אף אחד לא 'שלם עם עצמו' ובלה בלה בלה בשולחן שבת לבד עם עצמו בלי טלפון ובלי כלום ועם מחשבות ובדידות. זאת האמת ,אלו החיים האמתיים השכינתיים, ללא מיליון הסחות דעת ל"מי אני ומה אני" בעולם העשיה ואיך שאני שלם כבר ומוצלח ואוהב עצמי. יכול להיות נכון, חשוב, נצרך, וזה אפסי ביחס לשלם המלא הנצחי

ובו זמנית, אין שום בעיה בלהיות "חצי". זה לא שלילי, אדרבה זה חיובי, זו הכרה בכך שאיני מושלם לבד ואיני יכול לחיות שכינה לבדי , זאת ענוה

התפיסה שצריכים להיות שלמים לפני חתונה רק מונעת ודוחה חתונה לזמן בלתי ידוע ועושה בעיות נוספות ויכולים להשלות עצמנו שנגיע ל"כן טוב היות האדם לבדו"

תכירי באמת שאת בטוב של רווקות, טוב בינוני. את לא בחיים של שכינה של בית

בודד גלמוד, מלא מחשבות וחוסר נחת

זה אומר שהוא חי חיי שכינה של איש ואשה זכו שכינה ביניהם?!

לא.

זו 'שלמות' שסיגל לעצמו בעולם בינוני ונחות,

לא שלמות של שכינה אידאלית אלקית שעליה מדובר

הבעיה שבעולם המערבי שהשתלט עלינו, בחינת השבת וחיי עולם היא השולית ו"כבר אין דבר קדוש בעוהז"

ואנחנו מדמים עצמנו לשלמים בבחינת ימי החול וחיי שעה

ה'שלמות' הזאת לענד מרחיקה זוגיות ומשבשת זוגיות מתוך מחיקת תפיסת החצאים

כמעט מכל היבט (נכון, לא ממש מכולם), התפיסה תמיד היתה שאדם לא נשוי הוא אדם.

ברור שבהקשר של חתונה הוא חצי מזוג. אבל בהקשר של חיים רגילים?

"קניתי איש את יי" (בראשית פרק א פסוק ד) – לשעבר אדם נברא מאדמה, וחוה נבראת מן האדם, מכאן ואילך בצלמנו כדמותנו (בראשית פרק א פסוק כו), לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש, ולא שניהם בלא שכינה

בראשית רבה כב

א"ר אלעזר: כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר: זכר ונקבה בראם... ויקרא את שמם אדם (בראשית ה').

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד א

היא לא הוכחה לשום דבר.

גם המחלוקת בניכם היא לא ברורה בכלל

כדי להביא משהו משמעותי צריך להסביר את הנפק"מ היוצא ממנו

ללא נפק"מ הכל זה עניין של טייטלים

לצורך העניין הריגת אדם מבחינה הלכתית היא לא משנה אם הורגים נשוי או רווק ולכן אדם נשוי הוא כמו אדם רווק

באתי לומר שאני חושב שציטוטים ממקורות הרבה פעמים לא אומרים כלום.

כי כל המקורות ניתנים לפרשנות.

אפשר גם להביא מקור ובהקשר מסויים הוא יבטא את ההפך הגמור ממה שחז"ל רצו להעביר.

פה אני חושש להמעטת ערך הרווקים (ולא הרווקות). חז"ל לא באו להקטין אנשים שאינם נשואים.

גם אם אף אחד לא מתכוון לזה, זאת התחושה שיכולה להגרם לבנאדם שהוא שומע את זה.

לכן חז"ל אמרו את זה בהקשר מסויים. הקשר מקדם ומצמיח.

ובכללי כדי שהיה תוכן מסויים לאמירה צריך להביא לה נפק"מ כי שהיא תהיה משמעותית בשביל היום יום.

הם באו להגיד לך מה האמת לפי התורה (אגב, המקור הוא התורה לא חז''ל).

האמירה שלהיות נשוי זה יותר שלם מלהיות רווק זה לא מקטין, בדיוק כמו האמירה שלא יהיה יותר נביא כמשה רבנו. או היחס בין ישראל לבין הכהן.

אין לי בעיה עם פרשנות, אבל שתהיה מעוגנת במקורות של חז''ל

כדי שיהיה תוכן לאמירה מסוימת היא צריכה להיות אמיתית, גם אם אין לה שום קשר לנפק''מ במציאות.

לענייננו כאן יש נפק''מ מטורפת. בכל ההסתכלות לדייטים ולחיי נישואין.

בכל הגישה שלנו בהקמת בית.

זה לא אמת אובייקטיבית קרה.. זה עניין של תפיסה.

מה הנפק"מ שאתה רואה פה?

הגבתי לזה-

"פה אני חושש להמעטת ערך הרווקים (ולא הרווקות). חז"ל לא באו להקטין אנשים שאינם נשואים.

גם אם אף אחד לא מתכוון לזה, זאת התחושה שיכולה להגרם לבנאדם שהוא שומע את זה.

לכן חז"ל אמרו את זה בהקשר מסויים. הקשר מקדם ומצמיח."

נכון, זה ענין של תפיסה. תפיסת היהדות מול תפיסות מערביות למשל.

יש הרבה נפק''מ, אני חושב שציינתי כמה בתגובות (אני לא מעוניין להרחיב מעבר כי זה סתם יגרום אי נעימות להרבה כאן)

שתפיסות מערביות לא חייבות בהכרח לסתור את ערכי התורה.

ברצף שרשור הודעות הזה לא הבעתי עמדה וגם לא בכלל ברור לי על מה מדברים

המקור שחצי ועוד חצי הוא שלם זה המתמטיקה.

אני לא מוצא בשום מקום בתורה את הגישה שהוא מביא - שלדעתי היא מקטינה, מצמצמת, מכאיבה, ורעה. מאד.

להתחתן מתוך חסר זה רע, חסר באופן כללי זה רע. האדם חסר ביחס לקב"ה, אבל ביחס לעצמו הו צריך להיות שלם עם עצמו.

המחשבה כאילו "אם יהיה לך רע בתור רווק אתה תתחתן" היא מחשבה מכאיבה, רעה ומיותרת.

ההבדל בין הכינוי "בעלי" לכינוי "אישי" מוזכר בתנ"ך, ופרשנות אחת שלו היא שיש עדיפות לכינוי "אישי" (שהוא אגב כינוי שמוזכר בתנ"ך, כמו "איש נעמי") 

והדיון הוא על ההבדל בין נשוי אדם שאיננו נשוי.

כל הדברים שאמרת קשורים לעצם המציאות שלנו כבני אדם.

וזה שאתה רוצה להאמין שהאנשים שעוברים לכינוי "אישי" עושים את זה בלי מודעות לזה שזה כתוב בתנ"ך, לא אומר שהם לא מודעים לזה. בעיני הם לגמרי מבינים את הפסוק באופן הזה וזה בהחלט היה חלק מהמעבר. גם אנשים שאתה לא אוהב את ה שהם עושים לפעמים מתבססים על ידע.

זה בדיוק המקום להגיד שאדם נשוי יותר שלם מאדם רווק. תגדיר את הרווק איך שבא לך.

אני הגבתי ל@מיונז, אגב. בעיני מה שכתבתי היה לגמריי קשור, ועובדה שזה גם הקפיץ אותך.

לגבי השורה האחרונה- ברור שלפעמים מתבססים על ידע. אולי עשירית אחוז מאלה שעושים את זה.

הטרמינולוגיה הזאת מתקשרת אצלי בדיוק לענין של טבעת לגבר. שהרבה פעמים זה לא מתוך רצון שהוא 'ישמור על עצמו' כי הוא בודאי ישמור, אלא מתוך רצון לשיוויוניות. ממש ככה. שוב, כמו שאמרתי- שאלת השיוויוניות מתעוררת רק אם התפיסה היא שנישואין זה שני אנשים נפרדים, ולא שני חלקים שונים של משפחה אחת.

מי חולק על זה? גם רווק מושבע יודה בזה

השאלה היא כאשר אתה בזוגיות, האם בלי זה היית ממש חצי בן אדם או בן אדם שלם וראוי בזכות עצמו. ולהיפך, כאשר אדם הוא בלי זוגיות, האם הוא צריך לראות את זה כמשליך על כל חייו וכל הקשר שלו עם הקב"ה, או על היבט מאד מסוים ומצומצם.

לגבי שוויוניות וכו' - קודם כל, נישואין הם של שני אנשים נפרדים, ששניהם שני חלקים של משפחה אחת. בדיוק כמו שאבא ובן או שני אחים הם שני אנשים נפרדים.

ודבר שני וחשוב - כשאני מתקיף עמדה, אני קודם כל מנסה להסביר בעיקר לעצמי למה היא הגיונית, ורק אחרי שהבנתי מה ההגיון בזה - באופן שמשכנע אותי שזה סביר - רק אז אני יכול לומר שאני חושב שהם חושבים וכו'. אתה בונה תפיסת עולם שלמה רק כדי להתקיף אותה. אם זה היה כדי לבנות מהלך על שיטת הרשב"א בסוגיית ברירה בשבת, זה אולי לגיטימי. אבל כשאתה מתקיף אנשים בשם איש קש שבראת בעצמך, אין משמעות לדיון וזה סתם הכפשה.

ואדם נשוי הוא ראוי?

אף אחד לא דיבר על להיות ראוי.

אבל אדם בכלל לא אמור או צריך לשאול את עצמו אם הוא ראוי- ה' ברא אותנו אז אנחנו ראויים. פה נגמרה השאלה האם אני ראוי או לא.

מדובר פה על שלימות לא על להיות ראוי (הפסיכולוגיה ההומניסטית מדברת הרבה על זה שכל אחד ראוי, כאיזון לפסיכולוגיות קודמות. אנחנו לא צריכים את זה, כי בשום שלב אף אחד לא טען שיש אנשים שראויים יותר ויש אנשים שראויים פחות. מי שמתמקד בהיבט התוצאה כל הזמן משווה בין אנשים ושם הוא נופל לטעות הזאת ולצורך של 'להרגיש שאני ראוי')

נישואין זה סינתיזה. כמו שמכינים תבשיל, קודם כל היו לנו רכיבים שונים, ועכשיו יש לנו צדדים שונים של תבשיל אחד. אבא ובן למשל זו דוגמא נפלאה- כי הבן כרעא דאביו, כך שעם כמה שהם אנשים נפרדים- אתה לא מסתכל עליהם ככה ביומיום. ברור שיש הבדל ביניהם שצריך לשמר, אבל השאלה בכלל לא עולה האם הם נפרדים או לא. לעומת ההבדל בינך לבין השכן שלך- שאז השאלה בהחלט צריכה לעלות ולעניין.

לא הבנתי את הסוף שלך. קודם כל, אני לא איש קש. אני איש אמיתי. דבר שני, בדיוק כפי שאתה מביע עמדה כך גם אני מביע עמדה. זכותך לחשוב שאני בונה תפיסת עולם שלימה רק כדי להתקיף אותה,

וזכותי לטעון שזה לא נכון ומשום מה יש לך מחשבה שלילית כלפיי כוונותיי.

בוא תצביע על הנקודה שהפריעה לך ונוכל לדון

בכל מקרה, גם אם אני לא עונה למישהו, יכול להיות שפשוט החלטתי לפרוש בשיא מהדיון. לפעמים אני מרגיש שלא אתרום כלום לדיון ולכן אני מפסיק לעקוב.

ועכשיו, הבהרה לגבי המושג איש קש:

נניח ואני רוצה להתווכח איתך. בשביל זה אני צריך להבין מה הטיעונים שלך, להתייחס אליהם ברצינות, ואז לענות בטיעונים משכנעים כלפי זה.

מה שהרבה אנשים עושים, בכוונה או בטעות, זה לבנות טיעון לא אמין בשם הצד השני, ואז לתקוף אותו.

לדוגמה: "ביבי מביא את החיסונים רק כדי להכשיל את המשפט שלו". אם זה אכן מה שביבי עושה, אנחנו נתייחס אליו בצורה מסוימת. אבל זה מאד לא סביר שזאת הסיבה היחידה. ולכן מדובר בטענה כנגד איש קש.

מה שאני אמרתי היה, שאתה לא מוכן לתת אמון באנשים שרוצים שוויוניות, אתה מתייחס אליהם כאל אנשים שפשוט רוצים להרוס את המסר של התורה, וכל יצר מחשבות ליבם רק רע כל היום. ואיש קש כזה נורא קל לתקוף. אבל זה פשוט לא מה שהם. תקשיב למה שהם אומרים ונראה אם דעתך לא תשתנה.

זה היה מה שאמרתי - אתה מייחס לאנשים טיעונים של אנשי קש, ואז תוקף "אותם".

ולגבי עיקר הנושא:

כל עוד אין משהו ברור ומוחלט, אז תמיד יהיו אנשים שיותר כך ואנשים שיותר כך, ושני הדברים מותרים. האם אבא ובן הם יחידה אחת או שתיים? תלוי בהקשר. גם שכנים - הם מרכיבים יחד שכונה, והם אנשים בעלי דמות עצמאית כל אחד בפני עצמו. ולכן השאלה "יחידה אחת או שני נפרדים" היא שאלה של גישה ושל הקשר, לא שאלה עובדתית, ולכן אין לתורה תשובה מוחלטת לגביה. לא כי נותן התורה לא יודע, אלא כי זה תלוי בכל כך הרבה פרמטרים שלא יכולה להיות תשובה חד משמעית.

ואני אכן מרגיש שלא אתרום יותר לדיון ולכן נראה לי שלא אשתתף יותר בדיון הזה. אם כתבתי משהו שמפריע לך אישית - קודם כל אני מתנצל אם נפגעת, דבר שני אתה יכול לפנות אלי באישי, דבר שלישי אם תתייג אותי סיכוי טוב שאשים לב לפניה שלך אלי גם בתוך דיון מסועף. שבוע טוב!

"מה שאני אמרתי היה, שאתה לא מוכן לתת אמון באנשים שרוצים שוויוניות, אתה מתייחס אליהם כאל אנשים שפשוט רוצים להרוס את המסר של התורה, וכל יצר מחשבות ליבם רק רע כל היום. ואיש קש כזה נורא קל לתקוף. אבל זה פשוט לא מה שהם. תקשיב למה שהם אומרים ונראה אם דעתך לא תשתנה.

זה היה מה שאמרתי - אתה מייחס לאנשים טיעונים של אנשי קש, ואז תוקף "אותם"."

לא אמרתי את זה בשום שלב. הם אנשים טובים שרוצים להיטיב לאדם בשם הפסיכולוגיה. כל מה שציינתי זה שד"ר ריין מדברת מתוך פסיכולוגיה ולא מתוך תורה. במקרה הזה אני חושב שיש פה סתירה.

לא אמרתי שהם רוצים להרוס את המסר של התורה ויצר מחשבות ליבם רע כל היום.

אחי, הקצנת אותי ממש ממש ממש ממש.... !

באתי להראות בסך הכל שצריך איזון לכיוון של התורה, כי לדעתי הלכו רחוק מדי עם הפסיכולוגיה

תבין, בתפיסת העולם שלי, אנחנו שואפים לקיים את התורה באופן מלא,

ולעבוד בגישה פסיכולוגית בריאה באופן מלא (מה אנחנו מצליחים זה סיפור אחר)

אתה טוען שהגישה של התורה היא א', והגישה של הפסיכולוגיה היא ב'. ולכן אי אפשר לעשות את שניהם. ולכן מי שהולך לפי הפסיכולוגיה, הוא הולך נגד התורה. ומי שהולך לפי התורה, חייב להתעלם מהפסיכולוגיה.

או שאתה יכול לאזן - קצת נגד התורה, קצת להתעלם מהפסיכולוגיה.

אנשים רוצים שוויוניות - האם התורה מקבלת את זה או לא? אתה טוען בנחרצות - הם נגד התורה

אשה רוצה שלבעלה תהיה טבעת - אתה טוען בנחרצות, זה נגד התורה

לא רק זה, אתה טוען שהרצון שלהם עצמו מנוגד לרצון התורה (בניגוד למישהו רעב שבמקרה האוכל שלידו לא כשר - הרצון שלו הוא לאוכל כשר, אבל יש לידו רק אוכל לא כשר. כאן, הרצון שלהם הוא למשהו שנוגד את התורה)

ולכן אני מבין את הטיעון שלך כ"האנשים האלה הולכים נגד התורה"

אם תרצה לחדד ולהסביר איפה אני טועה, אתה מוזמן

גם את אלו שהגבתי לפני שהגבת לי,

דיברתי על זה שבעיני זה ממש לא סותר. בתנאי שלא מקצינים עם האחד על חשבון השני. כלומר, בתנאי שזה לא מקום בו הפסיכולוגיה נהיית פילוסופיה

זוגויות בתורה זה לחזור לגן עדן בארץ, לחיות שכינה וחיי עולם

כל תפיסת המערב והפסיכו' לא שייכים לשכינה וקדושה, אלא לעולם התפקוד וחיי שעה

ושם אפשר להיות מושלם ושלם לבד.

אין לזה שום קשר לדברים שלי 

ולחוסר בשכינה

שהאפשרות היחידה לחיות שכינה וקדושה היא כזוג

( או להיות נזיר\ה במזרח )

ולכן כתבתי לעיל לגבי שבת לבד.

היהדות והתורה היא כולה קדושה

אם אנחנו לא שם זה לא אומר שזו לא האמת

רובנו בחיים מערביים חסרים קדושה ושכינה

ותפיסת המערב שחדרה ככ חזק לחיינו הורסת אותנו לטווח רחוק

וכל זה דווקא בדורנו שחזרנו לא"י לגן עדן (אבסורד), אך עוד לא הזדככנו בשביל לחיות שכינה 

אתה טוען שמה שכתבת הוא שהתפיסה המודרנית היא שאפשר להשיג חיי קדושה ושכינה כרווק, בניגוד לתפיסה המסורתית שאי אפשר?

קודם כל אבקש את רשותך לערער גם על ההנחה הזאת, לדעתי היתה (ואולי עדיין יש) תפיסה ביהדות שאדם יכול להשיג את עבודת ה' בשלמותה גם בלי להיות נשוי.

אבל גם אם לא, אני חושב שהתפיסה המודרנית פשוט דוגלת בהדגשה של בריאות נפשית על פני חיי קדושה, כלומר אם אנחנו יודעים שיש התנגשות, בתפיסה המסורתית נוודא שכולם חיים חיי קדושה ושכינה גם במחיר בריאות נפשית, ואילו בתפיסה המודרנית נשתדל לדאוג לבריאות הנפשית גם אם לא כולם יוכלו לחיות חיי קדושה והשראת שכינה בצורה מלאה.

ולכן הויכוח הוא סדרי עדיפויות ולא ויכוח עובדתי/תפיסתי כמו שאתה מציג בפתיחת השרשור

לשיטתי הקדושה לא סותרת את הפסיכולוגיה. פשוט כשהולכים יותר מדי אחרי הפסיכולוגיה, דהיינו היכן שהפסיכולוגיה נכנסת לתחום הפילוסופיה וההנהגה של האדם- פה אני חושב שצריך לעצור. ולא לתת לה להשפיע עלינו.

פסיכולוגיה היא כלי, לא תוכן. הקדושה היא התוכן שיוצקים לכלי

מי שלומד ח"י פרקים משנה ומסיים תהילים כל יום הוא בדרגה רוחנית גבוהה יותר ממי שיושב בג'קוזי על שפת הים.

אבל לפעמים בן אדם יעשה כל מה שנדרש בשביל חיי קדושה ויזניח את הבריאות הנפשית (או הבריאות התפקודית, אם נורא חשוב לך התפיסה המודרנית לא עוסקת בשכינה וקדושה ולכן אפשר להיות בה - לקראת נישואין וזוגיות שהמינוח "נפש" יהיה רוחני), פשוט כי אי אפשר להשקיע 24 שעות ביום גם בבריאות וגם ברוחניות.

לא אמרתי שזה תמיד סותר, אמרתי שלפעמים ההשקעה הנדרשת בראשון סותרת את ההשקעה הנדרשת בשני, ואז צריך לבחור במה להשקיע

טוב מה זו קדושה...

אני לא נע בין תורה לפסיכולוגיה. אני משתדל ללכת בדרכי התורה, וזהו. התורה בין היתר מדריכה אותי גם להיעזר בכלים הפסיכולוגיים, ולכן אני עושה את זה.

שלם לבד. ז"א בחיים מערביים חסרי קדושה.

וזאת בדיוק הבעיה שתפיסה כזו ממשיכה לעלות בחיינו

וגם אין דבר כזה שכינה ללא בריאות נפשית

אתה מתכוון לבריאות תפקודית אולי כאילו להסתדר עם המודרנה

אם אחד ועוד אחד שווה אחד - אז זה אומר שבשביל ליצור את הקשר כל אחד היה צריך למחוק חלק באישיות שלו שלא יכול להיכלל בתוך הקשר (ולפעמים צד אחד מוחק את עצמו בשביל הצד השני). הרומנטיקנים הם אלה שהביאו את התפיסה הזאת, ממש לא התפיסה המסורתית. 

אם אחד ועוד אחד שווה שתים - אז כל אחד שומר על המקום שלו, ואין מקום שבו אפשר להתחבר ולהתאחד. החיבור הוא יותר חברי, ואין את הדבקות שצריך להיות בקשר.

התפיסה הנכונה לדעתי היא שאחד ועוד אחד שווה שלוש - לכל אחד מהצדדים יש את החיים האישיים שלו, אך יוצרים מקום משותף שבו בני הזוג מתאחדים ודבקים אחד בשני. בדברים המשותפים של בני הזוג מתאחדים, אך בדברים שלא משותפים כל אחד שומר אותם לעצמו. 

אני לא זוכר עכשיו את כל המקורות שאומרים את זה, אבל ממה שנראה לי התפיסה היא שאין אפשרות להתאחד בגוף, לכל אחד יש את הגוף שלו, והוא צריך לשמור עליו. אלא הדבקות המוחלטת היא הדבקות של הנשמות. ובנפש (שהיא בין הגוף לנשמה) יש חלק שמבטא את הצד הנשמתי ויש חלק שמבטא את הצד הגופני. ולכן לכל אחד יש את הצד שבו הוא דבק בבן הזוג, ויש את הצד שהוא רק לעצמו. 

על הפסוק "והיו לבשר אחד" רש"י מפרש שמדובר על הולד הנוצר על ידי שניהם ושם נעשה בשרם אחד. שהרי אין אפשרות שהבשר שלהם יהפוך להיות אחד - דהיינו הגופים של בני הזוג נשארים מחולקים. וגם כתוב "זכו שכינה בניהם", הדבקות של הנשמות מתגלית ביניהם, במקום המשותף להם, אך לכל אחד יש את החלק שלא נמצא בניהם. וזה מתאים למה שכתבתי.

ככה שמעתי מלא מעט רבנים. בפעם הראשונה ששמעתי את זה, זה היה מהרב אורי שרקי בשם הרב מניטו (למרות שמישהו כתב כאן שהרב שרקי אומר משהו אחר...).

בפועל, בגלל המורכבות האנושית, זה יותר נראה כמו עשרים וחמש ועוד שלושים שווה מאתיים ושבע

ואני חושב ששתי האמירות של הרב שרקי לא סותרות - אחד ועוד אחד שווה זוג אחד, ולא מוחק את שני היחידים שהיו לפני כן

אני מסכים שיש לשאוף להאיר את אור האחדות של הנשמה בנפש ובגוף. ונכון שמקור גם הגופים היו מאוחדים.

וגם אני מסכים שהייחודיות של כל אחד נובע מהשורש האחדותי של שניהם, וכל אחד קיבל צד אחר ממנו.

פשוט אני יותר דיברתי על איך שהדברים מתגלים בעולם הזה. 

נ.ב - גם רש"י מסכים עם הרמב"ן שבהתחלה הם היו גוף אחד.

חזרה מהעבר והעתיד המוחי, להווה, לרשת הקשב במוח, לגוף

הרעבת הדחפים והתמרתם לאנרגיות קדושות, רוחניות וגופניות

כולל כמובן נוכחות באהבה ובגוף בהיבט האלוקי ולא רק ריגשי

אל תיקח את זה יותר קשה ממנה..

ואולי כדאי שתציע לשניהם בו זמנית? ותעביר מספרים של בירורים ושיחליטו לבד.

א. אין שום בעיה להציע לאישה לפני הגבר.

ב. בעיני, אנשים שבוגרים מספיק בשביל להתחתן - מקבלים את זה בהבנה. 

ג. עד כמה תסריט כזה נשמע לך מוזר?

שלום חברה מהעבודה, האם את במקרה פנויה?

מעוניינת לשמוע הצעה?

יש לי חבר מאוד X, וחשבתי שאולי הוא מתאים לך, אבל לא דיברתי איתו עדיין. אם זה מעניין אותך, אני יכול לשאול אותו קודם (ואשמח לקבל פרטים מסודרים שלך\מס' של חברה), או אולי הפוך, אני אספר לך עליו ותראי אם זה בכלל הכיוון? 

– חודש וחצי מוקדם מאוד בשביל מתנות (יש לי משלוחים שלקח להם יותר משלושה חודשים להגיע...)

– אל תביא פרחים אין איך להסתובב עם זה בדייט והיא לא חברה שלך (היא תהיה אחרי החתונה)

– בשלב זה אל תהיה רומנטי מדי ואל תגזים זה יכול להיות נורא מלחיץ וקרינג'

– מה שכן אתה יכול לעשות זה להביא דברים ידידותיים זולים ומתכלים, או נייטרליים לחתולין

– כי אם עוד שבוע זה לא יסתדר לכם מה תעשו עם כל הדברים האלה? מביך

הסבר: אני למשל בתור חתול זמני אוהב דובוני גומי. אם הייתי מזכיר זאת בפגישה, ומישהי הייתה מביאה לי דובוני גומי, זה היה נפלא ולא קרינג' בכלל. מישהי עשתה לי את זה עם מרשמלו וזה היה נורא חמוד.

אפשרות ב': נניח היא אוהבת ציור. אפשר לתת לה אריזה קטנה של עפרונות פחם / צבע או וואטאבר ממה שהיא אוהבת להשתמש בו.

תחשוב בכיוון של: "אם הייתי בחורה–" או נכון יותר: "אם הייתי הבחורה הספציפית הזאת, מה הייתי רוצַה לקבל ושלא יהיה קרינג'?"

בהחלט מתנות זו דרך להביע עליית מדרגה בקשר, וקשר של חודש וחצי זה לא משהו שיכול להיגמר בלי התרעה תוך שבוע.

זה יופי של שלב לעוגה, פרחים וכדומה. (אתה יכול להחזיק לה את הזר באבירות במשך הדיט, ולתת לה אותו בסוף. רק תחשוב לאן היא חוזרת אחר כך, ולמי היא צריכה להסביר מאיפה היא קבלה את הזר)

ספר עם הקדשה לדעתי זה יותר מתקדם.

מה לגבי להצטלם ביחד? זה יכול להיות מאוד נחמד כשבעז"ה בהמשך יהיו לכם תמונות ביחד משלב הדייטים, ואם לא יסתדר מאוד קל למחוק אותן.

יש מי שמצפה לזה,

יש מי שלא.

יש מי שזה ילחיץ אותה,

יש מי שלא.

מכיר "5 שפות של אהבה"?

מתנות זה שפה, ולא כל אחת דוברת אותה.

לדעתי,

יש משהו נחמד ויפה לתת משהו למי שיוצאים איתו.

בשלב מוקדם, כשיש עוד סימן שאלה - דברים מתכלים\בעלות נמוכה (נניח מחזיק מפתחות, ספל).

ככל שהזמן עובר, ובטוחים יותר בקשר, יפה להראות את הבטחון הזה גם במתנות -

אבל כן עם כוכבית: אם הקשר הזה ייגמר, שלא תתחרט על מה שהשקעת בו מבחינה כספית, ותקבל בהבנה אם היא לא תשמור את הדברים אצלה  - יכול להיות שזה ישאיר אצלה משקעים.

הייתי בורחת...

בהצלחה!

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