בנות בנות יקרות ומקסימותברוקולי

 

שמתי לב שהרבה פעמים לבנות קשה עם הסוג של "אי ודאות"  במסלול חיים של הבנים

והרבה פעמים הן רוצות תשובות ברורות מראש לפני שהן מחליטות לצאת לדייט 

 

כלומר קשה להן לקבל את האי ידיעה של כמה שנים הבחור רוצה / לא רוצה להישאר בישיבה אחרי הנישואין 

רוצה / לא רוצה לעשות צבא 

ונניח והוא בשיעור צעיר - אז מה הוא רוצה ללמוד וכדומה? אם בכלל ללמוד? 

האם לייעד את עצמו למסלול לימוד תורני? 

וכדומה

 

-- 

האם יש היבטים שלא חשבתי עליהם מעבר לחשש מהפרנסה ותחושת "היציבות"?

האם הייתן רוצות שיציעו לכם בכל מקרה? 

 

תעזרו לי להבין מה אתן חושבות כאילו מוציא לשון

 

 

סתם זורק לאויר, מעניין אם בכלל יש בזה סימטריהבשביל שלי
כאילו שבנות יודעות מה יהיה איתן בעוד עשרים שנה...
חח גם לא בעוד חמש שנים נראה לי.
סליחה שהתערבתי בשאלה שלא מיועדת לגברים 🤷🏻‍♂️בשביל שלי
לבנות דתיות יש 'מסלול' יותר קצרadvfb

המקסימום זה יהיה בדר"כ 3 שנים שנתיים שירות ושנת מדרשה.. זה הכי הרבה שעוד יחסית נפוץ

דווקא אין סימטריהחדשכאן
בנות בדרך כלל כבר לומדות מקצוע ויודעות בדרך כלל שרוצות לעסוק בזה
^^איכה
לא שאנחנו מתחייבות, אבל יש לנו כיוון משמעותי ורציני הרבה יותר מבנים.

כן כי בנים לומדים תורה פשוט, את יודעת....בשביל שלי
'כיוון משמעותי ורציני יותר מבנים'... חח זה נשמע בדיחה.
להיות אברך או עובד ה' זה לא פחות רציני מלימוד הוראה, בסדר?
לדעתיהפי
הבעיה מתחילה כאשר בנים רשומים כאילו הם לומדים תורה .. אך בפועל הם לא לומדים.
אז למה הם רשומים? מהפחד של העתיד/נוחות

מאמינה שאם הבחור רציני בכללי בחיים
. בייחוד בגילאים צעירים.. אז לבחורה זה לא יפריע.
את מדברת על דתיים לאומיים או על חרדים?בשביל שלי
לא מדברת על מגזר מסויםהפי
אלא על תופעה שבורחים לשם כי נוח
ולא מתוך אידאל
היא התכוונהultracrepidam

שהכיוון משמעותי יותר, לא שהכיוון הוא לעסוק במשהו משמעותי יותר.

כנ"ל לגבי רציני - אם היא החליטה לגדל חתולים בגינה, היא מתכוונת ברצינות. בניגוד למישהו שלומד בישיבה שנתיים, שהכיוון שלו הוא לא רציני, כלומר לא מחויב, אלא רק זמני.

סליחה? לא הבנתיבשביל שלי
לא רציני ללכת ללמוד תורה שנתיים?
נכוןultracrepidam

לא שזה מעשה לא רציני, זה לא כיוון רציני.

 

תנשום. תחשוב על מה שאמרתי. אף אחד לא נגדך. אף אחד לא מנסה לזלזל בך.

 

אם אני מחליט לנסוע במהירות של 200 קמ"ש לכיוון של קיר, אני מאד רציני בכוונה שלי. זה מעשה מטופש, אבל הוא נעשה ברצינות.

אם אני מחליט לעזור לאנשים ולתת צדקה למשך שבוע, אני לא רציני בתפקיד שלי. כי אני עושה את זה רק שבוע. אני מתייחס לתפקיד הזה ברצינות, אבל התפקיד הוא לא משימה רצינית, הוא משימה זמנית.

 

מי שהתחיל קריירה (כן, גם הוראה זה קריירה), יש לו כיוון רציני ומשמעותי, והוא עשה כרגע שנתיים מתוך ארבעים שנה של הוראה.

מי שמתנדב במד"א, עושה דברים מאד חשובים, אבל זה לא הכיוון הרציני והמשמעותי שבו הוא הולך להשקיע את חייו.

 

ולכן בחור שישאל "מה הבחורה שאני פוגש מתכוונת לעשות עוד עשר שנים" בדרך כלל ידע לפי מה שהיא עושה עכשיו.

בחורה בהרבה מקרים כן תצטרך להתעניין מה יהיה התפקיד שהוא ייקח ברצינות.

תודה על העצות לנשום ולהירגעבשביל שלי
אבל זה לא נכוןבשביל שלי
מי יודע איפה הוא יהיה בעוד חמש שנים? עשר?

על פי מה אתה מחליט מה רציני ומה לא?
ובעצם שבנות יותר רציניות מבנים?
לגיטימי שבכללי בנות יותר רציניות מבניםהפי
מבחינת התעסוקה העתידית . כן? לא מדברת על משהו אחר.
בדרך כלל לוקח לגבר זמן עד שמסיים צבא וישיבה .
אף אחד לא מזלזל בישיבה או בצבא ..
פשוט בנות לא עושות את זה .. או לפחות לא ישיבה.. ולכן פנויות יותר מהר לחשוב על העתיד.

אבל לבנות קשה להכיל את זהבשביל שלי
אז מה עשינו בעצם?
בסדר. אז ההמלצה היא שכל הבנים ילכו לאקדמיה?
לא ממש לאהפי
יש גם בנות שמחפשות להתחתן עם בחור שכרגע בישיבה
או לפחות בשנים הראשונות בישיבה..
ויש כאלה שרוצות רק בחור ישיבה שתמיד ילמד תורה והיה אברך..
ויש כאלה שלא מחפשות בחור ישיבה אלא שכבר עבר ישיבה.

הכל יפה הכל טוב ושכל אחד ימצא מה שמתאים לו
לא הבנתיהפי
אני כותבת לעצמי?
לא ברור למהברגוע
אבל נראה שהניק "בשביל שלי" נמחק/נחסם
It is so strange!כלי פשוט
He's disappeared!

Im mishehu yodeah letargem az ein tzorech. Todah!
ובנים לא,בשביל שלי
חוץ ממך. זה מה שרצית לומר?
רציתי לומר שהרבה פעמים הכיוון פחות ברור ומכווןחדשכאן
יש בהחלט כאלה שיודעים שהם רוצים להמשיך ללמוד בישיבה שנים רבות ובהמשך לעבוד במקצוע תורני. יש כאלה שיודעים שבעוד מספר מסוים של שנים ילכו ללמוד
מקצוע מסויים ולעבוד. ויש המון שלא ברור להם מתי ואיזה מקצוע ילכו ללמוד והם בינתיים לומדים (שזה בהחלט דבר גדול!).
בכל מקרה זה לא מעניין כל כך בניםענווה1

כלומר זה יכול להיות מעניין כדי להבין מי הבחורה שהם הולכים לפגוש. אבל אצל בנות נראה לי שהצורך לדעת מה הכיוון של הבחור, זה לא רק בשביל להבין מי הבחור.

 

הכיוון של הבחור, זה בעצם הכיוון של הבית שעומד להיבנות. אם הוא ימשיך בישיבה או ילך לצבא או ילמד מקצוע, זה מאוד משמעותי לסגנון של הבית שעומד להיבנות. בסוף האיש הוא ראש הבית (והאישה היא הלב), והראש נותן את הכיוון שאליו הבית הולך. לכן הכיוון של האיש זה הכיוון של הבית. והבחורה רוצה לבחון האם הכיוון שלו מתאים לה, מתאים לבית שהיא רוצה לבנות. 

 

ברגע שהכיוון לא ברור, זה גורם להרגשת חוסר וודאות, שגורם להרגשת חוסר יציבות, שעלול לגרום להרגשת חוסר ביטחון. 

 

הבנים מהצד שלהם לא ממהרים להחליט על כיוון ברור. לא בגלל שהם לא מכירים את עצמם, אלא דווקא בגלל שיש בהם הרבה צדדים בנפש (טוב יש גם כאלה שלא מכירים את עצמם...). ולכן יש לא מעט אופציות שרלוונטיות לגביהם. אתה יכול לפגוש בחור שמצד אחד יכול להמשיך בישיבה עשר שנים, ומצד שני יכול ללמוד מקצוע ולהצטיין בו, ויש לא מעט מקצועות שיכולים להתאים לו. לכן הם לא ממהרים לסגור כיוון סופי, אלא מחליטים מה יעשו בתקופה הקרובה, אך לא לטווח הרחוק. כמובן שהמסלול של הבנים הוא המאפשר להם להשאיר את האופציות פתוחות, בעוד שאצל המסלול של הבנות הן צריכות לקבל החלטות יותר מהר. כי המסלול של הבנים פרוס על הרבה יותר שנים, ואין הגבלה של זמן. 

 

אני כן הייתי ממליץ לבנות לנסות לצאת על סמך הנתונים של הבחור, אם נראה שהוא יכול להתאים, גם אם הכיוון לא ברור. כי בסוף אם הבחור ימצא חן בעיני הבחורה, ויהיה חיבור טוב, לרוב חוסר הוודאות כבר פחות יפריע.

ובנוסף אם הבחורה תרגיש שהיא יכולה לסמוך על הבחור בעיניים עצומות, שיוביל את הבית בצורה הכי טובה לשניהם, אז היא תרגיש יציבות וביטחון. כי לא משנה מה הוא יבחר, היא סומכת עליו שהוא יבחר מה שיהיה טוב לשניהם, והוא ידע למצוא פתרון שיספק את שניהם במקרה של מחלוקת. 

ובנוסף אחרי שמתחתנים גם לאישה יש חלק בהחלטות של האיש, הוא מתייעץ אתה, הוא חושב על טובת שניהם. 

לכן אני רואה במציאות שהרבה בחורים מתחתנים למרות שעוד אין להם כיוון ברור. ואני לא רואה בעיה בזה. 

 

זו דעתי האישית. מוזמנים לחלוק עלי. 

תגובה יפה בינה.
עוקב):מישהו איתי
כרגע אין תשובות של בנות..
נו ברור למה.. רציניות ועסוקות. רק בערב יש להן זמןנוגע, לא נוגע
חחח ואי ואי...לב אוהב


הגישה שלי בנושא הזהultracrepidam

אני מאד מבין את הבעיה

 

וכמו שאמרו אחרים, המסלול של הגבר מגיע לשלב היציב שלו הרבה יותר מאוחר מזה של האשה (בדרך כלל)

ואם האשה רוצה גבר שיוביל ויקבע את הטון בבית, אז דווקא אצלו זה נצרך (כלומר, היא רוצה לדעת)

 

אבל

חשוב לזכור שלא מקומו של האדם מכבד אותו

אלא הוא מכבד את מקומו

ויכולה להיות אשה שמבחינת החוויה שלה נשואה לאברך, על אף שבפועל הוא עובד באבטחה (ראיתי מאבטח מתפלפל על דף יומי עם עובר אורח אקראי)

ולכן מה שחשוב זה מה האדם רוצה, עד כמה הרצון מגובש, ועד כמה יש לו היכולת.

יש גם יתרון מסוים, כשהאדם עדיין לא גיבש מסלול חיים.

מסכים, שבפועל הרבה יותר קל לראות אדם שכבר נמצא בתפקיד מאשר להסתכל על טירון ולראות מפקד אוגדה. ולכן כמו שציינתי, אני מבן את הבעיה

 

יפהנוגע, לא נוגע
ואגב, איכשהו גנץ הצליח לעשות שיסתכלו על מפקד אוגדה ויראו טירון
עונה למרות שברוקולי יודעת מה דעתי בעניין ;)מדרשיסטית20
(ואני בעצם ההשראה לשירשור הזה, ששש.. אל תגלו 🤫)

ולעניינו- לי באופן אישי קשה מאוד עם השאננות הזאת שנמצאת הרבה פעמים בצד הגברי. לא הבנתי איך מצד אחד אתה רוצה להקים בית ואתה זה שצריך לחתום על הכתובה, ומצד שני אין לך שמץ מה אתה תעשה בפועל כדי להחזיק את הבית הזה. זה קצת חי בסרט בעיני, מחילה. לבנות בית זה לא משחק ילדים.. הקמת בית זה עסק רציני, ממש החיים הבוגרים, אז הזוי לי שהבחור לא סיים את התהליכים של גיל ההתבגרות שלו 😅
לא מצליחה להבין את האמירה שכרגע הוא לא מיצה את עולם הישיבה והוא לא יודע מה הלאה. הלו ילד, אתה רוצה להקים בית או לא? תתאפס על החיים שלך! זה לא בא ביחד! אני לא הולכת להיות המפרנסת היחידה+הסטודנטית+האמא שמטפלת בילדים+המבשלת והמכבסת וכו' בזמן שאתה יושב בישיבה כדי "למצות את עולם הישיבה".
כמובן שאני לא מדברת על אנשים שבוחרים להקדיש את חייהם ללימוד תורה וללמד תורה, אלא על הבחורים שתקועים בישיבה כ"תחנת מעבר". לא ברור לי הקטע הזה, פשוט לא ברור.
לא מצפה בהכרח שהוא יהיה אחרי תואר, אבל המינימום זה לדעת לאן אתה מכוון את החיים שלך.

