דווקא מקומות שמבטיחים לי ''תוך איקס זמן את מקבלת ישועה''- לא מעוררות אמון אצלי.

אני לא מאמינה שיש מישהו שיכול להבטיח לי משהו תוך זמן מסוים חוץ מהקב''ה.

אז כל מי שהוא בן אנוש יכול להבטיח לי רק שיש לו כלים טובים לתת לי שיקדמו אותי. איך זה ישפיע עליי? האם זה יעזור לי להשיג את מה שאני רוצה? אפחד לא יכול לדעת או להבטיח. ומי שכן- אני לא מאמינה לו.

את מרגישה שבפעמים שאמרת לא, פעלת לא נכון?

יש דברים שאת לא מודעת לגביהם שיש מצב מונעים אותך מלהתחתן?

את מרגישה שיש משהו שתוקע אותך? מפריע לך מלהגיע למצב של נשואה?

האם את יודעת מה את צריכה בקשר? מה את מחפשת בבחור שלך?

האם את מגיעה מפוקסת עם הרצון שלך?

האם את ברורה לעצמך?

כשאת בהיכרות עם בחור את מרגישה שאת מתנהלת נכון מולו? שאת מצליחה להביא את עצמך כמו שאת האמיתי?

אם לא (או כן לפי השאלה האחרונה חח), אז אין טעם לדעתי לכל ההדרכות האלו. מיותר. באמת חשוב להיות בשלמות פנימית מבפנים. להיות במודעות למה קורה בתוך הקשר מבחינת ההחלטות שאת לוקחת. ולהיות בביטחון שאת פועלת נכון! 

השאלה מאיזה נקודה את עכשיו מתקדמת ומשתפרת בכוחות עצמך-

בנקודה שאת שלמה עם עצמך ועם איך שאת מתנהלת בדייטים?

(שלמה זה אומר בפנים את מרגישה שטוב לך, שאת מתנהלת נכון, את לא מתחרטת על החלטות שקיבלת, את יודעת שפעלת נכון, את יודעת שעשית את המקסימום השתדלות שלך וזה כבר לא באחריותך יותר. כי ללמוד תמיד אנחנו נלמד, אבל יש נקודה שהלמידה היא כבר מתוך מקום של שלימות וזאת כבר למידה אחרת לגמרי.)

או שאת לומדת מתוך מקום שמשהו בפנים מציק ולא בטוח בעצמו.

למידה מתוך מקום ששלם עם עצמו זה כמו בית שהוא כבר מוכן ועכשיו אפשר להכניס בו כלים, ורהיטים, ולעצב אותו, ולשפץ וכו'

ולמידה מתוך מקום לא שלם זה כמו בית שהיסודות שלו לא יציבים או שהוא עדיין בתהליך של בניה שמצריך בירור עם עזרה מבחוץ.

גילוי נאות - 

אני רווק.

הלכתי להמון אימונים/טיפולים אצל מאמנים/ות, פסיכותרפיסטים/יות ופסיכוקינזיסית אחת (אם מישהו יודע מה זה).

כמה זה המון? למעלה מ10 מטפלים שונים. מעל 90 מפגשים במצטבר עד היום.

אני עדיין רווק.

אני מעלה כמה כמה דברים למחשבה:

1. יש כאלו שאימונים/טיפולים עזרו להם. והם התחתנו. ואחרי שהם התחתנו, הם שלחו מכתבי תודה והמלצה למאמן/מאמנת שלהם והמכתב הזה הפך להיות התעודת זהות/מכתב המלצה שאותו מאמן ישר מציג ביחד עם הפרסומת שלו לאימון.

אז אם מעולם לא הלכת לאימון/טיפול - לכי על זה ובגדול.

תשקיעי, תעשי שיעורי בית ובעז"ה תתחתני.

אבל צריך לקחת בחשבון שיש המון אנשים שהלכו לאימונים/טיפולים כאלו ואחרים וזה לא עזר להם.

ואני מאחל לך לא להיות מאלה. אבל צריך לקחת בחשבון שיש גם כאלה.

2. אל תצפי מאף מאמנת להבטיח לך שתתחתני אחרי מספר פגישות איתה. אף אחת ואף אחד לא יכול (ואסור להם) להבטיח את זה. 

בנוסף, לעולם לא תוכלי לבוא בטענות למאמנת שלא התחתנת, מכיוון שיש להם תשובה מוכנה אולטימטיבית:

"לא רצית מספיק".

3. לקחת בחשבון שכן,..לצערי יש הרבה אנשים שעושים סיבוב על רווקים ורווקות, ומנצלים את חוסר הביטחון והוודאות לשווק להם שרק אם הם יעשו את הצעד הבא, אז אם במסלול מובטח לחתונה...

ושוב, אני לא טוען שאלו כולם, ואני לא טוען גם שזה אף פעם לא עובד.

יש שהתחתנו אחרי אימונים ו/או טיפולים פסיכולוגיים כאלה ואחרים. ויש שלא.

בסופו של דבר, גם המאמנים/ות עם כל הרצון הטוב לעזור (ולא בציניות), צריכים להביא פרנסה הביתה.

סיכומו של דבר - 

אם לא הלכת. לכי, תנסי. אימון אחד לא עבד - תנסי עוד אחד. תגווני, לכי לשיטות טיפול שונות.

אם ניסית כמה פעמים ואת לא רואה שינוי...לדעתי - כנראה שהפעם הבאה לא תהיה שונה.

וסיפור קטן -

יש לי חבר בגילי (ואנחנו שנינו לא צעירים) שאף פעם לא הלך לאימונים/ טיפולים. תמיד ניסיתי לקחת אותו איתי אבל תמיד הוא לא רצה.

"לא מאמין בזה" הוא הפטיר.

צחוק הגורל - הבחור התחתן בשנה האחרונה. מאושר עד הגג. אני עדיין רווק, אחרי עשרות מפגשים שהיו יכולים לממן חתונה מפוארת...

בסופו של דבר יש מלך שהוא קובע מה יהיה. (וזה מבלי להוריד בחשיבות של ההשתדלות שלנו)

ומציין:

הרבה דברים שלא יקדמו לחתונה יכולים לעזור בחיים או בהתמודדות, או לקדם לקראת גם אם לא יביאו לתוצאה מיידית.

לפעמים יש משהו שצריך לפתור אבל זה לא אומר שמיד מתחתנים.

הרבה פעמים הליווי או איזשהו טיפול חשוב כדי לוודא שלא השארנו נקודות פתוחות. כמו לבדוק שהדלת נעולה כשיוצאים. בדרך כלל היא כן, אבל לא רוצים לפספס את הפעם שלא. ואז אחרי ליווי כזה יכולה להיות תחושה של "אוקיי, אני בסדר, אין לי בעיה".

האם פחד מחתונה מעכב אותי? שווה לבדוק. האם היחס שלי לנישואין בשל מספיק כדי לנהל מערכת יחסים שתוביל לחתונה? שווה לבדוק. האם אני נותן בעצמי מספיק אמון? שווה לבדוק.

ואחרי הכל, יש כאלה שיזיקו יותר מאשר יביאו תועלת, יש כאלה שלא יתאימו לך באופן אישי, יש כאלה שלא יבינו אותך, יש כאלה שיפעילו עליך תבנית שלא מתאימה לבעיה שלך. אפילו פגישה אחת לפני שמתחייבים לא אומרת שברגע שנכנסים למסלול ארוך טווח דברים לא יתהפכו עליך.

ובכל זאת, זה תחום שמקדם, ושווה להשקיע בו. מעט? הרבה? שיקולים מורכבים, תלוי בתקציב, בלחץ/נחישות לחתונה, ועוד.

אל תסתבכי- אם עדיין לא קרה מה שאת רוצה ואת מרגישה שחסרים לך כלים או שיש משהו שעדיין לא הבנת, 

תלכי לאחת התוכניות שמעניינות אותך וניראות לך איכותיות ויש לך עליהם המלצות.

בכל מקרה, אם את נרשמת לאחת התוכניות ומרגישה שזה כבר לא מדבר אליך- פשוט תפסיקי את המנוי/ התשלום.

אני מאמינה שיש הרבה דברים כדי למצוא את מה שחסר לך (כלים וכד'), התפקיד שלך זה לחפש מה הכי מדויק לך ומה הכי מדבר אליך. זה נכון, לא כל תוכנית תדבר אליך ותרכוש את האמון שלך.. את צריכה לבדוק מה הכי מתאים לך, ולפי זה להירשם ולצמוח.

וכמובן לזכור שמה שלא מתאים לך- את לא חייבת להישאר.

אני אגיד לך באופן אישי שאני דווקא כן נמצאת בפרויקט 252 ומאוד מאוד נהינת! אני כן ממליצה להירשם, אבל כמובן תבדקי מה שמתאים לך ותשאלי אנשים סביבך אם ממליצים

בסופו של דבר, כל השפע של מאמנים שקיים זה בגלל שהשוק דורש אותם ולכן הם חייבים לשווק את עצמם.

לדעתי, רובם (אם לא כולם) עובדים סביב אותם רעיונות ונשענים על אותו בסיס בהבנת נפש האדם - אבל כל אחד מסתכל על זה מהזווית שלו. ככה שלא תפסידי אם לא תרשמי לכל התוכניות שיש - מספיק רק את התוכנית שהכי מתאימה לך.

לכן, ללכת לאימון של אחד על אחד נראה לי מאוד מפתח (הרבה יותר מלצפות בווידאו). איך לבחור? לכולם היום יש יוטיוב/בלוג/וכו' כך שאפשר להתרשם וללכת למי שהכי נשמע לך שמדבר אלייך. ככה שתתחברי אליו/אליה. 

מניסיון שלי, ללמוד לבד "מהחיים" זה לימוד איטי יותר ומייגע. לקרוא ספר יכול לזרז את התהליך ולעבוד עם איש מקצוע זה הרבה יותר משמעותי ומלמד. אפילו אם מגיעים סקפטיים.

ככה זה בכל שיווק.

לא רק דברים שקשורים לשידוכים.

את מרגישה שהיו לך קשרים טובים ומשמעותיים במשך השנים שאת יוצאת?

את מרגישה שאת מוכנה לזוגיות והכל סבבה איתך?

את רואה את עצמך מתחתנת מנהלת בית וכולי וכולי?

אם כן - לא נראה שאת צריכה מעבר ברמה הבסיסית.

כולנו 'תקועים' ברווקות במידה מסויימת.

אך ישנם הרבה אנשים שפשוט עדיין לא מצאו...

פשוט כי הם לא מצאו.

אפשר לפתח ספקולציות למה לא ולמה כן וכולי

אבל ההיסטוריה מראה שהרבה אנשים טובים המשיכו להיות רווקים גם בגילאים מאוחרים

ומצאו מתישהו.

זה שבנאדם חושב ש'הוא לא בסדר' זה תיוג שלילי שלא עושה טוב לבנאדם.

מכיר אדם טוב שהלך לקאוצ'ר והוא רק הרגיע אותו.

אמר לו שגם הוא מצא את אשתו רק בשלב יותר מאוחר של החיים. קורה גם לטובים ביותר. 

את יכולה להרשם!

אם יש אמצעים וכוחות אז למה לא לנסות?

אבל הכי חשוב -

אל תבני על שום דבר באופן מחייב!!

כל פרוייקט - הוא דלת פתוחה למשהו חיובי שיכול לבוא.

יכול להיות שהוא יכנס דרך הדלת הזאת ויכול להיות שלא.

מחישוב פשוט - שפותחים הרבה דלתות - פותחים הרבה הזדמנויות - יש הרבה יותר סיכוי שיקרה משהו טוב.

(אני מדבר על נסיונות לשידוכין ולא על מאמנים למיניהם - עליהם כדאי משהו מוגבל בגדר הסביר לעת הצורך)

אם בנאדם בונה על משהו זה גורם רק לעוגמת נפש חלילה.

לנסות משהו בלי לבנות עליו הרים וגבעות אלא רק לפתוח פתח.

זאת אפשרות טובה.

אני גם מאמנת וגם בנבחרת של 252...

ולכן - טוב לך? - קבלי.

מעצבן אותך?  - סנני...
 

כדאי בשלב ראשון שתשימי בצד את הדחיפות של מחיר המבצע

ותחשבי צלול.

החלטה שלך תחת לחץ היא לא מומלצת.

את נשמעת מאד עובדת, מתבוננת, עושה תהליכים, מתקדמת.

ומתוך זה - די בוודאות מתאימה לאימון.

לגבי האם את צריכה את זה,

יש כאלה שלא צריכות אימון.

הן באמת מסתדרות טוב,
יש להן הצעות,

מפתחות קשרים ארוכים

מתנהלות בבטחון

צעירות ומתחילות 

ועוד.

אני לא מקבלת אותן בדר"כ

אלא אם כן הן רוצות שיחת בירור ספיציפית על מה הן מחפשות

או התלבטויות בתוך קשר.

ויש כאלה שבוודאות צריכות אימון.

דוג' מהקליניקה? (בשינוי פרטים ענקקק כמובן....)
בנות שמעולם לא עברו את הדייט השני
בנות שיצאו עם כמה עשרות בחורים ולא מבינות מה לא עובד להן

בנות שלא מצליחות לדייק מה הן מחפשות ומתוך זה יוצאות עם לא מתאימים ונשחקות

בנות שפוסלות הצעה אחרי הצעה. 

בנות שלא ממש רוצות להתחתן, ומתחת לחוסר הרצון אנחנו חושפות פחד מטורף שמכבה את הרצון הטבעי שלהן.

בנות שסוחבות חוויות משפחתיות שמעוררות פחדים.

בנות שהפחד משתק אותן והן לא מצליחות להתקדם מהצעה לדייט או בתוך קשרים.

בנות שתמיד בשלב מסוים מתקדם בקשר, הוא מתפוצץ - והן לא מבינות מה קרה שם.

בנות שלא מצליחות להתנהל בחופשיות ובטבעיות בדייטים בכלל.

בנות שבכל פעם שמשהו מפריע להן, עוזבות ולא מוכנות לעבודת עומק מול הנק' שעולה.

בנות שתמיד הבחורים זורקים אותן.

ויש עוד הרבה.

ומי יכולה להיתרם מאימון?

כל אחת.

יש פה קיצור דרך משמעותי.

שלא נבחן רק בהאם הייתה חתונה - כי זו תוצאה של אימון למרחקים ארוכים ברוב המקרים.

והתוצאה קיימת בהחלט.במספרים מרשימים.

גם אור אלון מדבר בספר שלו על הליווי כמשמעותי לראות דברים נכון ובפרופורציה.

התפוקה, כשיושבת איתך מישהי מקצועית שמכוונת אותך לתשובות הפנימיות בנפש שלך

היא לאין ערוך.

תמיד.

גם אם את שייכת לקבוצה הראשונה, שלא צריכות אימון.

 אני מתאמנת כל הזמן (לא על חתונה כמובן, אלא על נ' בחיים שלי והצפות רגשיות שונות )

ועוד לא הייתה לי שיחת אימון שלא חידשה לי משהו בהקשרים של דברים אצלי בנפש,
בלהבין את עצמי

בלדייק את נק' העבודה.

בלדעת מה אני רוצה בתוך ים של בלבול.

האימון מיועד לבריאות בנפשן, לבנות מוצלחות ורגילות וחברתיות ומהממות.

המתאמנות שלי - אחת אחת כאלה!

אדם רואה נגעי אחרים ועיוור לנגעי עצמו.

ומתוך המקום הזה, נחזור אלייך

אני לא יודעת בת כמה את וכמה דייטים עברת וכמה קשרים ארוכים.

כל שיעור ולמידה שקיימים היום ושאת מתחברת אל התוכן ואל המעביר/ה,

הם מתנה בפני עצמה.

כי יש מה ללמוד בהתנהלות בונה קשר בדייטים.

ורובם חינם ביוטיוב או ברשימות  תפוצה או במחירי עלות נמוכים.

לגבי תהליך אישי,

את בטוח יכולה להתקדם איתו

להתנהל נכון יותר בדייטים ובהצעות

להבין מה באמת בעומק מפריע לך בבחור,

ומתוך זה לא לעזוב על דברים שוליים (שברגע הראשון נראים כסיבה לעזיבה)

וסיכוי טוב- מצוין - מעולה שאימון יפתח לך את המסלול לחתונה.

והליווי בתוך קשר יעזור לך לבנות אותו בטוב ובחיבור לאינטואיציה והרגשות שלך.

להבטיח? אף אחד לא יכול 

יש מתכנן תכניות

והוא - לפעמים מתכנן שלמרות מאמצי על,

לא נשיג תוצאה מסויימת.

ולכן גם אני מתרחקת מהבטחה של - שנה אצלי ואת 100% מאורסת.

מה אבטיח?

הסיכוי ענק שאחרי שנה אימון תהיי מאורסת.

אחוזה הצלחה גבוהים מאד ובדוקים.

אם זה בגדר השתדלות קריטית?

רק את יכולה לענות לעצמך.

אני ממליצה לך לחפש מישהי שאת מתחברת לתכנים והסגנון שלה

לעקוב אחריה תקופה בפייס / יוטיוב / וואטסאפ / תפוצת מייל

ואם יש לה מוצר דיגיטלי לא יקר מידי (לי יש),

לרכוש ולהרגיש את האנרגיה שלה

והתובנות שלה

ואז - לפנות ולהתלבט איתה 1:1 אם את מתאימה לאימון

ואם היא תוכל לעזור לך.

ורק אחרי שיחה אחת בתשלום להחליט אם הכיוון נראה לך ולהתחייב על סידרה של אימון.

יש הרבה שעשיתי איתן את השיחת היכרות הזו 

ולא קיבלתי אותן

אלא עודדתי אותן להמשיך בצורה הטובה שהן מתנהלות כבר.

ה' יצליח דרכך

ותמשיכי לברר לעצמך דברים שחשובים לך.

ויש טווחי מחירים משתנים.

אתן לך חלק מהשיקולים:

כמות הקורסים שמאמן איכותי שילם עליהם, מגיע לסכום של 5 ספרות בשנתיים הראשונות

ו6 ספרות בתוך כמה שנים.

אם אתה רוצה לפגוש מאמן מקצוען באמת, התשלום שלך ושל שאר המתאמנים מאפשר לו להיות בהתקדמות כל הזמן.

ותכלס - הוא גם יבין , יאבחן ויכוון אותך בפחות זמן ביחס למאמן שלמד מעט מאד. כך שבסוף זה גם מחזיר את עצמו, ללכת לטובים יותר (אני גם עושה את זה כמתאמנת לא מעט ומשלמת יותר ממה שאני גובה, כדי לפתור קשיים שלי)

יש לנו הוצאות תמידיות בעסק: קליניקה, מיסים, רועה חשבון, פרסום, יעוץ עיסקי, רשימות תפוצה ועוד ועוד ועוד.

כך שההכנסה בנטו היא 50% בערך. 

ועוד עניין,

האימון דורש רמת קשב, אמפתיה, פניות, יכולת הכלה של כאבים מטורפים שעולים

ברמת ריכוז גבוהה מאד.

כך שאין באמת אפשרות לאמן 5 ימים המוני מתאמנות אחת אחרי השנייה ולעשות את זה מקצועי.

כמה היית מצפה שיעלה לך אימון של שעה ורבע?

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

"בשלות מלאה". אם מישהי התחתנה בגיל 19 והקימה בית יציב עם קשר פתוח אוהב, זו בשלות מלאה? מה המדד בעצם?

לגבי ההבדל בין גיל 22 ל27 מסכימה איתך, יש איזו תחושה של סיר לחץ סביב גיל 21-22 ש"כולן מתחתנות"

בשלות ..היכולת לקבל החלטות מתוך היכרות עם עצמך אחריות תקשורת טובה ובחירה מודעת

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך