אז אין כאן צביעות, כי ברור שהם מתכוונים לומר שלדעתם הוא עושה צעד לא חכם.
ב'- בכל מקרה אני חושב שמהלך של חזרה בתשובה (כשלא מדובר בתהליך לא מאוזן מבחינה נפשית) היא מהלך הרבה פחות מסוכן מאשר פריקת עול.
בחזרה בתשובה, האדם פחות פורק ממנו את עול המסגרת, ויותר מתחזק. בד"כ זה גם יושב על אחד משלוש- או מסורתיות שכבר היתה בבית לפני והוא מתחזק בה, או מסקנות שהוא הגיע אליהם, ואז זה ממקום יותר שכלי ובחירה של דרך חיים, או אנשים טובים שהוא התרשם מהם והשפיעו עליו. אמנם נכון שזה עשוי להביא לאי אלו חיכוכים בבית, שבגיל צעיר דורשים הרבה יותר הכוונה מאשר בגיל מבוגר, אבל הבעיה היא פחות התהליך עצמו ויותר עצם השינוי ויכולת ההכלה של הילד ושל המשפחה. תהיה בעיה בעיקר במקרים שבהם הנער נמצא במקום לא מאוזן, ומאיזה שהן סיבות (בד"כ גם רקע משפחתי סבוך), הוא מחפש לעצמו משענת או מקום מפלט בעולם הדתי, או לחילופין הוא מאבד אמון לחלוטין במסגרות הבסיסיות (דרך ארץ, משפחה, חברה תקינה) שעליהן הוא גדל ובורח לבית המדרש.
אבל באופן כללי, מדובר בדבר נדיר יותר.
לעומת זאת, פריקת עול, מלבד מה שהיא עזיבה של ה', וקניית הרגלים לא נכונים ועוד כל מיני מרעין בישין, שכל אלה בעצם נכונים רק על פי האמונה (שאני בהחלט מאמין בה), הרי שגם ברמה הנפשית, מדובר בתהליך של עזיבת מסגרת, איבוד אמון, שחרור תאוות (שאגב, הרבה פעמים הנער חושב שהאיסורים מגבילים אותו, ועכשיו הוא יזכה לחופש המיוחל, וזה מוציא אותו מחיים של משמעת בריאה וטובה), ועוד. אגב, אני אישית הכרתי יותר מאחד שהורידו את הכיפה, והרושם החזק שלי הוא שבדרך כלל התהליך שנבע או מחוסר התמודדות בריאה עם מסגרות, שבסופו של דבר יצא גם על הדת, או (וזה די דומה) ייאוש מסויים מחיים של קבלת עול, ובקשת עצמאות מוגזמת- תהליך התבגרות קלאסי. אגב, הרבה חוזרים בתשובה אחרי שעוברות כמה שנים.