ברור לי שלאנשים שונים מתאים דברים שונים, רק מציגה את הצד שלי בעניין (:
+המדרשיסטית..נוגע, לא נוגע
לא ידעתי שזה עד רמה כזאת היום.
כמעט כל החברים שלי כן היו מאופסים על עצמם. אבל היום כנראה יש יותר בלבול וחיפוש וכו. אצל בנות זה כנראה פשוט הרבה יותר. אני חושב שאחת הסיבות המרכזיות לזה היא שהיחס לעולם הגשמי טבעי יותר אצל בנות.
אולי כדאי להיפגש עם בנים קצת יותר גדולים ממה שהיית רגילה.
ואגב, אם מדובר על אדם ממוצע, אני חושב שסיכוי סביר שהנישואין עצמם והאחריות שבעקבותיהם יפתחו אצלו את הבגרות והוא ימצא את הכיוון.
..מדרשיסטית20
לא מסכימה עם האמירה שהיחס לעולם הגשמי טבעי יותר אצל בנות, על בסיס מה הקביעה הזאת ?

ולגבי המשפט האחרון- לא תודה, לא באתי להעביר את בעלי תהליך התבגרות, שיעשה זאת בעצמו בזמנו הפנוי.
מוסיפה שמעבר לזה שאני לא מעוניינת להעבירבינה.
אותו את גיל ההתבגרות, זה גם לא נכון ולא בריא בעיניי. אשתך היא לא אמא שלך, אתם אמורים להעריך ולאהוב ולכבד זה את זה, ואישית קצת קשה לי להעריך מישהו שאני מחזיקה ממנו "לא בוגר". סבלנות זה דבר חשוב, אבל אנחנו לא מתחתנים בתקווה שהבנאדם ישתנה בעתיד. מתבגרים ביחד, זה נכון - אבל ביחד זה אומר ביחד.
ואם כבר התחלנו עם הכללות על נשים - אישה צריכה לסמוך על הגבר שלה, להרגיש איתו ביטחון ויציבות... איך אפשר לסמוך על אדם לא בוגר ולא אחראי? שאין לו כיוון ואמירה ברורה?
בקיצור, בנים יקרים, תסיימו לברר, להתבגר, תתפסו כיוון ואז תתחילו לצאת לדייטים.
לא ביקשנו חוזה מפורט על כל תוכניותיכם עד 120, אבל כיוון כללי זה נראה לי בקשה הגיונית.
אם היית בן היית מבינה..נוגע, לא נוגע
בקטע החיובי- אין לכן יצר כמו של בנים. בשבילך יציאה לרחוב או לקניון זה כיף וסבבה. בשביל חלק מהבנים, אלו ששומרים על עצמם, זה יכול להיות ההיפך.
בקטע השלילי- אין לרובכן יכולת לשבת שעות על גבי שעות וללמוד תורה (לא מדרשים והרב קוק אלא גמרא בעיון ובעמל) ולקבל סיפוק מעצם הלימוד, בלי קשר לרלוונטי או לא. ככה שקשה לכן להבין מה זה להיות בעולמה של תורה וכמה זה מושך וחשוב ואידיאליסטי.

ולגבי הסוף (מכוון גם ל@בינה.)
בחור בן 23. שיעור ה. נכנס לישיבה בשיעור א ועבר מהפך עם כל הנגזרות והקשיים של זה. ואז הגיע שיעור ב, צריך ללכת לצבא. היה קשה וחיכה לחזור לישיבה. חזר.
עכשיו הוא מתלבט עם עצמו מה לעשות. מאוד רוצה להישאר עוד בישיבה אבל מצד שני צריך גם להתכונן לפרנס. הוא מרגיש שעוד לא מיצה את הישיבה ומבולבל. בנוסף לזה, הוא רוצה להתחתן ולהתחיל את הנישואין כשהוא עדיין בחור ישיבה. עולה גם מחשבה רחוקה אולי להתאברך לזמן מסויים וללמוד קצת לרבנות. ההורים, שחלקם הגדול לא יודעים מה זו באמת ישיבה, לוחצים שילך ללמוד (מה רע במכון לב? גם תורה וגם מקצוע).
בנוסף לזה, הבחור עובר עוד תהליכים עם עצמו. הרי הוא צריך להתרגל למחשבה שהוא הולך להנהיג בית (הרי זה מה שבנות רוצות,לא?). כן הוא, זה שתמיד היה תחת הסינר של אמא, הישיבה, הצבא (מבחינת זה שלא היה עצמאי).
הוא יודע גם שהוא צריך ללמוד להקשיב, להכיל, לשתוק, לקבל מצבי רוח. להיות עוגן רוחני לבית.
וחוץ מכל זה, הוא מתחיל ללמוד מה זה אישה. אחרי דייט או שניים התברר לו שלמרות שיש לו אחיות הוא לא באמת מבין. הוא גם מנסה להתרגל לשיח החדש, היותר פנימי ורגשי.
קשה לו גם עם זה שהבחורה מקדימה אותו, למרות שהיא צעירה בשנתיים שלוש. כבר התחילה ללמוד ואפילו קצת לעבוד. היא גם מבינה בעוד כל מיני עניינים כספיים כמו ביטוח לאומי וכדו' ובשבילו זה סינית.
ואז עולה לו המחשבה אולי לחכות עם הדייטים, למצוא כיוון. לנהוג כמו הרמבם, קודם פרנסה ובית ואז אישה. אבל הוא רוצה להתחתן. לאהוב. לתת. זה בוער בו.
מי שמוכנה "לקבל" אותו, מוזמנת. מי שמפריע לה ויש לה השגות על הבחור, פשוט שתחפש מישהו גדול יותר במקום להתלונן. בת 20-21? למה את נפגשת עם מישהו בן 23? תחפשי מישהו בן 26 שיתאים לך.

*אני לא שם ולא כותב מפוזיציה. ואני מסכים שבנים צריכים להתאמץ יותר. אבל לדעתי הגזמתן.
מהדברים שלךלב אוהב

אני מסיקה שזה ממש טעות לעשות צבא באמצע הסתגלות לישיבה

וגם באמת נראה לי שדורשים הרבה מהגברים הדתיים

גם ישיבה, גם צבא, גם להתחתן תוך כדי, גם למצוא במה לעבוד ואז אולי להתחיל תואר מתישהו.

כאילו רגע, לנשום... 

 

בינגוadvfb

הנורמה אצל בנים לא נורמלית

משהו השתבש שם.

זה ממש כואבלב אוהב

זה מרגיש כאילו איזה רצון לבלוע את כל העולמות ויש כאלה שהכל מתפספס להם בסוף....

כאילו גם להכיר את העולם בחוץ, גם את העולם הפנימי שלך, וגם את עולם התורה והישיבה.

רצון להיות ממלכתי/לאומי/לתרום לחברה, לתרום לרוחניות של עמ"י, לתרום להקמת בתים בישראל.

הרבה מטרות, איפה מכניסים את כל זה?

ונראה שמשהו נוגס בשני... 

כאילו אין מספיק זמן לגדול או להסתגל רוחנית כי צריך לצאת לצבא (מי שהחליט שכן), ואז להתאפס שוב למצב ישיבה

אבל אז כבר צריך להתחיל דייטים...ואז צריך להיכנס לכל המקום של אחריות כלכלית...

 

נכוןadvfb

לגבי מסלול ההסדר  והקפיצות שבו - ישיבה צבא ישיבה...

זה באמת פשרה שנובעת מעניין יותר מהותי - לעשות גם וגם.

רגע היית חייל קרבי אבל לא היית פרק זמן משמעותי בישיבה? X

רגע היית תלמיד ישיבה ולא עשית צבא משמעותי? X

המסלול הישיבתי לא מתאים לכל אחד וזה בסדר. דבר כ"כ פשוט כיום פשוט לא מובן להרבה אנשים

וואי בנאדם לא מתאים ללמוד כל היום מהבוקר עד הרעב... כמה מפתיע!!

דווקא החלק של הללמוד כל היוםלב אוהב

הוא מאוד מובן לדעתי....

סתם העניין של לרצות לגעת בהרבה עולמות בו זמנית יכול להקשות... 

 

למה מובן?advfb

זה ברור לך שכל מי שרוצה לעבוד את ה' צריך לעשות את זה על ידי לימוד אינטלקטואלי יומם ולילה שכולל רק שעתיים הפסקה ביום?

תחשבי לרגע - סדר יום של ישיבה במינימום מתחיל ב7 ורבע בבוקר ומסתיים ב10 בערב ורק שעתיים שלוש הפסקה באמצע (כולל ארוחות בפנים). זה נראה לי מתאים ליחידי סגולה.

זה שהיום הרוב עושים את נראה לי נוצר מסוג של פנצ'ר שקרה מתישהו

 

ואלו לא שיעורים בנושאים של נפש ורגשות.. אלו נושאים בהגדרות של הלכה וכולי. ממש יחידי סגולה.

 

התכוונתי שמובן למה זה קשה ולא מתאים לכולם....לב אוהב


מהקטע הישיבתי מתחיל הקושי בלגעת בכל העולמותadvfb

תורידי לבחור ישיבה את הפרק זמן של השיבה תראי שיש חלל פנוי שאפשר למלא בו המון

אה ברורר....לב אוהב

אבל החלק של הישיבה הוא מאוד חשוב...

מה אפשר לעשות?

כמו כל בעיה - מודעות פותרת חצי ממנהadvfb

ברור שישיבה ולימוד תורה זה טוב וחשוב ויסודי ומאוד חשוב.

אבל כל דבר צריך להיות במקומו.

וצריך לדעת לקבל את המקום הזה.

ואם אדם מודע לעצמו ויודע כמה *הוא* צריך להשקיע בכל דבר - אין בעיה.

אין גם צורך למדוד אדם רק בגלל שהיכולת שלו לימודית שונה. העיקר זה החיבור

 

ראיתי פוסט על סיפור של הרב שטיינזלץ ממש מגניב על זה -

Yair Feiglin

 

אל תחפשי בחור לפי שנות ישיבה או לפי כמה שעות הוא לומד ביום..

אלא האם הוא מחובר לתורה.. האם הוא מוליך חשמל. ואם הוא מוליך - כבר בטח יש לו כמה מעשים טובים בתחום.

 

 

כשהולכים לצבא זה כבר אחרי שיש הסתגלות לישיבהנוגע, לא נוגע
בגלל זה הבאסה.. עם כל החשיבות של הצבא כמובן.
לדעתי הכי טוב להתגייס בשיעור ג, ולהישאר אחרי זה שיעור ה,ו. זה עוד שנה אבל זה מאוד משנה. בשיעור ב הראש כבר בצבא ברמה זו או אחרת למי שמתגייס אז.

וצודקת. זה לא פשוט (למי שרציני..). אבל היתרון שעוברים את זה יחד כחבורה.
...לב אוהב

אני לא חושבת שזה נכון לכולם להתגייס (ולא מדברת רק על המגזר הדתי, בכללי הרעיון שכולם מתגייסים כי צריך זה לא נכון ומתאים לכולם בעיניי...)

 

לא יודעת, מרגיש שקצת יוצאים קרחים מכאן ומכאן.... 

מי שלוקח את הצבא נכון זה מאוד בונה אותו גם רוחניתנוגע, לא נוגע
אפשר לדוג' לדבר הרבה על כלל ועם ישראל וכו'.
בצבא אתה מיישם את זה כפשוטו. מי שפיתח את המודעות הזו וחוזר איתה לישיבה, ילמד הרבה יותר טוב ובקלות ומתוך כוונה גבוהה יותר.
אתה בטוח בגלל שאצל בנות יש יותר חיבור אצל העולם הגשמיadvfb

או שזה בגלל שבנות יוצאות אל ה'עולם' כבר בגיל יותר צעיר?

נראה לי בעיקר האחרון

יכול להיות שזה תלוי אחד בשנינוגע, לא נוגע
בנים צוו על לימוד תורה כי מצד אחד הם מועדים יותר לפורענות ומצד שני יש להם פוטנציאל רוחני גבוה יותר.
אצל בנות אני רואה שאין ממש סתירה. הן יכולות להישאר מחוברות גם בלי הרבה תורה. אצל בנים בלי תורה באופן יומיומי קשה יותר להרגיש את הרוחניות.
אייייייadvfb

אני מסתייג מאוד מהגישה כי היא יכול להביא לחולשה אצל בנות (אין להן פוטנציאל רוחני?) ולכן אני חושב שצריך לחדד את הדברים ולדעת שמסוכן להגיד באופן כללי.

 

אני חושב שהמחשבה ש'מי שרוצה להיות 'דוס' צריך ללמוד כל היום מבוקר ועד ערב גורמת לנזק רב.

זה בעיקר העניין. כל האמירות הגבוהות קשה לי לקבל אותם אם אני לא רואה ביטוי מעשי

 

וגם מה זה 'בלי תורה'? -בלי *לימוד תורה*.

הם חייבות תורה בתוך אוויר לנשימה לא פחות מבן.

אולי ב*לימוד* תורה יש עניין אחר.. 

זה דגש חשוב

אבל לא אמרתי שאין להןנוגע, לא נוגע
אמרתי רק שלבנים יש יותר.
עם הפסקה השניה אני מסכים.
וצודק עם הדגש.

ובאופן כללי אני כן חושב שאצל הרבה בנים החיבור של הלב לתורה ועבודת ה' מגיע בעיקר דרך המאמץ השכלי ועמל תורה ואילו אצל בנות יותר דרך הרגש. מה שגוזר סוגי לימוד שונים.
הבנתי אותךadvfb

ואני מתנגד לדבריך בתוקף אבל לא נראה לי ששייך לדון על זה בעומק פה.

 

וגם השאלה מה זה אומר שאצל בנים זה יותר בשכל.. כאילו מה ההשלכה לזה?

 

מבדיקה לא עמוקה שבדקתי - גמרא נוטה לשעמם בנים ובנות כאחד. 

ולימוד הגות/אמונה נוטה לעניין בנים ובנות כאחד.

לכן לפני שאני נותן הסברי עומק ללמה בנים נמשכים לזה ולמה בנות נמשכות לזה - נראה לי שיש תשובות הרבה יותר פשוטות לפני. המציאות לא מוכתבת ע"פ אילו אידיאות של בנים ובנות - יש עוד הרבה מורכבות עד שזה מגיע לשטח.

אני לא כותב על סמל אידאות אלא על סמך דברים שראיתינוגע, לא נוגע
מקבל את הנקודה הזאת.advfb


רק לגבי גמרא ואמונה- לדעתי אתה לא צודקכלי פשוט
ואחדד שהנושא המרכזי הוא מה האדם חי ולא מה יותר מעניין אותו.
ופה אני חושב שאתה לגמריי לגמריי טועה

כמה בנים חיים אמונה אתה מכיר לעומת בנות?
וכמה בנות חיות גמרא ודברים שכליים יבשים יותר לעומת בנים?

לדעתי הקטנה, המציאות ממש הפוכה ממה שתיארת. בתור בן שמאוד מחובר לאמונה. ועדיין... תשמע שיעורים של רבניות באמונה (למשל הרבנית עידית), תשמע בנות שמדברות על אמונה. זה כוחות אחרים ומוקד אחר בנפש...
אני חושש זה ממעיט מערכם של הבניםadvfb
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"ד בשבט תשפ"א 21:39

הם חיים אמונה וזה בא לידי ביטוי בצורה שונה.

לא פחותה משל בנות.

אז מה אם הם מביעות רגש בצורה יותר גלויה? אז מה? 

יש חסרונות ויתרונות לכל מין.

נזהר מלהגיד מה יותר טוב במה כדי לא להנמיך את הזולת

אני לא חושב שזה ממעיט בכלל.כלי פשוט
כי הערך נקבע לפי נקודת היחוס שבין האדם למהות שלו.
אם המהות של הגבר הוא יותר קשור לשכל מופשט ולא לאמונה- החיסרון הזה הוא לא חיסרון בו.
ואותו הדבר לגבי האשה-
החיסרון של לימוד הגמרא הוא לא חסרון. החיסרון נמדד ביחס להשלמה של אותו הדבר.

יהיה לי יותר קל להשתמש בהגדרה 'צורה'. לכל חלק בעולם יש צורה אחרת, אידיאות אחרות. והיחס שבינו לבין הצורה המיוחדת זה השלימות שלו. הוא לא צריך לחפש צורות אחרות, ומה שלא שייך אליו זה לא חסרון בו.

המהר''ל בדרך חיים (פרק ב' ה' נראה לי) כשהוא מתבטא על מאמר חז'ל של אל תרבה שיחה עם האישה אומר את זה, שזו ממש ממש לא פחיתות באשה אלא רק לגבר זו פחיתות. אני חושב ששם אפשר להבין יותר טוב את ההבדל שבין הגבר לאשה בדרך זאת של חומר וצורה, זה יותר מאוזן שם. עיין שם (לא בתיאוריה)
תן נפק"מadvfb

אידיאות גדולות עלי

מה היחס בין שכל מופשט לאמונה?

 

חושש מכל התפיסות המהותניות מתי שהם מכלילות.

אבל בא נסכים עם זה שכל אחד צריך להעמיק בכשרונות שלו. בזה אני תומך 100%

אבל מה נפק'מ עכשיו?כלי פשוט
דיברנו על ערך של האיש מול של האשה,
לא על תכל'ס...

אבל בעצם בכל זאת, אם אתה רוצה תכל'ס-
אז האשה צריכה להרגיש מספיק שלימה עם עצמה כשהיא לומדת אמונה ולא גמרא (ואם היא לומדת גמרא וזה תואם לאופי שלה אז גם.. לא איכנס לזה כעת),
והגבר צריך להרגיש שלם עם עצמו לחלוטין כשהוא לומד גמרא ולא אמונה (ואם הוא לומד אמונה וזה תואם את אופיו אז גם.. ולא איכנס גם לזה כעת).

זה לגמריי בתכל'ס.
והאמירה היא שזה לא חיסרון כשאין בך דברים שהם לא התפקיד שלך. כי שלימות היא רק ביחס לתפקיד.

לגבי דרגה רוחנית שהגבר יותר עליון מהאשה- זה לא רלוונטי לנו כבני אדם. זה ענינים אלוקיים, אני חושב שלא צריך להיכנס לזה במחשבה ובטח ובטח לא בתכל'ס.
כל אחד צריך להתעסק בעבודתו המיוחדת, אנחנו לא מחפשים מי יותר טוב ממי כשיש פה שלימות אחת. ונקודות התייחסות שונות. את זה אני אשאיר לה' ולתלמידי החכמים שלומדים תורה, הגם שזה ודאי אמת כי התורה תורת אמת. אבל לא כל אמת צריכה לבוא לידי ביטוי בפועל.
אני לא חושב שזה דיכוטומיadvfb

אני חושב שכל אחד צריך לדעת יסודות בעולם ההלכה (שקשורות לגמרא, תורה שבעל פה) גם ידע כללי וגם חיבור לתורה שבעל פה שהוא הולך לאורה.

אני אוהב ללמוד חסידות וכיף לי ואני לא חושב שזה שייך לבנות או אני צריך להכריח את עצמי ללמוד גמרא רק בגלל שאני בן. 

 

כמו כן, אתה מתעלם מאסכולה שלימה שקיימת כיום ולא סוברת כמוך. מאיפה הודאות כ"כ במחלוקת גדולים?

(הגרי"ד לימד את בנותיו גמרא וכולי).

 

בכל מקרה גם מי שלומד בעיקר אמונה או מי שלומד בעיקר גמרא - לא כדאי שיהיה ניתוק בין השתיים, זה לא בריא.

בוודאי שחסידות למשל לא קשורה רק לבנותכלי פשוט
אני אפילו לא מדבר על המקצוע לכשעצמו.
אני מדבר על התכונות של הלימוד.

התכונה האמונית והקבלית היא על פי רוב תכונה יותר רגשית, יותר מחברת. אם תרצה- יותר 'חסד' או 'אהבה'.
הגם שיש גם הרבה מאוד דין, אבל כידוע חסד בלי דין הוא לא לגמריי חסד. גם אברהם אבינו היתה לו בחינה של דין (וזה נכון גם הפוך).

התכונה ההלכתית/ התלמודית היא יותר שכלית, יותר 'דין'. יותר דברים חותכים, יותר יראה. הבדלה בין דברים.

התכונה הראשונה יותר בנמצא אצל הבנות, התכונה השניה יותר בנמצא אצל הבנים.

לכן, אם אתה יותר מחובר לאמונה, בוודאי שזו תכונה שמתאימה לך גם אם אתה לא אשה. אבל תדע שכנראה יש לך אופי יותר רגשי מבנים אחרים שאמרו לי בזמנו שהם לא מבינים אנשים שמצליחים ללמוד כל כך הרבה אמונה. הם כל היום לומדים רק גמרא, לפעמים גם הלכה. זו תכונה יותר גברית, מצד התכונה- כמו שהסברתי, זה לא קשור לרמת המשכל שכידוע יש בעמ''י גם גברים וגם נשים מאוד חכמים ב''ה. בזה אני לא רואה הבדל. אבל התכונה הזאת של הריחוק שמאפיינת יותר את השכל (השכל מתרחק מהדבר וככה הוא בוחן אותו.. לעומת הרגש שהוא נפעל מהדברים שהוא מתחבר אליהם או פועל עליהם, כלומר הוא מבטא קרבה).

לכן. אחרי כל מה שאמרתי- מה שאמרת שאסור שיהיה ניתוק בין השניים אני מסכים,
אני חושב אבל שהתפיסה הזאת קצת דיכוטומית. כי הטענה שלי היא שכל אדם צריך ללכת לפי טבעו, ואם הטבע שלו יותר רגשי או שכלי- כזה הוא צריך להיות ולאזן מהמקום הזה לכיוון השני, אבל אין ממנו את אותה הדרישה של מי שתפקידו להיות מאוזן לחלוטין אובייקטיבית ושהוא נולד ככזה לכתחילה.



לגבי מה שאמרת בשם הגרי''ד-
ממש ממש מסכים עם מה שאמרת. לא סותר בכלל בכלל.
הרי אמרתי והדגשתי כבר, זה שיש יוצאים מהכלל- ככה ה' ברא אותם וזהו תפקידם ואני אפילו חושב שאמרתי שבנות שזהו תפקידן צריכות ללמוד גמרא אם זה האופי שלהן (לשיטתי האופי מלמד על התפקיד) ולא איכנס לזה כעת... תעיין בתגובה שוב
הכל הוא על פי נקודת הייחוס של האדם.
אבל יש נקודות ייחוס כלליות לגברים ולנשים. זה מה שאמרתי. והשלימות היא רק ביחס לנקודת ייחוס הספציפית, יש נקודת ייחוס כללית לגברים ונקודת ייחוס ספציפית לכל אחד ואחד, וכנ''ל אצל נשים- נקודת ייחוס כללית ונקודת ייחוס פרטית, מיוחדת.

זה ברור שזה ככה. ה' עשה אותנו שונים כי אנחנו משלימים. כל זה ברמה הכללית, ושוב אדגיש שיש יוצאים מן הכלל

וכל אחד צריך להיות לפי מה שהוא.

עד כאן תורת השוני בין גברים לנשים על רגל אחת. אם צריך הרחבות, הסברים, הורדה למציאות, השלמות-
אני כאן.
מקבל, תודהadvfb


ממש בכיףכלי פשוט
אולי אני צריך לכתוב מאמר שלם על זה...

כשאני כותב את דעתי בתגובה פה תגובה שם-
מה שקורה זה שתופסים רק צד אחד של הדברים שלי ואני צריך לאזן. וכל הזמן צריך לאזן לצד השני 🙈. לאזן בין האידיאל למציאות, לאזן בין ההכללה להחרגה, וכו' וכו'

אולי אני אכתוב מאמר שיפרוש את כל דעתי הקטנה.. אמנם אני לא חדשן גדול ואני רק מלקט קצת ממה שאני לומד ושומע, ומעתיק מאחרים,
אבל גם מעט זה משהו. כל אחד והתרומה שלו, גדולה או קטנה.
חחח יפהadvfb

תשלח לי אם תעשה את זה (אם לא תפרסם לכולם)אין פה הרבה נודניקים זה בסדר ;)

בע''הכלי פשוטאחרונה
המשימה היותר קשה היא לא לכתוב את הדברים, אלא להתמודד עם העצלנות מראש ועם ההתמדה אח''כ..
ואוו.מדרשיסטית20
האמת, אין לי הרבה מה לומר אחרי זה.
מורכב.
נשמע שיש כאן שני צדדים עם צרכים אמיתיים שפשוט מתנגשים אחד עם השני.

למרות שגם ברור לי שמה שאתה מתאר הוא אינדוודואלי ולא בהכרח כולם חווים את זה ככה. אבל וואלה מעולם לא חשבתי על המסלול הזה לעומק. מעניין.
באמת מורכב. מבין גם את הצד השני. ואגב אני חושב שמי שרצינינוגע, לא נוגע
עבר עריכה על ידי נוגע, לא נוגע בתאריך י"ג בשבט תשפ"א 23:48
בישיבה ומי שרציני בעבודה שלו עם עצמו, יהיה אחר כך גם רציני בהתנהלות שלו כבעל וכמפרנס.

ונכון. כל אחד חווה את זה אחרת. הרבה פעמים דווקא אלה הרוחניים יותר, מסתבכים. כי המעבר בין קודש לחול מורגש יותר אצלם ומקשה.
וזה נכון גם לגבי בנים רגשיים יותר. הישיבה נותנת להם חיות ושמחה וקשה להם לעזוב אותה. למי ששכלי קל יותר להחליט לעזוב.
אני חושב שאם יש שני צדדים שמתנגשים-כלי פשוט
המסקנה האמיתית שאנחנו אמורים להסיק היא שכל צד צריך ללכת לקראת הצד השני. וזה לא תפקיד של צד אחד בלבד. הבנים צריכים מתוך הבנת העולם הנשי ללכת לקראתן בכיוון של השיחה והרגש,
והנשים לעומתם- צריכות ללכת לקראת העולם הגברי בכיוון של השכל.

