על רמה אסטטית, זה מכוער.

מי שיש לה חור שלישי רביעי ומעלה נראת כמו איזה זרוקה בטיול בתילאנד, והרבה פעמים ראיתי את זה בא ביחד עם חולצות טישרט גזורות, שיער מבולגן ומסתובבת יחפה בכל מקום.

אם זה הסגנון שלך, לך על זה.

זה גורם לאנשים לחשוב "האם זה מעיד על רמה דתית [ירודה]".

ולכן מי שחשוב לו לחיות בחברה של אנשים ברמה דתית גבוהה, ירגיש מוזר לעשות דבר כזה. *או להתחתן עם מישהי כזאת*. כי הוא לא רוצה שאנשים שלא מכירים אותו אישית יפקפקו ברמה הדתית שלו.

ולכן זה מגדיל את הסיכוי שזה אכן מעיד על זה. כמו כל סגנון לבוש - הוא מעיד לאן אתה מרגיש שייך.

ברור שזה לא מעיד בצורה מוחלטת, וברור שיש כאלה שלא יפריע להם. ויש כאלה שמאד אוהבים להתלבש מוזר, או בסגנון שלא תואם את החברה שבה הם חיים. או הם חיים בחברה שלא תואמת את הרמה הדתית שלהם.

אני לדוגמא הייתי מרגיש מאד לא בנוח עם סגנון לבוש כזה

מישהו גילה צדיקומטר ולא סיפר לי???

כי אין איסור כזה..

אבל לדעתי זה כן מעיד על רמת חיפוש אחרי מילוי עצמי מול שלווה והתעסקות בפנימיות.

וכנראה שהרמה הדתית קשורה לזה. 

לא הייתי מצפה לראות אדם שעסוק בקירבה לקב"ה וגם מחפש להוסיף לעצמו קישוטים

אז גם עגיל אחד הוא "מחפשת להוסיף לעצמה קישוטים".

וגם יותר משני זוגות נעליים. או טבעת יהלום. או שרשרת

איפה אתה שם את הגבול?

יש פחות או יותר נורמה...

שרשרת אחת, עגיל אחד בכל אוזן, טבעת אחת. 

יותר מזה זה חריג. 

ומבסס אותה ב"התעסקות בקישוטים".

כל אשה (כמעט) מתעסקת בקישוטים. ההחלטה שלך שמי שמתעסק בקישוטים חריגים (לאו דווקא משקיע יותר זמן...) הוא יותר רחוק מרוחניות, היא לדעתי החלטה מאד לא מבוססת (להערכתי גם לא נכונה, אבל בוודאי לא מבוססת)

לא ראיתי הבדלים רוחניים משמעותיים בין מי שהיתה לה טבעת אחת למי שהיו כמה. סגנון רוחני אולי, הבדל לא.

ולגבי עגילים זה סיפור אחר, כתבתי את דעתי בתגובה לשאלה

אפילו שופט כדורגל מקפיד לדוגמא להסתפר מכובד ולא כמו השחקנים שסביבו.

אמרתי שלבוש חריג לא מעיד על רמה רוחנית

לבוש חריג כן מעיד על פחות כניעה למוסכמות (בהגדרה - כי החריגויות הן הדברים שרוב האנשים נמנעים מלעשות).

את אי-הכניעה למוסכמות אפשר לקחת להרבה מקומות

יכולה להיות אי-כניעה למוסכמות שמתבטאת ברמה רוחנית נמוכה. יכול להיות, לא הכרחי

שיעבוד לחברה זה לעשות דווקא משהו שמעיק ומפריע למטרה הכללית שלך.

פה זה להתלבש נורמלי כי יש עניין לא לבלוט ומצד שני לכבד את עצמך. 

הקושיה היא על זה שחריג, מה חסר לך שאתה צריך להוסיף דברים? 

נכון הרבה דברים אנחנו לא עושים בגלל החברה, אבל זה לא תמיד רע. 

לכן זה לא חכם לצאת למלחמת חורמה נגד הפחד מהחברה ולהתנהג כמו מוזר. העיקר לא להיות משועבד..

כי יש לזה גם שימוש טוב - להימנע משטויות ודברים רעים.

אדם עם מטרה ושלווה פנימית לא מחפש אטרקציות מה אפשר להוסיף יותר מהנורמה.

הוא עסוק בדברים יותר רציניים

אני האחרון שאפסול על דברים לא הלכתיים שרק "יוצרים רושם לא ראוי" וכל מיני חרטא כזו.

מצד שני הרבה פעמים זה לא כל כך יפה בעיני בלי קשר.

ישבן?

טחול?

מנסה להבין מה זה 4 כוכביות

אגב הפנה אותי לירושלמי הזה, כי אני מכיר שפוסקים את הדרשה של הבבלי המון. (מפני מה מנה הכתוב וכו')

ומה? רשי מביא בבירור את הבבלי בפסוק נ' ד"ה כומז.

כנראה בגלל זה רשי הביא את הירושלמי. 

 שכויח לך על הבקיאות, ובכל זאת, יכולת להשאיר אותנו בלי המידע הקריטי.

ויש גם מקומות שחור שני הוא דבר נורמלי,

(סך הכל 3 חורים, כי משום מה זה חייב ללכת בצורה אי סימטרית, ככה אמרו לי.

חור שלישי יכול להיות 3 באוזן אחת ושנים באחרת או יחס של 1:3 כל אוזן, שוב לא ברור לי מה הבעיה בסימטריה)

אבל חור שלישי\ רביעי\ אליקס\ ובגדול כמות מתכת חריגה שהגברת מחליטה לחורר את האוזניים שלה בעזרתה,

על זה הדיבור כאן.

וזה כנראה נכון להרבה דברים חיצוניים. אם זה דבר שמרגישים שבאמת מייצג אתכם, אז אין סיבה להתחפש.

אם לא - למה מעניין אותך מה הם יחשבו עליך?

להיות 'תורני' וללכת ע"פ סטיגמות אלו שני דברים שונים. זה ממש לא מחייב שיהיו ביחד אלא להיפך.

סטיגמות באופן אישי, זה משהו שמזעזע אותי ומראה על חוסר תורניות.

חלק מהערכים של התורה זה סדרי עדיפויות ומי שמתייחס ברצינות לסטיגמות הסדרי עדיפויות שלו במצב רע.

זה הרבה פעמים פוזה של צדיקות ולא יראת שמיים.

מי שבאמת חשובה לו יראת שמיים יהיה אכפת לו לשאול הרבה דברים אחרים ולא מכמה עיגולים שנמצאים לה באוזן.

מסכים שכולנו הולכים אחרי סטיגמות אבל מי שקושר את זה (באופן עקרוני ולא כחולשה מזדמנת) עם הדת זה נראה לי פשע ממש.

אתקן את דברי - כל עוד בנאדם מודע לכך שסטיגמות זה דבר רע, גם אם  יוצא לו פה ושם להשתמש בסטיגמות - בסדר, לכולנו יש חולשות.. אבל אנשים שהופכים דברים זניחים לעקרוניים הם אנשים שהופכים את היוצרות.

אם שהדת שלו מבוססת על סטיגמות - שילך על זה! שיחשוש לאנשים ש'פוסלים' על שני עגילים באוזן ועל שאר הסטיגמות. אבל מי שמחפש אמת, כנות, ובעיקר פנימיות ולא חיצוניות לא יכול שלא להגעל מזה שהופכים דבר חיצוני לדבר פנימי. וזאת ההגדרה של סטיגמה. להפוך דבר חיצוני ולהתייחס אליו כאילו הוא עקרוני.

הסתייגות - אם האדם מודע לכך שזה לא בהכרח משקף עולם פנימי אך הוא חושש שזה כן זה משהו אחר. אבל קשה לי להאמין שמישהו ישמע על מישהי תורנית ועל כמה שהיא צדיקה ויפסול על חשש לפגם מידותי בגלל משהו חיצוני. צריך להיות ממש אטום בשביל זה.

בדיוק כמו שלא תמצאי הרבה בחורים תורניים שיש להם בעצמם עגיל, על אף שאין שום איסור בזה

בהחלט מעניין לשמוע לגבי השורה האחרונה - בחור עם עגיל - לקראת נישואין וזוגיות

זה לא "סטיגמה", זה נורמה של לבוש. הסיכוי שתרצי בחור שלובש שמלה (גברית, אין איסור) הוא נמוך מאד. למה? ככה. זה מה שמקובל בחברה.

לכל החלטה יש מחיר.

הנקודה היא כזאת - אם תהיה מישהי, שאני יודע שהרמה הרוחנית, הדתית, וכו' שלה הן מצוינות, והולכת עם שני עגילים באותה אוזן, זה יפריע לי. יש סיכוי שאפסול על זה. כי התחושה שלי היא שבחברה שאני חי בה זה לא מקובל.

בנוסף, כיון שאותה אחת יודעת שהיא מרחיקה אותי ואחרים כמוני, שחיים בחברה מאד דתית שבה זה לא מקובל, ובזה היא מצמצמת לעצמה אפשרויות בצורה משמעותית, כן יכולה להיות מחשבה של "מה היא חשבה כשהיא עשתה את העגיל השני? היא לא ידעה שזה לא מקובל? אהה, היא בטח התכוונה להתחתן עם מישהו מחברה שבה זה כן מקובל. טוב, אז היא לא מתאימה לי"

לא בטוח מה להתייחס.

אבל נניח שהגעתי לדייט וראיתי שיש לה שני עגילים באותה אוזן, ארגיש מאד לא בנוח לשבת לידה. ממש.

כמו שאת תרגישי אם הבחור יגיע חבוש בכובע צילינדר, בערך.

כן, אני מרגיש שזה סגנון לבוש ממש חריג. זה יכול להיות יפה, אבל עדיין חריג ברמות, ולכן לא יתאים לי. אני מניח שאני לא היחיד. מוזר לי התיאור של חלק מהכותבים והכותבות כאן ש"זה ממש מקובל".

זה ממש לא מוזר שאתה חי עם בתרבות מסויימת שרוב מי שכתב פה לא חי בה.

זה הטעם שלו. אז מה אם הוא חריג

בתור גבר ממש אין לי מושג מה ההבדל בין עגיל אחד לשתיים.

זה בין הדברים שנראה לי בחיים אני לא יבין. ממש אין לי טאצ' לדברים הללו.

בתור גבר שיודע לספור, אני מבחין בקלות בין אחד לשניים

ומעולם לא ראיתי מישהי שמשתייכת לסביבה שלי ויש לה שני עגילים

אבל חוץ מה המספר (1 או 2), זה לא אומר לי שום דבר.

כמו שאני לא מבין סגננות בזה, ואיך זה יכול להתאים לגבות כך אין לי מושג מה המשמעות המספרית.

לא מכיר את הסביבה שלך. וגם אם אני לא מכיר משהי עם שתי עגילים בחיים לא הבנתי מהאישיו בזה.

אפשר לומר שאני חי על הגבול של חרדי.

אם את רוצה, תלכי לבדוק כמה נשות אברכי הר המור/מרכז הם עם יותר מעגיל אחד לכל אוזן.

וכמו שכתבתי כאן התשובה בגוף השאלה - לקראת נישואין וזוגיות, מזה ששאלת אני מבין שאת מודעת היטב לזה שזה מסמן השתייכות מסויימת, לפחות מבחינה חברתית

זאת חברה מאוד ייחודית ועם נורמות משלה.

לא הייתי מסיק ממנה לשאר הציבור.

וגם אם אין אברכית במרכז או הר המור שהולכת ככה זה לא אומר שזה פסול.

רוב הציבור הם לא הר המור מרכז (לא מדבר על השקפה), גם התורני.

אמרתי לא מקובל. בדיוק כמו כובע צילינדר, משקף וז'קט עם זנבות.

הכי דוסית כדי להסתכל על זה ככה.

רובנו לא כאלה, כדאי להיות מודע לזה.

שראיתי פעם בחורה כנראה ממש דוסה חצאית מטאטא, והיו לה מגפיים עם סוליה בעובי 10 ס"מ (למרות שהיא די גבוהה באופן טבעי) וקוקו בצבע ירוק...

יש גם מקרים קיצונים לצד השני

ותופתע מאוד,

זה נהיה מאוד מאוד רווח.

חור שני זה ממש אצל כולם.

שלישי גם קיים המון (והרבה פעמים חמישה, שניים בצד אחד ושלוש בשני)

אליקס הוא קצת יותר נועז אבל גם קיים המון המון, גם אצל דוסיות מאוד

נזם הולך ורווח מרגע לרגע .

אני מניחה שהמבוגרות שם פחות,

אבל האברכיות הצעירות לגמרי ככה.

ויש לי חברות אברכיות בישיבות האלו, אני אומרת מידיעה.

אבל עד שאשתכנע שזה אכן נורמלי, אני מניח שדעתי תישאר כמו שהיא

גם אם היא בגובה 3 מטר ולא אשים לב זה לא יפריע לי.

אבל אני חושב שנושא השרשור איננו "עד כמה קל להבחין בעגיל שני" אלא "האם מפריע לך שיש למישהי עגיל שני".

ואם את מתכוונת שאנשים אחרים לא ישימו לב, אז זה טוב לדעת, וכך אוכל לסיים את הפגישה ברוגע ובלי להסמיק, ולמחרת להסביר לה שלא מתאים לי.

אני מנחש שאם יהיה רלוונטי, אהיה מסוגל לעבור תהליך של השלמה עם זה. אבל זה ידרוש תהליך מאד משמעותי

בעיני זה סגנון לבוש שמאד לא מקובל בחברה בה אני חי.

אם היינו הולכים לאי בודד לתקופה, והיא היתה אומרת שלמשך התקופה הזאת היא רוצה - בכיף.

שוב, בדיוק כמו שאת לא תרצי להתחתן עם מישהו שמתלבש באופנה של המאה ה18.

והוא ממש לא היחיד.

את היית מוכנה להתחתן עם מישהו שמתנהג/מתלבש בצורה שהחברה שלך מגדירה כ"חריגה מאד מאד"?

ואני מוכן לקבל מישהי שלבושה בסגנון שלא מקובל, כל עוד זה לא יפדח אותי כשאני הולך לידה ברחוב (או כשכולם יודעים שאשתי לבושה בצורה משונה)

אבל קצת לא אמין בעיני.

בכל מקרה, באופן כללי, קשה לדעת אם הבחורה "תורנית ממש", ואם יודעים פרטים כאלו זה לא כ"כ מעודד, מאחר והמחשבה הראשונית היא להכליל. בנוסף, יש לא מעט שזה יפריע להם בגלל ההרגל, ולא יעזור לומר "שכל הבנות ממקום פלוני הולכות עם וכו'.

לא יודע אם זה מעיד על הרמה הדתית, אבל זה כן מלמד משהו על הסגנון הנפשי של הבחורה. 

אני יודע שזה היה גורם לי דחייה מסוימת, אלא אם כן ממש לא שמים לב לזה. בכללי אני מעדיף מראה עדין, ברגע שיש משהו בולט (זה יכול להיות איפור יותר מידי בולט, בגדים צועקים, לק בצבע בוהק, תכשיטים מאוד גדולים), זה ממש מעורר אצלי דחייה. זה פשוט הטעם האישי שלי, בלי שום קשר לקטע הלכתי או לרמה הדתית. וכן אני עלול לפסול על זה, כי זה ממש יכול להציק לי. אני מעדיף בחורה שמתלבשת בסגנון עדין.

אולי באמת זה לא יפריע לי, אין לי מושג

לצבוע את השיער לירוק או לשים כמות מוגזמת של תכשיטים.

כמובן שהגבול משתנה מאדם לאדם

כמובן שזה לא הפרמטר היחיד

שאלה לבנים - לקראת נישואין וזוגיות

היא אמרה שלמרות שהלכתית זה לא אסור,

כמעט ואין אנשים שמעצבים את מה שיפה בעינהם אך ורק מתוך עצמם,

אנשים לוקחים את מה שנראה יפה בעינהם מתוך הסביבה שהם חיים בה,

ואם משהי רוצה לשים משהו שלא מקובל בסביבה שלנו,

כנראה שזה מעיד על בעיה אחרת של מה הסביבה שלה ומאיפה היא מושפעת.

(את האמת אני לא זוכרת אם ממש היה אסור לבוא עם חור שני, והיה צריך להוציא את העגיל שלו) 

ככה האופנה מתעצבת, או באופן כללי מתרחשים שינויים, מדברים קטנים.

בכלל לא צריך להתרגש מכל חריגה קטנה מהתלם

/forum/f76

ביישוב עינב יש כולל מאוד חמוד וגם קהילה גדולה ובנו עכשיו שכונה חדשה 

כשאני מקשיב למישהו ביחס לעולמו הפנימי, מה שמעניין ומעסיק אותו אני מרגיש שאני פותח צוהר לעולם שלו.

וכן, להיפך, שמישהו מקשיב לי וממוקד בי ובעולם שלי, אני מרגיש שהוא מתחבר אלי.

במקרים שתחומי העניין הם שונים אז העניין יותר בולט. כשאיש מקשיב לרעהו בצורה אקטיבית בנושא שאין לו בו יד ורגל, זה יכול לעורר חיבור גדול.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

ולכן דיברתי על זה ולא על בוגרות. 

הוא כתב שהתחיל לצאת לדייטים לפני חצי שנה. מי ישמע כמה גדול הוא יכול להיות... לא בקטע רע, אבל לכן אמרתי גם על בחורות יותר גדולות. בדרך כלל זה גורם להיות יותר בשלים.

בוגרות ובשלות בהחלט

בשלות לרוב באה עם הגיל. ולא כל בחורה בת 18-19 בשלה 

נכון שזו הכללה אבל בעיקרון הפנימי פה  צריך לכור שיש גילאים שבהם לא בטוחים במה שועשים

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.

בגלל הגיינה לקויה.

משאר הבחינות היה די סבבה, אבל ממש התביישתי להיות לידו. דיברתי עם מי ששידך, לא אמרתי בפירוש מה הפריע לי, והוא שכנע אותי לצאת פעם שנייה. קיוויתי שהיה משהו חריג באותו היום, אבל מסתבר שלא היה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!