הלוואי ותהיה כבר קהילה כזאת....
או מגזר חדש...
או משהו כזה שמחבר
יש כל כך הרבה שהם כאלה, ורק צריך לאחד אותם למקום אחד 
כוספת
) אז הרבה פעמים את תראי שמי שלומד אחד לא לומד את השני כי הוא כבר בטוח שזה נוגד לו את ההשקפה (בלי שהוא למד את זה בכלל).אוי טאטע!שיטת הרב קוק ושיטת חב"ד חולקים בכמה סוגיות שורשיות שמשפיעות על כל ההשקפה.
לא סתם חב"ד היו המתנגדים הכי גדולים ללאומיות, והרבי האחרון אמר על ספר אורות שהרב קוק טעה בו.
הרב קוק הלך בספר אורות בדרך של הרמח"ל, בעוד חב"ד לא מכניסים לתוך בתי המדרש שלהם את ספריו של הרמח"ל בקבלה - כי זה ממש שיטה שונה.
ההבדלים נובעים מנקודת מוצא שונה. ממחלוקת בשורש של השיטות, ולא קל לראות את זה בענפים של השיטות. לכן לא ממש קל להבין במה הם חולקים.
אכן הרב קוק קיבל גם מחב"ד, אבל זה לא אומר שאין חילוק בין השיטה שלו לשיטה של חב"ד.
זה לא אומר שאי אפשר ללמוד את שניהם. אלה ואלה דברי אלוקים חיים. יש הרבה מה ללמוד מכל שיטה. אבל צריך להיזהר לא לערבב השקפות שונות ולעשות מהם סלט. וגם כל אחד צריך לבחור לעצמו שיטה רוחנית עיקרית שהוא הולך על פיה, שבמקום שיש מחלוקת הוא ילך לפי הדרך הזאת.
זה מה שקבלתי מרבותי בנושא זה.
הרבה יותר קל להתפס להגדרות מאשר לחשוב על משהו ולהגיע לגיבוש עמדה רצינית כלפיו.
בכלל, אופנה שלצערנו קיימת, שכל אחד צריך להביע את דעתו על כל דבר היא יוצרת הרבה דעות לא רציניות.
לא צריך להיות בעל העמדה בכל דבר. מותר (וצריך) להיות חסר עמדה בדברים שאדם יודע שאין לו יד בהם.
וכמובן שאם משהו רואה צורך בתוכו לביקורת על דעה כלשהי שהוא לא מתחבר אליה - זה מבורך לגמרי.
יכולת נתינת הכבוד לעמדה השנייה אינה סותרת את האפשרות לחלוק עליה. ריבוי הדעות הוא דבר מבורך.
אם למשהו יש עמדה באופן מוצק אז בדר"כ זה יוביל גם לביקורת חריפה. ואם זאת מחלוקת שאכן לשם שמיים והיא נובעת מתוך אהבת הבריות, אז אדרבה!
השאיפה לעולם ללא מחלוקות מיותרות היא אחלה שאיפה.
אבל מחלוקות שהם קריטיות ושהן נעשות מתוך אהבה וכבוד - הם נראה לי דבר מאוד מבורך.
אדם שמנסה לייצר לעצמו מקום בטענה שהוא לא שייך לשום מקום קיים,
לפעמים בורח מהמקום שלו מבלבול, חוסר החלטיות וקושי להיסגר על עצמו ולהחליט לאן הוא שייך,
ולפעמים קשה לו להשלים עם המקום אליו הוא שייך - על יתרונותיו וחסרונותיו של אותו מגזר.
אדם כזה לא ימצא את עצמו גם אם יהיו עשרות "מגזרים" נוספים.
הוא תמיד ירגיש שהוא "לא בדיוק" בהגדרות. האמת היא שאף אחד הוא "לא בדיוק".
אין בני אדם זהים לחלוטין, אבל יש הגדרות רחבות שמאפשרות לאדם למצוא מקום.
לעתים נדרשת לך נדרשת חכמה גדולה ועמוקה, ולא בחינם אמרו חז"ל: "איזהו חכם? המכיר את מקומו".
לב אוהבהמשותף למי שמכחיש את המגזר אליו הוא משתייך ומי שמשייך את עצמו למגזר הוא השעבוד למגזר.
לא רואה ערך בהגדרה עצמית כזאת או אחרת המתארת את עצמה ע"פ היחס לאנשים אחרים (מגזר).
קיצר - לא מאמין שאדם צריך להיות כפוף למגזר כלשהו בעניין הדרך האישית שלו. השייכות למגזר כלשהי היא אמצעי בלבד כדי לסלול לעצמו את הדרך שלו. אחרת, האדם כפוף לדרכים של אנשים אחרים ולא שייך לדרך הייחודית שלו.
מי שאין לו זהות ברורה, יתקשה מאוד למצוא בן זוג.
אם אתה לא יודע מי אתה, אל תצפה למצוא מישהו שמתאים לך.
אגב - הבעיה הזו לא תיעלם כשתצטרך, למשל, למצוא מוסדות חינוך לילדים שלך.
זהות אישית - זה שאני יודע מה הכוחות שלי ומה הייעוד שלי.
זה בכלל לא קשור לאיזו כיפה אני לובש ומה הבדיחות הפנימיות או אפילו המחשבות הנשגבות של האנשים הסובבים אותי.
מגזר זאת הגדרה סוציולגית. זהו.
יכול להיות מאוד שאדם שמגדיר את הזהות האישית שלו כדתית לאומית (לדוגמא) ירגיש להיות בנוח עם אנשים מהמגזר הדתי לאומי. אבל עצם זה שהוא ב'מהותו' דתי לאומי זה לא בגלל המגזר אלא בגלל שזה מי שהוא.
כדי שאדם יהיה קרוב לאנשים כמוהו כדי ליצור מכנה משותף סביב מטרות משותפות.
קיצר, מסכים עם הזהוי הנכון שאדם צריך לגבש זהות. לא מסכים שהזהות האישית נובעת מהמגזר. אישי זה אישי ומגזרי זה מגזרי.
זהות בנויה מרבדים רבים; לאדם יש שייכות לעצמו, למשפחתו, לקהילתו, למגזר שלו וכמובן לעם.
כל אחד מהם הוא מרכיב בזהות שלו.
אגב - קשה לפתוח טענה במילים "לא נכון" כשאין לך שום הוכחה לכך.
אם יש לך הוכחה לדבריך - תוכיח.
אם לא - אתה יכול לכל היותר לכתוב שאתה חושב אחרת.
הדעה שלך לא בהכרח נכונה יותר משלי, רק בגלל שהיא שלך.
אסביר את הטענה שלי -
זהות אישית מוגדרת על פי האדם עצמו בלבד. האדם עצמו מחליט כיצד לספר את הסיפור חיים האישי שלו. מה הייעוד האישי והכללי שלו וכולי. הצמדות למגזר היא חשובה מאוד מבחינה חברתית אך ייעוד אישי ומימוש אישי (ז"T זהות אישית) הם נטו אישיים.
אני מאמין בשייכות לעצמו, משפחתו וקהילתו וחבריו הקרובים והרחוקים אך כופר בשייכות למגזר - חובת ההכחה מוטלת עליך כדי להוכיח שיש זהות כזאת. אני אישית לא מרגיש אותה ולא חושב שהיא מועילה במשהו למישהו.
אני לא מגדיר את עצמי כדתי לאומי בגלל שיש מגזר דתי לאומי אלא בגלל שהגעתי לגיבוש תפיסת עולם דתית לאומית ולכן ההגדרה דתי לאומי בשבילי אינה השקפה מגזרית אלא אישית, כמו כל השקפת עולם. תיאורתית - אם לא היה אף דתי לאומי עך פני האדמה וההייתי חושב שזאת התפיסה הנכונה אז זה לא היה גורע שום חלק בזהות שלי.
סביר להניח שאני ארצה לשלוח את ילדי לחינוך שאני יותר מאמין בו שיהיה להם נוח בו מבחינה חברתית. לא הבנתי למה יהיה לי בעיה בזה.
פלטפורמה חברתית זה כלי חשוב, אך לא מטרה בפני עצמה. לא משהו שיגרום להגדיר את עצמי כמשהו מעבר להגדרה סוציולוגית.
חושב שאנחנו מסכימים סה"כ אך במלל זה היה נשמע כאילו אמרתי משהו שאתה לא מסכים איתו, אך לא ניסיתי לומר אותו. אולי אני טועה.
דומה לנו שהננו מחולקים לשני מחנות... והם "חרדים" ו"חפשים". שמות חדשים אשר מאז לא היו רגילים להיות מתבטאים אצלנו כלל. ידענו שאין בני האדם שוים במדרגותיהם, ביחוד במה שנוגע לתוכנם הרוחני, שהוא יסוד החיים, אבל שיהיה שם מוגבל ומיוחד לכך המתאר סיעות ומפלגות, מזה לא ידענו. וכדומה שבזה ודאי יש לנו לומר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, והלואי שנוכל להשכיח מאתנו, בכלל, את אלה שני השמות העומדים לנו לשטן על דרך החיים האיתנים והטהורים הראויים להיות שבים אלינו באור ד' אשר יאיר לנו.
