על רמה אסטטית, זה מכוער.

מי שיש לה חור שלישי רביעי ומעלה נראת כמו איזה זרוקה בטיול בתילאנד, והרבה פעמים ראיתי את זה בא ביחד עם חולצות טישרט גזורות, שיער מבולגן ומסתובבת יחפה בכל מקום.

אם זה הסגנון שלך, לך על זה.

זה גורם לאנשים לחשוב "האם זה מעיד על רמה דתית [ירודה]".

ולכן מי שחשוב לו לחיות בחברה של אנשים ברמה דתית גבוהה, ירגיש מוזר לעשות דבר כזה. *או להתחתן עם מישהי כזאת*. כי הוא לא רוצה שאנשים שלא מכירים אותו אישית יפקפקו ברמה הדתית שלו.

ולכן זה מגדיל את הסיכוי שזה אכן מעיד על זה. כמו כל סגנון לבוש - הוא מעיד לאן אתה מרגיש שייך.

ברור שזה לא מעיד בצורה מוחלטת, וברור שיש כאלה שלא יפריע להם. ויש כאלה שמאד אוהבים להתלבש מוזר, או בסגנון שלא תואם את החברה שבה הם חיים. או הם חיים בחברה שלא תואמת את הרמה הדתית שלהם.

אני לדוגמא הייתי מרגיש מאד לא בנוח עם סגנון לבוש כזה

מישהו גילה צדיקומטר ולא סיפר לי???

כי אין איסור כזה..

אבל לדעתי זה כן מעיד על רמת חיפוש אחרי מילוי עצמי מול שלווה והתעסקות בפנימיות.

וכנראה שהרמה הדתית קשורה לזה. 

לא הייתי מצפה לראות אדם שעסוק בקירבה לקב"ה וגם מחפש להוסיף לעצמו קישוטים

אז גם עגיל אחד הוא "מחפשת להוסיף לעצמה קישוטים".

וגם יותר משני זוגות נעליים. או טבעת יהלום. או שרשרת

איפה אתה שם את הגבול?

יש פחות או יותר נורמה...

שרשרת אחת, עגיל אחד בכל אוזן, טבעת אחת. 

יותר מזה זה חריג. 

ומבסס אותה ב"התעסקות בקישוטים".

כל אשה (כמעט) מתעסקת בקישוטים. ההחלטה שלך שמי שמתעסק בקישוטים חריגים (לאו דווקא משקיע יותר זמן...) הוא יותר רחוק מרוחניות, היא לדעתי החלטה מאד לא מבוססת (להערכתי גם לא נכונה, אבל בוודאי לא מבוססת)

לא ראיתי הבדלים רוחניים משמעותיים בין מי שהיתה לה טבעת אחת למי שהיו כמה. סגנון רוחני אולי, הבדל לא.

ולגבי עגילים זה סיפור אחר, כתבתי את דעתי בתגובה לשאלה

אפילו שופט כדורגל מקפיד לדוגמא להסתפר מכובד ולא כמו השחקנים שסביבו.

אמרתי שלבוש חריג לא מעיד על רמה רוחנית

לבוש חריג כן מעיד על פחות כניעה למוסכמות (בהגדרה - כי החריגויות הן הדברים שרוב האנשים נמנעים מלעשות).

את אי-הכניעה למוסכמות אפשר לקחת להרבה מקומות

יכולה להיות אי-כניעה למוסכמות שמתבטאת ברמה רוחנית נמוכה. יכול להיות, לא הכרחי

שיעבוד לחברה זה לעשות דווקא משהו שמעיק ומפריע למטרה הכללית שלך.

פה זה להתלבש נורמלי כי יש עניין לא לבלוט ומצד שני לכבד את עצמך. 

הקושיה היא על זה שחריג, מה חסר לך שאתה צריך להוסיף דברים? 

נכון הרבה דברים אנחנו לא עושים בגלל החברה, אבל זה לא תמיד רע. 

לכן זה לא חכם לצאת למלחמת חורמה נגד הפחד מהחברה ולהתנהג כמו מוזר. העיקר לא להיות משועבד..

כי יש לזה גם שימוש טוב - להימנע משטויות ודברים רעים.

אדם עם מטרה ושלווה פנימית לא מחפש אטרקציות מה אפשר להוסיף יותר מהנורמה.

