.

היא יכלה לחסום בהתחלה

אמממ ומשהו לא קשור...

@שושיאדית

סתם לדעת לכל מקרה שלא יבוא

או לעשות דיווח

אבל בעצם מה דיווח עושה?

ניראה לי שכשזה הטרדות ברשת, בן התחיל איתך וזרמת איתו, עדיין בכל זאת זה אשמת הבחור, אבל גם הנערה הייתה צריכה לעצור את זה.

אבל כשזה הטרדות מיניות אז אני חושבת שהבן הוא היחיד שאשם  (אלא אם כן, מקרה נדיר שהבת ממש רצתה את זה וזה לא הפריע לה).. 

 אם זה הטרדה מינית אז הבן שהתחיל הוא זה שאשם ולא הנערה. גם אם היא שתקה ולא עשתה כלום. אמרו לנו, שכשזה קורה, בנות אוטמטית ניסגרות, או שהם בהלם, או שפשוט אין להם אומץ לעצור את זה. 

זה לא אשמתה. זה טיבעי. 

(ואגב כל מה שאמרתי כאן, זה מה שהרצו לנו, כמיות של הרצאות הביאו לנו בגלל שחברה שלי הוטרדה מינית.)

הוא פשוט נגע בה והיא שתקה, לא זזה. לא הוציאה מילה. ואחרי זה בגלל זה היא שתקה ולא סיפרה על זה לאף אחד במשך חודש, כי היא חשבה שזה אשמתה. הייתם צריכים לראות אותה בתקופה הזאת, היא הייתה ניראת רע. היא הייתה כל הזמן מדומיינת כזה ובידכאון מטורף.

והיא לא כזאת בדרך כלל.

ורק אחרי איזה חודש היא הוציאה איזה משהו ואז הבינו שהיא הוטרדה. עזבו.. סיפור רציני.

אבל בקיצור, הבן המטריד הוא זה שאשם בהטרדה מינית!!!

ורק לחשוב על זה

יש לי צמרמורת על כאלו ששותקות כשקורה להם משהו רע (ואני כזו)

ואז הם ממשיכות לחיות עם זה

וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ אֶת הַנַּעֲרָה עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.

או אל תעני בכלל.

זו התורה שלנו- אז נקבל.
אבל זה ממש קשה! שתדע!

הנקודה היא שאפשר להטיל אחריות גם על המותקף, אם הוא היה יכול למנוע. וזה לא גורע מהאחריות של המתקיף (עדיין הוא נקרא: "ענה את אשת רעהו").

גם אם היא לא היתה צנועה - אם היא התנגדה, היא לא נענשת.

אם היא היתה יכולה להתנגד, ואנחנו יודעים שהיא לא התנגדה, אז היא נענשת.

האשמה היא נפרדת, יכולה להיות אשמה בלי עונש.

יכלה להתנגד ולא התנגדה, אגב אם היא לא התנגדה זה מרצון.
זה לא הגיוני שאישה לא תתנגד- אלא אם כן זה לא אונס.

שזה נחשב לרצון גמור.

יכולות להיות סיבות למה לא לצעוק - בושה, למשל

אוף, אני לא רציונאלית עכשיו- אבל זה לא הגיוני.
הבושה עדיפה על הידיעה שיכולתי לעשות משהו ולא עשיתי.

שפעם המעשה לא נתפס כחמור כל כך, ובעל משקל, כמו היום. גם מבחינת האונס, אבל גם מבחינת הנאנסת. זה לא היה מבחינתה "סוף העולם", והראיה, שהתורה, שבאה לטובתה, מתקנת שתתחתן עם האונס. אז בהחלט יכולה להיות סיטואציה של "מתרצית" - נאנסת שלא התנגדה, פשוט כי זה לא שווה לה. היא כבר מאורסת (כלומר מקודשת) לאיש שבחר בה, ויש סיכוי טוב שהוא יגרש אותה אחרי שנאנסה (ואם הוא כהן, אין לו ברירה, הוא חייב לגרש). וגם אם לא, יש בזה השפלה רצינית. נראה לי די סביר שמבחינתה, להוציא את המימד שבין אדם למקום, עדיף לא להתנגד, ופשוט להמשיך בחיים אחרי זה, כי אז זה לא היה נחשב כל כך נורא.

תודה!

אז העבירה מיוחסת לשניהם, כמו במצב הסתמי. במצב של אונס יש חידוש, שהאשה בכלל לא נחשבת כעושה עבירה.

זה היה נשמע לי ציני. אני מצטער.

תודה רבה!

עומדת על השם שלו ברשימה שיש בצד ימין, מקש ימני ואז יש חסום.... בכללי בתחילת השיחה יש גם אופציה לחסום....

גם אם המוטרדת הולכת ערומה (לא שאני מצדיקה אותה על זה) זה לא אומר שזה לא מונע ממנו את הצורך לשלוט על היצרים שלו.

אני כן חושבת שכדאי ללכת לא ערומה מכל מיני סיבות אבל גם אם היא כן ערומה זאת אשמת המטריד בלבד!!

(חייבת לציין שכתבתי את זה בנוסח אחד אבל גם יש מקרים הפוכים...)

לא סתם ההלכה מחייבת צניעות...

אבל דבר ראשון כשיש הטרדה - המוטרד צריך לדעת שזאת לא אשמתו!! לא משנה מה הוא עשה..

מלכתחילה אני כן התעצבן קצת על בנות שלא נזהרות.. אבל כשזה קורה הן צריכות לדעת שזה לא אשמתן.. 

לפי מה שאת אומרת לא היינו צריכות להתלבש צנוע זה אשמת הגבר שהוא יכבוש את היצרים שלו....

זה כמו לתת לילד שהשניה אכל בשרי גלידה גדולה מול הפרצוף ביום חם מה את רוצה שיכבוש את היצרים שלו.... מובן שבהטרדות יש הרבה מצד המטריד ולא המוטרד אבל לפעמים המוטרד גורם מלכתחילה להטרדה....

(להוסיף: בהרבה מקרים על המטריד מוטלת רוב האשמה)

לדעתי הצד המוטרד  אף פעם לא אשם 

למרות שהייתי מצפה להזהר וכו...

ואני יכולה להגיד לך שעד לא מזמן אני חשבתי שמי שלא הולכת צנוע יש לה גם חלק באשמת ההטרדה.

אז לא. זה שאדם לא שומר על היצרים שלו זה לא קשור לזה שאני הולכת לא צנוע.

אבל מי שהולכת לא צנוע היא סוג של מושכת אליה צרות...

אם אני הולך לישון ומשאיר את הבית שלי פתוח לרווחה. ובויטרינה יש חנוכיה של 15 אלף ש"ח

נכנס גנב - וגנב אותה.

אין לי אשמה בזה? לא דפקתי את עצמי?

אבל האשמה היא על הגנב. אוףףף לא מצליחה להגדיר את זה נורמלי..

כאילו האחריות עליך אבל זאת אשמת הגנב נטו.

יש לי חלק, אז גם אני אשם.

וזה לא מצדיק אותו בכלל.

לדעתי, הסיבה שכ"כ מפריע לכן לקבל את זה, וזה ממש ניכר מדבריכן, כי זה מתפרש בעיניכם אוטומטית כאילו הוא פחות אשם, וזה הבעיה.

תבינו, שלהגיד שיש "עוד אשם" לא מוריד מהאשמה שלו, זה לא שיש לנו מספר מוגבל של אחוזי אשמה וזה מתחלק בין כל האשמים. כל אחד והבעיה שלו. אין שום שום שום הפחתה בחומרתו של המטריד אם נאמר שיש אשמה גם לבחורה שאפשרה לו את זה.

הרי את מבינה שאין לי צד שגניבה זה כמו אונס, נכון?

זה נועד כדי לחדד את הנקודה.

הגנב או הנגנב (בהנחה שהגנב התחמק מעונש, ואם הוא נענש- זה לא מספיק.)?

מערכת המשפט שלנו ממהרת להכניס לכלא מעלימי מס,
אבל שאר הגנבים- צריך לשגע את המשטרה עד שהם נתפסים, אם בכלל.

צריכה להיזהר- הנגנבת, שלא תיגנב.
מובן? מסוכם?

אם זה היה חפץ שניתן לה כדי שתשמור עליו?

שואל- חייב אף באונס 

 

פתוחה (כמו במקרה הזה: יש לי שאלה: - נוער וגיל ההתבגרות), גם שומר חינם חייב.