ההבלטה של שני השמות הללו וההסכמה הדמיונית המקשרת את האישים הפרטיים שכל אחד מהם יתאמר לומר: אני הנני ממחנה זה, השני אומר גם הוא: אני הנני ממחנה זה, וכל אחד ואחד הוא מרוצה מעמדתו, הרי הוא סותם את הדרך של התיקון ושל ההשתלמות משני הצדדים. "החרד", כלומר מי שהוא חושב את עצמו שהוא שייך למחנה זה שקוראים לו "חרדים", הרי הוא מביט הבטה מלמעלה למטה אל המחנה השני "החפשים". ובמה שנוגע למחשבות של תיקון, של חיפוש מעשים ושל תשובה הלא מיד הוא שולח סקירת עין אל המחנה השני העומד לפניו בכל מערומיו מתורה ומצוות והוא חושב בדעתו, שהתשובה במלוא מובנה הלא שם היא דרושה, אליהם הדברים מכוונים, להם ולא לו. ו"החפשי", כלומר, מי שהוא עומד בזה המחנה שהוא מתאמר בשמו המודרני הזה, הרי הוא בודאי חושב, שכל הרעיון של תשובה הרי הוא נוסח "חרדי" שאינו שייך לו כלל. ונמצא, שמכאן ומכאן הננו עומדים קרחים, ומוצא לרפואת מכאובינו הנפשיים מאין יבוא?
זהו העיכוב האחד. ועוד עיכוב שני, מה שהוא איננו קל מן הראשון, כמו קיר ברזל עומד לפנינו בין מחנה למחנה, וההארה הכללית ממקור האחדות האלקית הקדושה המוכרחת להיות שורה על ישראל הגוי כולו, הרי היא כמו מתעלמת מעינינו, והננו ממששים כעורים באפילה
מאמרי הראיה - מסע המחנות
אחרי התגובות היפות שראיתי, אבל;
לגבי החלק הראשון, ברור שמסכים וברור שהמצב היום בעייתי מאוד, ו'לא תתגודדו - אל תיעשו אגודות אגודות'. צודק לחלוטין ושכוייח על השאיפה.
אבל החלק השני - 'לא אכפת להם ללמוד גם תניא וגם אורות, לא להתנגד לאף אחד' - לא יודע אם זו הייתה כוונת המשורר, אבל לא חושב שזה הכי אידיאלי. לעניות דעתי אדם חייב לעשות לעצמו רב, ואותו רב ידריך אותו בעולם המחשבה וההלכה, יאמר לו על רעיון א' שהוא חשוב, רעיון ב' שהוא פסול, וכן עזה"ד. כמו שיש פסיקה בהלכה, ולא תאמר - לא אכפת לו לנהוג לפי הרב עובדיה, הרב ולדנברג, בית שמאי בית הלל, כך גם יש פסיקה בדעות.
הגמרא בחולין אומרת על מי שנוהג כחומרי בית שמאי וחומרי בית הילל (וזה חומרי!!) את הפסוק "והכסיל בחושך הולך". [את מי שנוהג כקולי שניהם הגמ' שם קוראת רשע...]
יהודי פשוט.הרב זצ"ל בפתיחת מעט צרי אומר שיש צורך לעשות חיבור שיאחד את כל הדעות השונות בהגות, כמו שיש כזה בהלכה. וכך יצא אור חיובי מחודש.
ואצל כולם אותם בעיות
למשל אצל החסידים. נראה לנו שלכל חסיד יש אדמור וקהילה. רובם כנראה "כלל חסידים" ללא אדמור מסוים וקהילה
וכן הלאה
בכל אופן ישנה הגדרת "חבקוק" ('בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר: 'וצדיק באמונתו יחיה"')
וגם "חסידות ארץישראלית"
בתורת הנסתר ההגדרה היא "יחוד תרין משיחין"...
הם פשוט כך.
ויש כאלה, לא מעטים כ"כ כנראה.
כך צריך להיות. ההמצאה הזו כאילו כל בן אדם הוא קודם כל "מגזר" היא בעייתית.... לפעמים זה פשוט בגלל נוחות ההגדרה. בעיקר לשידוכים וכד'..