רגש ושכל לא מתחברים בלי מתווכים. המזל שלנו זה שה' ברא אצל הגבר גם שכל וגם רגש, ואצל האשה גם רגש וגם שכל, כשהדגש זה על הראשון. ועבודת החיבור אמורה להיעשות, באופן אישי, על ידי איזון הצד שפחות מודגש בנפש לכאורה.
חוץ כמובן מאנשים שנמצאים בדיוק באמצע.

מקווה שהתגובה שלי תרמה.
יש לי מקור למה שאמרתי שצריך לעשות את החיבור הזה. אם תרצי/ו
תגובה יפהענווה1

ממש מתאר יפה את המורכבות בצד הגברי. 

תודה. אהבתי גם את שלךנוגע, לא נוגע
אוי. כל כך מדויק. במיוחד 3 המילים האחרונותכלי פשוט
אני מבין את התסכול שלךענווה1

אבל הישיבה זה ממש לא רק תחנת מעבר. לדעתי זה התקופה הכי חשובה בחיים של האדם. זה השורש לכל המשך החיים שלו. הדברים שהוא קונה בישיבה יישארו אתו לכל החיים, ומאוד ישפיעו על הבית שהוא יקים. ולא דומה מישהו שלמד בישיבה שלוש שנים, למישהו שלומד שם שש שנים (כמובן שזה גם אינדיבידואלי). כל שנה היא התקדמות עצומה ביראת שמים, בחיבור לקודש, בתיקון המידות, באהבת התורה, בהבנת רצון ה', בהשתוקקות לקדושה, בעבודת ה', בלימוד תורה, בידיעת התורה. וככל שהוא יותר זמן בישיבה, הדברים האלה יחקקו וייטמעו יותר עמוק בנפש שלו.

לאחר היציאה מהישיבה האדם די מתקבע על המקום שהוא נמצא בו, וגם אם יש התקדמות היא יותר איטית, ובאיכות פחות גדולה. ולפעמים אם הדברים האלה לא הספיקו להיטמע במידה מספקת בנפש שלו, יכולה להיות גם התדרדרות לאחר הישיבה. 

 

וכן כל שנייה שהבחור לומד תורה, כל מילה, כל אות, מביאה גאולה לעולם, גם אם הוא לא הבחור הכי חכם שיש, ולא ייצא ממנו תלמיד חכם, עצם העיסוק בלימוד תורה זה דבר עצום. ולא דומה לימוד תורה בישיבה, ללימוד אחרי הישיבה. האיכות של הלימוד בישיבה הוא גדול בפער עצום מהלימוד אחרי הישיבה. וכל אחד שיצא מהישיבה יאמר לך את זה. 

 

אני חולק על התפיסה שאומרת שרק בחור שרוצה להקדיש את חייו ללימוד תורה צריך להישאר בישיבה, ומי שהישיבה היא תחנה זמנית בשבילו אז שיצא ויתקדם בחיים. הישיבה היא לא רק בשביל להצמיח תלמידי חכמים או אברכים, אלא זה בשביל לבנות את האדם, לבנות בו יראת שמים, לבנות בו חיבור לקודש. 

 

ואני מעדיף שבחור יישאר עוד כמה שנים בישיבה, עד שהוא מרגיש שהוא מיצא את הישיבה, כל עוד הוא מרגיש שהוא הולך ומתקדם שם (אם הוא מרגיש שהוא כבר לא ממשיך להתקדם אז זה באמת הזמן לעזוב). גם במחיר שהוא יצטרך להתחתן יותר מאוחר. ובטח בדור שלנו יש חשיבות עצומה לפתח אנשים עם יראת שמים אמתית ויציבה, לא משנה במה הוא הולך לעסוק בהמשך החיים. 

 

אני מאוד מבין למה בחורה לא תרצה את זה. כמו שכתבת הרבה אחריות נופלת על האישה. לכן כל אישה תבחר מה שמתאים לה. לא חסר בחורים שעוזבים את הישיבה מוקדם ומתקדמים לתחנות חדשות בחיים. לא חייבים להתחתן עם בחור ישיבה. 

 

שוב אני מאוד מבין אותך. אבל כן רציתי להראות לך זווית ראייה אחרת. 

תודה על התגובה הזאת !מדרשיסטית20
מראש לא חשבתי אחרת, אבל בהחלט הרחבת לי את נקודת המבט (:
ברור לי חלוטין שלהיות בישיבה זה משמעותי מאוד. כתבת דברים יפים וחשובים מאוד שאני לא חולקת עליהם. כשדיברתי על הישיבה כ"תחנת מעבר" לא התכוונתי לזלזל בחשיבות של הישיבה בחיים של הבחור, התכוונתי לזה שבעיני אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלימה. קשה לי ממש שאת התהליכים שאתה מתאר אני כבר עשיתי לפני שפניתי להקמת בית והוא תקוע מאחור ועדיין רוצה במקביל להקים בית. אתה מבין? למה שהעול יפול רק עלי אם זה הבית של שנינו רק בגלל שלא סיימת את התהליכים שלך? (בלי לזלזל בחשיבות של בתהליכים האלו כמובן). זה מרגיש לי חסר אחריות ולא הוגן.
לדעתיענווה1

תהליך ההתקדמות הרוחנית הוא תהליך אינסופי. ככה שלא בהכרח שאת סיימת תהליך שהוא עדיין לא סיים, אולי הוא המשיך מעבר למה שאת הגעת. ואולי הוא זה שימשוך אותך יותר קדימה מהבחינה הזאת, דווקא בגלל שהוא עדיין לומד בישיבה. 

 

לדעתי כאשר אישה מתחתנת עם בחור ישיבה, היא מתקדמת ביחד אתו. ככל שהוא מתעלה יותר מבחינה רוחנית, גם היא מתעלה יותר. 

 

 

בנוסף לגבי מה שכתבת שכל העול נופל על האישה - אני מסכים שזה דורש מהאישה יותר, אבל ממש לא כל העול נופל עליה. נכון שבנושא הפרנסה היא תהיה המפרנסת הדומיננטית, אבל בשאר הדברים האיש יכול להיות שותף מלא. 

ואולי דווקא בגלל שאת המפרנסת העיקרית, אז הוא ייקח על עצמו דברים אחרים להיות אחראי עליהם. בסוף ניהול משפחה כולל הרבה מעבר לפרנסה. 

...מדרשיסטית20
טוב, מאמינה שהניואנסים של מי לוקח אחריות על מה משתנים כבר בין זוג לזוג.פשוט מה שעולה לי לראש כשאומרים לי "אברך" זה מישהו שיושב כל (או רוב) היום בבית מדרש, והוא פחות בבית.. אז גם פחות עושה דברים שקשורים לבית. ו-וואלה, גם להיות המפרנסת היחידה זה לא פשוט בכלל (בטח כשבאופן מובנה האישה צריכה לג'אגל את זה עם הריונות וילדים. בעיני האישה לא בנויה לדבר הזה. זה הזוי שזה נהפך להיות ככה.)

ולגבי הפסקאות הראשונות -
הכל טוב ויפה, אני מסכימה איתך.
אבל הקב"ה ברא גם גשמיות בעולם, יחד עם הרוחניות, והוא רוצה שגם נדאג לצרכים הגשמיים שלנו.
...ענווה1

באופן עקרוני אני לא חושב שהעובדה שהאישה היא המפרנסת היחידה זה מוסיף עליה עוד עומס. בכל מקרה היא הייתה עובדת במקביל להריונות וגידול ילדים (כמו כל הנשים בעולם בערך כיום). הדבר היחיד שזה גורם, זה שיש פחות כסף, כי חיים רק על סמך משכורת אחת. ואכן אני מבין שזה לא מתאים לכל הנשים. 

 

וממה שאני רואה מאברכים שאני מכיר, הם שותפים מלאים בבית ובגידול הילדים. דווקא העובדה שהם לומדים בישיבה, מאפשרת להם לפעמים הרבה גמישות כשצריך. בסוף גם מישהו שעובד כל יום עד חמש או שש בערב, והולך לתפילות, ולשיעור תורה בערב, הוא גם בלי הרבה זמן פנוי...

 

אבל הכול בסדר אני מבין אותך. ברור שהדרך הרגילה זה שהאיש מפרנס. אבל אני רואה שיש הרבה זוגות שמתאים להם הדרך הזאת של בעל לומד, ויש להם חיים טובים גם מבחינה גשמית. 

מסכימה ממשפרח-אש

לדעתי עיקר התפקיד של האישה הוא בבית ושל הגבר בחוץ

 

מה שלא אומר שהאישה לא עובדת אלה שזה יותר התפקיד של הגבר 

 

ולכן ממש לא מבינה איך זה מוזר אם לבחורה אין לימודים של מקצוע שנחשב יציב כלכלית כשהבחור בישיבה ולא חשב על עבודה עדיין בחייו (כן גם אם שניהם רוצים שהוא יהיה עוד כמה שנים בישיבה )

לגמרימדרשיסטית20
ואיכשהו מהאמירה הזאת שהאישה בבית והגבר בחוץ יצא שהאישה גם בבית וגם בחוץ, כמה כיף ✌
ברור האשה היא הכל.בשביל שלי
הגבר צריך להיות רק מחוץ לבית. בתוך הבית זה לא לגיטימי.
מה הקשר בין זה לבין מה שאמרתי ? 🤔מדרשיסטית20
'האשה גם בבית גם בחוץ, כמה כיף'בשביל שלי
אז אמרתי שזה נכון. בניגוד לגבר.
לא הייתי ציני
ומה אתה אומר בזה ?מדרשיסטית20
שלא לגטימי שהגבר יפעל בתוך הבית ?
שלגיטימי שהאישה תעשה הכל ?
שמגבר מצופה להיות פעיל ובחוץ וכו'בשביל שלי
אשה יכולה להרשות לעצמה הכל

לא אמרתי שזה רע
לא ברור ליברגוע
אם הבחור מתכנן להשאר בישיבה עוד כמה שנים, למה הוא צריך כבר עכשיו להחליט במה הוא יעבוד? למה לא מספיקה אמירה כללית שלו שהוא מתכנן לעזוב את הישיבה עוד כמה שנים ולצאת לעבוד?
אם הבחור אומר משהו בסגנוןפרח-אש

עוד שנתיים אני יודע שאני בישיבה שנה שלישית נראה אם מתאים ואחכ אני רוצה לעבוד בתחום X או Yאו Z

 

כמובן שהמספרים לפי התאמה אישית 

 

זה אחר מזה שבחור אומר 

בנתיים טוב לי בישיבה ואני רוצה להמשיך עוד כמה שנים ואחכ נראה במה אני אעבוד...

 

 

כי בראשון רואים שיש לו כיוון בחיים הוא חשב ברצינות אפילו שהוא לא סגור על עצמו לגמרי לעומת השני שכמה שנים יכול להיות 2,3,5,10 וכו ואחכ הוא יחשוב 

 

 

הבנתיברגוע
בגדול מסכים עם מה שכתבת עכשיו.

למרות ששמעתי בשיעור של הרב לבנון שדווקא יש חיסרון בלתחום את הזמן שנמצאים בישיבה, ושעדיף להיות בגישה (וגם לומר בפגישות) של "אני נמצא בישיבה כל עוד אני מרגיש שטוב לי שם ושאני מתקדם משנה לשנה."
אבל אולי זה לא מתאים לכל אחד/אחת.
שניהם לא מוזריםחופשיה לנפשי
את לא יכולה לחייב אחרים 'להתאפס על החיים שלהם'בשביל שלי
בטח שלא לקבוע שהם עוד לא התאפסו,
רק בגלל שהרף שלך הוא שונה לענין הזה.
את לא מבינה את העולם הגברי?
אז תלמדי, תכירי אותו.
אם עדיין יש לך ביקורת תבדקי אם היא מוצדקת או נובעת מחוסר הבנה. למשל ניסיון לנתח את העולם הגברי מנקודת מבט נשית

ואם יש לך ביקורת, עדיף שתעזרי לבנים להבין מה לא בסדר איתם מאשר למתוח עליהם ביקורת. זה תמיד יקדם יותר את המטרה. אלא אם המטרה להרגיש יותר טוב עם עצמך כ'אשה'
לא מחייבת אף אחד שום דבר, תנשוק עמוק.מדרשיסטית20
בסה"כ הבעתי את דעתי על התופעה.

והרף שלי הוא לא רף שונה. זה לא נראה לך לגיטימי לרצות שהבית שאני אקים יוקם בשותפות ושלא הכל יפול עלי?
לגיטימי לרצות שותפותבשביל שלי
לא לגיטימי לדרוש כל הזמן עוד ועוד מהבחורים.
תחשבי כמה את דורשת ממנו בדייט, כמה נדרש מהבחור כדי שהוא יתאים לרף שלך,
וכמה נדרש ממך...

אה אבל הגבר צריך לחזר אחר אבידתו,
והגבר צריך להיות רגיש ושכלי ופעיל אבל להתחשב ומדבר אבל מקשיב...
יאללה. תפסיקו לדרוש מאחרים
...מדרשיסטית20
אפשר בבקשה שתפסיק לצאת מנקודת ההנחה שעצם זה שאני אישה משמע אני מכשפה שרק דורשת לקבל עוד ועוד ??
לא דורשת שום דבר בדייט, אין לי שום "רף" גבוה בילתי אפשרי ובילתי אנושי שהבחור חייב לעמוד בו. אז די. אני מבינה שהיה לך חוויות מבאסות בעניין, וזה מבאס, אבל אתה חייב להפסיק להשליך את זה על כל בחורה קיימת.
סליחה, מתי לפני כן הגבתי לך בנושא?בשביל שלי
או שאת קוראת מתגובות אחרות שלי ומשליכה אותן על התגובה הזאת גם?

וכן, אפשר. לא כתבתי דווקא כלפייך
אתה כנראה לא זוכרמדרשיסטית20
אבל היה לנו ויכוח ארוך בנושא.
וכן, גם מתגובות אחרות שלך בפורום, פשוט הגישה שלך לעולם הנשי קשה לי, מחילה.
כנראה לבחורות היה חשוב שגברים מסוימיםבשביל שלי
ירגישו ככה. אני לא המצאתי את הגישה

ויכול להיות שאני לא זוכר. וכנראה שגם אז לא הבנת על מה התלונה נגד הבחורות בדייטים

חבל שאת לא מכילה תגובות ששונות מהתפיסה שלך
תקשיב, בשבילך אני אומרתמדרשיסטית20
הגישה שלך פשוט לא בריאה. היא לא תוביל אותך לשום מקום חוץ מתסכול.
היא לא תוביל?בשביל שלי
אני כבר בעיצומה...
גישה לא בריאה. מסכים
לא ממליץ לאנשים המוצלחים לחוות את זה
לא נעים בכלל מה שאתה מתארלב אוהב

כאילו אנחנו איזה מפלצות אגו שרק דורשות דורשות דורשות

לא יודעת, נשמע שיש לך חוויה לא משהו מאיך שאתה תופס את עולם הדייטים וכל מה שקשור אליו.

 

כי זה כל כך לא נכון.

לי אין שום ציפיה מבחור שייקח/ישלם, בסה"כ שיהיה הוא ויהיה כנה. זה הכל.

וכנ"ל לגבי פרנסה- כמו שאני דורשת מעצמי, פשוט להבין מה זה בית ומה זה אחריות. אבל בקצב שלו... לפי מה שנכון לו....

 

 

אבל לא כתבתי לך, נכון?בשביל שלי
עכשיו כל בת בפורום תקפוץ על מה שכתבתי?

טוב בסדר. אם הן רוצות

לגופו של ענין. את מודעת לכך שרוב הבחורות לא משקפות את מה שכתבת כאן?
שרוב רובן של הבחורות כן דורשות?

כי אני לא נתקלתי במה שאת מתארת.
לא אני ולא חבריי
וועליה... מה קרה? למה ככה?לב אוהב


ערכתי בפניםבשביל שלי
אתה טעון ממש... חבל... באתי ממש בקטע נעים וטובלב אוהב


ידעתי שזה מה שתגידלב אוהב

תראה, אני לא מביאה איתי סטטיסטיקה ואני מאמינה שגם אתה לא...

זה פרשנות סובייקטיבית מהחוויה שלך פשוט

כי אתה יכול להיתקל בבנות כאלו ואתה יכול גם לא, השאלה איך תתפוס בסוף את העולם הנשי, והשאלה גם אם יש טעם בכלל לתפוס אותו כעולם ואולי פשוט להבין שיש כמה סוגים של אנשים ואתה צריך משהו מסוים שהוא זה שיעשה לך טוב.

 

 

 

סוגים של אנשיםבשביל שלי
שהרבה תפיסות מעוותות פשוט הפכו אותם לדעות אחידות, לתמימות דעים. ככה שבנושא הזה, תרשי לי לפקפק בכך שכל בחורה מתנהלת אחרת.
היא מתנהלת אחרת אבל עדיין על פי אותן העצות. אותן השיטות

ולא מעניין אותי אם אלו העצות של מיכל וולשטיין או של כל שם אחר. זה אותו הדבר רק השופרות שלהן שונים
תביא לי דוג' ספציפיותלב אוהב

שאבין על מה התסכול הכל כך גדול...

באמת שאני פחות נתקלתי בזה... גם מצד חברות שלי... 

 

צודקת לגמרי!Naman123
זה מישהי נורמלי כאילו החיים בישעבה אפורים
אני רוצה להציע צד הפוך של זהultracrepidam

בשביל להוביל, אני צריך לדעת את מי אני מוביל, ולאן אני מוביל.

אם אני יודע בדיוק מה אני רוצה לעשות, ומישהי מתיישבת בבגאז' - זה לא להוביל בעיני. להוביל זה להסתכל על הצורך של מי שמובילים אותה, ואז להוביל לשם ולבטא את מה שאני יכול לתת.

ולכן אשה שיודעת שהיא לא מתחייבת לפרנס וכו' אלא היא עושה את זה מיוזמתה, קל לה הרבה יותר להיות סגורה על זה, ולהגיד לגבר "זה מה שאני יודעת לעשות, עכשיו תוביל". לעומת גבר, שאם הוא רגיש מספיק, יהיה לו מוזר לפעמים לבוא לאשה ולהגיד לה "זה מה שאני מתכוון לעשות, בואי אחרי". הוא צריך את הנישואין כעוגן לפני שהוא מרים מפרש.

 

שווה לבחון את הצד הזה

זאת בהחלט נקודת מבט ששווה לאמץהארה--

אני לא חושבת שמישהי מצפה שגבר יגיד לה: "זה מה שאני עושה/רוצה, מתאים לך או לא?" =הובלה החלטית.

ברור שהשאיפה היא שזה יקרה ביחד, מתוך שותפות, מתוך הקשבה אמתית לצרכים. מתוך זה מגיעה ההובלה.

 

אבל אי אפשר להתחתן על סמך זה שבהמשך, אחרי הנישואין, הגבר יוביל.. שכרגע הוא בודק, חושב, לא סגור על עצמו..

 

עצם האחריות וההובלה חייבת להיות ברורה לפני הנישואין.

איך? כמה? לאן? איפה?

לא משנה. זה ביחד, מתוך שותפות והקשבה.

$$ultracrepidam

אבל רק תסתכלי עד כמה - בעיני הגישה שלך כאן לא רוצה תשובות ברורות - לקראת נישואין וזוגיות היא שונה בפער ממה שהציגה השואלת שאליה הגבתי כאן. וכולם מגיבים לך שזה "דיוק חשוב", כשבעבור הרבה גברים זה עלול להתפס - כמו שזה נתפס בעיני - כהבדל קיצוני, גישה שונה לחלוטין.

 

וזה אומר שהרבה פעמים כשגבר נראה לך לא החלטי, זה פשוט כי הוא שומע את הקיצוניות השניה והוא אומר "מה פתאום" ואת שומעת בהסתייגות שלו את הקיצוניות האחרת, במקום להבין שאתם מדברים על אותו הדבר.

או כשאת אומרת "אני רוצה בחור בוגר ולא ילד" את מכריחה אותו לעשות הרבה יותר ממה שאת רוצה (כי הוא לא יודע כמה זה בשבילך מספיק, והוא רוצה להתפס כבוגר), ואת מקבל מישהו שבאופן מלאכותי עשה מעצמו מה שהוא לא ומה שאת לא רוצה, במקום לתת את המקום שלו להבנות לתוך זוגיות בצורה בריאה.

זאת מציאות עצובה ממשהארה--

וואו לא חושבת שהתגובה שלי מציגה משהו שונה וחריג..

אבל מבינה לגמרי שזה יכול להיתפס ככה.

חבל שאין הקשבה פשוטה, כנות אמתית. שיתוף של צרכים אמתיים בלי סיסמאות..

 

בכלל, אני מאמינה שעל הכל צריך לדבר, לדייק.

אם גבר "לא יודע מה הוא רוצה להיות", אם אישה רוצה גבר מוביל עם תכניות ברורות,

זה יכול להתאים בול עם טיפה הקשבה ועבודה משותפת.

 

יאללה די עם הפוזות זה סיוט ככה

אבל זה לא שווה להוריד את הפוזותבשביל שלי
אומר לך מניסיון.
אני לא מסוגל לעשות פוזות,
אבל מי שכן מסוגל-
אני אמליץ לו בחום להמשיך איתן כדי להיפגע כמה שפחות. בהנחה שהוא גבר רגיש יחסית
זה קשה, זה מסוכן, אבל זה שווההארה--

כי אם אתה ממשיך עם הפוזות אתה מפסיד את האישה שלך..

את מי שתרצה אותך ככה, איך שאתה.

אם תבוא לה עם פוזות, זה לא ידבר אליה בכלל.

 

נכון, זה פוגע. יש המוווןן מה לתקן בשיח ובעולם הדייטים.

אבל תאמין שכמוך יש מי שמחפשת אמת.

 

(ואגב, יכול להיות שיש מישהי שגם עושה פוזות.. והיא מפחדת להפסיק..

ואם אחד יהיה ראשון עם אומץ.. יהיה פה קשר אמתי)

אז תדעי שזה מאוד מדבר,בשביל שלי
והאנשים האלה מתחתנים די בקלות.
ודווקא מי שהוא בלי פוזות הרבה פעמים הוא זה שנדפק
אני לא חושב שמה שכתבת הוא חריגultracrepidam

מה שכתבת הוא הגיוני ויפה ולכן אני רוצה להאמין וגם מאמין שזאת תפיסה נפוצה.

 

אבל באמת הרבה פעמים היא מוצגת בקיצוניות, וקיצוניות גוררת קיצוניות, והרבה אנשים מאבדים את השנים היפות שלהם בנדודים וטלטולים בגלל שעולם השידוכים הוא נחרץ מדי, רץ מהר מדי, החלטי מדי, ומלא ב"פסילות", הסקת מסקנות, חששות ופסילות קטגוריות.

יכול להיות שחלק מהדברים האלה קיימים מסיבה טובה, ועדיף שיהיו מאשר שלא יהיו; אבל יש לזה מחיר ושווה להיות מודעים אליו

אז תתפלאיבשביל שלי
יש מלא שבעיניהם הגבר בדייט צריך להיות החלטי ברמה כזאת
אוקיי לא יודעת מה עם כולןהארה--

ואני מרשה לעצמי לפקפק-

אולי באמת הרצון שהגבר יהיה החלטי מגיע מתוך פחד שאם לא אז הוא חסר אחריות..

ואם יהיה דיבור כנה, ושיתוף, יתברר שהגבר בדייט יכול להיות גם ממש מהסס ולא סגור על עצמו.. (ברמה מסוימת)

 

לי אישית נשמע סיוט בן אדם החלטי שסגור על עצמו וזהו.

קשה לבנות זוגיות עם בן אדם כזה

האמת שאני מסתכל על זה הפוךענווה1

להוביל זה לדעת לאן אני מוביל, ואז מישהי מצטרפת למושב לידי, כי היא מרגישה שהכיוון שלי, זה גם הכיוון שלה, לכן היא רוצה להצטרף ל"נסיעה" שלי. ברור שבדרך אני אתייעץ אתה, אהיה קשוב אליה, ונעצב ביחד את הדרך שלנו. 

 

כלומר אני חושב שהאיש הוא זה שאומר - זה הרצון שלי, זה הכיוון שלי. תבחני אם מתאים לך או לא. ואם מתאים לך, אז מתחילים מסע ביחד, ששנינו שותפים לעיצוב שלו. 

@פשוט אני הרימו לך כאן להנחתה (בקטע טוב כמובן)מישהו איתי
אוהוהו... שאילת השאלות...מזמור לאל ידי
דיון חשובCherry
כתבו פה דברים יפים.
לדעתי דרוש שינוי תפיסה במערכת החינוך שלנו הגברים.
שבישיבות יהיו שיעורים על כלכלה/ כלכלת בית,
על העולם האקדמי,
על זוגיות, ועוד.
אני חושב שההתעסקות בזה עוזרת לפתח ציפיות, ולקבל איזשהו כיוון.
מסתמא יהיו שיראו בזה 'ביטול תורה',
אני חושב שזה חיוני.
וגם... שרמי"ם, יהיו עם יד על הדופק,
וידעו לתפוס מי שצריך ולדחוף אותו בעדינות לחיי המעשה.
שני דברים 1.מפריע לי שהם לא באים ממקום של עשיהפרח-אש

כלומר יש בחור שלומד בישיבה וזה מצויין אבל לי עשיה זה דבר חשוב וכן זה משהו שיותר יבוא לדי ביטוי עם בחור עובד 

אבל זה יכול להגיע לידי ביטוי גם בעשיה בקשר או בהתנדבות בישיבה ...

