אולי זו תמונה לא מחמיאה? 

תהיה כנה עם עצמך ותחשוב מה מפריע לך במה שראית 

יש הרבה אנשים שבתמונה מסוימת נראים לא טוב 

אם בכל מקרה תגיד לא בגלל מה שראית בתמונה 

חבל על הזמן שלה

כדאי לך לשחרר. 

זה תלוי עד כמה לא מצא חן בעיניך. אם זה "ממש ממש לא" - אז זאת שאלה טובה..

אבל אם זה רק לא נראה כ"כ טוב בעיניך יכול להיות במציאות שזה יהיה שונה אם לא תהייה אובססבי לגבי זה בפגישה.

יכול להיות שזאת הסיבה לא לבקש תמונה.. תלוי מה יקרה.

תמונה אחת לא מייצגת כלום ושום דבר

אתה יודע כמה פעמים אנשים שולחים שתי תמונות וזה נראה אנשים אחרים לגמרי 

ויש הבדל בין תמונה לתמונה. תמונה טבעית יותר, יותר תשקף.

מייצגת ועוד איך.

כי בדרך כלל התמונות ששולחים הן תמונות מחמיאות (מתוך חתונה של קרוב משפחה או משהו בסגנון).

אם שולחים תמונה שהיא לא מחמיאה, אז זה קצת עצוב כי זה מראה על מידת ההשתדלות של השולח/ת להכיר..

לא כולם מבינים מזה תמונה טובה

לא לכולם חשוב בכלל להעביר תמונה 

לא כולם מבינים איזה זווית צילום מחמיאה להם ושולחים סלפי 

להביא תמונה מאירוע זה יפה- אבל לא מדד טבעי 

הם נראים פחות טוב מול המצלמה, קורה להרבה.

אבל אמרת לא, ולכן לא הספקת לראות במציאות.

והמציאות טפחה על פני

בין לא פוטוגני ויכול להיות שבמציאות יראה אחרת

לבין נתונים יותר אובייקטיבים שלא בטעם שלך.

כדי שיהיה רפרנס.

הטענה שלי היא ש100% מהמקרים שבהם תמונה לא מצאה חן בעיני  - במציאות זה לא השתפר לטובה.

דברים שאפשר היה לדעת מראש, כמובן שנלקחים בחשבון.

יש פעמים שרואים נתונים אובייקטיבים בתמונה.

ויש נתונים סובייקטיבים.

ויש נתונים שאיפשהו באמצע..

זה עדין, זה לא שחור לבן.

אני מתכוון למצבים שבהם החלטתי להיפגש..

מה שאומר שלקחתי את הדברים האובייקטיביים (כהגדרתך) בחשבון.

אני לא חושב שאפשר לכתוב על זה. זה לא מדיד.

אני מאד מעריך את האומץ של מישהו שועמד על פסי רכבת ולא ממצמץ כשהרכבת מתקרבת.

אבל הייתי ממליץ לו לוותר על החוויה המדהימה הזאת

אם היא אכן נראית סבבה גם כשהיא לא מטופחת, אז מצוין. למה שתשקיע בכלל, גם בדייט חמישי. קיבלה מתנה משמיים להראות טוב גם כשהיא מוזנחת.

אם היא ממש מכערת את עצמה, אז בהחלט יש כאן אומץ אבל זאת התנהלות לא חכמה

אלא עושה חסד עם עצמו...

זוג יצאו לפגישה, סיימו טוב, הכל סבבה. בדרך הביתה הם עומדים ברמזור,

הפך ירוק, היא מכבה לו את הרכב וצוחקת. כולם מאחורה צופרים.

הוא: מה נהיה? תני לי את המפתחות

היא: צוחקת

לאחר דקה נותנת לו את המפתחות ואומרת לו: עברת את המבחן.

הוא מסתכל ואומר לה: אבל את לא.

אז נכון שבמקרה שלך זה קצת אחרת כי הוא לא מודע, 

אבל עלול להווצר מצב שהיא זו שהפסידה בעוד היא חושבת שהם לא עברו את המבחן.

בנאדם כבר עלול לחשוב שכנראה היא עצלנית או משהו אצלה לא הכי תקין.

שתבוא רגיל וזהו. 

שאמרת שמי שמפסיד זה מי שרודף באופן מוגזם אחרי חיצוניות.

אבל זה לא המקרה פה, כי לא להיות מוזנח זה מינימום של בנאדם נורמלי.

ולכן כמעט כל אחד ידחה אותה על זה, ובצדק. 

היא יודעת שבדרך כלל היא לא ככה,

אבל האדם מולה לא יודע את זה, ובשבילו זה סיכון. כי אדם מוזנח זה לא מראה על משהו טוב כידוע.

היא באמת מצפה ממנו להמר על החיים שלו? 

מקסימום, שתבוא כמו שהיא ביום יום... שתציג את עצמה כמו שהיא - פייר 

זה שהיא עדיין חיננית זה אחלה.

אבל אמרת שהיא מצמיחה דברים שבנות מורידות, ומסתרקת מרושל וכו'

זו הזנחה, ובנאדם שרואה את זה לא יודע מה עומד מאחרי זה. 

לרוב בנאדם מפוזר כל החיים שלו מפוזרים.

אז כן, אם הוא יתחתן, הוא לוקח את ההשלכות לכל החיים.

לכאורה יוצא שמי שיקח אותה ככה רק כי היא עדיין חיננית, הוא זה שרודף אחרי חיצוניות.

מקודם אמרת שזה ביחס לשאר מה ששאר בנות רגילות לעשות..

או את מתכוונת יחסית לאיך שהיא אישית משקיעה בעצמה ביום יום הרגילים? 

האמת שבכל מקרה אני רואה פה משהו לא נכון.

כי אם זה פחות משאר הבנות-  זו הזנחה.

ואם בדרך כלל היא משקיעה יותר מאחרות - אז מה היא רוצה מהבחור שלא יהיה חיצוני?

טוב אז חוזר בי. זה כבר נשמע לי מוגזם - לקראת נישואין וזוגיות

אם הבנתי נכון. 

אם כך, אני חוזר בי ויש מצב גדול שדווקא זה רעיון טוב לסינון.

הוא הצורך להעמיד את הבחור במבחן .

לגבי התוכן 

כתב מעלי נכון מאוד @והוא ישמיענו

יותר לא לתת למראה להפריע לנוכחות של האישיות.

פגשתי פעם מישהי שהמראה שלה היה כל כך נוכח שבקושי היה אפשר להבדיל בין המראה לבין האישיות שלה

שלוש נקודות.

היא יכולה גם לאכול בפה פתוח ולעשות גרעפס בסוף הארוחה,

אם הוא ישאר אחרי זה - הוא בטוח איכותי ופנימי!

אין שום היגיון בלעשות מעשים שיגרמו לצד השני לא לחבב אותי, מתוך כוונה לבדוק אם הוא "איכותי ופנימי".

ואם יש בזה היגיון, אז אין סיבה לעצור במראה מוזנח, ואפשר לבדוק בעוד דרכים.

אם אתה רק מתחיל לצאת ועדיין לא מכיר את עצמך לעומק מבחינת הדברים שאתה יכול להסתגל אליהם - 

אל תבטל. תנסה. תכיר. תשמע.

אם היה דוחה בפגישה הראשונה - אל תמשיך.

אם היה בסדר +, תנסה עוד פגישה.

וחוזר חלילה. 

אם אתה רואה שאחרי 2-4 פגישות אין שינוי. אז אין טעם להמשיך.

דוחה = קשה לך להביט בה.

לי זה קרה כמה פעמים לצערי. ובחורות יהלום.

לחשוב האם התמונה אולי לא באמת משקפת את איך שהיא נראית בד"כ תמונה אחת יכולה לצאת טוב ותמונה אחרת ממש לא 

אוסיף סיפור אישי שפעם בחורה פסלה אותי בגלל תמונה (ואמרה לי את זה ישירות בחוסר טאקט ממש מזעזע...) ושנה אחרי הצעתי לה את עצמי בקבוצת ווצאפ אחרת עם תמונה אחרת ופתאום היא הסכימה

אם זה אכן יכול לגרום לך לא להפגש.

ולו רק בשביל לא לפגוע.

לפי מה שאתה מתאר, כבר ענית לעצמך שזה חסר סיכוי.

אז אולי תיפגש איתה מתוך מחשבה שזה אולי עשוי להתאים לחבר שלך.

ולפעם הבאה תבקש תמונה מראש כדי למנוע עוגמת נפש לך ולה.

שאם היא לא יודעת שראית תמונה, בטל.

ואולי כאן זה המקום לומר-

חברים, אתם מהממים, אתם מוכשרים, אתם חכמים ושנונים לגמרי. 

אבל יש אפשרות כזו שאתם לא צלמים מקצועיים והתמונות נראות בהתאם. 

תבינו, אתם, אנחנו, זה המוצר שאותו אנו מנסים לשווק. 

וכמו שלא הייתם קונים אריזת קורנפלקס מקומטת ושאינה מוצגת ונראית טוב,

באותה מידה לא היינו רוצים שהתמונה שלנו תראה כך ושאנשים פשוט יחלפו על פניה. 

יש תמונות חשוכות, עם צל, זויות צילום לא מוצלחות, תמונה מטושטשת וכו'.

