אופס, הרסתי. 🙊

הבעיה היא שהרבה אנשים לא היגייניים מספיק (ובפרט ביינישים לצערנו) והזקן מתלכלך הכי מהר כי כל הזמן נוגעים בו (ובפרט ביינישים ).

זמן להתגלח: ניסוי מגלה שהזקן שלכם מכוסה בחלקיקי צואה

ניסוי: זקנים מלוכלכים כמו תאי שירותים - וואלה! בריאות

לא יודע את מי הוא בדק ומה כוונותיו.

אך אני יכול להצהיר נאמנה, שאין "דברים כאלה" לא לי, ולא למשפחתי, ולא לידידי, ולא לכל מי שרוחץ ידיו לאחר שירותים...

כמה "מחקרים" ו"בדיקות" ו"מעבדות" הם למעשה תעמולה במעטה מדעי.

מנין אני יודע? פשוט מאוד.

אם אני אגיד לך שיש לך בפאת האוזן גרגירי בזלת, זה ישמע לל אמין?

כלומר, מה שאין לו איך להגיע לזקן שלי, כנראה אינו שם.

ומאחר ואני שומר על ניקיון ידי. אין שום דרך נורמלית לזקן להתלכלך בדברים כאלו..

לא רואה אינטרס לפברק או להטות מחקר שכזה.

רוב האנשים לא רוחצים היטב וגם לא יודעים איך (למשל שפשוף בין האצבעות ובגב היד).

אבל לא מופקע, בכלל לא.

בנאדם נורמלי משפשף אצבעותיו זו בזו כשרוחץ אותן, וגם את גב ידו.

(מי שאני מכיר לפחות, אולי שם המנהג שונה? ...)

זה מזיק לעצמם ולא מגעיל, וזה בהחלט נשמע מגעיל. 

כאילו.. גם אם נניח שלו אישית זה לא מפריע, איך אחרים יתנו לו להתעסק בדברים במצב כזה.  

או לאף אחד כבר לא אכפת.

אבל עזוב, אנשים שוטפים ידיים גם ככה...

באסלה. כי אנחנו מנקים אותה עם אקונומיקה

הגמרא נחרצת מאוד שהזקן הוא מדד מרכזי ליופי...

אינמה לעשות..

מה לעשות שאת עמדת היהדות (שוב - הרי זה הנושא של התת שרשור הזה) מבטאת הגמרא ולא את

כנראה שהרבה ממודל ה'יופי' של הגמ' אנשים לא היו מאמצים היום (לגבי 'בריא' וכו')

אני לא אמרתי שהיא צריכה לחפש בחור מזוקן כי ככה כתוב בגמרא.... אבל עקרונית אם התת שרשור הזה נוצר על עמדת "היהדות" בעניים, אי אפשר להתעלם מגמרא זו.

ובשונה מענייני "בריא" וכדו', ואילו מצדדים מסויימים של יופי - כמו שהזכיר בייניש פתוח - להיות שמן וכו', שכל אלו נאמרו אכן כתיאור מציאות בנקודת הזמן ההוא, הזקן מבואר כעניין אידאלי, לא מוסכמה חברתית. 

כלומר, הגמרא מתארת מוסכמה חברתית ששומן זה יופי. הכל טוב ויפה, אבל זה השתנה.

מאידך, הגמרא מחזיקה בעמדה שהיופי גברי הוא בהיותו מזוקן, זוהי עמדתה, ולא משנה כמה שינויים יעבור היקום.

נכון מאוד... - לקראת נישואין וזוגיות

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.