ואני חייב לציין שבעיני זה די צביעות, אם את חושבת שיהיה לו טוב בעולם הדתי ולכן שלא יעזוב אותו, תכתבי את זה. הטיעון שאת כתבת אמור להיות שווה לשני הכיוונים.

אלא שאת לא הצגת את מכלול השיקולים שמניעים אותך לחשוב שזה מה שיהיה לו טוב.

זה מה שכתבת:

"סבלנות. בגיל 15 עלולים להחליט באמפולסיביות, ולטעות סתם וחבל.
זה החלטה קריטית לכל החיים.
אחכ (עוד כמה שנים), זו תהיה החלטה יותר בוגרת, אחרי יותר מחשבות והתייעצויות, וההורים שלך יהיו פחות מחליטים." 

איפה פה את רואה משהו שונה ממה שכתבתי?

"לא ידוע לי שאני חייבת לפרט את הכל. בפרט שכאמור חלק מהסיבות לא רצויות אצלו". 

איך זה מסתדר בעיניך עם זה- "איפה הצביעות? פי וליבי שווים." 

אמרתי שכשאת כותבת שלא טוב לעשות החלטות משמעותיות בגיל כזה ובעצם מתכוונת שבעולם הדתי יהיה לו טוב זו צביעות.

@מקווה לטוב 15 מוזמן להבין למה אני חושבת ככה.

הפעם בסדר הכרונולוגי, אתה יכול לדלג למסקנה בסוף.

הוא יעזוב את העולם שלו בגיל 15, בלי שהוא בשל לדעתי להחלטות משמעותיות כל-כך. זה תקף לכל שינוי בחיים.

ואז הוא יגיע למקום שלא יהיה לו יותר טוב מעכשיו, בלי שהוא יודע מספיק לאן הוא נכנס ובלי תמיכה.

יהיה נתק עם המשפחה. זה גרוע מכל בחינה. לא רק בקשר לדת, ואחרי זה לא יהיה לו טוב (זו דעתי ועליה אני מתבססת), אך יהיה לו קשה לעשות את הדרך חזרה ולרדת מהעץ.

אני לא נקיה משטויות של גיל ההתבגרות. אני באמת חושבת שאם הוא יחכה לגיל המתאים יהיה לו יותר טוב כי:

-אני מאמינה שעד אז הוא יבחר להישאר. 

-זו תהיה החלטה יותר מושכלת, והוא לא יפול לבור שהוא לא מכיר ואין מי שיעזור לו.

הסבלנות יכולה לפתור הרבה מאוד בעיות. הרבה מהם הוא לא יודע שקיימות.

קצת מורכב. - נוער וגיל ההתבגרות

לא הסברת למה כתבת רק את חלקה בהודעה המקורית.

אני באמת לא הוספתי כלום...

והוא שלדעתך יהיה לו יותר טוב בעולם הדתי, את העמדה הזו שכחת לציין בהודעה שכתבת לו.

"המטרה שלי שיהיה לו טוב.
אני מאמינה שהטוב שלו יהיה בלחיות כיהודי."

בשרשור המקורי כמו שאמרתי שוב ושוב, אני לא רוצה ליצור אנטי. וגם הוא לא ישמח לשמוע. חסכתי לשנינו. אם באמת יעניין אותו אני יפרט לו אפילו למה זה טוב לחיות כיהודי.

איפה רשום הכללים לפירוט?

למה את חושבת שיהיה לו טוב כיהודי.

יש לי בעיה עם זה שלא כתבת שככה את חושבת.

הוא ביקש עזרה, וזה מה שלדעתי נתתי לו.

(זו מהות הפורומים, לרוב אנחנו עוזרים רק בצורה הזו).

ולענינו, אני חושב שאם את נותנת למישהו עצה שמבוססת על הנחת יסוד שהוא לא שותף לה, והוא לא מודע לזה שהיא מבוססת על הנחת היסוד הזו, מן ההגינות הוא לשתף אותו בנתון הזה.