פעם חשבתי שאני היחיד שלא אוהב לתת לעצמו הגדרות, כיף לגלות שיש עוד אנשים.
באמת יש בתורה המון נתיבים שונים לצעוד בהם, וכל אחד צריך למצוא מה שמתאים לנפש שלו ממקום נקי.
כל אחד ודרכו.
אבל הרי לכולם יש את אותו בסיס ונסיונות של התחזקות בדרך שמתאימה לו.
לכן כנראה אם אנשים לא יתמקדו בדרך וינסו לשנות אחרים, אלא ידברו דיבורים כלליים על התחזקות באמונה ובלימוד התורה זה בהחלט אמור לחבר את כל מי שרוצה להתקרב לקב"ה.
לב אוהבסתם הגזמתי, זה לא הדבר הכי קשה בעולם... אבל כן יש בזה מן התסכול
לסיים קשר רציני עם בחור שהוא באמת זהב טהור, ואז למצוא את עצמך שוב בעולם של הרווקים והרווקות... איך עושים את זה בכלל??
פתאום מרגיש לי שכל הגברים לא ברמה שלו.
לא באופי לא בנראות לא באצילות
יש בזה משהו שקצת מלחיץ אותי.
לא יודעת אם זה תקין, אבל יש בי קצת געגוע אליו, למרות שבתוך הלב אני כבר מרגישה שזה היה או חתונה או ביי וטוב שזה ביי
וזה הופך את זה ליותר מסובך שהוא עדיין רוצה
באמת שלא סתם צחקו אשכרה קריעת ים סוף
דמט אני לא בנויה לשטויות האלה
כאילו מציעים לי ובראש שלי עובר.. למה לנסות בכלל
סימן שהלב פועם ומרגיש,
גם זה בסדר אם יש געגעוע, השאלה האם זה מנהל אותך
דהיינו - שאתה מקבל הצעה והמחשבה "וואו זה לא יהיה כמוהו" עוברת בראש זה סבבה, השאלה עד כמה את מאמינה לאותה מחשבה ועד כמה היא תופסת מקום בלב שלך. אם זה רק עובר אבל את יודעת שאת רוצה להתקדם וזה, אז הכל טוב.
אם את רוצה שכרגע זה תופס מקום בלב, גם הכל טוב, תחכי קצת זמן ותראי אם זה נרגע..
היי אשמח ממש לשמוע מנסיונכם מה הייתם עושים.
ביררתי הצעה ממש מעולה, נשמע שבחורה תורנית מבית תורני, החברה בטלפון אמרה לי כן היא דוסה, צנועה וכו וכו.
אני מגיע לדייט וקולט שהיא עם שרוול מעל המרפק, לא קצר קיצוני אבל מעל. לא שופט ולא שום דבר, מדבר רק מהנקודה שלי.
חשוב לי שאישתי תהיה צנועה עפ ההלכה, בזה אני בטוח. ואני לא יודע כל כך מה לעשות עם המצב עכשיו. לדבר איתה על זה ולהגיד שזה מפריע לי ? נראלי יכול לפגוע בה.לפסול על זה בלי להבין מה עומד מאחורי זה? נראלי חבל.
מה אתם הייתם עושים?
בנות - זה בסדר שידברו איתכן על זה? ואם כן, איך?
בעייני קשר עם אלוקים הוא אישי לגמרי לא פחות מקשר של אישה עם הגוף שלה.
גם שם יש המון רגישות.
בעיניי זאת נפרדות מינימלית, אין מצב שאבקש או שאתבקש ללכת לשיעור תורה גם אם בעלי מאוד רוצה
לדעתי זה בגבולות התחום האישי
הוא אמנם משפיע עליך ועל הבית אבל זה לגמרי שלו
בתקופת חיפוש הזוגיות.
ראומה1שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.
חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.
חכם, אבל שלא יתקן אותי.
עשיר, אבל שיהיה עניו.
תורני, אבל שלא יהיה "כבד".
קליל, אבל רציני.
מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.
רגיש, אבל גברי.
גברי, אבל מחובר לרגשות.
ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.
כריזמטי, אבל צנוע.
מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.
אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.
ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.
בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.
חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.
שיהיה לו תואר.
רצוי שניים.
ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.
שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.
אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.
שיאהב ילדים.
אבל שלא ייתן להם מסכים.
שידע לבשל.
ושלא יעשה מזה עניין.
שיקום מוקדם לתפילה.
אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.
שילמד דף יומי.
וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.
שיהיה מחובר לרב.
אבל שיחשוב בעצמו.
שידע לרקוד.
אבל לא יותר טוב ממני.
שיאהב מוזיקה.
אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.
שיהיה כריש במשא ומתן.
אבל עדין איתי.
שיזכור כל תאריך חשוב.
בלי שאני אזכיר.
שידע להחליף גלגל.
לתקן ברז.
להרכיב איקאה.
להבין במשכנתאות.
להשקיע בבורסה.
ולהוציא את הזבל בלי לבקש.
שיהיה עמוק.
אבל גם זורם.
שידע להכיל.
אבל גם להציב גבולות.
שיכבד את ההורים שלי.
ויאהב את האחים שלי.
ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.
שיהיה בן 29.
עם ניסיון החיים של בן 45.
והאנרגיות של בן 23.
בלי מטענים.
בלי אקסיות.
בלי דרמות.
ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.
וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.
כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)
שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.
תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.
חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.
זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.
שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.
נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.
דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.
עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.
שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.
שתעשה תואר פרקטי.
עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.
אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.
שתעבוד חצי משרה.
כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.
שתאהב ילדים.
שתגדל שבט של שמונה ילדים.
אבל שלא תיראה עייפה לעולם.
שתדע לבשל כמו אמא שלי.
ושלא תשתמש באבקת מרק.
שתכין חלות כמו במאפייה.
ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.
שתאהב אורחים בשבת.
ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.
ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.
שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.
אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.
שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.
אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.
שתדע לשיר זמירות שבת.
אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.
שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.
אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.
שתעשה ספורט ותשמור על כושר.
אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.
שתדע לנהוג בצורה בטוחה.
אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.
שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.
ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.
שתהיה עמוקה מחשבתית.
אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.
שתדע להכיל את הספקות שלי.
אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.
שתכבד את ההורים שלי.
ותאהב את השטויות של אחים שלי.
ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.
שתהיה בת 21.
עם בגרות נפשית של בת 50.
והמראה הרענן של בת 16.
בלי היסטוריה של דייטים.
בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.
ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.
וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?
ראומה1
ארץ השוקולדיש שיר כזה
אגב זו תשובה לכל אתגר
חתן מתוק מדבש*
אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה
שיעור ד' זה לא צעיר
לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?
אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך
זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן
לתומי סברתי שאתה שיעור ד'ימח שם עראפתאת הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא
מתחיל שיעור ג'
להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר
אם עכשיו קשה לכם והמון סימני שאלה וכל האונליין והוואצאפ והרשתות החברתיות
אז קחו בחשבון שעוד 30 שנה, לכל אחד יהיה חבר רובוט עם בינה מלאכותית, ששום בן או בת זוג בעולם יוכלו לנהל שיחה אפילו קצת קרובה לרמה שלו.
תחשבו על השיחה המושלמת. הכל מדוייק, גם האי דיוק יהיה מדוייק.
לדבר הזה יהיו השלכות עצומות על התא המשפחתי..
איך למה וכמה ? אין לי מושג.
אבל העוצמה תהיה גבוהה מאוד. השינוי יהיה גדול מאוד.
אני לא בטוח שאנשים מפנימים את השינויים שבדרך.
לכן....אההמ אההמ...
אני מבקש מכולם, להזדרז ולהקים תאים משפחתיים כמה שיותר מהר,
אני פונה בעיקר לנודניקים שיכולים להקים את זה כבר מחר בבוקר ואין להם שום מגבלות אמיתיות. כלום. הכל בראש אצלם.
מאלה אני הכי מאוכזב. לא רוצה להלחיץ אבל זה על גבול חיל_ _ ה _ _ . זה לא בסדר.
בכל מקרה ברגע שגברים (שהם למעשה ילדים) יתקלו ברובוטיות של 2035, המצב יהיה הרבה הרבה יותר מורכב.
תקימו כבר השבוע תא משפחתי. תגמרו עם זה וזהו. די. מספיק.
אני מבקש שתקחו את ההתראה ברצינות,
כמו התראה על טיל בליסטי איראני שבדרך אליכם ואתם באמצע שום מקום ואין לכם מה לעשות,אז אתה ממשיכים ללכת ולהאזין למוסיקה באייפון
כי אתם יודעים שהשם איתכם והוא ורק הוא מחליט מתי הסרט מסתיים וזה לא הגיוני שזה יהיה בגלל טיל בליסטי,
בטח כאשר אתם נותנים מעשר כל חודש לנזקקים באמת ולא מחליפים מעשרות בין חברים כדי לסמן וי.
