אף אחד לא 'שלם עם עצמו' ובלה בלה בלה בשולחן שבת לבד עם עצמו בלי טלפון ובלי כלום ועם מחשבות ובדידות. זאת האמת ,אלו החיים האמתיים השכינתיים, ללא מיליון הסחות דעת ל"מי אני ומה אני" בעולם העשיה ואיך שאני שלם כבר ומוצלח ואוהב עצמי. יכול להיות נכון, חשוב, נצרך, וזה אפסי ביחס לשלם המלא הנצחי

ובו זמנית, אין שום בעיה בלהיות "חצי". זה לא שלילי, אדרבה זה חיובי, זו הכרה בכך שאיני מושלם לבד ואיני יכול לחיות שכינה לבדי , זאת ענוה

התפיסה שצריכים להיות שלמים לפני חתונה רק מונעת ודוחה חתונה לזמן בלתי ידוע ועושה בעיות נוספות ויכולים להשלות עצמנו שנגיע ל"כן טוב היות האדם לבדו"

תכירי באמת שאת בטוב של רווקות, טוב בינוני. את לא בחיים של שכינה של בית

בודד גלמוד, מלא מחשבות וחוסר נחת

זה אומר שהוא חי חיי שכינה של איש ואשה זכו שכינה ביניהם?!

לא.

זו 'שלמות' שסיגל לעצמו בעולם בינוני ונחות,

לא שלמות של שכינה אידאלית אלקית שעליה מדובר

הבעיה שבעולם המערבי שהשתלט עלינו, בחינת השבת וחיי עולם היא השולית ו"כבר אין דבר קדוש בעוהז"

ואנחנו מדמים עצמנו לשלמים בבחינת ימי החול וחיי שעה

ה'שלמות' הזאת לענד מרחיקה זוגיות ומשבשת זוגיות מתוך מחיקת תפיסת החצאים

כמעט מכל היבט (נכון, לא ממש מכולם), התפיסה תמיד היתה שאדם לא נשוי הוא אדם.

ברור שבהקשר של חתונה הוא חצי מזוג. אבל בהקשר של חיים רגילים?

"קניתי איש את יי" (בראשית פרק א פסוק ד) – לשעבר אדם נברא מאדמה, וחוה נבראת מן האדם, מכאן ואילך בצלמנו כדמותנו (בראשית פרק א פסוק כו), לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש, ולא שניהם בלא שכינה

בראשית רבה כב

א"ר אלעזר: כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר: זכר ונקבה בראם... ויקרא את שמם אדם (בראשית ה').

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד א

היא לא הוכחה לשום דבר.

גם המחלוקת בניכם היא לא ברורה בכלל

כדי להביא משהו משמעותי צריך להסביר את הנפק"מ היוצא ממנו

ללא נפק"מ הכל זה עניין של טייטלים

לצורך העניין הריגת אדם מבחינה הלכתית היא לא משנה אם הורגים נשוי או רווק ולכן אדם נשוי הוא כמו אדם רווק

באתי לומר שאני חושב שציטוטים ממקורות הרבה פעמים לא אומרים כלום.

כי כל המקורות ניתנים לפרשנות.

אפשר גם להביא מקור ובהקשר מסויים הוא יבטא את ההפך הגמור ממה שחז"ל רצו להעביר.

פה אני חושש להמעטת ערך הרווקים (ולא הרווקות). חז"ל לא באו להקטין אנשים שאינם נשואים.

גם אם אף אחד לא מתכוון לזה, זאת התחושה שיכולה להגרם לבנאדם שהוא שומע את זה.

לכן חז"ל אמרו את זה בהקשר מסויים. הקשר מקדם ומצמיח.

ובכללי כדי שהיה תוכן מסויים לאמירה צריך להביא לה נפק"מ כי שהיא תהיה משמעותית בשביל היום יום.

הם באו להגיד לך מה האמת לפי התורה (אגב, המקור הוא התורה לא חז''ל).

האמירה שלהיות נשוי זה יותר שלם מלהיות רווק זה לא מקטין, בדיוק כמו האמירה שלא יהיה יותר נביא כמשה רבנו. או היחס בין ישראל לבין הכהן.

אין לי בעיה עם פרשנות, אבל שתהיה מעוגנת במקורות של חז''ל

כדי שיהיה תוכן לאמירה מסוימת היא צריכה להיות אמיתית, גם אם אין לה שום קשר לנפק''מ במציאות.

לענייננו כאן יש נפק''מ מטורפת. בכל ההסתכלות לדייטים ולחיי נישואין.

בכל הגישה שלנו בהקמת בית.

זה לא אמת אובייקטיבית קרה.. זה עניין של תפיסה.

מה הנפק"מ שאתה רואה פה?

הגבתי לזה-

"פה אני חושש להמעטת ערך הרווקים (ולא הרווקות). חז"ל לא באו להקטין אנשים שאינם נשואים.

גם אם אף אחד לא מתכוון לזה, זאת התחושה שיכולה להגרם לבנאדם שהוא שומע את זה.

לכן חז"ל אמרו את זה בהקשר מסויים. הקשר מקדם ומצמיח."

נכון, זה ענין של תפיסה. תפיסת היהדות מול תפיסות מערביות למשל.

יש הרבה נפק''מ, אני חושב שציינתי כמה בתגובות (אני לא מעוניין להרחיב מעבר כי זה סתם יגרום אי נעימות להרבה כאן)

שתפיסות מערביות לא חייבות בהכרח לסתור את ערכי התורה.

ברצף שרשור הודעות הזה לא הבעתי עמדה וגם לא בכלל ברור לי על מה מדברים

המקור שחצי ועוד חצי הוא שלם זה המתמטיקה.

אני לא מוצא בשום מקום בתורה את הגישה שהוא מביא - שלדעתי היא מקטינה, מצמצמת, מכאיבה, ורעה. מאד.

להתחתן מתוך חסר זה רע, חסר באופן כללי זה רע. האדם חסר ביחס לקב"ה, אבל ביחס לעצמו הו צריך להיות שלם עם עצמו.

המחשבה כאילו "אם יהיה לך רע בתור רווק אתה תתחתן" היא מחשבה מכאיבה, רעה ומיותרת.

ההבדל בין הכינוי "בעלי" לכינוי "אישי" מוזכר בתנ"ך, ופרשנות אחת שלו היא שיש עדיפות לכינוי "אישי" (שהוא אגב כינוי שמוזכר בתנ"ך, כמו "איש נעמי") 

והדיון הוא על ההבדל בין נשוי אדם שאיננו נשוי.

כל הדברים שאמרת קשורים לעצם המציאות שלנו כבני אדם.

וזה שאתה רוצה להאמין שהאנשים שעוברים לכינוי "אישי" עושים את זה בלי מודעות לזה שזה כתוב בתנ"ך, לא אומר שהם לא מודעים לזה. בעיני הם לגמרי מבינים את הפסוק באופן הזה וזה בהחלט היה חלק מהמעבר. גם אנשים שאתה לא אוהב את ה שהם עושים לפעמים מתבססים על ידע.

זה בדיוק המקום להגיד שאדם נשוי יותר שלם מאדם רווק. תגדיר את הרווק איך שבא לך.

אני הגבתי ל@מיונז, אגב. בעיני מה שכתבתי היה לגמריי קשור, ועובדה שזה גם הקפיץ אותך.

לגבי השורה האחרונה- ברור שלפעמים מתבססים על ידע. אולי עשירית אחוז מאלה שעושים את זה.

הטרמינולוגיה הזאת מתקשרת אצלי בדיוק לענין של טבעת לגבר. שהרבה פעמים זה לא מתוך רצון שהוא 'ישמור על עצמו' כי הוא בודאי ישמור, אלא מתוך רצון לשיוויוניות. ממש ככה. שוב, כמו שאמרתי- שאלת השיוויוניות מתעוררת רק אם התפיסה היא שנישואין זה שני אנשים נפרדים, ולא שני חלקים שונים של משפחה אחת.

מי חולק על זה? גם רווק מושבע יודה בזה

השאלה היא כאשר אתה בזוגיות, האם בלי זה היית ממש חצי בן אדם או בן אדם שלם וראוי בזכות עצמו. ולהיפך, כאשר אדם הוא בלי זוגיות, האם הוא צריך לראות את זה כמשליך על כל חייו וכל הקשר שלו עם הקב"ה, או על היבט מאד מסוים ומצומצם.

לגבי שוויוניות וכו' - קודם כל, נישואין הם של שני אנשים נפרדים, ששניהם שני חלקים של משפחה אחת. בדיוק כמו שאבא ובן או שני אחים הם שני אנשים נפרדים.

ודבר שני וחשוב - כשאני מתקיף עמדה, אני קודם כל מנסה להסביר בעיקר לעצמי למה היא הגיונית, ורק אחרי שהבנתי מה ההגיון בזה - באופן שמשכנע אותי שזה סביר - רק אז אני יכול לומר שאני חושב שהם חושבים וכו'. אתה בונה תפיסת עולם שלמה רק כדי להתקיף אותה. אם זה היה כדי לבנות מהלך על שיטת הרשב"א בסוגיית ברירה בשבת, זה אולי לגיטימי. אבל כשאתה מתקיף אנשים בשם איש קש שבראת בעצמך, אין משמעות לדיון וזה סתם הכפשה.

ואדם נשוי הוא ראוי?

אף אחד לא דיבר על להיות ראוי.

אבל אדם בכלל לא אמור או צריך לשאול את עצמו אם הוא ראוי- ה' ברא אותנו אז אנחנו ראויים. פה נגמרה השאלה האם אני ראוי או לא.

מדובר פה על שלימות לא על להיות ראוי (הפסיכולוגיה ההומניסטית מדברת הרבה על זה שכל אחד ראוי, כאיזון לפסיכולוגיות קודמות. אנחנו לא צריכים את זה, כי בשום שלב אף אחד לא טען שיש אנשים שראויים יותר ויש אנשים שראויים פחות. מי שמתמקד בהיבט התוצאה כל הזמן משווה בין אנשים ושם הוא נופל לטעות הזאת ולצורך של 'להרגיש שאני ראוי')

נישואין זה סינתיזה. כמו שמכינים תבשיל, קודם כל היו לנו רכיבים שונים, ועכשיו יש לנו צדדים שונים של תבשיל אחד. אבא ובן למשל זו דוגמא נפלאה- כי הבן כרעא דאביו, כך שעם כמה שהם אנשים נפרדים- אתה לא מסתכל עליהם ככה ביומיום. ברור שיש הבדל ביניהם שצריך לשמר, אבל השאלה בכלל לא עולה האם הם נפרדים או לא. לעומת ההבדל בינך לבין השכן שלך- שאז השאלה בהחלט צריכה לעלות ולעניין.

לא הבנתי את הסוף שלך. קודם כל, אני לא איש קש. אני איש אמיתי. דבר שני, בדיוק כפי שאתה מביע עמדה כך גם אני מביע עמדה. זכותך לחשוב שאני בונה תפיסת עולם שלימה רק כדי להתקיף אותה,

וזכותי לטעון שזה לא נכון ומשום מה יש לך מחשבה שלילית כלפיי כוונותיי.

בוא תצביע על הנקודה שהפריעה לך ונוכל לדון

בכל מקרה, גם אם אני לא עונה למישהו, יכול להיות שפשוט החלטתי לפרוש בשיא מהדיון. לפעמים אני מרגיש שלא אתרום כלום לדיון ולכן אני מפסיק לעקוב.

ועכשיו, הבהרה לגבי המושג איש קש:

נניח ואני רוצה להתווכח איתך. בשביל זה אני צריך להבין מה הטיעונים שלך, להתייחס אליהם ברצינות, ואז לענות בטיעונים משכנעים כלפי זה.

מה שהרבה אנשים עושים, בכוונה או בטעות, זה לבנות טיעון לא אמין בשם הצד השני, ואז לתקוף אותו.

לדוגמה: "ביבי מביא את החיסונים רק כדי להכשיל את המשפט שלו". אם זה אכן מה שביבי עושה, אנחנו נתייחס אליו בצורה מסוימת. אבל זה מאד לא סביר שזאת הסיבה היחידה. ולכן מדובר בטענה כנגד איש קש.

