גם עם ההודעה הנוספת שלו @חדשכאן

ומוסיפה שיש הרבה פרמטרים חסרים (אתה לא צריך לענות אלא כדאי לחשוב)

מתי זה קרה? האם היה טריגר? האם זה מאוזן?
האם טופלה ריגשית ותרופתית? האם יש מקור גנטי?

איפה היא היום מול זה (ברמה הפרקטית והרעיונית)?

בכלל בשאלות כאלה- 

התשובה היא אישית 

וכל אחד מחליט עם מה הוא מסוגל ויכול להתמודד

העיקר ברגישות ובנועם 

לדעתי בסופו של דבר היא תיפתח אליך.

תראה לה שאתה לא נבהל מזה ותגיד לה שככל שתכיר אותה יותר לעומק זה יכול לקרב בניכם.

אני חושבת שרוב האנשים בחיים עוברים תקופות של דיכאון או קושי נפשי ( ואף אחד מאיתנו לא חסין ולא יודע מה ילד יום), השאלה היא כמה זמן זה נמשך ומה עושים כדי לצאת מזה.

אתה צריך לקחת בחשבון שיכול להיות שזה יחזור וצריך להבין איך זה מתבטא ועם זאת אתה יכול לחיות איתה חיים טובים ומאושרים. 

יש להניח שמבינה שזה יכול להעסיק.

לא הייתי באתר שנים, אבל אני נכנסת כדי לשוטט בחדשות המגזר מדי פעם ונהנית לשוטט בפורומים גם כן. הייתי חייבת להגיב לפוסט הזה.

כשהייתי בת 19-20 (לפני עשור) חוויתי משהו דומה וגם כן הייתי חותכת את עצמי. יצאתי מזה ללא סיוע מקצועי אלא עם תמיכת חברים ומשפחה. זו הייתה תקופה בחיי של שינויים ודברים סוערים אחרים. אבל עברתי את זה וזה ממש לא הגדיר אותי בהמשך עד כדי כך שלא חשבתי על זה ברצינות. אבל זה היה פרק בחיי שבנה אותי, ולכן סיפרתי את זה לבחור שיצאתי איתו כעבור שנה. הוא הזדעזע. מאותו הרגע הוא התייחס אלי כדבר שהוא מקבל "למרות" היותי פחותה באופן כלשהו ואף דרש ממני לקבל ייעוץ מקצועי. עשיתי את זה עבורו ופניתי לטיפול נפשי. בסופו של דבר, הקשר נגמר ושלא בטוב. הבחור התייחס אלי כדבר רעוע, רגיש ופחות עמיד רגשית ממנו, וכל הבעה של רגש עז כלשהו ממני התקבל על ידו בצורה מבוהלת, כאילו אני לא יציבה נפשית. הייתי צריכה להוכיח את היציבות הנפשית שלי שוב ושוב. עזוב שהוא היה דכאוני ממני ובעצמו פנה לסיוע נפשי לקראת סוף הקשר..

החיתוך כל כך רחוק ממני עכשיו, כל כך לא קשור לחיים שלי יותר. זה היה משהו שעשיתי לתקופה קצרה ומטלטלת מאוד, ועבר. היום אני נשואה למישהו שכשסיפרתי לו על זה בפגישה ,הוא כל כך לא נבהל שהופתעתי ממנו. הייתה לו מודעות לשינויים שאנשים עוברים בחיים ולעובדה שמה שעשיתי פעם הוא גם חלק ממני וגם משהו שלא מייצג את מעשיי ובחירותי היום. כך יכולתי לחוות איתו טלטלות רגשיות באופן טבעי- אותן הטלטלות הרגשיות שכל זוג עובר בתחילת דרכו ובתקופות שונות בחיים- בלי שהוא ישפוט אותי על כך או יחפש סימנים לחוסר יציבות נפשית בכל רגע. אני היום לקראת לידה שניה, ועם כל הקשיים מן הסוגים השונים שעברנו, אותה תקופה בחיים לא מייצגת כלל את צורת ההתמודדות שלי עם קשיים היום.

אם אתה בוחר להמשיך- זה צריך להיות פתוח ביניכם, ללא חשש לדבר על זה אבל גם ללא השתהות מיותרת וחיפוש משמעות שאינה קיימת. תשאל את כל השאלות שאתה צריך לשאול. תברר איך היא גדלה מתוך זה. תראה איך היא מתייחסת לעצמה היום- האם זה משהו שהיא חוששת שיקרה לה שוב או האם זו פשוט תקופה בעברה שהיא מספרת לך עליה כמו בחורה שמספרת על ביטול אירוסין- זה היה, זה נגמר, אבל זה משמעותי מספיק כדי שצריך לספר, וזה גם משהו שהיא גדלה מתוכו ויודעת היום להתמודד עם הקשיים בדרכים אחרות. וברגע שתבוא על סיפוקך בעניין, תניח, תשחרר. אל תפחד מזה ואל תתייחס אליה לאור התקופה ההיא. אל תתן לתקופה יותר חשיבות לחיים שלה ולהתנהגות שלה מאשר היא מעניקה לו. 

אם אתה רואה שאתה משתהה על זה יותר מדי ולא מצליח לשחרר- עזוב. זה לא בריא לך או הוגן לה שאתה רואה אותה תמיד לאור התקופה ההיא. מי שיורד במשקל לאחר עבודה עצמית ומאמץ אנחנו לא רואים בו כשמן או חששים בכל פעם שהוא אוכל משהו טעים. מי שהיה סורר בגיל העשרה והיום סיים צבא ועושה תואר, אנחנו לא רואים בו נער בעייתי או מפחדים תמיד שידרדר לסמים. מי שהיה לו נתק מהמשפחה והוא עשה מאמץ לשקם, אנחנו מעריכים אותו על כך ושמחים במחויבות שלו ובמאמץ שעשה על אף הקושי והרגישות שכרוכה בזה. החשיבות לא נמצאת במה היינו ועשינו, אלא איך התקדמנו הלאה- וכאן יש מקום להעריך את האדם על החוסן הנפשי שבא מתוך אותה ההתמודדות ועל הכלים שרכש.

כדאי לברר מה היה ההקשר של החיתוך. בתגובה שמתחתי המגיב מתייחס לבחורה שחוותה דיכאון, ולא חיתוך. מן הקריאה שלי בנושא, חיתוך בא בדרך כלל ממקום אחר והוא גם קשור פעמים רבות בהפרעות אכילה (וכך היה גם בנסיוני). לא מדובר בהכרח בדיכאון קליני אלא בתגובה קיצונית לסיטואציה בחיים. ויש הבדל גדול בין דיכאון ממש לבין קושי בהתמודדות עם קשיים או טלטלות. יש לי ידיד עם דיכאון קליני, וזה אכן לא סיפור קל, ולא עובר בקלות, וחוזר מדי פעם. אבל חיתוך.. משום מה לא נתקלתי בקריאה על כך שזה קשור בדיכאון ממש. אבל אני לא אשת מקצוע, ויכולה להעיד רק על עצמי בעניין.  

מכיר סיפור דומה די מקרוב,

בחורה סיפרה לבחור על דיכאון (שלא הגיע לרמת חיתוכים וכו) בשלב הדייטים, 

הבחור מאוד התלבט והתייעץ,

המומחים (אנשי מקצוע) אמרו לו שבהסתברות של 70-80% שמה שהיה (הדיכאון וכו') יחזור.

היא הבטיחה שמה שהיה לא יחזור. הבחור האמין לה שלא יחזור וההם התחתנו. 

הכל חזר ובגדול.

היום (עם כמה ילדים) הם בבעיה לא פשוטה בכלל,

הוא מצטער (לפעמים מאוד) על הצעד שעשה, ועל שלא הקשיב לאנשי מקצוע,

לעיתים מרגיש שממש נפל בפח (הונאה כפשוטו),

אבל גם מבין שלא הגון שהילדים יסבלו בגלל טעויות שלו.

הסיפור הזה גרר בעיות נוספות שאינן רלוונטיות,

בקיצור, מילכוד מורכב ומסובך.

נסיבות החיים אחרי הנישואין מייצרות טריגרים לדיכאון לא פחות מאשר לפני הנשואין (ובדר"כ יותר).

מציע לך לא ליפסול על הסף, אבל להתייעץ היטב עם אנשי מקצוע (יותר מאחד או שניים),

להקשיב להם היטב, ולחשוב האם אתה בנוי להתמודדות עם הופעה חוזרת של מה שהיה,

והאם תוכל להתמודד עם הופעה חוזרת של מה שהיה למרות הבטחות שלא יחזור.

אם אתה לא בנוי לזה, אל תיקח צאנס, הסיכון כבד מאוד.

1. לא לפסול על הסף

2. להתייעץ

3. לבדוק אם אתה בנוי לזה. 

4. לבדוק אם אתה בנוי לזה.

אין טעם ששניכם תכנסו לדכאון במידה ויגיע.

מחזק אותך שבהחלט יתכן וזה מאחוריה

ושינתה נק' מבט בצורה בוגרת יותר משהיתה

בגיל ההתבגרות הקשה. 

אם כי הרעיון לשאול מומחה הוא נכון - והצעתי לו מקודם, שאם הדברים נראים חיוביים - יבקש אותה שילכו ביחד למי שטיפל בה, שיסביר את המשמעות. זה דבר די מקובל.

אבל יש הבדל בין מה שאתה תיארת, שאמרו לו שיש 70-80% שיחזור, לבין הנידון כאן, לפחות על פניו.

טעות לומר, "לא הגיע עד רמה של חיתוך".... "חיתוך" (אע"פ שברור שממש לא כדאי לעשות את זה ח"ו...) זה לא "עד רמה". יש בנות צעירות שכך מביעות "מחאה", לפעמים על דברים שעברו. זה נשמע מטומטם - אבל זו תופעה שקיימת. לא מראה על שום רמה של דכדוך".

אז אם היא אומרת שהיה לה משהו קל, ויצאה מזה לחלוטין חוץ מכמה סימנים פיזיים שנשארו - זה בהחלט יכול להיות.

המון בנות לוקחות כדורים קלים "נוגדי דיכאון".. אז יש להם "דיכאון"? לא. יש להם חילופי מצבי רוח בגיל ההתבגרות. ויש אלה שמוצאות פיתרון קל כזה, ורופאים משתפים איתן פעולה.

על כן, צריך לברר כל דבר לגופו של ענין. "אין מדמין בטריפות מזה לזה"..

אני לא מומחה בפסיכיאטריה, אבל אם אצל מישהו דיכאון (ומכבסת מילים שתקרא לדיכאון "דכדוך"

לא תועיל במאומה, רק תרחיק אותנו מלהישיר מבט למציאות העגומה) הגיע ל"חיתוך",

 זה כבר לא רק דיכאון, ובטח לא "טמטום" זה הרבה יותר חמור (וכמובן לא משנה אם מדובר בבן או בת),

מראה על נפש בעייתית מאוד (וגם זה בלשון המעטה).
 

כמובן שחמור מאוד שרופאים משתפים פעולה עם אותן בנות (או בנים, שוב לא משנה) שלוקחים כדורים

בגלל כל שטות והבל,

הפיתרון הוא לחזק את הנפש ולבנות אישיות בריאה ויציבה, לא סמים במסווה של כדורים, שלכל היותר 

הם כמו פלסתר על סריטה, רק מסתירים את הסריטה, ולא פותרים את הבעיה.

תחשבי, נניח שהבן שלך בא להתייעץ איתך עם שאלה דומה,

האם היית מייעצת לבן שלך להתחתן עם אחת כזו ?

אני לא הייתי ממליץ לבני להתחתן עם אחת כזו.......

לדעתי הסיכון גדול מדי,

אינו נכון למיטב ידיעתי.

כלומר: זה בדיוק מה שאמרתי, שהתופעה הזו (כמובן בלתי רצויה לחלוטין..), אינה מראה על עוצמת הרמה של דכדוך (אכן, אני מעדיף להשתמש במילה הזו, כאשר לא הכרחי אחרת - ובוודאי שבמקרה זה, אדרבה, זה מדגיש על מה זה לא מצביע. מה גם שמי שסיפרה, אמרה "דיכאון קל"). יש צורת מחאה כזו, כמה שזה אכן נשמע "מטומטם" - ומשנה לגמרי שזה אצל בת, כי שם זו תופעה פחות נדירה יחסית. כמו שאמרתי, לפעמים מחאה על דברים שעברה. בוודאי שבאותו זמן, זה מצביע על מצוקה נפשית - אבל לא בהכרח מעבר לכך

[עיין מה שהיא כתבה: עשיתי את זה לעצמי - לקראת נישואין וזוגיות ]

לכן אמרתי, יש הבדל גדול בין המקרה שאתה הבאת, של סוג של  דיכאון ל"ע שרופאים אמרו שיש 70-80 שיחזור (גם בזה יש מה לעשות. ומוצאים שיטות חדשות כיום, אבל זה לא הנושא], לבין מה שהיא סיפרה. וההגדרה על מי שאתה סיפרת ש"לא הגיעה עד לרמה של חיתוך", אינה הגדרה נכונה. "חיתוך" אינו מצביע בהכרח על רמה גבוהה יותר, ולא על שום דבר לגבי ההווה והעתיד.

לכן אמרתי, בוודאי שיש מקום להתייעץ (גם בסיפור שלך התייעצו..) עם מי שטיפל בה. אבל לחשוב מראש שזה בהכרח אומר משהו - ממש לא.

ואכן, אם זה היה בן שלי - הייתי מציע בדיוק אותה הצעה. שאם ההצעה נראית ממש טובה - לשאול את הפסיכיאטר מה במדויק המשמעות והאם יש השלכות אפשריות לגבי ההמשך יותר מסתם מישהי שעברה גיל ההתבגרות קצת סוער..

אתה תעשה את השיקולים שלך והבדיקות שלך וכל ההחלטה שתקבל תהיה שלם איתה.
כולנו בני אדם. השאיפה היא כמובן להיות עם אנשים שמחים ומאושרים.

אבל דבר אחד בטוח, במידה ואחרי הבדיקות והמחשבות *תחליט* *ללכת* *על* *זה*,
אז אם יש חשבון איפשהו למעלה ( אני אומר -אם-, כי בכל זאת, אני חילוני-מסורתי ואני מחוייב לאמת הפנימית שלי)

אז די בטוח שמתישהו יאמרו שם מי שיאמר לך:

***אתה*** נתת הזדמנות שאחרים כמוך לא נתנו,
***אתה*** תקבל הזדמנות שאחרים כמוך לא קיבלו.

בהצלחה עם כל בחירה שתעשה.

אם יצאה מזה לגמרי - לא צריך להיבהל, לדעתי.

התופעה הזו, קיימת אצל מיעוט בנות בגילאים מסויימים, סוג של מחאה. ה"היתה חותכת את עצמה" זה לא מה שבן עשוי לפרש..

אז הנקודה היא, שהיה לה דיכאון קל (גם דבר לא נדיר מאד ואפשר לצאת ממנו), וכעת ב"ה, אחרי טיפול, לא נשאר מזה כלום. חוץ מכמה "סימנים" פיזיים, שגם זה לא כלום.

אני לא חושב שזו סיבה מוחלטת "לחתוך" (הפעם, לא את הגוף...). אפשר לבקש לברר יחד עם מי שטיפל/ה בה, מה המצב, האם יש סיכונים מוגברים לעתיד.

הכל - מאד בנחת, ברגישות, באמפתיה; וגם בהערכה על כך שסיפרה לך. היתה יכולה לא לספר, ולא היה בזה שמץ עבירה..

הצלחה רבה.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

לא כולל מע"מ.

איראני בקריפטו.

זה יותר כמו דמי טיפול.

הכסף הועבר

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

מה זה ZOOM out?

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

תודה!

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.