דווקא מקומות שמבטיחים לי ''תוך איקס זמן את מקבלת ישועה''- לא מעוררות אמון אצלי.

אני לא מאמינה שיש מישהו שיכול להבטיח לי משהו תוך זמן מסוים חוץ מהקב''ה.

אז כל מי שהוא בן אנוש יכול להבטיח לי רק שיש לו כלים טובים לתת לי שיקדמו אותי. איך זה ישפיע עליי? האם זה יעזור לי להשיג את מה שאני רוצה? אפחד לא יכול לדעת או להבטיח. ומי שכן- אני לא מאמינה לו.

את מרגישה שבפעמים שאמרת לא, פעלת לא נכון?

יש דברים שאת לא מודעת לגביהם שיש מצב מונעים אותך מלהתחתן?

את מרגישה שיש משהו שתוקע אותך? מפריע לך מלהגיע למצב של נשואה?

האם את יודעת מה את צריכה בקשר? מה את מחפשת בבחור שלך?

האם את מגיעה מפוקסת עם הרצון שלך?

האם את ברורה לעצמך?

כשאת בהיכרות עם בחור את מרגישה שאת מתנהלת נכון מולו? שאת מצליחה להביא את עצמך כמו שאת האמיתי?

אם לא (או כן לפי השאלה האחרונה חח), אז אין טעם לדעתי לכל ההדרכות האלו. מיותר. באמת חשוב להיות בשלמות פנימית מבפנים. להיות במודעות למה קורה בתוך הקשר מבחינת ההחלטות שאת לוקחת. ולהיות בביטחון שאת פועלת נכון! 

השאלה מאיזה נקודה את עכשיו מתקדמת ומשתפרת בכוחות עצמך-

בנקודה שאת שלמה עם עצמך ועם איך שאת מתנהלת בדייטים?

(שלמה זה אומר בפנים את מרגישה שטוב לך, שאת מתנהלת נכון, את לא מתחרטת על החלטות שקיבלת, את יודעת שפעלת נכון, את יודעת שעשית את המקסימום השתדלות שלך וזה כבר לא באחריותך יותר. כי ללמוד תמיד אנחנו נלמד, אבל יש נקודה שהלמידה היא כבר מתוך מקום של שלימות וזאת כבר למידה אחרת לגמרי.)

או שאת לומדת מתוך מקום שמשהו בפנים מציק ולא בטוח בעצמו.

למידה מתוך מקום ששלם עם עצמו זה כמו בית שהוא כבר מוכן ועכשיו אפשר להכניס בו כלים, ורהיטים, ולעצב אותו, ולשפץ וכו'

ולמידה מתוך מקום לא שלם זה כמו בית שהיסודות שלו לא יציבים או שהוא עדיין בתהליך של בניה שמצריך בירור עם עזרה מבחוץ.

גילוי נאות - 

אני רווק.

הלכתי להמון אימונים/טיפולים אצל מאמנים/ות, פסיכותרפיסטים/יות ופסיכוקינזיסית אחת (אם מישהו יודע מה זה).

כמה זה המון? למעלה מ10 מטפלים שונים. מעל 90 מפגשים במצטבר עד היום.

אני עדיין רווק.

אני מעלה כמה כמה דברים למחשבה:

1. יש כאלו שאימונים/טיפולים עזרו להם. והם התחתנו. ואחרי שהם התחתנו, הם שלחו מכתבי תודה והמלצה למאמן/מאמנת שלהם והמכתב הזה הפך להיות התעודת זהות/מכתב המלצה שאותו מאמן ישר מציג ביחד עם הפרסומת שלו לאימון.

אז אם מעולם לא הלכת לאימון/טיפול - לכי על זה ובגדול.

תשקיעי, תעשי שיעורי בית ובעז"ה תתחתני.

אבל צריך לקחת בחשבון שיש המון אנשים שהלכו לאימונים/טיפולים כאלו ואחרים וזה לא עזר להם.

ואני מאחל לך לא להיות מאלה. אבל צריך לקחת בחשבון שיש גם כאלה.

2. אל תצפי מאף מאמנת להבטיח לך שתתחתני אחרי מספר פגישות איתה. אף אחת ואף אחד לא יכול (ואסור להם) להבטיח את זה. 

בנוסף, לעולם לא תוכלי לבוא בטענות למאמנת שלא התחתנת, מכיוון שיש להם תשובה מוכנה אולטימטיבית:

"לא רצית מספיק".

3. לקחת בחשבון שכן,..לצערי יש הרבה אנשים שעושים סיבוב על רווקים ורווקות, ומנצלים את חוסר הביטחון והוודאות לשווק להם שרק אם הם יעשו את הצעד הבא, אז אם במסלול מובטח לחתונה...

ושוב, אני לא טוען שאלו כולם, ואני לא טוען גם שזה אף פעם לא עובד.

יש שהתחתנו אחרי אימונים ו/או טיפולים פסיכולוגיים כאלה ואחרים. ויש שלא.

בסופו של דבר, גם המאמנים/ות עם כל הרצון הטוב לעזור (ולא בציניות), צריכים להביא פרנסה הביתה.

סיכומו של דבר - 

אם לא הלכת. לכי, תנסי. אימון אחד לא עבד - תנסי עוד אחד. תגווני, לכי לשיטות טיפול שונות.

אם ניסית כמה פעמים ואת לא רואה שינוי...לדעתי - כנראה שהפעם הבאה לא תהיה שונה.

וסיפור קטן -

יש לי חבר בגילי (ואנחנו שנינו לא צעירים) שאף פעם לא הלך לאימונים/ טיפולים. תמיד ניסיתי לקחת אותו איתי אבל תמיד הוא לא רצה.

"לא מאמין בזה" הוא הפטיר.

צחוק הגורל - הבחור התחתן בשנה האחרונה. מאושר עד הגג. אני עדיין רווק, אחרי עשרות מפגשים שהיו יכולים לממן חתונה מפוארת...

בסופו של דבר יש מלך שהוא קובע מה יהיה. (וזה מבלי להוריד בחשיבות של ההשתדלות שלנו)

ומציין:

הרבה דברים שלא יקדמו לחתונה יכולים לעזור בחיים או בהתמודדות, או לקדם לקראת גם אם לא יביאו לתוצאה מיידית.

לפעמים יש משהו שצריך לפתור אבל זה לא אומר שמיד מתחתנים.

הרבה פעמים הליווי או איזשהו טיפול חשוב כדי לוודא שלא השארנו נקודות פתוחות. כמו לבדוק שהדלת נעולה כשיוצאים. בדרך כלל היא כן, אבל לא רוצים לפספס את הפעם שלא. ואז אחרי ליווי כזה יכולה להיות תחושה של "אוקיי, אני בסדר, אין לי בעיה".

האם פחד מחתונה מעכב אותי? שווה לבדוק. האם היחס שלי לנישואין בשל מספיק כדי לנהל מערכת יחסים שתוביל לחתונה? שווה לבדוק. האם אני נותן בעצמי מספיק אמון? שווה לבדוק.

ואחרי הכל, יש כאלה שיזיקו יותר מאשר יביאו תועלת, יש כאלה שלא יתאימו לך באופן אישי, יש כאלה שלא יבינו אותך, יש כאלה שיפעילו עליך תבנית שלא מתאימה לבעיה שלך. אפילו פגישה אחת לפני שמתחייבים לא אומרת שברגע שנכנסים למסלול ארוך טווח דברים לא יתהפכו עליך.

ובכל זאת, זה תחום שמקדם, ושווה להשקיע בו. מעט? הרבה? שיקולים מורכבים, תלוי בתקציב, בלחץ/נחישות לחתונה, ועוד.

אל תסתבכי- אם עדיין לא קרה מה שאת רוצה ואת מרגישה שחסרים לך כלים או שיש משהו שעדיין לא הבנת, 

תלכי לאחת התוכניות שמעניינות אותך וניראות לך איכותיות ויש לך עליהם המלצות.

בכל מקרה, אם את נרשמת לאחת התוכניות ומרגישה שזה כבר לא מדבר אליך- פשוט תפסיקי את המנוי/ התשלום.

אני מאמינה שיש הרבה דברים כדי למצוא את מה שחסר לך (כלים וכד'), התפקיד שלך זה לחפש מה הכי מדויק לך ומה הכי מדבר אליך. זה נכון, לא כל תוכנית תדבר אליך ותרכוש את האמון שלך.. את צריכה לבדוק מה הכי מתאים לך, ולפי זה להירשם ולצמוח.

וכמובן לזכור שמה שלא מתאים לך- את לא חייבת להישאר.

אני אגיד לך באופן אישי שאני דווקא כן נמצאת בפרויקט 252 ומאוד מאוד נהינת! אני כן ממליצה להירשם, אבל כמובן תבדקי מה שמתאים לך ותשאלי אנשים סביבך אם ממליצים

בסופו של דבר, כל השפע של מאמנים שקיים זה בגלל שהשוק דורש אותם ולכן הם חייבים לשווק את עצמם.

לדעתי, רובם (אם לא כולם) עובדים סביב אותם רעיונות ונשענים על אותו בסיס בהבנת נפש האדם - אבל כל אחד מסתכל על זה מהזווית שלו. ככה שלא תפסידי אם לא תרשמי לכל התוכניות שיש - מספיק רק את התוכנית שהכי מתאימה לך.

לכן, ללכת לאימון של אחד על אחד נראה לי מאוד מפתח (הרבה יותר מלצפות בווידאו). איך לבחור? לכולם היום יש יוטיוב/בלוג/וכו' כך שאפשר להתרשם וללכת למי שהכי נשמע לך שמדבר אלייך. ככה שתתחברי אליו/אליה. 

מניסיון שלי, ללמוד לבד "מהחיים" זה לימוד איטי יותר ומייגע. לקרוא ספר יכול לזרז את התהליך ולעבוד עם איש מקצוע זה הרבה יותר משמעותי ומלמד. אפילו אם מגיעים סקפטיים.

ככה זה בכל שיווק.

לא רק דברים שקשורים לשידוכים.

את מרגישה שהיו לך קשרים טובים ומשמעותיים במשך השנים שאת יוצאת?

את מרגישה שאת מוכנה לזוגיות והכל סבבה איתך?

את רואה את עצמך מתחתנת מנהלת בית וכולי וכולי?

אם כן - לא נראה שאת צריכה מעבר ברמה הבסיסית.

כולנו 'תקועים' ברווקות במידה מסויימת.

אך ישנם הרבה אנשים שפשוט עדיין לא מצאו...

פשוט כי הם לא מצאו.

אפשר לפתח ספקולציות למה לא ולמה כן וכולי

אבל ההיסטוריה מראה שהרבה אנשים טובים המשיכו להיות רווקים גם בגילאים מאוחרים

ומצאו מתישהו.

זה שבנאדם חושב ש'הוא לא בסדר' זה תיוג שלילי שלא עושה טוב לבנאדם.

מכיר אדם טוב שהלך לקאוצ'ר והוא רק הרגיע אותו.

אמר לו שגם הוא מצא את אשתו רק בשלב יותר מאוחר של החיים. קורה גם לטובים ביותר. 

את יכולה להרשם!

אם יש אמצעים וכוחות אז למה לא לנסות?

אבל הכי חשוב -

אל תבני על שום דבר באופן מחייב!!

כל פרוייקט - הוא דלת פתוחה למשהו חיובי שיכול לבוא.

יכול להיות שהוא יכנס דרך הדלת הזאת ויכול להיות שלא.

מחישוב פשוט - שפותחים הרבה דלתות - פותחים הרבה הזדמנויות - יש הרבה יותר סיכוי שיקרה משהו טוב.

(אני מדבר על נסיונות לשידוכין ולא על מאמנים למיניהם - עליהם כדאי משהו מוגבל בגדר הסביר לעת הצורך)

אם בנאדם בונה על משהו זה גורם רק לעוגמת נפש חלילה.

לנסות משהו בלי לבנות עליו הרים וגבעות אלא רק לפתוח פתח.

זאת אפשרות טובה.

אני גם מאמנת וגם בנבחרת של 252...

ולכן - טוב לך? - קבלי.

מעצבן אותך?  - סנני...
 

כדאי בשלב ראשון שתשימי בצד את הדחיפות של מחיר המבצע

ותחשבי צלול.

החלטה שלך תחת לחץ היא לא מומלצת.

את נשמעת מאד עובדת, מתבוננת, עושה תהליכים, מתקדמת.

ומתוך זה - די בוודאות מתאימה לאימון.

לגבי האם את צריכה את זה,

יש כאלה שלא צריכות אימון.

הן באמת מסתדרות טוב,
יש להן הצעות,

מפתחות קשרים ארוכים

מתנהלות בבטחון

צעירות ומתחילות 

ועוד.

אני לא מקבלת אותן בדר"כ

אלא אם כן הן רוצות שיחת בירור ספיציפית על מה הן מחפשות

או התלבטויות בתוך קשר.

ויש כאלה שבוודאות צריכות אימון.

דוג' מהקליניקה? (בשינוי פרטים ענקקק כמובן....)
בנות שמעולם לא עברו את הדייט השני
בנות שיצאו עם כמה עשרות בחורים ולא מבינות מה לא עובד להן

בנות שלא מצליחות לדייק מה הן מחפשות ומתוך זה יוצאות עם לא מתאימים ונשחקות

בנות שפוסלות הצעה אחרי הצעה. 

בנות שלא ממש רוצות להתחתן, ומתחת לחוסר הרצון אנחנו חושפות פחד מטורף שמכבה את הרצון הטבעי שלהן.

בנות שסוחבות חוויות משפחתיות שמעוררות פחדים.

בנות שהפחד משתק אותן והן לא מצליחות להתקדם מהצעה לדייט או בתוך קשרים.

בנות שתמיד בשלב מסוים מתקדם בקשר, הוא מתפוצץ - והן לא מבינות מה קרה שם.

בנות שלא מצליחות להתנהל בחופשיות ובטבעיות בדייטים בכלל.

בנות שבכל פעם שמשהו מפריע להן, עוזבות ולא מוכנות לעבודת עומק מול הנק' שעולה.

בנות שתמיד הבחורים זורקים אותן.

ויש עוד הרבה.

ומי יכולה להיתרם מאימון?

כל אחת.

יש פה קיצור דרך משמעותי.

שלא נבחן רק בהאם הייתה חתונה - כי זו תוצאה של אימון למרחקים ארוכים ברוב המקרים.

והתוצאה קיימת בהחלט.במספרים מרשימים.

גם אור אלון מדבר בספר שלו על הליווי כמשמעותי לראות דברים נכון ובפרופורציה.

התפוקה, כשיושבת איתך מישהי מקצועית שמכוונת אותך לתשובות הפנימיות בנפש שלך

היא לאין ערוך.

תמיד.

גם אם את שייכת לקבוצה הראשונה, שלא צריכות אימון.

 אני מתאמנת כל הזמן (לא על חתונה כמובן, אלא על נ' בחיים שלי והצפות רגשיות שונות )

ועוד לא הייתה לי שיחת אימון שלא חידשה לי משהו בהקשרים של דברים אצלי בנפש,
בלהבין את עצמי

בלדייק את נק' העבודה.

בלדעת מה אני רוצה בתוך ים של בלבול.

האימון מיועד לבריאות בנפשן, לבנות מוצלחות ורגילות וחברתיות ומהממות.

המתאמנות שלי - אחת אחת כאלה!

אדם רואה נגעי אחרים ועיוור לנגעי עצמו.

ומתוך המקום הזה, נחזור אלייך

אני לא יודעת בת כמה את וכמה דייטים עברת וכמה קשרים ארוכים.

כל שיעור ולמידה שקיימים היום ושאת מתחברת אל התוכן ואל המעביר/ה,

הם מתנה בפני עצמה.

כי יש מה ללמוד בהתנהלות בונה קשר בדייטים.

ורובם חינם ביוטיוב או ברשימות  תפוצה או במחירי עלות נמוכים.

לגבי תהליך אישי,

את בטוח יכולה להתקדם איתו

להתנהל נכון יותר בדייטים ובהצעות

להבין מה באמת בעומק מפריע לך בבחור,

ומתוך זה לא לעזוב על דברים שוליים (שברגע הראשון נראים כסיבה לעזיבה)

וסיכוי טוב- מצוין - מעולה שאימון יפתח לך את המסלול לחתונה.

והליווי בתוך קשר יעזור לך לבנות אותו בטוב ובחיבור לאינטואיציה והרגשות שלך.

להבטיח? אף אחד לא יכול 

יש מתכנן תכניות

והוא - לפעמים מתכנן שלמרות מאמצי על,

לא נשיג תוצאה מסויימת.

ולכן גם אני מתרחקת מהבטחה של - שנה אצלי ואת 100% מאורסת.

מה אבטיח?

הסיכוי ענק שאחרי שנה אימון תהיי מאורסת.

אחוזה הצלחה גבוהים מאד ובדוקים.

אם זה בגדר השתדלות קריטית?

רק את יכולה לענות לעצמך.

אני ממליצה לך לחפש מישהי שאת מתחברת לתכנים והסגנון שלה

לעקוב אחריה תקופה בפייס / יוטיוב / וואטסאפ / תפוצת מייל

ואם יש לה מוצר דיגיטלי לא יקר מידי (לי יש),

לרכוש ולהרגיש את האנרגיה שלה

והתובנות שלה

ואז - לפנות ולהתלבט איתה 1:1 אם את מתאימה לאימון

ואם היא תוכל לעזור לך.

ורק אחרי שיחה אחת בתשלום להחליט אם הכיוון נראה לך ולהתחייב על סידרה של אימון.

יש הרבה שעשיתי איתן את השיחת היכרות הזו 

ולא קיבלתי אותן

אלא עודדתי אותן להמשיך בצורה הטובה שהן מתנהלות כבר.

ה' יצליח דרכך

ותמשיכי לברר לעצמך דברים שחשובים לך.

ויש טווחי מחירים משתנים.

אתן לך חלק מהשיקולים:

כמות הקורסים שמאמן איכותי שילם עליהם, מגיע לסכום של 5 ספרות בשנתיים הראשונות

ו6 ספרות בתוך כמה שנים.

אם אתה רוצה לפגוש מאמן מקצוען באמת, התשלום שלך ושל שאר המתאמנים מאפשר לו להיות בהתקדמות כל הזמן.

ותכלס - הוא גם יבין , יאבחן ויכוון אותך בפחות זמן ביחס למאמן שלמד מעט מאד. כך שבסוף זה גם מחזיר את עצמו, ללכת לטובים יותר (אני גם עושה את זה כמתאמנת לא מעט ומשלמת יותר ממה שאני גובה, כדי לפתור קשיים שלי)

יש לנו הוצאות תמידיות בעסק: קליניקה, מיסים, רועה חשבון, פרסום, יעוץ עיסקי, רשימות תפוצה ועוד ועוד ועוד.

כך שההכנסה בנטו היא 50% בערך. 

ועוד עניין,

האימון דורש רמת קשב, אמפתיה, פניות, יכולת הכלה של כאבים מטורפים שעולים

ברמת ריכוז גבוהה מאד.

כך שאין באמת אפשרות לאמן 5 ימים המוני מתאמנות אחת אחרי השנייה ולעשות את זה מקצועי.

כמה היית מצפה שיעלה לך אימון של שעה ורבע?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.