הלוואי ותהיה כבר קהילה כזאת....
או מגזר חדש...
או משהו כזה שמחבר
יש כל כך הרבה שהם כאלה, ורק צריך לאחד אותם למקום אחד 
כוספת
) אז הרבה פעמים את תראי שמי שלומד אחד לא לומד את השני כי הוא כבר בטוח שזה נוגד לו את ההשקפה (בלי שהוא למד את זה בכלל).אוי טאטע!שיטת הרב קוק ושיטת חב"ד חולקים בכמה סוגיות שורשיות שמשפיעות על כל ההשקפה.
לא סתם חב"ד היו המתנגדים הכי גדולים ללאומיות, והרבי האחרון אמר על ספר אורות שהרב קוק טעה בו.
הרב קוק הלך בספר אורות בדרך של הרמח"ל, בעוד חב"ד לא מכניסים לתוך בתי המדרש שלהם את ספריו של הרמח"ל בקבלה - כי זה ממש שיטה שונה.
ההבדלים נובעים מנקודת מוצא שונה. ממחלוקת בשורש של השיטות, ולא קל לראות את זה בענפים של השיטות. לכן לא ממש קל להבין במה הם חולקים.
אכן הרב קוק קיבל גם מחב"ד, אבל זה לא אומר שאין חילוק בין השיטה שלו לשיטה של חב"ד.
זה לא אומר שאי אפשר ללמוד את שניהם. אלה ואלה דברי אלוקים חיים. יש הרבה מה ללמוד מכל שיטה. אבל צריך להיזהר לא לערבב השקפות שונות ולעשות מהם סלט. וגם כל אחד צריך לבחור לעצמו שיטה רוחנית עיקרית שהוא הולך על פיה, שבמקום שיש מחלוקת הוא ילך לפי הדרך הזאת.
זה מה שקבלתי מרבותי בנושא זה.
הרבה יותר קל להתפס להגדרות מאשר לחשוב על משהו ולהגיע לגיבוש עמדה רצינית כלפיו.
בכלל, אופנה שלצערנו קיימת, שכל אחד צריך להביע את דעתו על כל דבר היא יוצרת הרבה דעות לא רציניות.
לא צריך להיות בעל העמדה בכל דבר. מותר (וצריך) להיות חסר עמדה בדברים שאדם יודע שאין לו יד בהם.
וכמובן שאם משהו רואה צורך בתוכו לביקורת על דעה כלשהי שהוא לא מתחבר אליה - זה מבורך לגמרי.
יכולת נתינת הכבוד לעמדה השנייה אינה סותרת את האפשרות לחלוק עליה. ריבוי הדעות הוא דבר מבורך.
אם למשהו יש עמדה באופן מוצק אז בדר"כ זה יוביל גם לביקורת חריפה. ואם זאת מחלוקת שאכן לשם שמיים והיא נובעת מתוך אהבת הבריות, אז אדרבה!
השאיפה לעולם ללא מחלוקות מיותרות היא אחלה שאיפה.
אבל מחלוקות שהם קריטיות ושהן נעשות מתוך אהבה וכבוד - הם נראה לי דבר מאוד מבורך.
אדם שמנסה לייצר לעצמו מקום בטענה שהוא לא שייך לשום מקום קיים,
לפעמים בורח מהמקום שלו מבלבול, חוסר החלטיות וקושי להיסגר על עצמו ולהחליט לאן הוא שייך,
ולפעמים קשה לו להשלים עם המקום אליו הוא שייך - על יתרונותיו וחסרונותיו של אותו מגזר.
אדם כזה לא ימצא את עצמו גם אם יהיו עשרות "מגזרים" נוספים.
הוא תמיד ירגיש שהוא "לא בדיוק" בהגדרות. האמת היא שאף אחד הוא "לא בדיוק".
אין בני אדם זהים לחלוטין, אבל יש הגדרות רחבות שמאפשרות לאדם למצוא מקום.
לעתים נדרשת לך נדרשת חכמה גדולה ועמוקה, ולא בחינם אמרו חז"ל: "איזהו חכם? המכיר את מקומו".
לב אוהבהמשותף למי שמכחיש את המגזר אליו הוא משתייך ומי שמשייך את עצמו למגזר הוא השעבוד למגזר.
לא רואה ערך בהגדרה עצמית כזאת או אחרת המתארת את עצמה ע"פ היחס לאנשים אחרים (מגזר).
קיצר - לא מאמין שאדם צריך להיות כפוף למגזר כלשהו בעניין הדרך האישית שלו. השייכות למגזר כלשהי היא אמצעי בלבד כדי לסלול לעצמו את הדרך שלו. אחרת, האדם כפוף לדרכים של אנשים אחרים ולא שייך לדרך הייחודית שלו.
מי שאין לו זהות ברורה, יתקשה מאוד למצוא בן זוג.
אם אתה לא יודע מי אתה, אל תצפה למצוא מישהו שמתאים לך.
אגב - הבעיה הזו לא תיעלם כשתצטרך, למשל, למצוא מוסדות חינוך לילדים שלך.
זהות אישית - זה שאני יודע מה הכוחות שלי ומה הייעוד שלי.
זה בכלל לא קשור לאיזו כיפה אני לובש ומה הבדיחות הפנימיות או אפילו המחשבות הנשגבות של האנשים הסובבים אותי.
מגזר זאת הגדרה סוציולגית. זהו.
יכול להיות מאוד שאדם שמגדיר את הזהות האישית שלו כדתית לאומית (לדוגמא) ירגיש להיות בנוח עם אנשים מהמגזר הדתי לאומי. אבל עצם זה שהוא ב'מהותו' דתי לאומי זה לא בגלל המגזר אלא בגלל שזה מי שהוא.
כדי שאדם יהיה קרוב לאנשים כמוהו כדי ליצור מכנה משותף סביב מטרות משותפות.
קיצר, מסכים עם הזהוי הנכון שאדם צריך לגבש זהות. לא מסכים שהזהות האישית נובעת מהמגזר. אישי זה אישי ומגזרי זה מגזרי.
זהות בנויה מרבדים רבים; לאדם יש שייכות לעצמו, למשפחתו, לקהילתו, למגזר שלו וכמובן לעם.
כל אחד מהם הוא מרכיב בזהות שלו.
אגב - קשה לפתוח טענה במילים "לא נכון" כשאין לך שום הוכחה לכך.
אם יש לך הוכחה לדבריך - תוכיח.
אם לא - אתה יכול לכל היותר לכתוב שאתה חושב אחרת.
הדעה שלך לא בהכרח נכונה יותר משלי, רק בגלל שהיא שלך.
אסביר את הטענה שלי -
זהות אישית מוגדרת על פי האדם עצמו בלבד. האדם עצמו מחליט כיצד לספר את הסיפור חיים האישי שלו. מה הייעוד האישי והכללי שלו וכולי. הצמדות למגזר היא חשובה מאוד מבחינה חברתית אך ייעוד אישי ומימוש אישי (ז"T זהות אישית) הם נטו אישיים.
אני מאמין בשייכות לעצמו, משפחתו וקהילתו וחבריו הקרובים והרחוקים אך כופר בשייכות למגזר - חובת ההכחה מוטלת עליך כדי להוכיח שיש זהות כזאת. אני אישית לא מרגיש אותה ולא חושב שהיא מועילה במשהו למישהו.
אני לא מגדיר את עצמי כדתי לאומי בגלל שיש מגזר דתי לאומי אלא בגלל שהגעתי לגיבוש תפיסת עולם דתית לאומית ולכן ההגדרה דתי לאומי בשבילי אינה השקפה מגזרית אלא אישית, כמו כל השקפת עולם. תיאורתית - אם לא היה אף דתי לאומי עך פני האדמה וההייתי חושב שזאת התפיסה הנכונה אז זה לא היה גורע שום חלק בזהות שלי.
