תמונת מראה של כאב, אז האפשרות השנייה - כמו שהרבה יותר כואב למי שהיה לו ואבד מאשר מי שמעולם לא היה לו (כמו ההבדל בין עני לאביון, עי' ברש"י ב"מ קיא: ).

וגם ללא זה, זה די ברור שהאפשרות השנייה היא הנכונה. כי כך בנויה הנפש האנושית, שהיא נפעמת ומתרגשת יותר מחסרון שהושלם יותר מאשר שלם מראשו. וכבר כתבתי כאן בעבר שגם הקב"ה לאורך ההיסטוריה די 'מחבב' את האלמנט של הזה של יתרון האור מתוך החושך, ומשתמש בו לעיתים תכופות, במיקרו ובמאקרו.

וזה גם מתקשר למהלך הידוע של הרמח"ל בטעם בריאת האדם, אך לפי זה אין צריך להגיע 'לנהמא דכיסופא', אלא כל הנאה שלא קדם לה חוסר, אינה הנאה שלימה.

למה אנשים כותבים בלנ"ו שטיפשי לעשן ושאין בזה הנאה?🤔

זה אמנם מזיק לבריאות אבל גם דוריטוס מזיק לבריאות, זה לא אומר שאין בזה הנאה

בהנחה ש: א. העישון אכן מהנה. לא יודע, מעולם לא ניסיתי. ב. האדם הלא מעשן יושב בטל, ואינו עוסק בהנאה אחרת.

אבל אם זה ההקשר, אני חושב שיש פה נקודה אחרת:

אמנם הנאה מחסרון שבא על סיפוקו היא יותר מהנה, אבל מכאן ועד ליצור באופן יזום את המעגל הזה של חסרון שבא על סיפוקו וחוזר חלילה, והשתעבדות למעגל הזה, הדרך רחוקה וזה כבר סיפור אחר. מעבר לזה שזה מתיש, כי זה לא נגמר, נראה שההנאה כאן היא בגדר 'לא הן ולא שכרם'.

משל למה הדבר דומה? למישהו שכרת לעצמו את היד, ויצר לעצמו חוסר - ביד. הוא כמובן יהיה עצוב וירגיש את החוסר. אם הוא יצליח לעשות לו ניתוח שיחזיר לו את היד, ברור שבאותם רגעים הוא יהיה יתר שמח מאשר אדם רגיל שנולד עם יד שנשארה תמיד מחוברת, אך גם יותר דביל.

חוסר של עישון דומה לחוסר של אדם רעב

וכמו שאם יציעו למישהו גלולה שאם הוא יקח אותה הוא לא יהיה רעב יותר בחיים ולא יהיה צורך באוכל, אני מניח שאף אחד לא יקח את זה כי אנשים רוצים להרגיש את ההנאה באוכל.

אפילו שיהיה לו יותר כיף כי הוא בחיים לא ירגיש תחושת רעב.

וזה גם מתיש, לא נגמר, ואנשים הורגים את עצמם בשביל האוכל

(או שבאמת אנשים כן היו לוקחים את הגלולה בעצם? לא יודע🤔)

מאוד קשה לדעת האם האדם היה מוכן לוותר עליו (אומרים בשם הגרש"ז אוירבך שכמה פעם אמר: כמה חבל שחייבים לאכול ולישון, ואי אפשר בזמן הזה ללמוד תורה). ויתכן מאוד שאם היה אפשרי לעשות  סקר, היה שוני בתשובות בין בני אנוש שכבר נולדו לתוך המציאות הזאת וחוו אותה, לבין נשמות העתידות להיוולד שמסתכלות על זה בצורה אובייקטיבית.

אבל כאן אתה מדבר על יצירת מחזור חדש שאולי דומה לרעב, אבל בכל זאת - הוא לא מולד ולא מחוייב המציאות.

כמה אנשים היו מוכנים לוותר על שינה ואכילה.

אבל שמע, אם אפילו אלוקים נוקט בשיטה הזו, מי אנחנו שנתווכח, ודאי שעלינו לנסות לעשות לעצמנו מחזורים חדשים של חוסר😌

ובאשר לרישא - אני חושב שאם היית מביט על העולם כצופה מן הצד במבט חיצוני, והיית נחשף לצורך של בני האנוש באכילה ושינה, זה קרוב לוודאי היה נראה בעיניך מיותר וחסר טעם (לא של האוכל), וסתם נטל שגוזל זמן ומשאבים.

אני חושב שישנו משתנה נוסף שצריך להכניס למשוואה

והוא העניין הבריאותי והתלות שבהתמכרות

ואז זה לא כזה כיף כשאתה מודע להשלכות, אע"פ שכיף.

אגב, קראתי איפשהו שזה לימוד זכות של הצדיקים עלינו-

הטענה של- עצם זה שהוא יודע שזה אסור, הנאתו לא היתה שלימה ולכן

אין להענישו בצורה מוגזמת.

מעניין (:

תחשבי על אדם שלקח אוכל שגורם לו לא להיות רעב למשך יומיים כלל אז הוא פשוט לא אוכל צהריים, ועל אחר שרעב הרבה פעמים במשך יומיים, מי נהנה יותר?

אני חושב שעדיין ההוא שרעב נהנה יותר.

אז כך אותו דבר גם באדם שלא מעשן בכלל לעומת אדם שמעשן עשר סיגריות ביום. 

אנשים שלא מעשנים- המעשנים נהנים יותר מכם (לפחות בטווח הקצר)

לכן היו כאלו שהיו מקיאים בסוף ארוחה בשביל לאכול עוד וליהנות מהאוכל

נוהגים לציין את זה כשחיתות המידות גדולה

מעניין למה באמת

לא ממש קשור למה שדיברתם

אבל יצא לי למצוא את העניין הזה של- חוסר מגדיל את הרצון-

בכמה מקומות, ואף פעם לא הבנתי אותו..

רבי נתן אומר שהמניעות מגדילות את החשק. 

מה? למה? איך? כשלי יש מניעות, הדבר האחרון שזה עושה לי

זה חשק.

אני יכול להבין את הרעיון, כן? למשל: אם אבא מחזיק סוכריה ומניף את ידו

באויר למעלה, הילד יקפוץ שוב ושוב כדי להשיגה וכו'.

שמעתי כמה ביאורים על כך אך לא נחה דעתי (:

אם יצא לך לברר את זה או לחוות את זה בעצמך, אשמח לרעיון כלשהו

אבל בענין של חוסר מגביר את הרצון ומניעות מגבירות חשק

אני חושב שיש שני סוגים של רצון

רצון מצד עצמו

ורצון מתוך חוסר

אדם רוצה לאכול, ככל שיהיה לו יותר חוסר והוא יהיה יותר רעב, כך יגבר בו הרצון והחשק לאכול, כי כאן החוסר הוא זה שמוביל לרצון.

אבל אם יש קודם כל רצון מסיבה חיצונית כל שהיא ולא חוסר שמוביל ישירות לרצון, למשל אם הבוס שלי אומר לי לעשות משהו עכשיו, אז אני רוצה לעשות את זה, אבל אני לא מונע מחוסר, אז ככל שזה יהיה יותר קשה ויהיו יותר מניעות זה רק ידכא אותי יותר ויגרום לי לא לרצות לעשות את זה.

לכן חשוב שכשעושים משהו נבין למה זה באמת הדבר הנכון ולמה אנחנו רוצים לעשות את זה.

צילמתי מסך, שלא אשכח את הביאור המקורי הזה (:

אז ניתן לומר שמשמים נותנים מניעות למצווה <למאן דאמר>

בכדי שהנשמה תרגיש חוסר ויגבר הרעב לחיות רוחנית שזה

בעצם מה שקורה תמיד לנשמה, שהיא שואפת תדיר לחזור למקום חיותה,

לכור מחצבתה. 

מדהים 👊👌

להתייאש מלרצות. 

והחילוק יפה, כי באמת נכון, החשק נשאר. אבל המניעות 

גורמות להתייאש מלרצות. 

'ומשם ההנאה גדולה יותר שלא רק הושטתי יד וקטפתי' זה יפה

אבל זו 'חכמת הבדיעבד'.. בסוף ודאי שהכל היה שווה, נאמר.

אבל כעת, בזמן החושך והתגברות המניעות,

גורם להתייאש מלרצות.

נראה לי שסימפל האיר את עיני באיזה עניין בדבר הזה ^ 

(:

אישן על זה בלילה. בהחלט מעניין.

לדעתי שלא מרגישים שחסר דבר,

כי זה משהו תמידי והחיים לגמרי

אחרת, שוב ישר כוח שאלה יפה.

מישהו כבר בטח כתב את זה..

רוב האנשים מעדיפים שהדברים יהיו ברורים מלכתחילה

האושר יותר גדול במצב שהיתה בעיה לפני.

אתה יכול להתחיל לכתוב בינתיים

הוא מיועד לנשים בנות 30+ מהמגזר "הרוחניקי -מחוברת -לעצמי" שרוצות חומר קריאה קליל ומבדר בצהרי שבת.

לשפוט אותו לפי אמות מידה של עומק או דיוק מחשבתי או דתי ברור שהוא לא שווה הרבה.

אם הכוונה לעניינים רפואיים או מדעיים, אולי יש מקום לתקן טעיות והטעיות של הציבור.

אבל ברוב העניינים הרצינים, וגם לא בענייני עיצוב ואופנה, אני לא חושבת שיש מה לקחת אותו ברצינות.

אולי אני פשוט רציני מדי😏

אז מעניין על מה הוא מדבר

(אני מודה שלא קראתי לעומק, או כמעט בכלל כי אני לא זוכרת כלום ממה שהיה שם. אבל זוכרת דברים הרבה יותר גרועים)

ועוד אתה מתפלא שאתה לא מתחבר

מכיר דרך אחרת לפתור את הבעיה הזו?

ויש עוד עשרות עלוני שבת.

והקריאה שלי כלולה במחיר של המנוי

אז אין סיבה שתתחבר בכל מקרה

חחח אני תמיד צחקתי מהעלון הזה

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

תבדוק אם זה צד ג' שכולל גניבה. יכול להסביר את המחיר

ותעשה השוואת מחירים

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה