העיקוב מגלה למשרד הקסמים כשמבוצע קסם בקרבת קטין, כדי להטיל את העיקוב צריך מגע עם האדם על פי מה שהמרמיוני אומרת בספר השביעי, העיקוב מגלה אם נעשה קסם אבל לא מי עשה אותו ולכן משרד הקסמים לא ידע שהארי לא הרחיף את העוגה בשני זה פחות או יותר הכול

כמו שנידון פה אבל אז קשה- ובכל השירשור הזה ובעוד מקומות.

מקוה לכתוב הסבר מפורט לעניין מתישהו אז חכו בסבלנות

משרד הקסמים מקבל התראה על כל קסם שנעשה אצל הארי הוא קיבל התראות כי הוא היה הקוסם היחיד באיזור

משרד הקסמים מקבל התראה על כל קסם שנעשה בקרבת קטינים והוא לא קיבל את ההתראה בגלל שהארי היה הקוסם היחיד באזור

כתשובה לשאלה איך משרד הקסמים לא שם לב לשיתוק שוולדמורט הפעיל על מורפין- כנראה הם הניחו שמורפין עשה את זה על המוגלגים

והתאוריה שלי אומרת שעשו את זה בעזרת העיקוב ולכן הם לא התפלאו שהעיקוב הופעל, או שוולדמורט היה קוסם מספיק חזק כדי לכבות את העיקוב לזמן מסויים

אתה מתכוון שאי אפשר לדעת אם הוורים עשו את זה או הילדים או שאתה מתכוון שהעיקוב לא פועל עליהם כשהם ליד קוסמים בוגרים?

אני יודע, אבל לא הייתי בטוח שאתה יודע, אם היית אומר לי שהשני הייתי אומר לך שכתוב בספר שלא (פחות או יותר)

אבל לפי הסבר זה לא מובן למה לא חשדו שמשהו שם תמוה מזה שקיבלו התראה אע"פ שלכאורה אין שם קטינים?

ואם תסביר שיש עליו עיקוב אסירים אז למה העיקוב הזה לא קלט גם את הקללה ההורגת?

אולי אפשר להסביר כמו ש@125690 שוולדמורט הצליח לבטל את העיקוב זמנית אבל אז זה בכל מקרה כבר לא ההסבר של דמבלדור ואפשר להציע גם הסברים אחרים...

ועל סביו וסבתו מהשרביט שחטף ממורפין.

ואיפה כתוב שהעיקוב לא קלט את הקללה? ציטוט עם שינויים קלים ממה שכתבתי בעניין בעבר:

"ואם השרביט של שניהם עם עיקוב גם קשה שלא גילו את הקללה ההורגת בעזרת העיקוב, אלא- ציטוט ברוח הדברים שם- "וזה היה מאד קל. כי ידוע שממש ליד גר קוסם שכבר יש לו עבר בעייתי עם אחד הנרצחים, וכשהגיעו אליו הוא הודה ושיחזר הכל" ולא פשוט 'כי העיקוב שעל שרביטו קלט את הקללה ההורגת'."

ברביעי כתוב שזיהו את זה כקללה ההורגת.

ובשישי אחרי שהם רואים את הזיכרון דמבלדור אומר שוולדמורט גנב את השרביט של מורפין והרג איתו את אביו וסבו וסבתו.

ככה זכור לי לפחות שכתוב. אין לי את הספרים פה

הקסם שנקלט היה האבדה קדברה והם לא ידעו איזה שרביט ביצע את זה אז בדקו אם זה היה מורפין

והנה כמה צילומים מתרגום לא מספיק מוצלח שפורסם בפורום מתישהו:

א-

ג- הסבר דמבלדור על העיקוב-

איך הם ידעו שהרצח בוצע על ידי מכשף? העיקוב מן הסתם (או שהייתה להם רוח הקודש)

אפשר לומר שמורפין שיתק את הרידלים ובכללי הם לא ממש חקרו את זה (זה גם לא היה שיתוק, יותר שינה ששינתה לו את הזיכרון

שהעיקוב לא תופס כלל ליד בוגרים הם גילו דרך שתולים שיש להם במשטרה של המוגלגים.

(כמו שבשישי יש שומר ראש למוגלגים ובכללי תמיד יש קשר בין ראשי ממשלה מכהנים ויש מי שאוסף מכתבים של מוגלגים שממוענים להוגוורטס או משהו בסיגנון הזה אז גם יש להם מודיעין מהמשטרה. גם קצת נשמע שיש הקבלה וקשר ביניהם ש'במשטרה של המוגלגים היו נבוכים אבל במשרד הקסמים ידעו בדיוק מה קרה'.
אני יודע שזה לא מחייב וזה כן קצת מוזר. בעיקר רציתי להראות שזה לא מופרך שיש להם שתולים שם ובטח לא ברמה שנחשוב שזה לא הגיוני).

ודמבלדור טעה/לא דייק בהסבר של ההתרחשויות.

אני מעדיף את זה אע"פ שזה די דחוק כי יותר פשוט לומר שדמבלדור לא ידע איך זה עובד בדיוק ושהעלילה תהיה בסדר מאשר להשאר עם ההסבר של דמבלדור ולהשאר עם קו' לא פתירות על הסדרה עצמה. (יש את ההסברים שלך לעניין אבל לדעתי לא עונה מספיק. ויתכן שלא נסכים עד הסוף אבל לפחות יהיה מסודר שני ההסברים על חסרונותיהם ןיתרונותיהם...)

נ.ב- היה שיתוק או קסם כלשהו ששיתק אותו ואח"כ כשהוא חזר מהרצח הוא השתיל לו את הזיכרונות המזוייפים. זה היה בשתי פעמים. זה גם כתוב מפורש אבל אין לי כח לצלם את זה...

 אבל אאריך בכל זה כשאכתוב (בלי נדר...) סיכום של יתרונות וחסרונות של ההסברים השונים עם כל מיני מקרים בסדרה...

בספר השביעי הארי חושב שיש עליו את העיקוב, אבל הרמיוני אומרת שאף אוכל מוות לא היה לידו בזמן האחרון ולכן הם לא היו יכולים להטיל עליו את העיקוב

ויש לי כמה הסברים (שהיה תמוה להם איך עלו עליהם אז הם העלו השערה מופרכת שנראתה להם הכי סבירה איכשהו אבל היא טעתה בהשערה והיה הסבר אחר איך גילו אותם. ובסוף זה הרמיוני גם לא מישהי שיודעת במדויק איך זה אמור לעבוד)

אאריך בכל זה בסיכום שאעשה מתישהו בל"נ... אבל שכוייח על השאלות...

אם הרמיוני זורקת משהו כהערה, בלי לחשוב על זה אפילו כמו שם היא לא טועה

זה בעיקר אומר שהיא מאמינה וסבורה שזה נכון. (בלי להכנס לסיטואציה הלחוצה שם, שאין זמן לשקול כל מילה. וזה לא שהיא באה להרצות על זה אלא העלתה השערה למשהו מוזר כמו שכתבתי קודם)

וזה גם ההסבר הרווח כנראה (הרמיוני ודמבלדור לא נוטים להמציא דברים בלי לציין זאת. הם באמת מהאנשים בעלי הידע בסדרה...) אבל עדיין זה לא אומר שזה נכון. אולי זה נהיה נפוץ באמת כי זה הסבר כמעט מדוייק שגם מסביר את העובדה שלא על כל קסם מקבלים התראה אלא רק על חלקם. כך שלא היה מה שהפריך אותו וזה הסבר פשוט יותר כך שהוא התקבע...

איך לא הבינו שקטין מעורב שם אם העיקוב הופעל

שלך

אפשר עוד להתווכח מה פחות סביר ההסברים שלי או שלך ועל מה עדיף להשאר בקו' על האנשים או על המציאות ומה המשקל של כל שאלה והסבר שניתן.

אבל פתאום נראה לי שיש מצב שהוא הצליח לבטל זמנית את העיקוב (במיוחד אם נסביר שהקסמים בבית בלק ובמערה שוולדמורט עשה כללו קסם שמנע מהעיקוב לקלוט את הארי).

וזה הקו' העיקרית שגרמה לי לחפש הסבר חדש אז אולי יש כבר עדיפות להסבר הרגיל.. אני צריך לחשוב על זה עוד קצת... אבל אפילו נגיד שזה הסבר סביר, לדעתי בכ"ז גם הסבר שלי אפשרי סה"כ (באופן לא מפתיע)

הוא מגלה למשרד הקסמים על כל קסם שבוצע בקרבת קוסמים קטינים, בקשר לשרביט אתה צודק

וכל מיני מקומות שסותרים לכאורה את ההסבר הפשוט אז אספתי את כל המקרים של קסמים של קטינים שזכרתי,
כדי לבדוק אם הם מסתדרים עם העיקוב לקטינים כפי שמוסבר בסדרה ולנסות לת' אותם או לתת הסבר אחר שהסתדר עם כל המקומות השונים טוב יותר מאשר ההסבר הפשוט...

כדי שיוכלו לתת הסבר שיסביר את כל המקרים אשמח שאם יש למישהו עוד מקרים ששכחתי שיכתוב בתגובות...

אני אתחיל-
כמה כלליים- קסמים בשטח הוגוורטס. קסמים עם מבוגרים שידוע למשרד הקסמים שהקטינים נמצאים ליד מבוגרים (למשל ב'מחילה')

-בשני- התעתקות דובי *2 , הרחפת העוגה.
-בשלישי- ניפוח דודה מארג', לומוס (כשהאיר על סיריוס=הכלב ההוא שסיריוס נהפך אליו).
-ברביעי- הקסמים שאדון וויזלי עושה כשאוספים את הארי, לומוס שעושים כשבורחים באליפות העולם, הקסמים שהארי עושה בבית קברות.
-בחמישי- התעתקות מנדנגוס, פטרונוס, לומוס, לארוז כשאוספים אותו וההתעתקויות לשם בהלוך, קסמים בבית בלק, הקסמים במשרד הקסמים.
בשישי- הקסמים של דמבלדור לסידור הבית, רידל על מורפין, ועל הוריו עם שרביט מורפין, הסבר דמבלדור לעניין, הקסמים במערה.
בשביעי- קסמים כשאוספים אותו, ובדרך, דברי הרמיוני כשתוהה עם העיקוב עוד פועל.

שמוזכרים בסדרה. אני הזכרתי כללים שזכרתי בתור מקום שצריך להסביר (למשל דברי דמבלדור בשישי והרמיוני בשביעי.)

בעיקר כי מבחינתי גם הסברים כאלה אם הם לא מסתדרים יתכן שאעדיף לומר שהם טועים/לא דייקו בדבריהם/לא יודעים איך בדיוק עובד העיקוב כי הם לא במחלקה של אכיפת חוקי הקסם אלא גם יודעים משמועות כנראה.

ברור שזה דחוק ועדיף להסביר בצורה שכולם מסתדרים אבל אם זה לא יעבוד אולי אתרץ מקרים אלה כך.

א- גם בני קוסמים נמצאים הרבה בלי שקוסמים מבוגרים בסביבה בהכרח.

וזה דווקא מאד הגיוני- כי ליד קוסם בוגר סומכים עליו שישגיח על הקטין כדברי דמבלדור, אז למה לא לעשות את העיקוב מלכתחילה בצורה שלא יקלוט ליד בוגר ולחסוך כך הרבה עבודת עיקוב מיותרת?!

ב- כמו ש@125690 אמר.

+ לא היה מבוגרים לידם ממש באותו שלב. ואז זה דווקא קשה עליך- לפי ההסבר הרגיל למה שלא יעשו בקסם? (אם לא הסיבה ש@125690 הזכיר) משרד הקסמים יתלה את העיקוב בבןגרים שגרים בבית!

ג- אני טוען שדמבלדור טעה כמו שכתבתי כאן "כמשיחה לפי תומה" ובעוד מקומות פירטתי יותר שהוא לא במחלקה לאכיפת חוקי הקסם אז לא ידע בדיוק וכו'

צורך הוא יכול להשתמש בכל קסם שיעלה לו, אבל לא יהיה צורך. למה? כי אני איתך.

ככה זכור לי או שאני מערבב עם היציאה שלהם לחפש את ההורקרוקס...

1. גם בתחילת הספר הראשון נעשו קסמים, כמו שהוא מצא את עצמו במקום אחר כשברח, הזכוכית הנעלמת, הבגדים שהתכווצו, השיער שצמח מחדש וכד'.

2. נראה לי שבקסמים לא מכוונים זה לא פועל..

3. גם בקסמים שברור שלא נעשו על ידו, כמו התעתקות..

4. נראה לי גם שהעיקוב פועל רק בתקופות החופשות, ולכן אין עיקוב בקסמים שנעשו מחוץ לבי"ס בסופי הספרים (רביעי, חמישי ושישי).

כנ"ל אולי גם לגבי וולדמורט..

5. כשאדון וויזלי אסף את הארי ברביעי, כמדומני שהוא עשה את הקסמים רק כשהקטינים לא היו שם.

6. כשמשרד הקסמים חושב/יודע שהארי בסכנה, הם במודע "מחליקים" לו בעניין (בתחילת השלישי ובתחילת השביעי).

4. זה לא נכון

5. הארי היה שם

6. בסוף השביעי זה סיבה שונה

1. לא נאמר לגבי זה כלום

4. מניין לך?

5. לא, הוא רק סיפר להם אח"כ.

6. מדובר על תחילת השביעי ולא על הסוף.

4. כי אחרת זה חסר היגיון

5. יש קסמים שהוא עושה מול הארי

6. צודק, התכוונתי להתחלה

למשרד הקסמים היו דברים יותר חשובים לעשות מאשר לטפל בקטין שהגן על עצמו מפני וולדמורט

תקף אותו

אבל אל תשכח ששר הקסמים נרצח שלושה ימים אחר כך, היו להם דברים אחרים לעשות

ובזמן הכ"כ דחוף הזה הוא בכבודו ובעצמו מנסה לנתח את הצוואה של דמבלדור והחפצים שהוריש להם?

ברור שהם הבינו את המצב, ולכן לא התעקשו איתו..

זה יותר מסובך לבטל את העיקוב כשיש לימודים, פשוט יש משהו מהווגוורטס שמבטל את העיקוב

בנוסף מדובר על קסמים, אז מי כבר יודע מה מסובך יותר ממה..

לפני שידע שהוא קוסם ובטח לפני שקנה את השרביט. כך שאז לא היה עליו עיקוב עדיין.

2- על ניפוח דודות נשמע שכן היה אפשר להאשים אותו רק שויתרו לו. ויש קסם לא מכוון שעשה לפני שיש לו שרביט ולא שייך מעקב בזה. וגם אם נודע על קסם כזה לא מאשימים אותם כי הם קטנים/לא שולטים בזה.

לאיזה קסם לא מכוון התכוונת?

3- אולי. (בשישי הוא כבר כן יכול, ונראה מההוא שנתקע בגלל הארוניות המעלימות שיש יכולת לדעת גם לפני אבל משהו שברור שלא הוא עשה את זה- על צד שיש משהו כזה- הגיוני שלא יאשימו אותו) אני חשבתי שאולי זה לא נחשב קסם של שרביט אז זה לא מפעיל את העיקוב.

4- (המשך על מה ש@125690 כתב ומה שענית לו)- רואים בשביעי שצריך להיות לידו כדי להסיר את העיקוב, ולא נראה בספרים שעשו את זה. אז כנראה בהוגוורטס מראש לא אוכפים, כי יש שם בוגרים וכן כי לפעמים מבקשים מהם לעשות קסמים.

5- ארתור גם מפוצץ את האח בהתחלה כשהם נכנסים לסלון שלהם.

6- הוא לא היה בסכנה כשעשה את הניפוח ואדרבא אם הוא בסכנה יש סעיף מיוחד שמתיר קסמים לכל אחד במקרה כזה. שם ויתרו לו סוג של פרוטקציה לילד שנשאר בחיים, ויותר הטריד אותם שסיריוס אולי היה תופס אותו אז העלימו עין אבל זה לא כלל בעיקוב או משהו. ובשביעי זה באמת עניין אחר קצת.

לדעתי יש שני הסברים עיקריים שעל פיהם כל המקרים מובנים:

א- ההסבר הפשוט שדמבלדור אומר להארי בשישי- שקולט קסם שנעשה ליד הקטין אבל לא מי עשה אותו + תוספת קלה (שטום רידל הצליח לכבות זמנית את העיקוב או עיקוב על אסירים משוחררים- שזה לא מת' את השאלות על המקרה שם עד הסוף) בשביל לתרץ את השאלה שעולה מהסיפור של מורפין שהזכרתי כאן https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t1240066#13296645. לפי הסבר זה העיקוב קולט *כל* קסם שנעשה בקרבת שרביט הקטין- אפילו קסם של מבוגר/גמדון בית/ ניפוח מארג' בלי שרביט וכד'. וא"א להעניש על קסם שנקלט בעיקוב כשנעשה ליד בוגר כי סביר בהחלט שהבוגר עשה אותו והקסם של הבוגר הזה הוא שנקלט בעיקוב.
וכן לא יענישו על קסם שנעשה באיזור שיש בו עקרונית גם בגירים אף על פי שבשניה זו אין שם- כי אין להם מידע על כל שניה אם יש שם בוגר אז תמיד יקחו בחשבון שאולי העיקוב הופעל ע"י בוגר שעבר שם ועשה קסם.

ב- שהעיקוב לא עובד כלל ליד קוסמים בגירים, אלא עשו אותו מלכתחילה בצורה שהימצאות ליד בוגר משבשת את העיקוב/ גורמת בצורה כלשהי שהעיקוב לא יעבוד לידו. ויש יתרון לעיקוב כזה כי הוא יחסוך להם עבודת עיקוב מיותרת ויקלוט את הקטין בכל מקום כשיעשה קסם לא ליד מבוגר. (ובאמת קשה עליי לפי הנחה זו כמו שאראה בהמשך)

הבאתי לעיל מקרים של קסמים של קטין שזכורים לי בסדרה והוספתי עוד כמה שנזכרתי. עכשיו אחלק אותם ישר לפי כאלה שקשים על כולם/ מסתדרים לפי כולם/קשים על אחד מהאפשרויות ואוסיף הסבר לפי הצורך:

מסתדרים עם כולם (שהיה צריך לקבל זימון ובאמת קיבל וכן הפוך): הרחפת העוגה , ניפוח דודה מארג'- הערה- זה היה קסם בלי שרביט אבל כנראה גם זה מפעיל את העיקוב שעל השרביט שהשאיר בחדר מתחת למיטה , פטרונוס בחמישי , קללה הורגת על אביו וסבו וסבתו עם שרביט מורפין (על ההסבר של עיקוב אסירים יהיה קשה איך העיקוב לא אראה מיד שהוטל בעזרתו קללה הורגת אלא גילו את זה בדרך מסובכת ופתלתלה.)

קשים על כולם: התעתקות דובי *2 בתחילת הספר שני- רק הפעם השניה היתה ליד הארי. וצ"ל על כל ההתעתקויות א- שזה קסם שלא נקלט בעיקוב. ב- או שלא חושדים בקטין אף פעם כי הוא לא אמור לדעת איך עושים וכשיש רישיון כבר מותר. ג- או הסבר מקומי על כל פעם. , לומוס שעושים כשבורחים באליפות העולם- יכול להיות בסביבה מבוגרים/ סכנה. , לומוס בחמישי- זה בא עם הפטרונוס ופחות חמור אז לא טרחו להזכירו. , קסמים בבית בלק- אולי הקסמים שהסתירו את הבית שיבשו את העיקוב. , הסבר דמבלדור לעניין איך לא גילו בעזרת העיקוב שזה טום רידל - לפי ההסבר הפשוט לא מובן ההסבר שלו ולכן צ"ל להסבר א מה שכתבתי למעלה ולהסבר שלי הוא טעה/ לא דייק/ לא הכיר עד לפרטי פרטים איך זה עובד וזה היה הדעה הרווחת אבל לא מדוייקת.

קשה רק על אפשרות א (ההסבר הרגיל): לומוס (כשהאיר על סיריוס=הכלב ההוא שסיריוס נהפך אליו) במוסך בשלישי- כמו שלא שלחו זימון על דודה מארג'- פשוט ויתרו לו אז, ובחמישי ניסה להזכיר את הניפוח אבל ירדו מזה אז כבר לא הזכיר או שכבר שכח מהלומוס ההוא בספר החמישי. , הקסמים שאדון וויזלי עושה כשאוספים את הארי ברביעי- מפורש שם שהוא דיבר עם משרד הקסמים לאישור מיוחד לחבר האח לרשת הפלו אז הוא עידכן שם שהוא יהיה שם אז ליד הארי. , הקסמים שהארי עושה בבית הקברות- אולי רצו לטייח וגם הבינו שהיה שם משהו מסכן חיים שמצדיק שימוש בקסם כי סדריק מת שם רק חשבו שזה לא קשור לוולדמורט. , התעתקות מנדנגוס בחמישי- (עניתי) , לארוז כשאוספים אותו ולחש הנגזה שמודי עושה להארי- אולי גם דיווחו- לפחות למפרע- שזה היה הם. , ההתעתקויות לבית דרסלי בהלוך בחמישי- (עניתי). הקסמים בקרב במשרד הקסמים- סכנת חיים מוכחת. , הקסמים של דמבלדור לסידור הבית- אולי דמבלדור דיווח על המסע שלהם ואולי הבית היה מוגן ממעקב כמו שעשו לבית בלק או שדמבלדור שיבש את העיקוב כמו טום רידל הצעיר. , רידל שמשתק עם שרביטו (בקסם כלשהו) את מורפין- הצליח לשבש את העיקוב איכשהו. או עיקוב אסירים. , התאמת זכרונות אח"כ- כנ"ל או עם השרביט של מורפין. רק אז מוזר שלא גילו את זה כששיחזרו קסמים שנעשו בשרביט שלו והבינו שהיה פה תרגיל. , הקסמים ב'אי קערת הרעל' (המערה)- גם שם הקסמים במקום שיבשו את העיקוב. , קסמים כשאוספים אותו ובדרך בשביעי- רצו לא להבליט מה שקרה שם כדברי הארי.

קשה רק על אפשרות ב (האפשרות שלי): דברי הרמיוני כשתוהה עם העיקוב עוד פועל- זה השערה פרועה על אירוע מוזר בזמן לחץ שהתברר כהסבר לא נכון. בנוסף זה ההסבר הרווח ואולי גם היא טעתה בו כמו דמבלדור. , קסמים עם מבוגרים שידוע למשרד הקסמים שהקטינים נמצאים ליד מבוגרים (למשל ב'מחילה') וכן קסמים בשטח הוגוורטס/ הוגסמיד/ מקומות שהגיוני שקטינים ובוגרים הסתובבו שם יחד-. לפי ההסבר שלי לכאורה אם יופעל העיקוב סימן שהקטינים עשו קסם לא בסביבת מבוגר ולמה לא מענישים על זה? על הוגוורטס והסביבה אולי לא עוקבים כי לפעמים עושים את הקסמים באישור. על המחילה זה כבר ממש קשה למה לא שולחים שם התראות? אז א- לא זוכר שעשו שם קסמים בהיותם קטינים לא בחברת מבוגר. אם מישהו זוכר משהו כזה אשמח שיגיד בשירשור. על צד שימצאו אפשר להגיד שמענישים רק על 'שימוש לרעה בקסם' כגון ליד מוגלגי. אם יהיה צורך אנסה להוכיח את זה כנכון או לא נכון..

למרות שעל ההסבר הפשוט יש הרבה יותר שאלות בסוף הם מתורצים טוב וזה ההסבר הפשוט אז עדיף ללכת איתו. אבל גם ההסבר שלי אפשרי ככל הידוע לי כרגע והוא יפה ברמת הבעיות שהוא פותר...

 לומוס בחמישי- הוא לא החזיק את השרביט, הוא סתם אמר לומוס והשרביט האיר, זה כמו הזכוכית הנעלמת. , קסמים בבית בלק- היו שם מבוגרים. הקסמים שהארי עושה בבית הקברות- הם הכחישו שזה קרה, הם לא יכלו לשפוט אותו על זה. כל מה שנעשה בספרים השישי והשביעי- אז כולם היו בסכנת חיים ולמשרד הקסמים היו דברים יותר חשובים לעשות מלשפוט קטינים על קסמים.

התאמת הזכרונות של מורפין- הם לא חקרו יותר מדי, הוא הודה והוכיח להם שזה היה הוא, למה שהם יבדקו את השרביט שלו?.

ההסבר שלך- ע"פ הרמיוני כדי לשים על מישהו את העיקוב צריך להיות לידו, אם הם יורידו את העיקוב הם יצטרכו להחזיר אותו איכשהו. בקשר לטענה שזה מיותר לעקוב אחרי קטינים שנמצאים בחברת בוגרים- בסעיף הקודם הוכחתי שזה לא קשה יותר, הם לא צריכים לעקוב אחרי כל תנועה של הקטינים, במקרה שקטין עושה קסם לא ליד קוסם בוגר, העיקוב מפעיל משהו, במקרה שהוא נמצא ליד קוסם בוגר, לא קורה כלום

מי שממונה על המרדף אחרי סיריוס הוא קינגסלי, דמבלדור בטח מצא לו תירוץ (ואני לא בטוח שעושים שם קסמים לידם)

גם עם דודה מארג' הוא לא החזיק שרביט ובכל זאת העיקוב קלט את הקסם. והזכוכית הנעלמת היה לפני שהיה לו שרביט אבל אם היה עושה את זה אחרי שקנה את השרביט יתכן שגם על זה היה מקבל התראה.

ב- לגבי התאמת הזכרונות של מורפין- כי כתוב שם שבדקו את השרביט והוכח שהקללה בוצעה דרכו. ולכאורה ההתאמה שרידל עשה הייתה צריכה להופיע לפני הקללות ההורגות כי הבדיקה מראה כל פעם את הקסם האחרון. אבל אולי הם בדקו בדרך אחרת. או להסביר גם פה שעשה עם השרביט שלו ופשוט שיבש את העיקוב.

ג- אמרתי כמה פעמים זה לא שכל פעם שהם נמצאים ליד מבוגר מורידים את העיקוב ואח"כ מחזירים. אלא העיקוב פועל כל הזמן והמצאות ליד קוסם בוגר עושה שבאופן זמני-כל עוד הם בסביבת הבוגר- "לא יהיה קליטה" לעיקוב.

וזה ממש דומה למה שאתה טוען שהעיקוב קולט מבוגר בסביבה ואז לא שולח התראה. מבחינתי אם אתה מעדיף את ההסבר הזה אתה יכול לומר גם בהסבר שלי שהעיקוב קולט שיש מבוגר ומחליט לא לשלוח התראה.

וכמובן לפי ההסבר הזה בעיקוב קשים גם עליך השאלות שהזכרתי כקשים להסבר שלי.

יכול להיות שוולדמורט שינה לו את הזיכרון עם השרביט שלו

אבל מה לעשות שהספר נכתב באנגלית? אין טעם למצוא ראשי תיבות בעברית אם הן לא בכוונה המקורית...

(לא עולה לי דוגמה מהארי פוטר, אבל נגיד השם איגור נכתב בעברית באל"ף, כמו שכותבים אלבוס, אבל באנגלית הוא נכתב ב-i ואילו אלבוס נכתב ב-a...)

מכירים רק בעברית...

סטן שנפייק הוא Stan Shunpike, וכך גם הוא מתחיל באותה אות, אף שבעברית זה לא מתבטא...

(לא מביאה כאן את שאר הדוגמאות שהג'מיני הביא לי - שבחלקן הוא טעה, אגב - כי זה לא הוגן...)

כל המייסדים, כמו שנאמר: הלגה הפלפאף, גודריק גריפינדור, סלאזר סלית'רין ורוונה רייבנקלו

המורים בשנה הראשונה: סוורוס סנייפ, מינרווה מקגונגל, פיליוס פליטיק, קווירינוס קווירל

לפני הנישואין שלה יש את בלטריקס בלק, אם זה נחשב. ויש גם את הרמיוני ג'ין גריינג'ר, אם כבר ביל...

אני בטוח שיש עוד, אני צריך לטעון את האקדח, אה, שרביט😉

יום אחד אתה מגן על כל הגלקסיה ואז אתה מוצא את עצמך שותה תה צמחים עם גברת נסטי

שהנה זה על שם חנה ,

ואנה (או אן) זה על שם חנה סבתא של ישו.

כמו ההבדל בין Miriam ל maria

אז עד עכשיו יש לנו את המייסדים: 4 (גודריק גריפינדור, הלגה הפלפאף, סלאזר סלית'רין ורוונה רייבנקלו)

מורים בהוגוורטס: 4 (מינרווה מקגונגל, סוורוס סנייפ, פיליוס פליטיק וקווירינוס קווירל)

תלמידים: 3 (גרגורי גויל, פנסי פרקינסון וצ'ו צ'אנג)

קוסמים אחרים: 2 (בתחולדה בגשוט, פיטר פטיגרו [לא כולל בלטריקס בלק])

סה"כ: 13

חסר לנו עוד מלא!!!!

ואיך לא כתבו את לונה לאבגוד?

והנה דוגמה לבלבול שיכול לקרות בין עברית לאנגלית:

פביאן פרואט, אחיה של מולי וויזלי, לכאורה שמותיו מתחילים באותה אות. אלא שבאנגלית שמו Fabian Prewt...

דדאולוס דיגל

מאדאם מקסים

יש שם ספר עם תרגום מסגנון 'תרגומי מעריצים'.
אמנם יש ספרים קודמים עם תרגום מקורי, אבל אין את הספר השביעי עם התרגום המקורי, וזה מה שאני מחפש.

לא מצליח למצוא בשום מקום..

את זה. https://t.me/Harryyyytt - הארי פוטר

א. לא יודע אם זה רלוונטי.
ב. המחשב שלי עם חסימה, זה לא נפתח, יש מצב משהו יכול לבדוק?