תודה על תשומת הלב, למרות שאני מודה שהייתי עוצר כבר בכותרת ולא נכנס לתוכן,
אבל אתם עשיתם את זה. כל הכבוד.
לא הייתי חושש מזה לשניה
במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.
ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא
יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.
אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?
מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.
הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".
"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".
"על הפטפטנות", פלוטרכוס.
(מיועד לכל המינים, רשום מנקודת מבט זיכרית, כי אני זכר )
מה תעדיפו יותר מתוך 2 אפשרויות.
אפשרות 1 :
בת זוג שתעגל פינות כשהיא תביע את דעתה בחיוך ונועם לגבי דברים שהיא מספרת לך, כדי לא תפגע, לא תכעס או לא תתעצבן
( גם דברים שלא קשורים אלייך אלא גם אליה או לאחרים)
אפשרות 2 :
בת זוג שתגיד הכל דוגרי, אמת טהורה, בצורה הכי ישירה. בלי לעגל. בלי לטאטא. כשאתה הולך לישון אתה יודע בדיוק מה היא חושבת באמת.אין משחקים. אין הפתעות.
עכשיו אני כבר מכיר את המגיב בתגובה השלישית שירצה מישהי שהיא גם וגם
והיא תדע מתי להיות ככה ומתי להיות ככה כאילו היא AI מהלך עם הוראות הפעלה.
אז זהו שבשאלה הזו אין כזה פטנט.
לכן, צריך לבחור מבין 2 האפשרויות כדי להבין מה תעדיפו יותר 1 או 2 .
תדמיינו שתקבלו 100% כזו לכל החיים ואז תענו.
גן עדן רוחני עוד בחייכם, לעונים
טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.
ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.
אוקי,
למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,
איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?
כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב
ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.
ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.
אחרי ההבהרה הזו,
איזה אופי תעדיפו יותר ?
גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)
אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.
אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.
רואה ? עניתי על התשובה.
עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)
מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)
או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.
זו השאלה.
שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,
גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.
זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.
האם שייך לגבי הצעות שאמרו לי שלא פנויות כרגע, או שבדיוק קיבלו הצעה אחרת, לשאול לאחר זמן מה את המשדך מה קורה ואם פנויה? או שלא שייך?
שייך,
סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.
הי, לא יודע אם מתאים לשתף כאן אבל בכל זאת...
אני גר בישוב מאוד קטן אי שם... היתה לאחותי חברה טובה שגדלה אצלנו ממש, ותמיד הדיבור היה היא לי ואני לה... [גם ממנה גם ממני]
בסופו של דבר כל אחד פנה לדרכו... ובאמת שכחתי ממנה עד שגענו לגיל היא לא הייתה הראשונה, אבל אני כן אגיד שלפני שנה ניסינו להציע אבל היא הייתה בוף תקופת מבחנים, מיד אח"F יצאה עם מישהו והתחתנה..
וואלה עבר לי יצאתי עם עוד, עדיין לא מצאתי...
אבל פתאום זה חזר לי בברומנג, לא יודע כל פעם שאני רואה אותה עם בעלה (נולד להם בן)... זה כן עושה משהו בלב...
ובשבוע האחרון פתאום יוצא לי לחושב עליה, ואני בלחץ מזה... מה הקשר שאני חושבב, זה כבר עבר לי.
וגם אני כאילו אומר מה אני ימצא...
בקיצור אני אוכל תסביכים...
לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.
כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..
אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .
ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע
אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.
ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף
זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב
רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח
יש בנות שהן לא יפות, הן פשוט לא. אבל מהדרך שהן מתבטאות, וזה כולל את כל הדרכים האפשרויות (כן, התנא שנה דרך, מצחיק) במיוחד אלו שבטוחות בעצמן. או שאני בכלל מנסה להגדיר משהו שאני נמשך אליו ספציפית ולא יודע להגדיר אותו זו גם אפשרות. אולי, נראות צעירות לגילן אבל מתנהגות כבוגרות? אולי. למעשה אני די נוטה לחשוב שזה אכן זה.
נתקלתי במישהי כזו אתמול והיא עדין תקועה לי במחשבה וזה מוזר. אז בקיצור אם היית אתמול בפתח תקווה בהיפר מור תכתבי לי. סתם.
עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.
אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)
קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....
מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.
סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?
זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.
אני הולך.
🤣🤣🤣
קשה לדעת.
