המקסימום זה יהיה בדר"כ 3 שנים שנתיים שירות ושנת מדרשה.. זה הכי הרבה שעוד יחסית נפוץ

שהכיוון משמעותי יותר, לא שהכיוון הוא לעסוק במשהו משמעותי יותר.

כנ"ל לגבי רציני - אם היא החליטה לגדל חתולים בגינה, היא מתכוונת ברצינות. בניגוד למישהו שלומד בישיבה שנתיים, שהכיוון שלו הוא לא רציני, כלומר לא מחויב, אלא רק זמני.

לא שזה מעשה לא רציני, זה לא כיוון רציני.

תנשום. תחשוב על מה שאמרתי. אף אחד לא נגדך. אף אחד לא מנסה לזלזל בך.

אם אני מחליט לנסוע במהירות של 200 קמ"ש לכיוון של קיר, אני מאד רציני בכוונה שלי. זה מעשה מטופש, אבל הוא נעשה ברצינות.

אם אני מחליט לעזור לאנשים ולתת צדקה למשך שבוע, אני לא רציני בתפקיד שלי. כי אני עושה את זה רק שבוע. אני מתייחס לתפקיד הזה ברצינות, אבל התפקיד הוא לא משימה רצינית, הוא משימה זמנית.

מי שהתחיל קריירה (כן, גם הוראה זה קריירה), יש לו כיוון רציני ומשמעותי, והוא עשה כרגע שנתיים מתוך ארבעים שנה של הוראה.

מי שמתנדב במד"א, עושה דברים מאד חשובים, אבל זה לא הכיוון הרציני והמשמעותי שבו הוא הולך להשקיע את חייו.

ולכן בחור שישאל "מה הבחורה שאני פוגש מתכוונת לעשות עוד עשר שנים" בדרך כלל ידע לפי מה שהיא עושה עכשיו.

בחורה בהרבה מקרים כן תצטרך להתעניין מה יהיה התפקיד שהוא ייקח ברצינות.

כלומר זה יכול להיות מעניין כדי להבין מי הבחורה שהם הולכים לפגוש. אבל אצל בנות נראה לי שהצורך לדעת מה הכיוון של הבחור, זה לא רק בשביל להבין מי הבחור.

הכיוון של הבחור, זה בעצם הכיוון של הבית שעומד להיבנות. אם הוא ימשיך בישיבה או ילך לצבא או ילמד מקצוע, זה מאוד משמעותי לסגנון של הבית שעומד להיבנות. בסוף האיש הוא ראש הבית (והאישה היא הלב), והראש נותן את הכיוון שאליו הבית הולך. לכן הכיוון של האיש זה הכיוון של הבית. והבחורה רוצה לבחון האם הכיוון שלו מתאים לה, מתאים לבית שהיא רוצה לבנות. 

ברגע שהכיוון לא ברור, זה גורם להרגשת חוסר וודאות, שגורם להרגשת חוסר יציבות, שעלול לגרום להרגשת חוסר ביטחון. 

הבנים מהצד שלהם לא ממהרים להחליט על כיוון ברור. לא בגלל שהם לא מכירים את עצמם, אלא דווקא בגלל שיש בהם הרבה צדדים בנפש (טוב יש גם כאלה שלא מכירים את עצמם...). ולכן יש לא מעט אופציות שרלוונטיות לגביהם. אתה יכול לפגוש בחור שמצד אחד יכול להמשיך בישיבה עשר שנים, ומצד שני יכול ללמוד מקצוע ולהצטיין בו, ויש לא מעט מקצועות שיכולים להתאים לו. לכן הם לא ממהרים לסגור כיוון סופי, אלא מחליטים מה יעשו בתקופה הקרובה, אך לא לטווח הרחוק. כמובן שהמסלול של הבנים הוא המאפשר להם להשאיר את האופציות פתוחות, בעוד שאצל המסלול של הבנות הן צריכות לקבל החלטות יותר מהר. כי המסלול של הבנים פרוס על הרבה יותר שנים, ואין הגבלה של זמן. 

