א. גיל (או טווח גילאים): 0-99 לא כולל. סתם. 17

ב. משהו שאתם אוהבים בעולם: אנשים. ודשא. ושקט. ורעש. תלוי מתי.

ג. מתי גיליתם לראשונה שאתם אר"מניקים (בתקווה שלא רק אצלנו משתמשים בקיצור הזה), ואיך? מי אמר וגו',

ד. משהו (או יותר) שהרגישות שלכם מתבטאת בו: כנ"ל,

אממ, קשה לי קצת עם עומס, זא, חברה של אנשים להרבה זמן, ו אני לא כ"כ טובה בלדבר בגלל זה. גם פיזית, אורות חזקים/ צעקות וכדומה. באופן כללי מוצפות, כי אני חווה הכל, אבל אולי זה כבר קשור יותר לעיניינים של קשב 

ה. משהו טוב ברגישות שלכם, או משהו חיובי שהיא נתנה לכם: יכולת לא לפספס כלום, ו אממ בדר"כ אני שמה לב יותר אם מישהו יכול היה/נפגע ממני.

ו. אנשים מסביבכם מודעים לרגישות שלכם? זה נושא מדובר? הייתם רוצים שזה ישתנה? לא, למה שכן?

ז. משהו שמשמח אתכם לעשות: ללמוד.

ח. איך הי'ה נראה בעינכם עולם אידיא-לי? שמח.

ט. אם הי'ה משהו אחד שיכולתם להסביר לכל העולם, מה הוא הי'ה? ד' מלך. אח"כ- לא ללמוד דברים מהאינטרנט.

א.21

ב. אנשים ודברים יפים

ג. תמיד ידעתי שאני רגישה מאוד אבל פגשתי את המושג לראשונה בגיל 18 וזה שינה לי את החיים באופן כזה או אחר 

ד. תשומת לב לרגשות של אנשים ( באופן הרבה יותר מהנורמה) ויכולת לדעת מה מפריע להם לפני שהם יודעים שמפריע לפעמים , וגם פיזית מגע ושמיעה . כמובן שבסופו של דבר הי בכל דבר בחיים שלי אבל אלה הבולטים שקפצו ראשונים 

ה. אני יכולה לעזור לאנשים 

ו. כן יודעים מדובר בעיקבות הגילוי שלי היו עוד כמה חברות ואמא שגילו את זה שהן HSP

ז.ליצור (תפירה ציור בישול וכו)

ח. יותר איטי בהרבה וכנראה גם פחות תכנולוגי ויותר מחובר לטבע ויותר מחובר לאנשים ומחובר בכללי

ט. וואו קשה לבחור אולי שאנשים הם שונים אולי שלכל אחד יש אחריות על עצמו וחייב ולא פחות או מעבר לא יודעת 

י. הייתי רוצה שהפורום יהיה מקום להעצמה של התכונה הנפלאה הזו (לנו עצמנו ולאנשים שמציצים מבחוץ) וגם מקום לתת ביטוי גם לחלקים היותר מורכבים שלה בלי להרגיש חריג או מכביד אלה שיש תמיכה נעימה. ומקום של שיתוף כלים 

א. גיל (או טווח גילאים): 20+

ב. משהו שאתם אוהבים בעולם: את ה'.

ג. מתי גיליתם לראשונה שאתם אר"מניקים (בתקווה שלא רק אצלנו משתמשים בקיצור הזה), ואיך? כשהייתי ילדה הייתי עדינה ובוגרת לגילי, פה בפורום גיליתי את המונח.

ד. משהו (או יותר) שהרגישות שלכם מתבטאת בו: דברים חודרים לי ללב, מודעות עצמית גבוהה, שוקלת מילים... מבחינה פיזית- קשה לי עם רעשים חזקים, דיבורים גסים, ריחות חזקים, ומסתנוורת בקלות (הבהירות שלי בפלאפון כמעט על הכי נמוך).

ה. משהו טוב ברגישות שלכם, או משהו חיובי שהיא נתנה לכם: היכולת לדעת מתי לומר משהו ואיך, היכולת להיות אמפטית ולשים את עצמי במקום של האחר, המודעות לעצמי- כי הנפש היא מלאת אוצרות, בנוסף אני חושבת שבזכות זה אני מרגישה תלויה בה' וקשורה אליו הרבה יותר מאשר בלעדי הרגישות...

ו. אנשים מסביבכם מודעים לרגישות שלכם? זה נושא מדובר? הייתם רוצים שזה ישתנה? בבית- כן, מבינים שאני רגישה. בחוץ- חושבים שאני ביישנית וחכמה ולא ממש מבינים ממה זה נובע. הייתי רוצה להיות קצת יותר פתוחה בחברה אולי... והאמת שבתור ילדה החברים לא היו מודעים לזה וזה פגע לי בביטחון העצמי. הייתי צריכה שידברו אלי בעדינות, כשהיו צועקים ומקללים הייתי נפגעת.

ז. משהו שמשמח אתכם לעשות: לשיר ולקרוא.

ח. איך הי'ה נראה בעינכם עולם אידיא-לי? עולם של גאולה כמובן, שמלא דעה את השם. לפחות עולם יותר מתחשב וסבלן שמבין שלכל אחד יש עולם פנימי משלו... הלוואי שהייתה אפשרות שהעולם לא יהיה כל כך מוחצן אלא טיפה יותר מופנם ומותאם גם לדברים שקטים ועוצמתיים. שבכיתה יהיו עשר בנות/ בנים ויוכלו לקבל יחס אישי יותר. 

ט. אם הי'ה משהו אחד שיכולתם להסביר לכל העולם, מה הוא הי'ה? תשקיעו במה שאתם עושים, תשקיעו ביחס אחד לשני כי זה כל המטרה של העולם הזה, אל תיצרו לחץ חברתי שלילי...

י. כמה אתם רוצים שהפורום ישמש? מה אתם רוצים לתת ולקבל ממנו? שיתוף אישי, דרכי התמודדות, מבט חיובי

יא. משהו אחר שבא לכם להוסיף (ו סתם כי אני לא אוהבת מספרים עגולים): ה' המלך!

א. גיל (או טווח גילאים): (:

ב. משהו שאתם אוהבים בעולם: 

ירוק ופרחים ואוויר וחיוּת ושמש ורוח. טבע. חיבור פנימי ושקט... אינסוף דברים

ג. מתי גיליתם לראשונה שאתם אר"מניקים (בתקווה שלא רק אצלנו משתמשים בקיצור הזה), ואיך?

נחשפתי למושג פה בפורומים. באזור גיל 14.

האמת שתמיד הרגשתי שאני חווה את העולם אחרת. חזק ועמוק יותר.

בהתחלה הרגשתי שזה חיסרון שלי.. ניסיתי לדכא את זה

אבל כשגיליתי שזה קיים, זו הייתה הקלה עצומה בשבילי... בכיתי מרוב הקלה.

כל היחס שלי וההכלה אל עצמי והרגשות השתנו לטובה

ד. משהו (או יותר) שהרגישות שלכם מתבטאת בו:

באופן אישי, משהו שאני לא יודעת אם הוא קשור אבל הוא גורם לי להצפות כל פעם מחדש; חיכוכים בין אנשים, דיונים לא ברוח טובה, ויכוחים ועימותים - מטריפים אותי

אני כאילו חווה את שני הצדדים ומשתגעת, מוצפת לחלוטין ומותשת כל פעם שנחשפת להתנגשות כזו בין אנשים (גם זרים, ק"ו שקרובים..)

וכמובן, רעשים... המולת אנשים וצפיפות. אורות חזקים. מוזיקה לא מעודנת. מגע. שימת לב מוגברת לתנועות גוף שלי ושל אחרים...

ה. משהו טוב ברגישות שלכם, או משהו חיובי שהיא נתנה לכם:

היכולת להיות ערה לצרכים "סמויים" של אחרים,(ושל עצמי!)

להושיט יד, לעזור להם להרגיש בנוח. כמו"כ - האמפתיה מוגברת  

ו. אנשים מסביבכם מודעים לרגישות שלכם? זה נושא מדובר? הייתם רוצים שזה ישתנה?

לא יודעים בכלל, ממש אף אחד.. שיתפתי עם אנשים בודדים שהיו קרובים אליי במיוחד

הייתי מאוד רוצה שישתנה, אבל מרגישה שלא תהיה מספיק הכלה או הבנה (אפילו זלזול..)

הלוואי הייתה יותר מודעות בעולם באופן כללי

(היו פעמים בהם שיתפתי ואנשים לא הבינו..)

ז. משהו שמשמח אתכם לעשות:

ליצור (ובעיקר מוזיקה ומילים)

ח. איך הי'ה נראה בעינכם עולם אידיא-לי? 

ט. אם הי'ה משהו אחד שיכולתם להסביר לכל העולם, מה הוא הי'ה? אני  😅

י. כמה אתם רוצים שהפורום ישמש? מה אתם רוצים לתת ולקבל ממנו?

פשוט שיהיה. מספיק לדעת שהאנשים כאן מבינים ויודעים על מה אני מדברת..

לעיתים, לנסות להסביר חוויה או סיטואציה למישהו שלא חווה את העולם כמוך.. זה מתסכל

יא. משהו אחר שבא לכם להוסיף (ו סתם כי אני לא אוהבת מספרים עגולים):

תודה שאתם פה ❤️

מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?

זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.

שקוראים לי הרבה במפגשים כאלה

שיחות שלא זורמות

לא מוצאת נושא שיחה

עומדת ולא משתלבת

מרגישה מוזרה

יש לי השבוע כמה אירועים כאלה

ומותשת מלחץ

אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.

זה קורה המון.

מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.

זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.

הרגשתי מוזר, או משועממת  או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.

כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.

אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.

(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)

מהמפגש החברתי, מרגיש ברמה זו או אחרת, אותו דבר. א ת  היא שבוחנת אותם לא הם אותך (ללכת עם הרגשה הזו).

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה

אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

טוב, תלוי מה בעבודה.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי. 

שקשה לך להשתחרר ממנו והוא עדיין כובל אותך... (גם לי יש סיפור כזה)

ממליצה לאמץ מבט נייטרלי על עצמך, כמה שיותר אובייקטיבי. עם עצמנו אנחנו משוחדים, קל לנו להתבוסס ברגשות ולטבוע בהם... אבל זה לופ שפוגע בנו. נסה להפריד רגע בין הקולות בתוכך ולהיות השופט מלמעלה, זה שעושה ביניהם שלום, המבוגר האחראי. לשמוע את קול הרגש, את קול השכל, ולתווך בחמלה. 

אם אפשרי, באמת עדיף ללכת לטיפול. באמת באמת. זה לא חולשה זה חוזק.

אתמול בשבת, רפרפתי מעט ב"עד שליבך יתנגן" - אלומה לב המביאה באופן יוצא מהכלל את

שיטתה של הרבנית ימימה, שהיתה פסיכולוגית וגם , עד כמה שהבנתי, קשורה לתדר רוחני.

ממליצה. יש סדנאות עם מדריכות (אולי גם מדריכים) בשיטה שלה. יש גם מישהי ביוטיוב

שמלמדת. וגם מישהו. איני זוכרת את שמותיהם. מאוד כדאי. מאוד נוגע.

ריגשת, מזדהה איתך, מרגיש את מה שעברת. גם אני עברתי את זה.

וכן, הצהריים קיבלתי תזכורת, אחת מני עשרות, מאז שזה (וזה וזה וגם זה) קרה. אף אחד בעולם לא יבין אותך. אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש, מה מניע אותך לפעול, איזו מילה בדיוק מזכירה לך משהו - שאף אחד לא היה חולם בכלל שקרה...

וזה שורף את הלב ואת הנשמה כל פעם מחדש. וה"נחמת שוטים" היחידה היא שכמעט כולם עברו איזה משהו כזה. אז לפחות אני לא חריג. (ובכל זאת הם לעולם לא יבינו אותי).

אז כן, נגעת בי, אחי. (והפעם בהסכמה)

אני יכול להגיד לך שיש משהו שאין לאנשים אחרים.

אתה היית שם ואתה יכול להדריך אנשים איך לצאת מהצרה הזו.

זו דרך מצויינת להפוך מנטל לנכס.

ואני משוכנע שאתה גם לא באמת נטל, גם אם אתה רואה בעצמך ככזה, יש לך מה להביא לעולם.

מאד מקווה שאתה מקבל טיפול רגשי ... מגיע לך להרגיש טוב...

בירושלים - רח' חירם, ליד רח' בשם ירמיהו.