שמעת פעם על המשפט הזה? אני לא יודע כל מה המשמעות שלו באופן מדוייק אבל נראה לי שהוא קשור למה שאני חושב ביחס למה שאת אומרת. אין לי תשובה ברורה כ"כ למה שאת אומרת כי זה מאוד כללי אבל לידעתך,

מאוד הגיוני לומר שהיהדות רואה מצב אידיאלי כשיש נבואה.

כעת הרבה שנים לצערנו - עולם הנבואה נכחד.

מה היחס שלנו לזה?

לא נראה לי שזה יחס פשטני.

"ניטלה נבואה מן הנביאים ונתנה לחכמים" זה משפט אחד מיני כמה שנמצא איפשהו בגמרא ביחס לתקופתנו ולאלטרנטיבה בעולם כזה, שהוא נטול אמירות מוחלטות רבות כמו בעולם שהבנבואה נפוצה.

העדין הפוסט נבואי כבר קיים המון המון זמן.

יש לחז"לינו הרבה מה ללמד אותנו על תקופה כזאת.

ודווקא בזמנינו שיש הרבה מאוד יאוש מאמיתות מחולטות - זה הכי רלוונטי שיש.

ולעצם הדברים - מעבר לכך שאנחנו מבינים ש"לא תרצח" הוא ערך מוחלט... אולי אפשר להרחיב את הערכים המוחלטים שלנו טיפה?

אם אדם מודע לכך שהדת היא רק 'צורך' מבחינתו (חברתי, רגשי וכולי) - גם מודעות עצמית זה ערך בעל משמעות.

דתי לייט שמודע לזה - איננו בעל חולשה עקרונית, אלא בעל תפיסה אחרת (שלדעתך ולדעתי שגוייה)

וגם ההתייחסות לדת כנטו פעולות שצריך לעשות או לא לעשות היא לא הכרחית.

עולם הכוונה והמוטיבציה מקבל הרבה משמעות ביהדות "רחמנא ליבא בעי"

הכלים הלכתיים עצמם הם משותפים.

ורב הדברים - יש עליהם הסכמה.

רק בפרטים (והרבה פרטים) יש מחלוקות.

"ויגש אליהו אל כל העם ויאמר עד מתי אתם פסחים על שתי הסעפים אם ה' האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו ולא ענו העם אתו דבר"

תגובה של "ולא ענו העם אתו דבר", אתה בטוח שהיא גם התגובה של היום?

היום אין בושה לפסוח על שתי הסעיפים.

היום אנשים מחפשים חיבור לדברים ואם הם לא מחוברים אליהם הם לא מוכנים לחיות איתם.

שמעתי בשם הרב אורי זוהר שאמר שפעם אם היו מוכיחים לו שיש א-להים, זהו, הוא חייב לחזור בתשובה כי זאת האמת.

היום לאנשים פחות אכפת מהאמת.

אין בושה.

לא אכפת.

האמת לא משנה.

אז קיבלנו תשובה לשאלה?

מה זה עוזר לנו לתלות את החסרון בהם? מה זה עוזר להם?

יש פה צמא למשהו אחר. משהו שהוא לא פחות חשוב מהכרת האמת.

החיבור לאמת. החופש. האהבה והחיבור. מימוש עצמי.

הם דברים חשובים מאוד שיש לגביהם צמאון גדול.

רוב ההודעה הפותחת שלך התמקדה במה העמדה לגבי זה, ומאיפה חושבים שזה נובע.

איך להתמודד? שאלה טובה בפני עצמה, אני מכיר כאלו שעשו את זה מעולה.

כשאתה מתייחס לזה אתה לא מתייחס לזה כחולשה בלבד אלא צורך שצריך למלא אותו.

בעיקר השאלה שלי היתה - איך אנחנו מתייחסים לזה כאנשים שהם לא כאלה.

יש צימאון לדבר טוב.

ובעקבות כך עושים רע.

וזו חולשה.

ואין לה לגיטימציה.

איפה אני שם את הפוקוס. איפה אני בוחר להתמקד.

זה לא אומר שאני מתעלם מהרע. אני מתייחס אליו. אבל פחות ממה שאני מתייחס אל הטוב. כי הטוב זה העיקר.

חחח סליחה אם זה נשמע "מתייפיף" אני חושב שזה גם נכון ולא סתם נשמע יפה.

בכל אופן אני מסכים בתוכן האמירה שלך.

שלא צריך לשים על זה יותר פוקוס.

אבל גם לא לשים יותר פוקוס על הטוב..

צריך לדעת את שניהם, ולא להתכחש לאף אחד מהם.

