וכמה זה קשור אצלך למחזור החודשי?

שאז התחלתי לעבוד מהבית בעבודה חדשה ואני משוועת לקצת זמן נורמלי עם עצמי ולקצת פחות עבודה בבית. לא רגילה להכין צהריים כל יום. לא רגילה לאסוף ילדים (רק מפזרת בדרכ), לא רגילה להכל ביחד

בעלי בדרכ מפזר לבד, אבל עד אחרי החגים הם יוצאים בשעות שונות ואם הוא עובד בשעות המוקדמות יותר אצטרך להירתם

אה, וגם הייתה לי עזרה קבועה איתם אחהצ שכרגע לא זמינה לי מכל מיני סיבות

עבודה מהבית

זה לעבוד הרבה יותר קשה

כי אז עושים גם וגם

במקום לשבת במשרד בנחת ולפעמים כבטטה

וגם להתלבש לצאת לנסוע עם מוזיקה לפגוש אנשים

זה אנרגיה אחרת שיכולה לעשות וויב יותר טוב מלהישאר בבית

ובאופן כללי לעבוד להכין אוכל לאסוף ולפזר זה טו מאצ

זה באמת טו מאצ

כמו שאמרתי, בימים כתיקונם אני לא עושה את כל זה בדרכ

יש צהרונים לארוחת צהריים

אני רק מפזרת

ויש לי גם עזרה קבועה

כל ה"קביים" האלה נעלמו לאחרונה ונורא עמוס לי.. צפי החזרה לשגרה זה רק אחרי החגים

מנסה להוריד מעליי ובינתיים לא ככ הולך לי

דווקא בעניין היציאה לעבודה - כמה שהיה נחמד לצאת מהבית, זה לא עבד בשבילי ובלונג ראן לא היה לי טוב

גם עכשיו אני מתלבשת ומתארגנת כמובן

מה שחסר לי זה לא לצאת מהבית, זה זמן לעצמי ועזרה

לקחת יום חופש או יותר

או לצאת אחרי העבודה ומישהו אחר יהיה בבית

לקנות אוכל/ להזמין/ לאכול בחוץ

אם אין קביים תייצרי אותם

הם תמיד קיימים

עניין של תיעדוף

שבא לי. אני לא מעונינת בזה.

אוכל זה כן בעיה ולזה אני יכולה למצוא עזרה, פחות או יותר. מקווה שיקל עליי קצת

בטוח אקח יום חופש. צריכה לראות איך זה מסתדר

לשבת מול הים

שעה שעתיים

זה מנקה את השכל והנפש

לא צריך ללכת לקיצון השני של ימים שלמים בלי עשיה.

קחי יומיים כאלה של חופש מהעבודה.

אני קבוע הייתי לוקחת אחת לכמה זמן יום/יומיים חופש ולא עושה בהם כלום.

אף פעם לא הייתי חולה פיזית אבל הצפה נפשית היא לגמרי סיבה מוצדקת.

פיקים של עומס. וזה בדיוק הזמן הזה עכשיו..

😑

מה זה בעצם אומר

"התדר שלי גבוה"?

מדבר לדבר ממקום למקום

בלי זמן עיבוד ומנוחה

אני רגילה לקצב אחר

הליכה, יוגה, כושר, משהו כזה.

תעשי ניסוי ותראי איך הגוף מרגיש.

כמה פעמים ביום. יזום

בניתי על הרשמה לחדכ אבל עם העומס הנוכחי אין לי איפה לנעוץ ביומן. אוף.

הגוף צריך פעילות פיזית. זה פשוט מה שהוא צריך.

משהו שם מציף אותך. וזה בסדר.

נקודות שאת רוצה וחשוב לך לדבר עליהן כדי שלא תשכחי?

זה בפן הפרקטי

בפן הרגשי - מה יקרה אם לא אמרת או ניסחת משו בצורה x?

למה זה "רודף אותך" גם אחרי? כדאי לעשות בירור

כלומר לא מרוכזת, קשה לענות לילדים שכל שניה קוראים לי אני צריכה את החצי שעה רבע של שקט טוטאלי בד"כ זה לא מתאפשר וקשה לי להיות להכין אוכל לילדים, או להרדים אם זה שעות הערב

אני יודעת שאני צריכה שקט וזה לא מתאפשר לי בבית עם ילדים .

קורה כמעט אחרי כל פגישה או טלפון

לפעמים מצליח יותר להתאפס. לפעמים לא.

היה מצויין כי אז אני יכולה יותר "לפקח" על מה שאני אומרת - כותבת

וגם אי אפשר להפתיע אותי בשאלות שאני צריכה לענות בשלוף, יש לי את הזמן לחשוב קצת לפני ולנסח את התשובה בצורה ברורה נכונה וכנה.

אחד האסונות בעבודה מול בעלי מקצוע חרדים זה שאי אפשר לכתוב להם בווטסאפ וחייבים לדבר איתם. בדיוק מה שאת מתארת.

(אבל יש מעקפים לזה, אם עובדים ארוך טווח).

שאר העולם אני פשוט אומר שאני לא עונה לטלפון וזמין בכתב בשמחה. מתקשרים אליי. לפעמים האינסטינקט שלי עונה ואז אני אומר שאני עסוק ושיכתבו לי. וכשכותבים אני מגיב.

ויש לי ילדים

זה אפשרי אבל דורש התגייסות של בן הזוג וגם יכולת שלך להציף אחרי שהם ישנים הרבה פעמים. זמן הלבד הכי טוב שלי הוא בערב אחרי שהם ישנים אבל זה הרגל של שנים לפני כבר, שערב זה הזמן שלי לשקט

בכלל נשמע שיש לך קושי במעברים. מוכר לי ולכן אני ממליצה להתאים את הםעולות שאת עושה ומקשות עלייך לזמנים בבית

אני גם כותבת זה עוזר לי

נשמע יותר כמו חרדה

וגם פעם שמעתי פודקאסט מרגישה שזה מתאר אותי

יש סיכוי שיש מאפיינים לא חקרתי עד הסוף

אבל כן כל דבר קטן נוגע אליי ואם יש דברים שאצל אחרים זה עובר ליד או מתמוסס אחרי דקה שתיים אצלי זה נוגע בלב נשאר יותר במחשבות .

לשחזר את השיחה עושה לך טוב או רע? לדעתי הלא מקצועית אם זה עושה לך טוב זאת רגישות ואם זה עושה לך רע זאת חרדה, וזה גם לא ממש סותר

זאת אומרת אני מוצפת אחרי השיחה זה דבר אחד

בלי קשר עם אני אחשוב על זה או לא או ישחזר מה בדיוק היה.

בנוסף, כן אני משחזרת דברים שחוויתי ביום גם טובים מאוד, ולפעמים תוך כדי שאני חושבת מה אמרתי בטלפון נזכרת למשל שפיספסתי את העיקר או משהו שכן רציתי להדגיש

זה לא עושה לי רע

זה גם במובן מסויים משהו טוב אולי

ההצפה בכללי אחרי מפגש או שיחה חשובה

מקווה שהובנתי

בטח בתור אמא

אני לא הייתי עומד בזה אין סיכוי

תשימי לב אם זה קורה לך מול כל גורם סמכות או רק במקרים כאלה

חוץ מלהימנע מה הדרכים שלך להתמודד?

משתדלת למצוא פינה שקטה אם מתאפשר

קפה בד"כ עוזר

לשתף בד"כ כלשהי או חברה או סתם לפרוק על הדף

כמובן שלא תמיד יש את הזמן והאפשרות מנסה לבקש מהילדים 10 דקות של שקט ושלא יפנו אליי

זה בד"כ גורם להם הפוך -לפנות יותר 😏

שזה יגרום להם לפנות יותר זה לא באג זה פיצ'ר.

כתיבה ופריקה על הדף זה כלי נפלא, מנקה ומפנה את המוח פשוט לזרוק את כל התודעה פנימה בלי סדר. כל הכאוס שיש, על דף או במחשב, גם כאן יש איזה פורום שאפשר לפרוק בו ובכללי זה פתרון מועדף. בטח עם קפה ובתור הפסקה.

בכללי תקשורת כתובה יכולה לעזור לשיקול דעת, עם זמן לתגובה וחשיבה. אל תעני מיד ותגידי שנוח לך יותר בהודעות.

גם חברה זה עוזר אבל יותר לקטע של "השחזור" ומה יכולנו לומר, לא?

הביצועים אף פעם לא טובים תחת לחץ, אבל אין מה לשים על זה בכלל, הרוב אם לא הכל בראש שלך ולא צריך להיות עם מצפון על זה.

אני מנצח ויכוחים מ-99 במקלחת זה גם עוזר ובכלל לא עובר אף פעם. מה הייתי יכול לומר או מה היה אם

שתקשורת עם אנשים בטלפון, הודעות, ממש מציפים אותי.

דברים שאנשים עושים בלי לחשוב לוקח ממני המון משאבים.

לא יודעת אם זאת חרדה חברתית (שבודאות לי יש)

או איש רגיש מאוד (שזאת בכלל לא הגדרה קלינית מוכרת)

ההגדרה לא כל כל משנה.

את יכולה להמשיך להימנע אבל הימנעות מובילה לבדידות גדולה.

אני עובדת עכשיו על ויסות רגשי

גם כשדברים מציפים להוריד את ההצפה מ10/10 ל8/10 ולאט לאט יותר יותר.

לא מצפה מעצמי להיות "רגילה"

תלמדי ויסות.

התייעצתי קצת עם הצאט

יש גם שיטה טיפולית שלא ניסיתי אבל שמעתי עליה שנקראת DBT (לא CBT)

יש תרגילים פיזיים שעושים בגוף שמפחיתים את החרדה - נשימות כמובן אבל עוד עיסויים עצמיים למינהם.

תתמקדי בויסות ולא בלהיות רגילה.

זאת ה'מתנה' שקיבלת לטוב ולרע ויש דרכים להפחית אותה וליעל אותה.

אני סאקרית של פסיכולוגיה קלינית אבל במקרה כזה מודעות לא מספיקה וצריך הרגעה פיזית לגוף.

בעיקר כשזה שיחות (או הודעות מוקלטות שמעבירות את האנרגיה)

אתמול היתה לי שיחה בעניין הזה וכמה ויסות הוא משמעותי בעולם מציף... עדיין יש לי מה ללמוד, והזכרת לי את מה שמצאתי לפני כמה שנים...

לגבי dbt , לפני כמה שנים נתקלתי בחנות של גוגל באפליקציה שהיא מעין עזרה ראשונה וכלים יישומיים של השיטה הזו, היא נקראת dbt911 והיא גם תורגמה לעברית.

זה באמת משנה חיים

אני בתחילת הדרך עם זה

מה את מרגישה עליו?

הוא גם מאוד ביישן,נסגר ממש עם אנשים לא מוכרים או במקומות המוניים. והוא מאוד נעזר בחפצי מעבר, ממש זקוק להם.

וגם הוא מאוד פגיע וממש לוקח ללב מה שאומרים לו או עושים לו.

וגם הוא מאוד רגיש לסביבה וממש קולט את האחרים ואמפטי בצורה מאוד מיוחדת בגיל שלו.

אמנם נקודת המבט פה היא של המאותגרים ולא של ההורים שלהם. אבל שווה לך לקרוא. יעזור לך להבין אותו.

(יש לי ילד עם חלק מהתסמינים האלה, לא שייך לכתוב פה אבל אפשר בכיף באישי אם ממש תרצי קצת יותר על איך מתמודדים ומה עושים).

איך השינה שלו?

הוא נרדם רק לידנו ובאמצע הלילה עובר לישון על שמיכה על הרצפה בחדר שלנו.

הבן שלי בן 5! ישן איתנו והמטפלת רגשית של הגן אמרה לי שזה יכןל לפתח פחד/רתיעה/חרדה מינית

ככה בקטנה, במפגש הראשון שלכן, לומר לה שהוא ילד רגיש ושתשמחי שהיא תשים לב אליו יותר מהרגיל.

שנית, אם יש אפשרות - תעשי לו היכרות נרחבת עם הגן, עם שלל הפינות שלו, בעיקר השירותים, כולל הסבר מה עושים בכל פינה.

שלישית - הוא משתף אותך בחוויות שלו? אם כן, אז בכל יום אחרי הגן תשאלי אותו בפירוט איך היה היום, מה בדיוק היה בתפילה, במפגש הבוקר, בחצר וכו', ושימי לב לפנים שלו - ככה תוכלי לזהות אם קרה לו משהו קשה ולהתעכב על זה. אם הוא לא משתף - אז אפשר בדרך עקיפה, לשבת איתו ולצייר ומכך להגיע לשיתוף על מה שהיה היום.

וממליצה לך לחפש תכנים של לאה אוירבך, מדריכת הורים בגישה ההיקשרותית שמדברת הרבה על ילדים רגישים. ראיתי שהיא כתבה על הכנת הילדים לשנת הלימודים, אולי זה יוכל לעזור לך.

בהצלחה!

לאה אישה מדהימה ומקצועית, והיא כותבת גם כאמא רגישה מאוד בעצמה וגם כאמא לילדים רגישים מאוד.

והיא גם כותבת בכל מיני מקומות, כמו בהידברות.

אם את רוצה את המספר שלה אז כתבי לי באישי ואתן לך (ואז תוכלי לכתוב לה שאת רוצה לעקוב אחריה).

היא ההצעה הראשונה שם, באתר שלה מופיע גם מספר הטלפון שלה אם תרצי להתייעץ איתה מעבר או לעקוב אחריה.

הייתי מביאה קישור אבל לא יודעת אם מותר ואם זה לא נחשב פרסום אסור.

נשמע שגן קטן, חנמ, יכול חהיות לו נהדר, אם לא השנה אז אפילו לשנה הבאה

הוא גם לא יתקבל אם אין צורך אמיתי לזה.

הבת הרגישה שלי הייתה בגן רגיל שיש בו יחסית מעט בנות (עשרים או פחות) והגננת שם מהממת במיוחד ויודעת לשים לב לכל ילדה בצורה מדהימה, וב"ה היא פרחה שם. (הייתה שם שנתיים ואז בגן חובה הייתה בגן אחר, גם עם גננת מקסימה, אבל גדול יותר וגם היו בו כמה ילדות 'קשות' באותה שנה - והיה לה ממש לא טוב)

בקיצור, ילדים רגישים הם לא ילדים 'מיוחדים' (אני מכירה מקרוב גם את זה), אבל כן הם צריכים יחס אישי יותר מהרגיל, ולכן אם אפשר (אם יש מבחר בסביבה) כדאי לחפש להם גן יחסית קטן ובעיקר לברר היטב על הגננת, שהיא יודעת להכיל ילדים כאלה.

וכרגע, כשהילד כבר רשום ואוטוטו השנה עומדת להתחיל - אז נותר לעשות מה שהצעתי בהודעה הקודמת...

זה דבר רגיל ונורמלי לחלוטין ומיועד לילדים רגילים עם צרכים ספציפיים

נשמע דווקא שבהחלט יקבלו אותו, במיוחד אם הם יתעקשו, לא צריך להיות עם קושי מיוחד בשביל גן חנמ, אני מצטערת היום שלא ניסיתי להכניס את הבת שלי לחנמ כי חשבתי שלא יקבלו, אולי היה מרכך את הקשיים שיש לה היום בבי"ס

ונכון שיש גנים רגילים קטנים עם גננות מכילות אבל לא קל למצוא אותם (וגננות רגילות לא אמורות להתמודד עם זה, עבדתי השנה בגן רגיל שאיזה רבע מהילדים בו היו צריכים חנמ אבל היו שם כי ההורים רואים בחנמ בעיה במקוםצלראות בו פתרון)

והם דורשים שם "הוכחות" בשביל לקבל אישור.

(לצורך העניין - יש לי בת על הרצף האוטיסטי. כשהגענו לוועדה בעירייה הם אמרו שלא רואים עליה שהיא על הרצף, והם מאשרים לנו גן חינוך מיוחד רק מכיוון שהבאנו להם אבחנה ברורה מהתפתחות הילד. ויש לי גם ילדים שהיו בגן שפה - ולא בקלות הסכימו בוועדה לתת לנו אישור לכך. הם בדקו אותם הרבה, רף שהיה ברור שהם לא מדברים בהתאם לגיל, וגם ביקשו טפסים מהגננת בגנון ומקלינאית התקשורת שטיפלה בהם באותה עת.)

ונכון, לא קל למצוא גנים קטנים ומכילים, ולכן נותר לעשות עבודה כאמא מול הגננת ככל האפשר.

אפשר גם לנסות לפנות להתפתחות הילד ולבקש אבחון שיאשר שהילד זקוק לגן מיוחד, אבל זה תהליך ארוך ומתיש, ויש סיכוי שזה לא יעזור בסוף...

אין סיבה שלא יקבלו אותו, אני רואה בחנמ מלא ילדים, רובם אפילו, שממש לא "רואים עליהם" שום דבר.

וזה לא פרוצדורה מאוד רצינית, בטח לא יותר מפרוצדורות אחרות שברור לנו שלא מוותרים עליהן, וזה אחד הדברים שהכי שווים את זה.

זאת דעתי

אני בהחלט חושבת שגן מיוחד זו מתנה למי שזקוק לו, רק יודעת מהניסיון שלי שלא קל להתקבל אליו...

את יכולה להסביר על מה יאשרו לו את זה?

על כל מה שכתבת עליו, בעיקר על זה שהוא נסגר במקומות מציפים (כמו גן גדול) עם אנשים לא מוכרים, במקומות המוניים, זאת אחת ה-סיבות לגן חנמ

אני שונא את הפורמט של "מכירות". כן מבין למה צריך את זה, אבל איכס.

אם יש לך לינק ליוטיוב שאת חושבת שרלוונטי אז תעלי אותו לכאן (פשוט להדביק אותו).

ובכל זאת אניח פה מחשבות שלי.

אם יורשה לשאול, על איזו אי נעימות מדובר?

לא חייבים לקחת לקיצון כדי להסכים לומר לעצמנו:

מותר להרגיש, מותר להביע רגש, מותר לבכות.

מותר לאהוב.

מותר להוקיר ולהכיר תודה.

מותר.

מותר לומר אני אוהב אותך.

מותר לומר אני מתגעגע/ת אליך.

מותר לראות את הטוב ולשמוח בו.

מותר להרגיש כאב וחוסר נעימות ותסכול ואכזבה.

מותר לומר למי שחי לידי, כבר עכשיו "את/ה פלא! איך זכיתי שבחרת להיות חלק משמעותי מחיי!".

מותר לומר ''זה מביך אותי... אבל תדע/י ש...''

זה החיים...

לדעת שעכשיו זה הזמן להרגיש ולבטא ולעמוד מול קשת הרגשות לחבק אותם חזק חזק בפנים ולומר: ''עם כולכם יחד אני עושה צעד ומשתף במה שקורה בלב...".

לא צריך לחכות שיהיה מאוחר מדי, כדי לגלות שלא כזה פשוט לתקשר בין עולמות, ועוד בתקשורת חד צדדית לפעמים...

לא דומה מילה שנאמרת פנים אל פנים או אפילו מעבר לקו, למילה שנאמרת לצד מצבת אבן או נר נשמה.

תאמינו לי...

חיים אחרים לגמרי.

ולגבי 'מה יאמרו עליי בהספד שלי'...

פעם שמעתי משהו בסגנון שאומר :

תבחר היום לחיות את החיים של האדם הזה שידברו עליו.

מי שתהיה היום, הבחירות שלך, המעשים הקטנים והגדולים, החסדים, הקשרים, התנועות של היום, ...

הם שמרכיבים אות לאות את מה שיום אחד יגידו עליך.

לא רק פה, אלא גם למעלה.

ועכשיו זה בידיים שלנו לבנות ולעשות את מה שעוד ידברו בו רק טובות...

התלבטות גדולה אם לשחרר החוצה עכשיו...

טוב, יאלה, נשלח.

הלוואי שמישהו יקבל מזה משהו.

תמיד מותר להרגיש. תמיד.

(רגש זה אמצעי תקשורת, לא גזירת גורל)

ואחר כך אפשר לשים סימן שאלה. ולנסות להבין למה יש לנו צורך כזה.

ואז צריך לקחת את הרגש לשיחה ולא לברוח ממנו.

עלייך/ עליך (לא זיהיתי אם זה כותב או כותבת מהניסוח)

בכל אופן - אני בעד לחיות את החיים עכשיו. בצורה הכי קרובה למי שאני שואפת להיות כבר היום וכל פעם להתקרב ולדייק עוד ועוד. מה גם שזה בסדר אם אנחנו לא הקאפ אוף טי של כולם..

ובינינו, מישו שמע הספד שאומרים בו דברים שאינם טובים? בכל אדם יש טוב ב'ה.

לא צריך אחרים שיעידו, אפשר לעשות עבודה פנימית (וכדאי לדעתי) על ראיית הטוב שבנו, ואת מה שיהיה אחרי 120 להשאיר שם.

שמרגישים חזק ממש מה אחרים חושבים עליהם ואז יותר קשה להתעלם מזה

(אבל אפשרי, צריך לעבוד על זה)

פנימית של מחשבות עצמיות/ חוסר ביטחון/ שיפוטיות/ איך האחר רואה אותי (כשזה באמת איך אני רואה את עצמי בעיניו) כשאני לא מרצה אותו או מתאים את עצמי אליו

היטבת ממני לדייק את זה.

אבל פנימית זה נתפס כ"איך הוא חושב עליי". כשהרבה פעמים לא אכפת לו בכלל.

מוסר שלמדתי מפרשת שבוע אי אז כשעוד הייתי בעניינים

אתה לא מה שאתה חושב שאתה

ואתה לא מה שאחרים חושבים שאתה

אתה מה שאתה חושב שאחרים חושבים שאתה

אבל זו לא חזות האני הכוללת בעיניי אצל רוב האנשים

אתה לא מה שאתה חושב/ חושבים/ חושב שחושבים

אלא מה אתה עושה

לגבי האם זה כדאי - תלוי בפרט חשוב ביותר: האם מדובר ביקרים לך שעדיין בחיים?

אם לא, בהחלט אפשר לנסח הספד. ואפשר אפילו להספיד, אם מוכנים לזה.

אם כן - נראה לי שזה לא כדאי. הסיפור שלו עוד לא הסתיים (והוא יכול להמשיך להפתיע לטובה, לצורך העניין!). טוב מאוד לציין בפני עצמך את ההערכה והאהבה למישהו, ומצוין שזה יתגלגל גם אל ההתנהגות בפועל, אבל לא כדאי לקבע את זה בהספד מסותת - זה עוד לא הזמן.

הכי טבעיים ונורמליים שהראש עושה

המוות בכל הסיפור שולי, סיפור מסגרת.

אתה בעצם שואל כמה אדם מסוים משמעותי לך, מה הוא מוסיף לך לחיים או שאתה שואל את זה על עצמך.

אני טיפוס מילולי יותר וכותב אז זה נוכח אצלי אני כבר כותב הרים וסיפורים, בונה משמעות על כל זה. אין ציניות, יש רגש.

לא בתור הספד בכלל אבל כתיבה ככלי זה נהדר.

אם זה לא כפייתי, כמו כל דבר, זה טוב ומסקרן נכון

הגוף מגיב לפעמים ממש פיזית לכאבים רגשיים. אם את באמצע לפתור את זה וזה נפתר, אז פשוט לתת לכאב להיות שם. מותר לו.

לי אין כ"כ זמן להיות חולה עכשיו..

מנסה לתת לו להיות עד כמה שניתן.

לי יש "הסכם" עם חלק מהדברים המורכבים אצלי. אני עכשיו בעבודה, אל תפריעו לי. אני מסיים לעבוד בשעה 18:00 (נגיד) ואז יהיה זמן בשבילכם. בזמן הזה יוצאים להליכה/בחדר לבד/מה שמרגיש נכון ושם זה הזמן לכל הסיפורים הרגשיים. שם יש זמן להקשיב לעבד לצעוק לקלל אפילו, כל מה שצריך.

לו ומאותת לך שלא טוב לך

את מנסה לא להתייחס והוא בבוף דוחק בך . מוכר לי מאוד

אצלי עד שפתרתי את זה פשוט נתתי לזה מקום ונחתי. אין באמת ברירה כשחולים ולדחוק בעצמך לא יעזור

ברגע שפתרתי לעצמי את השורש - ב'ה זה השתפר פלאים. כבר כמה חודשים לא הרגשתי חולה.

מעודדת אותך להתייחס לזה ולהגיע לשורש. מנסיוני זה כל הזמן חזר.

תרגישי טוב!

Therapy in a Nutshell

לא להסתכל בעמוד הסרטונים אלא ישר לקפוץ לפלייליסטים. יש שם למשל פלייליסט על grounding excercises.

לא ניסיתי אותו כי אני צופה בפלייליסט אחר שלה, אבל זה נשמע לי ממש מבטיח.

בינתיים שמעתי המון על נחשים....לא מצאתי היכן ללחוץ על grounding...... איך מגיעים

לשם?

יישר כוח.

את הצד הפיזי גם - תזונה בריאה, שעות שינה מספיקות, הליכה מבריאה, שתיה מרובה. זה עוזר להתמודד

שזה נובע ממקום רגשי?

לפעמים אנחנו פשוט חולים או חלשים

גם אם זה הגיע ממקום רגשי לא תמיד זה יעבור עם טיפול רגשי או הפוך

כדאי להוריד הילוך להתמקד במעברים

לא לנחות ישר באוטומט לתוך מצבים

מרחבים למינליים

תכתבי הרבה זרקי לשם הכל

אני התרשמתי מהם לטובה. כרטיס קופת חולים. תורים ארוכים.

@אילת השחר

רק חשוב לי לומר שלא יווצר רושם לא נכון, אין לי איזה קשר למאגר מטפלים או למערכת, רק פה ושם קשרים עם אנשים שהכרתי שיכולים לכוון.

אם יש לי יכולת לעזור, אני שמחה.

ואנונימית פותחת השרשור, לא יכולה להבטיח כלום, אבל אם תרצי את מוזמנת לכתוב לי, ובמידה ותהיה לי דרך לעזור אשמח.

יש המון גופים טיפוליים גם בלי עלות או מסובסדים במיוחד לתושבים.

דרך העיריה, הקופה, עמותות וכל מיני

מניח שהוא כן מבין קצת עברית?

המלצות על יואל קסל אלעד - פסיכולוג | דוקטוריטה

אני לא יודע אם הוא מתעסק בכל מה שאתה אומר אבל אתה יכול לשאול אותו ואני לא יודע אם הוא יתאים לך כי אתה מגיב באנונימיות.

אבל שאלת על פסיכולוג מירושלים ונראה מהאינטרנט שהוא מתעסק גם בחלק מהדברים שהזכרת.

למרות שאני אנונימי.

(בכל מקרה, לא מחפש מטפל לקהילה הלהטבי"ת אם זה מה שאתה חושב).

ממש תודה.

אני יודע שהוא פסיכולוג קליני מירושלים, אפשר לרפרף כמה דפים עליו בגוגל יש להם יותר מידע ממה שאני יודע על העבודה שלו.

כך או אחרת אני מאמין שהתאמה בין מטפל למטופל אמורה להיות כמו שידוך, שני הצדדים אמורים להיות מוכרים לפחות באופן כללי למשדך.

אני לא יודע אם אחי מתאים לך או לא כי אני לא יודע מי אתה.

דובר עברית ואנגלית

נמחק לי המספר אבל אני יודעת שהוא עובד גם במכון למרחב : מכון למרחב, מרכז טיפולי רב תחומי | צוות

אפשר אולי לבקש מהם פרטים.

יהודי ירא שמיים שעושה הרבה דברים טובים

בהצלחה!!

יודע/ת באלו שיטות היא מטפל?

מנוסה וחכם. לדעתי הוא גם רב (אם רמת דוסיות רלוונטית), אך לא חייב להיות דוס (או גבר) כדי להיות מטופל אצלו.

מתעסק גם בטיפול פרטני וגם בטיפול זוגי. אני לא יודעת מה אתה מחפש מבחינת נושאי מין, לדעתי הוא לא מטפל מיני, אבל כחלק מטיפול זוגי ברור שיש לו עיסוק כלשהו גם בפן המיני.

יודעת שמגיעים אליו מטופלים עם המיועד/ת לפני אירוסין אם מתלבטים. ייתכן שגם זוגות חיצוניים. והוא עושה פגישה או שתיים לנסות לסייע בהחלטה.

עיניים טובות וחמות.

הייתי מטופלת אצלו (טיפול פרטני בלי קשר ישיר לזוגיות)

הם מאוד עמוסים. אפשר אולי לבקש מהם מספר של פסיכולוג קליני.