הוא עסוק בדברים יותר רציניים

אני האחרון שאפסול על דברים לא הלכתיים שרק "יוצרים רושם לא ראוי" וכל מיני חרטא כזו.

מצד שני הרבה פעמים זה לא כל כך יפה בעיני בלי קשר.

ישבן?

טחול?

מנסה להבין מה זה 4 כוכביות

אגב הפנה אותי לירושלמי הזה, כי אני מכיר שפוסקים את הדרשה של הבבלי המון. (מפני מה מנה הכתוב וכו')

ומה? רשי מביא בבירור את הבבלי בפסוק נ' ד"ה כומז.

כנראה בגלל זה רשי הביא את הירושלמי. 

 שכויח לך על הבקיאות, ובכל זאת, יכולת להשאיר אותנו בלי המידע הקריטי.

ויש גם מקומות שחור שני הוא דבר נורמלי,

(סך הכל 3 חורים, כי משום מה זה חייב ללכת בצורה אי סימטרית, ככה אמרו לי.

חור שלישי יכול להיות 3 באוזן אחת ושנים באחרת או יחס של 1:3 כל אוזן, שוב לא ברור לי מה הבעיה בסימטריה)

אבל חור שלישי\ רביעי\ אליקס\ ובגדול כמות מתכת חריגה שהגברת מחליטה לחורר את האוזניים שלה בעזרתה,

על זה הדיבור כאן.

וזה כנראה נכון להרבה דברים חיצוניים. אם זה דבר שמרגישים שבאמת מייצג אתכם, אז אין סיבה להתחפש.

אם לא - למה מעניין אותך מה הם יחשבו עליך?

להיות 'תורני' וללכת ע"פ סטיגמות אלו שני דברים שונים. זה ממש לא מחייב שיהיו ביחד אלא להיפך.

סטיגמות באופן אישי, זה משהו שמזעזע אותי ומראה על חוסר תורניות.

חלק מהערכים של התורה זה סדרי עדיפויות ומי שמתייחס ברצינות לסטיגמות הסדרי עדיפויות שלו במצב רע.

זה הרבה פעמים פוזה של צדיקות ולא יראת שמיים.

מי שבאמת חשובה לו יראת שמיים יהיה אכפת לו לשאול הרבה דברים אחרים ולא מכמה עיגולים שנמצאים לה באוזן.

מסכים שכולנו הולכים אחרי סטיגמות אבל מי שקושר את זה (באופן עקרוני ולא כחולשה מזדמנת) עם הדת זה נראה לי פשע ממש.

אתקן את דברי - כל עוד בנאדם מודע לכך שסטיגמות זה דבר רע, גם אם  יוצא לו פה ושם להשתמש בסטיגמות - בסדר, לכולנו יש חולשות.. אבל אנשים שהופכים דברים זניחים לעקרוניים הם אנשים שהופכים את היוצרות.

אם שהדת שלו מבוססת על סטיגמות - שילך על זה! שיחשוש לאנשים ש'פוסלים' על שני עגילים באוזן ועל שאר הסטיגמות. אבל מי שמחפש אמת, כנות, ובעיקר פנימיות ולא חיצוניות לא יכול שלא להגעל מזה שהופכים דבר חיצוני לדבר פנימי. וזאת ההגדרה של סטיגמה. להפוך דבר חיצוני ולהתייחס אליו כאילו הוא עקרוני.

הסתייגות - אם האדם מודע לכך שזה לא בהכרח משקף עולם פנימי אך הוא חושש שזה כן זה משהו אחר. אבל קשה לי להאמין שמישהו ישמע על מישהי תורנית ועל כמה שהיא צדיקה ויפסול על חשש לפגם מידותי בגלל משהו חיצוני. צריך להיות ממש אטום בשביל זה.

בדיוק כמו שלא תמצאי הרבה בחורים תורניים שיש להם בעצמם עגיל, על אף שאין שום איסור בזה

בהחלט מעניין לשמוע לגבי השורה האחרונה - בחור עם עגיל - לקראת נישואין וזוגיות

זה לא "סטיגמה", זה נורמה של לבוש. הסיכוי שתרצי בחור שלובש שמלה (גברית, אין איסור) הוא נמוך מאד. למה? ככה. זה מה שמקובל בחברה.

לכל החלטה יש מחיר.

הנקודה היא כזאת - אם תהיה מישהי, שאני יודע שהרמה הרוחנית, הדתית, וכו' שלה הן מצוינות, והולכת עם שני עגילים באותה אוזן, זה יפריע לי. יש סיכוי שאפסול על זה. כי התחושה שלי היא שבחברה שאני חי בה זה לא מקובל.

בנוסף, כיון שאותה אחת יודעת שהיא מרחיקה אותי ואחרים כמוני, שחיים בחברה מאד דתית שבה זה לא מקובל, ובזה היא מצמצמת לעצמה אפשרויות בצורה משמעותית, כן יכולה להיות מחשבה של "מה היא חשבה כשהיא עשתה את העגיל השני? היא לא ידעה שזה לא מקובל? אהה, היא בטח התכוונה להתחתן עם מישהו מחברה שבה זה כן מקובל. טוב, אז היא לא מתאימה לי"

לא בטוח מה להתייחס.

אבל נניח שהגעתי לדייט וראיתי שיש לה שני עגילים באותה אוזן, ארגיש מאד לא בנוח לשבת לידה. ממש.

כמו שאת תרגישי אם הבחור יגיע חבוש בכובע צילינדר, בערך.

כן, אני מרגיש שזה סגנון לבוש ממש חריג. זה יכול להיות יפה, אבל עדיין חריג ברמות, ולכן לא יתאים לי. אני מניח שאני לא היחיד. מוזר לי התיאור של חלק מהכותבים והכותבות כאן ש"זה ממש מקובל".

זה ממש לא מוזר שאתה חי עם בתרבות מסויימת שרוב מי שכתב פה לא חי בה.

זה הטעם שלו. אז מה אם הוא חריג

בתור גבר ממש אין לי מושג מה ההבדל בין עגיל אחד לשתיים.

זה בין הדברים שנראה לי בחיים אני לא יבין. ממש אין לי טאצ' לדברים הללו.

בתור גבר שיודע לספור, אני מבחין בקלות בין אחד לשניים

ומעולם לא ראיתי מישהי שמשתייכת לסביבה שלי ויש לה שני עגילים

אבל חוץ מה המספר (1 או 2), זה לא אומר לי שום דבר.

כמו שאני לא מבין סגננות בזה, ואיך זה יכול להתאים לגבות כך אין לי מושג מה המשמעות המספרית.

לא מכיר את הסביבה שלך. וגם אם אני לא מכיר משהי עם שתי עגילים בחיים לא הבנתי מהאישיו בזה.

אפשר לומר שאני חי על הגבול של חרדי.

אם את רוצה, תלכי לבדוק כמה נשות אברכי הר המור/מרכז הם עם יותר מעגיל אחד לכל אוזן.

וכמו שכתבתי כאן התשובה בגוף השאלה - לקראת נישואין וזוגיות, מזה ששאלת אני מבין שאת מודעת היטב לזה שזה מסמן השתייכות מסויימת, לפחות מבחינה חברתית

זאת חברה מאוד ייחודית ועם נורמות משלה.

לא הייתי מסיק ממנה לשאר הציבור.

וגם אם אין אברכית במרכז או הר המור שהולכת ככה זה לא אומר שזה פסול.

רוב הציבור הם לא הר המור מרכז (לא מדבר על השקפה), גם התורני.

אמרתי לא מקובל. בדיוק כמו כובע צילינדר, משקף וז'קט עם זנבות.

הכי דוסית כדי להסתכל על זה ככה.

רובנו לא כאלה, כדאי להיות מודע לזה.

שראיתי פעם בחורה כנראה ממש דוסה חצאית מטאטא, והיו לה מגפיים עם סוליה בעובי 10 ס"מ (למרות שהיא די גבוהה באופן טבעי) וקוקו בצבע ירוק...

יש גם מקרים קיצונים לצד השני

ותופתע מאוד,

זה נהיה מאוד מאוד רווח.

חור שני זה ממש אצל כולם.

שלישי גם קיים המון (והרבה פעמים חמישה, שניים בצד אחד ושלוש בשני)

אליקס הוא קצת יותר נועז אבל גם קיים המון המון, גם אצל דוסיות מאוד

נזם הולך ורווח מרגע לרגע .

