יום כיפורחגהבגה
וואו.
איך עושים את זה?
אני כל כך לא עשיתי הכנה רוחנית. מאז שילדתי את הבכורה זה רחוק ממני שנות אור.
לא שומעת שיעורי תורה.
לא קוראת ספרים מחזקים באופן קבוע.
מרגישה פשוט פחות רוחנית.
מצד שני, מרגישה מחוברת לה' כל הזמן שמגדלת תינוקות.
בעלי כל הזמן אומר לי דברי תורה ובכלל החיים שלנו מאוד סובבים סביב הקודש.
אבל לא עושה משהו ספציפי.
לא עשיתי הכנה לר"ה, ירדתי מתחת לבניין לשמוע שופר.
ימים שבהם אניאומקת ברכות התורה וברכות השחר, זה וואו.
כשהייתי רווקה הייתי שומעת שיעורים, מתפללת בכוונה שחרית ומנחה, היו לי תפילות כל יום, מנחה ו שחרית, תפילה לשמירת הלשון וכו', תהילים כל יום.
עכשיו- נאדה.
הבנות שלי לא רואות דוגמא אישית שאני מתפללת בבוקר והגדולה כבר מבינה- רואה את אמא שלי מתפללת ואני לא.
יום כיפור- החשש הכי גדול שלי הוא איך אעבור את הצום, ולא באיזה ספר אכתב...
הגיגים, שיתופים, הכל יתקבל בברכה
גם אני מרגישה ככהאחתפלוס

אבל אני מעודדת את עצמי שהחזרה בתשובה נמדדת במעשים.לכן מנסה לפחות בדברים הקטנים להשתנות.להרגיש בליבי קצת את הימים הנוראים.

אצלי זה להיות מחושבת ופחות אימפולסיבית לדוגמא.

לא להתעצבן מהר וכדומה.

לא אומרת שלא מאוכזבת שלא שומעת שיעורי תורה אבל מעודדת את עצמי כמוך שאני עסוקה כל הזמן בחסד עם הילדים שלי ואני באה עם הרבה זכויות

ויהיה לך עוד זמן להתפלל כמו אמא שלך ....

גמר חתימה טובה לכולנו

מסכימהחגהבגה
זה באמת לא מעט
עוד פעם לענות בנחת
ללטף, להרגיע,
לסדר
לבשל
לקפל...
בשבילך ובשביל כולן❤פשיטא

וואו.תודה פשיטאאחתפלוס


לא במקום הזה, אבל תודה על זה, פשיטא!!השם בשימוש כבר
וואו.. תודה רבה יקרהחגהבגה
חיזוק אותי מאוד
תודה רבה! חיזקת.לפניו ברננה!
שלחתי גם לאחרות..
אז אני כן שמעתי שיעורים לפני יום כיפורמרווה כחולה
ולא מרגישה שאני רוחנית ומחוברת ומוכנה ליום הקדוש הזה בכלל... זה נראה לי יותר עניין שהנשמה דולקת או כבויה... שלי ישנה כרגע

אבל אחת הרבניות ששמעתי השבוע סיפרה איך כשהילדים היו קטנים היא הרגישה בדיוק כמו שאת מתארת וכל יום כיפור הייתה עסוקה רק בטיטולים והאכלה ובקושי הצליחה להגניב איזה תפילה קטנה אחת... אבל בשלב הזה זאת המשימה שלך וזאת הדרך שלך לעבודת ה' וזה האורות הגבוהים שלך! את יכולה לנסות לדמיין איך כשאת מחבקת את הילדות שלך ומטפלת בהן הקב"ה רואה ושמח בך כל-כך? העבודה היא לשים לב לזה...
את ממש צודקתחגהבגה
תודה שהארת לי על זה
כל פעם, לכוון בלב
מזדהה מאד מאדאישהואימא
מרגישה ריקה מבחינה רוחנית
ולצערי זה גם מחליש אותי...
מלאה בדאגות מהתקופה הזאת של ההריון , אחרי הלידה , איך אסתדר וכו' ועוד בתקופת הקורונה... בטוחה שיש לתחושה הפנימית הזאת קשר לעניין הזה של הרייקנות מבחינה רוחנית. האמונה לצערי יותר נחלשת.
היום בבוקר שמתי לי שירים ביוטיוב של התפילות של הימים הנוראים וירדה לי דמעה ויותר... האמת ככה הצלחתי קצת להתחבר...
וואו מדהיםחגהבגה
החיבור הזה הוא טהור וטבעי...
הלוואי
אני גם לפניו ברננה!
גם מה שכן מצליחה להתפלל - הכוונה ממני והלאה.
ניסיתי לשמוע שיעור הכנה, ודי נרדמתי בו ⁦⁩
אם יש הרהור תשובה הוא נקטע באמצע.
מלאה תסכול
ומרגישה שבעלי ממש במקום אחר ממני מזרח ומערב...
וואו לגמריחגהבגה
הוא כל הזמן מלומד, ועוסק בפשט ובקבלה, במוסר ובעבודת המידות....
ואני
אוכלת
ו משוטטת לי בטלפון....
רק רוצה להגיד לך שלנשים כבר יש נקודת התחלה טובה יותראם_שמחה_הללויה
גבר אם הוא לא יוצא החוצה לתפילות,ונמצא רוב הזמן בבית , קשה לו מאוד לשמור על הרוחניות שלו. אנחנו כבר נבראנו רוחניות ועמוקות מאוד וקרובות לה׳.אולי אנחנו לא לומדות תורה לעומק, אבל קל לנו יותר לדבר עם ה׳.
פשוט תדברי עם ה׳ במילים הפשוטות שלך. כשאת קמה לפו הדב שלך בלילה, תגשי לחלון,תרימי עיניים למעלה , כששקט ודממה ויש יישוב דעת ותגידי מה שעל הלב..גם אם סתם תשתקי ותצפי ותשתוקקי לתשובה מכל הלב.זה המון.
את מה זה צודקתחגהבגה
ובקשר לזה, תמיד הייתי בטוחה שנבנו רוחניות ו קרובות יותר לה'.
ולא מזמן היה לי וויכוח על זה עם בעלי ויצאתי מלאה בספקות ושאלות- הוא טוען שאנחנו הרבה יותר חומריות אז מן הסתם פחות קרובות לה' מטבע נו.
ואני טוענת שבגלל שאנחנו באופן טבעי יותר קרובות, החומריות פחות מושכת אותנו..
אבל לא יודעת..
לי גם היה דיון דומהמצטרפת למועדון
אני: אוף אני מזה ריקה. אתה כל הזמן לומד ומתכונן... ואני אפס...
בעלי: תאמיני לי שאת לא צריכה כלום. ה סולח לך על הכל בזכות המסירות שלך בטיפול בבובית.
אני: הי. אבל אתה גם עוזר לי הרבה עם בובית.... אז למה לך זה לא מספיק,?
בעלי: ככה זה. לבנים יש יותר עבירות.. אז לבנות זה מתקזז ולבנים לא..
חח אהבתי את הכנותאם_שמחה_הללויה
אני רק מזדהה...מטילדה
ומחזקת את כולנו שבאמת באמת עבודת ה' שלנו בתקופה זו של חיינו זה לגדל את הילדים באהבה ובשמחה ...

גמר חתימה טובה לכולן⁦♥️⁩
אמן, גם לך יקירהחגהבגה
❤❤
וואי לגמרי איתךבוקר אור
ולא רק זה אלא שדווקא היום כל היום הולך על לנסות להרדים את הפיצית שמשום מה לא מוכנה לישון ובדרך כלל היא הולכת לישון ממש בקלות
היה לי עכשיו, לפני שבועחגהבגה
אצל ההורים.
בסוף ראינו שן.
זה קשה אימים, בלילות הייתי כמו אחרי הלידה שלה
ישנה 2-3 שעות במצטבר
ואז מלמדת בזומים בבוקר...
הלוואי שב כיפור תישן לך ותוכלי לנוח!
ואהוושירוש16
רגע לפני התקדש החג העלית לי דמעות בעיניים!

כמה שאת צודקת!
מרגישה מאז הלידה שאני לא באותו מקום.
בכלי רוצה שאתפלל ואני מוצאת את עצמי מזמזמת מודה אני וברכות השחר לתינוק שלי כשאני נותנת לו בקבוק בבוקר.
מעבר לזה - נאדה.. כלום. אפס.
בקושי משתחלת לה שם מחשבה קטנה בסוף היום על הימים האלה ואז העייפות מזדחלת לתוך הראש וסוגרת את העיניים שלי סופית..
אני עייפה
מוטשת
מטושטשת
רוצה קצת מנוחה

נזכרת בימים האלה כשהייתי רווקה וצעירה ומלאה מחשבות וכוונות טובות. באמת.
הייתי בבי"כ כמעט יום שלם ושמעתי הרצאות בימי אלול ובין ראש השנה ליו"כ ובין יום כיפור לסוכות.
התלהבתי מקולות השופר המבצבים מכל בית ונהנתי לראות את הסוכות ניבנים.
השנה -
אני מתלהבת משנ"צ ארוך של הילד, או אם הוא גמר את כל הארוחה שלו יפה בלי הסחת דעת, טיטול מלא או אם הוא סיים לשתות את הבקבוק..

אבל..
הרצתי אחורה את כל השנים שהיו לי.
איך היה נראה ראש השנה ויום כיפור לעומת איך נראתה השנה.
גיליתי שדווקא ביו"כ כשהייתי בהריון ושכבתי על הספה כל היום. מבלי להתפלל וכמובן שלא ללכת לבי"כ, דווקא בשנה הזאת זכיתי להכיר את התינוק הכי מתוק בעולם, סיימתי תואר בציון טוב, הזויגיות שלנו השתפרה ועברתי עוד כמה דברים נחמדים.

שמעתי פעם סיפור על רב גדול שהיה בבי"כ ביום כיפור והתענה והתפלל,
לבסוף, תפילתו הגיעה והתקבלה שניה לפני הקב"ה. לפניו התקבלה תפילה של יהודי פשוט, שישב על כיסא ואמר את האלף בית מתחילת הצום ועד סופו.
ובסוף היום פנה לקב"ה ואמר: אני לא יודע קרוא וכתוב ולא יודע כיצד להתפלל. אתה הקב"ה תיקח את האותיות ותייצר מהם את המילים הנכונות ותקבל את תפילתי.
ותפילתו נענתה תחילה.

למדתי מזה שבפינו לא תמיד יש את האפשרות להתפלל ולהגיש בפני הקב"ה את המילים הנכונות ואת התפילה הכי משובחת (בבי"כ, ברוב עם) אבל דווקא התפילה התמימה של נשים פשוטות שנמצאות עם הילדים ויש להן רק רגע אחד פנוי ביום להגיד " השם סליחה על מה שעשיתי השנה. אני מבטיחה להשתפר. תעשה שתיהיה לי שנה טובה". דווקא תפילה תמימה שמגיעה מעומק הלב והמטבח, דווקא היא רצויה ומתקבלת בברכה.
וואו. חיזקת אותיחגהבגה
תודה יקירה ❤
פתחת תיבת פנדורה...מצטרפת למועדון
גם אני מרגישה כלי ריקן... ראש השנה הראשון באמהות ובלי תפילה בבית כנסת בכלל זאת צניחה חופשית חזקה מדי לעולם הרוחני החדש.
מאמינה בכל ליבי שזה רצון ה הפשוט. ואני בטיטולים ובהנקות עושה את תפקידי כמו כהן בבית המקדש!
יודעת שזה מה שנדרש ושאלוקים נמצא בכל מקום.
אדרבה. אשה רוחנית יותר ולכן מסוגלת להתחבר לאלוקים דרך עולם המעשה..
העניין הוא שלפעמים מרגישה שזאת סוג של בריחה. מעין בחירה להיות מוצפת עד הראש בעניני חולין, כדי לא לתת לאיזשהו שינוי אמיתי לחלחל בי. לאוירת הימים הנוראים להכנס אלי ולשנות משהו ...
מפחדת מהמפגש עם עצמי.. אין לי כח באמת להרהר בתשובה ולשנות את מה שאני כבר שנים מדחיקה..
אז מתפללת להצליח. לפתוח את הקשר שלי עם אלוקים במעשים הפשוטים. להרגיש מחוברת אליו, להיות איתו בשיח מתמיד .. ואז כשאצליח אני לא אצטרך שום אמצעי חיצוני כדי להיות מחוברת..
וואי הגדרת מדוייקחגהבגה
מפחדת להיפגש עם עצמי.
אמאלה איזו מדויקת אתmango
@מצטרפת למועדון וואו
איזה ניתוח מדויק- הבריחה הזו להתעסק בחולין העיקר לא לאפשר לשינוי להכנס...
וואו נגעת לי בנקודה משמעותית, תודה על זה!!

ו.. לפותחת היקרה @חגהבגה אהובה שאת,
חיבוק חיבוק... את לא רק אוכלת ולא רק משוטטת בפלאפון
אלא
מאכילה
משקה
מסדרת
מחליפה
מביאה
מקשיבה
ועוד המווון ''מ'' שכאלו

משהו שעוזר לי- נגיד כשאני קמה בלילה אפופה או בשעות של טרום בוקר להביא כוס מים לאחד הקטנים אני ממש אומרת לעצמי- זכיתי לעשות חסד!
וזה ממש פותח לי משהו בלב
כאילו
זה לא סתמי (לא שח'ו יש משהו סתמי בלהאכיל את הקטנטנים שלנו!! אבל- ) יש פה גם מימד רוחני
ולי אישית זה טוב ומשמח (:

חיבוק
יואו לוקח זמן למקם את עצמנו בימים כאלה(:
גמר חתימה טובה!!
מקסיםחגהבגה
צריכה לזכור את זה כשאתה להניק את הפו הדוב הקטן שלי בלילה..
ואו כתבת מהמם ומרגשלפניו ברננה!
הזדהיתי ממש!!
את יום כפור שלך כבר חתמת לטובה!!!פרקדה
יקרה מדהימה, אני לא מכירה אותך אבל בטוחה שאת אדם נפלא!!! וזאת בעיקר בגלל שפתחת את השירשור הזה. אין לך מושג עד כמה הדברים שכתבת והתגובות שנכתבו לך היו עבורי מים קרים על נפש עיפה. איזה כח עצום יש לתחושה שאני לא לבד בחוויות ובתחושות שלי. פתאום לגלות שעוד רבות כמוני, זה משום מה מחיה ומעודד.
בזכות זה שתהיה לך שנה מפלאה ברוח ובחומר.
וואו איזה כיףחגהבגה
ברוך ה'!!!
שנה שעברה ביוכ זאת היתה הפעם הראשונהחולת שוקולד
שהרגשתי אדישות מוחלטת ליום הזה, לא מבחינת הכנה רוחנית וזה, זה אפילו לא היה בלקסיקון.. מבחינת ההרגשה של המתח הזה מזה שהיום נחתם הדין, תמיד שנאתי את היום הזה בגלל זה

השנה אני במשבר אמונה מטורף ומסופקת מאוד אם בכלל באמת ביוכ נחתם דיננו ואם בכלל יש מי שדן אותנו לאיזה משהו.. אז אני אצום אבל מתוך אדישות מוחלטת ועל תפילה אין בכלל מה לדבר, לא מסוגלת להתפלל בלי להאמין בזה בלב שלם
אז כן, אני דוסית מדוסדסת, מקפידה על קלה כבחמורה (טוב, עם הספקות האלה כבר פחות) אבל מבפנים אכולת ספקות כועסת עליו וממש ממש לא מחוברת
ערכתיפרקדה
אני אשאל ותרגישי בנוח להתעלם...חגהבגה
מה גרם לך את המשבר הזה?
זה נשמע נורא.להמשיך לחיות חיים שאת רגילה אבל לא בטוחה שנכונים לך, שרת רוצה בהם.
לוותר ולעשות דברים שבלי מהות- אין להם משמעות.
מאחלת לך שתמצאי תשובה ומנוחת הנפש לכל דבר שתרצי לדעת, לשאול, להבין... בצורה שהכי תספק אותך!
תודה מותקחולת שוקולד
זה עניין של שנים, לא משהו חדש, רק שעכשיו זה ממש התעצם.

מה שגרם לזה זה שאני בן אדם חושב! מדי! אני לא בן אדם שהולך אחר העדר ונכנע למוסכמות חברתיות, ולכן אין לי דיעה סופית ומגובשת על כל מיני דברים כמו יום העצמאות, חיסונים, חינוך ביתי וכו, אני לא מאמינה אוטומטית למה שאומרים לי אלא חושבת מבררת ובודקת וכל עוד לא עשיתי את זה עד הסוף אני לא אחשוב אוטומטית כמו העדר, אז בנושאים כמו חיסונים וכו הגעתי לאיזשהי החלטה שנובעת מאמונה בדיעה מסויימת ומדברים ששמעתי פה ושם אבל זה לא משהו מוחלט וודאי, זאת אמונה, ואני בסדר עם זה כי זה לא כזה קריטי בעיני
לעומת זאת בנושא האמונה אני לאממרגישה שאני יכולה להסתפק באמונה בדיעה מסויימת, אני צריכה וודאות, אבל מה לעשות שאמונה מבוססת על אמונה ולא על וודאות
בעלי אומר שקודם מאמינים ואחכ יודעים, אני אומרת הפוך
זה דיון מוכרחגהבגה
בין דעת רבי סעדיה גאון, לר' נחמן.
ר' נחמן אומר שקודם מאמינים, ורק חכמי הדור שאמונתם מספיק חזקה יכולים לחקור וללמוד.
ר' סעדיה גאון אומר הפוך- ר- חכמי וגדולי הדור יכולים להאמין אמונה 'עיוורת'. המון העם חייב לחקור וללמוד כדי להבין במה הוא מאמין
ויש את גישת הסנדוויץ..מצטרפת למועדון
הבסיס זה לחם-קבלת עול. אמונה פשוטה. זה הבסיס להכל "נעשה ונשמע"
מעליו יש ממרחים ותוספות. כאן אפשר להעמיק וללמוד ולהגיע למרחבים אין סופיים בים התורה והדעת. כאן יש מקום לשאול שאלות, להקשות ולהתמקד בטעם האישי. לחפש תשובות לפי הסגנון שמתחברים אליו יותר.
ומעל הכי חשוב עוד שכבה של לחם. כי כמה שאפשר להשכיל ולהבין יש גבול למה שמח מוגבל של בן אנוש מסוגל לקלוט. אז בסוף תמיד יש את השאלות שאין עליהן תשובות או שיש אבל הן לא מספקות...ואזמה שמחזיק זאת שוב האמונה...
חשבתי עליך הרבה ביום הזהמצטרפת למועדון
הספקתי לקרוא ממש בערב הצום את ההסבר שלך לספקות באמונה. אני חושבת שחבל כל כך שאת נשארת בעמדה הזאת של או שיש הוכחות וודאות או שלא ואז אין אמונה. דוקא בגלל שאת טיפוס כל כך חושב את יכולה להגיע לדרגת גבוהות יותר בידיעת ה'. אני לא יודעת מאיזה רקע את מגיעה. יכול להיות שחונכת על זה שאסור לשאול שאלות? יכול להיות ששאלת ולא קבלת מענה מספק? יכול להיות שהרקע שאת באה ממנו פחות עוסק בחקירה ודרישה וכולם סביבך אנשים
תמימים שעושים באמונה פשוטה מה שאומרים וקבלת את הרושם שביהדות אין תשובות?
תדעי לך שזה ממש לא נכון ואפשר להעמיק בלי סוף ולקבל תשובות ברבדים שונים של פשט דרש רמז מוסר וחסידות. את צריכה לראות איזה תחום הכי מדבר אליך ולחפש ספרים בנושא, לשמוע שיעורים ועוד.
דוקא בגלל שכתבת שיש תחומים שבהם את מוותרת על הוודאות המלאה ובוחרת באיזושהי דעה, אין שום סיבה שבעניני דת לא תצליחי להתגבר על הרצון להבין את הכל כתנאי לעשיה(כל עוד את כמובן מאמינה בבסיס של תורה מן השמיים ונצחיות התורה), תתחילי בעשיה של מה שנדרש ובד בבד תמשיכי להעמיק ולברר..
באופן אישי אני יכולה להמליץ לך על לימוד סוגיות שמעניינות אותך על פי תורת החסידות. יש בלימוד הזה משהו שמאיר ופותח את הלב והמח כי הוא מגלה את הפנימיות של הדברים. מן אור כזה שאחרי שנחשפים אליו השאלה מתבטלת מלכתחילה.. אם את רוצה להעמיק יותר את מוזמנת לפנות לאישי.
אבל הסוגריים שלך זה בדיוק הענייןחולת שוקולד
ברור שלא צריך להבין הכל כדי לעשות, צריך להאמין בבסיס- תורת אמת, אני לא צריכה להבין למשל מה המטרה של המצוות בשביל לקיים אבל אני כן צריכה להאמין לזה שזה בכלל נכון ולא איזה המצאה של מישהו שחיפש משמעות ותשומת לב או לא יודעת מה
למה אמור להיות לי ברור שמיליוני המוסלמים מאמינים להמצאה כזאת ומיליוני היהודים (גם מיליונים אבל הרבה פחות) מאמינים למשהו אמיתי
דוקא על זה יש תשובה מאד פשוטהמצטרפת למועדון
המוסלמים בשום מקום לא אומרים שהיה מעמד שבו היו 600000 אנשים מבני עדתם וכולם כולם ראו את הקולות ושמעו את המראות של נתינת התורה על הר סיני.
הם בסך הכל אומרים שאלוקים התגלה לאדם אחד וכרת איתו ברית חדשה ואותו אדם העביר את זה הלאה למליונים...
ביהדות יש מסורת שבה כל אחד הוא בן של בן של בן שנכח במעמד הר סיני. ליצור מצב של 6000000 רמאים זה דבר שנוגד את כל המוסכמות לעומת זאת רמאי אחד שהצליח לשכנע מליונים יותר מתקבל על הדעת....
ידעתי שתהיה תשובה כזאתחולת שוקולד
אז לא, זה לא מספק אותי
התשובות האלה ברמה מאוד נמוכה, באמת, הרמה של החשיבה שלי גבוהה בהרבה (זה לאוו דווקא משהו חיובי)

נכון שאם מה שאנחנו אומרים ומה שהם אומרים היה נכון היה צד להאמין יותר לנו אבל מי אמר שזה באמת היה? הגיוני מאוד שכמו שמישהו קשקש אצלם על התגלות אלוקית גם אצלינו מישהו קשקש על מעמד הר סיני
האמת שזה מספק אותי ברמה הלוגית הפשוטהמצטרפת למועדון
כי מאורע היסטורי שקיבל תוקף מהימן כל כך גבוה(אותה גרסה לאורך אלפי שנים במדינות שונות בתקופות שונות שבהן לא היה ניתן לתאם גרסאות ובכל זאת יהודי ממרוקו ויהודי מפולין מספרים את אותו סיפור...) לא יכול להיות מומצא. לצורך העניין את מפקפקת גם במאורעות היסטוריים שלא קשורים לדת דוקא? את מאמינה שהיה את המהפיכה הצרפתית? למה? מי אמר לך? אולי זאת המצאה?
אבל מעל הכל, בגלל שהאמונה שלי לא נשענת רק על הגיון זה באמת הדבר הכי שולי שאני צריכה כדי להאמין שהיה מתן תורה.
אני באמת תוהה אם רק הגיון זה הדבר שיתן לך תשובה אמיתית. כי שכל מיסודו הוא דבר שניתן להפריך. גם אם אני אתן לך תשובה יותר מפורטת ומפולפלת תוכלי להפריך אותה זה לא בעיה...
אמונה שמחייבת אותנו ברמת ההנהגה היומיומית ומאלצת אותנו לעשות בחירות קשות שהן נגד הנוחיות שלנו על בסיס קבוע חייבת להיות מבוססת על משהו שהוא הרבה מעבר להגיון נטו.
אני עוד לא ראיתי תיאוריה שמחייבת אנשים גם כשזה עומד במבחן של ויתורים בדברים שקשים להם..
כן אני מפקפקת גם במאורעות היסטוריים אחריםחולת שוקולד
אני מאמינה שהם כן קרו אבל לא יודעת בוודאות (לא סתם יש תופעה של הכחשת השואה, כי דברים כאלה מתבססים על אמונה)
ואני מניחה שגם המוסלמים יספרו אם אותה גרסה
וכן, רק היגיון יתן לי תשובה אמיתית, ודווקא לדעתי אמונה שמחייבת אותנו ככ כמו שאמרת חייבת להיות מבוססת על היגיון וידיעה חד משמעית, בדיוק הפוך, זה שאין היגיון אלא רק אמונה זה בדיוק מה שהופך את זה לתיאוריה שמחייבת, הנה- עכשיו ראית תיאוריה כזאת (גם בדתות האחרות זה אותו דבר- תיאוריה לא מוכחת שמחייבת ללכת בדרך חיים מסויימת- שם את כן מסכימה שזה ככה?)
וזה הזוי, זה ממש ממש הזוי להיות מחוייב לדברים לא מוכחים, זה אולי אפילו סוג של ראיה לזה שאולי הם פשוט לא נכונים
בכל מקרה תהיי מחויבת למשהועמקאביב
נגיד, היום ילד בגיל עשר יכול להחליט שהוא ילדה. ואת חייבת לזרום עם זה. זה לא שבחברה חילונית אין מחויבות לכל מיני דברים מוזרים.
אין בעיה, אני מוכנה להיות מחוייבת למשהוחולת שוקולד
ואני אגלה לך שהמחוייבות לתורה לא כזאת קשה לי בפועל (זה הרבה ממה שמשאיר אותי מחוייבת למרות הספק)
אבל בשביל להיות מחוייבת אני צריכה להאמין בזה, גם המחויבות החילונית לכל מיני דברים מגיעה מאמונה בדברים האלה ומי שלא מאמין בהם לא יראה את עצמו מחוייב אליהם
טוב, זה גם מחוייבות הרבה פחות מחייבת מדת, מי שמאמין בתורה מחוייב לה במאה אחוז , לא נראה לי שחילונים שמאמינים בבחירה מגדרית ירגישו מחוייבים לזה ברמה שאין אבל אין אופציה אחרת כי כח עליון הוא זה שמחייב אותך (וגם יהיו השלכות לא מאוד נעימות אם לא תעמוד במחוייבות)
ברגע שכולם מחויבים במשהועמקאביב
זה כבר לא משנה מי חייב אותך ולמה. ואם את לא מאמינה שיש משהו אחרי מוות אז קל וחומר את לא תמררי לעצמך את החיים כדי למרוד במחויבות. כי מה שיש לך זה פה ועכשיו. אלא אם כן את אישיות חזקה שיודעת לשנות ולהשפיע.
אין שום פלורליסטיות בשום מקום. יש נורמות מחייבות. או שאת זורמת, או שאת משנה או שאת הולכת ומחפשת מקום עם נורמות אחרות שיותר נראות לך.
וואי ממש לאחולת שוקולד
את בעצם אומרת שגם בן אדם שלא רואה את עצמו מחוייב בפועל יהיה מחוייב בגלל הנורמה.
לא מסכימה עם זה בעליל
מה גם שאדם שנשאר דתי בגלל נורמה יכול למשל לחלל שבת בסתר, אם זה רק בגלל הנורמה הוא ישמור רק על מה שהסביבה רואה.
ושוב, אני לא מחפשת חוסר מחוייבות, אני מחפשת אמת, גם אדם שנשאר מחוייב בגלל נורמה יודע מה האמת שלו וזה מה שמשנה.
אני יכולה להמשיך להיות מחוייבת לתורה ובזה "לפתור" את הספק אבל זה לא זה
ולמה את חושבת שמי שמורד ממרר לעצמו את החיים? חסרים יוצאים בשאלה שחיים טוב עם עצמם ועם הסביבה- שמקבלת אותם כמו שהם?
כי זה מה שישעמקאביב
יוצאים בשאלה לא מרדו אלא הלכו לחפש משהו אחר. אם מצאו טוב להם, אם לא מצאו אז לא טוב להם.
בקשר לסביבה הקודמת , זה תלוי מאיפה הם יצאו.
אני גדלתי בחברה חילונית ואין שם קבלת השונה. בלי קשר לדת אפילו. יש נורמות, בכל תת&מגזר נורמות משלהם, זה לא שכל החילונים אותו דבר, אם את שונה אז את שונה. זה מה שיש.
אז את שונה, ואז?חולת שוקולד
מה הבעיה להיות שונה?
מי שלא מקבלים אותו בגלל זה יצטרך להחליט אם ללכת עם האמת שלו או להכנע לנורמה כדי להשתלב בחברה, ועדיין- הוא לפחות ידע מה האמת שלו באמת וגם יוכל לפעול על פיה כשזה לא נוגע לסביבה
או שהוא יחליט לחיות בחברה עם נורמות כמו שלו
לדעתי לרוב בן אדם כן יכול לבחור לו דרך בלי להקריב חברתית יותר מדי
אבל באמת, העניין הזה של המחוייבות, בכלל, ולנורמות בפרט, הוא לא מה שמטריד אותי, אחרי שאני אחליט מה האמת שלי אני אגיע לשלב הזה ומניחה שהוא יהיה הרבה יותר שולי, גם אם האמת שלי תהיה לשנות את דרכי
שכתבתי תיאוריה שמחייבת התכוונתימצטרפת למועדון
למשהו שמבוסס על השכל בלבד. אם נמצא בן אדם שכל הסיבה שהוא מאמין בתורה זה כי יש לו הוכחות חותכות בשכל(אני קוראת לזה תיאוריה) זה לא יעמוד במבחן המעשה ברגע שתהיה לו התמודדות קשה...
בעיני חיבור אמיתי ומחייב זה רק כאשר יש לך גם קשר נשמתי ורגשי לעניין. יהודים מסרו את הנפש שלהם במשך דורות לא בגלל הוכחות על אמיתות התורה שהם קראו בכוזרי אלא כי ברגע האמת הנשמה שלהם התעוררה והקשר הנצחי שלהם לקבה חייב אותם לפעול כמו שהם פעלו.
שוב, אני לא יודעת אם מה שיתן לך מענה זה דוקא הגיון ולא כי אין הוכחות הגיוניות למתן תורה ובריאת העולם, אלא כי הגיון מוגדר ככזה שתמיד ניתן לפרוך אותו ולהוכיח אחרת .
תבדקי את עצמך אם מה שחסר לך זה באמת תשובה הגיונית .. מאד יכול להיות שאת צריכה להזין את האמונה שלך(לא בצורה עיוורת של לקרוא מעשיות צדיקים או אמירת פרקי שירה) אלא על ידי לימוד מעמיק של המושג נשמה, אלוקות, המציאות של העולם ביחס לכל זה. אני שוב ממליצה לך להתעניין בתורת החסידות וראיתי שעוד משהי עשתה את זה. זוהי תורה שלא עוקפת את השכל בכלל אלא מבררת כל דבר בכלים של הבנה והשגה אבל חותרת כל הזמן לחבר את ההשגה הזאת שתורגש בלב בפועל..
באמת?? אני חושבת הפוך לגמריחולת שוקולד
אני גם רואה את זה במציאות- כשהאמנתי יותר קיימתי יותר, עכשיו אני מאמינה פחות ומקיימת פחות, מה שמניע בן אדם לקיים זה האמונה שלו שזה נכון, לא החיבור שלו, אם אני לא מאמינה שזה נכון ליטול ידיים בבוקר אני לא אעשה את זה בגלל שאני ממש מחוברת לזה וזה עושה לי טוב בלב
אבל איפה את מחפשתבת 30
את מה שעומד מאחורי נטילת ידיים?
נניח- את מחפשת במחקרים ביולוגיים?
במחקרים סיניים על כוחות הומונים במים?
או בספרי פנימיות התורה שמסבירים את הרובד הרוחני העמוק שבמצווה?
יש לי שאלהמצטרפת למועדון
אם אכלת בשרי בשעה 19:00 ובשעה 21:00 ממש בא לך קפה. מה יעצור אותך מלשתות אותו?
זה שקיבלת הוכחה ניצחת לזה שהיה מעמד הר סיני? בעיני אם יש לך רק הוכחה לוגית לקיום המעמד זה עדיין לא מחייב אותך בשטח. זה עדיין לא מספיק חזק כדי לעצור אותך מלעשות משהו שבא לך...
רק החיבור שלך לזה שהתורה היא רלוונטית ועכשווית שמגיע מתוך הכרה בנשמה שיש בתוכך היא משהו מספיק חזק כדי לגרום לך לעשות או לא לעשות משהו בחדרי חדרים.
יהודי שמסר את נפשו האינקוויזיציה על שמירת שבת לא עשה זאת רק כי השתכנע לוגית שה נתן את התורה.
זה פשוט לא מה שמחזיק אנשים באמונה שלהם.
ישנם אלפי נשים שהתקרבו לקבה ולתורה וזה אנשים מאד לא שכליים שממש לא ישבו ובדקו תיאוריות כאלו ואחרות עד שהגיעו לתיאוריה של התורה והחליטו שהיא נכונה. הם התחברו כי משהו בתוכם התעורר ולא נתן להם מנוח עד שהם התחילו לשמור תורה ומצוות.
אני בטוחה שגם לך יש אין סוף נקודות בחיים שבהם האמונה הנשמתית שלך מנצחת את כל הרצון לידיעה. אבל זה לא אומר שבגלל זה לא תוצרי לקבל תשובות לשאלות שלך. אדרבה תשאלי ותחקרי. רק שברור לי שאם הבסיס שלך יהיה רק לוגיקה זה לא יחזיק מים כמו שאת אומרת..
דבר ראשוןחולת שוקולד
אין מצב שיבוא לי קפה, איכס

אצלי זה לא ככה, מה שעוצר אותי זה ממש לא חיבור אלא אך ורק האמונה שאסור, למען האמת אני ממש לא מחוברת וזה ממש מעצבן אותי שאני צריכה לעצור את עצמי בגלל הגחמות המטופשות של הא-ל שלא נותנות לו כלום ובאמת לא ברור לי מה הקטע שלו להקשות עלינו (סליחה אם אני נשמעת כופרת, אולי אני באמת כזאת אבל באמת לא מבינה מה זה נותן לו להתעלל בנו עם כל האיסורים האלה)
והאמת שזה שאני עושה את זה למרות הספקות שלי זה כנראה ממניע פסיכולוגי- ככה חינכו אותי, עשו לי שטיפת מח ואני לא מסוגלת לא להאמין לה, גם בן אדם שחי בכת ואמרו לו שאם הוא לא יתן לראש הכת כסף יקרה לו כך וכך יתקשה מאוד להשתחרר מהאמונה הזאת, ובן אדם שכל החיים אמרו לו שהוא דפוק ולא יצא ממנו כלום יתקשה מאוד להאמין בעצמו למרות ששיכלית אין לו שום סיבה להאמין שהוא דפוק יותר מאנשים אחרים שלא אמרו להם ככה, זה מניפולציות ופסיכולוגיה שעובדים עלינו יותר חזק מהשכל
תגידיבת 30
את כותבת שככה חינכו אותך.
קיבלת בילדות גם חינוך לאהבת ה'?
כלומר- לא שאת אוהבת אותו, אלא שהוא אוהב אותך...
בגדול כןחולת שוקולד
חונכתי לקיים מצוות מתוך שמחה וחיבור, חונכתי להאמין בטוב ה' וכו, ובכז יצאתי כופרת🙄
ולפי מה שכתבתי למעלה זה גם לא משנה למה חינכו אותי, זה בדיוק העניין, אני לא אמורה להאמין שה' אוהב אותי כי ככה חינכו אותי, זה בדיוק שטיפת מח, אני אמורה לחקור את הנושא אובייקטיבית (וזה די בלתי אפשרי בהתחשב בפסיכולוגיה ששולטת בי)
נכוןבת 30
אני מאוד מאמינה שכל אחד צריך למצוא את התשובות שלו , המשמעות שלו והדרך שלו, גם אם הוא ''דתי מבית''.
אני מרגישה שמה שיכול לתת לך את זה, לפחות חלק, זה לאו דווקא תשובות מבחוץ, מעולם המדע וכד', אלא אולי תשובות מבפנים. כלומר- מתוך עולם האמונה, אבל פשוט משהו אחר, עמוק יותר, מורכב יותר.

אני מאמינה שלימוד חסידות בצורה זו או אחרת יכול לתת לך הרבה.
מה שעולה לי בשלוף- ''ספר הייחוד והאמונה'', מתוך התניא, עם הביאור של הרב שטיינזלץ ז''ל. הרב כותב בבהירות, בחדות, מביא דוגמאות מעולם המדע והפיזיקה שהוא היה בקי בו. לי הספר נתן הרבה אבני בסיס באמונה.
ופתאום נזכרתי בספר מעולה!!
''הלב והמעיין'' של הרב ארז משה דורון.
בכלל, כל הספרים שלו, וגם השיעורים שלו, הם מאוד בהירים, מסודרים, נעימים.
הספר הזה הוא חליפת מכתבים בינו לבין בחור חרדי חוזר בתשובה שמרגיש ריקנות בעולם שבו הוא נמצא.
יש גם את הספרמצטרפת למועדון
I believe שעוסק בשאלות האלה וכתוב בשפה מאד עכשווית של צ'אט בין אח שחזר בתשובה לאחותו החילונית
נזכרתי בעוד ספרבת 30
לא בדיוק עוסק בנושאי אמונה, אבל נראה לי תומך מאוד בנושא.
''שלושה עשר עלי השושנה'' של הרב שטיינזלץ. הוא מסביר שם בבהירות ובחדות, כדרכו, הרבה מושגים רוחניים שלרוב האנשים הם די מעורפלים או לא מובנים. עושה סדר בראש.

בכלל, אולי תהני לקרוא ספרים שלו. הוא היה כזה גאון, מבריק, אינטלקטואל, רחב אופקים, שלא פלא שהספרים שלו דיברו אל ציבור גדול, הרבה מעבר לציבור שומר מצוות
הדברים שלך מדברים בעד עצמםמצטרפת למועדון
בגלל שאף פעם לא ישבת עם עצמך ובדקת מה מועיל לקב"ה הגחמות שלנו אז כרגע מה שמחזיק אותך זה או הוכחה שזה מה שהוא באמת רוצה(אבל עדיין זה לא יחבר אותך מבחינה רגשית כי זה נראה לך טפשי ובצדק)או איזושהי שטיפת מח פסיכולוגית שמחזיקה אותך בלי אפילו להאמין שמה שאת עושה הוא באמת נצרך. זה מחזק אצלי שהתשובה האמיתית לשאלות שלך זה פשוט לשבת וללמוד חסידות. שם תקבלי הסברים ללמה הקב"ה בכלל ברא את העולם? איך יכול להיות שהוא הכל יכול באמת מרוויח משהו מזה שנאכל שוקולד אחרי 6 שעות או לא? מה התפקיד שלנו כיהודים במרחב הכללי של היקום כולו? למה להקשות עלינו את החיים עם איסורים קטנוניים? מה יוצא לו מזה?
אם את מעוניינת לתת לזה צ'אנס אני יכולה לשלוח לך כמה קישורים בעניין ואולי תגלי שזה בעצם מה שחפשת ושאלת ההגיון היתה רק הכיסוי...
תראי, אני בטוחה שלא אמצא לזה תשובהחולת שוקולד
שתניח את דעתי, כמו שלא מצאתי לשאר השאלות שלי (וחיפשתי וקיבלתי תשובות, אבל ברמה רדודה מדי מבחינתי)
בהנחה שהוא א-ל וכל תשובה שמתאימה לגחמות כאלו אם הן של בני אדם לא מתאימה לו אז אין מנוס מההבנה שאין תשובה מספקת (כי הוא רוצה שתהיה לנו משמעות בעולם? הוא יכל לעשות משמעות בלי זה, כי הוא רוצה שנדע להתמודד ולהתגבר? הוא יכל לעשות שלא נצטרך, לכל "תשובה" שאקבל אני אטען שבתור כל יכול הוא יכל אחרת, מבינה את הראש שלי?)

אבל אחרי כלצזה- אשמח לקישורים😆
זה נכוןבת 30
שיש תשובות, אבל בסוף- האל הוא אל, ואנחנו בני אנוש.
והנברא לא יכול לרדת לסוף דעתו של הבורא.
השאלה כמה אנחנו מוכנים לקבל את המציאות הזאת ולחיות איתה בשלום וכמה לא.
אני מוכנה לחיות עם זה בשלוםחולת שוקולד
כל עוד אני שלמה עם הדרך שלי.
אני יכולה לחיות בשלום עם זה שאין לי תשובה לשאלה של למה הוא נתן לנו מצוות אבל אני לא יכולה לחיות בשלום עם השאלה האם בכלל הוא נתן לנו מצוות, יש לזה השלכות מרחיקות לכת ברמה שמצריכה מבחינתי תשובה רצינית
מעניין אותי מה נקודת הרצון שלךמצטרפת למועדון
אם עכשיו את באמת חוקרת ומבררת עד הסוף ומגלה שכל התשובות רדודות מבחינתך ויש לך אוקי להגיד-הדרך לא מתאימה לי ולעזוב את הדת. עכשיו את רגועה? כאילו באת על סיפוקך? זה מה שרצית לשמוע?
תנסי לדמיין את עצמך במצב הזה, בהנחה שאכן תצליחי גם להתגבר על ההשפעות הפסיכולוגיות של החינוך שקבלת. את שמחה במקום שלך היום?
או שיש בך משהו שמרגיש שיש איזו אמת שנמצאת בדרך חיים שאליה היית שייכת. אמת שהיא מעבר לשכל וההשגה שלך..?
לגבי מה ששאלת בסוגריים אני בטוחה שתורת החסידות תתן לך על הדברים האלו מענה. זאת אומרת ייתכן שתגידי עדיין הוא יכל אחרת וזה נכון. הוא באמת יכל אחרת. אבל הלימוד הזה יתן לך הסתכלות הרבה יותר רחבה לקשר של בורא ונברא ומאמינה שזה די יספק אותך..לגבי הקישורים. אין לי בשלוף . אבל מבטיחה לעבוד על זה ולשלוח בהקדם...
זאת הבעיהחולת שוקולד
שגם אם אני אגלה שכל התשובות רדודות אני לא אהיה רגועה על עזיבה כי אמנם לא הוכחתי שזה נכון אבל גם לא הוכחתי שזה לא (טוב אבל זה באמת כבר פסיכולוגי כי אמונה צריכה הוכחה, לא חוסר אמונה, וגם לא הוכחתי שהאיסלאם לא נכון ובכז אני לא מקיימת את המצוות של המוסלמים)

אני לא מרגישה שיש אמת מעבר לשכל וההשגה בדרך שלי, אפילו הפוך, אובייקטיבית בן אדם לא אמור להאמין, הוא צריך סיבה והוכחה כדי כן להאמין, לא כדי לא להאמין, וזה לא עניין של הרגשה, אני לא צריכה להרגיש, אני צריכה לדעת, זה בדיוק העניין, אני מחפשת שכל, לא רגש ואמונה
זיהיתי כאן את אותה חשיבה שלך בנוגע למניעה😅מצטרפת למועדון
האמת שגם אותי התשובה הזאת אף פעם לא שכנעהבת 30
אני אגיד לך מה כן משכנע אותי.
נשמע מצחיק,אבל אחרי הרבה שנים הגעתי למסקנה הזאת.
צדיקים.
אנשים כמו הרב מרדכי אליהו, הבן איש חי,ועוד כאלה.
אין כאלה בנצרות, אין האיסלם.ככל הידוע לי . אולי יש אגדות על אנשים שהיו פעם אבל צדיקים שיש היום בינינו- אף פעם לא שמעתי על אנשים בדרגות קדושה,אהבת אדם, ורוחניות כמו שיש בעם ישראל.
ובעיני, עם שיש לו צדיקים כאלה, אז כנראה שהאמונה שלו אמיתית.
כי את קוראת על הרב אליהו ואת לא מאמינה שיש דברים כאלה. והיו. בוודאות. לא לפני 3500 שנה. לפני עשר שנים...
אז אם בנאדם כזה לא מחובר לאיזו אמת מאוד גבוהה ואמיתית- אז אין לזה שום הסבר...
כן, יש בזה משהוחולת שוקולד
מצד שני יש גם אנשים שמסיבות כאלה ואחרות עשו דברים כמו להרים יד במשך זמן ארוך מאוד וכמעט בלתי אפשרי, או כמו להתנזר מכל תאוות העולם ולחיות חיי רוח (לא יהודיים כמובן) אז למה ההקרבה שלהם לחיי הרוח האלה לא נכונה?
אין מה להשוות.בת 30
את קוראת סיפורים על ילד נכה שהרב אליהו הקים על רגליו.
על מליון בעיות רפואיות שנפתרו בהנף יד שלו.
על סכנות שאנשים ניצלו מהן.
זה לא ענין של להרים יד לחמישים שנה.
זה ענין של חיבור מטורף לכוח עליון, יחד עם אכפתיות ואהבת ישראל מדהימה.
וואי נתת פה עכשיו טענה משמעותית מאודחולת שוקולד
להאמין בתורה כי גדולי תורה עשו מופתים, יש בזה משהו לגמרי! זאת אחת הטענות הבודדות שמתקבלות על ליבי ברמה שיכולה לשכנע אותי שיכלית
לא הבנתי אם כתבת בציניות או לאבת 30
אבל בכל מקרה, לי אישית אין ספק, שכשקוראים את סדרת הספרים על הרב אליהו, למשל, אז אין מצב שמשהו בלב ובנשמה לא זז...
לא בגלל החיצוניות של המופתים.
אלא בגלל מה שקולטים דרך כל אלפי הסיפורים.
ולא, לא נראה לי שיש גורו ברמה כזאת ברחבי הודו או טיבט...

את כמובן לא חייבת לקבל מה שאני אומרת. אני רק מציינת שאני הייתי פעם ממש כמו מה שאת כותבת על עצמך.
אבל היום לא, כי נפתח לי משהו אחר בזכות ר' נחמן ובזכות צדיקים אחרים.
אז אם את רוצה לנסות, אפילו שאת מטילה בזה ספק, אולי תופתעי לטובה...
לא בציניותחולת שוקולד
יש לך המלצה על ספר מסויים או משהו?
אחלה...בת 30
תראי, אני התחתנתי עם ספרדי חובב קברי צדיקים...
אז נחשפתי להמון דברים מאז...
אני ממש ממליצה על הסדרה ''אביהם של ישראל''- על הרב מרדכי אליהו. סיפורים שסופרו בשבעה ואח''כ בשלושים והלאה...
נראה לי שב''דברי שיר'' אפשר למצוא.
אישית, הספרים האלה ריגשו אותי מאוד. אפילו אבא שלי ז''ל, שהיה מאוד שכלי, ורחוק מענייני צדיקים, התפעל והתרשם מאוד מספר אחד שהוא קרא.
קראתי חלק מהםחולת שוקולד
יש לך משהו מרבי נחמן?
אין ממש ספר סיפורים עליובת 30
יש ספר על החיים שלו.
יותר על איך היה כשהיה ילד, ונער, ומה היו ההנהגות שלו, ואיך התלמידים שלו נמשכו אליו והגיעו במסירות נפש, ואיך הגיע לביקור בארץ.
מענין, אבל לא בדיוק הסגנון של הספרים על הרב אליהו.
מה שכן, מתואר שם איך היה מרבה להתפלל ולהתבודד.
יש ספריםבת 30
על הרבי מלובביץ',
יש על הבבא סאלי, על הבן איש חי.
ווא שוקולדית יקרהמצטרפת למועדון
אם זה תפס אותך אז יש לי עוד המון מה לכתוב לך בנידון... יש כל כך הרבה דברים שמראים שהתורה היא אמת בכל הנושא הזה של צדיקים ונשמות. אני פשוט באמת לא יודעת מה הרקע שיש לך שאת מעלה כזאת שאלה. משום מה היה לי ברור שאת מודעת למופתים וזה לא מספק אותך כי את מחפשת משהו שכלי יותר, או שאת מכירה מופתים ופשוט נותנת להם פרשנות אחרת...
סתם שאלה מאיזה רקע את באה? חרדי/דתי לאומי? סתם מעניין על מה גדלת...
אני רק אוסיף שהנושא הזה של צדיקים מעבר למופתים שהם עושים יכול לשמש כעוד משהו שמחזק אותי...קחי למשל צדיק כמו הרבי מליובאוויטש. מעבר לצדיקות שלו ולניסים שהוא חולל הוא היה פשוט גאון אדיר!! חכם בקנה מידה לא נתפס! ואם הוא מאמין שהתורה היא אמת למרות כל השאלות והספקות שיכולות להתעורר עליה כנראה שגם השכל שלו מסכים עם זה.
אני מודעת למופתיםחולת שוקולד
פשוט לא זכרתי את הנושא הזה במשבר הנוכחי
אני מרקע סוג של חרד"ל אפשר לומר (אבל לא חרדל דיז'ון)
כן, יש משהו במה שאת אומרת
מה יגרום לך להאמין שזה אמת?בת 30
ממצא ארכיאולוגי חד משמעי?
רב מבריק עם טיעונים ברורים?
מענין מה בעצם את מחפשת לשמוע
כן, משהו בסגנון הזה, בדיוקחולת שוקולד
וואלה.בת 30
בתור מי שלמדה ארכיאולוגיה, אני יכולה להגיד לך שארכיאולוגיה היא תחום לא חד משמעי...
כלומר, יש ממצאים חד משמעיים.
אבל יש הרבה שנתונים לפרשנות.
ארכיאולוגיה יכולה להיות גם תחום שגובל בפוליטיקה לפעמים...כי מדובר על ''הוכחות'' כביכול מי היה פה קודם, וחצי יש שורשים במקום. לא רק בישראל.
בכל אופן, יש לא מעט ממצאים מדהימים מתקופת האבות, ההתנחלות ובית ראשון ושני
ומה הממצאים האלה אמורים לחדש לי?חולת שוקולד
אני יכולה להאמין לזה שהיה בית מקדש וכו', זה לא אומר שלא בני האדם הם אלה שהמציאו את הצורך בו ואת העבודה בו
לא יודעת...בת 30
אמרת שממצא ארכיאולוגי זה משהו שיכול לשכנע אותך...
ברור שממצא ארכיאולוגי בסופו של דבר הוא ממצא חומרי, ואפילו אם יכול להעיד על אמונה או תרבות, הוא לא יכול להוכיח אמיתות.
טוב אם ככה אז ממצא ארכיאולוגי לא יכול לשכנע אותיחולת שוקולד
חסרת תקנה שכמותי 😫😝
יודעת מה?בת 30
טוב שכך.
אני מאוד אוהבת ארכיאולוגיה.
אבל אני לא אוהבת את הגישה של הרב זמיר כהן למשל, שבאמצעות הארכיאולוגיה מנסה להוכיח שכל התורה נכונה.
כלומר, אני מאמינה בלב שלם שהתורה היא אמת. ואני חושבת שאם תולים את זה בנוכחות ארכיאולוגיות, אז זה פוגע בתורה...
כי אם פתאום ימצאו משהו שסותר ..(ויש כאלה) אז מה נגיד?
הרב זמיר כהן יודע המון, אין ספק,אבל הוא ''מחליק'' בכל מיני צורות את מה שלא לגמרי מסתדר.
אבל בגישה שלךחולת שוקולד
את בעצם אומרת שהאמונה לא צריכה להתבסס על ידיעה אלא צריך לצאת מנקודת הנחה שזה נכון, מה יקרה אם יגלו סתירות ונניח שהן יפריכו את התורה מכל וכל? אז נדע שהכל שטויות, ואז? אם זאת האמת אין סיבה שלא נדע אותה, ואם זה לא מפריך ממש אז כל אחד ישאר באמונתו
הסתירותבת 30
הן לא באמת סתירות.
כלומר, מי שתולה את אמונתו בארכיאולוגיה, או בכל מדע אחר, אז באמת גילויים אלו לאחרים ימוטטו את האמונה שלו.
ואני אומרת, שהתורה היא תורת נצח, והמדעים הם תמיד חלקיים, לפעמים לא מדוייקים, לפעמים לא ידועים או מובנים עד הסוף.
ולכן לא כדאי לתלות בהם את האמונה בתורת הנצח.
וכבר עכשיו ברור שלא הכל שטויות. יש מספיק עדויות היסטוריות וארכיאולוגיות שמאששות המון חלקים בתורה ובתנ''ך.
אבל אמונהחולת שוקולד
כן צריכה להיות תלויה במדע, אני לפחות מרגישה צורך כזה
ואם הגילויים ימוטטו את האמונה אז כנראה היא באמת לא נכונה, צריך לדעת מה האמת, לא במה אנחנו רוצים להאמין, לא לפחד לשאול שאלות גם אם נגלה שהתשובות מפריכות את מה שהאמנו בו
אין בעיהמצטרפת למועדון
את יכולה להתנות את האמונה שלך במדע. יש אין ספור ממצאים שיאששו אותה. אבל לא תוכלי להתחמק מכך שאת צריכה קודם לבחור במה להאמין ואז למצוא לו הוכחות... הפוך זה לא עובד...
זה מגוחך לבחור במה להאמיןחולת שוקולד
ואז למצוא לו הוכחות, מה הטעם בהוכחות אם אני מתבססת על אמונה? זה סותר את האמירה שיש ממצאים שיכולים לאשש אמונות כי אם שום ממצא הוא לא הוכחה שיכולה להחזיק בלי אמונה אז אין בו כלום
מסכימהבת 30
למה אמונה תלויה במדע?בת 30
אולי המדע יכול לחזק את האמונה, אבל לא להיות הבסיס שלה.
אין לי שום בעיה עם שאלות, בדיוק בגלל שהאמונה שלי לא תלויה בתשובות...

זה הרי כל הענין של האמונה...כמו שאומרים ''האמונה מתחילה איפה שהשכל נגמר...''


והבירור האם האמונה היא אמת, לא חייב להיעשות בדרכים מדעיות.
אז האמונה שלי כן תלויה בתשובותחולת שוקולד
לא רואה סיבה להאמין בלי רמת וודאות מספקת, זה די להיות פתי
אני לא אאמין לכל דבר כי ככה אמרו לי, צריכה להיות רמת אמון מסויימת במי שאומר את זה ורמת היגיון מסויימת במה שהוא אומר בשביל להאמין
ואם אני מאמינה בלי ביסוס מדעי אז למה אני לא מאמינה באיסלאם?
(תשובה- כי חינכו אותי ליהדות ולא לאיסלאם, התשובה הכי מגוחכת שיכולה להיות)
תשובות- כןבת 30
אבל לאו דווקא מהעולם המדעי.
יש גם תשובות מעולמות אחרים. מעולם הפילוסופיה, מעולם ההגיון, וגם מעולם הנפש.

ואני מסכימה שכדי להאמין צריך אמון במי שאומר והגיון בדברים הנאמרים.
מי את מגדירה כ''אומר''?
משה רבינו?
הקב''ה?
רבנים בני זמננו?

לאוו דווקא מהעולם המדעיחולת שוקולד
כשאני אומרת מדעי אני מתכוונת למשהו מוכח ברמה של מדע
כרגע מי ש"אומר" זה ההורים שלי- שחינכו אותי למצוות, והחברה הדתית וזה לא מספיק לי, באיזשהו מקום עד שהקב"ה בכבודו ובעצמו לא יתגלה אלי ויאמר לי אני לא אאמין במאה אחוז (טוב, מסתפקת באיזה גילוי אחר משמעותי)
אם ככהבת 30
אני אדבר עם הקב''ה וננסה לסדר משהו...
נראה לי שתחושת ''ההתגלות'' גם קשורה באמונה.
כי האמונה משפיעה על איך שרואים את החיים.
נניח, לפני שנה בערך, היינו בטיול בצפון בחנוכה. ירדנו ממירון לכיוון טבריה בגשם שוטף. אח''כ, בעליות מטבריה לכיוון הבית, בערך בתשע בערב, פתאום נדפקו הבלמים באמצע הרמזור (אח''כ הסתבר שאיזה חלק מפלסטיק פשוט נשבר פתאום). בעלי איכשהו הצליח למצוא חניה, ומצאנו את עצמינו עם חמישה ילדים, חמישי בערב, טבריה, בלי אוטו ..
עכשיו, ברגע הראשון היינו בשוק. כמעט התחלתי לבכות.
ואז היכתה בי ההכרה- שמה שקרה לנו זה נס מטורף.
שאם החלק הזה הבלמים היה נשבר שעה וחצי קודם, בירידות ממירון בגשם שוטף, כבר מזמן לא היינו בעולם הזה, כנראה....
ההכרה הזאת ממש צמררה אותי.
וברגע הזה כל היחס שלנו לאירוע השתנה.
גילינו (עוד חסד) שחנינו בדיוק ליד תחנת אוטובוס לתל אביב וירושלים, ושממש ליד היה גם כספומט, כי אנחנו לא מצוידים ברב-קו השוטף.
ותוך עשרים דקות היינו עם כל התיקים והילדים על אוטובוס לתל אביב, ומשם עוד אוטובוס לחמותי בפתח תקווה.
ואת הכל קיבלנו באמת בשמחה כי הבנו שבאיזשהו אופן, קיבלנו את החיים במתנה.
אני חושבת, שלולא האמונה, בעצם לא היינו שמים לב לנקודה הזאת. וכל המבט שלנו על האירוע היה נשאר מבואס ומתוסכל.
ואוו איזה נס! מטורףחולת שוקולד
לי קשה להסתכל על זה ככה, לא י'דעת, יופי שהוא הציל אתכם אבל הוא יכל לעשות שזה בכלל לא יקרה ותגיעו הביתה באוטו, זה שהוא עשה משהו טוב לא מחפה על זה שהוא עשה גם משהו לא טוב
כאילו וואלה, בתור כל יכול מה היה ככ דחוף לו להתעלל בכם, הנס הזה לא מתחיל אפילו להוות תשובה או אמונה בטוב ה'

ומראש בתור כל יכול ומושלם הוא לא אמור בכלל לאפשר מצב כזה שעלול לקרות לכם משהו (ואצליכם לא קרה אבל אצל אחרים הוא גם איפשר שיקרה בפועל)
א-ל כזה אני לא רוצה בתור הא-ל שלי (אבל אין לי ברירה כי לפי האמונה שלי אני חייבת בעל כורחי שהוא יהיה הא-ל שלי ולהישמע למצוותיו)
ודאי שהיה יכולבת 30
אבל יש גם טבע...
ומצד הטבע החלק ההוא היה אמור להישבר.
הוא מעל הטבע, הוא ברא אותוחולת שוקולד
הי, לא אמרנו שמפסיקים בינתיים?בת 30
בכל אופן, הוא ברא את הטבע וקבע שהעולם בדרך כלל מתנהל לפי חוקי הטבע.
את יודעתבת 30
ר' נחמן אמר, בזמנו, שעוד מאתיים שנה (שזה אנחנו), יהיה כזה מבול של כפירה, שהדבר היחיד שיחזיק את האנשים, זה להתחזק באמונה.
גם ר' ישראל מרוז'ין אמר את זה.
זה מענין.
לראות את עצמינו במבט מלמעלה, לראות את ההקשר הרחב של הזמן שלנו וככה לנסות להבין את עצמינו יותר.
אין ספק שאמונה זה אחד הדברים הכי קשים היום.
להיות יהודי מאמין היום זה מאוד רחוק מלהיות יהודי מאמין לפני מאה שנה או יותר.
היום להיות יהודי מאמין זה מאמץ. מאמץ רוחני ונפשי שבאיזשהו אופן לא נגמר לעולם.
כי תמיד יש עוד נקודות לברר, ותמיד יש עוד שאלות שעולות, והחיים עצמם מעלים שאלות, ולהישאר עם אמונה בתוך זה זה באמת לא פשוט.
יקרה שאתמצטרפת למועדון
את נשמעת לי אחת שמאד מחוברת למעשים שלה ברמת הרגש והשכל.
אחת אמיתית כזאת שפיה וליבה שווים.. הלואי שהיה לי את התכונה הזאת ואת האומץ לשלם מחירים בשביל ללכת עם האמת שלי...
אבל תרשי לי להציע לך משהו.. מקוה שתקבלי את זה בטוב. אל תחליטי מעכשיו שאת לא מתפללת... אל תציבי לעצמך רף של מושלמות. מה שיפה באבא שלנו זה שעל אף שהוא מושלם הוא מסכים לקבל אותנו חצאים ורבועים מפקפקים וחסרים.. מסכים לשמוע ביום הכיפורים את תפילתם של המפקפקים, את אלו שבפה ממלמלים ובלב שואלים ואולי תוהים ולא מבינים.. הוא פותח דלתות לכולם. גם לפושעים ולעזובים. בטח שלבת אהובה כמוך יש מקום אצלו ביום כזה.אל תענישי את עצמך על היותך חסרה.
תרשי לי להציע לך הסתכלות מעט שונה על היום הזה. אולי זה יפתח אצלך משהו...
תפילת נעילה מתפרשת בדר"כ במשמעות של הזדמנות אחרונה.. מהר מהר להספיק לבקש ולהחתנן לפני שהשערים ננעלים וגזר הדין נחתם.
חסידות מסבירה את זה אחרת לגמרי-תפילת נעילה. ה מתייחד עם עמו לבדו ונועל את הדלתות. אין לאף אחד גישה. גם לא למלאכים ושרפים. עכשיו זה רק אבא והבנים. זהו.
הלואי שכולנו נזכה לאיזו פתיחת הלב ביום הזה...
תודה מתוקהחולת שוקולד
אני באמת בן אדם של אמת, מאוד.
למשל, בעלי אומר שגם אם נניח אני אפסיק להאמין אני אוכל להשאר דתיה בפועל מסיבות חברתיות וכאלה, מבחינתי אין מצב, זה לעשות שקר בנפשי
ותודה על ההצעה,. לגמרי מקבלת בטוב, נראה אם אהיה מסוגלת, ואהבתי את הפירוש על תפילת נעילה-יפה ממש
שמחה לשמוע שהועלתימצטרפת למועדון
זה ברור שאפשר וצריך הוכחות. לא מספיק רק להאמין ברגשאחתפלוס
אני במקומך הייתי פונה לרב שמתאים לעניין. לדוגמא רב מהירות או משהו כזה ושואל את כלללל השאלות שיש לי
אולי זה יעזור לך . את נשמעת חכמה בטירוף.
מהידברותאחתפלוס
כמו הרב דניאל בלס
חח, לא הייתי אומרת שאני חכמה במיוחדחולת שוקולד
אבל כן חושבת ברמה מאוד גבוהה, עד הסוף, עם כל הניואנסים ולא מסתפקת בתשובות ה"רגילות"
(למשל, ה' לא נותן לנו כל מה שאנחנו רוצים כי הוא יודע שזה לא טוב לנו כמו אבא שלא נותן לילד שוקולד כי הוא יודע שזה לא בריא לו, נו באמת, זאת טענה שלא מחזיקה מים, ברמה של כיתה א')
שוקולדית, חשבתי על מה שכתבת ושאלתי את בעלי, זההשם בשימוש כבר

מה שהוא כתב לי-


לענ"ד זה לא שהאמונה שלך אינה, וכמו שבעלך אומר, האמונה בד"כ קודמת לידיעה, ונראה שכך גם אצלך ומעשייך מעידים. לעניות דעתי נכון יותר לומר שיש לך רצון לדעת שמה שאת עושה הוא נכון בכל תחום בחיים, והרצון הזה כמו כל הרצונות שאנחנו מטפחים הולך וגדל עם השנים, וכעת הרצון הזה פלש לתחום הרוחני, ומציק עד כדי פגיעה ביכולת לתפקד מתוך האמונה.

(אפשר לשער שהאופן הציורי והילדותי שבו משווקת לרוב חוויית הימים הנוראים  עלול לתרום למשבר אמונה  גדול עוד יותר, כאילו מה עכשיו מצפים ממני לפחד שמא אמות, ובכך לגרום להרגשת ריחוק מדעת הסביבה)

וממצבים כאלה אפשר וצריך להתקדם. אני לא יודע מה יש בארגז הרוחני שלך וממה הוא ניזון ומה בדיוק חסר לנפש שלך, אבל את הידע החסר שישלים ויחבר את הרגש והשכל אפשר לספק ע"י לימוד עמוק יותר. שכלי, קבלי, פסיכולוגי - יש הרבה גוונים, והשאלה מה בדיוק את מרגישה שחסר לך.

מהיכרותי במהלך השנים חקירת מקורות עצמית 'מאפס' אינה אפשרות ריאלית. חוסר בהתאמת תשובה או מקור לשאלה עלול להרוס, וזה כמעט תמיד מחטיא את המטרה, ובסופו של דבר המקורות אליהם פונים הם המכריעים, לטוב ולמוטב, לפי יכולתם בהסברה ושכנוע.

לכן המלצתי היא שגם אם כעת התודעה מציפה לך שאלות לוגיות פשוטות, אל תהפכי אותן למה שינהל את מסע החיפוש שלך, אדרבה, תניחי רגע את השאלות בצד, ותקבלי על עצמך להרחיב את תפיסתך הרוחנית - ויש הרבה מאד אפשרויות, ובכך תנצלי את הרצון הנפלא שלך לדעת כדי להתקדם באמת.

ולשם כך תצטרכי קודם לערוך היכרות עם הנפש שלך פנימה - מה חסר לה. אולי לוגיקה שתתפס בשכל הפשוט כפי שניתן למצוא בחלק מהספרים. או כזו שמבוססת על מחקרים - שגם זה לא חסר היום. אולי עומק רוחני ופנימי המשיב על הלב את תכלית הבריאה ע"י שימוש בחלק הנסתר והפנימי של התורה - חכמת הקבלה, ויש בזה כמה סגנונות ע"פ הקבלה והחסידות. ומומלץ לנסות קצת מכל תחום ולהרגיש לאן הנפש נמשכת.


שיהיה בהצלחה
וגמח"ט
איזה חמודה ששאלת אותו😄חולת שוקולד
זה מאושש את מה שאני חושבת- אין תשובה חד משמעית ובסוף האמונה שלנו בדרך מסויימת היא פסיכולוגית- תלויה בכמה הצליחו לשכנע אותנו
אפשר להגיד לך משהו?בת 30
מה שכתבת מאוד נגע לליבי, לא כ''כ משנה עכשיו למה.
אבל רציתי להציע לך, דווקא בגלל שאת בנאדם מאוד חושב ובוחן, שתנסי ללמוד לעומק את תורתו של ר' נחמן.
אני גם כמוך. לפחות מבחינה מסוימת.
מאוד שכלית, מאוד בוחנת, מאוד חושבת.
דווקא זרמים רוחניים או דתיים שכביכול יותר שכליים דיברו אלי לתקופות קצרות וזהו.
עד שהגעתי לר' נחמן, ושם אני כבר די הרבה שנים, כל פעם מגלה עוד משהו.
ר' נחמן דן וכותב על כל כך הרבה נקודות שונות בנפש, בצורה כ''כ מדויקת ואמיתית, דווקא צריך הרבה שכל כדי להבין אותו או את ר' נתן...
והוא שאף כל הזמן לאמת, אמת לאמיתו.
יכול להיות שתמצאי דווקא אצלו את הפתח לאמונה.
תודה (אני כן מחפשת נטו הבנה שיכלית)חולת שוקולד
אבל בסוף זה לא אפשרי..בת 30
זה המלכוד כאן...
בסוף, השכל האנושי לא יכול לתפוס את השכל האלוקי.
אני יכולה להציע כמה נקודותעמקאביב
לא יודעת אם ידבר אליך.
קודם כל כתוב על קיבוץ גלויות וזה באמת קורה. לפעמים אנשים אפילו לא מבינים איך הם פה פתאום.
מתוך השוואה בין חברה דתית לחילונית. ראיתי שבחברה דתית פתאום דברים נראים אחרת.
כל מיני משימות שנראה שאין מצב פתאום מרימים אותם. גם במישור פרטי וגם במישור הלאומי.
גם כל הקטע של נשמה, נפש, חברה. אצל חיות אין דברים כאלה. הם נולדים, מתרבים אוכלים ומתים וזהו בערך. אם אין כלום אז בשביל מה צריך נשמה, מאיפה באים מצפון, מוסר וכו'...?
איך את תחליטי מה טוב ומה לא? לפי איזה קריטריון? מה שנחשב טוב היום יכול להיחשב רע בעוד עשרים שנה.
עוד נקודה. אם את בן אדם חושב למה דווקא נושאים לעוסים עד תום כמו חיסונים או יום העצמאות גורמים לך לחשוב? למה לא לחשוב על פורים? או לתהות אולי כדאי לשבת על כריות ולא על כסאות כמו במזרח ?
תודהחולת שוקולד
חח, באמת למה לא לתהות על לשבת על כריות? אולי כי אין לזה שום משמעות פנימית? זה לא שבמזרח יושבים על כריות מתוך אחדיאל, זה רק תרבות והרגלים (אה, וזה לא נח בעליל אז אם זה היה מקובל אצלינו הייתי לגמרי קונה לי כסא ולא מעניין אותי שכולם סביבי על כריות😆)
יישר כח על הכינותאני מושלמת
הייתי ממליצה לך לשמוע שיעורים של הרב אהרון לוי זמיר כהן וכו ואפילו ללכת לסמינר של ערכים ולהעלות את כל התהיות.הם יציגו לך את הדרך ואז תוכלי לבחור. אדם צריך להיות שלם אם האמונה שלו להאמין בלב ולא זה לא ללכת אחרי העדר אם יש קושיות צריך ללבן אותם ולהבין. זה ממש הרגשה של חים כפולים המעשים והמחשבות שלך ואם לא בשבילך בשביל הילדים שלך כי סהכ את צריכה לדעת איזה דרך את רוצה להנחיל להם.
מצטרפת לתגובה שלך..אם_שמחה_הללויה
יצא לי בכיפור לקרוא על תורת אזמרה שלו (בערך הדבר היחיד שיצא לי לקרוא) שם מדובר על זה שאי אפשר לחזור בתשובה, אלא על חיפוש הנקודות הטובות שבנו.מצטטת:
והזהיר רבנו, זכרונו לברכה, מאוד לילך עם התורה הזאת, כי הוא יסוד גדול לכל מי שרוצה להתקרב להשם יתברך, ולבל יאבד עולמו לגמרי, חס ושלום. כי רוב בני אדם שרחוקים מהשם יתברך, עיקר ריחוקם הוא מחמת מרה שחורה ועצבות. על כן צריכין להתחזק מאוד לילך עם התורה הזאת, לחפש ולבקש בעצמו בכל פעם איזה מעט טוב ונקודות טובות וכו' כנ"ל. ועל ידי זה יחיה וישמח את עצמו, ויצפה לישועה עדין." (שם).
הוא מספר על בן אדם שהרשיע וירד לשאול התחתיות והוא בא לרבנו שירים אותו, כי היה לו עוד רצון, אבל עדיין המשיך לחטוא ועוד יותר ירד,עד ששוב הגיע לרבנו ורבנו אמר לו בכוונה כדי לגרום לו להתעורר שאין לו איך לעזור לו, כי כולו רשע גמור. והרשע התרעם והתחיל לחפש בעצמו נקודות טובות,ומצא את הרצונות הטובים ונקודת הטוהר וככה חזר בתשובה.לא יודעת אם סיפרתי מדויק, ממליצה למצוא ולקרוא..
עוד משהו בקשר לדרכו של רבי נחמן..אם_שמחה_הללויה
הדרך שלו לא בדיוק שכלית, אבל אני גם חושבת שהיא מאוד תתאים לך כי היא מתאימה לכולם. הרבה דתיים מהבית ואפילו רבנים גדולים ״חזרו בתשובה״ כשלמדו את הדרך שלו.
מה שיפה בדרך שלו שהיא נותנת מקום לאדם הפרטי, נותנת כלים מאוד פרקטיים איך בן אדם צריך לעבוד על עצמו.
אני גם כמוך, מאוד מחפשת את האמת ולא מוכנה ללכת אחרי זרם ואצל רבי נחמן את עושה את העבודה הפנימית שלך שזה ע״י ההתבודדות. למרות שהתורה היא אותה תורה והלכות הן אותן הלכות, יש לבן אדם ע׳י תפילה את הדרך המיוחדת שלו להתחבר.
יצאה עכשיו סדרה ״רבנו״ תראי ביוטיוב, דווקא מעניין.
וכמובן ממליצה על הספרים של הרב ארוש..
דווקא פחות אהבתי את הסדרהבת 30
ולספרים של הרב הרוש אני לא כ''כ מתחברת. אולי רק גן האמונה, וגם זה חלקית...
כל אחד והדרך שלו..אם_שמחה_הללויה
הסדרה פשוט קלילה, גם לי היו קטעים שפחות אהבתי, זה לא המקום ללמוד על תורת החסידות. אבל עצם זה שהיא מראה כמה אנשים בחרו בדרך הזאת נראה לי מסקרנת.
והרב ארוש, כן צריך להתחבר, פגשתי אנשים שאמרו לי שזה לא עושה להם כלום, שכל מה שרשום שם הוא לא מחדש להם כלום..אבל אני מרגישה כמה שזה במילים פשוטות, מה שהוא אומר, זה מאוד עמוק.
יש לו ספר שקוראים לו ״האור החדש״ שפעם קראתי, ועכשיו קשה לי אפילו לפתוח אותו מרוב שהוא עמוק.
זה תמיד נכוןבת 30
אני הרגשתי שהסדרה מפספסת את הלב של הדברים.
איזו יופי כתבת!!! החכמתי!השם בשימוש כבר
תודהמצטרפת למועדון
לא דבר ריק הוא להחכים את "השם בשימוש כבר"
ריק וחסר משמעות😉השם בשימוש כבר
וואוטל..
דבר ראשון כל הכבוד על האמיתיות, הכנות, והבירור.

וכמה נקודות קטנות שעלו לי מהקריאה.
א. עברתי דבר כזה לפני כמה שנים. זה לא פשוט. אבל צריך לזכור שהבירור הזה מחייב. כלומר - אם הגיעו אליך המחשבות האלו לא להניח אותן בצד ולומר לא משנה אמשיך לזרום עם החיים, אלא להתייחס, ולעבוד ולברר ולחשוב.
ב. להתפלל על זה. כמה שזה תרתי דסתרי, אם הוא הינו - הרי שהתפילות יתקבלו לפניו. תפילות לבייעתא דשמיא, לבירור אמיתי, להתקרבות אליו. (אלא אם כן המטרה הסופית שלך היא להתרחק. אבל אם חא - זה פותח את הלב והשכל).
ג. בירור. באיזה דרכים שיש לך ושתמצאי. אני ממליצה על כתיבה. מסודרת. מטריד אותי ש... התשובה המקובלת היא... נראה לי שנכון או לא נכון כי.. אבל אולי... קל הרבה יותר לסדר מהלך לוגי על ידי כתיבה. ותנסי לחשוב מעצמך, לא לצטט תשובות לעוסות. כן לקרוא וללמוד, אבל התשובות צריכות להיות שלך, מבפנים.
ד. לגבי תשובות ברמת כיתה א שהזכרת כאן. מבינה אותך שזו התחושה. רק אומרת שלפעמים אחרי לימוד מעמיק בספרים (לא ספרי שו"ת אמונה אלא כוזרי, רמבם, רסג, חוהות הלבבות, תניא וכו וכו), הסיכום הוא במילים פשוטות. אבל יש להן משמעות אחרת כשזה מגיע אחרי לימוד של היסודות.
ה. במקביל לבירור ללמוד בצורה מסודרת משהו. לפי הדברים שכתבת פה אני מציעה לך ללמוד תורת חב"ד-בעיקר האדמור הזקן. תניא וליקוטי תורה. (עם פירוש חסידות מבוארת. זה על רמה). נוגע ביסודות של היסודות ודורש עבודה שכלית (לא רק בהבנה, בעבודת ה'...)

בהצלחה ושיהיה בשמחה.
קצת מקנאה בך על הדרך שאת עושה...
תודהחולת שוקולד
אני מבינה שעברת משבר כזה ויצאת ממנו מאמינה? אפשר לשאול איך עשית את זה?
כן...טל..
פחות או יותר לפי הדברים שכתבתי.
כנות ואמיתיות, תפילה ובירור. וסבלנות...
חשבתי עלייך הרבה...בארץ אהבתי
חשבתי על ההודעה שלך הרבה תוך כדי הצום, יש לי הרבה מה לכתוב, מקווה שאצליח לנסח את הדברים בצורה מובנת מספיק….

קודם כל, הקושי שאת מתארת כל כך מובן.
ודבר ראשון שרציתי להגיד, זה שבדיוק קראתי (בספר מהמם של הרב ראובן ששון על אלול וחגי תשרי) על הפסוק 'דרשו ה' בהימצאו' שכתוב שנאמר על עשרת ימי תשובה. הוא כותב שם שלקרבת ה' יש שני סוגים - יש קרבה שהאדם מרגיש קרוב לה', מרגיש באורות, מתפלל תפילה בכוונה וכו'. ויש קרבה נסתרת, שמתבטאת בהרגשת הריחוק שהאדם מרגיש. וזה שכואב לאדם מזה שהוא מרגיש רחוק זה בעצם מראה על הקרבה שיש לו לה' (כי אם לא היתה קרבה, אז לא היה כואב להיות רחוק), ומבחינה אמיתית דווקא הקרבה השניה היא היותר גדולה.
כשקראתי אותך (ואת כל השרשור) ישר חשבתי על זה…
(כתבתי את הנקודה ממש בתמצות, אז זה לא באמת מבטא את הדברים, אם מישהי רוצה, אני יכולה לנסות לצלם ולהעלות).

ובקשר לקושי עצמו - אני מנסה לכתוב פה אוסף של מחשבות בנושא הזה שאני חושבת ומבררת כבר כמה שנים (בשילוב עם דברים ששמעתי וקראתי, אבל כבר לא זוכרת את המקור של כל דבר). מקווה שאצליח להסביר את עצמי בצורה מסודרת ומובנת.
העולם הרוחני של אישה הוא שונה לגמרי משל גבר. זה לא רק זה שאנחנו פטורות מחלק מהמצוות. אצל גבר כל יום עטוף במצוות מעשיות שהוא חייב לקיים מבוקר ועד ערב (תפילין, ציצית, 3 תפילות - זה המינימום, ובחגים נוספות עוד הרבה מצוות - שופר, סוכה, ארבעת המינים, מצה, ספירת העומר וכו'). חוץ מזה הוא מחוייב ברמת העיקרון ללימוד תורה כל הזמן (והגית בו יומם ולילה) וחייב על כל רגע של ביטול תורה אלא אם כן היתה לו סיבה לא ללמוד (פרנסה, עיסוק בדברים אחרים שצריך כמו משפחה וכו'). בפועל רוב הגברים לא באמת חיים ככה, אבל עדיין עצם החיוב מראה על חלק מצורת עבודת ה' שלהם.
אצל אישה, יכול לעבור יום שלם ואפילו ימים שלמים בלי שהיא תהיה מחוייבת בשום מצווה מעשית. המצוות היחידות שכן מחוייבות ביומיום של האישה זה ברכות על האוכל (ברכת המזון מדאורייתא) וגם תפילה (אחת ביום, לחלק מהדעות, ואפשר לצאת ידי חובה גם בתפילה במילים שלה). ויש גם את המצוות המיוחדות לנשים (טהרה, חלה, ונר, אבל זה לא משהו שמלווה אותנו ביומיום).
גם בחגים, אמנם הרבה נשים כן מקפידות על קיום מצוות החג, אבל הן לא חייבות בזה. אישה יכולה לעבור חג סוכות שלם בלי לראות ארבעת המינים ובלי לראות סוכה ועדיין לקיים אותו כהלכתו. בהלכות ימים טובים (וגם בשבת כמובן) היא גם מחוייבת אבל לא במצוות המיוחדות לחג.

למה ההבדל הזה? למה פטרו אותנו מכל כך הרבה מצוות? וממצוות תלמוד תורה (שבעצם מגדירה אחרת את זמן הפנאי של האישה)?
פעם קראתי ספר (של רב בן זמננו) שהעלה את השאלה הזו, וכתב שלדעתו הסיבה האמיתית היא פשוט כי האישה צריכה חלק משמעותי מהחיים שלה לטפל בילדים קטנים, ואם היא תהיה מחוייבת לכל כך הרבה מצוות שגם תלויות בזמן, היא לא תוכל לטפל במשפחה כמו שצריך. (הוא הוסיף שפוטרים את הנשים מהמצוות האלה כל החיים, כדי שהן לא ירגישו נפילה רוחנית ברגע שהן הופכות לנשים, שפתאום יורדות מהן הרבה מצוות).
ההסבר הזה גרם לי להרגיש כאילו זה כביכול בטעות שהעולם נברא בצורה כזו שילדים צריכים כל כך הרבה טיפול, ואז כדי לתקן את הטעות, ה' החליט לפטור אחד מבני הזוג מחלק מהמצוות כדי שיוכל לטפל בהם (הרי אצל בעלי החיים הטיפול בגורים הרבה יותר קצר ופשוט, ה' יכל לברוא את המצב ככה גם אצל בני האדם, ואז לא היה לנו צורך בכלל לפטור את האישה מהמצוות).
אז אני מאמינה שזה ממש לא ככה, לאישה יש תפקיד אחר, צער גידול הילדים הוא חלק מה'קללה' של האישה בגן עדן, וזה בעצם אומר שזה חלק מהתפקיד שלה בתיקון העולם. האישה לא פטורה מחלק מהמצוות בטעות, אלא היא לא זו הדרך שלה לעבוד את ה'. יש מצוות שהיא יכולה לקיים (מצוות של החגים) וזה בהחלט מוסיף לאווירה, אבל לא שם התיקון שלה. הדרך שלה לעבוד את ה' זה בדברים שבתוך עולם החומר. וזה לא ששם היא לא מקיימת שום מצווה, יש שם המון מצוות (כל הטיפול בילדים זה גמילות חסד - ואהבת לרעך כמוך, כיבוד הורים, ובלי סוף עבודת המידות), אבל זה לא מצוות שמברכים עליהם, ולא תמיד מודעים או חושבים על המשמעות הרוחנית שלהם.

מה שכן, לפעמים טובעים בתוך העשייה החומרית עצמה, ולא מקשרים את זה לעבודה ה'. וזה לא מבטל את העשייה, וגם לא את המשמעות הרוחנית שיש בה והמצוות שכלולות בתוכה.
אבל ברור שזה רמה אחרת אם אישה כן מרגישה שעבודת ה' שלה היא בתוך העשייה בבית, ושם היא משקיעה את הבניה הרוחנית שלה.
אצלי השינוי בנושא הזה קרה כשקבעתי חברותא עם חברה, ולמדנו בספר שמדבר על עבודת המידות, ואת כל מה שלמדנו קישרתי לעשיה בבית, עם הילדים ועם הבעל, ופתאום הדברים התחברו, וכשהצלחתי להתגבר ולעשות דברים שהיו לי קשים, הרגשתי שאני עושה בזה את רצון ה', וכשהיה לי קשה, אז למדתי להתפלל לה' על זה, וזה שינה לגמרי את המוקד שלי בעבודת ה'.
בשלב מסויים הרבה פעמים היינו מדברות פשוט על מה שקורה אצלנו, בלי לפתוח בכלל את הספר, ועדיין המשכנו להגדיר את זה כ'לימוד' כי באמת למדנו, למדנו איך עובדים את ה' בתוך המציאות שלנו, איך מתמודדים עם הקשיים שיש לנו בתוך החיים מתוך מבט אמוני, איך עובדים על המידות בתוך המשפחה, וכו'.
(הלוואי שעוד נשים יקחו מפה את הרעיון, מומלץ בחום…)

אני חושבת שזה משהו שצריך ללמוד בדור שלנו. דווקא בגלל שנשים לומדות כל כך הרבה באולפנות ובמדרשות, הרבה פעמים באמת יש הרגשה של נפילה רוחנית אחרי שמתחתנים ובעיקר אחרי שהופכים לאמהות.
אני לא חושבת שלא צריך ללמוד, ב"ה אני מספיקה עכשיו כן לשמוע שיעור או שניים בשבוע (בנסיעות לעבודה, כשאני בבית לא תמיד מצליחה להתמיד, לפעמים כשאני בבישולים והילדים מאפשרים…) וגם ללמוד קצת מספרים. וזה בהחלט מוסיף לי הרבה, אבל זה בעיקר מוסיף כשאני מצליחה לקשר את זה לחיים שלי למעשה (למי שיש זמן לזה - ממליצה בהקשר הזה במיוחד על הרב ראובן ששון, כל שבוע הוא מעלה ליוטיוב שיעור על הפרשה, עמוק אבל מוסבר יפה וקל להבנה, וכמעט תמיד הוא מחבר את הדברים לדברים שקשורים לעבודת ה', שבקלות אני מחברת לעבודת ה' שלי בבית, גם אם הוא לא מכוון לזה).
אבל אני חושבת שצריך להבין שעבודת ה' שלנו היא דווקא בתוך העשייה, וכמה שנקשר אותה יותר לה', היא תעשה יותר, וגם נרגיש יותר קרובות לה'.

התלבטתי אם לכתוב עם יום כיפור, כי הוא כבר עבר, כל אחת ואיך שעבר לה. אבל אני באמת חושבת שגם פה, יש מה להוסיף כדי לעבור אותו יותר משמעותי (ומה שמתאים לבעל לא בהכרח יתאים לאישה, כי זה לא אותו סוג של עבודה). אבל בטוח ה' שמח מכל אחת שפשוט צמה (או לא צמה אם היתה פטורה) וטיפלה בילדים, או רק נחה כדי לא לשבור את הצום, גם אם היא לא הצליחה להגיע למעבר.

ועוד משהו שנותן משמעות עמוקה יותר לעשייה שלנו בבית עם הבעל ועם הילדים.
בקשר שלנו עם הקב"ה, יש כמה סוגים של קשר, שמבוטאים על ידי דימויים בחיים שלנו - מלך ועבדים, אב ובנים, דוד ורעיה (אחד ואישה). מתוך החיים שלנו במשפחה, אנחנו יכולים לחוות את הקשרים האלו, ולקשר גם את זה לעבודת ה'.
בקשר עם הבעל, כל הנושא של הריחוק בזמן הנידה וההתקרבות בחזרה אחרי הטבילה, קשור בעומק לקשר של עם ישראל וה', בתהליך הגלות והגאולה. כשאנחנו מרגישות געגוע לבעל, אנחנו יכולות להבין מתוך כך איך עם ישראל בעצם מתגעגע לקב"ה ןלקשר הקרוב איתו שיתבטא בבניין בית המקדש. (יש לרב ראובן ששון ספר על זה, והוא מסביר שבעצם בתהליך הטהרה של האישה, היא פועלת גם לתיקון הקשר של ה' ועמ"י, וכשהאישה תבין יותר את משמעות שלבי הטהרה וההקבלה שלהם לגאולה, אז לפעולה שלה יהיה אפילו יותר כוח).
ובקשר עם הילדים, אנחנו עוברים להיות בתפקיד שמקביל לתפקיד של ה'. אנחנו ההורים, והילדים הם ה'ברואים' שלנו. ושם יש לנו הזדמנות בעבודת המידות להידמות ממש למידות של ה' (שזו הדרך לדבוק בו).
בספר 'תומר דבורה' יש הסבר על המידות של ה' שבהם אנחנו צריכים לדבוק. בחינוך הילדים אנחנו צריכים הרבה מאוד לעבוד על המידות שלנו (כמו להמשיך לטפל בהם גם כשהם מכעיסים אותנו) וכשזה מתחבר למידות של הקב"ה שהוא נוהג בהם כלפינו, זה נותן הרבה כוח.

יצא ארוך במיוחד, מקווה שהדברים הוסיפו למישהו (עם מישהי שרדה עד הסוף…)
בטח קראתי עד הסוף!לפניו ברננה!
אפילו גיליתי את בדיקת העירנות ששתלת שם...
(עם במקום אם בסוגריים)

ואו תודה ענקית לך על זה. מדהים מדהים. מהממת.
התרגשתי ממש לקרוא.
הרגשתי קצת כמו מסילת ישרים דברים שלכאורה לכאורה פשוטים אבל באמת עמוקים מאוד, לכאורה את הרוב "ידעתי" אבל לא מופנם ובטח שלא מתנהלת ככה..
מדהים איך שאת מכניסה את הקדושה וקרבת אלוקים לחיי היום יום.
הלוואי שנזכה..
תודה שנתת לנו ללמוד ממך!! ⁦❤️⁩
וואי מהמםמצטרפת למועדון
רואים שאת חיה עם מה שכתבת כאן...
מזדהה מאד עם מערכות היחסים במשפחה שמקבילות לקשר עם ה'.
בערב יום כיפור בעלי ואני בקשנו סליחה אחד מהשני והרגשתי שכמו שברור לי שהאהבה שלי לבעלי היא מעל כל המעידות והאתגרים שיש בקשר זאת גם נקודת המוצא של בקשת הסליחה מה' ביום כיפור.
והיום בבוקר עלתה לי עוד נקודה. אחרי שהבת שלי שגעה אותי לפנות בוקר בבכיות לא מוסברות היא היתה מלאת חיוכים ממיסים בבוקר וכאילו שכחנו שתינו את כל העצבים של הלילה..
ככה גם ברור לי שלא משנה כמה שאלות באמונה יהיו לנו וכמה עברות נעשה , אם נראה לו נכונות להתקרב הוא לא יעמוד בזה...
מקסים! תודה רבה על ההשקעה!חגהבגה
תודה על ההשקעה!!mango
@בארץ אהבתי קראתי כמה פעמים, לאט, תודה!! היה לי משמעותי!
תודה לכל המפרגנות!בארץ אהבתי
ואני גם לא חיה ככה כל הזמן... אני כתבתי את העקרונות, אבל להכניס אותם לחיים זה גם לא קל בכלל. אבל אני מרגישה שזה באמת כיוון העבודה הנכון עבורי.

ושכחתי לכתוב שאת הנקודה האחרונה (של ההשוואה בין הקשרים שלנו בתוך המשפחה לקשר שלנו עם הקב"ה) שמעתי לראשונה מאמא שלי (ואחר כך למדתי עוד בספר של הרב ראובן ששון שהזכרתי)
איזו שליחה מדויקת את!YNZS

אחרי המון מחשבות ביום כיפור ולפני הגעת ויישבת לי את הדברים בצורה כ"כ ברורה!

מוצאת את עצמי מצטטת אותך לבעלי מילה במילה!

מדהימה שאת!!

תזכי למצוות

איזה כיף! משמח לשמוע... בארץ אהבתי
מוסיפה קישור לשיעור שבלי להתכוון מצאתי היוםבארץ אהבתי
(כשחיפשתי מה לשמוע בזמן שאפיתי קצת...)
והוא מדבר ממש על חלק מהדברים שכתבתי.
שיעור קצר וקליל (כ-20 דקות) ומסביר הרבה יותר יפה ממה שאני כתבתי...
תודה תודה תודה (לב)YNZSאחרונה


חגוש, תראי מה נהיה משיתוף תמים שלך..השם בשימוש כבר
תראי מה נהיה פה...
כותבת ב-🙂 כן?
דיון מעניין, שונה ומחכים.
@חגהבגה
מרגש בעינייmango
איך אנחנו נשים 'כאילו' פשוטות .. ואז בא דיון כזה ומראה כמה בין הטיטולים והכלים וההשוואות והקליפות והריצות
יש לנו לב
לב פועם
לב מבקש
לב רוצה

יש בנו כאלו רצונות קדושים
שזה מדהים....
בטוחה שה' יתברך ככ שמח בשירשור הזה!
אין כמונו בננוות (:
כל מילה!! ⬆️השם בשימוש כבר
שכויייחחחחחחגהבגה
אחלה שרשור. תודה לכולןאורוש3
מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

לא. הוא החדיר את אותו ההתקן בהיסטרו'אמהלהאחרונה

אני הלכתי למרכז בריאות האישה כדי לבדוק למה יש דימומים ואז אמרו לי שההתקן זז

אח"כ הפנו אותי להיסטרו'

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

ממש מבינה אותך אבל אין ברירה לפעמיםפרח חדש

הרגשתי לגמרי כמוך

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

תודה לכולן!אור.י

אנסה את כל ההצעות והלוואי שיקל עליה.

משום מה לא חשבתי שאוטופיק יכול להופיע רק בחורף ולא תמיד...

בחורף האוויר הרבה יותר יבש. לכן גם האטופייםאמהלהאחרונה

סובלים הרבה יותר בחורף (גם פסוריאזיס יותר גרוע בחורף)

וגם אנשים עם עור רגיל בד"כ מתייבשים יותר... כמה אנשים צמודים לקרם ידיים עכשיו? הרבה יותר מבקיץ.

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*

בטוחה שזה מה שיש לה?כבת שבעים

סליחה שאני מערערת, פשוט גם לנו אמרו שכנראה יש לו ריפלוקס סמוי. לא יודעת אם יש או אין, אבל טיפול אצל אסתאופטית עזר ממש. זה לא היה מיידי, אבל הוא נהיה רגוע יותר מיום ליום.

תוודאי שהיא עולה במשקל ושיש מספיק יציאות.

זו תקופה קשה ומטלטלת נפשית, אבל היא תעבור בעז"ה!

היום הוא נסיך מהמם! 😍😍😍

היה לנו... לא פשוטיום שניאחרונה

עוזר לשים קלסר מתחת למזרון (שיגביה קצת את אזור הראש)

נתנו גביסקון אחרי כל הנקה והייתה הקלה מיידית. שווה לנסות. זה ללא מרשם

אם התרופה לא עוזרת צריך להמשיך לראות מה מציק לה כי את והיא סובלות!!

העצה הקבועה שלי - לבדוק היפרטוניה, טונוס שרירים גבוה אצל תינוקות, כי התסמינים דומים (בכי, עצבנות, קושי לישון, נרגעים רק בידיים או במנשא). ויש הורים שלא מכירים.

ועוד משהו - יש ילדים שהאוכל לא מספיק להם והם רעבים... ואז בכי ללא הפסקה, מגיעים לארוחה הבאה רעבים אז אוכלים בעצבנות וזה מעגל קסמים מתיש.

שווה לשאוב בקבוק אחד ולנסות לתת קצת אחרי ארוחה. תינוק רעב אצלי צרח וצרח למרות ההנקה, ממש כמו התיאור שלך, אם לא אעל או ינק רק צרח. וממש ראיתי איך התוספת הרגיעה.

Pph כבר כמה לידות ברצף.אשירה לה'.

אני סובלת מpph כבר כמה לידות ברצף, עם כל המשתמע, של כניסה לריוויזיה מיד אחרי הלידה, קבלת עירויי דם וברזל וחולשה לא כייפית.

אשמח ממש אפ יש כאן נשים עם ניסיון או ידע.

אם יש לקראת הלידה הבאה איך לעזור שזה לא יקרה

כותבת מראש מה עשיתי ולא עזר:

-אני מגיעה ללידה עם ברזל גבוה

-לא לוקחת זירוזים וכו. יולדת די מהר בלידה טבעית.

להבנתי יש בתי חוליםמוריה

שנותנים משהו שאמור לעזור למנוע.

שווה לברר.

אסותא באשדוד הבנתי שנותנים.

אולי ישמע מוזרדפני11

אבל ללכת לטיפול רגשי/לא קונבנציונאלי.

לחברה טובה שלי זה היה והיא עשתה עבודה.. ולא חזר לה יותר

לפעמים הגוף מספר לנו על משהו בנפש שדורש התייחסות ותיקון

שאלהאחת כמוני

לא מקבלת אחרי הלידה פיטוצין בזריקה כדי למנוע?

אצלי אחרי לידה ראשונה עם pph נורא, קיבלתי בשתי הלידות שאחרי בנוהל זריקות מיד לאחר הלידה וב"ה זה לא חזר אל עצמו🙏

לא תמיד זה מספיק.מוריה

יש תרופה נוספת שנותנים במקום, שנחשבת ליותר טובה בנושא הזה.

(יודעת על אסותא אשדוד שנותנים)

👍אחת כמוניאחרונה

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוני

נכון! הוא באמת יוצא דופן(: וצריך לשים לבקנמון

שהשקית שלו לא 'חונקת' את שאר הירקות במגירה..

מענייןאחת כמוניאחרונה

גם קישואים את מאחסנת בלי שקית?

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמי

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

עוד דברים שחשבתי עליהם. אבל זה יותר להמשך.מוריהאחרונה

להתכונן נפשית ופיזית לזמנים שאין כח ויכולת לעשות כלום.

להתכונן לאפשרות של פגייה.

להתכונן לזה שיכול להיות שלא תהיו צמודים כל הזמן.

להתכונן לזה שאולי תהיה תקופת שאיבה

להתכונן לאפשרות שההנקה לא תלך חלק, ולאפשרות של תוספת תמ"ל.

להתכונן לכך שלא ברור מראש מה יהיה אופן הלידה.

בהצלחה.

בבריאות, שמחה וידיים מלאות.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרום

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

את צודקת. זה הדבר היחיד שיש דעות מסוימותאמא לאוצר❤

שהוא יכול לגרום לנזק

אבל זה ממש לא מוכח בדיוק כמו שלא מוכח שזה עוזר 🙂

שאר הדברים אין שום דעה בכלל שיכולים לגרום לנזק איךשהו

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

לדעתיבאתי מפעם

מה שהכי חשוב זה להגיע כמה שיותר רגועה נפשית.

אם התעסקות הזאת מרגיעה אותך, מצוין,

אם זה מכניס אותך לסטרס אז ממש לא.

אגב, אצלי לידה ראשונה עשיתי לי קצת עיסוי פרינאום ויצאתי עם תפרים , בשאר הלידות לא עשיתי כלום וב"ה בלי תפרים.

אבל הרבה פעמיםנעמה301

בלידה ראשונה יש תפרים ובלידות הבאות לא, אז זה לא אומר כלום על יעילות העיסוי.

בכל אופן את צודקת שחשוב לבוא רגועים, וכדאי לא להשתגע על זה גם אם מחליטים כן לעשות ולא להתבאס אם לא עזר בסוף..

בדיוק. זה מה שאני באה להגידבאתי מפעם

שזה בתכלס לא שינה במשהו... מה גם שלא עשיתי את זה מתוך רוגע, זה היה לנסות רק שלא יהיה תפרים! וזה גם היה ממש לא נעים.. אז לא לעשות סתם ולסבול, העיקר הרוגע הנפשי.

ועוד משהושמ"פ

כדאי מאוד להתכונן לאחרי לידה ... יש הרבה פוקוס על הלידה עצמה אבל האחרי חשובה לא פחות ( ואילו יותר )

ברמה הפרקטית, לקנות תחתוני קוטסט לימים הראשונים, נורמלקס / מיץ שזיפים להקל על יציאות ( במיוחד עם יש תפרים ) ברגע שהתחילה לי הלידה התחלתי לאכול כמויות של שזיפים 😂.

אני קניתי משחה אזרקעין כי בלידה הראשונה היה לי כאבים נוראיים וטחורים ואז ללכת לקנות זה סיוט. לקנות בקבוק פרי לשטיפה ולהקלה כשהולכים לשירותים ( ולא, בקבוק רגיל ממש לא אותו דבר מניסיון ) יש משחות וכל מיני דברים להקל על תפרים ( אני הזמנתי מחול למשהו שהגיע אז לא יכולה להמליץ )

עוד המלצה קצת יקרה זה להתחדש בתחתונים מחזור 100% כותנה. בימים הראשונים שמתי תחתוני קוטסט בבית חולים כי לא היה לי ראש להתעסק אבל אחר כך עברתי עליהם וזה פשוט היה מדהים, כשיש תפרים והאזור רגיש פדים עושים לי רע ואני לובשת אותם על יום עכשיו.

וכמו שיש הכנה נפשית ללידה גם לנסות להתכונן לאחרי...

בהריון ראשון כולם הכינו אותי ללידה והופ אחרי הלידה הייתי בהלם טוטאלי ...

לא יכולה להגיד לך איך תרגישי, בדיוק שכל לידה שונה גם ההתאוששות היא שונה ( אחרי 2 הלידות שלי הרגשתי שונה לגמרי באחד נוראי שפשוט בכיתי בלי הפסקה, לא התחברתי לתינוק בחודשים הראשונים, חרדתית ברמות ובשני היה לי חוויה הפוכה לגמרי בשניהם יכולים לקרות )

מכירה נשים שיומיים אחרי לידה כבר הולכות לעשות קניות ( לא מומלץ ) ואני על הסקאלה ההפוכה שלא זזה 6 שבועות וזה בסדר ! ( ברור אם משהו לא מרגיש נכון ללכת להבדק אבל לדעת לא להשוות את עצמך לאחרות... )

בהצלחה ולידה קלה בעיתו ובזמנו ההתאוששות קלה

אמן תודה רבה, איזה תחתונים 100% כותנה את מתכוונת?הרמה

תחתוני מחזורשמ"פ

לי יש של חברת כותנה

תחתוני מחזור - כותנה

אני שמעתי הרבה המלצות על ליליבלוםראשוניתאחרונה

מה זה בקבוק פרי?נעומית

כמה תחתוני מחזור מספיקים לאחרי לידה?ראשונית

מתכוונת לקנות לקראת הלידה הבאה