מה שאני אמרתי היה, שאתה לא מוכן לתת אמון באנשים שרוצים שוויוניות, אתה מתייחס אליהם כאל אנשים שפשוט רוצים להרוס את המסר של התורה, וכל יצר מחשבות ליבם רק רע כל היום. ואיש קש כזה נורא קל לתקוף. אבל זה פשוט לא מה שהם. תקשיב למה שהם אומרים ונראה אם דעתך לא תשתנה.

זה היה מה שאמרתי - אתה מייחס לאנשים טיעונים של אנשי קש, ואז תוקף "אותם".

ולגבי עיקר הנושא:

כל עוד אין משהו ברור ומוחלט, אז תמיד יהיו אנשים שיותר כך ואנשים שיותר כך, ושני הדברים מותרים. האם אבא ובן הם יחידה אחת או שתיים? תלוי בהקשר. גם שכנים - הם מרכיבים יחד שכונה, והם אנשים בעלי דמות עצמאית כל אחד בפני עצמו. ולכן השאלה "יחידה אחת או שני נפרדים" היא שאלה של גישה ושל הקשר, לא שאלה עובדתית, ולכן אין לתורה תשובה מוחלטת לגביה. לא כי נותן התורה לא יודע, אלא כי זה תלוי בכל כך הרבה פרמטרים שלא יכולה להיות תשובה חד משמעית.

ואני אכן מרגיש שלא אתרום יותר לדיון ולכן נראה לי שלא אשתתף יותר בדיון הזה. אם כתבתי משהו שמפריע לך אישית - קודם כל אני מתנצל אם נפגעת, דבר שני אתה יכול לפנות אלי באישי, דבר שלישי אם תתייג אותי סיכוי טוב שאשים לב לפניה שלך אלי גם בתוך דיון מסועף. שבוע טוב!

"מה שאני אמרתי היה, שאתה לא מוכן לתת אמון באנשים שרוצים שוויוניות, אתה מתייחס אליהם כאל אנשים שפשוט רוצים להרוס את המסר של התורה, וכל יצר מחשבות ליבם רק רע כל היום. ואיש קש כזה נורא קל לתקוף. אבל זה פשוט לא מה שהם. תקשיב למה שהם אומרים ונראה אם דעתך לא תשתנה.

זה היה מה שאמרתי - אתה מייחס לאנשים טיעונים של אנשי קש, ואז תוקף "אותם"."

לא אמרתי את זה בשום שלב. הם אנשים טובים שרוצים להיטיב לאדם בשם הפסיכולוגיה. כל מה שציינתי זה שד"ר ריין מדברת מתוך פסיכולוגיה ולא מתוך תורה. במקרה הזה אני חושב שיש פה סתירה.

לא אמרתי שהם רוצים להרוס את המסר של התורה ויצר מחשבות ליבם רע כל היום.

אחי, הקצנת אותי ממש ממש ממש ממש.... !

באתי להראות בסך הכל שצריך איזון לכיוון של התורה, כי לדעתי הלכו רחוק מדי עם הפסיכולוגיה

תבין, בתפיסת העולם שלי, אנחנו שואפים לקיים את התורה באופן מלא,

ולעבוד בגישה פסיכולוגית בריאה באופן מלא (מה אנחנו מצליחים זה סיפור אחר)

אתה טוען שהגישה של התורה היא א', והגישה של הפסיכולוגיה היא ב'. ולכן אי אפשר לעשות את שניהם. ולכן מי שהולך לפי הפסיכולוגיה, הוא הולך נגד התורה. ומי שהולך לפי התורה, חייב להתעלם מהפסיכולוגיה.

או שאתה יכול לאזן - קצת נגד התורה, קצת להתעלם מהפסיכולוגיה.

אנשים רוצים שוויוניות - האם התורה מקבלת את זה או לא? אתה טוען בנחרצות - הם נגד התורה

אשה רוצה שלבעלה תהיה טבעת - אתה טוען בנחרצות, זה נגד התורה

לא רק זה, אתה טוען שהרצון שלהם עצמו מנוגד לרצון התורה (בניגוד למישהו רעב שבמקרה האוכל שלידו לא כשר - הרצון שלו הוא לאוכל כשר, אבל יש לידו רק אוכל לא כשר. כאן, הרצון שלהם הוא למשהו שנוגד את התורה)

ולכן אני מבין את הטיעון שלך כ"האנשים האלה הולכים נגד התורה"

אם תרצה לחדד ולהסביר איפה אני טועה, אתה מוזמן

גם את אלו שהגבתי לפני שהגבת לי,

דיברתי על זה שבעיני זה ממש לא סותר. בתנאי שלא מקצינים עם האחד על חשבון השני. כלומר, בתנאי שזה לא מקום בו הפסיכולוגיה נהיית פילוסופיה

זוגויות בתורה זה לחזור לגן עדן בארץ, לחיות שכינה וחיי עולם

כל תפיסת המערב והפסיכו' לא שייכים לשכינה וקדושה, אלא לעולם התפקוד וחיי שעה

ושם אפשר להיות מושלם ושלם לבד.

אין לזה שום קשר לדברים שלי 

ולחוסר בשכינה

שהאפשרות היחידה לחיות שכינה וקדושה היא כזוג

( או להיות נזיר\ה במזרח )

ולכן כתבתי לעיל לגבי שבת לבד.

היהדות והתורה היא כולה קדושה

אם אנחנו לא שם זה לא אומר שזו לא האמת

רובנו בחיים מערביים חסרים קדושה ושכינה

ותפיסת המערב שחדרה ככ חזק לחיינו הורסת אותנו לטווח רחוק

וכל זה דווקא בדורנו שחזרנו לא"י לגן עדן (אבסורד), אך עוד לא הזדככנו בשביל לחיות שכינה 

אתה טוען שמה שכתבת הוא שהתפיסה המודרנית היא שאפשר להשיג חיי קדושה ושכינה כרווק, בניגוד לתפיסה המסורתית שאי אפשר?

קודם כל אבקש את רשותך לערער גם על ההנחה הזאת, לדעתי היתה (ואולי עדיין יש) תפיסה ביהדות שאדם יכול להשיג את עבודת ה' בשלמותה גם בלי להיות נשוי.

אבל גם אם לא, אני חושב שהתפיסה המודרנית פשוט דוגלת בהדגשה של בריאות נפשית על פני חיי קדושה, כלומר אם אנחנו יודעים שיש התנגשות, בתפיסה המסורתית נוודא שכולם חיים חיי קדושה ושכינה גם במחיר בריאות נפשית, ואילו בתפיסה המודרנית נשתדל לדאוג לבריאות הנפשית גם אם לא כולם יוכלו לחיות חיי קדושה והשראת שכינה בצורה מלאה.

ולכן הויכוח הוא סדרי עדיפויות ולא ויכוח עובדתי/תפיסתי כמו שאתה מציג בפתיחת השרשור

לשיטתי הקדושה לא סותרת את הפסיכולוגיה. פשוט כשהולכים יותר מדי אחרי הפסיכולוגיה, דהיינו היכן שהפסיכולוגיה נכנסת לתחום הפילוסופיה וההנהגה של האדם- פה אני חושב שצריך לעצור. ולא לתת לה להשפיע עלינו.

פסיכולוגיה היא כלי, לא תוכן. הקדושה היא התוכן שיוצקים לכלי

מי שלומד ח"י פרקים משנה ומסיים תהילים כל יום הוא בדרגה רוחנית גבוהה יותר ממי שיושב בג'קוזי על שפת הים.

אבל לפעמים בן אדם יעשה כל מה שנדרש בשביל חיי קדושה ויזניח את הבריאות הנפשית (או הבריאות התפקודית, אם נורא חשוב לך התפיסה המודרנית לא עוסקת בשכינה וקדושה ולכן אפשר להיות בה - לקראת נישואין וזוגיות שהמינוח "נפש" יהיה רוחני), פשוט כי אי אפשר להשקיע 24 שעות ביום גם בבריאות וגם ברוחניות.

לא אמרתי שזה תמיד סותר, אמרתי שלפעמים ההשקעה הנדרשת בראשון סותרת את ההשקעה הנדרשת בשני, ואז צריך לבחור במה להשקיע

טוב מה זו קדושה...

אני לא נע בין תורה לפסיכולוגיה. אני משתדל ללכת בדרכי התורה, וזהו. התורה בין היתר מדריכה אותי גם להיעזר בכלים הפסיכולוגיים, ולכן אני עושה את זה.

שלם לבד. ז"א בחיים מערביים חסרי קדושה.

וזאת בדיוק הבעיה שתפיסה כזו ממשיכה לעלות בחיינו

וגם אין דבר כזה שכינה ללא בריאות נפשית

אתה מתכוון לבריאות תפקודית אולי כאילו להסתדר עם המודרנה

אם אחד ועוד אחד שווה אחד - אז זה אומר שבשביל ליצור את הקשר כל אחד היה צריך למחוק חלק באישיות שלו שלא יכול להיכלל בתוך הקשר (ולפעמים צד אחד מוחק את עצמו בשביל הצד השני). הרומנטיקנים הם אלה שהביאו את התפיסה הזאת, ממש לא התפיסה המסורתית. 

אם אחד ועוד אחד שווה שתים - אז כל אחד שומר על המקום שלו, ואין מקום שבו אפשר להתחבר ולהתאחד. החיבור הוא יותר חברי, ואין את הדבקות שצריך להיות בקשר.

התפיסה הנכונה לדעתי היא שאחד ועוד אחד שווה שלוש - לכל אחד מהצדדים יש את החיים האישיים שלו, אך יוצרים מקום משותף שבו בני הזוג מתאחדים ודבקים אחד בשני. בדברים המשותפים של בני הזוג מתאחדים, אך בדברים שלא משותפים כל אחד שומר אותם לעצמו. 

אני לא זוכר עכשיו את כל המקורות שאומרים את זה, אבל ממה שנראה לי התפיסה היא שאין אפשרות להתאחד בגוף, לכל אחד יש את הגוף שלו, והוא צריך לשמור עליו. אלא הדבקות המוחלטת היא הדבקות של הנשמות. ובנפש (שהיא בין הגוף לנשמה) יש חלק שמבטא את הצד הנשמתי ויש חלק שמבטא את הצד הגופני. ולכן לכל אחד יש את הצד שבו הוא דבק בבן הזוג, ויש את הצד שהוא רק לעצמו. 

על הפסוק "והיו לבשר אחד" רש"י מפרש שמדובר על הולד הנוצר על ידי שניהם ושם נעשה בשרם אחד. שהרי אין אפשרות שהבשר שלהם יהפוך להיות אחד - דהיינו הגופים של בני הזוג נשארים מחולקים. וגם כתוב "זכו שכינה בניהם", הדבקות של הנשמות מתגלית ביניהם, במקום המשותף להם, אך לכל אחד יש את החלק שלא נמצא בניהם. וזה מתאים למה שכתבתי.

ככה שמעתי מלא מעט רבנים. בפעם הראשונה ששמעתי את זה, זה היה מהרב אורי שרקי בשם הרב מניטו (למרות שמישהו כתב כאן שהרב שרקי אומר משהו אחר...).

בפועל, בגלל המורכבות האנושית, זה יותר נראה כמו עשרים וחמש ועוד שלושים שווה מאתיים ושבע

ואני חושב ששתי האמירות של הרב שרקי לא סותרות - אחד ועוד אחד שווה זוג אחד, ולא מוחק את שני היחידים שהיו לפני כן

אני מסכים שיש לשאוף להאיר את אור האחדות של הנשמה בנפש ובגוף. ונכון שמקור גם הגופים היו מאוחדים.

וגם אני מסכים שהייחודיות של כל אחד נובע מהשורש האחדותי של שניהם, וכל אחד קיבל צד אחר ממנו.

פשוט אני יותר דיברתי על איך שהדברים מתגלים בעולם הזה. 

נ.ב - גם רש"י מסכים עם הרמב"ן שבהתחלה הם היו גוף אחד.

חזרה מהעבר והעתיד המוחי, להווה, לרשת הקשב במוח, לגוף

הרעבת הדחפים והתמרתם לאנרגיות קדושות, רוחניות וגופניות

כולל כמובן נוכחות באהבה ובגוף בהיבט האלוקי ולא רק ריגשי

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.