שמעת פעם על המשפט הזה? אני לא יודע כל מה המשמעות שלו באופן מדוייק אבל נראה לי שהוא קשור למה שאני חושב ביחס למה שאת אומרת. אין לי תשובה ברורה כ"כ למה שאת אומרת כי זה מאוד כללי אבל לידעתך,

מאוד הגיוני לומר שהיהדות רואה מצב אידיאלי כשיש נבואה.

כעת הרבה שנים לצערנו - עולם הנבואה נכחד.

מה היחס שלנו לזה?

לא נראה לי שזה יחס פשטני.

"ניטלה נבואה מן הנביאים ונתנה לחכמים" זה משפט אחד מיני כמה שנמצא איפשהו בגמרא ביחס לתקופתנו ולאלטרנטיבה בעולם כזה, שהוא נטול אמירות מוחלטות רבות כמו בעולם שהבנבואה נפוצה.

העדין הפוסט נבואי כבר קיים המון המון זמן.

יש לחז"לינו הרבה מה ללמד אותנו על תקופה כזאת.

ודווקא בזמנינו שיש הרבה מאוד יאוש מאמיתות מחולטות - זה הכי רלוונטי שיש.

ולעצם הדברים - מעבר לכך שאנחנו מבינים ש"לא תרצח" הוא ערך מוחלט... אולי אפשר להרחיב את הערכים המוחלטים שלנו טיפה?

אם אדם מודע לכך שהדת היא רק 'צורך' מבחינתו (חברתי, רגשי וכולי) - גם מודעות עצמית זה ערך בעל משמעות.

דתי לייט שמודע לזה - איננו בעל חולשה עקרונית, אלא בעל תפיסה אחרת (שלדעתך ולדעתי שגוייה)

וגם ההתייחסות לדת כנטו פעולות שצריך לעשות או לא לעשות היא לא הכרחית.

עולם הכוונה והמוטיבציה מקבל הרבה משמעות ביהדות "רחמנא ליבא בעי"

הכלים הלכתיים עצמם הם משותפים.

ורב הדברים - יש עליהם הסכמה.

רק בפרטים (והרבה פרטים) יש מחלוקות.

"ויגש אליהו אל כל העם ויאמר עד מתי אתם פסחים על שתי הסעפים אם ה' האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו ולא ענו העם אתו דבר"

תגובה של "ולא ענו העם אתו דבר", אתה בטוח שהיא גם התגובה של היום?

היום אין בושה לפסוח על שתי הסעיפים.

היום אנשים מחפשים חיבור לדברים ואם הם לא מחוברים אליהם הם לא מוכנים לחיות איתם.

שמעתי בשם הרב אורי זוהר שאמר שפעם אם היו מוכיחים לו שיש א-להים, זהו, הוא חייב לחזור בתשובה כי זאת האמת.

היום לאנשים פחות אכפת מהאמת.

אין בושה.

לא אכפת.

האמת לא משנה.

אז קיבלנו תשובה לשאלה?

מה זה עוזר לנו לתלות את החסרון בהם? מה זה עוזר להם?

יש פה צמא למשהו אחר. משהו שהוא לא פחות חשוב מהכרת האמת.

החיבור לאמת. החופש. האהבה והחיבור. מימוש עצמי.

הם דברים חשובים מאוד שיש לגביהם צמאון גדול.

רוב ההודעה הפותחת שלך התמקדה במה העמדה לגבי זה, ומאיפה חושבים שזה נובע.

איך להתמודד? שאלה טובה בפני עצמה, אני מכיר כאלו שעשו את זה מעולה.

כשאתה מתייחס לזה אתה לא מתייחס לזה כחולשה בלבד אלא צורך שצריך למלא אותו.

בעיקר השאלה שלי היתה - איך אנחנו מתייחסים לזה כאנשים שהם לא כאלה.

יש צימאון לדבר טוב.

ובעקבות כך עושים רע.

וזו חולשה.

ואין לה לגיטימציה.

איפה אני שם את הפוקוס. איפה אני בוחר להתמקד.

זה לא אומר שאני מתעלם מהרע. אני מתייחס אליו. אבל פחות ממה שאני מתייחס אל הטוב. כי הטוב זה העיקר.

חחח סליחה אם זה נשמע "מתייפיף" אני חושב שזה גם נכון ולא סתם נשמע יפה.

בכל אופן אני מסכים בתוכן האמירה שלך.

שלא צריך לשים על זה יותר פוקוס.

אבל גם לא לשים יותר פוקוס על הטוב..

צריך לדעת את שניהם, ולא להתכחש לאף אחד מהם.

טיפת מורכבות לא הרגה אף אחד..

ותמיד זה תלוי סיטואציה, במה להתמקד בשעה מסויימת

אבל צריך להיזהר שלא להפוך את זה ללגיטימי מרוב דיבורים על הטוב

כמו שיש שרצו לפרש ברב זצ"ל.

האמת היא אמת, היא נוכחת ולא מתביישת.

וצריך להכריז שמה שאסור - הוא אסור הוא אסור הוא אסור...

וזה לא סותר את העיסוק בטוב שזה נוןבע ממנו, ובהסקת מסקנות מתאימות.

(הרי הרב כתב את העובדה שזה נובע מהטוב גם לגבי הכפירה המוחלטת וכו'... וזה לא סותר שנילחם בה עד חרמה)

והתייחסות אל הרע. אם אני שם את הדגש על הטוב אינני מתכחש לרע שמלווה אותו.

יש עניין להגיד את האמת בצורה שתתאים לשומע. "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע וכולי"

זאת מורכבות - גם לומר את האמת, וגם להתאים לשומע. זה לא רק להגיד את האמת וזהו.

אשמח אם תתן מקרה שבו הרב קוק נלחם בכפירה עד חורמה.

אני לא מבין למה לשים את הפוקוס על דבר חלקי מתוך מורכבות, זה יצירת מצג שוא.

אם מדובר בשומעים שצריך להתאים להם - אז אה"נ, אבל זה כמו בכל דבר, לא רלוונטי לשאלה המסויימת הזו.

בעצמי כתבתי שתלוי בסיטואציה.

אין לי דוגמה. לא חושב שזה מערער את מה שכתבתי.

אלא יש לנו גם רגש ולכן חשוב מבחינה רגשית על מה אנחנו שמים את הפוקוס.

זה אולי רגש ולא שכל, אבל זה בהחלט בונה תפיסת עולם של בנאדם.

לא רלוונטי מה היתה השאלה הראשונית.

לא באתי לערער את דבריך, באתי רק להחכים ממך. אם תזכר במקרה מסויים, אשמח

דברים נאים. מעניין.

לא התכוונתי לראשונית - אלא בכלל לסוגיית הלייט ולא לייט, כל קושי חברתי וכל אתגר חינוכי וכל דבר אחר צריך להיפתר בדרך שתתקבל על לב השומע

אהה. בע"ה.

"אולי זה דרך, אולי זה אפשרות ואולי עניין של התאמה", לא ירדתי לסוף דעתך. אשמח שתסביר

לא התכוונתי לשאול, אלא רק לשתף בהרהורים אישיים שאכן מבוססים על הנחות יסוד אישיות (אני מאמין שיש לקוראים פה לפחות חלק מאותן הנחות יסוד) 

איזו התבוננות יותר מעמיקה אתה מזהה עם המונח "דת" מאשר ההסתכלות שאני הצגתי? אשמח אם תתן הגדרה יותר עמוקה ממה שהצגתי.

הגדרת דת שהתכוונתי אליה היא לא רק מערכת חוקים אלא גם מערכת אמונות כלשהן. מערכת ערכים.

אני לא מבין את המשמעות של ששאר האפשרויות שהבאת, אני יכול להסביר רק מה שאני הבאתי -

"צורך דתי" - ממלא מקום מסויים אצל בנאדם בחייו. יש צורך לאכול, אין מטרה לאכול. פעולת האכילה משמשת כאמצעי ל... הנאה/סיפוק תאבון/שובע וכולי כך גם אין מטרה לדת אלא היא משמשת כצורך בשביל האדם כמו הרבה צרכים אחרים שתופסים מקום מסויים בחייו של האדם.

לעומת זאת "מטרה דתית" - זה אומר שהדת (ע"ע הגדרה למעלה) היא היא המטרה של כל דבר בחיים של הבנאדם. ז"א בכל מקום בסופו של דבר זה יוביל לשם. ככה ה"דת" רואה את עצמה למיטב הבנתי.

לגבי הנידון דידן - אם מסתכלים על הדת כצורך יש מקום לרצף כלשהו.

אם מסתכלים על הדת כמטרה אין קום לרצף - זה או שחור או לבן.

אלו שתי צורות שאפשר לראות בהם את הדת.

הסברתי את עצמי יותר טוב?

העולם ברובו הגדול היה עם קונוטציה דתית מובהקת.

לכן כל 'חוסר דת' בהכרח הזדהה כחוסר אידיאולוגיה. כי האידואלוגיה באותם ימים היתה כמעט תמיד במעטפת דתית.

קרי העולם כיום אחרי תנועת ההשכלה - הרצף נהייה הרבה יותר לגיטימי מאשר בעולם בעל תפיסות דתיות.

החוסר דת הנפוץ משרת את החוסר יציבות האידיאולוגית של הדת.

הרקע של היום הרבה יותר מסתדר עם התופעה מאשר פעם, לא?

בלי חז"ל בכלל ובלי כלום מידע כללי ממש בסיסי ידוע שלפני תנועת ההשכלה באירופה העולם היה הרבה יותר דתי ממה שאחרי השפעת תנועת ההשכלה. זהו.

הצד המזרחי של הגלובוס פחות הושפע מהמפכה הזאת (פחות מהמערבי, כשלעצמו הוא הושפע הרבה) ולכן הוא באמת גם כיום יותר דתי מהצד המערבי של הגלובוס.

נטו ידע כללי. אני טועה? אם כן אשמח שתתקן את טעותי.

שוב, לא הלכתי רחוק לתקופות חז"ל. למרות שגם שם ידועה באופן בסיסי שהוא יותר דתי מהעולם כיום.

בעולם שכולו דתי... מה יכול להיות ההגיון (האידיאולוגי) שעומד בסיס חוסר שמירה על הדת?

לכל הידוע לנו היו אידיאולוגיות דתיות שונות שסתרו אחת את השנייה אבל הכפירה בא-להים לא היתה נפוצה ולא היוותה דרך כנגד הדת.

במקום להגיד שזה לא קשור (לא קשור למה?), תעמיד אותי על טעותי. אני לא מבין איפה הכשל הפנימי שבתוך דברי.

ובכל זאת, אני חושב שכיום שהדת הרבה פחות שלטת - הטיעוניים כלפי חוסר מחוייבות לדת יהיו שונים.

אדם שמקיים מצוות כיום בתרבות מערבית אין לו שום צורך להתנצל על זה ולכן הוא לא יצטרך לטעון דברים שהאדם פעם, החוסר מחוייבות למצוות תהיה אפילו סוג של ברירת מחדל.

מי שחי בעולם בה הדת שלטת, ירגיש את החוסר טבעיות. ולכן כנראה יצטרך לטעון טיעונים שיותר נצמדים לדת.

כיום לייט אפילו לא צריך להסביר את עצמו, הכל מרגיש כל כך טבעי שאין צורך בהסבר רציונאלי לחוסר קיום מצוות.

להיפך - ההצדקה תהיה מופנת כלפי הקיום מצוות, מה שפעם היה מובן מאליו (בעולם שהתפיסות הרווחות והרציניות שלו דתיות).

אילו שני צדדים של אותו מטבע.

חוסר קיום מצוות איננו דבר זר כיום.

לכן - מרגיש מאוד טבעי לא לקיים מצוות.

לכן - במידה ומשהו רוצה לחפש הצדקה לכך שהוא לא מקיים מצוות - הוא מלביש אידיאולוגיה.

האידיאולוגיה עצמה איננה הסיבה לחוסר קיום המצוות אלא רק מעטפת.

פעם, בעולם שהיה יותר 'דתי' היה קשה לשים מעטפת כזאת.

כי האידיאולוגיה הנ"ל שמשמשת כמעטפת היא מאוד דומה לאידיאולגיה החילונית במובן מסויים. ולכן פעם לא היה מאיפה לשלוף את האידיאולוגיה הזאת.

ע"כ. 

קלטתי באיחור את התרתי משמע של עצמי 🙈

לא זכו - נעשית להם סם טימטום.

אולי ככה זה כשלא מברכים בתורה תחילה.

לא יכולה להתייחס כי לא רוצה לשמוע מוסיקה עכשיו.

אבל מעניין אם זה אכן  הכצעקתה? 

אין צורך לשמוע כדי לראות את האבסורד.

למה הרי נדרש הווקאלי? בגלל האבלות, כדי לא לעורר שמחה.

אז לייצר ווקאלי שמח (!) ולהגדיל ולצרף לו "רוקדים" זה שיא חדש של בורות או של זילזול באבלות של שלושת השבועות.

ווקאלי שמח זה אוקסימורון בהקשר יהודי הלכתי.

צריך להקשיב לשיעורים. זה היה כל כך מזמן. אמנם עברנו דורות

של רדיפות ומיתות משונות עקב זה,  אבל הזמן עושה את שלו

גם במובן השלילי.

ונוסף לזה, הלוואי וזה היה השרץ העיקרי והיחיד

שאוחזים ביד......מה עם לשון הרע, כעס, שנאת

חינם , מחלוקות וכיוצא בהנה?

כולנו יושבים על הרצפה בחצות ואומרים בבכי

תיקון חצות?....

כולם מתנהגים באחווה ורעות כפי שזה מתבטא

בזמנים של מלחמה?

ודאי שזה יותר בולט ולא ראוי, אבל.......

אם כבר, עדיף לחזור לדינא דגמרא לגבי איסורי האבלות, ולהשקיע בלימוד ובירור ענייני המקדש (בכל אופן בוודאי שזה עדיף מפלפולי פלפולים בהלכות מוקצה) ובצעדים מעשיים לבניין בית המקדש בפועל במקום בכל חומרות איסורי האבלות.

זה כ"כ אבסורדי, זה כמו שאדם גווע מרעב יתחנן ויבכה למישהו שיתן לו אוכל, ובמקום לתת לו הוא רק יבכה איתו ביחד.

זה מדהים איך יש פה שיקוף של הטעות של רוב שומרי התומ"צ ביחס לעלייה לארץ (רק שאז היו חילונים שיצילו אותנו). במקום להתעסק בעיקר מתעסקים במסביב. במקום שטבח ומלחמה ואומן יגרמו להרבה מסורתיים להתחזק, בית מקדש היה יכול לעשות את זה.

זה מה שקורה כשמונים 2025 להולדתו ימש במקום למנות לחורבן.

אך נעסוק נא בלימוד זכות על עם קודשו, ולא חלילה בקטרוג.

אה, וגם פעם עברתי ליד חנות בגדים באיזור חרדי והתנוסס שלט גדול: "מבצעי בין המיצרים" - עכשיו ברמת החשבון ההלכתי, אפשר להבין אותם. הם צריכים להתפרנס, אז גורמים שלקונים זה יהיה 'דבר האבד' וככה לא מפסידים שלושה שבועות. ובכל זאת...

בציבור הדת"ל אין דברים כאלה?

נו, שיהיה.

להבדיל מאיסור נגינה בשלושת השבועות, שהסיבה שלו ברורה לחלוטין - להמעיט בשמחה.

אין לנשים יהודיות מצווה ללכת מנוולות, מותר להתאפר ולהתייפות וללבוש בגדים חגיגיים, ומנגד גם אשה עם גוף מכוער לא יכולה ללכת חשוף.

פשוט אני היקר. אני מעריכה את דעותיך ונהנית לקרוא מה שאתה כותב.

במקרה הזה כאב לי לקרוא את המילים ''נבל'' ו ''טובל ושרץ בידו'' בהקשר לישראל בש שאני מכירה אישית מיום היוולדו.

לעצם העניין, קורים מצבים שאדם זקוק מסיבות שונות למוסיקה שמחה ומקפיצה גם ב3 השבועות. (לדוג'- אדם בדיכאון שזקוק למוסיקה, אישה כמוני שזקוקה למוזיקה כדי לקבל כוח לקום לנקות את המטבח ולהכין משהו לאכול למשפחה שלי, או הילדה האוטיסטית שלי שחייבת להזיז את עצמה מבחינה בריאותית וזה מתאפשר רק עם מוזיקה מאוד ספציפית. בטוחה שיש עוד מצבים)

בשביל זה- טוב שהדבר הזה קיים. אני מרגישה יותר זוכרת את החורבן ואת האבלות עם מוסיקה ווקלית. גם כשאני חייבת להדליק מוסיקה - בגלל ימי האבל מעדיפה ווקלית. וטוב שיש מבחר.

המגן אברהם הוסיף איסור על 'ריקודים ומחולות', ההשלכה שעשו חלק מפוסקי דורינו מ'ריקודים ומחולות' לכל מוזיקה מוקלטת, היא מאוד מרחיבה (חלקם מסבירים שבעצם היה צריך לאסור תמיד, אבל הנח וכו', אז כששומעים נאסור)

כששאלנו את מרן הגר"א שפירא זצ"ל על שמיעת מוזיקה, ענה: "אם זה מוסיף לך יראת שמיים תשמע".  בישיבה ההשכמה היתה עם מוזיקה, בחרו שירים שמתאימים לאווירת הימים הללו.

אם כבר הרבה יותר סביר ושומר על ההתייחסות הראויה לימים אלו - לשמוע מוזיקה שקטה, בדגש על שירי כיסופים לגאולה ולמקדש, מלשמוע שירים סוערים ומקפיצים, גם אם הם רק בפה. 

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום... 

אין לי את האפשרות.   אבל נהנתי מאד 

גם את הצד המוזיקלי של הרב, בנוסף לכל שיעורי התורה המדהימים שלו ופרשה ב4 שהפכה מזמן ל10, 20 ויותר חחח

למי שלא מכיר, אני מדבר על זה: קישור

שלא אכשיל מישהו חס ושלום

בהחלט היתה משכיחה לי את האבל. 

אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?

זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....

הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.

שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:

אנחנו לא שופטים אף אחד.

מדהים. תודה!

תודה!!!

אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא

מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש

ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.

את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)

באמת קומה שניה, כי השיעורים

הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)

פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת

מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה

מופלא, כמה עמוק.....

מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.

אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים

המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)

להשפיע יותר.

עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא

פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו

מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם

שמרו מצוות).

ואולי אני טועה.

זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...

מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו. 

הרב אורי שרקי

הרב מיכאל אברהם

הרב אליהו זיני

הרב שמואל אליהו

הרב גיא אלאלוף

יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.

הרב יגאל לוינשטיין

הרב שניאור אשכנזי

הרב צבי בן פורת

הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)

כשיהיה זמן סוף סוף....

שיעורים על מצבי נפש  - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"

הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה

וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.

ממליץ עליהם חח
 

כדאי לשמוע

זה תחום אומנותי

אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי

יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח

ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה

מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול 

עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.

זוועה.

הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.

שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם. 

אבל זה רווח לצערי

א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.

ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.

"דע מה למעלך ממך" וגו'. לא משתלם להסתיר ולעוות דברים, בסופו של דבר, הכול יתגלה.

עושה מה שחתולים עושים.

ולהבין מה באמת קורה בפנים.

אני לא יודע לאיזה מובן אתה מתכוון.

הייתי אומר לך שהערך העליון שלי זה יראת ה', אבל זה לא ממש "ערך" במובן הרגיל, זה יותר איזשהו עיקרון מופשט.

הייתי אומר שקשה לענות על זה סלי איזה מבחן שבודק התנגשות מסויימת.

למשל, לעבוד מ8 עד 8 ולהרוויח הון תועפות

או לעבוד בעבודה ממוצעת פחות שעות ולהיות יותר עם המשפחה.

תביא דוגמאות שאפשר יהיה לבחון את הערכים.