כולל ארכיאולוגיה

לעומת כמה עשרות או מאות שנים של ישות ערבית חסרת היסטוריה

ככה הם מדברים באו"ם וכד'

ולא היתה מעולם ישות מדינית על השטח עפ"י החוק הבינלאומי

אז ממילא הבעלים הראשונים הם יהודים, עם הוכחות ארכיאולוגיות וכו

אם כבר היתה להם איזו מדינה  כאן אז היתה שאלה אך לא

היתה ישות יהודית מדינית מאות \ אלפי שנים כידוע בעולם, היסטורית, ובאו ערבים במקביל ליהודי העת החדשה הציונים, ורוצים ישות מדינית ערבית בשטח שמעולם לא היתה להם ישות מדינית אפילו לא עפי החוק הבינלאומי

מאף עם, כי לא היה בארץ ישראל בזמן המלחמה אף ישות ריבונית על האדמה.

אם מישהו טוען שכבשנו את הארץ (במובן המשפטי של המילה) אז תשאל אותו איזו ישות בעלת סמכות מוכרת היתה הריבון הקודם על הארץ, כשהוא יענה לך תחזור אלי.

הזכות ההיסטורית  של עם ישראל על הארץ מוכרת על ידי העולם, להרחבה מדוע, עיין בערך ויקיפדיה "לאום אתני".

מוזמן לחפש מקורות על זכותו של לאום אתני להגדרה עצמית במדינה ריבונית

הערבים אזרחי מדינת ישראל הם שווי זכויות לגמרי, חוץ ממספר נקודות בהם יש אפליה בוטה ומשמעותית לטובתם.

הערבים והמיעוטים שנספחו אליהם שגרים ביוש הם אזרחי הרשות, הם מצביעים שם ומקבלים את כל השרותים האזרחיים מהרשות.
הדבר היחיד שנלקח מהם הוא הקמת צבא והזכות לנהל את ענייני ביטחון החוץ שלהם.
מסיבה דיי סבירה.
כדי לאזן זאת ניתנה להם גישה למערכת המשפט הישראלית על כל הרמות שלה.

אין במדינת ישראל אזרחים סוג א' וסוג ב' במובן הזה, יש אנשים שהם אזרחי המדינה ויש כאלה שאינם.
זה הכל.
 

הבעיה היא לא החברות באום אלא אמנת זנבה הרביעית.
לא רק שהחלת האמנה על שטחי יהודה ושומרון היא בעייתית - הן אינן "שטח כבוש" כיוון שלא נכבשו משום ישות מוכרת, אלא שהאמנה מדברת על "העברה כפויה של אזרחי המדינה לתוך השטח הכבוש".
 

איפשר.. כי אתה סובר את זה רק בגלל התורה.. (אממ לפחות אני)

כי אם לא הייתה התורה סביר להניח שהייתה מסכים איתו 

ובאמת אני לא ככ מבינה את הימין החילוני

מה אני הייתי אומרת לחילוני? 

שאני מאמינה בזה רק בגלל התורה ואם 

לא הייתי מאמינה הייתי מסכימה איתו

ופעם לא באת היה חוקים.

בעידן שהמוסר לא היה לאף אחד אז אין בהם ציפייה להחזיר משהו

שעכשיו לכל אחד מותר לעשות מה שהוא רוצה.

צריך להתחשב בתקופה שהיה בה הכיבוש.

תקופה ש'כל דאלים גבר'. היום זה לא ככה.

אם בבלפור הם מתנגים באופן בלתי מוסרי והם מתקהלים אז גם לי מותר?

אין הכי נמי! "גם הם" זאת לא טענה.

על הכיבוש הראשון כבר אבד הקלח.

אין מה לעשות כדי לתקן אותו.

כמו שאין מה לעשות בכיבוש הלא מוסרי של אמריקה. זה לא יעזור לאף אחד אם נמסור אותה.

לכן אין שום צידוק לעשות משהו לא מוסרי.

לא היה פה עם, היה פה אוסף של נוודים ערבים.

אם אתה מאמין לסיפור העם הפלסטיני - אז אתה צודק.

אגב, עמדת מדינת ישראל עד ההסכמים עם מצרים היתה הכחשה בכל תוקף בדבר העם הפלסטיני.

באנו על ריק. לאף אחד לא היה פה שום שלטון

היו פה ערבים מפוזרים חמולות חמולות והאיגוד של התיישבות בארץ היו מוכנים לכל חלוקה שהיא - אבל הם לא הסכימו לתת שום דבר ובחרו להלחם - הפסידו במלחמה ולכן נשללה מהם הזכות. כי הם מראש לא היו מוכנים לשום דבר.

(אגב, היו ישובים שהניפו דגל לבן אז ומקבלים היום את כל הזכויות - סכנין לדוגמא)

חחח אתה ניזון מנרטיב הפלסטיני?

מבחינה הגיונית בלי קשר לדת - לא מגיע להם דבר וחצי.

הם היו מוכנים להתפשר - על פי כך - אולי היה מגיע להם

שנינו נמצאים על השטח אז נחלוק. הכי הגיוני שיש

לריבונו של עולם יש תוכניות אחרות

גם אם זה לא אומר שהיא בלעדית באופן בלתי נמנע כולה שייכ\ת לנו עדיין הסברתי לך שהיא שייכת לנו בגלל רצף התרחישים שהיו. ולפחות חלקה היה מוכרח להיות שלנו (אם היינו מגיעים לפשרה עם הערבים היינו מקבלים משהו - אין להקל בזה ראש)

הערבים היו בחלק קטן מהארץ, אנחנו הסכמנו לתוכנית החלוקה והערבים סירבו ופתחו במלחמה.

האינדיאנים.

העולם (או לפחות "המערב") קיבל על עצמו (נראה לי לאחר מלמת העולם השניה) שמדינה לא תכבוש שטח ממדינה אחרת, מה שלא המצב אצלינו.

מדינת ישראל בזמן ההוא לא היתה בידי אף אחד ואילו היה את עם ישראל שאין חולק שהיה בארץ ישראל ומאז שעזב אותה מעולם לא הפסיק לרצות לחזור אליה.

מוזמן לעיין באינטרנט על זכותו של לאום אתני להגדרה עצמית באדמתו.

כך גם טען בן גוריון - התנ"ך הוא הצ'ארטר, מתוקף עדותו ההיסטורית

ששמר אמונים לארץ הזאת גם כשהוא עזב אותה - אז כן

אבל חוץ מאיתנו - אין דבר כזה.

מה גורם לאדם שייכות לחפץ כלשהו?

מה נותן לעם שייכות לארץ כלשהי?

מה הקריטריון ל*אמת* הזאת שאתה מדבר עליה?

מה נותן בעלות על ארץ כלשהי?

צריך שמפלצת הספגטי המעופפת תתן לך ואז היא תהיה שלך?

אני מחפש אלטרנטיבה...

ועוד שאלה - אולי הם גם כבשו אותם מעם אחר?

אז גם לא שלהם *באמת*.

לא דומה שליטה אחת לאחרת.

הטורקים היו ריבון לגיטימי שכבש את השטח מקודמיו (עוד לא היו  אז אמנות בין לאומיות).

הבריטים קיבלו מנדט מחבר בלאומים על מנת להקים בית לעם ישראל בארץ, תוך שמירה על זכויות המיעוטים כפרטים ולא כלאום, אז הערבים היו רוב, אך הרצון היה שהיהודים יעלו מהגלות ויהפכו לרוב מוצק בארץ. בפועל הבריטים לא קיימו את המוטל עליהם והפריעו לעליה היהודית, תוך הפרה בוטה של ההתחייבויות שלהם.

היהודים כבשו שטח שלא היה בריבונות אף אחד ולכן זכותינו המלאה (מה גם שלא בוטלה ההחלטה להעניק לעם היהודי מדינה על כל שטח ארץ ישראל, שאם אינני טועה כלל גם את ירדן אך הבריטים עוד בהתחלה הפרו את ההסכם ונתנו אותו לתומך שלהם בירדן) להחיל ריבונות על השטח.

כי אנחנו לא רוצים לתת לתושבים שם זכות הצבעה

וצריך לקיים דיון ציבורי מה עושים עם האוכלוסיה, ולאחר שנגיע להסכמה רחבה, נפעל.

בכל אופן אין מניעה להחיל ריבונות על שטחי C

א. מהפן הלאומי - עמ''י חי כאן מאות שנים עד שהוגלה באלימות, אז יש לנו כאן זכות לאומית, גם אם לא דתית.

ב. גלובליזציה - אם מוציאים טעמי דת/גזע/לאום מהמשוואה, דבר שמאוד מתאים לגישה אתאיסטית - אזי לכל אחד יש זכות מוסרית להתיישב בכל מקום (וכן, זה לא שולל את הזכות גם שלהם). והזכות הזו קיבלה תוקף חוקי מכח החלטת האו''ם.

אנחנו בני המקום הראשונים מבין אלו שתובעים בעלות על המקום.

ואכן אבותינו עשו דברים לא מוסריים בשם הדת, זה לא סותר את הטענה.

(תודה, אבל אלו לא דעות שלי כמובן - אני מציג כאן את הבנתי לגישה החילונית.

לדעתי יש כשלים בעמדה הזו, כתבתי עליהם פעם כאן)

ועל איזה חורבן?

היו כאן ערב רב של גרים למיניהם בכל התקופות שהתגוררו בערים משלהם או בערים מעורבות, אבל התושבים העיקריים (ובתקופה שעד החורבן הראשון ובכמה תקופות בהמשך אנחנו היינו בעלי השליטה, הבלעדית או תחת חסות).

אולי יש להם זכות קניין פרטית, אם יצליחו להוכיח בעלות על שטח מסוים. אבל לא זכות לאומית כקולקטיב, כמו שלא היתה להם אז (ואני גם לא מכיר קבוצה כזו שיש לה טענה כלשהי על זכות בארץ, אולי למעט השומרונים שאני לא חושב שלמישהו יש התנגדות לנוכחות שלהם).

(ושוב - כל זה על פי תפיסה שנותנת ערך ללאום, גישה בעייתית בעיניי)

יש סוגים שונים של ציונות עם אידיאולוגיות שונות.

אם מתבססים על החוק הבינלאומי אז לכאורה להחזקת השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים אין הצדקה (אם כי למעשה לא היתה שם שליטה ריבונית כי הפלסטינים לא הקימו מדינה בשום שלב).

לפי א' אז יש טענה לגבי ריבונות על השטח, גם על השטח שנכבש בששת הימים, אבל זה עדיין לא אומר שיש זכות או הצדקה לגרש אחרים (לא מכיר הרבה חילוניים שהם בעד טרנספר כדוגמת גנדי, שגם הוא דיבר רק על טרנספר מרצון).

בקשר לכשל הלוגי שבין חילוניות לבעלות על הארץ.

הוא אמר ככה:

"כן, החילונים אומרים שאין אלהים אבל הוא נתן לנו את הארץ הזאת".

הוא רק לא אומר את זה. 

גם אותי זה הטריד.

לפני קום המדינה, הארץ לא הייתה מיושבת כמעט בערבים. רוב האזורים היו שוממים, ושום ריבונות לא הייתה קיימת פה.

כשקיבלנו את תכנית החלוקה, הערבים דחו אותה לחלוטין והחליטו שהם רוצים להכריע באמצעות מלחמה. הם ניסו להשמיד אותנו, אבל הפסידו. הם בחרו שההכרעה תהיה לפי מלחמה, וזה בדיוק מה שקרה. אנחנו ניצחנו, הם הפסידו. ככה זה עבד רוב ההיסטוריה.

אילו היה פה איזה שהוא לאום, או ריבונות, או משהו, אז אולי הייתה להם איזו טענה בכיוון הזה, אבל בפועל זה היה פשוט שטח ששתי קבוצות רבו עליו. אנחנו ניצחנו, ושלום על ישראל.

עכשיו יש להם בעיה, הם יודעים שהפסידו, אבל עדיין רוצים את המדינה. אז הם מנסים להמציא את עצמם מחדש מבחינה פוליטית וטוענים שיש להם איזו שהיא זיקה. הם לא הצליחו עוד להוכיח אותה. ובכל מקרה, אם הולכים לפי זיקה אז בוודאי שהזיקה שלנו עמוקה יותר וארוכה יותר. הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל הוא לא סוד והיה מפורסם במשך כל הגלות. התנ"ך היה ידוע ואף מקובל, ואין ספק שאנחנו היינו פה עם ריבונות וממלכות ומקדשים, ואין ספק שאנחנו הוגלנו מפה ולא מצאנו מקום שיקבל אותנו. רק להזכיר, הסיבה שלא הצלחנו מעולם להיות חלק מהעמים אליהם הוגלנו זה כי הם עצמם ידעו ושימרו את הידיעה והתודעה שאנחנו שייכים למקום אחר. מיותר להזכיר את המקום המרכזי שארץ ישראל והשיבה לארץ תופסים בדת, על מנהגיה ותפילותיה וברכותיה (וסליחה על היחס המיובש במילה 'דת', אבל אני רוצה לדבר תכל'ס).

אם כן יוצא דבר מעניין,

לו נחליט שמלחמה היא הדבר שקובע אז אנחנו ניצחנו במלחמות (כמובן לזכור שהם ניסו עוד ועוד להשמיד, ובכל מלחמה מחדש בעצם אימתנו את ההצדקה שלנו לשלוט כאן),

ולו נחליט שהזיקה היא הדבר שקובע אז הזיקה שלנו היא החזקה יותר, הארוכה והעמוקה יותר. מה יש להם סה"כ, הכי רחוק שישבו פה ערבים זה בערך 700 שנה. ערבים שמעולם לא היו פלסטינים. אין להם היסטוריה, מלכים, ספרות כלשהי, מנהיגים היסטוריים, ממצא ארכיאולוגי כלשהו, עיר בירה מפורסמת, אזכורים אצל עמים אחרים - פשוט כלום. הזיקה שלהם לא קיימת.

אני אשמח לשמוע על זה הערות, ובעיקר חידודים והוספות.

לא מצאתי דרכים נוספות עבור זכותנו על הארץ, למעט כמובן תורתנו הקדושה.

הם לא הצליחו להשיג בעשרות שנות מלחמות...

את עצמנו, אלא אותם. לשאול את מי ששואל אותנו - למה אתה בכלל פה? אם הוא כנה הוא ינסה להשיב תשובה הגיונית, אם לא הוא ינסה להיות דמגוג או ילד קטן. לי יש סיבות שהוא אולי לא ירצה לקבל בטענה של דת, לו יש טענות שאני לא ירצה לקבל בטענה של מוסריות (לקויה). בסופו של דבר כולם מתחברים איך שהוא לשורשים. אם לו אין תשובה כלפי עצמו אז אשאל אותו למה אבא שלו פה, למה סבא שלו וכו' וכו' עד אחד שהגיע לארץ מחמת עצמו ואז אשאל אותו - למה נראה לך הוא בא? אח"כ השאלה היא למה לי להשאר פה בגלל שסבא שלי חשב שזה ערך עליון. באמת למה לך? כי אתה אוהב את סבא שלא הכרת? כי אתה כן רואה ערך מסוים לאמונה של סבא שלך?

או שבסופו של דבר אתה יודע שישנו לאום יהודי שהרגיש אז, לפני שהייתה לך יכולת השפעה (וגם אם היית חי אז הגיוני שלא היית יכול להשפיע), שהארץ היא מקומו כלאום, ללא קשר לדת (באמת רצו להקים את המדינה היהודית באוגנדה) אבל הדת כן השפיעה על המיקום. מפה והלאה זה תלוי ברצון שלו להאמין. בתקווה שזה יקרב אותו.

להסביר לו ע"י עצמו, ולא ע"י סיבות עצמיות, לעשות את הבירור שמתאים לו ולאמונתו דרכו.

לדעתי זה לא נכון לומר שזה בגלל שיש לנו זכות היסטורית כי יש לערבים את אותה הזכות בדיוק.. 

ולומר שמותר לנו כי לכל אחד יש זכות לגור איפה שהוא רוצה אז זה כולל אותם.. 

קיצר לא..

ונגיד תכניס את עצמיך לראש של חילוני הייתה מסכים עם הדעות שכתבו?

ממ אותי אתה לא צריך לשכנע על הזכויות שיש לנו כעם 

הוא שאל אם אפשר לשכנע חילוני.. ואני לא חושבת שחילוני היה מקבל טיעון כזה.. 

ולפי מה שאותי לימדו אברהם היה היהודי הראשון שהיה פה ושהוא הגיע הארץ לא הייתה ריקה מתושבים.. 

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי

מדדים להצלחה באופן כללי

בריאות הגוף/ הנפש

איכות השינה

שלוות נפש

בטחון עצמי

אהבה עצמית

ויש ספציפיים לנושא מסוים כמו

מצב תקין בחשבון הבנק / השקעות/ נכסים

לקום לבוא לעבודה בכיף

לנהל תקשורת תקינה (עם ילדים/ אנשים אחרים)

ועוד

מדדים הם פר יעדים

אלה היעדים שלי

אני בינתיים בדרך הנכונה 

שאדם מצליח להזדהות עם דמות או רעיון שמתאימ\ה לו 

ולהצליח ליישם אותה

קבל את זה כמו שזה

דוגמא אישית 

אין לי איך לעזורך

כל השאר לא שווה באמת, זה אחיזת עיניים.

מנסה לעבוד על זה

השאיפה היא להצליח לפעול טוב ככל יכולתנו בכל מצב שאנחנו נקלעים אליו.

אין לי שום ביטחון שאצליח להמשיך כך עד סוף ימי, אבל כל עוד אני יודע שהשתדלתי כמיטב יכולתי, אני רגוע.

להצליח לשמוח במקום שיש לי, ובו זמנית לרצות להתקדם ולהשתפר.

שהדחיפה קדימה לא תבוא מתוך מרמור, אלא מתוך רצון להגדיל את האור.

לא יודעת אם זו 'הצלחה', אבל זו השאיפה שלי. אני די שם, ברוב התחומים, לצערי עוד לא בכולם. עובדים על זה...

שאפשר לומר שהגעתי ל'מסלול', אני עובד כבר כמה שנים בחברה יציבה, ובתפקיד טוב.

אבל עכשיו כבר יש הרהורים,

אולי לעבוד פחות כי זה בא על חשבון המשפחה.

לפעמים יש רצון שכזה שיפטרו אותי..

קיצור, החיים מורכבים.

וכל 'פסגה' שמגיעים אליה היא רק נקודת מחשבה למקום הבא שיהיה

מפרספקטיבה אנושית זה כנראה תלוי במטרות שהגדרת לעצמך וכמה מהן ובאיזו איכות הצלחת להשיג אותן.

בנוסף זה תלוי ביכולת שלך לחוש סיפוק ממשהו - אם אתה כמו בור ללא תחתית ואף פעם לא מרוצה אז לא משנה מה תשיג תמיד תרגיש חוסר הצלחה כי תמיד יהיה משהו שאפשר היה לעשות אחרת או יותר טוב.

מפרספקטיבה יותר אלוהית הצלחה היא לעשות את רצון ה'. כמו שכתוב בירמיהו "בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה'".

הדברים שהכי רציתי להצליח בהם (נישואין וילדים) הם דברים שתלויים אמנם בהשתדלות מסויימת מצדי אבל תלויים גם המון המון בחסד ה', אז אני לא יודעת עד כמה אפשר לדבר על ניהול בהקשר הזה.

לגבי היכולת לחוות סיפוק מההצלחה - הטכניקה שלי היא להודות לה' ולהשוות למקרים גרועים. כלומר - הודאה לה' זה אומר שההצלחה היא לא מובנת מאליה ולכן אני ארגיש שמחה וסיפוק ממנה כשהיא קורית. בנוסף כשאני משווה לאיך דברים היו יכולים לקרות אחרת לרעה אבל לא קרו כך אלא הסתדרו יותר טוב זה עוזר לחוות שמחה וסיפוק מההצלחה (כמובן שזה גם תלוי באופי שלך. אם יש לך נטייה טבעית לצפות לגדולות ונצורות ואז להתאכזב כשזה לא קורה אני לא יודעת עד כמה תצליח בטכניקה שתיארתי).

יש לי חלומות לגבי העבודה ולימודים (תואר) שאני רוצה ללמוד בשביל הנפש ולא בשביל תועלת כלכלית, ולפחות הלימודים כרגע נדחים לזמן בלתי מוגבל כי זה לא אפשרי. אני לא יודעת שאצליח לממש את החלומות האלה אבל אני יודעת שהמסלול שלי יהיה לפי מה שה' רוצה והדלתות שהוא יפתח אז אני לא הכי מודאגת מזה. 

"מי ער" זו שאלה שחוקי לשאול רק אחרי 12 בלילה😜

יש פה מישו בכלל שזוכר את החוק הזה? תגיבו רק כדי שתהיה הוכחה שאני לא ממציאה חחח

מישהו שהיה כותב לפני 12 היו נוזפים בו

זהו, עכשיו את נזופה.

@חתול זמני בטוח מסכים לפחות זמנית, נכון?

היו אנשים שהתחרו מי תופס בדיוק את 00:00

אהבתי את השירשורים הסתמיים האלה

אני הייתי פה

בניק אחר

זה היה הגיל 😉

זה מצמרר אותי.... 

אני לא יכולה לחשוב מה זה... כאילו גם על עצמי, להיות פה ככ הרבה שנים... לעבור כל כך הרבה ולהשתנות כשהפורום בחיים שלי. לא יודעת אין לי מילים להגדיר את זה. (אני פה בפועל 6 שנים וזה מדיי משמעותי)

כתוב שהניק קיים מאז תשע"ז

לא רוצה להגיד לך בת כמה הייתי אז🙈

בגדול הגעתי לכאן בקורונה

הכרטיס שלי נפתח בתשעז כי רציתי להגיב למשהו ובסוף לא הגבתי אותו אפילו. אבל לא הייתי איזו צופה קבועה כאן. לכן הכרטיס פשוט נשכח. אני חושבת שב2020 היתה התגובה הראשונה שלי. 

רק שאני עשיתי הפסקה באמצע

וחזרתי בניק אחר כי קצת פדיחה שהניק מלא בשטויות של נוג"ה

ופתאום את מגיעה לפורום הו"ל חחח

אבל האמת שאני מתגעגעת לשטויות של אז

היו כמה ניקים שהיינו בקשר טוב

הייתי פעילה גם קצת בנסיו"פ

אני חייבת לתייג את הניק הזה אל תשאלו שאלות שלא תשמעו שקרים

@חידוש

אם אתה יודע למה תייגתי אותך תכתוב לי

(מה הסיכוי שהוא באמת יראה את זה)

תפסתי מספר הראשונה

וכן, לצערי עדיין ערה..