 

וגם מפריע לי לפעמים שבחור לא יודע מה הוא רוצה מחייו כי זה הרבה פעמים נובע מחוסר בשלות הוא לא יודע ככ מי הוא חוץ מהישיבה וזה מאוד מורגש ומפריע 

 

לא יודעת לומר אם רוצה לשמוע הצעות כאלה כי משתנה ...

כי עשיה מלמדת אותך על עצלנות?בשביל שלי
או כי אם הוא לא בעשיה אז הוא לא גבר? או פחות גבר?
והאם עשיה לימודית של לימוד תורה נחשבת בעינייך כבטלנות? כחוסר מעש?
לא בכיוון של עצלנות.אני לא באה בשום מקום של ביקורת לשום כווןפרח-אש

עשיה מלשון מעשה עולם המעשה וכדו לפעמים בחורי ישיבה מרחפים (שזה גם מקסים ויפה ) ולא מחוברים בכלל למציאות 

זה קצת מקשה עלי לסמוך על היציבות שלהם ועל היכולת שלהם להתמודד עם העולם הגשמי (לא מתוך חוסר הערכה רק יש כאלה שבאמת לא פה ככ)

 

וגם (שוב לא ממקום של עצלנות כן או לא )יש אנשים שהם יותר פעילים אקטיבים ויש יותר פסיבים 

 

והחיים שאני רוצה לחיות כוללים בית של עשיה אקטיבית ושותפות בקהילה והשפעה טובה על הסביבה בעזרת ה' 

וזה משהו שחשוב לי שגם בעלי ירצה ויהיה כזה כי הוא ראש הבית ובהיותו כזה הוא זה שמוביל את הבית הרבה פעמים 
(לא מוריד מההשפעה שלי בעינין והעשיה שלי מקווה שהובנתי )

 

 

טוב מבין.בשביל שלי
בעצם, עולם העשיה האקטיבי כלפי חוץ הוא יותר נחשב מעולם העשיה הרוחנית.
אני יכול להבין את המחשבה בכל מקרה
לא חושבת שיותר או פחותפרח-אש

ממש לא ממקום שיפוטי רק מה מתאים לי או לא 

 

ממש לא מזלזלת בעשיה שבלימוד 

 

פשוט לא רואה את השליחות שלי בזה 

 

אולי עוד יגיע מישהו שישנה את דעתי אבל לא סביר לי

טוב סבבהבשביל שלי
בקיצור בינישים הזויים,בשביל שלי
תפסיקו להתבטל.

אדם שלומד באקדמיה יותר שווה מבחור ישיבה.
בחור ישיבה עצלן וילדותי,
מי שלומד באקדמיה פעיל ובוגר.

ובכללי בחורות יותר פעילות מבחורים, ולכן בכלל... הן יותר שוות.


אולי נפסיק כבר את השיח הזה של מי יותר בוגר ומה הסיפור של הדייט הכי הזוי שהיה לי? ומה הקריטריונים לאדם בוגר ונונסנס?

זה לא תורם כלום חוץ מלאגו ולתחושת שלימות מדומינת.

באמת זה מרגיש לי שיח ילדותי. ופה דווקא מי שפתח את הדיון זה הצד שחש את עצמו יותר 'בוגר'
בן אדםאדמך
גם אם לביינישים יש מה ללמוד בהתנהלות בדייטים ובחיים, בסוף רוב הבחורים נבנים מאוד בישיבה ונהיים בן אדם טוב יותר.
ובסוף מתחתנים עם אדם כי הוא טוב ולא עם אדם כי הוא תואר. או "בוגר".

לגבי ההערה שלך בסוף, כדאי לקרוא את זה שוב ושוב.
שים לב שמהרבה מהשרשורים הללו אפשר ללמוד הרבה. זה לא סתם
אני אשמח להבין מאיפה הסקת המסקנות הזו?ברוקולי

 

 

מהתגובות פהבשביל שלי
לא רוצה תשובות ברורותהארה--

כמו: "אני רוצה להיות 4.5 שנים בדיוק בישיבה, אחר כך ללמוד תואר ב.. או לעבוד ב.."

הגיוני שלבחור אין מושג, והאי ודאות הזו לא מפריעה לי.

(לעומת הבנות שבדרך כלל יודעות בערך מה יהיה, כמה זמן התואר, ומכוונות לעבודה)

 

אבל--

זה קריטי ממש שתהיה הבנה מה זה להקים בית. מה זה דורש.

שהבחור יהיה אחראי. לגמרי. מודע.

 

אם האי ידיעה של העתיד נובעת מחוסר אחריות- בלתי אפשרי להקים כך בית.

אם זה נובע מרצון אמתי ללמוד, בנחת, בלי תאריך סיום מוגדר ותוכניות ברורות- אין בעיה. זה אפילו מבורך.

רק שיהיה ברור שמה שלא יהיה יש פה גבר אחראי. שמוכן בכל רגע נתון לפרנס אם צריך, שהוא שותף מלא לצרכים של הבית.

^^^מדרשיסטית20
דייקת יפה (:
^^בינה.
ובעיקרון אשמח גם שיהיה לו כיוון כללי. זה מעיד על בגרות ויציבות כלשהי, ובעיקר על מודעות עצמית שזה ממש חשוב לי.
חידוד יפה ברוקולי


מסכיםמישהו איתי
ונראלי החילוק שלך מרגיע קצת את הדיון למעלה..
רוב האנשים שאני מכיר מתחתנים מתוך מוכנות ללקיחת אחריות, וידאגו לעבוד מהצד בכל מיני דברים, לעזור עם הילדים וכו.
אממה, יש לבנים המון דרישות טכניות - ללמוד טוב, להתגייס רציני (ולצאת מכים), להתחתן באיזור גיל 23 (וזה קשור גם לכל מערכת החינוך, הכללית והדתית, כמו שכתבו קצת למעלה, אבל זה באמת דיון אחר וארוך..).
ולצרף לזה את הרצון לכיוון ברור בחיים, ברמה של ממה אתפרנס ומתי אלמד מקצוע, זה יותר מדי לענ"ד.
בעיקר לחברה שיש להם כשרונות ונטיות לב שונות, שלוקח להם זמן להתבשל על משהו מסויים.
וצריך גם לקחת בחשבון, שיש שינויים בחיים - אנשים שהתחתנו במחשבה שיהיו אברכים x שנים, ואחרי כמה זמן היה משבר (במלעיל), או סתם אנשים שמחליפים מקצוע, וזה יכול להיות גם אצל בנות.
ונראלי זו תופעה שתתרחב בעולמנו, הנפשות פחות בנויות לאותה עבודה במשך 50 שנה, לטוב ולרע ואכמ"ל
לכן, העיקר לדעתי הוא לבוא בראש פתוח ולב רגוע, ששני הצדדים בוגרים, אחראים ומודעים לרצון, ליכולת ולכשרון שלהם, ומשם לעוף ביחד

* גם מבנות יש דרישות גבוהות, בעיקר אחרי החתונה, להיות גם בפנים וגם בחוץ, וזה באמת משימה לא פשוטה.
נראלי שאחד הדברים שיכולים לעזור לכולנו, במשימות הנפרדות והמשותפות, זה להרגיע, לא להתקבע על מוסכמות חברתיות ודרישות חיצוניות, ויותר להתחבר לעצמיות שלנו (זו מילה גבוהה אבל הכי מתאימה כאן), באמונה ושמחה
תגובה של אנונימיתברוקולי

 

לי דווקא קשה עודף יציבות, כשהחיים שלו מדיי מתוכננים ולא אוכל לתכנן איתו אותם ביחד

וואו מפתיע...בשביל שלי
מזל שיש גם בחורות כאלה.
הצלחתם להלחיץ יותר מדי
דווקא מבינה את זהחופשיה לנפשי
ואני לא אדם ספונטני
וואו..ברוקולי

 

תודה לכל המגיבים והמגיבות,

החכמתי מהמחשבות שלכם/ן  

אני מתנצלת שהצפתי את חלקכם (ותודה שבאתם להגיד) , נגעתי אולי במקומות חשופים ולא סגורים 

נגעתי בשאלה שאני מניחה שמעסיקה את כולנו וקצת מלבה את האש. 

 

בסוף, אני חושבת שאחד הדברים היחידים החשובים בפער הזה 
הוא הרצון והמוכנות ופחות הליבון הטכני שמתרחש בתוך מרקם של כל זוג 

 

 

 

רוצה לציין שיצא דיון ממש מעניין וחשובultracrepidam

יש כאן כמה תגובות מפורטות שבאמת מציגות צדדים מאד חשובים בדיון הזה

ומהתגובות לתגובות נראה שהדברים היו צריכים להכתב

מהתגובות לתגובות?בשביל שלי
התכוונת אליי?
התכוונתי שיש הרבה תגובות שמציינות על תגובות אחרות שהן טובותultracrepidam

ולכן זה מראה שהדיון חשוב לא רק בעיני אלא גם בעיני כל אותם אלה שטרחו לציין את זה

חוץ מהקטע של הצבא(שלא רציתי לצאת עם חייל/חייל עתידי)חופשיה לנפשי
אני חושבת שכלום לא הטריד אותי
אולי זה קשור בעיקר לזה שאני בעצמי האדם הזה שאין לו תכנונים מעבר ליומיים הקרובים בדרך כלל
דייט בטרמפיאדה לגיטימי?נתקה

ככה...

השבוע נתקעתי עם מישהי דוסה באיזה טרמפיאדת חור

בצפון השומרון.. אני חושב חיכינו שם איזה 20 דקות

והיא הייתה שם עוד לפני

עכשיו הייתי מאוד עייף.. מאוד..

מה שקצט מנע ממני לפעול..

כלאחר מעשה..

לגיטימי לדעתכם לדבר עם בחורה בטרמפיאדה

ולהחליף אח"כ מספר או פרטים וכו, אם..

ממה שהיא משדרת היא מעוניינת לדבר איתך?

כ"כ.. בהנחה והתשובה היא כן..

האם לדעתכם שיחה כזו יכולה להלחיץ?

מה הדרך הנכונה חפתוח שיחה כזו?

האם זה אומר עליה שאולי היא מתלבשת כמו דוסה אבל היא לא דוסה באמת?

האם בכלל כל התפיסה הזו זה חוסר אמונה בה' שיישלח לך עד אליך את המיועדת?

על המשפט האחרוןעיונית

הוא שלח עד אליך את המיועדת ותקע אתכם חצי שעה בטרמפיאדה שוממת, מה אתה עוד צריך? שהיא תכרע ברך בפניך?

הכוונה, לא מחייב שזו באמת היא, אבל אתה לא יודע איך או מתי כלתך תופיע, והרבה שליחים למקום...

אז את חושבת שמותר לפרוץ את מחסום הבושה גם אםנתקה

לא נעים או מביך..

וכן ברור שזה מרגיש פיספוס נדיר..

אבל מאמין בקב"ה שלא מקפח שכר כל בריה..

יכול להיותנתקהאחרונה

שהוא שלח לי אותה

בשביל שאולי כשאפגוש את האחת

אדע מה לעשות...

אם היא רוצה להקים בית נאמן בישראל היא לא דוסית?חושבת בקופסא

יש בנות שמתאים להם שמתחילים איתן ברחוב ומביעות עניין ויש כאלו שזה לא מתאים להן. יש מתאם מסויים ביחס לציבור שאליו היא משתייכת ועד כמה דברים כאלו מקובלים והיא רגילה אליהם, אבל זה לא אומר שום דבר על יראת השמיים לכאן או לכאן.

אבל למרות שיש הבדל בין שיוך לנורמות חברתיות מסוימות ליראת שמיים, עוד לא פגשתי מישהי שלובשת חצאית ארוכה עד הרצפה, חולצת בסיס חנוקה סביב כל פינה בצוואר, ושיער אסוף בקפידה בצמה (אחרי החתונה- מגדל בבל ענק על הראש) שהיא לא קווניקית/ גבעוניסטית/ איפשהו בטווח בין לבין.

יעני, מה שרוב האנשים יגדירו דוסית או דוסית טרור. (יש עוד דרכים להתלבש צנוע, אבל הסגנון הזה מאפיין את הציבורים האלו).

שוב, לא בטוח שסגנון היכרות כזה יתאים לבחורה כזו, אבל אנשים הם לא תבנית מדויקת של הנורמות החברתיות שלהם. עדיין סביר שבחורה כזו תעדיף היכרות דרך צד שלישי כלשהו. אבל היא זורמת שניכם הרווחתם.

בהצלחה.

תודה חחנתקה

הגזמת זה נפוץ מכירה הרבההפי

שהכירו ככה

אין ספק שלא כל מי שהולכת עם חצאית ארוכה דתייה אבל הגיוני מאוד שהרוב כן

זה לגיטמי וכל השאר סרטיםadvfb

באמת שמתחילים עם בחורה לא יודעים איך היא תקבל את זה. נכון, זה חלק מהפורמט.

בכל זאת- כל עוד זה בטקט וברגישות - מותר ואולי אף מצווה להתחיל עם בחורה אם ראית לנכון

הוא שלח אותה עד אליךנפשי תערוג

לאיפה את רוצה שהוא עוד יביא אותה?

דרך אגב.

אני ואישתי הכרנו בדרך די דומה

לא טרמפידה. יותר הזוי

אבל גם מפגש מקרי

לא יהיה לך ולה מה לענות ביום הדין.אדם פרו+

הוא שלח אותך עד אליה

ולא עשית דבר.

עייף גם עשיו היה עייף

זה לא מנע ממנו לבקש אוכל

עייף זה לא תירוץ קביל בשמיים.

אתה סתם מקשקשקעלעברימבאר

מותר לדבר עם מישהי אם זה לצורך שידוך

בן עשרים ומשו+ יצא לי להימשך באמת רק לשלושה בחורותכְּקֶדֶם

אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת

השניה זו האקסית של פעם

וההכי הכי זו האקסית האחרונה

היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים

והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון

כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו

וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע

שלוש בחורים, שלושה בחורותטאבי

מה לדעתך בעצם גורם זה?

האופי שליכְּקֶדֶם

מה בו?טאבי

בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.

אנימה

ואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?

זה בעל כרחי זורם לשםכְּקֶדֶם

היי מה קורה?הרמוניה

תשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.

תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.

אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.

זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.

(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")

דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.

חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.

אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.

הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח

הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏

אני שומרכְּקֶדֶם

אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים

כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק

ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות

ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?

..הרמוניה

כתבתי משהו אבל במחשבה שניה... יכול להיות שפשוט אתה כל כך משתדל להתייחס למהות של הבן אדם שנעלמה לך המשמעות של הגוף? כי נשמע שאתה לא מתייחס לקיומו כל כך מול אנשים.

יכול להיות שמרוב שאתה לא רוצה להיות מוסח מהחיצוניות ביטלת אותה לגמרי? (אם כן זה ממש חמוד)

הסימפטום זה חוסר המשיכה אבל אם רוצים לשנות אותו עדיף לשנות את ההבנה וההתנהגות. ובאופן טבעי גם זה ישתנה. לדעתי.

ומאד מתחברת לדברים של @עלמה בשרשור

איזה כיף לקרוא הודעה כזו 🙂בחור עצוב

תתחיל להתפקסהפי

ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..

אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.

אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.

ואני בן גרוע ביותר 😂

בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.

זהו זה הענייןכְּקֶדֶם

הדינמיקה.

בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.

מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל

יופי עכשיו תעבוד על דנמיקה אחרתהפי

תוכלי להרחיב בזה?ישי2

לדעת

וואלה לא לימדו אותי את זה..

מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא

אשמח ממש להרחבה בנושא

בהצלחה רבה!advfb

אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני

תודה שמרגיע אחכְּקֶדֶם

אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר

אין מטרה להרגיע דווקא, אלא גם שתרגיש טוב וגם תפעלadvfb

אבל זה הגינוי אם אתה לא פונה לשדכנים מיזמים ודברים כאלה

גם הצעות מזדמנות זה משהו שהגיונית הוא לאו דווקא מביא דייטים רבים.

לדעתי כדאי להוריד את המיקודעַלְמָה

בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"

ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"

ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם

מבין מאת אומרת אבלכְּקֶדֶם

היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..

בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל

ברור שזה לא מחייב שתתפתח משיכהעַלְמָה

אבל אם יש בסיס של משיכה

זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך

את אומרת לו את זה בתור בחורה ..הפי

אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..

זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה

אצל נשים זה שונה מאוד

לא נכון מניסיוןטאבי

וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש

תראה אם הוא ראה אותההפי

פעמיים שלוש ולא התחבר זה בעייתי

יש בזה משהו אבל במקרהטאבי

שלו נראה לי זה יותר פסיכולוגי

התכוונתי לכתוב את זהעַלְמָה

ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם

וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל

אולי תנסה למצוא מכנה משותף בין השלוש האלונוגע, לא נוגעאחרונה

אתה גם כותב שאתה זה שמכניס אותן לפרנדזון, כלומר הן לא רואות אותך באופן טבעי ככה.

בשביל קשר זוגי צריך אש, בד"כ מי שמדליק אותה זה האיש. מה שאישה יכולה בד"כ לעשות זה רק לנסות לגרום לו להדליק אותה.

יתכן שעם השלוש האלו האש שלך נדלקה באופן טבעי והיא הייתה חזקה מכדי להיחסם פנימית.

כללי, ספציפיטאבי

מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.

מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,

לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?

חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.

אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.

שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?

בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.

מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.

לדעתי מאוד תלוי גיל - ככל שמצליחים להכיר ולמצואפ.א.

זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …

קודם כלפצל"פ

יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות

אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי

אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים

יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת

לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך

ברו יודע אנגליתכְּקֶדֶם

ברוטאבי

דברים שלדעתי חשוביםמילה בסלע

גיל

רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.

יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)

אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.

יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.

לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.

"מחפש בחורה עם כנות, יושרה ואחריות"טאבי

"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"

כאילו...

התכוונתי שזה בהכרות לעומק...מילה בסלע

בגדול מסכים איתךadvfbאחרונה

ובכל זאת, יש פעמים שדברים מסויימים מושכים לבנאדם את העין, או עוזרים לו לממש את עולם הערכים שלו ולכן בנאדם בוחר בהם. זה הגיוני לגמרי.

יוצא לכם להרגיש גזענות בשידוכים?פתית שלג

ישהפי

לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.

הבחורה גם אמרה כן ..

אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?

אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?

אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.

כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..

התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .

לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .

ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב

( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)

יש בהחלט עוד מקרים כאלה

אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)

האמת ורק האמת גם אם היא כואבתשנונימי

ערב השואה אחוז היהודים האשכנזים היה 92% (ורבים מהם היגרו לאמריקה לפני המלחמה),

לעומת 8% מזרחים (כמיליון 1 במספר סה"כ וחצי מהם מרוקאים).

האשכנזים היוו את המרכז הרוחני בתקופה זו ואירופה מאוד הושפעה מכך.

(שווה מאוד להסתכל על התפתחות אוכלוסיית מדינות ערב מאז שהוקמה מדינת ישראל בהשוואה לאירופה).

מסיבה זו התגלות ה' הייתה דווקא שם, ב"ברב עם הדרת מלך" והבעל שם טוב עשה מופתים רבים,

ולאחר מכן גם תורתו תלמידיו וזרעו הוא רבי נחמן מברסלב.

בכלליות האשכנזים זכו יותר, יותר תורה, ספרים, צדיקים ויותר חכמה ולב.

אך, על הבעש"ט ועל רבי נחמן הייתה התנגדות קשה מאוד, ונגרמה לנו גם השואה הנוראה.

כשאנחנו מסתכלים בכלליות אכן לספרדים יש חיסרון.

אך לפרט אנו רואים הרבה בני עדות המזרח שזכו להתקרב לה' ולתורה באמת,

ולעומתם גם בני עדות אשכנז שלא זכו ואפילו נפלו לטעויות גדולות רחמנא ליצלן.

ובנוסף לכך עדויות רבות מספרי חסידים משנת 1700 ואילך,

רבים מחסידי הבעל שם טוב נשאו נשים ספרדיות, ולהפך.

ולרוב חצי חצי תמיד נמשכו אחרי הצד האשכנזי כי הוא הרוב המכריע.

בתקופת הראשונים זה הפוך - עיקר המרכז בספרד ולאקעלעברימבאר

באשכנז (וגם פרובנס יותר קשורה לספרד מאשכנז). ועובדהש כל אשכנזי לומר קודם את השו"ע ורק אחר כך את המפה של הרמ"א.

נכון שבתקופת האחרונים עיקר מרכז העם היהודי נדד מספרד לאשכנזים, אבל עדיין הספרדים יותר שימרו את הארצישראליות, ולא במקרה בארץ ישראל כיום (איפה שכלל ישראל האמיתי נספר כי יהודים בחו"ל לא קובעים את כלל ישראל) זה חצי על חצי וייתכן רוב לספרדים.

אצל הספרדים לא היה צריך תנועת חסידות כי הקבלה היתה נוכחת בחיים והת"חים לא היו מנותקים מהעם , בעיות שהחסידות התמודדה איתם. מצד שני זה גרם לכך שהספרדים לא זכו לייתרונות של החסידות. כך שכל עדה והייתרונות שלה.

ערב השואה לא מייצג דבר, כי מאה שנה לפני השואה מספר האשכנזים והספרדים היה שווה, פשוט באירופה היה יותר רפואה ופחות תמותת תינוקות אז הם התרבו תוך 100 שנה פי 5, בעוד שבארצות המזרח לא היתה מערכת בריאות. אם שיעור ההתבוללות כיום ימשיך בארהב - תוך 100 שנה יהודי העולם יהיו חצי ספרדים חצי אשכנזים.

אומרים שכשהבעשט הגיע לאיסטנבול הוא אמר שראה אצל היהודים הספרדים שם נשמות של תנאים

מי שפוסל רק על פי צבע שיער או דעות קדומותשנונימי

זה הפסד שלו.

ואם אין שכל לחפש מעבר לזה...

אז שה' יתן שכל - וגם לנו.

לא בא להצדיק את ההתנהלות שלורודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 19:36

אך באופן כללי זה שאדם שכח לברר מראש לגבי פרט שחשוב לו מאד, זה דבר שיכול לקרות. ואם זה תנאי סף מבחינתו, עדיף שלא יתחיל לצאת איתה מאשר שיצא לפגישה אחת ויחתוך.

ממש לא מתרגש מזהבחור עצוב

אגב, יותר נתקל בזה אצל בנות מבנים. בד"כ כי לא רוצות לשנות את המנהגים שלהן יותר מדי.

אריק מהדרום

העונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.

לשמחתי לא מצד העדהאביעד מילוא

אבל כן סוג של "גזענות" או יותר נכון יחס קצת צונן על רקע היותי דוס.

יש הבדל בין העדפה אישית לעדה מסויימת ובין גזענותרודף מצוות

לגיטימי לחלוטין להעדיף בן/ בת זוג מעדה מסויימת. או להחליט שלא לצאת עם בני עדה מסויימת.

פערים עדתיים קיימים גם היום, ובהצטרף לכל מיני פערים אחרים שמתגלים בתחילת קשר או בתחילת הנישואין - הם יכולים להוביל לקשיים משמעותיים.

אני אישית יצאתי רק עם בנות שהן לא מהעדה שלי, ואף התחתנתי עם אחת מהן. אך חששתי מאד מהעניין ובצדק. והיו לי גם הצעות שסירבתי להן בעיקר על הרקע העדתי.

גזענות בין יהודים לעומת זאת, אינה לגיטימית, אך בדרך כלל לא נוגעת לענייני שידוכים.

מנטליות אשכנזית/ספרדיתadvfb

מאוד תופסת מקום בעיני,

גזע, למי אכפת?

לא הייתי קורא לזה גזענות.קעלעברימבאר

יש אנשים מחפשים מישהו גבוה, יש כאלה מחפשים מישהו רק עם אופי ספציפי, ויש כאלה שמחפשים מישה מעדה מסויימת.

זכותם אם זה מה שעושה להם טוב. רק הפסד שלהם אם זה גורם להם לצמצם את האפשרויות. כמובן לעיתים יש דפוסים טבועים בנפש שקשה לשנות ולא תמיד חכם להלחם בהם אבל שווה לנסות. אדם בכל מקרה לא צריך להרגיש רגשי אשמה שנרתע מהצעה מעדה מסוימת

מה?הפי

יש הבדל בין העדפה אישית לבין דעה קדומה.

בחור נמשך לבחורה, מתלהב ממנה ומאוד רוצה להכיר אותה. ברגע ששומע מה העדה שלה, הכול השתנה. מה בדיוק השתנה בה? הרי היא נשארה אותה בחורה.

הוא לא פסל אותה בגלל חוסר משיכה או חוסר התאמה, אלא בגלל המוצא שלה. וזו בדיוק מהותה של דעה קדומה

אף אחד לא חייב לצאת עם אף אחת, אבל העובדה שדפוסים מסוימים טבועים בנו לא הופכת אותם ללגיטימיים.

לפעמים אדם צריך לבחון את הדעות הקדומות שלו במקום להצדיק

אותן..

צודקת.קעלעברימבאר

דיברתי יותר על פסילה על מראה ממשי או על מנטליות ממשית.

פסילה רק על עצם העדה זה שטות גמורה

למה שטות גמורה?רודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ח' בכסלו תשפ"ז 9:33

אם מדובר בבחור שמגלה כעבור חצי שנה שהבחורה איתה יוצא היא אשכנזייה - זו שטות לחתוך.

אך לפסול בשלב ראשוני כשמגלים שהעדה היא לא כמו ההנחה הראשוית - זה הגיוני, (אם כי עלול מאד להיות לא יפה או מנומס).

זה לרוב נובע מחשש אמיתי מאתגרים משמעותיים על רקע פערים עדתיים:

בראש ובראשונה מנטליות שונה (שזה עיקר העניין),

אך גם פערים בנושאים אחרים:

  • ציפיות שונות ביחס לתפקידי הבעל והאשה,

  • נורמות והתנהלויות של ההורים והמשפחה,

  • עניינים שקשורים ליהדות - כמו מנהגים, הלכה, דפוסים שקשורים לעבודת ה', ואפילו הגייה.

  • אפילו פערים קולינריים יכולים לתפוס מקום אצל חלק מהאנשים.

נ.ב. אני ממש לא קורא להימנע מנישואין בין עדות, אני דווקא רואה בכך ערך חשוב, ונשוי בעצמי לאשה שאין לי איתה שום חפיפה עדתית. אך זה לא מתאים לכולם.

חשש בדברים שכתבת, לא ביחס לעדה עצמהadvfb

גם לפי דבריך,

העדה היא סימן - לא סיבה!

סימן שאולי יש מה לחשוש, וסיבה לפערים אפשרייםרודף מצוות

לפחות בחלק מהמקרים העדה היא הסיבה לפערים, אם לפעמים גם שמתגלים פערים העדה היא סימן ולא סיבה.

לא לאadvfb

אתה צודק בזה:

גם אם היסטורית זה שאנשים שונים נולדו להורים ממוצא מסויים

אתה עדיין לא יכול לומר שהסיבה לשלול היא העדה. העדה עצמה לא משנה בשום דבר.

לפעמים שלא מכירים יש חשש.

לכן עדה בתור סיבה, לא בתור חשש - זאת שטות.

לא הבנתי, אתה טוען שאין קשר סיבתירודף מצוות

בין העדה שלי ובין צבע העור שלי, למשל?

או בין העדה שלי ובין הנורמות הנימוסיות של המשפחה שלי?

בוודאי שיש!

זה נכון שלא מדובר בתכונות עצמיות פנים פנימיות שנוגעות לשורש הנשמה, 😅

אך קשר סיבתי כלשהו בוודאי ישנו.

אולי אתה נתפס למשמעות המצומצמת של 'עדה', בתור שאלה היסטורית גרידא שנוגעת למיקום הגיאוגרפי של הסבתא או הסבא רבא רבא, אך רלוונטי הרבה יותר לדבר על 'עדה 'במשמעות הרחבה יותר, של זהויות וקשר למסורות שמשליכים לרוב גם על תכונות מסויימות, של האדם וגם של משפחתו.

טוב, לאחר שקראתי שוב וניסיתי לעמוד על דעתךרודף מצוות

אני לא חושב שיש מחלוקת ביננו. תקן אותי אם אתה חושב שאני טועה.

בסוף שלילת עדה מסויימת נובעת מפעלים יוצאים של ההשתייכות העדתית, ואם היא על בסיס עצם העדה בלבד - היא אכן שטות.

כך או כך, היכרות ראשונית עם בן/בת של עדה אחרת לא בהכרח מפיגה חששות רלוונטיים. אני מעריך שרוב הפערים העדתיים דווקא מתחדדים אחרי החתונה.

בנימה אישית, אני דווקא ציפיתי לאתגרים משמעותיים בנושא אחרי החתונה, אך בפועל ב"ה חששותיי התנדפו, ואני באופן אירוני משוכנע שדווקא היה לי ולאשתי פחות קל לוּ היינו שנינו מאותהּ העדה.

אך אני מעריך שהמקרה שלי לא מייצג מאד, ויודע על זוגות שאצלם ההתמודדות לא היתה פשוטה.

נכון אין מחלוקת בינינוadvfb

חשוב לי היה לנסח שהעדה היא לא סיבה אלא סימן לחשש.

אני מבין עכשיו שכוונתך היא ככל הנראה לטעוןרודף מצוות

שההבדל בין גזענות - שהיא לא לגיטימית ובין

העדפה אישית/ חשש מפערים על רקע עדתי - שזה לגיטימי, הוא שבגזענות העדה היא סיבה ל'התנגדות' אך גשמדובר בהעדפה לגיטימית של עדה מסויימת, העדה היא רק סימן.

לדעתי, העיסוק בשאלה של סימן מול סיבה אינו מאד רלוונטי.

הרי אני מנחש שאם נתחקר אנשים (דתיים לפחות) שאשכרה מחזיקים בדעות גזעניות דוחות ולא לגיטימות כלפי עדות אחרות בעם ישראל, הם ינסו להצדיק את עמדתם על בסיס נימוקיים שלא נוגעים לסיבה.

הם לא יטענו שאתיופים הם נחותים אשכנזים כי הם אתיופים, אלא כי הם פרימיטיביים.

גזענים יטענו שייקים הם חסרי רגישות, או שמרוקאים הם חסרי אינטלגנציה, שפולנים הם אליטיסטים, שמרוקאים הם עצבניים, שכורדים הם חסרי אינטלגנציה, שתימנים הם חסרי תרבות או פקפקו ביהדותם של רוסים רק על בסיס המבטא.

בכל המקרים האלה ושכמותם העמדה הגזענית (הפנים-יהודית) אינה טוענת לנחיתותם העצמית של בני עדה כזו או אחרת, (=סיבה) אלא מייחסים באופן כללי חבני עדות מסויימות תכונות שליליות על בסיס דעות קדומות מקוממות ובזויות (=סימן).

איך שלא יהיה, גזענות כזאת אינה לגיטימית,

אך העדפת עדה מסויימת כשזה מגיע לזוגיות ' בהחלט יכולה להיות לגיטימית.

יכולה להיות לגיטימיתadvfb

שמדובר בחשש לגיטימי ;)

מפה, שכל אחד יקח את זה לעולם הערכים שלו.

הניסוח של סיבה וסימן בעיני משמעותי גם אם גזעניים לא יודו בזה שהמוצא אצלם היא סיבה. סוף סוף, זה הדבר הרע שבגללו הם גזענים.

כן,טאביאחרונה

אני חושב שזה חלק מרעיון חיפוש על כמה שיותר התאמה בפרטים "שטחיים" וקלים להגדרה.

ייתכן שיש אנשים שמוצפים במיליון הצעות וכדי "להתמקד" אז חותכים על דברים שאפשר לדעת עוד לפני שנצרכים להשקעה רגשית כלשהי, גם כשזה לא בהכרח הגיוני או אומר משהו.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

אשרייך על מה שכתבתאביעד מילוא

האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"

תודה,נגמרו לי השמות

לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?

אנסה להסביראביעד מילוא

הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

יישר כח יפה מאודצמר-ארד

וואוו זה באמת יפה מאוד !!!

בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה

יישר כח

יש כמה צדדים למסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

בדיוק כתבתי לך בפורום נשו"טנגמרו לי השמות

ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה

נכון,

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

עכשיו הגבתי לך גם שם משה

אבל הנושא שם אחר מפה.

הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....

אז מה את רוצה?shindov

מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.

אני רוצה בעיקר מעצמינגמרו לי השמות

לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.

זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.

ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה"

מותר לך לקבל גם ביקורת את יודעתהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 15:25

בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי

ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.

אתחיל מהתייחסות דווקא לסוף דברייךנגמרו לי השמות

כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.

האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).

והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.

ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.

אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏

זה לגבי העניין הזה.

ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:

א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.

אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.

ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.

זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.

וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.

ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.

את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏

וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"

כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).

ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.

זה בדיוק הקטע ..הפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 23:20

אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.

לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק

לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר

צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...

ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.

בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את

השנייה.

זה יותר עניין של דיוק

רק להבהירנגמרו לי השמותאחרונה

לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.

הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.

שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.

הקשר בין התמונה ששמו בראשי לבין התוכן לא קיים 😅נגמרו לי השמות

אפשר להשתמש בתמונה הזו שיותר קשורה (יצרתי אותה כמובן בעזרת AI):

@משה

אני לא בטוח שעט וניר הוא המתחרה של המכשיר הזהמשה

אבל בסדר

(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).

נכון, הבינה תמיד מציעה משום מה מחברת כברירת מחדלנגמרו לי השמות

אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?

(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)

מרווח ותקשורת בין הדייטים-ראיתי שדשו בכך בעבר,ובכלמחדש נעוריי

זאת, קבלו את התנצלותי

אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי).

כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.

נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.

יש כמה ימים בין דייט לדייט.

וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.

אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).

מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...

השאלות הן:

  1. האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?

  2. מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?

    ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.

אם זה מעבר ל3/4 דייטים, כדאי להתחיל לדבר בטלפון.יהודי שואף לטוב

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

למה לשאול אותנו ולא אותה?פצל"פ

כדאי לשלוח הודעותארץ השוקולד

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

אני חושבת שזה ממש נושא שאפשר לפתוח מולה ישירותקל"ת

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

נחמד, מזכיר ליחושבת בקופסא

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

תודה לכל המגיבים, אני מנסה בהודעותמחדש נעוריי

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

בהצלחה רבהארץ השוקולד

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

זה שהיא לא יוזמת בעצמה - לא אומר כלוםadvfb

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

נכוןהפי

תודה, כנציגת הנשים כאן,אולי תעזרי לי לקבל בהירותמחדש נעוריי

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

זה בדרך כלל מה שקורהחושבת בקופסא

אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.

אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.

אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.

תודה, אני גבר, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריי

לשאלתך, היא די פמניסטית , אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...

מה הכוונה?הפי

מה אתה מרגיש שאתה לא יודע

( לא נציגה של אף אחת )

בעיקר, מה גורם לנשים לחכות שהגבר יקח על עצמומחדש נעוריי

את כל היזומה בשלבים הראשונים?

ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...

הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?

מה הכוונה הכל?הפי

אני לא מבינה

את אישרת את התוכן של advfb שאמרמחדש נעוריי

שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...

בדרך כלל זו הצפייהחושבת בקופסא

זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.

אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.

בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.

למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).

אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.

בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.

אז אולי אני אהיה נציג הנשים ;)advfb

דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..

אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.

מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.

חח התקבלתהפי

ישששadvfb

מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.

אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.

תודה תודה.

הישיבה נעולה.

עונהקל"ת

כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.

בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.

מעניין, תודהמחדש נעוריי

זאת בנורמה לרובדרייב

הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.

שים לב לנקודה חשובה:

נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.

לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.

דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.

תודה לך ולכולם...מחדש נעוריי

בעיני, כהכללה הבחורות נותנותadvfb

ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.

זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.

נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.

מעניין, למה לדעתך זה לא נוח להן?מחדש נעוריי

כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?

כנראה גםחושבת בקופסא

ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.

מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?

לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.

לקבוע בעצמי!!!!!הפי

ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!

זה חייב לעבור בידוק שלי חח

וואלהחושבת בקופסא

אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.

לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.

נראלי צריך פשוט כל דבר בפרופורציהקל"ת

לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.

אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.

לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.

פשוט תיהיה מי שאתה

נכוןהפי

אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד

לכן בדרך כלל הגבר מציע 2-3 מקומותadvfb

וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.

זה הכי טוב לא?

ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.

כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'

מסכן הבחורהפי

מזה זה סיוט

מה סיוט? זה כיףadvfbאחרונה

פעם דיברתי עם בחורה פעם ראשונהadvfb

ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.

מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.

בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.

גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.

הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.

בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.

איזה שטויות נוהפי

אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום

יכול להיותadvfb

אבל עדיין זה יותר כיף שהגבר מוצא מקום

שבירת לב תגובתי ודברים שרוצה לשתף התלמיד העייף

אני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב

קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט הדברים עזרו.

אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.

בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.

אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)

אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים, ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש לחזור אני אשקול זאת בחיוב.

ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:

  לאוכלים את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.

    אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!

לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן איתה

   לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.

בהצלחה!ברוקולי

אמן לכל מילה שלךניצן*אחרונה

קראתי הכל

ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר

ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור

מובן לה מאליו דברים שאני עושהחצלה

לא בטוח שהכותרת נכונה, אבל העניין הוא כזה

יוצא עם בחורה מדהימה, כיף לנו ביחד בגדול יש כימיה ומשיכה. ממש תחילת קשר, דייטים בודדים. העניין הוא שמאוד מפריע לי שאני מרגיש שהרבה דברים מובנים לה מאליהם. לצורך העניין אם קונים עכשיו משהו ואני בא לשלם, מאוד חשוב לי שהיא תגיד לי שאולי היא תשלם הפעם או משהו כזה, ואז אני כמובן אסרב ואשלם בעצמי, אבל חשוב לי לדעת שזה לא מובן מאליו. או שמתקפלים וצריך לסחוב דברים או לפנות את הזבל, שלא תחכה שאני אעשה את זה אלא גם תפעל מעצמה ותפנה או תרים, כמובן שביחד, אבל פשוט לא יכול עם התפיסה שאישה היא פרינססה והגבר צריך תמיד לפתוח לה את הדלת וכו. אנחנו רק בהתחלה.

מה עושים עם דבר כזה? זה מוריד לי בקשר קצת תאמת, וזה מבאס כי בלי זה הייתי נראלי בעננים. ומצד שני שייך לדבר איתה על זה? על שותפות כזו בדייטים, שכלום לא מובן מאליו ואנחנו ביחד? לא יודע

אשמח לשמוע מכן/מכם איך אתם רואים את הדברים. אם צריך אפרט יותר.