שמעת פעם על המשפט הזה? אני לא יודע כל מה המשמעות שלו באופן מדוייק אבל נראה לי שהוא קשור למה שאני חושב ביחס למה שאת אומרת. אין לי תשובה ברורה כ"כ למה שאת אומרת כי זה מאוד כללי אבל לידעתך,

מאוד הגיוני לומר שהיהדות רואה מצב אידיאלי כשיש נבואה.

כעת הרבה שנים לצערנו - עולם הנבואה נכחד.

מה היחס שלנו לזה?

לא נראה לי שזה יחס פשטני.

"ניטלה נבואה מן הנביאים ונתנה לחכמים" זה משפט אחד מיני כמה שנמצא איפשהו בגמרא ביחס לתקופתנו ולאלטרנטיבה בעולם כזה, שהוא נטול אמירות מוחלטות רבות כמו בעולם שהבנבואה נפוצה.

העדין הפוסט נבואי כבר קיים המון המון זמן.

יש לחז"לינו הרבה מה ללמד אותנו על תקופה כזאת.

ודווקא בזמנינו שיש הרבה מאוד יאוש מאמיתות מחולטות - זה הכי רלוונטי שיש.

ולעצם הדברים - מעבר לכך שאנחנו מבינים ש"לא תרצח" הוא ערך מוחלט... אולי אפשר להרחיב את הערכים המוחלטים שלנו טיפה?

אם אדם מודע לכך שהדת היא רק 'צורך' מבחינתו (חברתי, רגשי וכולי) - גם מודעות עצמית זה ערך בעל משמעות.

דתי לייט שמודע לזה - איננו בעל חולשה עקרונית, אלא בעל תפיסה אחרת (שלדעתך ולדעתי שגוייה)

וגם ההתייחסות לדת כנטו פעולות שצריך לעשות או לא לעשות היא לא הכרחית.

עולם הכוונה והמוטיבציה מקבל הרבה משמעות ביהדות "רחמנא ליבא בעי"

הכלים הלכתיים עצמם הם משותפים.

ורב הדברים - יש עליהם הסכמה.

רק בפרטים (והרבה פרטים) יש מחלוקות.

"ויגש אליהו אל כל העם ויאמר עד מתי אתם פסחים על שתי הסעפים אם ה' האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו ולא ענו העם אתו דבר"

תגובה של "ולא ענו העם אתו דבר", אתה בטוח שהיא גם התגובה של היום?

היום אין בושה לפסוח על שתי הסעיפים.

היום אנשים מחפשים חיבור לדברים ואם הם לא מחוברים אליהם הם לא מוכנים לחיות איתם.

שמעתי בשם הרב אורי זוהר שאמר שפעם אם היו מוכיחים לו שיש א-להים, זהו, הוא חייב לחזור בתשובה כי זאת האמת.

היום לאנשים פחות אכפת מהאמת.

אין בושה.

לא אכפת.

האמת לא משנה.

אז קיבלנו תשובה לשאלה?

מה זה עוזר לנו לתלות את החסרון בהם? מה זה עוזר להם?

יש פה צמא למשהו אחר. משהו שהוא לא פחות חשוב מהכרת האמת.

החיבור לאמת. החופש. האהבה והחיבור. מימוש עצמי.

הם דברים חשובים מאוד שיש לגביהם צמאון גדול.

רוב ההודעה הפותחת שלך התמקדה במה העמדה לגבי זה, ומאיפה חושבים שזה נובע.

איך להתמודד? שאלה טובה בפני עצמה, אני מכיר כאלו שעשו את זה מעולה.

כשאתה מתייחס לזה אתה לא מתייחס לזה כחולשה בלבד אלא צורך שצריך למלא אותו.

בעיקר השאלה שלי היתה - איך אנחנו מתייחסים לזה כאנשים שהם לא כאלה.

יש צימאון לדבר טוב.

ובעקבות כך עושים רע.

וזו חולשה.

ואין לה לגיטימציה.

איפה אני שם את הפוקוס. איפה אני בוחר להתמקד.

זה לא אומר שאני מתעלם מהרע. אני מתייחס אליו. אבל פחות ממה שאני מתייחס אל הטוב. כי הטוב זה העיקר.

חחח סליחה אם זה נשמע "מתייפיף" אני חושב שזה גם נכון ולא סתם נשמע יפה.

בכל אופן אני מסכים בתוכן האמירה שלך.

שלא צריך לשים על זה יותר פוקוס.

אבל גם לא לשים יותר פוקוס על הטוב..

צריך לדעת את שניהם, ולא להתכחש לאף אחד מהם.

טיפת מורכבות לא הרגה אף אחד..

ותמיד זה תלוי סיטואציה, במה להתמקד בשעה מסויימת

אבל צריך להיזהר שלא להפוך את זה ללגיטימי מרוב דיבורים על הטוב

כמו שיש שרצו לפרש ברב זצ"ל.

האמת היא אמת, היא נוכחת ולא מתביישת.

וצריך להכריז שמה שאסור - הוא אסור הוא אסור הוא אסור...

וזה לא סותר את העיסוק בטוב שזה נוןבע ממנו, ובהסקת מסקנות מתאימות.

(הרי הרב כתב את העובדה שזה נובע מהטוב גם לגבי הכפירה המוחלטת וכו'... וזה לא סותר שנילחם בה עד חרמה)

והתייחסות אל הרע. אם אני שם את הדגש על הטוב אינני מתכחש לרע שמלווה אותו.

יש עניין להגיד את האמת בצורה שתתאים לשומע. "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע וכולי"

זאת מורכבות - גם לומר את האמת, וגם להתאים לשומע. זה לא רק להגיד את האמת וזהו.

אשמח אם תתן מקרה שבו הרב קוק נלחם בכפירה עד חורמה.

אני לא מבין למה לשים את הפוקוס על דבר חלקי מתוך מורכבות, זה יצירת מצג שוא.

אם מדובר בשומעים שצריך להתאים להם - אז אה"נ, אבל זה כמו בכל דבר, לא רלוונטי לשאלה המסויימת הזו.

בעצמי כתבתי שתלוי בסיטואציה.

אין לי דוגמה. לא חושב שזה מערער את מה שכתבתי.

אלא יש לנו גם רגש ולכן חשוב מבחינה רגשית על מה אנחנו שמים את הפוקוס.

זה אולי רגש ולא שכל, אבל זה בהחלט בונה תפיסת עולם של בנאדם.

לא רלוונטי מה היתה השאלה הראשונית.

לא באתי לערער את דבריך, באתי רק להחכים ממך. אם תזכר במקרה מסויים, אשמח

דברים נאים. מעניין.

לא התכוונתי לראשונית - אלא בכלל לסוגיית הלייט ולא לייט, כל קושי חברתי וכל אתגר חינוכי וכל דבר אחר צריך להיפתר בדרך שתתקבל על לב השומע

אהה. בע"ה.

"אולי זה דרך, אולי זה אפשרות ואולי עניין של התאמה", לא ירדתי לסוף דעתך. אשמח שתסביר

לא התכוונתי לשאול, אלא רק לשתף בהרהורים אישיים שאכן מבוססים על הנחות יסוד אישיות (אני מאמין שיש לקוראים פה לפחות חלק מאותן הנחות יסוד) 

איזו התבוננות יותר מעמיקה אתה מזהה עם המונח "דת" מאשר ההסתכלות שאני הצגתי? אשמח אם תתן הגדרה יותר עמוקה ממה שהצגתי.

הגדרת דת שהתכוונתי אליה היא לא רק מערכת חוקים אלא גם מערכת אמונות כלשהן. מערכת ערכים.

אני לא מבין את המשמעות של ששאר האפשרויות שהבאת, אני יכול להסביר רק מה שאני הבאתי -

"צורך דתי" - ממלא מקום מסויים אצל בנאדם בחייו. יש צורך לאכול, אין מטרה לאכול. פעולת האכילה משמשת כאמצעי ל... הנאה/סיפוק תאבון/שובע וכולי כך גם אין מטרה לדת אלא היא משמשת כצורך בשביל האדם כמו הרבה צרכים אחרים שתופסים מקום מסויים בחייו של האדם.

לעומת זאת "מטרה דתית" - זה אומר שהדת (ע"ע הגדרה למעלה) היא היא המטרה של כל דבר בחיים של הבנאדם. ז"א בכל מקום בסופו של דבר זה יוביל לשם. ככה ה"דת" רואה את עצמה למיטב הבנתי.

לגבי הנידון דידן - אם מסתכלים על הדת כצורך יש מקום לרצף כלשהו.

אם מסתכלים על הדת כמטרה אין קום לרצף - זה או שחור או לבן.

אלו שתי צורות שאפשר לראות בהם את הדת.

הסברתי את עצמי יותר טוב?

העולם ברובו הגדול היה עם קונוטציה דתית מובהקת.

לכן כל 'חוסר דת' בהכרח הזדהה כחוסר אידיאולוגיה. כי האידואלוגיה באותם ימים היתה כמעט תמיד במעטפת דתית.

קרי העולם כיום אחרי תנועת ההשכלה - הרצף נהייה הרבה יותר לגיטימי מאשר בעולם בעל תפיסות דתיות.

החוסר דת הנפוץ משרת את החוסר יציבות האידיאולוגית של הדת.

הרקע של היום הרבה יותר מסתדר עם התופעה מאשר פעם, לא?

בלי חז"ל בכלל ובלי כלום מידע כללי ממש בסיסי ידוע שלפני תנועת ההשכלה באירופה העולם היה הרבה יותר דתי ממה שאחרי השפעת תנועת ההשכלה. זהו.

הצד המזרחי של הגלובוס פחות הושפע מהמפכה הזאת (פחות מהמערבי, כשלעצמו הוא הושפע הרבה) ולכן הוא באמת גם כיום יותר דתי מהצד המערבי של הגלובוס.

נטו ידע כללי. אני טועה? אם כן אשמח שתתקן את טעותי.

שוב, לא הלכתי רחוק לתקופות חז"ל. למרות שגם שם ידועה באופן בסיסי שהוא יותר דתי מהעולם כיום.

בעולם שכולו דתי... מה יכול להיות ההגיון (האידיאולוגי) שעומד בסיס חוסר שמירה על הדת?

לכל הידוע לנו היו אידיאולוגיות דתיות שונות שסתרו אחת את השנייה אבל הכפירה בא-להים לא היתה נפוצה ולא היוותה דרך כנגד הדת.

במקום להגיד שזה לא קשור (לא קשור למה?), תעמיד אותי על טעותי. אני לא מבין איפה הכשל הפנימי שבתוך דברי.

ובכל זאת, אני חושב שכיום שהדת הרבה פחות שלטת - הטיעוניים כלפי חוסר מחוייבות לדת יהיו שונים.

אדם שמקיים מצוות כיום בתרבות מערבית אין לו שום צורך להתנצל על זה ולכן הוא לא יצטרך לטעון דברים שהאדם פעם, החוסר מחוייבות למצוות תהיה אפילו סוג של ברירת מחדל.

מי שחי בעולם בה הדת שלטת, ירגיש את החוסר טבעיות. ולכן כנראה יצטרך לטעון טיעונים שיותר נצמדים לדת.

כיום לייט אפילו לא צריך להסביר את עצמו, הכל מרגיש כל כך טבעי שאין צורך בהסבר רציונאלי לחוסר קיום מצוות.

להיפך - ההצדקה תהיה מופנת כלפי הקיום מצוות, מה שפעם היה מובן מאליו (בעולם שהתפיסות הרווחות והרציניות שלו דתיות).

אילו שני צדדים של אותו מטבע.

חוסר קיום מצוות איננו דבר זר כיום.

לכן - מרגיש מאוד טבעי לא לקיים מצוות.

לכן - במידה ומשהו רוצה לחפש הצדקה לכך שהוא לא מקיים מצוות - הוא מלביש אידיאולוגיה.

האידיאולוגיה עצמה איננה הסיבה לחוסר קיום המצוות אלא רק מעטפת.

פעם, בעולם שהיה יותר 'דתי' היה קשה לשים מעטפת כזאת.

כי האידיאולוגיה הנ"ל שמשמשת כמעטפת היא מאוד דומה לאידיאולגיה החילונית במובן מסויים. ולכן פעם לא היה מאיפה לשלוף את האידיאולוגיה הזאת.

ע"כ. 

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים