לא עשיתי בעבר ולא בהריונות הקודמים..
אבל עכשיו אנחנו בתקופת קורונה שזה מלחיץ יותר...
אשמח לדעת מנסיונכן האם כדאי...
תודה!!
במיוחד לא עכשיו, כשכולם גם ככה שומרים על מסיכות ועל ריחוק חברתי. הסיכויים להידבק בשפעת קטנים להפליא בעיניי, כשגם ככה נשמרים מחיידקים ומוירוסים יותר מדבקים.

אלה נתונים שמובאים בצורה מאוד מוטה ומגמתית.
בלידה לא כי חושבים שהתינוק יידבק מיחסי מין או מחט.. אפשר להידבק גם במהלך הליד מהאמא, ולא תמיד יודעים שלאשה יש את זה, האשה עצמה יכולה לא לדעת.
אבל תדעי שזה לא רק זה, תינוק קטן יכול גם להידבק מאנשים אחרים בסביבתו, בני משפחה וכו' במגע עם פצעים, מגבות משותפות... ודוקא בתינוקות במידה ונחשפים הסיכון לפתח נשאות כרונית היא גבוהה מאוד לעומת בגיל מאוחר יותר.
מהדברים ההזויים שאת אומרת פה. כן כן.. הכל בגלל החיסונים. נו טוב.
ממש מקווה שבנות בפורום לא יושפעו מזה. איכשהוא כל מתנגד חיסונים כל כך מבין ואלה שלמדו ועוסקים בתחום הם אלה שלא מבינים כלום.
תגידי את רצינית?
כמעט כל מחלה נגרמת מהחיסונים?
שמעת על וירוסים? חיידקים? זה קיים בעולם או שהכל זה רק חומרים נוראיים שאנשים מכניסים לחיסונים כדי להרוויח כסף??
ולגבי ה"הכל קורה בגלל הקרינה והאוכל והחיסונים"
יש לך מושג מה הלך בעולם לפני 100 שנה ואחורה? איזה עולם רע וכמה מוות ומחלות היו? לפני שהיו החיסונים הנוראיים וכולם אכלו נבטוטים אורגניים ישר מהשדה וויטמין סי ישר מהפרדס?
זה כל כך מכעיס לקרוא אותך באמת
קצת הכרת הטוב להשם ולאנשים שעבדו קשה על ההתקדמות העצומה שהאדם התקדם וקידם איתו את העולם
כן, לא הכל מושלם, בסדר. כנראה יש אינטרסים וכנראה יש חסרונות.
העולם מורכב. צריך ללמוד לחיות עם זה.
ש"משרד הבריאות" המאיים והמפחיד כפי שאת מתארת אותו, דוקא לא עושה כלום כנגד הרופאים הבודדים מתנגדי החיסונים, כגון דר' אבני שעשה כל כך הרבה דברים מחפירים לא רק מבחינה רפואית אלא גם מוסרית ואפילו הציגו את זה בתקשורת אבל למרות תלונות חוזרות כנגדו משרד הבריאות לא עושה כלום ומאפשר לו להמשיך ורשיונו לא נשלל.
ומי אלה מאות הרופאים שחקרו? זה נשמע שאת חוזרת על דברים שנאמרו לך או שקראת אפשהוא. אין מחקרים שמוכיחים את מה שאת אומרת. להפך, מחקרים מראים שהחיסונים יעילים ובטוחים.
שמחה מאוד לשמוע 
אני חושבת שמתנגדי חיסונים הם כן די משוגעים. כי אני באמת לא מבינה מה יש להתנגד כל כך לחיסונים. חיסונים הם אחת ההמצאות המדהימות ביותר שיש. תחשבי על זה- יש מחלות נוראיות שגורמות לנזקים חמורים ולמוות, מחלות שקטלו המונים, וכיום אפשר פשוט למנוע אותן! לא לחלות ואז לפתח נוגדנים ולא לחלות שוב (כאילו יופי, מה זה נתן? אם כבר חלינו אז הנזק כבר נעשה), אלא פשוט לא להידבק בכלל! בזכות הזיכרון החיסוני שנוצר בגוף בעקבות החיסון. והנה גם עכשיו אנחנו רואים את זה עם הקורונה שמכה בנו, והחיסון שעכשיו עובדים עליו במרץ, הוא התקווה שלנו לצאת סוף סוף מהמצב הזה בע"ה. אז להתנגד לזה מתוך כל מיני טענות מוזרות ותאוריות קונספירציה.. ממש לא מובן לי.
הרי לא כל החיסונים הם מנגיף חי מוחלש. הרעיון הוא להכיר למערכת החיסון את חיידק/וירוס כדי שייצר זיכרון חיסוני נגדו. זה יכול להתרחש גם בשימוש בחלבון כלשהוא שקיים בחיידק/וירוס, לא צריך דוקא את כולו. ובגדול וירוס חי מוחלש לא גורם מחלה לאנשים בריאים, הוא כן יכול לסכן אנשים עם מערכת חיסון מדוכאת ולכן באמת נזהרים בחיסונים מהסוג הזה כשיש להם בני משפחה מדוכאי חיסון. וכמובן לא מחסנים בזה אנשים שהם עצמם עם מערכת חיסון מוחלשת, לכן למשל בהריון אסור לתת חיסון חי מוחלש.
כי לא היתה לי שום כוונה לפגוע בך. הויכוח הוא על הגישה שאת מציגה, לא כלפייך באופן אישי.
להיפגע מחיסון זה בהחלט לא פיקניק. אני לא יודעת מה קרה לך, אבל אני מכירה עוד כמה נפגעי חיסון וזה נורא ואיום. כשזה משתבש, זה משתבש עד הסוף.
אני אישית מאוד בעד חיסונים, וגם מהאלה שחושבים שקבוצות שלא מתחסנות מסכנות את הקבוצה שכן מתחסנת. אבל אני גם חושבת שמי שנכווה פעם אחת, אי אפשר לשכנע אותו שמה שפגע בו הוא בטוח וכדאי ושינסה לחזור עליו. החוויה האישית בסופו של דבר חזק מכל סטטיסטיקה ומכל מחקר.
אני גם מאמינה שכל מי שהגיבה לך ממש בזלזול אפילו שאת אומרת שאת בעצמך נפגעת חיסון קצת שכחה מזה... חברות יקרות, אני מכירה מישהו שקיבל פוליו *בגלל החיסון* בגלל שהחיסון לא אוחסן כראוי. נכון, נדיר מאוד וקרה לפני יותר מ20 שנה ובסך הכל החיסון כנראה הרבה יותר מועיל ממזיק, אבל לכו תגידו לבן אדם שהפך לנכה לכל החיים שלהתנגד לחיסונים זה הזוי והוא נסמך על שטויות...
אם מישהו ראה את אמא שלו מתה מרשלנות רפואית בבית חולים, אין לי ספק שגם שמונים שנה אחר כך הוא ייפחד ויימנע כמה שהוא רק יכול מבתי חולים. לא יהיה לו יותר לעולם את האמון הזה, גם אם זה היה מקרה חריג וכל שאר בתי החולים בארץ מצוינים ומדהימים.
ואני גם חושבת שלדבר לבן אדם שנפגע כאילו לא מדובר במשהו שהוא כן אישי, אלא "טענות" ו"הוכחות" גרידא, זה לא הגיוני. בשבילנו זה טענות, בשבילה זה כנראה החיים שלה.
קוראים לזה חרדה. כשאת נפגעת ממשהו, את פוחדת ממה שגרם לך להיפגע. תאונת דרכים - כלי רכב. רשלנות רפואית - רופאים. כלבת - כלבים. פגיעת ברק - לצאת החוצה בזמן סופת ברקים. פגיעה מחיסון - חיסונים.
מה הקשר תאונת דרכים לבית חולים?
בחיי, אני לא מבינה את ההתלהבות הרבה ממה שכתבתי. בסך הכל אמרתי שאני מצטערת שביישנית נפגעה, ושחבל לי שאין כאן רגישות לפגיעה שלה שאנחנו בכלל לא יודעים מה היא (ויכול להיות מבחינתנו שאנחנו אומרות לאישה שמרותקת לכיסא גלגלים בגלל חיסון "מה את פוחדת מחיסונים"). אפשר לחשוב איזה דעה רדיקלית.
או שהם לא מסוכנים?