אני כן הייתי ממליץ לבנות לנסות לצאת על סמך הנתונים של הבחור, אם נראה שהוא יכול להתאים, גם אם הכיוון לא ברור. כי בסוף אם הבחור ימצא חן בעיני הבחורה, ויהיה חיבור טוב, לרוב חוסר הוודאות כבר פחות יפריע.

ובנוסף אם הבחורה תרגיש שהיא יכולה לסמוך על הבחור בעיניים עצומות, שיוביל את הבית בצורה הכי טובה לשניהם, אז היא תרגיש יציבות וביטחון. כי לא משנה מה הוא יבחר, היא סומכת עליו שהוא יבחר מה שיהיה טוב לשניהם, והוא ידע למצוא פתרון שיספק את שניהם במקרה של מחלוקת. 

ובנוסף אחרי שמתחתנים גם לאישה יש חלק בהחלטות של האיש, הוא מתייעץ אתה, הוא חושב על טובת שניהם. 

לכן אני רואה במציאות שהרבה בחורים מתחתנים למרות שעוד אין להם כיוון ברור. ואני לא רואה בעיה בזה. 

זו דעתי האישית. מוזמנים לחלוק עלי. 

אני מאד מבין את הבעיה

וכמו שאמרו אחרים, המסלול של הגבר מגיע לשלב היציב שלו הרבה יותר מאוחר מזה של האשה (בדרך כלל)

ואם האשה רוצה גבר שיוביל ויקבע את הטון בבית, אז דווקא אצלו זה נצרך (כלומר, היא רוצה לדעת)

אבל

חשוב לזכור שלא מקומו של האדם מכבד אותו

אלא הוא מכבד את מקומו

ויכולה להיות אשה שמבחינת החוויה שלה נשואה לאברך, על אף שבפועל הוא עובד באבטחה (ראיתי מאבטח מתפלפל על דף יומי עם עובר אורח אקראי)

ולכן מה שחשוב זה מה האדם רוצה, עד כמה הרצון מגובש, ועד כמה יש לו היכולת.

יש גם יתרון מסוים, כשהאדם עדיין לא גיבש מסלול חיים.

מסכים, שבפועל הרבה יותר קל לראות אדם שכבר נמצא בתפקיד מאשר להסתכל על טירון ולראות מפקד אוגדה. ולכן כמו שציינתי, אני מבן את הבעיה

אני מסיקה שזה ממש טעות לעשות צבא באמצע הסתגלות לישיבה

וגם באמת נראה לי שדורשים הרבה מהגברים הדתיים

גם ישיבה, גם צבא, גם להתחתן תוך כדי, גם למצוא במה לעבוד ואז אולי להתחיל תואר מתישהו.

כאילו רגע, לנשום... 

הנורמה אצל בנים לא נורמלית

משהו השתבש שם.

זה מרגיש כאילו איזה רצון לבלוע את כל העולמות ויש כאלה שהכל מתפספס להם בסוף....

כאילו גם להכיר את העולם בחוץ, גם את העולם הפנימי שלך, וגם את עולם התורה והישיבה.

רצון להיות ממלכתי/לאומי/לתרום לחברה, לתרום לרוחניות של עמ"י, לתרום להקמת בתים בישראל.

הרבה מטרות, איפה מכניסים את כל זה?

ונראה שמשהו נוגס בשני... 

כאילו אין מספיק זמן לגדול או להסתגל רוחנית כי צריך לצאת לצבא (מי שהחליט שכן), ואז להתאפס שוב למצב ישיבה

אבל אז כבר צריך להתחיל דייטים...ואז צריך להיכנס לכל המקום של אחריות כלכלית...

לגבי מסלול ההסדר  והקפיצות שבו - ישיבה צבא ישיבה...

זה באמת פשרה שנובעת מעניין יותר מהותי - לעשות גם וגם.

רגע היית חייל קרבי אבל לא היית פרק זמן משמעותי בישיבה? X

רגע היית תלמיד ישיבה ולא עשית צבא משמעותי? X

המסלול הישיבתי לא מתאים לכל אחד וזה בסדר. דבר כ"כ פשוט כיום פשוט לא מובן להרבה אנשים

וואי בנאדם לא מתאים ללמוד כל היום מהבוקר עד הרעב... כמה מפתיע!!

הוא מאוד מובן לדעתי....

סתם העניין של לרצות לגעת בהרבה עולמות בו זמנית יכול להקשות... 

זה ברור לך שכל מי שרוצה לעבוד את ה' צריך לעשות את זה על ידי לימוד אינטלקטואלי יומם ולילה שכולל רק שעתיים הפסקה ביום?

תחשבי לרגע - סדר יום של ישיבה במינימום מתחיל ב7 ורבע בבוקר ומסתיים ב10 בערב ורק שעתיים שלוש הפסקה באמצע (כולל ארוחות בפנים). זה נראה לי מתאים ליחידי סגולה.

זה שהיום הרוב עושים את נראה לי נוצר מסוג של פנצ'ר שקרה מתישהו

ואלו לא שיעורים בנושאים של נפש ורגשות.. אלו נושאים בהגדרות של הלכה וכולי. ממש יחידי סגולה.

תורידי לבחור ישיבה את הפרק זמן של השיבה תראי שיש חלל פנוי שאפשר למלא בו המון

אבל החלק של הישיבה הוא מאוד חשוב...

מה אפשר לעשות?

ברור שישיבה ולימוד תורה זה טוב וחשוב ויסודי ומאוד חשוב.

אבל כל דבר צריך להיות במקומו.

וצריך לדעת לקבל את המקום הזה.

ואם אדם מודע לעצמו ויודע כמה *הוא* צריך להשקיע בכל דבר - אין בעיה.

אין גם צורך למדוד אדם רק בגלל שהיכולת שלו לימודית שונה. העיקר זה החיבור

ראיתי פוסט על סיפור של הרב שטיינזלץ ממש מגניב על זה -

Yair Feiglin

אל תחפשי בחור לפי שנות ישיבה או לפי כמה שעות הוא לומד ביום..

אלא האם הוא מחובר לתורה.. האם הוא מוליך חשמל. ואם הוא מוליך - כבר בטח יש לו כמה מעשים טובים בתחום.

אני לא חושבת שזה נכון לכולם להתגייס (ולא מדברת רק על המגזר הדתי, בכללי הרעיון שכולם מתגייסים כי צריך זה לא נכון ומתאים לכולם בעיניי...)

לא יודעת, מרגיש שקצת יוצאים קרחים מכאן ומכאן.... 

או שזה בגלל שבנות יוצאות אל ה'עולם' כבר בגיל יותר צעיר?

נראה לי בעיקר האחרון

אני מסתייג מאוד מהגישה כי היא יכול להביא לחולשה אצל בנות (אין להן פוטנציאל רוחני?) ולכן אני חושב שצריך לחדד את הדברים ולדעת שמסוכן להגיד באופן כללי.

אני חושב שהמחשבה ש'מי שרוצה להיות 'דוס' צריך ללמוד כל היום מבוקר ועד ערב גורמת לנזק רב.

זה בעיקר העניין. כל האמירות הגבוהות קשה לי לקבל אותם אם אני לא רואה ביטוי מעשי

וגם מה זה 'בלי תורה'? -בלי *לימוד תורה*.

הם חייבות תורה בתוך אוויר לנשימה לא פחות מבן.

אולי ב*לימוד* תורה יש עניין אחר.. 

זה דגש חשוב

ואני מתנגד לדבריך בתוקף אבל לא נראה לי ששייך לדון על זה בעומק פה.

וגם השאלה מה זה אומר שאצל בנים זה יותר בשכל.. כאילו מה ההשלכה לזה?

מבדיקה לא עמוקה שבדקתי - גמרא נוטה לשעמם בנים ובנות כאחד. 

ולימוד הגות/אמונה נוטה לעניין בנים ובנות כאחד.

לכן לפני שאני נותן הסברי עומק ללמה בנים נמשכים לזה ולמה בנות נמשכות לזה - נראה לי שיש תשובות הרבה יותר פשוטות לפני. המציאות לא מוכתבת ע"פ אילו אידיאות של בנים ובנות - יש עוד הרבה מורכבות עד שזה מגיע לשטח.

הם חיים אמונה וזה בא לידי ביטוי בצורה שונה.

לא פחותה משל בנות.

אז מה אם הם מביעות רגש בצורה יותר גלויה? אז מה? 

יש חסרונות ויתרונות לכל מין.

נזהר מלהגיד מה יותר טוב במה כדי לא להנמיך את הזולת

אידיאות גדולות עלי

מה היחס בין שכל מופשט לאמונה?

חושש מכל התפיסות המהותניות מתי שהם מכלילות.

אבל בא נסכים עם זה שכל אחד צריך להעמיק בכשרונות שלו. בזה אני תומך 100%

אני חושב שכל אחד צריך לדעת יסודות בעולם ההלכה (שקשורות לגמרא, תורה שבעל פה) גם ידע כללי וגם חיבור לתורה שבעל פה שהוא הולך לאורה.

אני אוהב ללמוד חסידות וכיף לי ואני לא חושב שזה שייך לבנות או אני צריך להכריח את עצמי ללמוד גמרא רק בגלל שאני בן. 

כמו כן, אתה מתעלם מאסכולה שלימה שקיימת כיום ולא סוברת כמוך. מאיפה הודאות כ"כ במחלוקת גדולים?

(הגרי"ד לימד את בנותיו גמרא וכולי).

בכל מקרה גם מי שלומד בעיקר אמונה או מי שלומד בעיקר גמרא - לא כדאי שיהיה ניתוק בין השתיים, זה לא בריא.

תשלח לי אם תעשה את זה (אם לא תפרסם לכולם)אין פה הרבה נודניקים זה בסדר ;)

ממש מתאר יפה את המורכבות בצד הגברי. 

אבל הישיבה זה ממש לא רק תחנת מעבר. לדעתי זה התקופה הכי חשובה בחיים של האדם. זה השורש לכל המשך החיים שלו. הדברים שהוא קונה בישיבה יישארו אתו לכל החיים, ומאוד ישפיעו על הבית שהוא יקים. ולא דומה מישהו שלמד בישיבה שלוש שנים, למישהו שלומד שם שש שנים (כמובן שזה גם אינדיבידואלי). כל שנה היא התקדמות עצומה ביראת שמים, בחיבור לקודש, בתיקון המידות, באהבת התורה, בהבנת רצון ה', בהשתוקקות לקדושה, בעבודת ה', בלימוד תורה, בידיעת התורה. וככל שהוא יותר זמן בישיבה, הדברים האלה יחקקו וייטמעו יותר עמוק בנפש שלו.

לאחר היציאה מהישיבה האדם די מתקבע על המקום שהוא נמצא בו, וגם אם יש התקדמות היא יותר איטית, ובאיכות פחות גדולה. ולפעמים אם הדברים האלה לא הספיקו להיטמע במידה מספקת בנפש שלו, יכולה להיות גם התדרדרות לאחר הישיבה. 

וכן כל שנייה שהבחור לומד תורה, כל מילה, כל אות, מביאה גאולה לעולם, גם אם הוא לא הבחור הכי חכם שיש, ולא ייצא ממנו תלמיד חכם, עצם העיסוק בלימוד תורה זה דבר עצום. ולא דומה לימוד תורה בישיבה, ללימוד אחרי הישיבה. האיכות של הלימוד בישיבה הוא גדול בפער עצום מהלימוד אחרי הישיבה. וכל אחד שיצא מהישיבה יאמר לך את זה. 

אני חולק על התפיסה שאומרת שרק בחור שרוצה להקדיש את חייו ללימוד תורה צריך להישאר בישיבה, ומי שהישיבה היא תחנה זמנית בשבילו אז שיצא ויתקדם בחיים. הישיבה היא לא רק בשביל להצמיח תלמידי חכמים או אברכים, אלא זה בשביל לבנות את האדם, לבנות בו יראת שמים, לבנות בו חיבור לקודש. 

ואני מעדיף שבחור יישאר עוד כמה שנים בישיבה, עד שהוא מרגיש שהוא מיצא את הישיבה, כל עוד הוא מרגיש שהוא הולך ומתקדם שם (אם הוא מרגיש שהוא כבר לא ממשיך להתקדם אז זה באמת הזמן לעזוב). גם במחיר שהוא יצטרך להתחתן יותר מאוחר. ובטח בדור שלנו יש חשיבות עצומה לפתח אנשים עם יראת שמים אמתית ויציבה, לא משנה במה הוא הולך לעסוק בהמשך החיים. 

אני מאוד מבין למה בחורה לא תרצה את זה. כמו שכתבת הרבה אחריות נופלת על האישה. לכן כל אישה תבחר מה שמתאים לה. לא חסר בחורים שעוזבים את הישיבה מוקדם ומתקדמים לתחנות חדשות בחיים. לא חייבים להתחתן עם בחור ישיבה. 

שוב אני מאוד מבין אותך. אבל כן רציתי להראות לך זווית ראייה אחרת. 

תהליך ההתקדמות הרוחנית הוא תהליך אינסופי. ככה שלא בהכרח שאת סיימת תהליך שהוא עדיין לא סיים, אולי הוא המשיך מעבר למה שאת הגעת. ואולי הוא זה שימשוך אותך יותר קדימה מהבחינה הזאת, דווקא בגלל שהוא עדיין לומד בישיבה. 

לדעתי כאשר אישה מתחתנת עם בחור ישיבה, היא מתקדמת ביחד אתו. ככל שהוא מתעלה יותר מבחינה רוחנית, גם היא מתעלה יותר. 

בנוסף לגבי מה שכתבת שכל העול נופל על האישה - אני מסכים שזה דורש מהאישה יותר, אבל ממש לא כל העול נופל עליה. נכון שבנושא הפרנסה היא תהיה המפרנסת הדומיננטית, אבל בשאר הדברים האיש יכול להיות שותף מלא. 

ואולי דווקא בגלל שאת המפרנסת העיקרית, אז הוא ייקח על עצמו דברים אחרים להיות אחראי עליהם. בסוף ניהול משפחה כולל הרבה מעבר לפרנסה. 

באופן עקרוני אני לא חושב שהעובדה שהאישה היא המפרנסת היחידה זה מוסיף עליה עוד עומס. בכל מקרה היא הייתה עובדת במקביל להריונות וגידול ילדים (כמו כל הנשים בעולם בערך כיום). הדבר היחיד שזה גורם, זה שיש פחות כסף, כי חיים רק על סמך משכורת אחת. ואכן אני מבין שזה לא מתאים לכל הנשים. 

וממה שאני רואה מאברכים שאני מכיר, הם שותפים מלאים בבית ובגידול הילדים. דווקא העובדה שהם לומדים בישיבה, מאפשרת להם לפעמים הרבה גמישות כשצריך. בסוף גם מישהו שעובד כל יום עד חמש או שש בערב, והולך לתפילות, ולשיעור תורה בערב, הוא גם בלי הרבה זמן פנוי...

אבל הכול בסדר אני מבין אותך. ברור שהדרך הרגילה זה שהאיש מפרנס. אבל אני רואה שיש הרבה זוגות שמתאים להם הדרך הזאת של בעל לומד, ויש להם חיים טובים גם מבחינה גשמית. 

לדעתי עיקר התפקיד של האישה הוא בבית ושל הגבר בחוץ

מה שלא אומר שהאישה לא עובדת אלה שזה יותר התפקיד של הגבר 

ולכן ממש לא מבינה איך זה מוזר אם לבחורה אין לימודים של מקצוע שנחשב יציב כלכלית כשהבחור בישיבה ולא חשב על עבודה עדיין בחייו (כן גם אם שניהם רוצים שהוא יהיה עוד כמה שנים בישיבה )

עוד שנתיים אני יודע שאני בישיבה שנה שלישית נראה אם מתאים ואחכ אני רוצה לעבוד בתחום X או Yאו Z

כמובן שהמספרים לפי התאמה אישית 

זה אחר מזה שבחור אומר 

בנתיים טוב לי בישיבה ואני רוצה להמשיך עוד כמה שנים ואחכ נראה במה אני אעבוד...