ושכוייח על הבקיאות

כך גם במקרה של אשה שלא נזהרת.

 והוא חייב להוכיח שהנזק נגרם עקב רשלנות השומר.
אז- אם אין הוכחה, התורה מחייבת לשלם?

 

ויש אשמה. האשמה קיימת גם אם אין זכות תביעה.

וזה לא מדוייק. השומר חייב להישבע שהוא שמר כדרך השומרים.

כי אם כל הכבוד, הוא מזיד- בטוח.
אני ספק מזידה ספק שוגגת.

אבל הנגנב גם בעל אחריות על מעשה והגניבה. וכן בנמשל.

הרי יתכן ואני מזידה, וייתכן אני שוגגת.

השומר שגנבו ממנו לא משלם כפל.

ובמקרה של אונס, לבוש לא צנוע זה לא נחשב רצון.

זה לא אותו דבר. לבוש לא צנוע הוא לכאורה מספיק בשביל אחריות, אבל ממש לא בשביל חיוב מיתה. לא היום ולא אף פעם.

שיכולה לגרום למיתה.

צניעות יתר שהובילה לחשד, שאם היה אז בית מקדש- היה באופן תיאורתי יכול להביא לצער רב.

אם כבר להפך. אף שהתכוונה לשם שמים.

מה שהוביל לסכנה היה האיסור להלבין פני חברו ברבים.

ואגב, אם בית המקדש היה קיים, לא היה קורה כלום. לפי ההלכה שאחרי מתן תורה, אשה שמחכה להתייבם לא נחשבת כאשת איש לעניין מיתה.

וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ.

רמב"ן מבהיר כי כיסוי הפנים- מה שכביכול יכול להתפרש כצניעות,
בעצם היה לבוש של חוטאות.
 

ממש לא. זה היה חלק מהתוכנית.

למה משנה לך מי יורשע?

גנבו לך אלף שקל, את תמשיכי בסבבה ותאמרי "טוב, הוא לא היה אמור..."?

מה זה יעזור לך?

אנא, תבינו דבר אחד: יש אנשים שעושים גם מה שהם לא אמורים. שעושים גם מה שאסור. שעושים את זה בלי לגיטימציה.

זו המציאות. מה לעשות? אז נלך ראש בקיר ונידפק או שנלמד להתגונן ממנה?

ההגיון הזה קצת לא הגיוני...

זו הבעיה כאן, וכתבתי את זה אלף פעם.

אתן חושבות שזה "או - או", ואז את דנה על עוגת האשמה, מי מקבל את "רובה" ומי את "מיעוטה"

ואז זה מקומם אותך לומר שחלק מהאשמה של הפושע עוברת לקרבן

אז תביני: זה לא או או, אין כאן עוגה שצריך להתחלק בה.

הוא אשם. לחלוטיןןןןןןןןן!

וגם היא (-יכולה להיות, במצבים מסויימים) אשמה!!

אם בנאדם רוקד קאדקא'צקה מול מחבל, והמחבל יורה בו.

אז הוא מטומטם, מה אתה רוקד מול מחבל? תתחבא! ברור שיש לך אשמה על זה שירו בך

האם זה אומר שהמחבל "פחות אשם"? ישיש לו אשמה "ברובה" או "במיעוטה"? לא ולא.

המחבל אשם בכל מצב, כי זה שרקדו מולו קדאצ'קה לא מתיר לו לרצוח.

וזה לא סותר שגם ההוא שרקד קדא'צקה אשם, כי הוא לא עשה מה שהיה צריך לעשות.

זה כ"כ מורכב?

כולל בתגובה עליה את מגיבה

שזה

רק

במצבים

מסויימים

!!!

אף אחד לא מעלה בדעתו לומר חלילה שתמיד יש אשמה לבת. חס ושלום

אלא שיש מצבים מסויימים, שבת לא נזהרת מספיק, ויש לה אשמה בכך!

כשכמובן, זה לא סותר את אשמת הגבר, כי לא משנה אם היא נזהרה או לא - עניינו זה לא!

לא גורע מהצד השני.

להגיד שיש למוטרדת אשמה, לא קשור לאשמה של המטריד.

הלכתי ברחוב, קפץ עלי כושי (למותר לציין שאני משתדלת להיות צנועה ולא להתבלט).
מה הקשר אשמתי?

ללכת ברחוב זה התנהגות הגיונית. ללכת ערומה - לא. וזה מה ש@חסרת טאקט כתבה.

זה לא משנה באיזו צורה התנהג/ה המוטרד/ת- אין שום הצדקה להטרדה עקב התנהגות לא ראויה.
זה כמו שאומר, יש לה תיק יפה, היא השוויצה בו- אז גנבתי אותו.
אין שום הצדקה למעשה לא מוסרי שכזה.
שכל אחד יתמודד עם היצרים שלו, זה לא בעיית אף אחד שהוא מתקשה.
שיתמודד.
לא עושים מה שמתחשק.
 

לפי מה שאת אומרת לא צריך צניעות ולא צריך ציצית כי אנחנו צריכים להתמודד וגם מותר לנו לשיר מתי שבאלנו שהם יסתמו את האוזניים זה לא שאני אומרת שהמוטרדות/ים הם הגורמים להטרדה ובאמת כמעט בכל המקרים ההטרדה באה כמעט ללא סיבה

אבל אנחנו צריכים גם להתחשב...

אני לא מצדיקה מטרידים שלא יובן בטעות בכלל בכלל לא ובאמת אין שום הצדקה למה שהם עושים אבל גם לצד השני יש איזשהו צד כמאמר הפתגם אין ויכוח ללא שני צדדים (לא זוכרת מדויק) בהשאלה לפה.

אסור לי להיות פרוצה, אסור לו להטריד.
מה זה משנה אם לא קיימתי את חלקי, זה נותן הצדקה למעשיו?
נותן לו לגיטימציה? לא ולא!

והאשמה שלו לא קשורה לאשמה של המוטרדת.

אדם ששילם כסף למתנקש - האם יש לו אחריות ברצח? האם זה הופך את המתנקש לפחות רוצח? 

חבל לנסות להתחמק מההגיון.

פרצה קוראת לגנב.

הגנב גנב. עם מלוא האחריות

אבל מי שיש לו פרצה בבית - גורם לעצמו את הגניבות...

בת יפה וצנועה, מסתובבת ברחוב.
קופץ עליה כושי- היא עשתה משהו שהיא צריכה להרגיש אשמה?

... - נוער וגיל ההתבגרות 

אשמת המטריד. - נוער וגיל ההתבגרות

אבל יש מקרים שבהחלט יש צד השם במוטרד/ת

אבל:

רש"י דברים כב כג

"ומצאה איש בעיר" - (ערכין ז) לפיכך שכב עמה פרצה קוראה לגנב הא אלו ישבה בביתה לא אירע לה.

אבל נראה שבימינו זה לא שייך.

כשבנות יושבות בבית - מי שמסתובבת עושה לעצמה נזק.

וכשבנות מסתובבות אבל לבושות - מי שמסתובבת לא ממש לבושה עושה לעצמה נזק.

אבל לרוב זה קורה למי שפחות...

אין לי מושג באחוזים- אבל בכלל לא בטוח.

מכירה מקומות אחרים

חשוכים אפילים

מספיק רעים אחרים

אני הולכת שיא הצנוע וזה קורה מלא

זה בכלל לא קשור לצניעות

כשבת לא צנועה זה בבחינת פרצה הקוראת לגנב...
במקרה שהיא כן צנועה, ולא שתפה פעולה- היא נקיה.

הגזמנו, לא?!

דיברנו כאן כ"כ הרבה על צניעות צניעות צניעות... כל השרשור..

ואני חושב שכדאי לחדד שזו לא הדוגמה היחידה, 

באופן כללי בת צריכה לדעת לשמור על עצמה, הן בצורת הלבוש, הן בסוגי האינטרקציה שלה עם בנים, וכו'

(לדוגמה, מה שכבר דיברו כאן באחד השרשורים בעבר, לא להסתובב לבד במקומות חשוכים, בטח לא עם בנים, זו חתיכת סכנה רצינית, וכבר היו דברים מעולם)

וצריך לשאת בכל חומרת העונש. ואכן, גם מי ששילם צריך להיענש.

אגב, לא הגבת לי בנ"ל: וואטטטטטטטטטטטטטט? - נוער וגיל ההתבגרות
חשוב לי להבין את הרעיון של ההלכה הזו.

מה אני צריך להבהיר?

אבל זה לא אומר שאין לי חלק בזה.... זה כמו שאחותי תהיה מעוצבנת ואמא שלי תגיד לי לא להכנס לחדר שלה ואני יכנס ואז היא תזרוק עליי איזה משו היא האשמה? אבל היא זאת שזרקה? אבל גם לי היה חלק בזה....

יש כאן כשל לוגי, אצל כל מי שמתרגזת כשאומרים שיש אשמה גם לבת.

אתן משום מה מרגישות שאם יש לה אשמה - זה מצדיק אותו.

למה? מה הקשר???

תחשבו על ההגיון שבדברים, לא על מה שצורחת מירב מיכאלי. פליז.

והאם זה אומר שהגנב פחות אשם? שזה מוצדק? שיש לו לגיטימציה?

אבל בכולופן, זה לא נשמע הגיוני!
אוףףףףף, אנשים מסריחים יש בעולם.

 

ונכון, יש אנשים מסריחים.

אבל בגלל שיש אנשים מסריחים - צריך לדעת להיזהר.

וכשלא נזהרים - המסריחים מזיקים.

ולכן יש בעיה למי שלא נזהר, במציאות.

ולא שאם הוא לא נזהר המסריחים הם פחות מסריחים.

המסריחים מסריחים. בכל מקרה.

ואדם חכם אמור לדעת להימלט מהם.

מרוב שמפחדים לחנך לצניעות בגלל "לגיטימציה לאונס" - נותנים בפועל את הכי הרבה לגיטימציה לאונס...

מעבר לצניעות- הן לא יודעות כלום!
איך הן תדענה לדווח אם ח"ו יקרה מקרה- ולא להתבייש ולהרגיש אשמות.
כי כמו שאמרת, הן לא סגרו את הדלת, אז פרצו להן וגנבו את האופניים.
הן ידעו שלא סגרו את הדלת, ירגישו אשמות וייתבישו לספר!

מחנכים היום הרבה יותר למוגנות, גם כאן בפורום היה דיון ארוך על החשיבות ללמוד הגנה עצמית וכו'

ולגבי הבושה מלדווח - דבר ראשון - אף אחד לא אמר שכל מי שקרה לה מקרה זה בגלל שהיא אשמה, בפירוש אמרנו שיש מקרים כאלו, ויש שלא. חזרו על זה כאן שוב ושוב. חלילה להסיק מכאן שכל פעם שקורה מקרה ההתייחסות היא "היא לא סגרה את הדלת אז גנבו לה את האופניים"

ודבר שני, גם במקרה שכן שיש בה אשמה, אף אחד לא יהיה עסוק בלהזכיר לה את זה לאחר מעשה, כמו שילד שקפץ לכביש ונדרס, אמא שלו לא תעסוק באמבולנס בלצעוק עליו למה הוא קפץ... כל הדיבורים האלו נועדו בתור מחשבה תחילה, מה עושים כדי שלא יגיע המצב. אחרי שחלילה הוא הגיע - אף אחד לא יזכיר את זה, וכל בת צריכה לדעת שההורים שלה יקבלו אותה בחום ואהבה ויגינו עליה. ואל יתעסקו בלהאשים אותה. 

אשמה- זה רגש.
ולפעמים הוא מופיע במקומות לא רלוונטיים.
צריך לדווח ללא חשש- אבל בפועל בת מתביישת לספר שמישהו טיפל בה.
 

שבת תשמע אלף פעם שהיא לא אשמה (במצב נורמלי)

ושגם אם היא אשמה (במקרים הלא רגילים) - אף אחד לא יכעס עליה!!

נכון, זה רגש, זה בושה.

אבל הדרך הכי יעילה להתמודד עם רגש היא הכנה מראש.

חלק מכובד משיח המוגנות צריך לכלול את זה. שוב, ושוב, ושוב.

אני מכירה הרבה שחוו הטרדה והם לא מספרות על זה לאף אחד בעולם

כי הם לא יודות מה לעשות עם זה

אף אחד לא לימד אותםן מה לעשות כשזה קורה

ולפעמים לצערי הרבה יותר קל לדפוק אותם מאשר בנות חילוניות

היה אסור לה לומר כ"כ הרבה, שמה שהיא כן אמרה ללא הקשר- שם אותה ללעג וקלס בעיני הבנות...
קיצור, זה היה השיעור הכי מגוחך במערכת- עד שהמנהלת בעטה אותה כי היא לא הועילה...

איפה את רואה זלזול? איפה?

אוף. בשביל מה יש ראש על הכתפיים? תחשבי בו.

אני יכול לנסות להסביר שוב, אבל אם לא תנסי להבין זה לא יעזור.

במציאות, אדם שלא נועל את הדלת - יגנבו לו.

לא בגלל שזה לגיטימי לגנוב.

אלא בגלל שיש אנשים זבל, שעושים גם דברים לא לגיטימיים, כל עוד זה אפשרי להם.

האם זה אומר שהגנב הוא פחות זבל?

לא, זה רק אומר שמי שלא נעל לא נזהר מהזבל.

תביני שהקישור האוטומטי שלך במח,

שכאילו אם יש אשמה לבת אז יש פחות אשמה למטריד.

הוא קישור טעותי.

האשמה היא לא עוגה, שמתחלקת לפרוסות.

זה שיש עליה אשמה,

לא יוצר שום הצדקה לו.

ולכן, תפסיקו כבר להגיב למי שאומר שיש לה אשמה 

ב"אתה מצדיק את המטריד"

כי זה פשוט לא קשור.

אף אחד לא מצדיק אותו.

אבל בגלל שהוא זבל - צריך ללמוד להיזהר.

ומי שלא נזהר, לצערינו הרב עלול להפגע.

כן, להפגע ממעשים לא מוצדקים, לא לגיטימיים. כן.

תחשבי על זה.

זה בעיקר הגיע כי תיסכל אותי לקרוא שאת רואה בדברים שלי זלזול, למרות שלא היה בהם כזה. ומתוך התסכול הזה כתבתי את זה. באמת זה היה מיותר ולא נצרך, מתנצל.

ולגבי עצם מה שטענת שזה זלזול: תאמיני לי שצר לי בצרתך לגמרי, ואני בכלל לא מזלזל בחומרת ההטרדות.

את יודעת במה אני מזלזל?

כן כן! במירב מיכאלי!

היא, שבמעשיה גורמת בפועל לבנות להיות מוטרדות או להאנס, בגלל שהיא לא מוכנה לקבל את הרעיון שהם תגננה על עצמן, שמא חלילה זה יהיה "לגיטימציה"

ולכן, זה שבכל פעם שמנסים להסביר לבת להגן על עצמה היא ישר מקשרת את זה ל"אז את/ה מצדיק/ה את המטריד" פשוט משגע. ועצוב, עצוב, כי זה גורם נזק לבנות.

ובאמת, אני מכבד מאוד את התחושות שלך, אבל בואי נחשוב יחד, בהיגיון, איך אנו מונעים ממה שגרם לתחושות האלו לקרות שוב. אל תתני לתחושה עצמה להנחות אותך, זה לא חכם. תתני לשכל להנחות אותך, כדי להמנע מהמקרים שגורמים את התחושות האלו. סבבה?

אני לא יודע כמה מהשרשור קראת, אבל נכתב כאן כמה וכמה פעמים בפירוש, שזה לא שרק למי שלא צנועה זה קורה, ולא שכל מי שקרה לה זה בגלל חוסר צניעות, אלא שחוסר צניעות מגביר את הסיכויים, וחבל.

אני מבין שזה חופר וטעון, אבל זה שווה, למענכן.

קראת מה שכתבתי פה אנא, תקראו ותתבוננו, זה כ"כ חשוב: - נוער וגיל ההתבגרות ? ואת התגובה של @שפרינצא בוזגלו? ממליץ לך מאוד לקרוא.

הלם.

אז כל זהירות אחרת נוספת, ראויה.
הפרנואידיות תעזור, אבל לא כמו השכל.
 

נכון, צריך לנעול, אבל זה לא צריך להיות מתוך פרנויה.

נועלים, כמו שבלילה נועלים, בלי לאכול סרטים.

ונכון מאוד שאסור לומר "לי זה לא יקרה"

אבל גם להסתובב עם חרדות זה לא כדאי בכלל...

צריך להיות הגיוניים, ולהיזהר היטב מכל סכנה שיכולה לבא, אבל בלי חרדות.

קרדיט ל@שושיאדית המהממת!!!!!!!!!!!!!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...