהבה?

ואז להחליט מה חיוני ומה לא.

לא כדאי שתזלזל בזה שאנשים אומרים שאהבה זה העיקר מבחינתם. זה נראה לי לא נכון.

בטח שלא רגיש לומר להם שהם מתפנקים בשביל מותרות..

בדיוק כמו שמזרון נוח הוא לא מותרות, אבל אם אין לך, אתה מעדיף מזרון לא נוח.

והאמירה "אם אין מזרון נוח, או אם אין מזרון, אני ישן על ספסל בפארק" היא בעיני סדר עדיפויות לא נכון.

אך לא אפשרי במסגרת הזאת. זה דיון מורכב מדי שלדון על כך.

אם כל הדימויים שלך על מקום עבודה ועל מזרון נוח ולא נוח הם לרוונטיים מבחינתך סבבה.

אבל אין לך שום יכולת לדבר איתי כי אני תופס את הדברים באופן שונה לגמרי.

אתה חושב שהסדר עדיפויות דלך הוא נכון ושלי הוא פגום סבבה. כל עוד הנחה הזאת לא פתוחה - אני לרואה דרך לקדם את הדיון.

חזרנו לשאלת הכמות - כמה נחשב לחיוני, כמה לחשוב, כמה טוב שיהיה, וכמה ממש בונוס

שיהיו לו ילדים, אז יכול להיות מאוד שזה עדיף.

לפחות לדעתי, ואני חושב שזה די ברור.

לחיות בבית אחד עם גבר שאכפת לו ממך אבל לא "אוהב" אותך, כל כך כואב, שאת מתחילה להתחבא בשיחים (גם אם זה שיחים של רבנים)

אני בעד, ואותך זה כל כך מפחיד שאת בורחת לאופציות מאד בעייתיות

ממש לא. לכל זוג יש הפרדה ביניהם, השאלה כמה. יש כאלה שזה ברמת מברשת שיניים, יש כאלה שזה ברמת איזה אוכל הם אוהבים לאכול, לא נראה לי אסון שזה יהיה ברמת החדר שבו ישנים.

ב. גם אם מפחיד אותי - לגור לבד בבית, כשלכל החברים שלי יש את המשפחה שלהם שהיא לפני הכל, וממילא אני אחרי הכל, מפחיד אותי הרבה יותר. 

איש ואשה שחיים בבית אחד וישנים בחדרים נפרדים, יותר טוב מאשר איש שחי לבד אולי עם ילד מאומץ או אשה עם ילד שלא יודע מי אבא שלו

לאם חד הורית. יכול להיות מאוד שבשביל המבנה המשפחתי עדיף זוג הורים ללא אהבה מאשר להיות אם חד הורית.

אבל מציאות של זוגיות פושרת בין ההורים עדיפה על פני אם חד הורית

שבמקרי קיצון מה שהוא אומר נכון, שאפשר לוותר על 'אהבה' בזוגיות (רק במקרי קיצון)

הילד יחווה משהו כמו הורים גרושים (אולי יותר טוב אפילו). זה יותר טוב ממשפחה חד הורית גם אם זה לא המודל של משפחה אידיאלית

רואים את ההורים שלהם רבים. לפחות קצת, טיפה. נראה לי. לא ריב של שנאה, ויכוח.

ואני לא רואה בשום צורה איך הורים שגרים בבתים נפרדים הם טובים יותר מהורים שגרים בחדרים נפרדים ומתנהלים בצורה תקינה - כמו חברים.

שאנחנו מסתדרים ביחד אבל מעדיפים לישון בחדר לבד

למה חייב להיות או אוהבים או לא מסתדרים

ואולי זה יישמע מוזר, אבל יכולים להיות גם שני אנשים שמאד אוהבים אבל בגלל קור/חום וכדומה מעדיפים לישון בחדרים נפרדים...

לכן מראש אני קצת לא שותף לתחושות

בעיני להתחתן ולהישאר בחדרים נפרדים זאת מציאות הגיונית שאומרת "אנחנו מסתדרים אבל רוצים פרטיות", ואילו להתגרש זה אומר פעם אהבתי אותך ממש, היום לא מסוגל לגור איתך באותו בית ולא משנה מה המחיר שנשלם"

שתעשה טובה, ותמצא גבר, שיהיה האבא של הילדים שלה.

אשה שחושבת שהיא יכולה לגדל ילדים, אבל לא מסוגלת לתת להם להכיר את אבא שלהם - היא אדם מאד לא מוסרי. יש לי מעט מאד חמלה כלפי זה

הבסיס של האמירה נשאר נכון בעיני - מישהי שקל יותר בעיניה לגדל ילד לבד מאשר להתפשר על גבר בינוני ועל זוגיות טובה פחות, היא לדעתי עם סדרי עדיפויות פגומים.

זאת דעתי. על הרבה דברים בדיון הזה אמרתי את דעתי ואמרתי שמי שחושב אחרת לגיטימי גם אם אינני מסכים, כאן אני חולק על עצם הלגיטימיות של סדרי העדיפויות האלה.

אולי מתוך כאב - ואז לא באמת מדובר בעמדה מבוררת מספיק, ואולי באמת מדעה שכלית מנומקת. בכל אופן אני מזדהה עם העמדה הזאת

קודם כל, גם זה צורך, ולא רוצה להכנס לזה. כל אחד ישלים לבד.

דבר שני, מדובר כאן בשותפות יציבה יותר מאשר שותף לדירה. מדובר בשותפות שיכולה להמשך עשרות שנים.

אגב, מהרי"ל (גדול פוסקי אשכנז לפני 600 שנה) חי בדירה נפרדת מאשתו השניה, וזה מתואר בספרו כתופעה תקינה במסגרת שהיתה קיימת.

דבר שלישי - אתה שוכח ילדים. זאת האפשרות היחידה שהם יהיו קיימים. יגדלו, יראו בתים אחרים, ישאלו "למה אבא ואמא ישנים בחדרים נפרדים", ויענו להם "כי אבא אוהב לישון באור ואמא בחושך", יגדלו עוד יותר ויסבירו להם שבגלל הרצון למשפחה הם ויתרו על משהו (בהנחה שעם השנים לא עברו לחדר משותף)

חשבון משותף וכו' הם אלמנטים לא הכרחיים לזוגיות. יודע על זוגות שחיים ככה. שאלה של תכנון

שניכם תצטרכו לעבוד על זה..

אתה מחפש קשר שיזרום יותר בקלילות הכוונה? רוצה להרגיש שזה-זה מיד?

(לרוב לפחות זה ממש מובנה)

זה אדם שהוא עולם ומלואו. יש 20 שנה+ מאחוריו ולגם לך יש 20 שנה + מאחוריך.

כל העננת הלחץ של בגלל שזה דייט מאוד מפריעה לזרימה וגם אם לא. את לא מכירים באופן טבעי.

אולי אפשר לנסות לחפש אפשרויות יותר טבעיות להכיר..

נשמע לי לא תקין מצב בו רוצים קשר רק בגלל שעבדנו עליו קשה, (למרות שאני מבינה גם את המצב השני..)

חוסר הרצון לעבוד מעיד על חוסר רצון בקשר , לא?

אם כן, למה לכפות על עצמינו?

מה גורם לך לא לרצות לעבוד בקשר?זה משהו בבחורה?

חוסר הרצון אומר שאתה לא מעוניין וזה לגיטימי לגמרי.

שאתה סך הכל נהנה להיות בחברתה, נהנה להסתכל עליה ואוהב את מה שמצאת בה.. וגם אם זה כל מה שיש בה, יכולת להתחתן ולחיות איתה בכיף.

מה שיגרום לך להיות איתה, ולהשקיע בקשר. עד שתכיר אותה עוד יותר..

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

לכל המברכים, ועל המילים החמות שכתבתם.

אנסה להתייחס לדברים שנכתבו:

@שפלות רוח

תיארתי את התהליך שאני עברתי. זו אני, זו האישיות שלי, זו צורת ההתמודדות שלי עם העולם. לזרוק את השכל זה לא הדרך שמתאימה לי...

@דג כחול

הוא מוסר שאתה מוזמן לשאול, והוא יבחר אם לענות (או שהשאלות מכוונות אליי?)

הוא לא כ"כ פעיל בפורום הזה, וביקשתי ממנו לא להזדהות בניק שלו (כי הוא לא כ"כ אנונימי).

@מרגול

כנ"ל - אם תשאלי משהו ספציפית, אולי הוא ירצה\יהיה מוכן לשתף.

@הפי

מסכימה לחלוטין. אין דרך אחת נכונה. זה לא שרק אם רואים כוכבים נוצצים בדייט הראשון יהיה לכם זוגיות מוצלחת. החיים הרבה יותר מורכבים מזה, וכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו, את הנתיב שלו בעולם. 

רק משום מה אנחנו שומעים בד"כ את הבשורה הטובה של הסוף, ולא שומעים על הדרך שהובילה לשם, על הקשיים והאתגרים וההתמודדיות בדרך, ואולי יש כאלה שמדמיינים איך שאצל אחרים הכל מושלם ורק אצלם שום דבר לא עובד, הדייטים לא מתקדמים וכו'.

אז ניסיתי לצייר קצת מהתמונה והדרך שלי..

@פתית שלג

בעיניי, זה לא קשור לגיל, זה קשור לאופי, למבנה האישיות, לצורה שבה מקבלים החלטות, לכלים שאיתם מתמודדים עם אתגרים.

מהניק שלך למשל…

שאלתי לארוס שלך:

איך היו התחושות שלך בתחילת הקשר? דומות לשלה או שיותר ניצוצות והתלהבות?

ובהמשך לכך- איך זה היה לך כשלראשונה שמעת אודות תחושותיה בתחילת הקשר?

ולשניכם- האם כרגע, כשאתם אחרי הבחירה אחד בשניה, ועוד לפני החתונה עצמה (או קצת אחרי, מניחה שטרי יחסית…), אתם מרגישים איזושהי התלהבות בפנים לקראת העתיד המשותף? או ציפייה, או כל רגש דולק אחר תנסחו זאת כפי שתרצו.

מזל טוב! 

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?