אז מה אני אומר, בעצם? אפשר לשקול אופציה של צלם מקצועי, 100, 200 שח והמוצר שלכם, שזה אתם, יוצג בצורה מושלמת.

ואם את זה אני אומר לאחר ביקור קצר באתרים בחיפוש אחר נשים, מי יודע מה מצב התמונות אצל הגברים רח"ל. 

או לחילופין, להיעזר בפורום צילום, יש להם את הידע וחבל שלא נשתמש בו.

#ניראות #צילחות

אם התמונה מכוערת - יצא לי ללפגוש בנות שהתמונה שלהן היתה מכוערת ולא שיקפה את המראה האמיתי (לא שינוי בגלל רגש, פשוט הן באמת יצאו רע בתמונה)

אם יש דברים ספציפיים - לא יכול להתייחס. אני לא חי בעולם כזה.

אבל לפי התגובה שלו יש משהו מעבר. וכמעט לחלוטין שולל על הסף. נראה שאין סיבה להעמידו לאכול מרק לא מוצלח.

ותמיד יש את הסיכוי שאתה צודק. 

ולא נתת דעתך על שאר הדברים החשובים שכתבתי. הגיוני ונחוץ סהכ, לא?

כמו שאמרתי, אינני יודע מה מפריע לו. אם מדובר במשהו חד משמעי (יש לה שמונה עיניים, ויש לו פחד מעכבישים), אולי באמת אין טעם. מצד שני ביטול לפני פגישה ראשונה זאת חוויה מאד לא נעימה (כי לא אמור להגיע מידע חדש, ואז זאת חוויה של "מה כבר יכולתי לעשות כל כך גרוע שגרם לו לבטל"), הרבה יותר מאשר ביטול אחרי פגישה ("אולי לא הייתי צריך להגיע עייף לפגישה, אבל כרגע אני מרגיש של התחברתי, והרסתי לעצמי את הרושם הראשוני")

שתדע שאני מכיר את הסיפור הזה מקרוב, 

זה בדיוק מה שקרה לי. 

ביררתי על בחורה, הכל היה נשמע מעולה, 

לא ביקשתי תמונה - 

ורק אחרי שאישרתי את ההצעה

וקיבלתי את המספר שלה - 

נכנסתי לפרופיל בוואצפ, והתברר לי שזה ממש לא הכיוון שחיפשתי.

אבל מה לעשות - כבר אמרתי 'כן'..

המזל? שלא ביטלתי. 

כי היום היא אישתי. 

תן לזה צ'אנס. בוא בראש פתוח. 

התמונה לא אומרת כלום, היא רק משטחת את כל העומק של האדם. 

שיהיה בהצלחה!

צוריאל - יזם פרויקט 252

יש כאלה שמעדיפים לסנן מראש הצעות שברור להם שהן אינן רלוונטיות, ואמירת "כן" לכל הצעה (עד כדי 252 דייטים שונים) רק תפגע בהם.

אבל לצאת עם 252 נשים זו לגמרי בחירה, ועובדה שגם רווקים יותר מבוגרים מצוריאל (שהתחתן בגיל 32) לא מגיעים בדרך כלל למספרים האלה.

חלילה שלא ישתמע ממני כאילו יש לי ביקורת, ההפך. אני מעריץ אותו על הניסיון הבלתי פוסק להקים בית.

אני רק אומר שלא לכולם זה מתאים, ובדרך כלל אנשים יותר מסננים.

מי שמתאים לו לא לסנן - אין לי מילה אחת רעה להגיד עליו.

אבל זה המצב הנתון. הוא כבר אמר 'כן'. 

אז למה לא לצאת? 

התמונה לא אומרת כלום..

כתבתי כבר כמה וכמה פעמים שלפעמים המשיכה מגיעה רק בהמשך הדרך, אחרי שיש חיבור אל האופי וכו'.

אבל אם יש מישהו שרואה תמונה וממש מתבאס ממנה, עד רמה שברור לו שהוא לא היה אומר "כן" אם היה יודע מראש, אני לא חושב שכדאי לו ללכת לדייט רק כי "אולי היא תהיה הכלה שלי". לפי ההיגיון הזה, צריך להגיד "כן" לכל הצעה בעולם, בלי שום סינון, כי כל אחת תיאורטית יכולה להיות הכלה שלך.

סיבה נוספת שנאמרה כאן היא ללכת לדייט כדי "לא לפגוע" בצד השני. 

לדעתי, אם הבחור כבר פסל על הסף, עדיף לחתוך מוקדם לפני שהצד השני בכלל מכירה אותו ורוצה להמשיך לפגוש אותו.

מהתמונה. גם הפוך זה פועל (יפהפיה מיובשת ומייבשת)

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך