אבל היא לא תבין

סתם... זה רק ר' אליעזר (לא בטוח שזה רק כי צריך לראות אם באמת נפסק כמותו בסוטה)

נרבה תורה בעולם....

הנה מתחילים:

ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים

ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים

ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים

ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים

ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים

ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים

ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים

ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים

ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים

ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים

הזכויות לפקודתי....

מסכנה, לא יהיה לה חיים אין מספיק בכל היממה בכדי ללמוד כל כך הרבה..

את נגד שהיא תלך להרבה שיעורי תורה?

אז היית צריכה להגיב לראשון שהזכיר אותו.

ואגב, אחרי כל הדיונים וכו' וכו', צריך לזכור שזה משפט שאמר תנא קדוש, והוא חלק מהתורה שבע"פ. 

המשפט נועד להראות (בדרך גוזמא - מאירי) את החומרה של האיסור ללמד נשים תורה. אם אני זוכר נכון, הוא נאמר ע"י ר' אליעזר לבנו אחרי שסירב לענות לשאלה בלימוד ששאלה אישה. האישה היתה תורמת גדולה לישיבה של הבן של ר"א, והוא אמר לאביו שעכשיו היא כבר לא תתרום. על כך הוא ענה את המשפט הזה.

יש שתי שיטות בראשונים מה הבעיה בזה שאשה תלמד תורה. או שזה יביא לה מידות שתנצל לרעה - רש"י ותוס'. או שיש חשש שלא תבין כמו שצריך (כי נשים דעתן קלה, או כי אין דעתה מכוונת ללמוד) ויצא מזה קלקול לתורה.

אבל רק בגלל שאכן "מתירים"

אם לא היו מתירים - איך שייך לומר משפט כזה: "אבל לא באמת מעניין אותי אם מתרים או לא התורה היא גם שלי .

וגם של כל הבנות מוזמנות ללמוד..
ושהמשפטים האלה לא יעצרו אף אחת."

?

את לומדת כי זה כיף לך, אינטלקטואלית,  או כי זה רצון ה', כי זה תורת ה', כי את רוצה להתקרב אליו?

אגב הדוגמה מלא יהודי, אני בטוח שאת מכירה את דינו של גוי ששבת...

שיהיה.

מילא את - עשי מה שאת רוצה, אבל למה את טוענת ש"את תקראי לבנות ללמוד וששום דבר לא יעצור אותם"?

אם ההלכה הייתה אוסרת משהו, בצורה נחרצת, את תקראי לבנות לעבור עליה ושהיא לא תעצור אותם?

כשהיא מביאה את האדם לעבור עבירה.

מי שמקריב קרבן לה' מחוץ לבית המקדש חייב כרת.

גוי ששומר שבת או לומד תורה חייב מיתה.

קל יותר להבין אחרי שרואות כל מיני "מאמרים הלכתיים" של "רבניות" שחושבות שהן יכולות לחלוק על כל הפוסקים רק כי הן נשים אז הן מבינות טוב יותר...

אבל באופן כללי, לפעמים יש גזירות חכמים שיש בהן הפסד רוחני. כמו לולב שלא נטלנו השנה כי יו"ט בשבת, או קביעת נוסח לתפילה, שיש הרבה אנשים שזה מוציא להם את החיות מהתפילה. אבל בכל המקרים האלה חכמים ראו לתקן תקנות, כי הם הבינו שבמבט כללי הגזרה נחוצה, גם אם אנחנו לא תמיד רואים את הסיבה.

אגב, מי ששילם מחיר הרבה יותר כבד הן לא הנשים של הדור הזה. אלו הנשים בצפון אפריקה ומזרח אירופה לפני מאתיים שנה, בתקופה שהתייחסו לאיסור הרבה יותר ברצינות. רובן לא ידעו להתפלל, לברך ברכת המזון, הלכות שבת (כל אלה מצוות שנשים חייבות בהן) ועוד. כל היהדות שלהן הסתכמה בידיעות מעשיות של כשרות, טהרה וצניעות, והדלקת נרות של שבת (התחומים שמשפיעים על הגברים בבית...). המחיר היה כבד, אבל היה ברור לדור ההוא שצריך לשלם אותו.

1) יש הרבה יותר בעיות בהלכה ואמונה שנשים נתקלות בהן (ההיתר ללמוד הלכות הוא דווקא מתקופה מוקדמת, אבל הוא כל כך יושם בפועל), וצריכות כלים להתמודד איתם.

2) נשים (ויהודים בכלל) הרבה פחות מרגישים כפופים להלכה. הנשים היום שמחפשות ללמוד גמרא (כמובן לא כולן), היו עושות את זה בכל מקרה (לדוגמא - לא - לקראת נישואין וזוגיות). אז עדיף שתלמדנה מרב במדרשה, מאשר ממרצה באוניברסיטה.

אלו הנימוקים של רוב הרבנים שמתירים.

חוץ מזה, יש הרבה רבנים (גדולי תורה, גם אם לדעתי הם טועים בתפישתם) שחושבים שיש דברים שצריכים להשתנות ביהדות. הם לא רפורמים, אז הם עושים זאת בערך בתוך תחומי ההלכה (לדוגמא, פסיקה שדיעבד פעם הוא לכתחילה היום, פסיקה כדעת יחיד או כהלכה של שעת הדחק). במילים אחרות, אם הם היו בזמן חז"ל, הם היו חולקים עליהם גם אז.

זה בדר"כ המקור להיתרים הגורפים ש"מוחקים" את האיסור לגמרי.

מותר לה ללמוד (גם בעיון, כי זה רמה אחרת לגמרי של לדעת מה לעשות ודעות שונות ושעת הדחק וכו').

נשמע שוביניסטי?

בוא נראה מה נוגע לה ישירות בימינו..

אורח חיים - ודאי, הרי היא מקיימת הכל, כמעט הכל כמצווה ועושה ואם לא אז כלא מצווה ועושה (למעט תפילין אולי ששם הרמא אומר שמוחים אם היא מקיימת)

חושן משפט - ברור, הרי בימינו שהאישה יוצאת לעבוד ומשתתפת בעולם הכלכלי היא חייבת לדעת דיני ממונות לאשורם כדי להמנע מגזל, נזק ולדון דין צדק מול מקיימי האינטראקציה הכלכלית איתה

אבן העזר - ועוד איך, הרי בחתונה יש גם כלה לא?

יורה דעה - כמובן, הרי היא גם אוכלת ומכינה אוכל ולכן צריכה לדעת כשרות (שלא לדבר על נידה)

בקיצור יוצא שהדבר היחיד שלא נוגע אליה בימינו זה דיני קרבנות וכדו' (גם טומאה וטהרה אבל יכול להיות שבעתיד הקרוב כן וצריך ללמוד עכשיו לפחות ברמה בסיסית כדי שכשתהיה פרה אדומה לא יהיה כאוס מוחלט).

שלא נוגעים אליו (או בכלל - כמו עיר הנדחת וכו').

אבל יש על זה מאמר של ר' אברום שאומר אחרת ממנו (אותו כמובן הרב חיים נבון לא יביא), ואם תשימי לב אחוז די גבוה מהמקורות של הרב חיים נבון בעצם אומרים מה שאני אומר. אם את רוצה להביא הוכחה תוכלי לעשות זאת מרבנים קצת יותר חשובים מהרה"ג חיים נבון שליט"א חופק"ק לינדנבאום (הרבי מלובאוויטש לדוג').

וכן, זרמתי.

בנוגע לשרשור המקביל (וסליחה על החפירה) :

לא הגבתי כי אני לא בת, אבל כשזה בא מהבחור זה נראה לי יכול להעיד על ניתוק וחוסר הבנה של סוג השותפות. בישיבות יש מושג כזה של מישהו שמחפש חברותא במקום אישה.

עכשיו, אני דווקא בעד שנשים ילמדו, וללמוד עם בן הזוג זה מעולה. וזה שהוא רוצה לעשות את זה בדייט מראה שהוא חי את זה. אבל זה עדיין, לרוב, מגיע ממקום של להראות לה מה אתה עוסק ביומיום ושתהיה שותפה - אבל הדרך האמיתית לזה, לרוב, היא לא להתפלפל איתה כמו עם חברותא אלא להסביר לה איך אתה חווה את הלימוד, מה אתה מרגיש כשהבנת סברא קשה ואיך התחושה אחרי שישבת 10 שעות במשמר בלי לזוז - פחות לנסות להעביר לה את התחושה ע''י לימוד, כי זה לא באמת איך שהיא תחווה את זה.

כתבתי "כשזה מגיע מהבחור".

כמו כן "יכול להעיד", לא בהכרח.

(וגם אצלך השאלה היא מאיזה מקום זה מגיע)

הנקודה היא ששותפות לא חייבת להיות באותו מעשה.

אפילו להפך - לפעמים שותפות היא שילוב של שתי פעולות שונות.

לימוד הוא לימוד... מישהי יכולה להסביר לי?

דווקא בגמרא נראה לי שיש פחות מרחב תמרון לסגנון נשי או גברי. הגמרא היא הגמרא וזהו.

רגישות לנושאים מסויימים..

שמעתי את הרבנית אסתי רוזנברג אומרת שהיא לא תלמד סתם מסכת קידושין אלא רק אלא אם כן הבנות ממש מוכנות לכך.

חוץ מזה -אני לא מכיר סטיגמה מיוחדת על זה. 

נקודה בדיון (כלומר התעלמות מהמשעות הרגשית של דוגמה והתייחסות רק לקשרים הלוגיים בין חלקיה ובינם לבין הסוגיה) זה דבר שלמיטב התרשמותי קשה להן מאוד.

ודווקא קידושין? זה לא פרובוקטיבי ככ

אם כבר סתם מקשה על הלימוד.

אבל דמיון ורגש מפותח עוזר להקשר לסיטואציה שבמובאות בלימוד ולהבין אותם יותר וממילא יותר מבינים טוב את הסוגיא.

וככה זה בכל לימוד לוגי.

אתה לא יכול להכניס את עצמך ללוגיקה כמו שצריך כשאתה נגעל מהעצמים שעליהם הקשרים מופעלים.

דמיון מפותח אולי כן עוזר, רגש מפותח ממש ממש לא (למעט הלכות שממש תלויות ברגש אולי).

אני מאמין שיש כאלו שמצליחות להתעלות מעל זה. זה לא כזה חד מימדי.

אז כן, למה לא?

אישית מעדיף בדייטים מתקדמים...

יצא לי לספר בדייט לבחור שאני אוהבת להשתתף בדיוני הגמרא של אחים שלי אז הוא בקלילות הציע להביא לפגישה הבאה סוגיה ולדון בה.

אהבתי ממש.

איך היה?

(נראה לי הראשונה כאן שמעידה מניסיון..)

הדייט הבא לא התקיים עד עצם היום הזה. (מסיבות אחרות).

היה בזה משהו מגניב כי זו היתה הצעה שלו שבאה כתגובה על תחום שמעניין אותי.

לעומת זאת בחורים שמחפשים חברותא ומתפלפלים על כל משפט בדייט כאילו היה סוגיה בגמרא, או לחילופין מביאים ראיות והפרכות על כל דעה ונושא שעולים בפגישה- זה בלתי נסבל

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.