כשלא מרגישים חוסר
או כשמרגישים חוסר כלשהוא ואז מקבלים את הדבר?
כשלא מרגישים חוסר
או כשמרגישים חוסר כלשהוא ואז מקבלים את הדבר?
תמונת מראה של כאב, אז האפשרות השנייה - כמו שהרבה יותר כואב למי שהיה לו ואבד מאשר מי שמעולם לא היה לו (כמו ההבדל בין עני לאביון, עי' ברש"י ב"מ קיא: ).
וגם ללא זה, זה די ברור שהאפשרות השנייה היא הנכונה. כי כך בנויה הנפש האנושית, שהיא נפעמת ומתרגשת יותר מחסרון שהושלם יותר מאשר שלם מראשו. וכבר כתבתי כאן בעבר שגם הקב"ה לאורך ההיסטוריה די 'מחבב' את האלמנט של הזה של יתרון האור מתוך החושך, ומשתמש בו לעיתים תכופות, במיקרו ובמאקרו.
וזה גם מתקשר למהלך הידוע של הרמח"ל בטעם בריאת האדם, אך לפי זה אין צריך להגיע 'לנהמא דכיסופא', אלא כל הנאה שלא קדם לה חוסר, אינה הנאה שלימה.
למה אנשים כותבים בלנ"ו שטיפשי לעשן ושאין בזה הנאה?🤔
זה אמנם מזיק לבריאות אבל גם דוריטוס מזיק לבריאות, זה לא אומר שאין בזה הנאה
בהנחה ש: א. העישון אכן מהנה. לא יודע, מעולם לא ניסיתי. ב. האדם הלא מעשן יושב בטל, ואינו עוסק בהנאה אחרת.
אבל אם זה ההקשר, אני חושב שיש פה נקודה אחרת:
אמנם הנאה מחסרון שבא על סיפוקו היא יותר מהנה, אבל מכאן ועד ליצור באופן יזום את המעגל הזה של חסרון שבא על סיפוקו וחוזר חלילה, והשתעבדות למעגל הזה, הדרך רחוקה וזה כבר סיפור אחר. מעבר לזה שזה מתיש, כי זה לא נגמר, נראה שההנאה כאן היא בגדר 'לא הן ולא שכרם'.
משל למה הדבר דומה? למישהו שכרת לעצמו את היד, ויצר לעצמו חוסר - ביד. הוא כמובן יהיה עצוב וירגיש את החוסר. אם הוא יצליח לעשות לו ניתוח שיחזיר לו את היד, ברור שבאותם רגעים הוא יהיה יתר שמח מאשר אדם רגיל שנולד עם יד שנשארה תמיד מחוברת, אך גם יותר דביל.
חוסר של עישון דומה לחוסר של אדם רעב
וכמו שאם יציעו למישהו גלולה שאם הוא יקח אותה הוא לא יהיה רעב יותר בחיים ולא יהיה צורך באוכל, אני מניח שאף אחד לא יקח את זה כי אנשים רוצים להרגיש את ההנאה באוכל.
אפילו שיהיה לו יותר כיף כי הוא בחיים לא ירגיש תחושת רעב.
וזה גם מתיש, לא נגמר, ואנשים הורגים את עצמם בשביל האוכל
(או שבאמת אנשים כן היו לוקחים את הגלולה בעצם? לא יודע🤔)
מאוד קשה לדעת האם האדם היה מוכן לוותר עליו (אומרים בשם הגרש"ז אוירבך שכמה פעם אמר: כמה חבל שחייבים לאכול ולישון, ואי אפשר בזמן הזה ללמוד תורה). ויתכן מאוד שאם היה אפשרי לעשות סקר, היה שוני בתשובות בין בני אנוש שכבר נולדו לתוך המציאות הזאת וחוו אותה, לבין נשמות העתידות להיוולד שמסתכלות על זה בצורה אובייקטיבית.
אבל כאן אתה מדבר על יצירת מחזור חדש שאולי דומה לרעב, אבל בכל זאת - הוא לא מולד ולא מחוייב המציאות.
כמה אנשים היו מוכנים לוותר על שינה ואכילה.
אבל שמע, אם אפילו אלוקים נוקט בשיטה הזו, מי אנחנו שנתווכח, ודאי שעלינו לנסות לעשות לעצמנו מחזורים חדשים של חוסר😌
ובאשר לרישא - אני חושב שאם היית מביט על העולם כצופה מן הצד במבט חיצוני, והיית נחשף לצורך של בני האנוש באכילה ושינה, זה קרוב לוודאי היה נראה בעיניך מיותר וחסר טעם (לא של האוכל), וסתם נטל שגוזל זמן ומשאבים.
אני חושב שישנו משתנה נוסף שצריך להכניס למשוואה
והוא העניין הבריאותי והתלות שבהתמכרות
ואז זה לא כזה כיף כשאתה מודע להשלכות, אע"פ שכיף.
אגב, קראתי איפשהו שזה לימוד זכות של הצדיקים עלינו-
הטענה של- עצם זה שהוא יודע שזה אסור, הנאתו לא היתה שלימה ולכן
אין להענישו בצורה מוגזמת.
מעניין (:
תחשבי על אדם שלקח אוכל שגורם לו לא להיות רעב למשך יומיים כלל אז הוא פשוט לא אוכל צהריים, ועל אחר שרעב הרבה פעמים במשך יומיים, מי נהנה יותר?
אני חושב שעדיין ההוא שרעב נהנה יותר.
אז כך אותו דבר גם באדם שלא מעשן בכלל לעומת אדם שמעשן עשר סיגריות ביום.
אנשים שלא מעשנים- המעשנים נהנים יותר מכם
(לפחות בטווח הקצר)
לכן היו כאלו שהיו מקיאים בסוף ארוחה בשביל לאכול עוד וליהנות מהאוכל
נוהגים לציין את זה כשחיתות המידות גדולה
מעניין למה באמת
לא ממש קשור למה שדיברתם
אבל יצא לי למצוא את העניין הזה של- חוסר מגדיל את הרצון-
בכמה מקומות, ואף פעם לא הבנתי אותו..
רבי נתן אומר שהמניעות מגדילות את החשק.
מה? למה? איך? כשלי יש מניעות, הדבר האחרון שזה עושה לי
זה חשק.
אני יכול להבין את הרעיון, כן? למשל: אם אבא מחזיק סוכריה ומניף את ידו
באויר למעלה, הילד יקפוץ שוב ושוב כדי להשיגה וכו'.
שמעתי כמה ביאורים על כך אך לא נחה דעתי (:
אם יצא לך לברר את זה או לחוות את זה בעצמך, אשמח לרעיון כלשהו
אבל בענין של חוסר מגביר את הרצון ומניעות מגבירות חשק
אני חושב שיש שני סוגים של רצון
רצון מצד עצמו
ורצון מתוך חוסר
אדם רוצה לאכול, ככל שיהיה לו יותר חוסר והוא יהיה יותר רעב, כך יגבר בו הרצון והחשק לאכול, כי כאן החוסר הוא זה שמוביל לרצון.
אבל אם יש קודם כל רצון מסיבה חיצונית כל שהיא ולא חוסר שמוביל ישירות לרצון, למשל אם הבוס שלי אומר לי לעשות משהו עכשיו, אז אני רוצה לעשות את זה, אבל אני לא מונע מחוסר, אז ככל שזה יהיה יותר קשה ויהיו יותר מניעות זה רק ידכא אותי יותר ויגרום לי לא לרצות לעשות את זה.
לכן חשוב שכשעושים משהו נבין למה זה באמת הדבר הנכון ולמה אנחנו רוצים לעשות את זה.
צילמתי מסך, שלא אשכח את הביאור המקורי הזה (:
אז ניתן לומר שמשמים נותנים מניעות למצווה <למאן דאמר>
בכדי שהנשמה תרגיש חוסר ויגבר הרעב לחיות רוחנית שזה
בעצם מה שקורה תמיד לנשמה, שהיא שואפת תדיר לחזור למקום חיותה,
לכור מחצבתה.
מדהים 👊👌
להתייאש מלרצות.
והחילוק יפה, כי באמת נכון, החשק נשאר. אבל המניעות
גורמות להתייאש מלרצות.
'ומשם ההנאה גדולה יותר שלא רק הושטתי יד וקטפתי' זה יפה
אבל זו 'חכמת הבדיעבד'.. בסוף ודאי שהכל היה שווה, נאמר.
אבל כעת, בזמן החושך והתגברות המניעות,
גורם להתייאש מלרצות.
נראה לי שסימפל האיר את עיני באיזה עניין בדבר הזה ^
(:
אישן על זה בלילה. בהחלט מעניין.
לדעתי שלא מרגישים שחסר דבר,
כי זה משהו תמידי והחיים לגמרי
אחרת, שוב ישר כוח שאלה יפה.
מישהו כבר בטח כתב את זה..
רוב האנשים מעדיפים שהדברים יהיו ברורים מלכתחילה
האושר יותר גדול במצב שהיתה בעיה לפני.
שבדורות הבאים ילמדו עליכם?...
בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם
Lavenderאם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי
אבל גם זה לא באמת
יום ראשון שלי בעבודה.
השעון צילצל והתהפכתי, קמתי 45 דקות מאוחר יותר ממה שתכננתי.
הלכתי לאוטובוס, הוא לא הגיע, הלכתי לכספומט פרטי והוצאתי 100 שקל בעמלה של 7.9 כדי לעלות על מונית, אני בדרך לעבודה אמור להיות שם בשבע, מקווה שיסתדר היום
מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.
אני אשאל בפעם הבאה. תודה!
אולי דוכן מיצים בפארק
או שערות סבתא ביום העצמאות
שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי
לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.
לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון
היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן
אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי
(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)
לק"י
אף נהג מונית לא הציע לי.
זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....
מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.
זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.
לכן אני לא דואג לך
שיהיה לך בהצלחה רבה!
אנוני.מיתיש לכם המלצות לקייטרינג שאפשר לקנות אוכל מוכן לשבת? באזור המרכז והשרון...
אתם יודעים, לא כזה שמזמינים ממנו ל50 איש אלא כזה שקונים בו קצת הביתה. עדיף קייטרינג יחסית "בריא", כלומר מנות עם שמן ולא שמן עם מנות...
תבדוק בסניפים שקרובים אליך
להגיד שאני נהנית מזה שהבעל עבד קודם מהבית והיה פה כל היום והחליף תפקיד לכזה שהוא צריך ליסוע לעבודה?
בעלי עובד מהבית חלק מהשבוע וחלק נוסע ואני מעדיפה את הימים שהוא בבית, אבל לדעתי הוא ממש ממש חריג ביכולת שלו לעבוד תוך כדי ההמולה של הבית ולשלב הפסקונות כשהוא רוצה, יכול ומרגיש שזה חיוני. (אני לא חושבת שהייתי יכולה, אני חושבת שהייתי מסתגרת בחדר ועדיין עצבנית שמרעישים לי...)
האם אתם חושבים שיש לזה גיל? סטטוס?
לדוג'-
ללמוד משהו מסויים רק כאשר מגיעים לגיל ספציפי.
לשדך רק אם כבר נשואים..
וכו'.
א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:
ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:
ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:
ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:
ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:
ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:
ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:
ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:
ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:
י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:
יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:
>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!
לכל דבר יש את הזמן שלו
אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.
ג
(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל… לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)
אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו
יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.
יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...
ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.
ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי
ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!
ככל שהגיל גבוה יותר -
קל יותר להגשים חלומות.
כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות
והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל
אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים
באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.
אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..
הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..
ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה
מסכים איתך לגמרי,
וחבל שככה הורידו לך.
(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)
ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר
אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!
כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.
אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק
ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...
אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף
בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן
שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -
אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום
לראות לוויתנים במקומם הטבעי,
ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר
או משהו...
איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.
ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,
אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -
מה הבעיה?.....
חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על
הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת
בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב
הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)
אל תגזימו.
בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.
לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.
אני גולל בשרשורים מלפני 10 שנים ומעלה
זה נותן מחשבות על החיים
כאילו אנשים היו אז בני 25 ואיפה הם היום
כל אחד עבר וצמח
איפה אני יהיה עוד 10 שנים?
מכניס אותי קצת לעצבות על החיים
(יש לי נטיה כזאת מדי פעם כשיש זמנים מיוחדים להיכנס להרהורים עצובים על החיים)
שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי
אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:
אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.
חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה
למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר
ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות
אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.
לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים
כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....
כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת
זאת לעצמי.
אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב
זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת
לעטוף את המחשבה/חרדה הזו
עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט
נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)
למעלה.
ה ו א יקבל זאת באהבה, בהבנה,
בחיוך, בליטוף רך על הראש:
הכל בסדר, בני היקר, ויהיה
עוד יותר ועוד יותר ועוד....
ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....
אתה שיא הצעיר. שיא!
עוד כל כך הרבה דברים
טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!
יודעת שאינך זקוק לנחמה,
סתם...
ל המשוגע היחידיאחרונהוגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,
כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה
דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי
ואז זה גם מעציב
נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.
מכירה את הרהורים העצובים.
דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.
דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.
רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...
איך בכלל אתם מודדים את זה?
מה נחשב הצלחה?
נשמע שחייך כרגע על מי מנוחות סך הכל
אפשר בתשלום.
אשמח להמלצות מנסיון.
אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה
יש גם ליבי