טיפת מורכבות לא הרגה אף אחד..

ותמיד זה תלוי סיטואציה, במה להתמקד בשעה מסויימת

אבל צריך להיזהר שלא להפוך את זה ללגיטימי מרוב דיבורים על הטוב

כמו שיש שרצו לפרש ברב זצ"ל.

האמת היא אמת, היא נוכחת ולא מתביישת.

וצריך להכריז שמה שאסור - הוא אסור הוא אסור הוא אסור...

וזה לא סותר את העיסוק בטוב שזה נוןבע ממנו, ובהסקת מסקנות מתאימות.

(הרי הרב כתב את העובדה שזה נובע מהטוב גם לגבי הכפירה המוחלטת וכו'... וזה לא סותר שנילחם בה עד חרמה)

והתייחסות אל הרע. אם אני שם את הדגש על הטוב אינני מתכחש לרע שמלווה אותו.

יש עניין להגיד את האמת בצורה שתתאים לשומע. "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע וכולי"

זאת מורכבות - גם לומר את האמת, וגם להתאים לשומע. זה לא רק להגיד את האמת וזהו.

אשמח אם תתן מקרה שבו הרב קוק נלחם בכפירה עד חורמה.

אני לא מבין למה לשים את הפוקוס על דבר חלקי מתוך מורכבות, זה יצירת מצג שוא.

אם מדובר בשומעים שצריך להתאים להם - אז אה"נ, אבל זה כמו בכל דבר, לא רלוונטי לשאלה המסויימת הזו.

בעצמי כתבתי שתלוי בסיטואציה.

אין לי דוגמה. לא חושב שזה מערער את מה שכתבתי.

אלא יש לנו גם רגש ולכן חשוב מבחינה רגשית על מה אנחנו שמים את הפוקוס.

זה אולי רגש ולא שכל, אבל זה בהחלט בונה תפיסת עולם של בנאדם.

לא רלוונטי מה היתה השאלה הראשונית.

לא באתי לערער את דבריך, באתי רק להחכים ממך. אם תזכר במקרה מסויים, אשמח

דברים נאים. מעניין.

לא התכוונתי לראשונית - אלא בכלל לסוגיית הלייט ולא לייט, כל קושי חברתי וכל אתגר חינוכי וכל דבר אחר צריך להיפתר בדרך שתתקבל על לב השומע

אהה. בע"ה.

"אולי זה דרך, אולי זה אפשרות ואולי עניין של התאמה", לא ירדתי לסוף דעתך. אשמח שתסביר

לא התכוונתי לשאול, אלא רק לשתף בהרהורים אישיים שאכן מבוססים על הנחות יסוד אישיות (אני מאמין שיש לקוראים פה לפחות חלק מאותן הנחות יסוד) 

איזו התבוננות יותר מעמיקה אתה מזהה עם המונח "דת" מאשר ההסתכלות שאני הצגתי? אשמח אם תתן הגדרה יותר עמוקה ממה שהצגתי.

הגדרת דת שהתכוונתי אליה היא לא רק מערכת חוקים אלא גם מערכת אמונות כלשהן. מערכת ערכים.

אני לא מבין את המשמעות של ששאר האפשרויות שהבאת, אני יכול להסביר רק מה שאני הבאתי -

"צורך דתי" - ממלא מקום מסויים אצל בנאדם בחייו. יש צורך לאכול, אין מטרה לאכול. פעולת האכילה משמשת כאמצעי ל... הנאה/סיפוק תאבון/שובע וכולי כך גם אין מטרה לדת אלא היא משמשת כצורך בשביל האדם כמו הרבה צרכים אחרים שתופסים מקום מסויים בחייו של האדם.

לעומת זאת "מטרה דתית" - זה אומר שהדת (ע"ע הגדרה למעלה) היא היא המטרה של כל דבר בחיים של הבנאדם. ז"א בכל מקום בסופו של דבר זה יוביל לשם. ככה ה"דת" רואה את עצמה למיטב הבנתי.

לגבי הנידון דידן - אם מסתכלים על הדת כצורך יש מקום לרצף כלשהו.

אם מסתכלים על הדת כמטרה אין קום לרצף - זה או שחור או לבן.

אלו שתי צורות שאפשר לראות בהם את הדת.

הסברתי את עצמי יותר טוב?

העולם ברובו הגדול היה עם קונוטציה דתית מובהקת.

לכן כל 'חוסר דת' בהכרח הזדהה כחוסר אידיאולוגיה. כי האידואלוגיה באותם ימים היתה כמעט תמיד במעטפת דתית.

