תמונת מראה של כאב, אז האפשרות השנייה - כמו שהרבה יותר כואב למי שהיה לו ואבד מאשר מי שמעולם לא היה לו (כמו ההבדל בין עני לאביון, עי' ברש"י ב"מ קיא: ).

וגם ללא זה, זה די ברור שהאפשרות השנייה היא הנכונה. כי כך בנויה הנפש האנושית, שהיא נפעמת ומתרגשת יותר מחסרון שהושלם יותר מאשר שלם מראשו. וכבר כתבתי כאן בעבר שגם הקב"ה לאורך ההיסטוריה די 'מחבב' את האלמנט של הזה של יתרון האור מתוך החושך, ומשתמש בו לעיתים תכופות, במיקרו ובמאקרו.

וזה גם מתקשר למהלך הידוע של הרמח"ל בטעם בריאת האדם, אך לפי זה אין צריך להגיע 'לנהמא דכיסופא', אלא כל הנאה שלא קדם לה חוסר, אינה הנאה שלימה.

למה אנשים כותבים בלנ"ו שטיפשי לעשן ושאין בזה הנאה?🤔

זה אמנם מזיק לבריאות אבל גם דוריטוס מזיק לבריאות, זה לא אומר שאין בזה הנאה

בהנחה ש: א. העישון אכן מהנה. לא יודע, מעולם לא ניסיתי. ב. האדם הלא מעשן יושב בטל, ואינו עוסק בהנאה אחרת.

אבל אם זה ההקשר, אני חושב שיש פה נקודה אחרת:

אמנם הנאה מחסרון שבא על סיפוקו היא יותר מהנה, אבל מכאן ועד ליצור באופן יזום את המעגל הזה של חסרון שבא על סיפוקו וחוזר חלילה, והשתעבדות למעגל הזה, הדרך רחוקה וזה כבר סיפור אחר. מעבר לזה שזה מתיש, כי זה לא נגמר, נראה שההנאה כאן היא בגדר 'לא הן ולא שכרם'.

משל למה הדבר דומה? למישהו שכרת לעצמו את היד, ויצר לעצמו חוסר - ביד. הוא כמובן יהיה עצוב וירגיש את החוסר. אם הוא יצליח לעשות לו ניתוח שיחזיר לו את היד, ברור שבאותם רגעים הוא יהיה יתר שמח מאשר אדם רגיל שנולד עם יד שנשארה תמיד מחוברת, אך גם יותר דביל.

חוסר של עישון דומה לחוסר של אדם רעב

וכמו שאם יציעו למישהו גלולה שאם הוא יקח אותה הוא לא יהיה רעב יותר בחיים ולא יהיה צורך באוכל, אני מניח שאף אחד לא יקח את זה כי אנשים רוצים להרגיש את ההנאה באוכל.

אפילו שיהיה לו יותר כיף כי הוא בחיים לא ירגיש תחושת רעב.

וזה גם מתיש, לא נגמר, ואנשים הורגים את עצמם בשביל האוכל

(או שבאמת אנשים כן היו לוקחים את הגלולה בעצם? לא יודע🤔)

מאוד קשה לדעת האם האדם היה מוכן לוותר עליו (אומרים בשם הגרש"ז אוירבך שכמה פעם אמר: כמה חבל שחייבים לאכול ולישון, ואי אפשר בזמן הזה ללמוד תורה). ויתכן מאוד שאם היה אפשרי לעשות  סקר, היה שוני בתשובות בין בני אנוש שכבר נולדו לתוך המציאות הזאת וחוו אותה, לבין נשמות העתידות להיוולד שמסתכלות על זה בצורה אובייקטיבית.

אבל כאן אתה מדבר על יצירת מחזור חדש שאולי דומה לרעב, אבל בכל זאת - הוא לא מולד ולא מחוייב המציאות.

כמה אנשים היו מוכנים לוותר על שינה ואכילה.

אבל שמע, אם אפילו אלוקים נוקט בשיטה הזו, מי אנחנו שנתווכח, ודאי שעלינו לנסות לעשות לעצמנו מחזורים חדשים של חוסר😌

ובאשר לרישא - אני חושב שאם היית מביט על העולם כצופה מן הצד במבט חיצוני, והיית נחשף לצורך של בני האנוש באכילה ושינה, זה קרוב לוודאי היה נראה בעיניך מיותר וחסר טעם (לא של האוכל), וסתם נטל שגוזל זמן ומשאבים.

אני חושב שישנו משתנה נוסף שצריך להכניס למשוואה

והוא העניין הבריאותי והתלות שבהתמכרות

ואז זה לא כזה כיף כשאתה מודע להשלכות, אע"פ שכיף.

אגב, קראתי איפשהו שזה לימוד זכות של הצדיקים עלינו-

הטענה של- עצם זה שהוא יודע שזה אסור, הנאתו לא היתה שלימה ולכן

אין להענישו בצורה מוגזמת.

מעניין (:

תחשבי על אדם שלקח אוכל שגורם לו לא להיות רעב למשך יומיים כלל אז הוא פשוט לא אוכל צהריים, ועל אחר שרעב הרבה פעמים במשך יומיים, מי נהנה יותר?

אני חושב שעדיין ההוא שרעב נהנה יותר.

אז כך אותו דבר גם באדם שלא מעשן בכלל לעומת אדם שמעשן עשר סיגריות ביום. 

אנשים שלא מעשנים- המעשנים נהנים יותר מכם (לפחות בטווח הקצר)

לכן היו כאלו שהיו מקיאים בסוף ארוחה בשביל לאכול עוד וליהנות מהאוכל

נוהגים לציין את זה כשחיתות המידות גדולה

מעניין למה באמת

לא ממש קשור למה שדיברתם

אבל יצא לי למצוא את העניין הזה של- חוסר מגדיל את הרצון-

בכמה מקומות, ואף פעם לא הבנתי אותו..

רבי נתן אומר שהמניעות מגדילות את החשק. 

מה? למה? איך? כשלי יש מניעות, הדבר האחרון שזה עושה לי

זה חשק.

אני יכול להבין את הרעיון, כן? למשל: אם אבא מחזיק סוכריה ומניף את ידו

באויר למעלה, הילד יקפוץ שוב ושוב כדי להשיגה וכו'.

שמעתי כמה ביאורים על כך אך לא נחה דעתי (:

אם יצא לך לברר את זה או לחוות את זה בעצמך, אשמח לרעיון כלשהו

אבל בענין של חוסר מגביר את הרצון ומניעות מגבירות חשק

אני חושב שיש שני סוגים של רצון

רצון מצד עצמו

ורצון מתוך חוסר

אדם רוצה לאכול, ככל שיהיה לו יותר חוסר והוא יהיה יותר רעב, כך יגבר בו הרצון והחשק לאכול, כי כאן החוסר הוא זה שמוביל לרצון.

אבל אם יש קודם כל רצון מסיבה חיצונית כל שהיא ולא חוסר שמוביל ישירות לרצון, למשל אם הבוס שלי אומר לי לעשות משהו עכשיו, אז אני רוצה לעשות את זה, אבל אני לא מונע מחוסר, אז ככל שזה יהיה יותר קשה ויהיו יותר מניעות זה רק ידכא אותי יותר ויגרום לי לא לרצות לעשות את זה.

לכן חשוב שכשעושים משהו נבין למה זה באמת הדבר הנכון ולמה אנחנו רוצים לעשות את זה.

צילמתי מסך, שלא אשכח את הביאור המקורי הזה (:

אז ניתן לומר שמשמים נותנים מניעות למצווה <למאן דאמר>

בכדי שהנשמה תרגיש חוסר ויגבר הרעב לחיות רוחנית שזה

בעצם מה שקורה תמיד לנשמה, שהיא שואפת תדיר לחזור למקום חיותה,

לכור מחצבתה. 

מדהים 👊👌

להתייאש מלרצות. 

והחילוק יפה, כי באמת נכון, החשק נשאר. אבל המניעות 

גורמות להתייאש מלרצות. 

'ומשם ההנאה גדולה יותר שלא רק הושטתי יד וקטפתי' זה יפה

אבל זו 'חכמת הבדיעבד'.. בסוף ודאי שהכל היה שווה, נאמר.

אבל כעת, בזמן החושך והתגברות המניעות,

גורם להתייאש מלרצות.

נראה לי שסימפל האיר את עיני באיזה עניין בדבר הזה ^ 

(:

אישן על זה בלילה. בהחלט מעניין.

לדעתי שלא מרגישים שחסר דבר,

כי זה משהו תמידי והחיים לגמרי

אחרת, שוב ישר כוח שאלה יפה.

מישהו כבר בטח כתב את זה..

רוב האנשים מעדיפים שהדברים יהיו ברורים מלכתחילה

האושר יותר גדול במצב שהיתה בעיה לפני.

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".

אני חושבת שהקשיים הפכו אותי לאישה טובה יותר, עם יותר איכפתיות ותשומת לב לאחרים ולקשיים שלהם.

אבל, אני חייבת לציין שהקשיים שלי לא היו קשים כמו שהיו יכולים להיות בנסיבות אחרות, והייתי עם הרבה תמיכה מסביב.

גם בעבר,ברור

גם הנוכחיים.