בחיי שיר אני לא מבינה אותך. יש לה דעה על סמך החוויות שלה בחיים. גם אני לא מסכימה עם הדעה שלה וגם אני חושבת שזה לא אחראי כלפי האוכלוסייה לא להתחסן, ושהספר "צבים כל הדרך למטה" הוא לא ספר רציני. ואני גם חושבת שלבן אדם צריך לדבר ברגישות ולנסות להתחשב בו במהלך השיחה, ואם הוא אומר שהוא נפגע ממשהו אז אפשר להתייחס לזה שהוא נפגע ולהצטער על זה. לא נראה לי שאת חולקת עליי פה על שום דבר ממה שאמרתי.
מבטיחה לך שלי יש סיפורים הרבה יותר גרועים משלך. אבל זה לא קשור כל כך כרגע, לא רואה איך זה רלוונטי למה שאני אומרת. אם אחרי שעברת את הניתוח בלי ההרדמה, היית פוחדת מבתי חולים - זה היה סבבה מבחינתך שהיו אומרים לך כמה זה טיפשי וחסר היגיון, לא משנה מה ההקשר של השיחה?
בחיי אני לא מבינה מה את קופצת ככה. בסך הכל הצעתי שנהיה קצת יותר רגישים לזה שבן אדם שמדבר איתנו נפגע ושיכול להיות שזה משפיע עליו וגורם לשיחה להיות יותר קשה בשבילו. לא חייבת לקבל את הרעיון הזה אם בא לך להמשיך לדבר איתה כמו שדיברו איתה עד עכשיו, את מוזמנת. פשוט הנחתי שהרוב כאן יעדיפו לא לעבור על בין אדם לחברו.
ואני ממש לא מתכוונת לקרוא יותר ממאה הודעות על נושא שיש לי בו דעה מוצקה גם ככה כבר.
לא חילקתי הערות לאף אחד. כתבתי לביישנית שאני מצטערת לשמוע שהיא נפגעה מחיסון כי זה יכול להיות נורא ממש, ושאני חושבת שהדרך שבה השיחה התנהלה הייתה כנראה קשה לה. אחר כך עניתי למי שהגיב לי. אם אני הייתי היא, כנראה שהייתי לוקחת את זה מאוד קשה, אז כתבתי.
והרופאים- הם טועים. במקום זה נסמוך על כל מיני אמירות וטענות חסרות בסיס של בעלי אג'נדה נגד חיסונים נטולי השכלה רפואית או מדעית, זה הגיוני בסך הכל..
לא מתכוונת להיכנס שוב לדיונים מתסכלים חסרי טעם עם מתנגדי חיסונים לסוגיהם.. רק רוצה להגיד שהחיסון יעיל ובטוח בסך הכל, גם לנשים בהריון ומניקות. כן יש כל מיני חומרים בחיסון, אז מה? במה אין חומרים? גם באקמול יש. גם באוכל שאנחנו קונים יש "חומרים" כאלה ואחרים. אתם רוצים להגיד שיש סיכון? אוקיי, נגיד שיש. ואם לא מתחסנים אז יש סיכון לשפעת שיכולה להסתבך למחלה קשה ואפילו לא עלינו למוות. זה לא שאם לא מתחסנים אז נשארים ללא סיכון. בכל מצב יש סיכון. ועובדה בשטח- שפעת מסוכנת לאוכלוסיות בסיכון כמו נשים בהריון. וזו וודאות הרבה יותר מוחלטת לעומת החשש מזה שאולי יש איזה חומר בכמות מזערית בחיסון שאלי עושה משהו. השאלה היא לא מה לא מסוכן, כי סיכון תמיד יש, אלא האם התועלת עולה על הסיכון.
נכון אנחנו יודעים שזה לא טוב כנגד כל זני השפעת. אבל זה יעיל כנגד חלק וזה עדיף מכלום.
הוא מומת
כשאחרים מציינים מחקרים שהוכיחו בעד חיסונים את מדברת על אנטרסים, מחקרים מוטים וממומנים וכמה שבגדול אי אפשר לסמוך על מחקרים.. עד שזה מגיע למחקרים שתואמים את הגישה שלך.
כנראה שאין שום קשר בין תערובת עם חומץ תפוחים לזה שלא חלו. גם אני עד לפני כמה שנים לא התחסנתי לשפעת (כי לא הייתי בסיכון) ומעולם לא חליתי בשפעת. ולא לקחתי שום דבר. האמת אני שותה קפה כל יום, אולי זה קשור? אפשר לקשר כל דבר אם רוצים.
התגובה שלך לעצם האמירה שחיסונים הוכחו כיעילים ובטוחים היא "אנטרסים, הטיות וכד'", לא אמרת שמחקר מסוים הוא כזה אלא בעצם אמרת שאי אפשר להאמין למחקרים.
ולהגיד שהחומר הזה עובד "כי זה עבד להורים שלי" זה פשוט לא רציני. יפה שלמדת הרבה שנים, את גם חושבת שחצבת זו מחלה שכדאי לחשוף אליה ילדים ושזה הגיוני להדביק עכשיו כדי שלא ידבקו בגיל 60 (למה בגיל 60 יותר גרוע מעכשיו ולמה שיחלו בכלל, חצבת זו לא איזו מתנה מ-ה'), אז תסלחי לי שאני לא כל כך מתרשמת מיכולת הסקת המסקנות שלך.
אני לא אביא מחקר שמדבר נגד חיסונים כי פשוט אין מחקר שמוכיח שהנזק עולה על התועלת, ואם היה בהחלט הייתי מתייחסת אליו בכובד ראש כי אין לי איזו אג'נדה בעד חיסונים, אני מדברת בעדם כי אני באמת משוכנעת שזה משהו טוב כפי שהוכח במחקרים שונים. אם היה מידע אמיתי שזה יותר מזיק ממועיל לא היו ממשיכים לתת, כמו שלפעמים מפסיקים לשווק תרופות שנמצאו מסוכנות.
ומוסיפה- לגבי סעיף א, זה בדיוק מה שנדרש כחלק מהתהליך של אישור חיסון חדש. לא מוציאים חיסון חדש לשוק בלי זה.
אפשר לקרוא על זה באתר של הFDA. לפעמים מוציאים חיסון חדש כנגד משהו שכבר קיים כנגדו חיסון ואז גם משווים לחיסון הקודם.
ולגבי ב'- מעבר לזה שזה לא ממש אפשרי לעשות כזה מחקר, אני באמת לא מבינה איך אפשר להשוות הפרעות קשב וריכוז, אלרגיות ואף אוטיזם שבעבר קושר באופן שגוי לחיסונים, לנכות, נזק נוירולוגי, ומוות שהמחלות שכנגדם מחסנים גורמות.
.אף אחת לא תשנה את דעתה וזה מעכיר את האווירה.
אבל אני כן חושבת שהדיון חשוב לטובת המתלבטות למיניהן, אלה שלא גיבשו דעה. למרות שלכחילה נכון להפנות את השאלות לבעלי מקצוע ולא לפורום..
כל פעם שעולה שרשור כזה אני אומרת לעצמי לא להיכנס לזה, זה ממש מתסכל אותי הויכוחים האלה ומעצבן, אבל המחשבה שאולי מישהי תקרא פה מידע מוטעה ותחשוב שזה נכון כי אף אחד לא טען אחרת, ובעקבות זאת תקבל החלטות שיכולות לפגוע בבריאות שלה או של עוברה מטרידות את מנוחתי ואיכשהוא אני נשאבת לזה..
כמה שבועות אחרי הפלה.
כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.
יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.
לא היה גבול לאושר.
כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.
אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..
חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.
ואז, זה נגמר.
אז יש את הצער הגדול.
אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.
אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.
כואב לי כל כך.
בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,
מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.
האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,
הצדדים,
מקדימה- שיפולי הבטן.
יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.
אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים
ואילו הכאבים באגן חדשים.
למי לפנות?
כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.
בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.
מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?
קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..
תודה מראש..
מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת
חיבוק♥️ תרגישי טוב!
ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,
והבטא כבר מאופסת..
מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף
אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח
אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק
אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב
בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים
החכמתי. תודה
יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?
אני סבלתי מזה כמה פעמים
ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה
השאלה שלי- איך עולים על זה?
אני בלי חום.
אם מרגיש כואב או אי נעימות.
זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד
אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...
יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....
גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.
ולמרות זאת החולשה המשיכה.
לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;
חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..
יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...
וכן לאמר...
יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.
העיסוי חיצוני כמובן
נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.
בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!
(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(
ממש משתתפת בצערך.
הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.
בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.
אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.
אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה
רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.
יותר בתחום של ספורט קיצבי.
כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.
אבל מוכנה לנסות.
אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..
ותודה!
מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.
ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.
אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).
אשמח להמלצה בפרטי.
אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.
תודה!
ועל התמיכה.
זה נותן כח..
שהשם יברך אתכן בטוב!
אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?
כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...
ליל שבת
סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח
דגים -50 שח
מרק קובות ביתי 30 שח
שבת בבוקר
בשר 80 שח
ממולאים או אורז עם עוף 50 שח
סעודה שלישית סלטים
מלבד זאת חלות 50 שח
עוגות ופיצוחים וחטיפים 80
לילדים שלי נמאס מעוף…
מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).
חוץ משניצל וחמין 🙏
אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם
או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).
אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז
טורטיות יותר טעים
מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים
מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.
כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח
מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים
חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה
סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?
שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..
הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.
אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..
בהצלחה בהחלטה!
עברתי לזה בלית ברירה
הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים
זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי
אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)
ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.
להשתמש במניעה לשווא
כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז
נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן
אבל אין לזה סוף ככה
צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)
ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)
אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...
יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.
הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה
כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים
אם להימנע כי יש חשש
אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.
ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה
אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש
אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.
להיכנס להריון.
ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס
הם מתעלמים מהעובדות בשטח
ומתייחסים רק ליום הביוץ
כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ
בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).
ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה
עם קוטל
אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו
עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות
בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.
מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום
אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם
האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום
אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל
לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד
אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים
וגם עם התקן זה קרה ויקרה
וכנל עם גלולות וטבעת
בקיצור
זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות
והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו
אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%
נכנסתי אתה
האמת בלי ג'ל
ואולי זה בגלל פערים במשקל.. לא יודעת
על כל השאר מאוד הקפדתי.
היה קשוח, אבל היום הילד גדול והוא מאתגר אבל מדהים וברור שאי אפשר בלעדיו.
עדיין אני בטוחה שאחזור עכשיו לדיאפרגמה (לפני הלידה הנוכחית היא מנעה יפה) כי שאר האמצעים פשוט לא באים בחשבון מבחינתי מניסיון העבר
והקודמת שאמרה שנכנסה אמרה שרגיש ולא מפרטת אז קשה לדעת מה זה שימוש נכון שהיא אמרה
אבל מבחינתי שימוש נכון זה מתאמת, גל, כל פעם כשאני מכניסה להרגיש שיושב טוב ומכסה את צוואר הרחם בוודאות.
מן הסתם בטוח יש גם כאלו שנכנסו בשימוש נכון פשוט על דיאפרגמה מתארים שימוש נכון ובסוף כשמפרטים רואים שלא אז זה בכלל מבלבל
אלו ההנחיות הרשמיות לשימוש בדיאפרגמה
נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד
זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר
והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה
זו הגנה גבוהה
אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר
דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?
אז היא בודקת גם את זה
שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם
ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות
התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.
נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....
אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין
צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.
מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)
כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות
גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת
התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא
אז מסתבר שאני בהריון.
לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...
והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..
השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?
אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲
התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט
להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי
ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.
בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.
הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)
וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק
כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה
כן זה לא קל
גם הריון עם תינוקת זה לא קל
ובסוף הם כן דורשים שניהם
אבל זה ממש בסדר
הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה
הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.
עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.
היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.
אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).
היא: שהוא ימות!
ומתפרצת בבכי.
והמחנק עלה לי לגרון.
וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.
ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).
ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.
וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.
איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!
יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔
מניסיון, יש להם כלים טובים!
ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש
וחיבוק גדול♥️♥️
אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)
היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים
זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.
הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶
בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)
ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...
לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.
זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.
כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.
וישר הם שאלו אם אבא מת😔
כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?
נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??
אחד מהם חזר ב"ה
וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו
וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'
ילד בן שלוש🙈🙈
מדהים פשוט
מרגישה בסדר
מצד אחד בשלב שמחכה כבר
מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה
הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)
הריון ראשון ברוך ה'.
בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.
מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...
מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.
ועוד פעם ראשונה שהכל חדש...
בע"ה שיעבור לך מהר ובטוב!
חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות
אבל עדיין לא 🙄
אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)
בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...
חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות
ב"ה מרגישה מצוין
בחדר לידה🙄
כבר יומיים,
שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר
אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר
אני בהלם לגמרי,
ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!
לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…
סליחה אם הלחצתי🫣
הרבה כוחות! ♥️
מתפללות עלייך
תעדכני💕
חשבתי עלייך הרבה אחרי השרשור הקודם.....

בשורות טובות יקרה
מתפללת עלייך ועל העובר
בשורות טובות !
איך זה קרה? מה הרגשת?
אחרי כמה ימים של התכווצויות
לפנות מייד למיון. זה כ"כ בסיסי
רק מההודעות שכתבת כאן זה היה נראה שזה המצב....
ועוד שאלו אותי למה אני אומרת לך על הפגייה של הר הצופים.....
בעז"ה שתצליחו לעצור את ההתקדמות ולשמור עליו כמה שיותר ברחם.
בשורות טובות
תרגישי טוב
מבינה אותך אחד לאחד!
הייתי שלושה ימים בחדר לידה
ואח"כ באשפוז ארוך
וברוך ה' אני בשבוע 38 והעובר שלי אצלי בבטן
אז תדעי שניסים יכולים לקרות
מתפללת עבורך
שתבשרי טוב מיום ליום!
שולחת הרבה כוחות
אני ממש שמחה לשמוע,
אכפת לך לפרט מה היה?
היפרדות או משהו אחר?
תודה על העידוד והכוחות
לכל מי שהגיבה כאן גם, לא יודעת איך מתייגים.
אני עדיין בחדר לידה ומקווה לטוב…
אבל קיצור צוואר ל0 ממ ופתיחה..
ב"ה הצליחו לעצור את הצירים והלידה ובאשפוז אח"כ המצב נשאר כמו שהוא ולא המשיך להתפתח
שוחררתי בשלב מסויים הביתה לשמירה
ובאמת בנס גדול הגעתי לשלב הנוכחי ב"ה
מחזקת אותך💕
יסתדר ויעבור בשלום
ב"ה מתחילה להרגיש יותר טוב, אבל מדי פעם באה איזו הקאה הזויה או בחילה קשה שמזכירה לי שזה עוד לא נגמר
ההתחלה (עד 19 בערך) היתה מזעזעת בגדול,
עכשיו יש בטן יפה ואידאלית , לא גדולה מידי 😄
צרבות,
מאחר הצהריים עד הערב אין אותי בגדול, ממש חסרת כוחות, גמורה, נרדמת עם בגדים , שפוכההה.
תודה לה' שבבוקר אני עם כוחות יחסית.
התנועות כבר ממש נוכחות וזה מרגש ❤️
חחח אבל ב"ה כבר שבועיים+ אחרי הלידה(;
מרגישה מעולה
בעיקר עייפה ברמות קשות
ומחכה כבר לספרררר חחח
אה, מריחה כל הזמן ריח מסריח למרות שאחרי שכתבתי כאן קצת נרגע אז מקווה שזה בדרך להיעלם
עייפה מאד. מחכה להיות אחרי..
תקופה סופר מאתגרת נפשית
מתח של הריון בסיכון והטראומה שצפה מהדימיון האפשרי לסיבוכים בהריון הקודם
אבל יש תנועות מנחמות וב"ה שליחים טובים בדרך.
היי לכולן, אפשר להתבאס פה קצת?
יש לנו בעוד כשבועיים ביקורת במרפאת ריאות בביה"ח , ביקור חשוב לנו מאוד כי אנחנו הולכים לקבל החלטות על בדיקות חשובות שדחינו ודחינו, מלא התקפים וחוסר איזון מטורף...זה צוות של רופאים בכירים
באותו יום יש לנו יציאה מהנה מאוד במסגרת העבודה שממש פספסו גדול עבורי לא ללכת
התור שלנו תקוע בשעה 11 והיציאה מהעבודה זה בשעה 8
סופר קריטי לי ללכת וגם בעלי יגיע כי זה חשוב לנו מאוד , ניסיתי ועדיין מנסה להקדים את התור אך ללא הצלחה
סתם מבאס שאני צריכה לוותר על היציאה , בעלי לא מוכן ללכת לבד כי שוב מקבלים פה החלטות על בדיקות חשובות וזה דיון עם כמה אנשי צוות כך שלא שייך שאשתתף מרחוק
מצד אחד רוצה בטובת הילד שסובל ומצד שני חשוב לי ההתאווררות הזאת...