סביר להניח שאני ארצה לשלוח את ילדי לחינוך שאני יותר מאמין בו שיהיה להם נוח בו מבחינה חברתית. לא הבנתי למה יהיה לי בעיה בזה.
פלטפורמה חברתית זה כלי חשוב, אך לא מטרה בפני עצמה. לא משהו שיגרום להגדיר את עצמי כמשהו מעבר להגדרה סוציולוגית.
חושב שאנחנו מסכימים סה"כ אך במלל זה היה נשמע כאילו אמרתי משהו שאתה לא מסכים איתו, אך לא ניסיתי לומר אותו. אולי אני טועה.
דומה לנו שהננו מחולקים לשני מחנות... והם "חרדים" ו"חפשים". שמות חדשים אשר מאז לא היו רגילים להיות מתבטאים אצלנו כלל. ידענו שאין בני האדם שוים במדרגותיהם, ביחוד במה שנוגע לתוכנם הרוחני, שהוא יסוד החיים, אבל שיהיה שם מוגבל ומיוחד לכך המתאר סיעות ומפלגות, מזה לא ידענו. וכדומה שבזה ודאי יש לנו לומר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, והלואי שנוכל להשכיח מאתנו, בכלל, את אלה שני השמות העומדים לנו לשטן על דרך החיים האיתנים והטהורים הראויים להיות שבים אלינו באור ד' אשר יאיר לנו.
ההבלטה של שני השמות הללו וההסכמה הדמיונית המקשרת את האישים הפרטיים שכל אחד מהם יתאמר לומר: אני הנני ממחנה זה, השני אומר גם הוא: אני הנני ממחנה זה, וכל אחד ואחד הוא מרוצה מעמדתו, הרי הוא סותם את הדרך של התיקון ושל ההשתלמות משני הצדדים. "החרד", כלומר מי שהוא חושב את עצמו שהוא שייך למחנה זה שקוראים לו "חרדים", הרי הוא מביט הבטה מלמעלה למטה אל המחנה השני "החפשים". ובמה שנוגע למחשבות של תיקון, של חיפוש מעשים ושל תשובה הלא מיד הוא שולח סקירת עין אל המחנה השני העומד לפניו בכל מערומיו מתורה ומצוות והוא חושב בדעתו, שהתשובה במלוא מובנה הלא שם היא דרושה, אליהם הדברים מכוונים, להם ולא לו. ו"החפשי", כלומר, מי שהוא עומד בזה המחנה שהוא מתאמר בשמו המודרני הזה, הרי הוא בודאי חושב, שכל הרעיון של תשובה הרי הוא נוסח "חרדי" שאינו שייך לו כלל. ונמצא, שמכאן ומכאן הננו עומדים קרחים, ומוצא לרפואת מכאובינו הנפשיים מאין יבוא?
זהו העיכוב האחד. ועוד עיכוב שני, מה שהוא איננו קל מן הראשון, כמו קיר ברזל עומד לפנינו בין מחנה למחנה, וההארה הכללית ממקור האחדות האלקית הקדושה המוכרחת להיות שורה על ישראל הגוי כולו, הרי היא כמו מתעלמת מעינינו, והננו ממששים כעורים באפילה
מאמרי הראיה - מסע המחנות
אחרי התגובות היפות שראיתי, אבל;
לגבי החלק הראשון, ברור שמסכים וברור שהמצב היום בעייתי מאוד, ו'לא תתגודדו - אל תיעשו אגודות אגודות'. צודק לחלוטין ושכוייח על השאיפה.
אבל החלק השני - 'לא אכפת להם ללמוד גם תניא וגם אורות, לא להתנגד לאף אחד' - לא יודע אם זו הייתה כוונת המשורר, אבל לא חושב שזה הכי אידיאלי. לעניות דעתי אדם חייב לעשות לעצמו רב, ואותו רב ידריך אותו בעולם המחשבה וההלכה, יאמר לו על רעיון א' שהוא חשוב, רעיון ב' שהוא פסול, וכן עזה"ד. כמו שיש פסיקה בהלכה, ולא תאמר - לא אכפת לו לנהוג לפי הרב עובדיה, הרב ולדנברג, בית שמאי בית הלל, כך גם יש פסיקה בדעות.
הגמרא בחולין אומרת על מי שנוהג כחומרי בית שמאי וחומרי בית הילל (וזה חומרי!!) את הפסוק "והכסיל בחושך הולך". [את מי שנוהג כקולי שניהם הגמ' שם קוראת רשע...]
יהודי פשוט.הרב זצ"ל בפתיחת מעט צרי אומר שיש צורך לעשות חיבור שיאחד את כל הדעות השונות בהגות, כמו שיש כזה בהלכה. וכך יצא אור חיובי מחודש.
ואצל כולם אותם בעיות
למשל אצל החסידים. נראה לנו שלכל חסיד יש אדמור וקהילה. רובם כנראה "כלל חסידים" ללא אדמור מסוים וקהילה
וכן הלאה
בכל אופן ישנה הגדרת "חבקוק" ('בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר: 'וצדיק באמונתו יחיה"')
וגם "חסידות ארץישראלית"
בתורת הנסתר ההגדרה היא "יחוד תרין משיחין"...
הם פשוט כך.
ויש כאלה, לא מעטים כ"כ כנראה.
כך צריך להיות. ההמצאה הזו כאילו כל בן אדם הוא קודם כל "מגזר" היא בעייתית.... לפעמים זה פשוט בגלל נוחות ההגדרה. בעיקר לשידוכים וכד'..
פעם חשבתי שאני היחיד שלא אוהב לתת לעצמו הגדרות, כיף לגלות שיש עוד אנשים.
באמת יש בתורה המון נתיבים שונים לצעוד בהם, וכל אחד צריך למצוא מה שמתאים לנפש שלו ממקום נקי.
כל אחד ודרכו.
אבל הרי לכולם יש את אותו בסיס ונסיונות של התחזקות בדרך שמתאימה לו.
לכן כנראה אם אנשים לא יתמקדו בדרך וינסו לשנות אחרים, אלא ידברו דיבורים כלליים על התחזקות באמונה ובלימוד התורה זה בהחלט אמור לחבר את כל מי שרוצה להתקרב לקב"ה.
לב אוהבאני נשבע לך שאתה מספיק טוב
כן, אתה מספיק טוב
המציאות זו לא האמת
אתה מספיק טוב, אני נשבע שאתה מספיק טוב.
גם שאף אחת לא רואה את זה בך, אני רואה.
גם שאתה בעצמך לא רואה, אני רואה.
גם אם במציאות אף אחת לא רוצה אותך, זה לא אומר כלום.
אני אומר לך, א ת ה מ ס פ י ק ט ו ב.
אני נשבע.
גם אם אתה בטוח שהקב"ה לא זוכר אותך.
אתה מספיק טוב.
וואי כמה הוא לא זוכר.
שחכת אותי ריבנו של עולם.
אני גם פה
ואני כבר מספיק טוב
א נ י. מ ס פ י ק טוב.
אני כבר לא מסוגל להתפלל אליך, אני מרוסק מצפייה
ואני מספיק טוב, אתה יודע את זה.
אני ראוי, גם שאני רוצה יותר מדי,
אני לא מסוגל להמשיך לבקש ממך את זה, כי אני כל כך מאמין בך, שאני ממש מתאכז
וזה כואב לי האכזבה, כואב,
זה כואב וקשה, באמת.
אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.
נשמע שאתה שם.
אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?
והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.
ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.
אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.
ואתה ראוי. וודאי.
הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.
אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.
זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.
בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.
בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.
קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר
בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.
ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.
אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.
והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי.
גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו.
נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.
בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..
אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.
נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום.
יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר..
אתה טוב ומגיע לך הכל דוד
אבל בעיקרון היא צודקת, לא?
הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה..
פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות
הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)
אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל
את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,
הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת.
ולא הוסיף יותר.
אני בעד,
לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:
1. היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.
2. זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.
3 הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!
ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)
אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.
וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.
לפי ענ"ד.
תפרגנו על מעשה טוב ואז ממנו תדברו על התכונה שאתם אוהבים בה/ו באישיות.
דוגמא -
תודה שאתה מפרגן לי כל הזמן, ממש אני רואה בזה את העין הטובה שלך
הוא @חתול זמני.
פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום
עם שטויות
פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃
זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"
ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"
אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)
את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.
אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה.
והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".
רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.
יש עוד מחקרים דומים.
הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?
ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.
זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים.
המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה,
ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.
לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.
הוא כמובן לא קשור לכאן
באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד
ותודה לכל מי שידע כבר ולא סיפר
בקרוב אצל כולם בע"ה!
איזה מרגש
שתבנו בית קדוש ושמח ביחד
ארץ השוקולדמזל טוב,
שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות
איזה יופי!
שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!
המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!
איזו בשורה משמחת ומרגשת
בשעה טובה ומבורכת ממש
שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳
שלום
האם קיים קבוצת ווצאפ עם הצעות של בחורים דתי לאומי תורני או חרדלניקים בגיליי 20-29?
היי לכולם,
בעז"ה אנחנו נתחתן בחודש אב, ובאזור חנוכה שאחרי אני מתחיל תפקיד ג'וב בתור קצין פרוייקט דרך עתודה (עדיין אין שיבוץ לאיפה נהיה בארץ)
כל הזמן מדברים איתנו על קורס קצינים וואלה בא לי לצאת כי אי אפשר להתקדם בצהל בפיקודי אם אתה לא קצין
הקטע זה שאם נגיד אצא בתחילת התפקיד כלומר 3 חודש אחרי שנתחתן, אז זה אומר שכשאהיה בבהד אחד 3 חודש אחזור רק לשישי-שבת
ודיברתי איתה על זה והיא מוכנה ודוחפת אותי שאני אצא כדי שדלתות בצבא יפתחו.
אבל לאחרונה גיליתי שגם ההכשרה החילית היא שבועיות ואז זה יוצא חצי שנה של רק שישי-שבת, זה לא יותר מידי?
מה שאר החיילים הנשואים עושים?
הראשונים.
לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.
מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.
רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....
חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.
נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?
אני משתף אתכם בשאלה שהייתה לי לעצמי האם כשאין הצעות והתקופה הזו היא מורכבת ומאתגרת כי הרבה מתרחש סביב ויש הרגשה שאותך "שכחו"
האם הרגשתם בסוף שהתקופה הייתה המתנה או מתנה?
והאם כשהתחיל קשר אחרי תקופה ארוכה ללא הייתם עם ודאות וברוגע או שהייתם עם חששות שעוד פעם לא ילך
אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...
אז לא יודעת.
אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה
שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.
לא כולל מע"מ.
איראני בקריפטו.
אני:)))))זה יותר כמו דמי טיפול.
הכסף הועבר
זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.
לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.
זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.
מה זה ZOOM out?
יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם
פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר
הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?
תודה!
היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית. היא - היא.
מזל טוב 🥳
(סורי הייתי חייבת)
אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי
פעם ברווקים הבררנים😊
ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,
מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏
לא חתול זמני😸
סתם, אני לא ממש בשל.
@חתול זמני פספס את אהבת חייו
לא בכל שרשור זה מתאים.
