תמונת מראה של כאב, אז האפשרות השנייה - כמו שהרבה יותר כואב למי שהיה לו ואבד מאשר מי שמעולם לא היה לו (כמו ההבדל בין עני לאביון, עי' ברש"י ב"מ קיא: ).

וגם ללא זה, זה די ברור שהאפשרות השנייה היא הנכונה. כי כך בנויה הנפש האנושית, שהיא נפעמת ומתרגשת יותר מחסרון שהושלם יותר מאשר שלם מראשו. וכבר כתבתי כאן בעבר שגם הקב"ה לאורך ההיסטוריה די 'מחבב' את האלמנט של הזה של יתרון האור מתוך החושך, ומשתמש בו לעיתים תכופות, במיקרו ובמאקרו.

וזה גם מתקשר למהלך הידוע של הרמח"ל בטעם בריאת האדם, אך לפי זה אין צריך להגיע 'לנהמא דכיסופא', אלא כל הנאה שלא קדם לה חוסר, אינה הנאה שלימה.

למה אנשים כותבים בלנ"ו שטיפשי לעשן ושאין בזה הנאה?🤔

זה אמנם מזיק לבריאות אבל גם דוריטוס מזיק לבריאות, זה לא אומר שאין בזה הנאה

בהנחה ש: א. העישון אכן מהנה. לא יודע, מעולם לא ניסיתי. ב. האדם הלא מעשן יושב בטל, ואינו עוסק בהנאה אחרת.

אבל אם זה ההקשר, אני חושב שיש פה נקודה אחרת:

אמנם הנאה מחסרון שבא על סיפוקו היא יותר מהנה, אבל מכאן ועד ליצור באופן יזום את המעגל הזה של חסרון שבא על סיפוקו וחוזר חלילה, והשתעבדות למעגל הזה, הדרך רחוקה וזה כבר סיפור אחר. מעבר לזה שזה מתיש, כי זה לא נגמר, נראה שההנאה כאן היא בגדר 'לא הן ולא שכרם'.

משל למה הדבר דומה? למישהו שכרת לעצמו את היד, ויצר לעצמו חוסר - ביד. הוא כמובן יהיה עצוב וירגיש את החוסר. אם הוא יצליח לעשות לו ניתוח שיחזיר לו את היד, ברור שבאותם רגעים הוא יהיה יתר שמח מאשר אדם רגיל שנולד עם יד שנשארה תמיד מחוברת, אך גם יותר דביל.

חוסר של עישון דומה לחוסר של אדם רעב

וכמו שאם יציעו למישהו גלולה שאם הוא יקח אותה הוא לא יהיה רעב יותר בחיים ולא יהיה צורך באוכל, אני מניח שאף אחד לא יקח את זה כי אנשים רוצים להרגיש את ההנאה באוכל.

אפילו שיהיה לו יותר כיף כי הוא בחיים לא ירגיש תחושת רעב.

וזה גם מתיש, לא נגמר, ואנשים הורגים את עצמם בשביל האוכל

(או שבאמת אנשים כן היו לוקחים את הגלולה בעצם? לא יודע🤔)

מאוד קשה לדעת האם האדם היה מוכן לוותר עליו (אומרים בשם הגרש"ז אוירבך שכמה פעם אמר: כמה חבל שחייבים לאכול ולישון, ואי אפשר בזמן הזה ללמוד תורה). ויתכן מאוד שאם היה אפשרי לעשות  סקר, היה שוני בתשובות בין בני אנוש שכבר נולדו לתוך המציאות הזאת וחוו אותה, לבין נשמות העתידות להיוולד שמסתכלות על זה בצורה אובייקטיבית.

אבל כאן אתה מדבר על יצירת מחזור חדש שאולי דומה לרעב, אבל בכל זאת - הוא לא מולד ולא מחוייב המציאות.

כמה אנשים היו מוכנים לוותר על שינה ואכילה.

אבל שמע, אם אפילו אלוקים נוקט בשיטה הזו, מי אנחנו שנתווכח, ודאי שעלינו לנסות לעשות לעצמנו מחזורים חדשים של חוסר😌

ובאשר לרישא - אני חושב שאם היית מביט על העולם כצופה מן הצד במבט חיצוני, והיית נחשף לצורך של בני האנוש באכילה ושינה, זה קרוב לוודאי היה נראה בעיניך מיותר וחסר טעם (לא של האוכל), וסתם נטל שגוזל זמן ומשאבים.

אני חושב שישנו משתנה נוסף שצריך להכניס למשוואה

והוא העניין הבריאותי והתלות שבהתמכרות

ואז זה לא כזה כיף כשאתה מודע להשלכות, אע"פ שכיף.

אגב, קראתי איפשהו שזה לימוד זכות של הצדיקים עלינו-

הטענה של- עצם זה שהוא יודע שזה אסור, הנאתו לא היתה שלימה ולכן

אין להענישו בצורה מוגזמת.

מעניין (:

תחשבי על אדם שלקח אוכל שגורם לו לא להיות רעב למשך יומיים כלל אז הוא פשוט לא אוכל צהריים, ועל אחר שרעב הרבה פעמים במשך יומיים, מי נהנה יותר?

אני חושב שעדיין ההוא שרעב נהנה יותר.

אז כך אותו דבר גם באדם שלא מעשן בכלל לעומת אדם שמעשן עשר סיגריות ביום. 

אנשים שלא מעשנים- המעשנים נהנים יותר מכם (לפחות בטווח הקצר)

לכן היו כאלו שהיו מקיאים בסוף ארוחה בשביל לאכול עוד וליהנות מהאוכל

נוהגים לציין את זה כשחיתות המידות גדולה

מעניין למה באמת

לא ממש קשור למה שדיברתם

אבל יצא לי למצוא את העניין הזה של- חוסר מגדיל את הרצון-

בכמה מקומות, ואף פעם לא הבנתי אותו..

רבי נתן אומר שהמניעות מגדילות את החשק. 

מה? למה? איך? כשלי יש מניעות, הדבר האחרון שזה עושה לי

זה חשק.

אני יכול להבין את הרעיון, כן? למשל: אם אבא מחזיק סוכריה ומניף את ידו

באויר למעלה, הילד יקפוץ שוב ושוב כדי להשיגה וכו'.

שמעתי כמה ביאורים על כך אך לא נחה דעתי (:

אם יצא לך לברר את זה או לחוות את זה בעצמך, אשמח לרעיון כלשהו

אבל בענין של חוסר מגביר את הרצון ומניעות מגבירות חשק

אני חושב שיש שני סוגים של רצון

רצון מצד עצמו

ורצון מתוך חוסר

אדם רוצה לאכול, ככל שיהיה לו יותר חוסר והוא יהיה יותר רעב, כך יגבר בו הרצון והחשק לאכול, כי כאן החוסר הוא זה שמוביל לרצון.

אבל אם יש קודם כל רצון מסיבה חיצונית כל שהיא ולא חוסר שמוביל ישירות לרצון, למשל אם הבוס שלי אומר לי לעשות משהו עכשיו, אז אני רוצה לעשות את זה, אבל אני לא מונע מחוסר, אז ככל שזה יהיה יותר קשה ויהיו יותר מניעות זה רק ידכא אותי יותר ויגרום לי לא לרצות לעשות את זה.

לכן חשוב שכשעושים משהו נבין למה זה באמת הדבר הנכון ולמה אנחנו רוצים לעשות את זה.

צילמתי מסך, שלא אשכח את הביאור המקורי הזה (:

אז ניתן לומר שמשמים נותנים מניעות למצווה <למאן דאמר>

בכדי שהנשמה תרגיש חוסר ויגבר הרעב לחיות רוחנית שזה

בעצם מה שקורה תמיד לנשמה, שהיא שואפת תדיר לחזור למקום חיותה,

לכור מחצבתה. 

מדהים 👊👌

להתייאש מלרצות. 

והחילוק יפה, כי באמת נכון, החשק נשאר. אבל המניעות 

גורמות להתייאש מלרצות. 

'ומשם ההנאה גדולה יותר שלא רק הושטתי יד וקטפתי' זה יפה

אבל זו 'חכמת הבדיעבד'.. בסוף ודאי שהכל היה שווה, נאמר.

אבל כעת, בזמן החושך והתגברות המניעות,

גורם להתייאש מלרצות.

נראה לי שסימפל האיר את עיני באיזה עניין בדבר הזה ^ 

(:

אישן על זה בלילה. בהחלט מעניין.

לדעתי שלא מרגישים שחסר דבר,

כי זה משהו תמידי והחיים לגמרי

אחרת, שוב ישר כוח שאלה יפה.

מישהו כבר בטח כתב את זה..

רוב האנשים מעדיפים שהדברים יהיו ברורים מלכתחילה

האושר יותר גדול במצב שהיתה בעיה לפני.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.