ונראלי החילוק שלך מרגיע קצת את הדיון למעלה..
רוב האנשים שאני מכיר מתחתנים מתוך מוכנות ללקיחת אחריות, וידאגו לעבוד מהצד בכל מיני דברים, לעזור עם הילדים וכו.
אממה, יש לבנים המון דרישות טכניות - ללמוד טוב, להתגייס רציני (ולצאת מכים)
, להתחתן באיזור גיל 23 (וזה קשור גם לכל מערכת החינוך, הכללית והדתית, כמו שכתבו קצת למעלה, אבל זה באמת דיון אחר וארוך..).
ולצרף לזה את הרצון לכיוון ברור בחיים, ברמה של ממה אתפרנס ומתי אלמד מקצוע, זה יותר מדי לענ"ד.
בעיקר לחברה שיש להם כשרונות ונטיות לב שונות, שלוקח להם זמן להתבשל על משהו מסויים.
וצריך גם לקחת בחשבון, שיש שינויים בחיים - אנשים שהתחתנו במחשבה שיהיו אברכים x שנים, ואחרי כמה זמן היה משבר (במלעיל), או סתם אנשים שמחליפים מקצוע, וזה יכול להיות גם אצל בנות.
ונראלי זו תופעה שתתרחב בעולמנו, הנפשות פחות בנויות לאותה עבודה במשך 50 שנה, לטוב ולרע ואכמ"ל
לכן, העיקר לדעתי הוא לבוא בראש פתוח ולב רגוע, ששני הצדדים בוגרים, אחראים ומודעים לרצון, ליכולת ולכשרון שלהם, ומשם לעוף ביחד
* גם מבנות יש דרישות גבוהות, בעיקר אחרי החתונה, להיות גם בפנים וגם בחוץ, וזה באמת משימה לא פשוטה.
נראלי שאחד הדברים שיכולים לעזור לכולנו, במשימות הנפרדות והמשותפות, זה להרגיע, לא להתקבע על מוסכמות חברתיות ודרישות חיצוניות, ויותר להתחבר לעצמיות שלנו (זו מילה גבוהה אבל הכי מתאימה כאן), באמונה ושמחה