קרי העולם כיום אחרי תנועת ההשכלה - הרצף נהייה הרבה יותר לגיטימי מאשר בעולם בעל תפיסות דתיות.

החוסר דת הנפוץ משרת את החוסר יציבות האידיאולוגית של הדת.

הרקע של היום הרבה יותר מסתדר עם התופעה מאשר פעם, לא?

בלי חז"ל בכלל ובלי כלום מידע כללי ממש בסיסי ידוע שלפני תנועת ההשכלה באירופה העולם היה הרבה יותר דתי ממה שאחרי השפעת תנועת ההשכלה. זהו.

הצד המזרחי של הגלובוס פחות הושפע מהמפכה הזאת (פחות מהמערבי, כשלעצמו הוא הושפע הרבה) ולכן הוא באמת גם כיום יותר דתי מהצד המערבי של הגלובוס.

נטו ידע כללי. אני טועה? אם כן אשמח שתתקן את טעותי.

שוב, לא הלכתי רחוק לתקופות חז"ל. למרות שגם שם ידועה באופן בסיסי שהוא יותר דתי מהעולם כיום.

בעולם שכולו דתי... מה יכול להיות ההגיון (האידיאולוגי) שעומד בסיס חוסר שמירה על הדת?

לכל הידוע לנו היו אידיאולוגיות דתיות שונות שסתרו אחת את השנייה אבל הכפירה בא-להים לא היתה נפוצה ולא היוותה דרך כנגד הדת.

במקום להגיד שזה לא קשור (לא קשור למה?), תעמיד אותי על טעותי. אני לא מבין איפה הכשל הפנימי שבתוך דברי.

ובכל זאת, אני חושב שכיום שהדת הרבה פחות שלטת - הטיעוניים כלפי חוסר מחוייבות לדת יהיו שונים.

אדם שמקיים מצוות כיום בתרבות מערבית אין לו שום צורך להתנצל על זה ולכן הוא לא יצטרך לטעון דברים שהאדם פעם, החוסר מחוייבות למצוות תהיה אפילו סוג של ברירת מחדל.

מי שחי בעולם בה הדת שלטת, ירגיש את החוסר טבעיות. ולכן כנראה יצטרך לטעון טיעונים שיותר נצמדים לדת.

כיום לייט אפילו לא צריך להסביר את עצמו, הכל מרגיש כל כך טבעי שאין צורך בהסבר רציונאלי לחוסר קיום מצוות.

להיפך - ההצדקה תהיה מופנת כלפי הקיום מצוות, מה שפעם היה מובן מאליו (בעולם שהתפיסות הרווחות והרציניות שלו דתיות).

אילו שני צדדים של אותו מטבע.

חוסר קיום מצוות איננו דבר זר כיום.

לכן - מרגיש מאוד טבעי לא לקיים מצוות.

לכן - במידה ומשהו רוצה לחפש הצדקה לכך שהוא לא מקיים מצוות - הוא מלביש אידיאולוגיה.

האידיאולוגיה עצמה איננה הסיבה לחוסר קיום המצוות אלא רק מעטפת.

פעם, בעולם שהיה יותר 'דתי' היה קשה לשים מעטפת כזאת.

כי האידיאולוגיה הנ"ל שמשמשת כמעטפת היא מאוד דומה לאידיאולגיה החילונית במובן מסויים. ולכן פעם לא היה מאיפה לשלוף את האידיאולוגיה הזאת.

ע"כ. 

יש להם מעסיק, והוא האחראי הבלעדי על השכר שלהם. 

כמו כן אני לא נותן טיפים לרופא, לקופאית, למוסכניק, לרואה החשבון, לחשמלאי... מה שהם אומרים לי שאני צריך לשלם על השירות/מוצר, זה מה שאני משלם.

כמובן שבתור מלצר הכי נחמד זזה לקבל טיפ.

אבל אם נחשוב בהיגיון, לא מספיק שאני משלם על האירוע\מסעדה שגם ככה כיום לא מאוד זולים, אני עוד צריך להוסיף כסף לבחור הנחמד שזו העבודה שלו? 

לא בקטע מזלזל ש"העבודה שלו זה לשרת אותי" אלא אשכרה, זו העבודה, לבוא-לקחת-להביא, על מה להוסיף כסף? שהוא גם מחייך? מצידי שלא יחייך חחח

אז כן

בשליחים לא יצא לי להיעזר אז לא בדקתי 

זה בפירוש לא המצב הרגיל, בטח לא במקומות גדולים ומסודרים. לפני הרבה שנים זה היה המצב, אבל מאז עברו חוקים שהסדירו את הנושא. 

רק אם יכפו עלי, או יגרמו לסיטואציה שבה אעדיף לרחם על האומללים ולתת להם קבצנות טיפים.

רק כי זה עניין של מקובלות, לא שבאמת בא לי לשלם מעבר לעלות הגבוהה גם ככה באופן יחסי

מפרגנת להם

עבודה קשה

אבל זה לא קורה אצלי הרבה מסעדות/ שליחויות של אוכל 

כשזה מתאים

למטפלת פרטית הייתי מוסיפה לפני חגים

מעדיפה לקנות בחנות קרובה לבית גם אם זה יותר יקר

כדי לפרנס מקומיים

מפרגנת לנהגי מוניות את הסכום בלי מיקוח (לא קורה הרבה מוניות)

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום... 

אין לי את האפשרות.   אבל נהנתי מאד 

גם את הצד המוזיקלי של הרב, בנוסף לכל שיעורי התורה המדהימים שלו ופרשה ב4 שהפכה מזמן ל10, 20 ויותר חחח

למי שלא מכיר, אני מדבר על זה: קישור

שלא אכשיל מישהו חס ושלום

בהחלט היתה משכיחה לי את האבל. 

אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?

זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....

הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.

שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:

אנחנו לא שופטים אף אחד.

מדהים. תודה!

תודה!!!

אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא

מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש

ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.

את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)

באמת קומה שניה, כי השיעורים

הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)

פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת

מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה

מופלא, כמה עמוק.....

מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.

אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים

המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)

להשפיע יותר.

עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא

פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו

מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם

שמרו מצוות).

ואולי אני טועה.

זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...

מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו. 

הרב אורי שרקי

הרב מיכאל אברהם

הרב אליהו זיני

הרב שמואל אליהו

הרב גיא אלאלוף

יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.

הרב יגאל לוינשטיין

הרב שניאור אשכנזי

הרב צבי בן פורת

הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)

כשיהיה זמן סוף סוף....

שיעורים על מצבי נפש  - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"

הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה

וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.

ממליץ עליהם חח
 

כדאי לשמוע

אם צרכי הילד מסופקים לו, בעיקר רגשית, הוא יהיה מאושר.

אז אני לא חושב שיש סטטיסטיקה קבועה.
 

אם הייתי צריך לנחש בכוח אז הייתי אומר או שזה דינמי ומשתנה כל הזמן בין המגזרים או שזה פחות או יותר אותו יחס של מאושרים/לא מאושרים אצל כל המגזרים (היהודים כמובן...)

השאלה הגדולה היא לאיפה הילד הזה הלך ברגע שהתבגרנו.

האם יש סביבה שמשמרת כמה שיותר את הילד בתוכנו גם כשהתבגרנו?

אבל לדעתי יש 2 מגזרים שעל פניו הרוב נשארים בהם: חילוני וחרדי

החילוני- כי זה לא באמת מגזר, זה פשוט חופש מוחלט אז הכל נכנס בקטגוריה, גם להיות חילוני ולשמור שבת, נניח.

והחרדי- כי זה חינוך נוקשה וקהילתיות חזקה שקשה לצאת ממנו. ולכן יש רוב שנשאר.

כמו תמיד, הדשא של השכן ירוק יותר ונראה לי שמכיוון שהמגזר הדתי תמיד באמצע והמינון של החופש והתורה משתנה מאדם לאדם, ממשפחה למשפחה וממקום למקום, קל לצאת ממנו לכל כיוון..

לילדים, אני חושבת שילדות מאושרת תלויה בהורים ובסביבה האנושית, לא קשור לרמה דתית או למגזר כלשהו. הדרך שההורים והסביבה מתווכים לילד את העולם וגם את המחויבויות שלו, היא זו שמשפיעה הכי הרבה על השמחה הפנימית.

לדוגמה, ילדה בגן משחקים. אפשר להיות הורה קשוח שלא מרשה לעלות על מתקנים גבוהים יותר, ואפשר להיות הורה קשוח שלא מאפשר מבחינת צניעות לנסות כל מיני פעלולים, ואפשר להיות הורה מאפשר שפשוט מוודא שהילדה בטוחה ושטוב לה, ושמתאפשר לה לנסות כל מה שהיא רוצה בגן משחקים. זה הכל

זה תחום אומנותי

אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי

יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח

ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה

מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול 

עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.

זוועה.

הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.

שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם. 

אבל זה רווח לצערי

א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.

ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.