הלוואי ותהיה כבר קהילה כזאת....
או מגזר חדש...
או משהו כזה שמחבר
יש כל כך הרבה שהם כאלה, ורק צריך לאחד אותם למקום אחד 
כוספת
) אז הרבה פעמים את תראי שמי שלומד אחד לא לומד את השני כי הוא כבר בטוח שזה נוגד לו את ההשקפה (בלי שהוא למד את זה בכלל).אוי טאטע!שיטת הרב קוק ושיטת חב"ד חולקים בכמה סוגיות שורשיות שמשפיעות על כל ההשקפה.
לא סתם חב"ד היו המתנגדים הכי גדולים ללאומיות, והרבי האחרון אמר על ספר אורות שהרב קוק טעה בו.
הרב קוק הלך בספר אורות בדרך של הרמח"ל, בעוד חב"ד לא מכניסים לתוך בתי המדרש שלהם את ספריו של הרמח"ל בקבלה - כי זה ממש שיטה שונה.
ההבדלים נובעים מנקודת מוצא שונה. ממחלוקת בשורש של השיטות, ולא קל לראות את זה בענפים של השיטות. לכן לא ממש קל להבין במה הם חולקים.
אכן הרב קוק קיבל גם מחב"ד, אבל זה לא אומר שאין חילוק בין השיטה שלו לשיטה של חב"ד.
זה לא אומר שאי אפשר ללמוד את שניהם. אלה ואלה דברי אלוקים חיים. יש הרבה מה ללמוד מכל שיטה. אבל צריך להיזהר לא לערבב השקפות שונות ולעשות מהם סלט. וגם כל אחד צריך לבחור לעצמו שיטה רוחנית עיקרית שהוא הולך על פיה, שבמקום שיש מחלוקת הוא ילך לפי הדרך הזאת.
זה מה שקבלתי מרבותי בנושא זה.
הרבה יותר קל להתפס להגדרות מאשר לחשוב על משהו ולהגיע לגיבוש עמדה רצינית כלפיו.
בכלל, אופנה שלצערנו קיימת, שכל אחד צריך להביע את דעתו על כל דבר היא יוצרת הרבה דעות לא רציניות.
לא צריך להיות בעל העמדה בכל דבר. מותר (וצריך) להיות חסר עמדה בדברים שאדם יודע שאין לו יד בהם.
וכמובן שאם משהו רואה צורך בתוכו לביקורת על דעה כלשהי שהוא לא מתחבר אליה - זה מבורך לגמרי.
יכולת נתינת הכבוד לעמדה השנייה אינה סותרת את האפשרות לחלוק עליה. ריבוי הדעות הוא דבר מבורך.
אם למשהו יש עמדה באופן מוצק אז בדר"כ זה יוביל גם לביקורת חריפה. ואם זאת מחלוקת שאכן לשם שמיים והיא נובעת מתוך אהבת הבריות, אז אדרבה!
השאיפה לעולם ללא מחלוקות מיותרות היא אחלה שאיפה.
אבל מחלוקות שהם קריטיות ושהן נעשות מתוך אהבה וכבוד - הם נראה לי דבר מאוד מבורך.
אדם שמנסה לייצר לעצמו מקום בטענה שהוא לא שייך לשום מקום קיים,
לפעמים בורח מהמקום שלו מבלבול, חוסר החלטיות וקושי להיסגר על עצמו ולהחליט לאן הוא שייך,
ולפעמים קשה לו להשלים עם המקום אליו הוא שייך - על יתרונותיו וחסרונותיו של אותו מגזר.
אדם כזה לא ימצא את עצמו גם אם יהיו עשרות "מגזרים" נוספים.
הוא תמיד ירגיש שהוא "לא בדיוק" בהגדרות. האמת היא שאף אחד הוא "לא בדיוק".
אין בני אדם זהים לחלוטין, אבל יש הגדרות רחבות שמאפשרות לאדם למצוא מקום.
לעתים נדרשת לך נדרשת חכמה גדולה ועמוקה, ולא בחינם אמרו חז"ל: "איזהו חכם? המכיר את מקומו".
לב אוהבהמשותף למי שמכחיש את המגזר אליו הוא משתייך ומי שמשייך את עצמו למגזר הוא השעבוד למגזר.
לא רואה ערך בהגדרה עצמית כזאת או אחרת המתארת את עצמה ע"פ היחס לאנשים אחרים (מגזר).
קיצר - לא מאמין שאדם צריך להיות כפוף למגזר כלשהו בעניין הדרך האישית שלו. השייכות למגזר כלשהי היא אמצעי בלבד כדי לסלול לעצמו את הדרך שלו. אחרת, האדם כפוף לדרכים של אנשים אחרים ולא שייך לדרך הייחודית שלו.
מי שאין לו זהות ברורה, יתקשה מאוד למצוא בן זוג.
אם אתה לא יודע מי אתה, אל תצפה למצוא מישהו שמתאים לך.
אגב - הבעיה הזו לא תיעלם כשתצטרך, למשל, למצוא מוסדות חינוך לילדים שלך.
זהות אישית - זה שאני יודע מה הכוחות שלי ומה הייעוד שלי.
זה בכלל לא קשור לאיזו כיפה אני לובש ומה הבדיחות הפנימיות או אפילו המחשבות הנשגבות של האנשים הסובבים אותי.
מגזר זאת הגדרה סוציולגית. זהו.
יכול להיות מאוד שאדם שמגדיר את הזהות האישית שלו כדתית לאומית (לדוגמא) ירגיש להיות בנוח עם אנשים מהמגזר הדתי לאומי. אבל עצם זה שהוא ב'מהותו' דתי לאומי זה לא בגלל המגזר אלא בגלל שזה מי שהוא.
כדי שאדם יהיה קרוב לאנשים כמוהו כדי ליצור מכנה משותף סביב מטרות משותפות.
קיצר, מסכים עם הזהוי הנכון שאדם צריך לגבש זהות. לא מסכים שהזהות האישית נובעת מהמגזר. אישי זה אישי ומגזרי זה מגזרי.
זהות בנויה מרבדים רבים; לאדם יש שייכות לעצמו, למשפחתו, לקהילתו, למגזר שלו וכמובן לעם.
כל אחד מהם הוא מרכיב בזהות שלו.
אגב - קשה לפתוח טענה במילים "לא נכון" כשאין לך שום הוכחה לכך.
אם יש לך הוכחה לדבריך - תוכיח.
אם לא - אתה יכול לכל היותר לכתוב שאתה חושב אחרת.
הדעה שלך לא בהכרח נכונה יותר משלי, רק בגלל שהיא שלך.
אסביר את הטענה שלי -
זהות אישית מוגדרת על פי האדם עצמו בלבד. האדם עצמו מחליט כיצד לספר את הסיפור חיים האישי שלו. מה הייעוד האישי והכללי שלו וכולי. הצמדות למגזר היא חשובה מאוד מבחינה חברתית אך ייעוד אישי ומימוש אישי (ז"T זהות אישית) הם נטו אישיים.
אני מאמין בשייכות לעצמו, משפחתו וקהילתו וחבריו הקרובים והרחוקים אך כופר בשייכות למגזר - חובת ההכחה מוטלת עליך כדי להוכיח שיש זהות כזאת. אני אישית לא מרגיש אותה ולא חושב שהיא מועילה במשהו למישהו.
אני לא מגדיר את עצמי כדתי לאומי בגלל שיש מגזר דתי לאומי אלא בגלל שהגעתי לגיבוש תפיסת עולם דתית לאומית ולכן ההגדרה דתי לאומי בשבילי אינה השקפה מגזרית אלא אישית, כמו כל השקפת עולם. תיאורתית - אם לא היה אף דתי לאומי עך פני האדמה וההייתי חושב שזאת התפיסה הנכונה אז זה לא היה גורע שום חלק בזהות שלי.
סביר להניח שאני ארצה לשלוח את ילדי לחינוך שאני יותר מאמין בו שיהיה להם נוח בו מבחינה חברתית. לא הבנתי למה יהיה לי בעיה בזה.
פלטפורמה חברתית זה כלי חשוב, אך לא מטרה בפני עצמה. לא משהו שיגרום להגדיר את עצמי כמשהו מעבר להגדרה סוציולוגית.
חושב שאנחנו מסכימים סה"כ אך במלל זה היה נשמע כאילו אמרתי משהו שאתה לא מסכים איתו, אך לא ניסיתי לומר אותו. אולי אני טועה.
דומה לנו שהננו מחולקים לשני מחנות... והם "חרדים" ו"חפשים". שמות חדשים אשר מאז לא היו רגילים להיות מתבטאים אצלנו כלל. ידענו שאין בני האדם שוים במדרגותיהם, ביחוד במה שנוגע לתוכנם הרוחני, שהוא יסוד החיים, אבל שיהיה שם מוגבל ומיוחד לכך המתאר סיעות ומפלגות, מזה לא ידענו. וכדומה שבזה ודאי יש לנו לומר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, והלואי שנוכל להשכיח מאתנו, בכלל, את אלה שני השמות העומדים לנו לשטן על דרך החיים האיתנים והטהורים הראויים להיות שבים אלינו באור ד' אשר יאיר לנו.
ההבלטה של שני השמות הללו וההסכמה הדמיונית המקשרת את האישים הפרטיים שכל אחד מהם יתאמר לומר: אני הנני ממחנה זה, השני אומר גם הוא: אני הנני ממחנה זה, וכל אחד ואחד הוא מרוצה מעמדתו, הרי הוא סותם את הדרך של התיקון ושל ההשתלמות משני הצדדים. "החרד", כלומר מי שהוא חושב את עצמו שהוא שייך למחנה זה שקוראים לו "חרדים", הרי הוא מביט הבטה מלמעלה למטה אל המחנה השני "החפשים". ובמה שנוגע למחשבות של תיקון, של חיפוש מעשים ושל תשובה הלא מיד הוא שולח סקירת עין אל המחנה השני העומד לפניו בכל מערומיו מתורה ומצוות והוא חושב בדעתו, שהתשובה במלוא מובנה הלא שם היא דרושה, אליהם הדברים מכוונים, להם ולא לו. ו"החפשי", כלומר, מי שהוא עומד בזה המחנה שהוא מתאמר בשמו המודרני הזה, הרי הוא בודאי חושב, שכל הרעיון של תשובה הרי הוא נוסח "חרדי" שאינו שייך לו כלל. ונמצא, שמכאן ומכאן הננו עומדים קרחים, ומוצא לרפואת מכאובינו הנפשיים מאין יבוא?
זהו העיכוב האחד. ועוד עיכוב שני, מה שהוא איננו קל מן הראשון, כמו קיר ברזל עומד לפנינו בין מחנה למחנה, וההארה הכללית ממקור האחדות האלקית הקדושה המוכרחת להיות שורה על ישראל הגוי כולו, הרי היא כמו מתעלמת מעינינו, והננו ממששים כעורים באפילה
מאמרי הראיה - מסע המחנות
אחרי התגובות היפות שראיתי, אבל;
לגבי החלק הראשון, ברור שמסכים וברור שהמצב היום בעייתי מאוד, ו'לא תתגודדו - אל תיעשו אגודות אגודות'. צודק לחלוטין ושכוייח על השאיפה.
אבל החלק השני - 'לא אכפת להם ללמוד גם תניא וגם אורות, לא להתנגד לאף אחד' - לא יודע אם זו הייתה כוונת המשורר, אבל לא חושב שזה הכי אידיאלי. לעניות דעתי אדם חייב לעשות לעצמו רב, ואותו רב ידריך אותו בעולם המחשבה וההלכה, יאמר לו על רעיון א' שהוא חשוב, רעיון ב' שהוא פסול, וכן עזה"ד. כמו שיש פסיקה בהלכה, ולא תאמר - לא אכפת לו לנהוג לפי הרב עובדיה, הרב ולדנברג, בית שמאי בית הלל, כך גם יש פסיקה בדעות.
הגמרא בחולין אומרת על מי שנוהג כחומרי בית שמאי וחומרי בית הילל (וזה חומרי!!) את הפסוק "והכסיל בחושך הולך". [את מי שנוהג כקולי שניהם הגמ' שם קוראת רשע...]
יהודי פשוט.הרב זצ"ל בפתיחת מעט צרי אומר שיש צורך לעשות חיבור שיאחד את כל הדעות השונות בהגות, כמו שיש כזה בהלכה. וכך יצא אור חיובי מחודש.
ואצל כולם אותם בעיות
למשל אצל החסידים. נראה לנו שלכל חסיד יש אדמור וקהילה. רובם כנראה "כלל חסידים" ללא אדמור מסוים וקהילה
וכן הלאה
בכל אופן ישנה הגדרת "חבקוק" ('בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר: 'וצדיק באמונתו יחיה"')
וגם "חסידות ארץישראלית"
בתורת הנסתר ההגדרה היא "יחוד תרין משיחין"...
הם פשוט כך.
ויש כאלה, לא מעטים כ"כ כנראה.
כך צריך להיות. ההמצאה הזו כאילו כל בן אדם הוא קודם כל "מגזר" היא בעייתית.... לפעמים זה פשוט בגלל נוחות ההגדרה. בעיקר לשידוכים וכד'..
פעם חשבתי שאני היחיד שלא אוהב לתת לעצמו הגדרות, כיף לגלות שיש עוד אנשים.
באמת יש בתורה המון נתיבים שונים לצעוד בהם, וכל אחד צריך למצוא מה שמתאים לנפש שלו ממקום נקי.
כל אחד ודרכו.
אבל הרי לכולם יש את אותו בסיס ונסיונות של התחזקות בדרך שמתאימה לו.
לכן כנראה אם אנשים לא יתמקדו בדרך וינסו לשנות אחרים, אלא ידברו דיבורים כלליים על התחזקות באמונה ובלימוד התורה זה בהחלט אמור לחבר את כל מי שרוצה להתקרב לקב"ה.
לב אוהבגם לגברים יש רגשות
סופריקה
תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים
קצת יותר רגישות
אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי מפורק מזה שלא התקדם
לדבר עם בחורה ולברוח?
2 נשים שלוותי השבוע היו מפורקות מבכי עד כדי מצב של חולי.
אם אתם לא מתכוונים לצאת לדייט תגידו את זה מראש
ולא ברור לי איך גבר שמגדיר את עצמו דוס עושה שטויות כאלה.
ובעצם דוס או לא לא מתנהגים ככה
לא סתם שולחים הודעות בוואצפ לבחורה שהעבירו לך את המספר בשביל שידוך ..ואז בורחים .
איך זה גורם לשדכן גם להרגיש?
ולא סתם קובעים עם בחורה דייט ומבטלים באותו יום
שלא נתחיל לדבר על שגרירים/ שליש/ וחבריו
ששם בכלל פותחים הודעות מדברים ואז יום אחרי נעלמים .
מדוע?
אני תמיד אומרת אף בחורה לא כועסת שלא רוצים אותה בחורה כועסת כי הראו לה שרצו אותה (בואי נקבע דייט )
ובסוף הלכו בלי הסבר בבום
אני כבר התרגלתי לזה שיש כאלה שדיבורים לחוד ומעשים לחוד ..
ואני אומרת את זה בכאב אם אדם בוחר להתנהג ככה או ניצלתי.. עוברת הלאה ..
אבל לא כולן לוקחות את זה ככה
יש בנות שלא רוצות לשמוע על דייטים בזמן הקרוב בגללכם..
באמת קחו אחריות.
גוסטינג זה גועל נפש
אתם גועל נפש
השרשור מופנה לאדם שבורח/ מבטל דקה 90 בלי לזכור שיש צד שני לסיפור.
אדם אשר לא יודע לבטא את רגשותיו ..
נכון לא תמיד אפשר להביע מה אתה מרגיש אבל אפשר שיהיה לך עמוד שדרה . אל תגיד סתם דברים .. מזה??
(אפילו הודעת נימוס יהיה מתאים .. מצטער על הזמן שלך.. בכל זאת אני חושב שלא מתאים .קשה?
אפשרי גם אם לא מסתדר הכל בסדר .מידות יש פה צד שני לעזאזל
דרך ארץ
כנל הפוך!! כלפי גברים
התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה
אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.
היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.
ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.
לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…
נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.
בעולם הקלאסי זה היה הפוך.
מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).
מי יודע כבר כמה קשרים הלב הזה חווה
וכמה אמרו לך שאתה זוהר ושאתה משהו אחר ושהעולם צריך אותך באמת. ואיך זה שאתה כזה כל כך? והלוואי שהרגע הזה אתה ואני לבד יהיה לתמיד. ושאם היה אפשרי הייתי נשארת איתך לנצח אבל אנלא יכולה להקים איתך בית. ועוד אינספור פתגמים מאינספור שהלב שלי נתן להן להיכנס בלי מעצורים. והן הביטו ברהב ונגעו בקצהו ונחרדו ונעלמו.
ולהבדיל גם קשרים עם חברים טובים מאד שהחליטו שדיי.
אה וגם הוא, שאמר לעולם דיי. גם איתו רציתי להגיע הכי רחוק שיש יותר מהכל וגם אתה מתי שככ התקרבתי אליך טרקת לי את הדלת בפרצוף. כמו כל האחרים.
ואולי אני באמת תמים ונאיבי אולי לא הרגשתם אליי כמו מה שאני הרגשתי ומרגיש אליכם עד היום. אולי באמת ניצלתם כל רגע אתי רק כדי לחוות עוד קצת , כמה שמתאפשר.
אבל הגיע הזמן שלי. שעכשיו אני איעלם.
הגיע הזמן שאומר לעולם - דיי.
התוהו קדם לעולם.
נוגע, לא נוגעעצוב וכואב לשמוע
קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.
שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך
עוד לא הגיע זמנך להיעלם.
הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.
הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.
האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?
אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.
כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.
אבל יש ויהיו רגעי אור.
אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.
אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.
מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.
אחלה כתיבה
הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.
לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.
יש שני צדדים יראה ואהבה.
היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב.
על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.
אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!
אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...
לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.
עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).
הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.
זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".
מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."
וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?
זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...
אני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.
"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".
האם מישהו מכיר שדכנים לחוצניקים או בכללי אנשים שיכולים מצד אחד להיות מאוד דוסים ומצד שני מאוד פתוחים לעולם?
ראומה1אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור
ראומה1יש להם גם קהילה פיזית?
כמה שדכנים ומיזמים.
כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.
בהצלחה
הבחורה כמעט מתעלפת מקור
והבחור מדבר על מטבע ביטקון או משו כזה..
הבנת מה אני אומר?
אחי , היא בעולמות עליונים
זה באמת מקום לרחף בו.
מה שבטוח.
ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.
תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.
בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.
הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.
אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.
ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.
אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר
פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן
מה לא ניקח????
והיא כולה עלק קר לך
הורידה לי את החשק לא לקחתי .
סתם פשוט היה יש ים אנשים
קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר
אבל בדייטים לי ספציפית קפוא
ואני חופרת לבחור שקר לי!
הוא לא יכול לפספס את זה
שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.
שזה קטע זה יחסי כי עם גברים קפוא לי רצח
ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק
זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.
בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).
אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר.
יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות.
והיא עדיין התפדחה להגיד
אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה
זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.
המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.
אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.
אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.
השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.
רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?
מה דעתך על זה?
תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.
אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.