א. אתה יודע האם זה יכול להיות סיבוך מבחינה 'חוקית' להעלות  את זה?
(חלק מהספרים יש כבר בקישור שם, חלק מהבאים יש אצלי)
ב. אין לי מקום באחסון בשום מקום 'להעלות' את זה, מה גודל  הקובץ המקסימלי שאפשר להעלות פה\בשיחה אישית?

ויש לך את 4-5 ו6 בתרגום המקורי? (אם כן, יש סיכוי שאתה מעלה לכאן?)

.. - הארי פוטר

אבל אם יש פה יש סיכוי שלא.

אפשר לשלוח במייל. 

יש ביוטיוב כל מיני כאלו, כמו אריק איינשטיין ועוד כל מיני ערוצים. אני רוצה לעשות אותו דבר פשוט עם דיבוב ולא מישהו אחד.

לא נראה לי שיש בזה בעיה... 🤔

די לגיטימי להגיד "לא", אבל זה יכול להיות אחלה פרוייקט. משהו שאתה כזה "יואו, איזה פסיכי הפרוייקט הזה שעשיתי".

יש לי רשימה של הספר הראשון של כמעט כל הדמויות באיזה פרקים הן מדברות. זה כבר לא מסובך בשבילכם...

תהיו "זכרים" (נכון שצריך גם מדובבות, אבל הביטוי עומד בעינו)!

אשריכם!

מי כתב?

ממתי זה?

ממתי זה? יש סיכוי שיהיה המשך?

או לשלוח שאלות לבעל המחבר בקישור.

הקוסם היהודי - קטע מיוחד: ריתחא דאורייתא, כוס של פולימיצי ומסכת זהויות

קולות הלימוד בכוילל הוגוורטס הרעידו את קירות האבן העתיקים. ה"ריתחא דאורייתא" הייתה בשיאה, דציבלים שרק בית מדרש ליטאי בשיא ה"זמן" מסוגל לייצר, כשהסטנדרים רועדים מעוצמת המכות שניחתו עליהם. הרב יהודה גולדשטיין עמד בקצה השולחן, ספרו של ה"קצות החושן" פתוח לפניו משמאל, שו"ת נודע ביהודה מימין, בעוד תלמידיו מקיפים אותו, מתנדנדים בחוזקה, אגודליהם מונפים באוויר בתנועות חדות של הוכחה וסתירה.

"היום, רבותיי," פתח הרב יהודה, וקולו חתך את שאון הלימוד כמו חרב גריפינדור מבעד להורקרוקס, "אנחנו ניגשים לאחת הסוגיות העמוקות ביותר שהמציאות הקסומה מזמנת לפתחנו. הסוגיה של שיקוי פולימיצי. כדי לנתח את הדין, עלינו להניח יסוד בחקירה המפורסמת: האם השיקוי פועל רק על ה'חפצא' - כלומר, משנה את הנתונים הביולוגיים והחיצוניים בלבד, או שהוא נוגע ב'גברא' - משנה את המהות העצמית והנשמתית של האדם?"

"מחילה מכבוד תורתו," קטע אותו יעקב מיד, אצבעו מונחת בחוזקה על דף הגמרא הפתוח שלפניו. "עוד לפני שניגש לחקירות מופשטות, תסביר לי איך בכלל שייך ה'היכי תמצא' להשתמש בשיקוי הזה! הרי ההכנה דורשת להכניס לתוכו פיסת גוף של אדם אחר – שערה, ציפורן או פיסת עור. האם אין כאן איסור מפורש של אכילת בשר מן החי? או לכל הפחות איסור דרבנן של 'בל תשקצו'? מאי חזית דדמא דידך סומק טפי שאתה שותה דם או שערות של אחרים?!"

"קושיה אלימתא, יעקב," חייך הרב יהודה, נהנה מהערנות. "אך כבר פשטו לנו את הספק הזה גדולי הראשונים. הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות (פרק ד') פוסק להדיא: 'העור והעצמות והגידים והקרניים והטלפיים והנוצות והשער... הרי אלו מותרין'. אין בהם איסור אכילה מהתורה כי אינם בשר!" "אבל זה עדיין מגעיל!" זעק אברהם בריסק. "'בל תשקצו את נפשותיכם'!" "כאן בדיוק נכנסים הש"ך והט"ז ביורה דעה למערכה," השיב חיים שפירא, מתערב בפלפול. "השיקוי הזה מתבשל חודש ימים. יש בו קרניים של ביקרון ועור בומסלנג. קודם כל, החומר האנושי בטל בשישים, בשמונה מאות ובאלף! ושנית, כל מי ששתה אי פעם פולימיצי יודע שהטעם שלו נורא ואיום – טעם של כרוב רקוב או מי בוץ. יש לנו כאן כלל ברור בהלכות תערובות: 'נותן טעם לפגם - מותר'! הרכיב האנושי לא רק שבטל, הוא נפגם לחלוטין ממאכל אדם. לכן, צד השתייה עצמו – מותר לכתחילה."

"אם עברנו את משוכת הכשרות," התרומם אלקנה שטיין ממקומו, "בואו ניגש לפילוסופיה של הקסם, להגדרת המציאות! הרמב"ן טוען שכישוף משנה את מערכות הטבע, בעוד אבן עזרא טוען שהטבע חזק ואין בו שינוי אלא באחיזת עיניים או סודות נסתרים של הבריאה. האם השיקוי הזה הוא אשליה, או שינוי כימי אמיתי? כי אם זו אשליה - אחיזת עיניים - הרי שהגוף נשאר כפי שהיה, וכל הדיון שלנו בטל!" "אבן עזרא על ספר שמות עונה לך על זה," פסק הרב יהודה בנחת. "הוא מסביר שחרטומי מצרים פעלו על ידי חוקי טבע עמוקים ונסתרים, 'תולדות הדברים'. פולימיצי הוא שיקוי. זה לא כישוף שממלמלים באוויר, זו ריאקציה כימית קסומה. הגוף משתנה פיזית וביולוגית. וכאן, רבותיי, מתחילות הבעיות."

"אז בואו נלך למקרה קצה," אתגר ישראל. "גוי שותה שיקוי, ובתוכו שערה של יהודי. עכשיו, למשך שעה, גופו הוא גוף של יהודי לכל דבר ועניין, עד רמת ה-DNA. אם הוא שומר שבת באותה שעה, האם הוא חייב סקילה?! הרי הגמרא בסנהדרין (נ"ח ע"ב) פוסקת 'גוי ששבת חייב מיתה'. האם נדון אותו כגוי, או שמא הגוף היהודי מתיר לו לשבות?" "פשיטא שחייב מיתה!" זינק אברהם בריסק. "תפתחו את ה'נפש החיים' של ר' חיים מוולוז'ין, בשער א'! הוא מסביר שכל ייעודו של היהודי הוא שהנשמה שלו פועלת ומשפיעה על העולמות העליונים. גוי שלובש גוף של יהודי, אין לו את 'החלק אלוה ממעל'! הוא כקוף בעלמא שעושה תנועות. המהות שלו, ה'גברא', נשאר גוי מוחלט!" "ואם כך," הקשה יעקב, עיניו בורקות בהתלהבות תלמודית, "מה תאמר על המקרה ההפוך? יהודי טהור שותה שיקוי של גוי. כעת, למשך שעה, גופו הוא גוף של גוי. אם הוא מוזג באותה שעה יין מבקבוק כשר, האם היין נאסר מדין 'סתם יינם' או 'יין נסך'? הרי הרשב"א פוסק שיין נסך דאורייתא תלוי בכוונת עבודה זרה, וליהודי אין כוונה כזו. אבל 'סתם יינם' מדרבנן נגזר על עצם המגע הפיזי של היד הגויית! והרי היד שמזגה את היין עכשיו, פיזית וביולוגית, היא יד של גוי!" "גיוואלד!" שאג הרב יהודה, סופק את כפיו בהנאה. "איזו סברא! אכן, יש כאן נידון עצום. האם הגזירה של 'סתם יינם' חלה על בשר העכו"ם או על דעת העכו"ם? אם נפסוק כמו הרא"ש, שהאיסור הוא משום 'בנותיהן', קרי: הרחקה חברתית, הרי שהרואה אומר 'גוי מזג את היין' ויש כאן איסור מראית עין ולפני עיוור. אך מעיקר הדין, כיוון שה'גברא' הוא יהודי בר חיובא, מגעו מגע טהור."

"אבל רגע," התערב אלקנה, מנגב את מצחו. "אם אנחנו מחליטים שהגוף הוא מציאות קיימת, בואו נדבר על מצוות שתלויות בגוף הפיזי. נניח יהודי שנקטעה ידו השמאלית רחמנא ליצלן. הוא פטור מתפילין של יד. עכשיו הוא שותה שיקוי של חברו השלם. צמחה לו יד שמאלית למשך שעה! האם חל עליו חיוב דאורייתא להניח תפילין של יד באותה שעה?" "ה'מנחת חינוך' מדבר על רעיונות כאלו במצוות התלויות באיברים!" פסק יעקב. "החיוב של תפילין חל על מי שיש לו זרוע. התורה לא שאלה מאיפה קיבלת את הזרוע. אם ה'חפצא' של הזרוע קיים במציאות, ולו לשעה קלה, הרי שיש כאן זרוע שראויה לקשירה. 'וקשרתם לאות על ידך' - ויש לו יד! ודאי שחייב להניח מיד!" "ואם כבר גוף," המשיך אלקנה באותו קו מחשבה, "מה תגידו על יהודי נימול שותה שיקוי של ערל? הערלה חוזרת אליו לשעה! אם זה קורה בליל הסדר, האם הוא נפסל מלאכול קורבן פסח? הרי התורה אומרת במפורש 'וכל ערל לא יאכל בו'!" "וודאי שנפסל!" ענה חיים בלהט. "הרי מצינו בגמרא ביבמות ש'משוך בעורלתו' (מי שעורו נמשך עד שנראה כערל) צריך לחתוך מדרבנן כדי לאכול בפסח, קל וחומר במי שהערלה עצמה חזרה אליו ביולוגית! זהו פסול מובהק ב'חפצא' של הגוף!"

"ואם כך," שאל ישראל בקול שקט, מכין את המלכודת הבאה, "מה הדין ביום הכיפורים? בחור ישיבה צעיר וחסון, שותה בטעות שיקוי של אדם זקן, חולה ותשוש סמוך לחצות היום של יום הכיפורים. כעת גופו קורס, הביולוגיה שלו לא מסוגלת לעמוד בצום. האם הוא רשאי לאכול?" "הוא לא רשאי, הוא חייב!" דפק הרב אנתוני על השולחן. "כאן המשנה ברורה הלכות שבת ויום הכיפורים ברור כשמש. פיקוח נפש נמדד על פי הכלי הנוכחי שמחזיק את הנשמה. 'וחי בהם ולא שימות בהם'. התורה דואגת לחיים הפיזיים באותו רגע נתון. אם הגוף הנוכחי יקבל התקף לב מהצום – חובה עליו לאכול מיד! אפילו שהוא יודע שבעוד חמישים דקות הוא יחזור להיות בחור חסון ויוכל לצום עשרה ימים ברצף!"

הדיון דילג אל מעבר למצוות הגוף, היישר אל נבכי "חושן משפט". "בואו נעזוב את איסור והיתר," קרא אברהם בריסק. "בואו נדבר על דיני ממונות. ראובן גונב שערה משמעון העשיר. הוא שותה את השיקוי, הופך לשמעון, ונכנס לבנק המוגלגים, או לגרינגוטס. הוא מזדהה כשמעון, והפקיד נותן לו שק של זהב. האם יש כאן קניין? האם הוא גנב?" "הקצות החושן יפרק את זה לשניים!" אמר יעקב בהתלהבות. "מצד אחד, קניין דורש 'דעת מקנה'. הפקיד התכוון להקנות את הכסף לשמעון, לא לראובן. ולכן, זהו 'קניין בטעות' ומעולם לא עבר הכסף לרשותו של ראובן. אבל מאידך, הרי הפקיד נתן את הכסף פיזית למי שעמד מולו! אולי זה כמו 'תלה לוה ויהיב'?" "זה לא גזל רגיל, זה דין של 'מתעסק' או 'שוחק' בהלכות גניבה!" השיב חיים. "הוא גנב את דעת הבריות, שזה איסור דאורייתא של 'לא תגנובו' לפי חלק מהראשונים שכוללים בזה גניבת דעת. אבל יותר מזה - ברגע שהוא מחזיק בכסף, הוא 'שומר שכר' או 'שואל שלא מדעת', וחייב באונסים!"

"ואם כבר הזכרתם חושן משפט ובית דין," חייך ישראל. "תארו לכם בית דין רבני בהוגוורטס. שני עדים כשרים וידועים באים להעיד על הלוואה. אלא שאחד מהם, לפני כן, שתה בטעות שיקוי ובו שערה של אוכל מוות מפורסם – אדם שרצח, חמס וגזל, ופסול לעדות מדאורייתא של 'אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס'. הדיינים יושבים, והם רואים מולם רשע מפורסם עומד ומעיד. האם עדותו מתקבלת?" "התורה אמרה 'אין לדיין אלא מה שעיניו רואות'," ציטט אלקנה מהגמרא בסנהדרין. "בית הדין לא יכול להכניס חוקרי כליות ולב! אם הם רואים רשע, הם חייבים לפסול אותו, אפילו אם הוא צועק 'אני ראובן הכשר, זו רק השפעת פולימיצי!' עד שלא יפוג השיקוי, העדות עפה מהחלון!" "אבל חכה," עצר אותו יעקב. "מה אם שמעון שתה שיקוי של ראובן, ושניהם באים להעיד על אותה הלוואה. עומדים בפני בית הדין שני 'ראובנים' זהים לחלוטין! האם מתקיים בהם 'על פי שניים עדים יקום דבר'?" "הם פסולים מיד מעיקר הדין!" פסק הרב יהודה, נהנה מהפלונטר שישראל ויעקב יצרו. "ולמה? תפתחו רמב"ם הלכות עדות, פרק י"ח. דיני 'הזמה'. כלל ברור יש לנו: 'כל עדות שאי אתה יכול להזימה אינה עדות'. כדי שעדות תהיה כשרה, חייבת להיות אפשרות תיאורטית שעדים אחרים יבואו ויגידו 'עמנו הייתם במקום אחר'. אם יבואו מזימים ויזימו את 'ראובן', מי מהם ייענש כדין 'כאשר זמם'? בית הדין לא יכול להבחין מי הוא הראובן המקורי ומי הוא שמעון תחת השיקוי! ומאחר ואי אפשר ליישם עליהם את דין ההזמה לעונש - העדות כולה בטלה מעיקרה!"

השקט שהשתרר בכוילל לאחר ההכרעה האלגנטית של הרב יהודה היה כבד ומרשים. התלמידים ניגבו זיעה דמיונית, מעכלים את הגאונות שבחיבור בין דיני הזמה עתיקים למרקחות של קוסמים.

אך לפתע קולו של חיים שפירא חתך את הדממה. הוא פתח את ספרו של המסילת ישרים. "חבר'ה, אנחנו מתעסקים רק בלמדנות, ושכחנו את הפן המוסרי וההשקפתי. תראו מה הרמח"ל כותב בפרק ב' על מידת הזהירות. אדם נדרש לפקח על מעשיו 'שלא להניח להרגל שיהיה מנהיגו כעיוור באפילה'. כשיהודי שותה פולימיצי ולוקח פנים של מישהו אחר, הוא בעצם מוריד מעצמו את האחריות החברתית! הוא באנונימיות מוחלטת! יצר הרע מזנק על ההזדמנות הזו. מידת הזהירות נמחקת כשאתה יכול לחטוא ולדעת שהפנים של שמעון יקבלו את האשמה. עצם השתייה של השיקוי הזה מכניסה את האדם לניסיון מוסרי עצום!" "אמת ויציב," הנהנן הרב יהודה בכובד ראש. "לבישת פרצופו של חברך היא סכנה לנפש לא פחות מלגוף."

"ואם מדברים על סכנות וטעויות בשיקוי..." העיר ישראל, שלא יכל להשאיר דיון רציני בלי עוקץ קומי בסופו. "זוכרים את המקרה המפורסם של הרמיוני גריינג'ר בשנתה השנייה? כשהיא הכניסה בטעות שערה של חתול והפכה לחצי אדם חצי חיה? בואו נניח מקרה בישיבה שלנו. קוסם יהודי מכין שיקוי, ובטעות נופלת פנימה שערה של פרה. הוא שותה, הופך לחצי-קנטאור חצי-פרה. לפתע, שוד ושבר, הוא מקבל התקף לב ומת במקום. מה הדין של הגופה הזו? האם היא מטמאה ב'טומאת אוהל' ככל מת אדם – 'אדם כי ימות באוהל'? או שיש לה דין של 'נבלת בהמה טהורה' שמטמאת רק במגע ומשא, ואולי בגלל השינוי אין עליה שום טומאה?"

יעקב הביט בישראל, משקפיו גולשים מעט על אפו. הוא סגר בזהירות את מסכת סנהדרין, ואז את 'קצות החושן'. "ישראל," אמר יעקב בקול שקט אך חותך שגרר צחוק עמום מכל הסובבים, "בריה כזו שלא נבראה מששת ימי בראשית, אין לה לא דין אדם ולא דין בהמה. היא יצירת כלאיים קסומה שפוקעת מכללים רגילים. אבל אני חושב," הוסיף בעודו קם לאט ממקומו ומסדר את ספריו, "שהגיע הזמן שתקרא קצת פחות מ'תולדות הוגוורטס', ותפתח הרבה יותר את מסכת חולין. ה'היכי תמצא' שלך מתחילים להזדקק לשיקוי מיוחד משל עצמם."

זה משם? אני לא זוכר את זה.

כמו האתר הקודם שהיה להיט

הבעלים של האתר התבגרו והפסיקו להשקיע את כל החיים בהארי פוטר והתחילו לימודים או עבודה והזניחו אותו