אבל לא קרם שיער רגיל

שתגשי לאמא שלך, בזמן רגוע ובדרך ארץ, ותראי לה את זה.

הרי היא לא רוצה לעשות רע, אלא שהיא לא מבינה את הענין..

ובכן, אם היא תראה, ברצינות, שאת כ"כ סבלת מזה בכיתה.. ושאת אמיתית בזה, ולא סתם מתווכחת, אלא עובדה שגם פנית לשאול עצות, כי זה כ"כ מפריע לך..

ועד כדי כך שאת בוכה כשאת כותבת את זה..

אם היא תראה את זה, בטח משהו ישתנה אצלה, והיא פתאום תתפוס!

אני בטוח שזה יעזור.

אני חושבת שאם זה לא מפריעה לה אל תתערבי. ואל תפני לאמא שלך. זה קורה שגוזרים עקום בטעות.

אם תתחילי לעשות מזה עניין היא יכולה להתחיל גם לחשוב ככה וחבל! 

ואם תשימי לב שמתחילים לעשות מזה עניין בכיתה אל תתערבי זה יעשה לה רק רע.

היא מספרת שהיא עברה את זה, ונשארה לה טראומה, למה לנסות שוב את אותו רעיון על אחותה??

הגישה שלך לחיים זה לתת לילד לעבור דבר שיכול להשאיר בו צלקות, על מנת ללמד אותו להתמודד?

אני לא הילד, וגם לא פותחת השרשור.

הילד כאן זו צוציקית בכיתה ב', שעלולה לסבול מאוד.

אם היא היתה באה אלייך ואומרת לך מצב נתון - היית עוזרת לה להתמודד, סבבה.

אבל כשאת יכולה למנוע את המצב האומלל הזה. עלייך לעשות זאת!

למה לקחת סיכון? למה?

אני ממש לא מבין את הרציונאל מאחורי הסברא שלך.

כשנערה מתייעצת איך לעזור לאחותה, והתשובה שלך זה "קודם תתמודדי עם הכאב שלך ואחר כך תחפשי לתקן את העולם"

זו אפילו תגובה אטומה, לדעתי.

אחותה הולכת לסבול אולי, ולחטוף צלקות ארוכות טווח, ח"ו. ומה שיש לך לומר לה זה שלא תתעסק בלתקן את העולם??

זו אטימות, סורי.

(ואגב, זה קצת לא קשור למה שאמרת קודם, קצת הרבה... מה, את פשוט מחפשת סיבות איך לגרום לה לא לגשת לאמא שלה?)

חסכתי את הפעם הבאה!!

אבל זה יקרה שוב ושוב... אם היא לא תעצור את זה... - נוער וגיל ההתבגרות אהמ אהמ, ושוב הסוגריים שכתבתי בהודעה הקודמת..

אנחנו כבר איזה עשר תגובות מבזבזים על זה שאת אמרת  שלא נורא.. והתווכחת איתי על זה שאמרתי ללכת לאמא שלה, ועכשיו את אומרת שזה לא סותר ורק "אי אפשר לצפות"? שוין, שיהיה... העיקר שבסוף הגענו לעמק השווה..

יכול מאד להיות שלה אמנם זה השאיר טראומה, אבל לאחותה זה לא מאד יפריע ואם יעשו מזה ענין מסביבה זה דוקא מה שיגרום לה את הטראומה...

אני עדיין לא מבין מה הפואנטה של לעשות את אחותה שפן ניסיון מספר 2...

אבל לדעתי עדיף לחכות לראות מה קורה, אם האחות עוברת את זה בטוב ולא שמה על מה שאומרים לה (לא רק כלפי חוץ), יופי מצויין! אם לא, אפשר לדבר עם האמא בעדינות...

מה נעשה? נשלח אותה לעקוב מה אומרים לאחותה בביה"ס? נחכה שהבתדודה תרד עליה?

למה לא לגשת לאמא, יפה ובדרך ארץ, ולהסביר לה את הנזק שזה גורם?

זה לא יעזור לפעם הזאת בכל אופן, ואם היא עוברת את זה בטוב אז למה?

למרות שיש כן עניין ללכת לדבר עם האמא בשבילך, מאד יכול להיות שהיא תבין ותתנצל וזה יעשה לך רק טוב

@כתום עולה😎

זה נכון שבנאדם צריך ללמוד לחיות גם אם צוחקים עליו.

אבל לכל דבר יש גבול.

לשלוח ילדה שנראית מכוערת ומשונה, זה פרצה קוראת לגנב, זה עוול!

זה לא סותר שתמיד יהיה מי שיצחק, ותמיד ימצא על מה. אבל אל תשווי.

אם את שולחת ילדה שנראית מוזרה, את ממש מזמינה את הצרות...

עריכה: עכשיו אני קולט, שאת הבנת את הענין בתור ייעוץ על המקרה הזה, שכבר נעשה, ואני הבנתי שזה משהו סדרתי, שבעוד חודשיים זה יקרה שוב.. ואת זה דחוף לי למנוע....

שלא יחזור על עצמו...

אם את צריכה משהו בפרטי

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...