כי בראשון רואים שיש לו כיוון בחיים הוא חשב ברצינות אפילו שהוא לא סגור על עצמו לגמרי לעומת השני שכמה שנים יכול להיות 2,3,5,10 וכו ואחכ הוא יחשוב 

כאילו אנחנו איזה מפלצות אגו שרק דורשות דורשות דורשות

לא יודעת, נשמע שיש לך חוויה לא משהו מאיך שאתה תופס את עולם הדייטים וכל מה שקשור אליו.

כי זה כל כך לא נכון.

לי אין שום ציפיה מבחור שייקח/ישלם, בסה"כ שיהיה הוא ויהיה כנה. זה הכל.

וכנ"ל לגבי פרנסה- כמו שאני דורשת מעצמי, פשוט להבין מה זה בית ומה זה אחריות. אבל בקצב שלו... לפי מה שנכון לו....

תראה, אני לא מביאה איתי סטטיסטיקה ואני מאמינה שגם אתה לא...

זה פרשנות סובייקטיבית מהחוויה שלך פשוט

כי אתה יכול להיתקל בבנות כאלו ואתה יכול גם לא, השאלה איך תתפוס בסוף את העולם הנשי, והשאלה גם אם יש טעם בכלל לתפוס אותו כעולם ואולי פשוט להבין שיש כמה סוגים של אנשים ואתה צריך משהו מסוים שהוא זה שיעשה לך טוב.

שאבין על מה התסכול הכל כך גדול...

באמת שאני פחות נתקלתי בזה... גם מצד חברות שלי... 

בשביל להוביל, אני צריך לדעת את מי אני מוביל, ולאן אני מוביל.

אם אני יודע בדיוק מה אני רוצה לעשות, ומישהי מתיישבת בבגאז' - זה לא להוביל בעיני. להוביל זה להסתכל על הצורך של מי שמובילים אותה, ואז להוביל לשם ולבטא את מה שאני יכול לתת.

ולכן אשה שיודעת שהיא לא מתחייבת לפרנס וכו' אלא היא עושה את זה מיוזמתה, קל לה הרבה יותר להיות סגורה על זה, ולהגיד לגבר "זה מה שאני יודעת לעשות, עכשיו תוביל". לעומת גבר, שאם הוא רגיש מספיק, יהיה לו מוזר לפעמים לבוא לאשה ולהגיד לה "זה מה שאני מתכוון לעשות, בואי אחרי". הוא צריך את הנישואין כעוגן לפני שהוא מרים מפרש.

שווה לבחון את הצד הזה

אני לא חושבת שמישהי מצפה שגבר יגיד לה: "זה מה שאני עושה/רוצה, מתאים לך או לא?" =הובלה החלטית.

ברור שהשאיפה היא שזה יקרה ביחד, מתוך שותפות, מתוך הקשבה אמתית לצרכים. מתוך זה מגיעה ההובלה.

אבל אי אפשר להתחתן על סמך זה שבהמשך, אחרי הנישואין, הגבר יוביל.. שכרגע הוא בודק, חושב, לא סגור על עצמו..

עצם האחריות וההובלה חייבת להיות ברורה לפני הנישואין.

איך? כמה? לאן? איפה?

לא משנה. זה ביחד, מתוך שותפות והקשבה.

אבל רק תסתכלי עד כמה - בעיני הגישה שלך כאן לא רוצה תשובות ברורות - לקראת נישואין וזוגיות היא שונה בפער ממה שהציגה השואלת שאליה הגבתי כאן. וכולם מגיבים לך שזה "דיוק חשוב", כשבעבור הרבה גברים זה עלול להתפס - כמו שזה נתפס בעיני - כהבדל קיצוני, גישה שונה לחלוטין.

וזה אומר שהרבה פעמים כשגבר נראה לך לא החלטי, זה פשוט כי הוא שומע את הקיצוניות השניה והוא אומר "מה פתאום" ואת שומעת בהסתייגות שלו את הקיצוניות האחרת, במקום להבין שאתם מדברים על אותו הדבר.

או כשאת אומרת "אני רוצה בחור בוגר ולא ילד" את מכריחה אותו לעשות הרבה יותר ממה שאת רוצה (כי הוא לא יודע כמה זה בשבילך מספיק, והוא רוצה להתפס כבוגר), ואת מקבל מישהו שבאופן מלאכותי עשה מעצמו מה שהוא לא ומה שאת לא רוצה, במקום לתת את המקום שלו להבנות לתוך זוגיות בצורה בריאה.

וואו לא חושבת שהתגובה שלי מציגה משהו שונה וחריג..

אבל מבינה לגמרי שזה יכול להיתפס ככה.

חבל שאין הקשבה פשוטה, כנות אמתית. שיתוף של צרכים אמתיים בלי סיסמאות..

בכלל, אני מאמינה שעל הכל צריך לדבר, לדייק.

אם גבר "לא יודע מה הוא רוצה להיות", אם אישה רוצה גבר מוביל עם תכניות ברורות,

זה יכול להתאים בול עם טיפה הקשבה ועבודה משותפת.

יאללה די עם הפוזות זה סיוט ככה

כי אם אתה ממשיך עם הפוזות אתה מפסיד את האישה שלך..

את מי שתרצה אותך ככה, איך שאתה.

אם תבוא לה עם פוזות, זה לא ידבר אליה בכלל.

נכון, זה פוגע. יש המוווןן מה לתקן בשיח ובעולם הדייטים.

אבל תאמין שכמוך יש מי שמחפשת אמת.

(ואגב, יכול להיות שיש מישהי שגם עושה פוזות.. והיא מפחדת להפסיק..

ואם אחד יהיה ראשון עם אומץ.. יהיה פה קשר אמתי)

מה שכתבת הוא הגיוני ויפה ולכן אני רוצה להאמין וגם מאמין שזאת תפיסה נפוצה.

אבל באמת הרבה פעמים היא מוצגת בקיצוניות, וקיצוניות גוררת קיצוניות, והרבה אנשים מאבדים את השנים היפות שלהם בנדודים וטלטולים בגלל שעולם השידוכים הוא נחרץ מדי, רץ מהר מדי, החלטי מדי, ומלא ב"פסילות", הסקת מסקנות, חששות ופסילות קטגוריות.

יכול להיות שחלק מהדברים האלה קיימים מסיבה טובה, ועדיף שיהיו מאשר שלא יהיו; אבל יש לזה מחיר ושווה להיות מודעים אליו

ואני מרשה לעצמי לפקפק-

אולי באמת הרצון שהגבר יהיה החלטי מגיע מתוך פחד שאם לא אז הוא חסר אחריות..

ואם יהיה דיבור כנה, ושיתוף, יתברר שהגבר בדייט יכול להיות גם ממש מהסס ולא סגור על עצמו.. (ברמה מסוימת)

לי אישית נשמע סיוט בן אדם החלטי שסגור על עצמו וזהו.

קשה לבנות זוגיות עם בן אדם כזה

להוביל זה לדעת לאן אני מוביל, ואז מישהי מצטרפת למושב לידי, כי היא מרגישה שהכיוון שלי, זה גם הכיוון שלה, לכן היא רוצה להצטרף ל"נסיעה" שלי. ברור שבדרך אני אתייעץ אתה, אהיה קשוב אליה, ונעצב ביחד את הדרך שלנו. 

כלומר אני חושב שהאיש הוא זה שאומר - זה הרצון שלי, זה הכיוון שלי. תבחני אם מתאים לך או לא. ואם מתאים לך, אז מתחילים מסע ביחד, ששנינו שותפים לעיצוב שלו. 

כלומר יש בחור שלומד בישיבה וזה מצויין אבל לי עשיה זה דבר חשוב וכן זה משהו שיותר יבוא לדי ביטוי עם בחור עובד 

אבל זה יכול להגיע לידי ביטוי גם בעשיה בקשר או בהתנדבות בישיבה ...

וגם מפריע לי לפעמים שבחור לא יודע מה הוא רוצה מחייו כי זה הרבה פעמים נובע מחוסר בשלות הוא לא יודע ככ מי הוא חוץ מהישיבה וזה מאוד מורגש ומפריע 

לא יודעת לומר אם רוצה לשמוע הצעות כאלה כי משתנה ...

עשיה מלשון מעשה עולם המעשה וכדו לפעמים בחורי ישיבה מרחפים (שזה גם מקסים ויפה ) ולא מחוברים בכלל למציאות 

זה קצת מקשה עלי לסמוך על היציבות שלהם ועל היכולת שלהם להתמודד עם העולם הגשמי (לא מתוך חוסר הערכה רק יש כאלה שבאמת לא פה ככ)

וגם (שוב לא ממקום של עצלנות כן או לא )יש אנשים שהם יותר פעילים אקטיבים ויש יותר פסיבים 

והחיים שאני רוצה לחיות כוללים בית של עשיה אקטיבית ושותפות בקהילה והשפעה טובה על הסביבה בעזרת ה' 

וזה משהו שחשוב לי שגם בעלי ירצה ויהיה כזה כי הוא ראש הבית ובהיותו כזה הוא זה שמוביל את הבית הרבה פעמים 
(לא מוריד מההשפעה שלי בעינין והעשיה שלי מקווה שהובנתי )

ממש לא ממקום שיפוטי רק מה מתאים לי או לא 

ממש לא מזלזלת בעשיה שבלימוד 

פשוט לא רואה את השליחות שלי בזה 

אולי עוד יגיע מישהו שישנה את דעתי אבל לא סביר לי

כמו: "אני רוצה להיות 4.5 שנים בדיוק בישיבה, אחר כך ללמוד תואר ב.. או לעבוד ב.."

הגיוני שלבחור אין מושג, והאי ודאות הזו לא מפריעה לי.

(לעומת הבנות שבדרך כלל יודעות בערך מה יהיה, כמה זמן התואר, ומכוונות לעבודה)

אבל--

זה קריטי ממש שתהיה הבנה מה זה להקים בית. מה זה דורש.

שהבחור יהיה אחראי. לגמרי. מודע.

אם האי ידיעה של העתיד נובעת מחוסר אחריות- בלתי אפשרי להקים כך בית.

אם זה נובע מרצון אמתי ללמוד, בנחת, בלי תאריך סיום מוגדר ותוכניות ברורות- אין בעיה. זה אפילו מבורך.

רק שיהיה ברור שמה שלא יהיה יש פה גבר אחראי. שמוכן בכל רגע נתון לפרנס אם צריך, שהוא שותף מלא לצרכים של הבית.

לי דווקא קשה עודף יציבות, כשהחיים שלו מדיי מתוכננים ולא אוכל לתכנן איתו אותם ביחד

תודה לכל המגיבים והמגיבות,

החכמתי מהמחשבות שלכם/ן  

אני מתנצלת שהצפתי את חלקכם (ותודה שבאתם להגיד) , נגעתי אולי במקומות חשופים ולא סגורים 

נגעתי בשאלה שאני מניחה שמעסיקה את כולנו וקצת מלבה את האש. 

בסוף, אני חושבת שאחד הדברים היחידים החשובים בפער הזה 
הוא הרצון והמוכנות ופחות הליבון הטכני שמתרחש בתוך מרקם של כל זוג 

יש כאן כמה תגובות מפורטות שבאמת מציגות צדדים מאד חשובים בדיון הזה

ומהתגובות לתגובות נראה שהדברים היו צריכים להכתב

ולכן זה מראה שהדיון חשוב לא רק בעיני אלא גם בעיני כל אותם אלה שטרחו לציין את זה

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