הלוואי ותהיה כבר קהילה כזאת.... 

או מגזר חדש... 

או משהו כזה שמחבר 

יש כל כך הרבה שהם כאלה, ורק צריך לאחד אותם למקום אחד  

שיטת הרב קוק ושיטת חב"ד חולקים בכמה סוגיות שורשיות שמשפיעות על כל ההשקפה. 

לא סתם חב"ד היו המתנגדים הכי גדולים ללאומיות, והרבי האחרון אמר על ספר אורות שהרב קוק טעה בו. 

הרב קוק הלך בספר אורות בדרך של הרמח"ל, בעוד חב"ד לא מכניסים לתוך בתי המדרש שלהם את ספריו של הרמח"ל בקבלה - כי זה ממש שיטה שונה.

ההבדלים נובעים מנקודת מוצא שונה. ממחלוקת בשורש של השיטות, ולא קל לראות את זה בענפים של השיטות. לכן לא ממש קל להבין במה הם חולקים. 

אכן הרב קוק קיבל גם מחב"ד, אבל זה לא אומר שאין חילוק בין השיטה שלו לשיטה של חב"ד.

זה לא אומר שאי אפשר ללמוד את שניהם. אלה ואלה דברי אלוקים חיים. יש הרבה מה ללמוד מכל שיטה. אבל צריך להיזהר לא לערבב השקפות שונות ולעשות מהם סלט. וגם כל אחד צריך לבחור לעצמו שיטה רוחנית עיקרית שהוא הולך על פיה, שבמקום שיש מחלוקת הוא ילך לפי הדרך הזאת. 

זה מה שקבלתי מרבותי בנושא זה.

הרבה יותר קל להתפס להגדרות מאשר לחשוב על משהו ולהגיע לגיבוש עמדה רצינית כלפיו.

בכלל, אופנה שלצערנו קיימת, שכל אחד צריך להביע את דעתו על כל דבר היא יוצרת הרבה דעות לא רציניות.

לא צריך להיות בעל העמדה בכל דבר. מותר (וצריך) להיות חסר עמדה בדברים שאדם יודע שאין לו יד בהם.

וכמובן שאם משהו רואה צורך בתוכו לביקורת על דעה כלשהי שהוא לא מתחבר אליה - זה מבורך לגמרי.

יכולת נתינת הכבוד לעמדה השנייה אינה סותרת את האפשרות לחלוק עליה. ריבוי הדעות הוא דבר מבורך. 

אם למשהו יש עמדה באופן מוצק אז בדר"כ זה יוביל גם לביקורת חריפה. ואם זאת מחלוקת שאכן לשם שמיים והיא נובעת מתוך אהבת הבריות, אז אדרבה!

השאיפה לעולם ללא מחלוקות מיותרות היא אחלה שאיפה.

אבל מחלוקות שהם קריטיות ושהן נעשות מתוך אהבה וכבוד - הם נראה לי דבר מאוד מבורך.

אדם שמנסה לייצר לעצמו מקום בטענה שהוא לא שייך לשום מקום קיים,

לפעמים בורח מהמקום שלו מבלבול, חוסר החלטיות וקושי להיסגר על עצמו ולהחליט לאן הוא שייך,

ולפעמים קשה לו להשלים עם המקום אליו הוא שייך - על יתרונותיו וחסרונותיו של אותו מגזר.

אדם כזה לא ימצא את עצמו גם אם יהיו עשרות "מגזרים" נוספים.

הוא תמיד ירגיש שהוא "לא בדיוק" בהגדרות. האמת היא שאף אחד הוא "לא בדיוק".

אין בני אדם זהים לחלוטין, אבל יש הגדרות רחבות שמאפשרות לאדם למצוא מקום.

לעתים נדרשת לך נדרשת חכמה גדולה ועמוקה, ולא בחינם אמרו חז"ל: "איזהו חכם? המכיר את מקומו".

המשותף למי שמכחיש את המגזר אליו הוא משתייך ומי שמשייך את עצמו למגזר הוא השעבוד למגזר.

לא רואה ערך בהגדרה עצמית כזאת או אחרת המתארת את עצמה ע"פ היחס לאנשים אחרים (מגזר).

קיצר - לא מאמין שאדם צריך להיות כפוף למגזר כלשהו בעניין הדרך האישית שלו. השייכות למגזר כלשהי היא אמצעי בלבד כדי לסלול לעצמו את הדרך שלו. אחרת, האדם כפוף לדרכים של אנשים אחרים ולא שייך לדרך הייחודית שלו.

מי שאין לו זהות ברורה, יתקשה מאוד למצוא בן זוג.

אם אתה לא יודע מי אתה, אל תצפה למצוא מישהו שמתאים לך.

אגב - הבעיה הזו לא תיעלם כשתצטרך, למשל, למצוא מוסדות חינוך לילדים שלך.

זהות אישית - זה שאני יודע מה הכוחות שלי ומה הייעוד שלי.

זה בכלל לא קשור לאיזו כיפה אני לובש ומה הבדיחות הפנימיות או אפילו המחשבות הנשגבות של האנשים הסובבים אותי.

מגזר זאת הגדרה סוציולגית. זהו. 

יכול להיות מאוד שאדם שמגדיר את הזהות האישית שלו כדתית לאומית (לדוגמא) ירגיש להיות בנוח עם אנשים מהמגזר הדתי לאומי. אבל עצם זה שהוא ב'מהותו' דתי לאומי זה לא בגלל המגזר אלא בגלל שזה מי שהוא.

כדי שאדם יהיה קרוב לאנשים כמוהו כדי ליצור מכנה משותף סביב מטרות משותפות.

קיצר, מסכים עם הזהוי הנכון שאדם צריך לגבש זהות. לא מסכים שהזהות האישית נובעת מהמגזר. אישי זה אישי ומגזרי זה מגזרי.

זהות בנויה מרבדים רבים; לאדם יש שייכות לעצמו, למשפחתו, לקהילתו, למגזר שלו וכמובן לעם.

כל אחד מהם הוא מרכיב בזהות שלו.

אגב - קשה לפתוח טענה במילים "לא נכון" כשאין לך שום הוכחה לכך.

אם יש לך הוכחה לדבריך - תוכיח.

אם לא - אתה יכול לכל היותר לכתוב שאתה חושב אחרת.

הדעה שלך לא בהכרח נכונה יותר משלי, רק בגלל שהיא שלך.

אסביר את הטענה שלי -

זהות אישית מוגדרת על פי האדם עצמו בלבד. האדם עצמו מחליט כיצד לספר את הסיפור חיים האישי שלו. מה הייעוד האישי והכללי שלו וכולי. הצמדות למגזר היא חשובה מאוד מבחינה חברתית אך ייעוד אישי ומימוש אישי (ז"T זהות אישית) הם נטו אישיים.

אני מאמין בשייכות לעצמו, משפחתו וקהילתו וחבריו הקרובים והרחוקים אך כופר בשייכות למגזר - חובת ההכחה מוטלת עליך כדי להוכיח שיש זהות כזאת. אני אישית לא מרגיש אותה ולא חושב שהיא מועילה במשהו למישהו.

אני לא מגדיר את עצמי כדתי לאומי בגלל שיש מגזר דתי לאומי אלא בגלל שהגעתי לגיבוש תפיסת עולם דתית לאומית ולכן ההגדרה דתי לאומי בשבילי אינה השקפה מגזרית אלא אישית, כמו כל השקפת עולם. תיאורתית - אם לא היה אף דתי לאומי עך פני האדמה וההייתי חושב שזאת התפיסה הנכונה אז זה לא היה גורע שום חלק בזהות שלי.

סביר להניח שאני ארצה לשלוח את ילדי לחינוך שאני יותר מאמין בו שיהיה להם נוח בו מבחינה חברתית. לא הבנתי למה יהיה לי בעיה בזה.  

פלטפורמה חברתית זה כלי חשוב, אך לא מטרה בפני עצמה. לא משהו שיגרום להגדיר את עצמי כמשהו מעבר להגדרה סוציולוגית.

חושב שאנחנו מסכימים סה"כ אך במלל זה היה נשמע כאילו אמרתי משהו שאתה לא מסכים איתו, אך לא ניסיתי לומר אותו. אולי אני טועה.

דומה לנו שהננו מחולקים לשני מחנות... והם "חרדים" ו"חפשים". שמות חדשים אשר מאז לא היו רגילים להיות מתבטאים אצלנו כלל. ידענו שאין בני האדם שוים במדרגותיהם, ביחוד במה שנוגע לתוכנם הרוחני, שהוא יסוד החיים, אבל שיהיה שם מוגבל ומיוחד לכך המתאר סיעות ומפלגות, מזה לא ידענו. וכדומה שבזה ודאי יש לנו לומר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, והלואי שנוכל להשכיח מאתנו, בכלל, את אלה שני השמות העומדים לנו לשטן על דרך החיים האיתנים והטהורים הראויים להיות שבים אלינו באור ד' אשר יאיר לנו.

ההבלטה של שני השמות הללו וההסכמה הדמיונית המקשרת את האישים הפרטיים שכל אחד מהם יתאמר לומר: אני הנני ממחנה זה, השני אומר גם הוא: אני הנני ממחנה זה, וכל אחד ואחד הוא מרוצה מעמדתו, הרי הוא סותם את הדרך של התיקון ושל ההשתלמות משני הצדדים. "החרד", כלומר מי שהוא חושב את עצמו שהוא שייך למחנה זה שקוראים לו "חרדים", הרי הוא מביט הבטה מלמעלה למטה אל המחנה השני "החפשים". ובמה שנוגע למחשבות של תיקון, של חיפוש מעשים ושל תשובה הלא מיד הוא שולח סקירת עין אל המחנה השני העומד לפניו בכל מערומיו מתורה ומצוות והוא חושב בדעתו, שהתשובה במלוא מובנה הלא שם היא דרושה, אליהם הדברים מכוונים, להם ולא לו. ו"החפשי", כלומר, מי שהוא עומד בזה המחנה שהוא מתאמר בשמו המודרני הזה, הרי הוא בודאי חושב, שכל הרעיון של תשובה הרי הוא נוסח "חרדי" שאינו שייך לו כלל. ונמצא, שמכאן ומכאן הננו עומדים קרחים, ומוצא לרפואת מכאובינו הנפשיים מאין יבוא?

זהו העיכוב האחד. ועוד עיכוב שני, מה שהוא איננו קל מן הראשון, כמו קיר ברזל עומד לפנינו בין מחנה למחנה, וההארה הכללית ממקור האחדות האלקית הקדושה המוכרחת להיות שורה על ישראל הגוי כולו, הרי היא כמו מתעלמת מעינינו, והננו ממששים כעורים באפילה

מאמרי הראיה - מסע המחנות 

מקור: מאמרי הראיה/מסע המחנות – ויקיטקסט

אחרי התגובות היפות שראיתי, אבל;

לגבי החלק הראשון, ברור שמסכים וברור שהמצב היום בעייתי מאוד, ו'לא תתגודדו - אל תיעשו אגודות אגודות'. צודק לחלוטין ושכוייח על השאיפה.

אבל החלק השני - 'לא אכפת להם ללמוד גם תניא וגם אורות, לא להתנגד לאף אחד' - לא יודע אם זו הייתה כוונת המשורר, אבל לא חושב שזה הכי אידיאלי. לעניות דעתי אדם חייב לעשות לעצמו רב, ואותו רב ידריך אותו בעולם המחשבה וההלכה, יאמר לו על רעיון א' שהוא חשוב, רעיון ב' שהוא פסול, וכן עזה"ד. כמו שיש פסיקה בהלכה, ולא תאמר - לא אכפת לו לנהוג לפי הרב עובדיה, הרב ולדנברג, בית שמאי בית הלל, כך גם יש פסיקה בדעות.

הגמרא בחולין אומרת על מי שנוהג כחומרי בית שמאי וחומרי בית הילל (וזה חומרי!!) את הפסוק "והכסיל בחושך הולך". [את מי שנוהג כקולי שניהם הגמ' שם קוראת רשע...]

הרב זצ"ל בפתיחת מעט צרי אומר שיש צורך לעשות חיבור שיאחד את כל הדעות השונות בהגות, כמו שיש כזה בהלכה. וכך יצא אור חיובי מחודש.

ואצל כולם אותם בעיות

למשל אצל החסידים. נראה לנו שלכל חסיד יש אדמור וקהילה. רובם כנראה "כלל חסידים" ללא אדמור  מסוים וקהילה

וכן הלאה

בכל אופן ישנה הגדרת "חבקוק" ('בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר: 'וצדיק באמונתו יחיה"')

וגם "חסידות ארץישראלית"

בתורת הנסתר ההגדרה היא "יחוד תרין משיחין"...

הם פשוט כך.

ויש כאלה, לא מעטים כ"כ כנראה.

כך צריך להיות. ההמצאה הזו כאילו כל בן אדם הוא קודם כל "מגזר" היא בעייתית....  לפעמים זה פשוט בגלל נוחות ההגדרה. בעיקר לשידוכים וכד'..

פעם חשבתי שאני היחיד שלא אוהב לתת לעצמו הגדרות, כיף לגלות שיש עוד אנשים. 

באמת יש בתורה המון נתיבים שונים לצעוד בהם, וכל אחד צריך למצוא מה שמתאים לנפש שלו ממקום נקי.

כל אחד ודרכו. 

אבל הרי לכולם יש את אותו בסיס ונסיונות של התחזקות בדרך שמתאימה לו.

לכן כנראה אם אנשים לא יתמקדו בדרך וינסו לשנות אחרים, אלא ידברו דיבורים כלליים על התחזקות באמונה ובלימוד התורה זה בהחלט אמור לחבר את כל מי שרוצה להתקרב לקב"ה. 

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

3 שנתונים זה קלאסי

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך