הגבתי לעניין שאתה פתחת, את מי סופרים.

אז נכון, גם אני מתלונן שהחרדים לא סופרים את הפוסקים שבצה"ד, 

אבל הדוגמאות שלי לזה זה מרן הרב ור' אברום שפירא, הרב אליהו והרב ישראלי, וכו'.

ולא אלו שהזכרת, שאותם - גם הבני תורה ה"סרוגים" לא סופרים....

ידידי, אם היית צריך לגגל בשביל לגלות שהוא רב עיר וכמעט הרב הראשי, אז אתה באמת באמת באמת לא בעניינים, אני יודע מגיל 12 מי הוא ומה הוא עושה.

ובאמת אין טעם שאנסה "לענות" כי זה להסביר מא' ועד ת', הכל מהתחלה,, ואין לי כוחות לזה.

ואני כן יודע, בני תורה זה אומר אנשים שמעניין אותם גדולי ישראל, שהיו טיפטיפה גדולים יותר מהרב סתיו, 

-הרב ישראלי, ר' אברום שפירא, הרב מרדכי אליהו, ה"ציץ אליעזר" ועוד, אני מקווה שהשמות האלו אומרים לך משהו...

אכן, לא כל מי שמכהן כרב עיר וכמעט נהיה הרב הראשי (תודה לה' שהציל אותנו מכך) מקבל מונופול על "הלכה סרוגה" ונהיה ראוי להורות בכל מה שבא לו....

אני באמת בהלם מכך שאתה מתווכח בלי להכיר כלום!

צריך להבין שיש היררכיה, וזה שבנאדם רב עיר לא הופך אותו לגדול הדור.

לא אותו, ולא את הר"מ שלי בישיבה, ולא את רב בית הכנסת שלי, ואת אף אחד מהם אני לא מתכוון לבזות. 

לא אמרתי "לא צריך לספור אותו"

אלא שבמציאות בני תורה "לא סופרים.

נכון שזה אותו תיאור מציאות, אבל יש הבדל בהתנסחות.

להציג את זה כאילו מישהו הזכיר את השם שלו ואני הגבתי "לא צריך לספור אותו", זה עוול.

מה שהיה שזה שמישהו אמר שהחרדים לא סופרים את ההלכה הסרוגה - ופירש - אותו,

ואני אמרתי, שהוא לא המייצג של "ההלכה הסרוגה" וגם הבני תורה סרוגים בפועל לא סופרים אותו.

עשה עם זה כרצונך, אני לא רואה בזה בזיון,

בעיקר הבנה של היררכיה.

(היררכיה - פירוש: אדם שחולק על גדולי הדור, מתעלם ממחאותיהם, ויוצא ב"אומץ" בכל מיני הלכות "פורצות דרך", אמור לקחת בחשבון שבני תורה, ששומעים לרבותיהם ולפוסקי הדור, לא יתחשבו בהתריו השונים, מה לעשות.)

... - נשואים טריים

אנל'א מבין, אני מקדיש זמן להתכתב עם מישהו שאפילו לא טורח לקרוא מה שאני כותב? שמגיב לי בלי לקרוא על מה הוא מגיב?

כמובן, שום דבר כאן הוא לא מתמטיקה. אי אפשר לקבוע כללים ברורים, אבל אפשר להרגיש כיוון.

ובכן, רב אמיתי וראוי, הוא רב ש-

הסתופף בצל רבני הדור הקודם, בצל גדולי ישראל, וקיבל מתורתם,

ממשיך את דרך הפסיקה, ולא עוסק בלברבר על "אומץ תורני" ו"התאמה לדור" ו"שיח רחב" ושאר בלה בלה.

מקבל את סמכות גדולי ישראל, ולא חושב את עצמו למוישה גרויס

(וזה, אגב, לא רק בנוגע ללקבל את סמכות גדולי הדור, אלא גם, לדוגמה, שלא מתכתש עם המדע, כגון הרב הגאון "יובל אשרוב"..)

ושגדולי ישראל מגבים אותו, ומסכימים על ידו... (וכמו שהזכרת, כמובן שרבים אמיתיים קיבלו ביקורת - אבל היא הייתה מאגפים מסויימים, וזה הגיוני לגמרי, מי ש"משום מה" כל האגפים רוטנים עליו, ואין שום גדול שמקבל את דרכו, שמע מינה ש....)

(ותשאלי - ומי אלו גדולי ישראל? התשובה - האלו שלפני שלושים שנה קיבלו את סמכות אלו שלפניהם...)

באופו כללי, רב פארו על לימוד התורה, ולא על חדשנות פורצת דרך. 

רב שעיקר הבשורה שלו זה האומץ ההלכתי שלו, והסקופים שהוא משחרר בדעות החדשניות והמותאמות שלו, ראוי לבדוק בציציותיו...

ואחרי אלו, כדאי גם לזכור שבסופו של דבר לא קשה להבחין מי באמת גדול בתורה ומי "מוסמך לרבנות", גם ללא קריטריונים.

מישהו חושב שהרב עובדיה והרב בני לאו דומים בגדלות התורנית?

גם בלי שום קריטריון ניתן לראות, שהאחד - עמל כל ימיו בתורה, ידע אותה על בוריה, חידש וחיבר בה בלי די, אהבה אהבת נפש וירא מלפגוע בה כמלא נימה, והשני - עם כל הכבוד, לא באותו סדר גודל, של אף אחת מההגדרות...

ואני ממש חולק על מה שאמרת שכל תת מגזר  מחזיק מהרבנים שלו ולא סופר את השאר,

אני, כאדם בהשקפת איזור מרכז,

מעריץ, מוקיר, וחרד לכבודם, של הרב אלישיב - החרדי, הרב ליכטנשטיין - הגושניק, הרב עובדיה - הספרדי העממי, הבבא סאלי - המקובל, הרב קאפח - הרציונאליסט התימני, הרב אוייערבאך - ה"פלגאי", וכן הלאה, על אף שאף אחד מהם אינו רבי ואינו קרוב לכך. ועל אף שחלקם חטפו על הראש מעמיתיהם..

את מי אני לא ממש מעריץ ולא אסמוך על פסקיהם? את בני לאו, את סתיו (הבן), את פיוטרקובסקי, ועוד כמה מהסוג הזה.

כעת - מצאי את ההבדלים, לאיזה קריטריונים עונים כוווולללללל הרשימה הראשונה, שבה רבים שונים ומשונים זה מזה, אך לא עונם חברי הרשימה השניה?

ועזבי קריטריונים, מבחינה אינסטינקטיבית, את לא רואה הבדל בין הרשימות? 

ויש אנשים על הגבול - אנשים שאכן הוכרו כת"ח אמיתיים, וככל הנראה יראי שמים, אבל עדיין דרכם אינה הדרך המסורה בהלכה, ואינם מקבלים סמכות הגדולים מהם - כגון הרב סתיו (האב, והיחיד מהשנים שראוי לתואר..) ולכן, למרבה הצער, גם את על פסקיו נאלץ לא לסמוך.

וכתבתי על זה במפורש.

האלו שלפני - אני יודע בגלל האלו שלפני-לפני

והלפני-לפני - לפי הלפני לפני לפני

את יכול להצביע לי מי המתיימר להיות גדול שבני לאו הולך על פיו? קיבל ממנו? 

ויש גם את מה שכתבתי על זה שרב עוסק בתורה והלכה כראוי, ותפארתו אינה על לחפש פירצות בהלכה. רב שכל כוחו בלעקור הלכה מכל כיוון - כנראה אינו רב.

וגם לגבי העמל בתורה, זה לא "רק סיפורים". את מוכנה לשים שני שקל על הסיכוי שפיוטרקובסקי עמלה בתורה כמו הרב אלישיב?

ומעניין, את באמת לא מרגישה בשום הבדל בין בני לאו ופיוטרקובסקי לרב שלמה שלמן אויירבך והחזון איש?

ואתגר לסיום: את מקבלת גם את הרפורמים כדעה לגיטימית? ולמה?

מנין האקסיומה שההלכה האמיתית היא דווקא ההלכה שאליה הרפורמים מתנגדים? לפי מה את שופטת מי צודק ומי לא?

ואגב, למרות שהחרדים מאוד אוהבים לעשות תעמולה מסויימת (....) לרב גורן הייתה בהחלט תמיכה מכובדת.

(ועוד חידוד - יש הבדל בין מקרה מסויים לבין דרך חיים, וכמו שכתבתי כמה פעמים - מי שתפארתו ופרסומו זה בכך שהוא מוצא בכל הזדמנות איך לעגל את ההלכה, זה מאוד מאוד לא גורם לחשוב שהוא נאמן אליה, זה הבדל חשוב בין הרב גורן לפיוטרקובסקי, וזה גם לא ההבדל היחיד)

ומה לגבי שאר מה שכתבתי?

@or1900

מי שמבטל איסורי דאורייתא, לדוגמה, הוא לא רב קטן ולא רב גדול, הוא פשוט רפורמי קטן וטיפש.

ואגב, אתה מדבר בצורה שסותרת את עצמך:

"לא אמרתי שהוא גדול דור,

אבל הוא רב ישוב

אז למה הוא רב קטן?"

אז חביבי, אותי לימדה הגננת - שגדול וקטן הם שני הפכים.

תחשוב על זה.

אגב, עד שאתה מדבר על תרבות דיון,

אני עוד ממתין להתנצלות על השקר הנבזי שהאשמת אותי במצח נחושה, כמו שכתבתי כאן:   ושוב הדמגוגיה. - נשואים טריים

אז יש רבנים שהם כן ויש שהם לא,

וגם בין אלו שהם לא גדולי הדור,

בהכרח יש רבנים גדולים יותר וקטנים יותר.

אמרו חז"ל: "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול" (שבת קיט ע"ב).

כשמשווים רב גדול לרב קטן - מבזים את הגדול.

אז כן, יש מדרגות וחשוב לדעת מה ההיררכיה הנכונה.

לדעת מי קטן ומי גדול ולא לטשטש את הגבולות ביניהם.

@or1900

ב. נראה שאתה החלטת למחוק כאן כמה מגדולי הדור,

שהתירו לעלות להר הבית וגם עלו בעצמם,

כמו הרב גורן והרב רבינוביץ' ולהבדיל בחל"ח הרב ליאור.

ג. העיקרון נכון: הר הבית, למשל, הוא סוגיה בה רק גדולי הדור ראויים להורות,

ולא כל רב. אם לא היו מגדולי הדור שמתירים לעלות - לא היה היתר לעלות.

גם אם "רבנים רבים אחרים" היו תומכים.

רק תמיכתם של הגדולים שמניתי יצרה היתר לעלות להר הבית.

ד. קרא שוב את הציטוט מדברי חז"ל שהבאתי קודם;

קטן וגדול נכון גם בין ת"ח. לא רק בקפה.

על השוואה בין גדולים לקטנים חרבה ירושלים.

חשוב לדעת מדרגות בתלמידי חכמים,

וכבר עמדו על כך גדולי ישראל בדורות שלפנינו.

@or1900

פסיקה בהלכות ציבור שמורה לגדולי הדור.

מדובר בשאלות חמורות שרק בעלי כתפיים רחבות רשאים לפסוק בהן.

ב. "רבנים ראשיים" זה לא מדד מוכרח לגדלות.

ג. אתה טוען שאתה עולה "למראות פסיקות הפוכות של גדולי הדור".

גדולי הדור נחלקו בנושא הזה. כמו שכתבתי, להר הבית התירו לעלות כמה מגדולי הדור.

אם לא היו מגדולי הדור שמתירים - לא היה היתר לעלות.

ד. כשאתה טוען ש"גדולי הדור" אסרו לעלות, אתה מוחק כמה מגדולי הדור שהתירו,

ומציג כאילו הם לא מגדולי הדור אע"פ שהם כן.

כשאתה משווה את גדולי הדור לרבנים אחרים - אתה מבזה את גדולי הדור,

כיוון שלא כולם שווים.

לא הזכרתי את זה באות או בפסיק.

אני מדבר על כתפיים וגדלות תורנית.

כשאתה משווה גדולים לקטנים - אתה מבזה את הגדולים.

בניגוד לדבריך: "יש כל כך הרבה תפיסות בנושא של רבנים...",

בין ת"ח אין שום "תפיסות". יש גדולים ויש קטנים יותר.

יש לכך אינספור מקורות. ושוב - אין שום קשר למגזר.

ופסקיו מקובלים בישראל. למשל: להתיר עגונות.

לא כל רב ראוי להתיר אשת איש. רק גדולים משורה ראשונה.

אני שואל שאלה פשוטה: האם כל אנפין שווים?

האם כל רב שסיים כעת מבחני סמיכה,

ראוי לפסוק בכל נושא ולחלוק על גדולים וזקנים ממנו בחכמה?

אם זה מה שיש לך לכתוב על כל מה שכתבתי - מאוד ניכר מה רמת המחלוקת כאן.

שמע חביבי, גם אני רב בישראל, ושלא תעיז להקטין אותי. ואני אומר שאני צודק, נקודה.

הנקודה היא שכשאדם הסביר בפירוט על ההבדלים הקיימים, בפועל, במציאות.

ולך מה שיש לומר זה "לא מתחבר ללהקטין אנשים".

זה אומר שאין כאן דיון, בהחלט, לא רק שאין "תרבות" דיון, אין כאן דיון בכלל.

לא מתחבר, אל תתחבר. היה שלום.

מוכיחה בדיוק את הטענה הזאת.

וזה לא שונה מהחרדים שמזלזלים מאוד ברבנינו (עד היום אני זוכר שיצא לי במקרה לקרוא את אחד מעיתוני הפרופוגנדה של יהדות התורה, והם כתבו שם "בית הדין ביטל את גיוריו של דרוקמן".

לכל אורך הכתבה, השם "דרוקמן" לא הופיע ולו פעם אחת לאחר התואר "רב" או כל תואר מכובד אחר.

סתם דרוקמן.

עם רבנים רבים "איני מסכים" ועדיין אכבדם במלא היקר.

והבאתי דוגמאות. אתה יכול לשוב ולקרוא.

אבל כן, אני לא קורא רב לכל עוקר תורה שמתהדר בתואר הזה כאילו זה הגדרה מקצועית, כמו אינסטלטור ונגר.

והתשובה הכי פשוטה ל"טענה הזאת" שציטטת - היא בכך - שאת כל מי שאכן מהווה גדול בישראל - אני מכבד עד מאוד, גם כשאיני מסכים על רוב דעותיו.

זה שהפכו את הדור שלנו לדור מטמטם שחייב לקרוא רב לכל מיש קורא לעצמו הרב, אני לא אשם.

ושיפסיקו בבקשה עם הדמגוגיה של לומר לכל מי שמזלזל ברפורמים שהוא  "מבזה את מי שלא חושב כמותו".

ביום שיהיו בדברי אי אלו רמזים לזלזול ברב ליכטנשטיין או ברב עובדיה או ברב קאפח או ברב גולדוויכט - אזמין אותכם בחפץ לב לרוגמני באתרוגיכם. עד אז - אין הדברים אלא דמגוגיה ותו לא.

אם אתה מתיימר להיות הוגן ובעל תרבות דיון,

אני דורש ממך לענות לשאלה הבאה

איך מי שהדגיש 3 פעמים בחמש דקות האחרונות

שהוא מעריץ של הרב אוייערבאך, הרב עובדיה, הרב ליכטנשטיין והרב קאפח.

מוגדר על ידך כמי שמזלזל ברבנים ש"לא מהמגזר הנכון"?

או שתיתן תשובה, או שפשוט יוכח שגם אתה בעל אפס תרבות דיון, שנהנה להשמיץ את מתנגדיו, ועוד בשקרים!! אני, אולי לא הייתי עדין, אבל לא השמצתי בשקריות.

ממתין לשמוע את תגובתך. 

(עריכה: עכשיו אני חושב, שאם היית צריך לגגל על הרב סתיו, כנראה אינך יודע גם מי הם השמות הנ"ל, ולכן אינך מבין את טיעוניי,

אז בכבוד - לך תגגל גם את השמות האלו, וחשב מסלול מחדש על מה שכתבת עלי.)

אין מה לומר, גבר גבר אתה.

וכעע, אנחנו כמובן מאמינים ש"יש לך הרבה מה לענות"...

זו החובה הראשונה.

אבל לא, אתה יודע רק להטיף *לאחרים*

אתה עצמך - נשאר פרא אדם וזה לא מזיז לך.

אף אחד לא חייב לחשוב כמוני.

כולם חייבים לדבר אמת.

אם אתה שקרן - אתה אפס.

ולא חביבי, זה לא יקרה,

אתה לא תצליח לטייח את השקר שלך בלהאשים אותי בחוסר תרבות..

אני בהלם מהמצב, 

עומד אדם

משקר!

נתפס בשקר!
נקרא להתנצל.

לא מתנצל

ומטיף למי שעליו הוא שיקר - לעבוד על התרבות.

העזות, אוי העזות.

לזה אני שם לב, אדון תרבות דיון יקר שלי.

מפליא הדבר, איך אתה ממשיך להתחמק ולא להגיב כלום לגבי השקר ששיקרת.

וכשאומרים לך להתנצל על השקר - אתה מגיב "לא אגרר לרמה הזו".

עז פנים מושלם.

כמובן וכמובן שמותר לך לחלוק עלי ולהגיד שמותר לשקר, איזה צד בכלל יש שלא?

אחזור שוב על השקר שלך:

אני אמרתי שאני מכבד את הרב עובדיה, הרב ליכטנשטיין, והרב אוייערבאך.

ואתה בחצפת פניך לומר שאני מכבד רק מי שבמגזר שלי.

רק לדעתי זה שקר?

הנני מתחייב קבל עם ועדה שאם תענה למה זה לא שקר - אפתח כאן שרשור חדש בו אני מעיד שאתה צודק בכל דבריך ואני סתם התכתשתי בך.

עכשיו נראה אותך.

והיותש אני מכבד רבנים מקצוות רחוקים ומנוגדים וממגזרים הופכיים לחלוטין. זה שיש אנשים שקוראים לעצמם רבנים ואני לא מקבל את זה - לא הופך את הקביעה הנ"ל לאמיתית.

ומשכך, המסקנה היא ששיקרת.

ושוב, אינני יודע מה רמת ההיכרות שלך עם שמות רבנים, אך הקשת שבין הרב כהנא לרב ליכטנשטיין, ובין הרב אוייערבאך לרב צביהודה, די מכסה את רוב רובם של המגזרים האורתודוכסיים המוכרים.

אם אני לא מוכן לקרוא בתואר כבוד למי שעוקר איסורי תורה, זה לא הופך אותי ל"מכבד רק את המגזר הנכון"

אלא אם כן "המגזר הנבון" הוא שם כולל לכל היראי שמיים, ואז, אכן כן, איני קורא רב למיש אינו ירא שמיים, מ'לעשות.

חס ושלום ש"כל תת מגזר מחזיק מהרבנים שלו ולא סופר את השאר"...  אולי זה עצמו סימן למשהו, אצל מ שהוא כך.

מי לנו גדול ותקיף מהרצי"ה קוק זצ"ל, שהיה יוצא לעיתים - לא קרובות - בתוקף רב כנגד דברים שאמרו רבנים אחרים, ביחוד אם היה בדבריהם ביזוי תלמידי חכמים - ועם זה היה מכבד בכבוד עצום כל  תלמיד חכם אמיתי, מכל מגזר.

השאלה שאלה טובה. קודם כל, ברור ש"סמיכה" זה יפה מאד - אבל זה לא מדד לתלמיד חכם גדול בהכרח. היום בהרבה כוללים להלכה, נבחנים בסוף ברבנות הראשית על הל' שבת, נידה, איסור והיתר, לפעמים עוד קצת. 

אז בוודאי שמי שלמד והצליח - הוא לא קטלא קניא. עמל הרבה, אמור לשלוט בחומר שהוא יותר ממה שלומדים במקביל בכמה וכמה מקצועות אקדמאיים, להבדיל.

אבל תלמיד חכם מהשורות הראשונות, זה מעבר לכך.

ה"חשיבות של המשרה", איננה תמיד ראָיה - אם כי בוודאי שרב שמכהן בכהונה רשמית, חייבים להתייחס אליו בכבוד רב, בהנחה שעושה את מלאכתו נאמנה.

גם "התנגדויות", לא תמיד מהוות ראיה (אעפ"י, שאם שומעים בחדרי חדרים, ולא דרך מתווכים ותקשורת, רואים בדרך כלל שלתלמידי חכמים אמיתיים יש כבוד גדול מכל צד, ללא קשר למיגזר. 

זכורני, כאנקדוטה, שסיפר לי הרב יגאל קמינצקי שליט"א, שהיה רב בגוש קטיף ומראשי מכון התורה והארץ כשהיה שם - שביקרו פעם אצל הרב ווזנר זצ"ל, שבוודאי נערץ ונקדש על כל גוני היהדות החרדית. דיברו איתו בענייני מצוות התלויות בארץ. חיקה באזני את הניגון, איך אמר להם הרב ווזנר בהתפעלות: "אתם תלמידי חכמים ג ד ו ל י ם...".

 כמה תלמידי חכמים יש שבקיאים בהלכות הללו..

הרב ווזנר היה מספיק גדול בשביל לא להתפעל מדקדוקי מגזר. ויש עוד כאלה. אם כי לצערנו יש גם דוגמאות אחרות).

בפשטות, הדרך לדעת מי גדול אמיתי - זה קודם כל שהוא ירא שמיים באמת (זה הכי קשה לדעת), וכמה שנים השקיע בלימוד התורה, ללמוד וללמד, מתוך גישה של יראת שמיים. עם הזמן, אפשר לרכוש גם קצת "חוש" לדברם הללו.

מכל מקום, צריך כבוד לכל תלמיד חכם (יראתו קודמת לחכמתו) - ולפעמים הפיתרון הוא, "עשה לך רב"... 

אגב, הרצי"ה קוק זצ"ל, נשאל פעם, מי קובע מי זה גדול הדור?.. ענה: גדול הדור קובע מי זה גדול הדור..

[כלומר, הוא יודע. לא שאני אומר שזה פותר בעיה לאנשים אחרים שאינם יודעים מי הוא באמת..]

כי משום מה נראה לי שיש כמה וכמה חובשי כיפות סרוגות, שהרבנים הנ"ל הם לא ממש כוס התה שלהם......

שצריכים לפתוח עכשיו את התלמודי תורה או לא?🤔

מדברים גבוהה גבוהה על ביזוי תלמידי חכמים.

ניק א': "איך אתה מדבר על הרב אליהו??? אני מוחה על ביזוי תלמידי חכמים! חוץ מהרב סתיו שהוא סתם אידיוט"

ניק ב': איך אתה מדבר על הרב סתיו?? אני מוחה על ביזוי תלמידי חכמים! חוץ מהרב בני לאו שהוא סתם אידיוט"

ניק ג': איך אתה מדבר על הרב בני לאו??? אני מוחה על ביזוי תלמידי חכמים! חוץ מהרבנים החרדים שהם סתם אידיוטים"

ניק ד': איך אתה מדבר על הרבים החרדים??? אני מוחה על ביזוי תלמידי חכמים! חוץ מהרבנים הציוניים שהם סתם אידיוטים"

ניק ה': כל הרבנים ועם ישראל עד האחרונים שבהם קדושים וטהורים. תלמדו לראות עין טובה. חוץ ממלכה פיוטרקובסקי שהיא סתם אידיוטית!

די שרוט: 🤦‍♂️🤦‍♂️🤦‍♂️🤦‍♂️🤦‍♂️🤦‍♂️🤦‍♂️🤦‍♂️🤦‍♂️🤦‍♂️🤦‍♂️🤦‍♂️

אף אחד לא חסין מפני ביקורת, גם הרב שלי וגם הרב שלך.

[אם כי אינני יודע לאיזה שרשורים זה קשור -= וגם לא כ"כ קראתי.

דומני שחלק מהביקורת לאחרונה כלפי דברים של רבנים מסויימים, היו דווקא בגלל ההלכה. הלכות פיקוח נפש וכד'. כמובן, הכל צריך בצורה מכבדת אישית]

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.