אני אומר לך איך הדברים שכתבת נראו לי כקורא מן הצד, את כתבת לו שלא נכון לקבל החלטות נמהרות בגיל כזה, שזו טענה נייטרלית, היא נכונה לכל החלטה משמעותית, כשבעצם מה שאת רוצה להגיד/לגרום זה שהוא ישאר בעולם הדתי והסיבה לזה שאת רוצה את זה לא מאוד רלוונטית, כמו שכתבתי לפני זה בעיני זו צביעות.

אגב, הרשי לי לערער על זה שאמרת שטיעון הגיל הוא חלק מהלוגיקה שלך, לפי מה שהבנתי ממך את חושבת שיהיה לו טוב להישאר בעולם הדתי, כך שגם אם הוא היה בן 30 היית אומרת לו שכדאי לו להישאר (אני צודק?), זה ממש מרגיש כאילו המטרה (להשאיר אותו דתי) מקדשת את האמצעים (טיעון הגיל).

כל עוד הוא לא מחוייב לקבל את עצותי, אני לא צריכה לשתף בפרטים. אם הוא באמת היה שואל/עונה/מקיים דיון או אפילו רק מתייחס אז אני מבינה. וחוץ מזה כמו שכבר הסברתי אלף פעם, לעזיבה יש ככ הרבה השפעות שליליות על החיים, שדי אם הוא מסתפק בהם ואם אני מניחה לבעיות הדת, כדי שההודעה שלי תהיה נכונה וכנה מההתחלה ועד הסוף. כלומר, אפילו מהנחת היסוד שלו לגבי הדת, אני מאמינה שכדאי לו לחכות לגיל עם החלטה בוגרת יורת.

כנל לפסקה השניה. המכלול של הסיבות לחכות בסבלנות עונה על הכל. למרות שלא פירטתי כמעט כלום.

אני מרשה לך, על אף שלא הבנתי את הלוגיקה הכללית.

תמיד הייתי אומרת שנכון להיות דתי. ככל הנראה.  אבל הגיוני שהסיבות היו משתנות, מלבד עיקרון הדת.

אני באמת חושבת שילד בן 15 צעיר מידי להחלטה הגדולה הזאת, ואני אולי יחשוב שאדם בן שלושים יפסיד את המשפחה הפרטית שלו. לו יצוייר שהוא נשוי וכו.

יתכן שלך מבפנים זה לא נראה כך.

לגבי המשך דבריך- אם לדעתך מה שכתבת מהווה סיבה מספקת אנחנו חוזרים לשאלת היסוד שלי, האם היית אומרת אותו דבר לחילוני בגילו?

כנ"ל לגבי הפסקה האחרונה שלך, הטעם הזה תקף גם לחילוני.

הייתי אומרת, אם כי אני חושבת שהטוב משתנה ביניהם, ולכן מכלול הייתרונות והחסרונות יוביל לפעמים למסקנה שונה.

סתם, היה דיון מעניין אבל זו הנקודה שרציתי להבין.

המסקנה מההודעה האחרונה שלי היא- שהחובה+הטוב האישי היה מביא אותי תמיד לחשוב שנכון לו- לחילוני- לעזוב למרות הגיל.

פשוט עיצבן אותך הצביעות. אז זה נאמר בעקיפין. אבל זה הכוונה.

אז אני נשאר בדעתי.

ומילא לחובה, אבל אפשר הסבר לטוב אישי?

הסבר מתומצת- הטוב של יהודי הוא לעבוד את הקבה,לקבל משמעות לחיים, ולקבל שכר בעולם הבא.

אני לא אסתיר ממנו את דעתי. זה בנוי משילוב של שני הצדדים יחד.

אני חושב שנער שחוזר בתשובה עושה מהלך נבון.

לעומת זאת, נער שעוזב עושה מהלך לא נבון, ובהחלט הייתי מציע לו להמתין בסבלנות לפני שיעשה את זה.

אם מישהו משחק שחמט, ועושה מהלך גאוני- האם תגיד לו שכדאי לו לחשוב קצת יותר?

ולאידך גיסא- אם אדם משחק שחמט ועושה מהלך טיפשי- האם תגיד לו שכדאי לו לחשוב קצת יותר?

ולגבי הטענה על הצביעות- אז הנקודה היא שאני לא מסתיר את דעתי, אלא פשוט לא מתווכח איתו. אני אומר לו- לדעתי אתה עושה מהלך מסוכן, הייתי מציע לך לא להיות נמהר עם זה. נער שחוזר בתשובה, חוץ מזה שהמהלך עצמו הוא פחות מסוכן (איזה נזק כבר יכול להיות?), הוא גם לא בעייתי כלל לדעתי.

ואין הכי נמי, שאם אני אראה שמדובר בנער צעיר שלא באמת מבין מה הוא עושה, הן מהבחינה ההשקפתית (לא לגמרי מבין מה הוא חושב ו/או למה הוא נכנס), והן מהבחינה המעשית (עושה צעדים דרסטיים ולא מאוזנים)- אז אני אנסה לעזור לו ולעודד אותו לעבוד לאט יותר ובסבלנות. גם כשבונים בנין צריך לעשות זאת בצורה מתונה ויציבה. על אחת כמה וכמה כאשר הורסים אותו.

(ואגב, אני יכול לומר לך שפעמים רבות היו לי ויכוחים ודיונים עם אנשים השונים ממני, על פי רוב בתוך הציבור הדתי. ואני לא מצפה מאדם לשנות את דרכו בעקבות דברים שנאמרו בויכוח. אני רק מבקש לפתוח ולהבהיר כיווני חשיבה, ולזהות כשלים וטעויות. מתוך אמונה שעל ידי כך הנפש תעבור תהליך מבריא, שבסופו אפילו אם הוא זה לא יקרה היום, ואפילו אם הוא עצמו לא יעשה את השינוי, עדין הדברים יהוו קרקע באדם או בחברה שהוא חי בה, לשינוי טוב ובריא.)

אין לי בעיה שתגיד לו- זה מהלך לא חכם חכה קצת.

יש לי בעיה עם אנשים שאמרו לו לחכות בגלל שזו החלטה משמעותית אבל לנער שרוצה לחזור בתשובה לא היו אומרים זאת אע"פ שזה גם צעד מאוד משמעותי.

אז אין כאן צביעות, כי ברור שהם מתכוונים לומר שלדעתם הוא עושה צעד לא חכם.

ב'- בכל מקרה אני חושב שמהלך של חזרה בתשובה (כשלא מדובר בתהליך לא מאוזן מבחינה נפשית) היא מהלך הרבה פחות מסוכן מאשר פריקת עול.

בחזרה בתשובה, האדם פחות פורק ממנו את עול המסגרת, ויותר מתחזק. בד"כ זה גם יושב על אחד משלוש- או מסורתיות שכבר היתה בבית לפני והוא מתחזק בה, או מסקנות שהוא הגיע אליהם, ואז זה ממקום יותר שכלי ובחירה של דרך חיים, או אנשים טובים שהוא התרשם מהם והשפיעו עליו. אמנם נכון שזה עשוי להביא לאי אלו חיכוכים בבית, שבגיל צעיר דורשים הרבה יותר הכוונה מאשר בגיל מבוגר, אבל הבעיה היא פחות התהליך עצמו ויותר עצם השינוי ויכולת ההכלה של הילד ושל המשפחה. תהיה בעיה בעיקר במקרים שבהם הנער נמצא במקום לא מאוזן, ומאיזה שהן סיבות (בד"כ גם רקע משפחתי סבוך), הוא מחפש לעצמו משענת או מקום מפלט בעולם הדתי, או לחילופין הוא מאבד אמון לחלוטין במסגרות הבסיסיות (דרך ארץ, משפחה, חברה תקינה) שעליהן הוא גדל ובורח לבית המדרש.

אבל באופן כללי, מדובר בדבר נדיר יותר.

לעומת זאת, פריקת עול, מלבד מה שהיא עזיבה של ה', וקניית הרגלים לא נכונים ועוד כל מיני מרעין בישין, שכל אלה בעצם נכונים רק על פי האמונה (שאני בהחלט מאמין בה), הרי שגם ברמה הנפשית, מדובר בתהליך של עזיבת מסגרת, איבוד אמון, שחרור תאוות (שאגב, הרבה פעמים הנער חושב שהאיסורים מגבילים אותו, ועכשיו הוא יזכה לחופש המיוחל, וזה מוציא אותו מחיים של משמעת בריאה וטובה), ועוד. אגב, אני אישית הכרתי יותר מאחד שהורידו את הכיפה, והרושם החזק שלי הוא שבדרך כלל התהליך שנבע או מחוסר התמודדות בריאה עם מסגרות, שבסופו של דבר יצא גם על הדת, או (וזה די דומה) ייאוש מסויים מחיים של קבלת עול, ובקשת עצמאות מוגזמת- תהליך התבגרות קלאסי. אגב, הרבה חוזרים בתשובה אחרי שעוברות כמה שנים.

ב' זה סתם הערה.

א. מה אתה מגדיר כהסתרה? הם לא טרחו לציין שלדעתם להישאר בדת זה יותר טוב וגם לא היה נראה מההקשר שזה קשור לטענתם.

ב. אז אתה חוזר על הטענה שרחל יהודיה בדם כתבה, שזה עניין במחויבות, אז אני אשאל אותך מה ששאלתי אותה- האם גם לאדם שרוצה לעזוב כת היית אומר דבר כזה?

זה יותר דומה ללחזור בתשובה מבחינתי. זה למצוא את הדרך העצמאית של האדם.

לפחות בקונוטציה המקובלת של כת. כי כת היא מקום שמשעבד את האדם ולא נותן לו מקום עצמאי.

אני לא שם את הדגש רק על עצם המחוייבות, אלא על האופן שבו הדברים נעשים.

בפועל- רוב העוזבים, לא עושים את זה מתוך תבונה, אלא מתוך פורקן. אגב, גם אלה שעוזבים עם שאלות באמונה, הם בדרך כלל בעלי בעיות נוספות. בעצמי יצא לי לראות זאת יותר מפעם אחת.

בריאות נפשית מסייעת לאדם לעבור את תהליך הבירור באופן מאוזן יותר. ואז בדרך כלל הוא יהיה לכל היותר אגנוסטיקן. למרבה הפלא, אלה שחוזרים מסיבות שכליות מתנהגים בדרך כלל כמרדנים, ומביעים עמדת אנטי ברורה, בלתי מתפשרת ולא מקשיבה. 

הייתי יכול לדמות את זה אם כבר למעבר בית ספר או משהו כזה. 

לגבי א'. אני לא יודע איך בדיוק כל אחד אומר את הטענות שלו. בכל מקרה אני מאמין שהרבה אומרים את זה באיזושהי רמה גם אם לא בפירוש כדי לא לעורר התנגדות. אם אתה אומר למישהו- אתה עושה דבר טיפשי ולכן כדאי לך לחשוב יותר, אז הוא עשוי בהחלט להתעצבן. אם אתה אומר למישהו- תראה, זו החלטה כבדה וכדאי לך לחשוב יותר- אז הוא עשוי לקחת אותך יותר ברצינות. האם זו נקראת צביעות? 

אתה רוצה לטעון שהחברה החילונית לא נותנת לאנשים מקום עצמאי? אני דווקא הייתי אומר דבר כזה על כל מיני חברות דתיות (או שאולי אתה מגדיר אותן ככת).

ולגבי זה שאנשים חוזרים בשאלה ממקום רגשי, ייתכן שזה נכון, אבל גם גם חוזרים בתשובה לא עושים את זה ממניעים שכליים לחלוטין, למה זה עדיף על פני זה?

כן, אדם שאומר א' וחושב ב', זו ההגדרה לצביעות.

זה הרבה פעמים נובע מעצמאות ובגרות. לא תמיד, אבל הרבה פעמים.

לעומת זאת חזרה בשאלה, שעד כמה שאני פגשתי, בדרך כלל היתה יותר ממקום של פריקת עול.

לגבי א', אה"נ שאני כן בעד להביע עמדה ברורה לש מה שאני מאמין בו.

אבל גם מי שלא עושה ככה, אני עדין לא בטוח שיש כאן ממש הגדרה של צביעות. הם בהחלט אומרים את מה שהם חושבים, שמדובר בהחלטה כבדה וצריך לחשוב לפני שעושים אותה. ואני חושב שבדרך כלל בין השורות ברור שמדובר במשהו שלדעת האומר הוא לא נכון (בד"כ עצם זה שהוא דתי אומר שהוא גם חושב שזו הדרך הנכונה יותר... בייחוד כשהוא מנסה לעכב מישהו מלצאת. זה די ברור.) השאלה היא רק עד כמה להיות בוטה כשאתה אומר את זה. יש אנשים שירגישו לא בנח להיות ישירים ולהביע עמדה ששוללת את מי שמולם, ובעצם רוצים לתת לו להחליט ולשפוט לבד, בלי התערבות מצידם. מצד שני, הם כן מזהירים אותו שישקול היטב.

בסדר, אני לא כ"כ מסכים אבל בסדר.

א. ציינתי מה אני חושב לגבי זה, אם מישהו היה כותב לי ככה הייתי מתעלם מהעצה רק בגלל זה, הגיוני בעייני שגם פותח השרשור ההוא הרגיש ככה.

ומתוך החלטה מיושבת אלא מתוך מה שנקרא 'אורות', אז לא, ההחלטה על חזרה בתשובה לא מעידה על בגרות (אני מצטער מראש אם יש אנשים שמה שכתבתי פוגע בהם).

"לעומת זאת, אדם שמחליט לא להיות דתי זה צעד שמסמל בעצם הסרת מחוייבות למשהו שתפס אותך בכל צעד וצעד.." וזה לא יכול לסמן בגרות?
 

אם ככה גם אדם שנמצא בכת את תגידי לו את זה? (אני יודע שהבאתי דוגמא קיצונית אבל חשוב לי לברר את הנקודה הזו ולא מצאתי דוגמא אחרת). 

אני כבר לא אחוז בדיון ההוא אבל תשובתך (באיזו משמעות שתרצי) התקבלה.

נראה לי שזה קשור למספר 15.

מקווה לטוב- עדיף שלא תסיק מסקנות ככ מהר תנסה לחשוב עוד ועוד ואפילו למצוא אילו סיבות כן יגרמו לך להיות י"ש אמיתי ולהביא להן הוכחות.

כל הנערים והנערות - נסו לנתב את מרץ הנעורים לדברים החשובים באמת. ורק כך תרגישו סיפוק מאתגר שצלח.

האמת חשבתי על זה פעם, וזה לא דומה. 

אדם דתי שאומר שהוא רוצה להפוך להיות חילוני, מה הוא אומר? "אני לא רוצה להיות יותר דתי" ,הוא אומר שהוא רוצה לוותר על חלק בחיים, וזאת החלטה גדולה שקשה לחזור ממנה ולבנות שוב את מה שיש, ולכן במקום שאין דעה צלולה, גיל ההתבגרות לדוגמה, מומלץ להמתין.

נער חילוני שרוצה להיות דתי, מה הוא אומר? "אני רוצה להיות דתי", הוא לא אומר שהוא לא רוצה להיות חילוני, הוא רוצה להוסיף על עצמו, שזה מאתגר יותר וזה תהליך, ומקסימום אם לא הולך אז לא הולך.

ניתן השוואה, שני חברה עושים מתמטיקה, אחד כל חייו התכונן ל12 יחידות, השני לא התכונן לכלום, אם זה שלא התכונן לכלום יגיד שהוא רוצה לעשות 4 או 5 חמש, מי אני שאתלונן, כמובן שאם הוא יגיד, "רבי למדני כל התורה כולה על רגל אחת" ,אני אגיד לו קפוץ לי (על רגל אחת) כי זה מוגזם.
אבל אם השני שמתכונן ועמל לעשות 12 יחידות והוא מרגיש שקשה לו, והוא אומר, " אני רוצה לוותר לרדת ל5 או 4 ואפילו לוותר על הכל ולא לעשות, אז מיד התגובה תהיה, תחכה למבחן, תיראה שם אם אתה מצליח, כרגע תתאמץ, סתם חבל לוותר על הכל מוקדם.

זאת לא השוואה מדוייקת אבל מקווה שהרעיון הועבר, בייחוד כשהבחור לא מבין מי הוא או כמה הוא יודע באמת על עצמו, וזה עוד שיקול.

ורק אספר שכן הכרתי מישהו בגיל העשרה שהיה לו חיים קשים והוא חשב שבעולם הדתי אם הוא יהפוך דתי פתאום הכל יהיה טוב ואמרתי לו חד וחלק שלא יעשה את זה, כי אם הוא יעשה את זה זה רק יפרק אותו יותר.

אגב @רחל יהודייה בדם אני עדיין מחכה (אבל בלי לחץ או משהו).

אשמח אם תעיר את עיני.

דבר ראשון כמו שראית, כתבתי על בחור חילוני שרצה לחזור בתשובה לא בסיבות הנכונות ודעתי הייתה שלא יחזור אלא יחכה שדעתו תהיה צלולה אחרת זה יפגע.

דבר שני, יש אמת, יש נכון, כשמישהו רוצה לדעת מה נכון אני אשתף, ואנסה ללמד אותו.
בעוד כשמישהו אחר טוען שהדרך הזאת היא פוגעת בו והיא לא נכונה לו,אני רוצה שהוא יבוא ממקום שברור לו המחשבות שלו, ולא בגלל ש"קשה לו" ,הוא מוותר.
ולכן אני אומר, אתה רוצה לעזוב הכל? סבבה... אם זה באמת מה שטוב לך, אבל תחכה לזמן שבו אתה תוכל לחשוב מסביר ברור, ללא שיקולים צדדים האם באמת זה נכון או לא, וזה קורה בערך בגיל 18.
בסוף זה החיים שלו אני רק ממליץ לו

כל דבר שהוא אמת בחיים, או טוב, ואדם רוצה לבטל אותו צריך להיות במקום שאין שיקולים צדדים לא קשורים, למשל:

אדם שכל בוקר קם עם אישתו מוקדם כי נניח היא יוצאת לעבוד שעה לפניו, ובאה תקופה קשה עליו בחיים, בעבודה שמו אותו ללעג לדוגמה, והוא חוזר הביתה ותקופה מתלבט האם לבטל את הקימה בבוקר ולישון עוד שעה, "זה לא עוזר בכלל", הוא אומר.
גם שם לדעתי התשובה תהיה, תמתין עד שבעבודה יסתדרו דברים ואז תחליט אם לבטל, כרגע הראש שלך לא במקום לזה
בעוד מנגד בן אדם שרוצה להתחיל לקום כל בוקר עם אישתו, מי אני שאתנגד? הוא מוסיף טוב.
אבל שוב, אם נניח הוא גם ככה חוזר מאוחר, ואם יקום בבוקר עם אישתו זה יפגע בתפקוד היומי שלו, אז מיד יש להגיד לו שלא יעשה את זה.

לגופו של עניין הטיעונים שאתה מציג תקפים לכל כיוון, השאלה שלי הייתה למה אנשים חושבים שיש הבדל בנושא, והטיעון שהצגת כדי לענות על השאלה הוא אותו טיעון של רחל, לכן הפניתי אותך לשם. 

אני אדגיש, כוונתי לא הייתה לתקוף את הטיעון אלא להראות שאם לא משתמשים בו לשני הכיוונים זו צביעות.

ולגבי החלק שהוא עוזב בגלל ש-'קשה לו', אני רוצה להסביר את הלוגיקה שלו (שבעיני היא די נכונה), הוא לא מאמין בכך שיש בורא לעולם והיהדות היא נכונה, על כן בהתחשב בעובדה שקשה לו בחברה שכן מאמינה בזה הוא רוצה לעזוב אותה.

אני חושב שאתם מתבלבלים עם אנשים מאמינים שעוזבים כי קשה להם.

(זו גם תשובה לתגובה השנייה שלך, הוא לא רואה בחיים בחברה הדתית אמת או דבר טוב).

אתה מתעקש לפספס את הנקודה, אני אומר שיעשה מה שהוא חושב שנכון, אבל שיחכה לזמן שהוא באמת רואה.
אם הוא ישאל את דעתי האם זה נכון? לדעתי לא... יש אמת אחת וזה יהיה לו רע.
בסוך זה בחירה שלו ועצתי שיחכה לזמן שהוא רואה נכון.

זה לא דומה לאדם חילוני שרוצה להתקרב ואני חושב שזה נכון לא, אז אין לי עניין להגיד לו להמתין כי אני חושב שגם הוא לא באמת יודע מה הוא רואה והוא לא חושב ברור, הוא כרגע על המסלול הטוב, ואין פה שום צביעות, יש פה אמת ושקר.

תחכה כמה שנים כי עוד כמה שנים אתה תבין שטוב לך להישאר בחברה הדתית ולא להגיד לחכות בגלל שזו החלטה משמעותית.

אני מסביר לך שזה לא זה, אתה מפספס את הפאנצ ומתעקש להסתכל על זה ככה, כל עוד אתה מחליט מה אני אומר לפני שאני אומר אין לי מה לדון איתך.
ומה שכתבת לא נכון בעליל.
האמירה הנכונה היא, תחכה לגיל 18 שתחליט החלטה ממקום נכון, ואני אגלה לך סוד, אם הוא יחליט שהוא צריך להפוך להיות חילוני, אז זה יהיה הדבר הנכון... אם זאת החלטה אמיתית, אני עשיתי את זה וזה משהו שהייתי צריך לעבור, ואם הייתי עושה את זה בגיל 15 בלי מחשבה נכונה זה רק היה הורס אותי

עברתי עכשיו על דבריך פעם נוספת, ושמתי לב שלא הבנתי אותם נכון, אני עדיין לא בטוח שאני מסכים איתך, אבל אני עוד צריך לחשוב על דבריך ולהבין אותם עד הסוף.

אבל כדי לוודא שאני מבין אותך נכון, אם יבוא אליך חילוני בגיל 15 ויגיד לך שהוא רוצה לחזור בתשובה, אתה תגיד לו שעקרונית כדאי לו לחכות עם החלטות כאלו לגיל מבוגר, אבל בגלל שאתה חושב שזו החלטה נכונה אתה בכ"ז ממליץ לו לעשות את זה. אני צודק בהבנתי?

שמח שקראת עכשיו כמו שצריך, אבל ניראה לי שאתה לא תבין אלא בשיחה פנים אל פנים כי זה דרך חשיבה שונה מאוד מהדרך שלך כניראה

לגבי דרך החשיבה, הגיוני, להרבה מהאנשים שאני מכיר יש דרך חשיבה שונה משלי.

בלי לשפוט או משהו, ככה יצא לי לשמוע מהשיחה

@אנא עבדא דקב"ה , @יוני קדוש .

תגובתכם?

א. הוא חושב...

ב. הוא פילוסוף.

ג. הוא מטיל ספק בקיום של כל דבר לפני שהוא ראה...

ד. הוא מחזיק כמעט רק מאמת טהורה (תלמיד של הקאצקער).

ה. הוא ממש ממש לא מחזיק מתמימות...

ו. אין לי כ"כ איך להסביר יותר מזה...

ז. באופן כללי הוא מסתכל על העולם בצורה שונה מאוד - קשה לי להסביר כי אני לא הייתי בתוך הראש שלו אבל אין לי ספק שהוא חושב שונה...

ח. הוא לא פוחד מחוצפה.

ט. הוא מחזיק ממשפט שאמרו אלו שהביאו את ההשכלה - "אל תפחד להשתמש במוחך"...

י. הוא משכיל (במלעיל)...

פשוט הוא עד כה היה במקומות שזה מוזר כניראה אבל סבבה

ככל הנראה יש אנשים שלחזור בתשובה לא בדיוק עשה להם טוב (יובל דיין הבן לדוג').

צריך להשתנות אבל הרי יהודי צריך להיות עבד ה נכון? 

אז לאף אחד לא טוב לא להיות עבד ה..... ובגלל זה אני לא ימליץ ולא יציע לאף אחד לצאת בשאלה

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...