אני נורמלית נכון?
זה מאד חשוב להתאוורר
וברור שאת יכולה להשתתף מרחוק
טלפונית/ זום
זכותו לא להסכים
אבל שלא יתרץ בהחלטות חשובות
כשיש ילד שמצריך הרבה אנרגיות על טיפול רפואי
מאד חשוב לא לשכוח לטפל בעצמך ולדאוג למספיק זמני התאווררות
וכדאי שהוא יותר יתאמץ בשבילך
אם יש לך הזדמנות מיוחדת
(אפשר לבקש
כמובן שלא תמיד יהיה שיתוף פעולה
אבל בהחלט מגיע לך)
בעלי סבבה , אומר לי לכי אבל יחד עם זאת אומר שלא אגיד לו אחכ כל מיני דברים על זה שהלך לבד
ממש באסה
אבל אני כנראה עם כל הבאסה הייתי מוותרת על היציאה עם העבודה והולכת לתור, כי נשמע שזה באמת תור חשוב מאוד-מאוד...
ואולי אחר כך את יכולה לבקש מבעלך שיאריך את שעות החופש שלו מהעבודה, והולכת איתו למשהו כיף כפיצוי (עם הילד או בלעדיו, אם אפשר להחזיר אותו למסגרת).
[הפחד הגדול שלי הוא שייקבעו לנו שני תורים חשובים מאוד באותו יום, ואז באמת לא נדע מה לעשות... אבל לוותר על דברים כיפיים למען התורים - את זה אעשה וזהו... משתדלת לפנק את עצמי בזמנים אחרים.]
תכננתי עם בעלי יום כיף ליום הולדת שלי, קבענו שיקח יום חופש מהעבודה ונעשה משהו ביחד. ממש חיכינו לזה.
במקביל, היו צריכים לחזור אלי בקשר לטיפול חשוב לבת שלי בביהח, מניסיון העבר זה יכול לקחת גם חודשים הטיפול הזה.. פתאום מתקשרים אלי כמה ימים לפני היומולדת ואומרים לי שהיה להם ביטול ואם אני רוצה להיכנס.. נחשי מתי?? ביומולדת!
כמובן שלקחתי! הבריאות של הבת שלי הרבה יותר חשובה ולמצוא תור פנוי זה למצוא זהב. אבל לומר שלא התבאסתי? התבאסתי מאוד!! לגיטימי לגמרי!
מה שכן, לפחות לבעלי כבר היה יום חופש ללכת יחד לטיפול 🤣
עד מתי היציאה עם העבודה?
אולי רלוונטי להצטרף אחרי התור?
אם התור ב- 11 אז כנראה יקח לפחות עד 12
ומיד אח"כ תצטרפי.
לא יודעת מה אתם עושים שם אבל תצטרפי לארוחת צהריים ולפעילות שיש אח"כ וכדו'
מהעבודה יוצאים בבוקר מאורגן לצפון כך שלא שייך שאצטרף בהמשך
בעלי אומר אם את מחליטה ללכת מהעבודה אל תשגעי אותי אחכ שחבל שלא הלכת, צודק בתכלס
אני ממש קרועה, מייחלת לנס שאולי משהו יבטל מה שלא נראלי שיקרה
שאם את סומכת על בעלך
שיסתדר בתור ויעשה את זה על הצד הטוב ביותר
אז תלכי
ותשחררי ותסמכי עליו באמת
וגם אם אחר כך משהו שהוא עשה יראה לך לא נכון
תזכרי שיכול להיות שאם היית שם היית עושה אותו דבר
פשוט תסמכי עליו שטובת הילד מול עיניו
ולכי תשתחררי קצת
בעיניי זה חשוב ממש
זה לא יהפוך אותך לאמא פחות טובה או פחות מסורה.
אם את מרגישה שהאוורור חשוב לך ואת מחכה לזה תלכי בלב שמח.
שבי עם בעלך לפני כן על נקודות חשובות שתרצי להעביר וה' יעזור שיהיו שליחים טובים