ביטחון בעצמך, כמו שאת, כבר פחות תרדפי אחרי תשומת לב.

זה נכון..

אבל אני לא חושבת שאני אצליח למצוא כזה דבר...

מהר מאד תמצאי, תמציאי את זה מעצמך.

אוףף אני מבולבלת... אז אם אני עונה לא לעניין...

את יכולה לתת לי דוגמה ?

לדוגמא מעשי חסד.

שאת טובה בהם, לדוגמא, את יודעת שאת טובה בטיפול בילדים, ביחס אליהם, את אוהבת אותם, אז תלכי להתנדב במקום כזה, תהני מההתנדבות, יכירו אותך, תהיה לך חברה שמעריכה אותך, זה ממש ממלא.

איך? מה? מו? מי? 

אני צריכה ליזום את זה.. (עוד בעיה...)

מרגיש לי קצת כאילו את מדובבת אותי...

דרך אגב בת כמה את?

כולנו תלויים ברמה זו או אחרת בתגובה של הסביבה. אבל חשוב שלכל אחד יהיה שממלא ומספק אותו שהוא לא תלוי בסביבה. אחרת הוא פשוט לגמרי תלותי ואין לו אפשרות להרים את עצמו.

(זה מטרת השרשור...)

שלא להגיע למקום של מחיקה עצמית במקום לענווה...

הצורך בתשומת לב הוא צורך אנושי! זה לא נובע לדעתי מגאווה, יש מקרים שזה כן, אבל בגדול, זה צורך בסיסי!! אנחנו בני אדם, שחיים עם אנשים סביבנו, הכי טבעי שנרגיש רצון שישימו לב אלינו!!! זה טוב ונכון לנסות להיות גם אנשים רגישים לסביבה (לדעתי עצם פתיחת השרשור כבר מעידה על רגישות כזאת אצל הפותחת..), אבל זה גם טוב ונכון לרצות צומי ויחס. ואם הצורך הזה מוגזם זה לפעמים דווקא אומר שהיה איזשהו חסך (לפחות אצלי אני מרגישה שזה ככה), ומנסים למלא אותו. אם בן אדם כזה ינסה להפוך לעניו, בקלי קלות הוא עלול למחוק את הצורך הזה שלו, ולדחוק אותו. דברים טובים בד"כ לא יוצאים מלמחוק צרכים וחסכים שלנו.

סליחה אם קצת תקפתי, אני אומרת את זה אחרי תקופה ארוכה שאני מנסה לעבוד על דברים דומים, בדרך נוראה שגרמה לי להיות עצובה ומדוכאת כל הזמן ולשנוא את עצמי.. תקופה נוראית...

ענווה זה לא "אין לי כלום". ענווה זו ההבנה הכי גדולה במעלות שיש לי, אבל יחד עם זאת להבין שהקב"ה נתן לי את זה, וצריך לנצל את זה, ולא להתרברב עם זה.

כל פעם השם שלו מופיע איפשהוא... מי זה?

לניק?(אם לניק אז אני לוקח את זה בענווה)

של יונה ספיר

אותי בכלל....

אבל למה להעריץ בנאדם שלא קיים??

חייבס, חי בספר... 

האמת שאני "סובל" מחוסר הכרה בעצמי, הדחקה של המעלות שלי.

את המעלות שלי, מלהכיר בהם. 

יכול להיות שסתם עשיתי מנמלה פיל ויש את זה לכל אחד. אבל יכול להיות שלא..

נראלי קשה לך מאוד לא לשמוע אותם....

אבל אני כן יודעת את המעלות שלי...

גם לי יש קצת את הקטע הזה

אבל עדיין אני בסדר עם זה

כי זה גם לא בצורה מוגזמת

מה את מרגישה בידיוק?

הלוואי והייתי יודעת מה אני מרגישה..

נוגע לשרשור שלי - צומיסטית. - נוער וגיל ההתבגרות

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....