אני מניחה שהמבוגרות שם פחות,

אבל האברכיות הצעירות לגמרי ככה.

ויש לי חברות אברכיות בישיבות האלו, אני אומרת מידיעה.

אבל עד שאשתכנע שזה אכן נורמלי, אני מניח שדעתי תישאר כמו שהיא

גם אם היא בגובה 3 מטר ולא אשים לב זה לא יפריע לי.

אבל אני חושב שנושא השרשור איננו "עד כמה קל להבחין בעגיל שני" אלא "האם מפריע לך שיש למישהי עגיל שני".

ואם את מתכוונת שאנשים אחרים לא ישימו לב, אז זה טוב לדעת, וכך אוכל לסיים את הפגישה ברוגע ובלי להסמיק, ולמחרת להסביר לה שלא מתאים לי.

אני מנחש שאם יהיה רלוונטי, אהיה מסוגל לעבור תהליך של השלמה עם זה. אבל זה ידרוש תהליך מאד משמעותי

בעיני זה סגנון לבוש שמאד לא מקובל בחברה בה אני חי.

אם היינו הולכים לאי בודד לתקופה, והיא היתה אומרת שלמשך התקופה הזאת היא רוצה - בכיף.

שוב, בדיוק כמו שאת לא תרצי להתחתן עם מישהו שמתלבש באופנה של המאה ה18.

והוא ממש לא היחיד.

את היית מוכנה להתחתן עם מישהו שמתנהג/מתלבש בצורה שהחברה שלך מגדירה כ"חריגה מאד מאד"?

ואני מוכן לקבל מישהי שלבושה בסגנון שלא מקובל, כל עוד זה לא יפדח אותי כשאני הולך לידה ברחוב (או כשכולם יודעים שאשתי לבושה בצורה משונה)

אבל קצת לא אמין בעיני.

בכל מקרה, באופן כללי, קשה לדעת אם הבחורה "תורנית ממש", ואם יודעים פרטים כאלו זה לא כ"כ מעודד, מאחר והמחשבה הראשונית היא להכליל. בנוסף, יש לא מעט שזה יפריע להם בגלל ההרגל, ולא יעזור לומר "שכל הבנות ממקום פלוני הולכות עם וכו'.

לא יודע אם זה מעיד על הרמה הדתית, אבל זה כן מלמד משהו על הסגנון הנפשי של הבחורה. 

אני יודע שזה היה גורם לי דחייה מסוימת, אלא אם כן ממש לא שמים לב לזה. בכללי אני מעדיף מראה עדין, ברגע שיש משהו בולט (זה יכול להיות איפור יותר מידי בולט, בגדים צועקים, לק בצבע בוהק, תכשיטים מאוד גדולים), זה ממש מעורר אצלי דחייה. זה פשוט הטעם האישי שלי, בלי שום קשר לקטע הלכתי או לרמה הדתית. וכן אני עלול לפסול על זה, כי זה ממש יכול להציק לי. אני מעדיף בחורה שמתלבשת בסגנון עדין.

אולי באמת זה לא יפריע לי, אין לי מושג

לצבוע את השיער לירוק או לשים כמות מוגזמת של תכשיטים.

כמובן שהגבול משתנה מאדם לאדם

כמובן שזה לא הפרמטר היחיד

שאלה לבנים - לקראת נישואין וזוגיות

היא אמרה שלמרות שהלכתית זה לא אסור,

כמעט ואין אנשים שמעצבים את מה שיפה בעינהם אך ורק מתוך עצמם,

אנשים לוקחים את מה שנראה יפה בעינהם מתוך הסביבה שהם חיים בה,

ואם משהי רוצה לשים משהו שלא מקובל בסביבה שלנו,

כנראה שזה מעיד על בעיה אחרת של מה הסביבה שלה ומאיפה היא מושפעת.

(את האמת אני לא זוכרת אם ממש היה אסור לבוא עם חור שני, והיה צריך להוציא את העגיל שלו) 

ככה האופנה מתעצבת, או באופן כללי מתרחשים שינויים, מדברים קטנים.

בכלל לא צריך להתרגש מכל חריגה קטנה מהתלם

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>