אבל זה טבעי ששמים לב לחיסרון הקבוע כשיש ממנו הפוגה,

כמו ששמים לב לטוב הקבוע בזמנים שיש ממנו הפוגה...

אין לי עצות, רק הזדהות.

אולי לנסות יותר לחוות את ההפוגה, ולחשוב איך להפוך אותה לקבועה.

(לפעמים הפוגה עלולה להיות לא חיובית אם היא גורמת להאריך את הקבוע, כדאי לשים גם לזה לב)

נ"ב

הזכרת לי את השיר הזה:

Well, you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love her when you let her go
Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missing home
Only know you love her when you let her go
And you let her go

Staring at the bottom of your glass
Hoping one day you'll make a dream last
But dreams come slow, and they go so fast

You see her when you close your eyes
Maybe one day, you'll understand why
Everything you touch surely dies

But you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love her when you let her go
Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missing home
Only know you love her when you let her go

Staring at the ceiling in the dark
Same old empty feeling in your heart
'Cause love comes slow, and it goes so fast

Well, you see her when you fall asleep
But never to touch and never to keep
'Cause you loved her too much, and you dived too deep

Well, you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love her when you let her go
Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missing home
Only know you love her when you let her go

And you let her go
Oh, oh, mm, oh
And you let her go
Oh, oh, uh, uh
Well, you let her go

'Cause you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love her when you let her go
Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missing home
Only know you love her when you let her go

'Cause you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love her when you let her go
Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missing home
Only know you love her when you let her go
And you let her go

כיוון לדברי הזוהר בפרשת תזריע (דף מז: ) [בתרגום ללשון הקודש, וסליחה על האורך]:

"רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר (קהלת ב): 'וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת' וְגוֹ'. בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת הִסְתַּכַּלְתִּי בְּדִבְרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וְהִשְׁגַּחְתִּי בַחָכְמָה הָרַבָּה שֶׁלּוֹ, וְהִסְתִּיר דְּבָרָיו בְּתוֹכוֹ, לְתוֹךְ הַהֵיכָל הַקָּדוֹשׁ. בְּפָסוּק זֶה יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, לָמָּה אָמַר וְרָאִיתִי אָנִי? וְכִי שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים וְלֹא רוֹאִים אֶת זֶה? אֲפִלּוּ מִי שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ חָכְמָה מִיָּמָיו וְלֹא הִשְׁגִּיחַ בָּהּ, יוֹדֵעַ אֶת זֶה שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, וְהוּא מְשַׁבֵּחַ אֶת עַצְמוֹ וְאוֹמֵר רָאִיתִי אָנִי?...

וְלָמַדְנוּ, וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת. מִן הַסִּכְלוּת מַמָּשׁ בָּאָה תוֹעֶלֶת לַחָכְמָה. שֶׁאִלְמָלֵא לֹא נִמְצְאָה שְׁטוּת בָּעוֹלָם, לֹא נוֹדְעָה הַחָכְמָה וּדְבָרֶיהָ. וְלָמַדְנוּ, חִיּוּב הוּא עַל אָדָם שֶׁלָּמַד חָכְמָה לִלְמֹד מְעַט מִן הַשְּׁטוּת וְלָדַעַת אוֹתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁבָּאָה תוֹעֶלֶת לַחָכְמָה בִּשְׁבִילוֹ, כְּמוֹ שֶׁבָּאָה תוֹעֶלֶת לָאוֹר מִן הַחֲשֵׁכָה. שֶׁאִלְמָלֵא הַחֲשֵׁכָה לֹא נוֹדָע הָאוֹר, וְלֹא בָאָה לָעוֹלָם תּוֹעֶלֶת מִמֶּנּוּ.

שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי אַבָּא, בֹּא וּרְאֵה סוֹד הַדָּבָר, לֹא מְאִירָה הַחָכְמָה שֶׁלְּמַעְלָה וְלֹא נְאוֹרָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַשְּׁטוּת שֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאִלְמָלֵא זֶה, אוֹר וּמִשְׁחָה רַבָּה וְיוֹתֵר לֹא הָיְתָה, וְלֹא נִרְאֲתָה תוֹעַלְתָּהּ שֶׁל הַחָכְמָה, וּמִשּׁוּם הַשְּׁטוּת מֵאִיר יוֹתֵר, וּמְאִירִים לוֹ יוֹתֵר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה, לַחָכְמָה סְתָם, מִן הַסִּכְלוּת סְתָם. וְכָךְ לְמַטָּה, אִלְמָלֵא לֹא הָיְתָה שְׁטוּת מְצוּיָה בָעוֹלָם, לֹא הָיְתָה הַחָכְמָה מְצוּיָה בָעוֹלָם.

וְהַיְנוּ שֶׁרַב הַמְנוּנָא סָבָא, כְּשֶׁהָיוּ לוֹמְדִים מִמֶּנּוּ הַחֲבֵרִים סוֹדוֹת הַחָכְמָה, הָיָה מְסַדֵּר לִפְנֵיהֶם פֶּרֶק שֶׁל דִּבְרֵי שְׁטוּת, כְּדֵי שֶׁתָּבֹא תוֹעֶלֶת לַחָכְמָה בִּשְׁבִילוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (קהלת י): יָקָר מֵחָכְמָה וּמִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט, מִשּׁוּם שֶׁהִיא הַתִּקּוּן שֶׁל הַחָכְמָה וּכְבוֹד הַחָכְמָה. וְעַל זֶה כָּתוּב, וְלִבִּי נֹהֵג בַּחָכְמָה וְלֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת.

כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, תּוֹעֶלֶת הָאוֹר לֹא בָאָה  אֶלָּא מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה. תִּקּוּן הַלָּבָן מַהוּ? הַשָּׁחֹר. אִלְמָלֵא הַשָּׁחֹר לֹא נוֹדָע הַלָּבָן, וּמִשּׁוּם הַשָּׁחֹר מִתְעַלֶּה הַלָּבָן וּמִתְיַקֵּר. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מָשָׁל לְמָתוֹק בְּמַר, שֶׁאֵין יוֹדֵעַ אִישׁ טַעַם הַמָּתוֹק עַד שֶׁטּוֹעֵם אֶת הַמַּר. מִי עוֹשֶׂה אֶת זֶה מָתוֹק? הֱוֵה אוֹמֵר זֶה הַמַּר. וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב (שם ז) גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים. וְכָתוּב טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךְ".

טוב

משהו קטן ומעורפל

כשאדם יוצא רגע מהמציאות של עצמו

ורואה כמה החיים שלו בפער ממה שהוא רוצה

זה הזמן להתמלא רחמים על עצמו

כן, ממש כך

ואז להתפלל מהעומק של זה לה'-

תראה להיכן הגעתי

תעזור לי לצאת מכאן

אני לא במקום שאני יכולה לכתוב תגובה לא ממקום אישי אז תסלח לי...

יצא לי להרגיש הרבה פעמים את מה שכתבת

ובכללי, אתה כ"כ לא לבד, הרבה אנשים מתהלכים עם אותם תחושות, נאבקים לשרוד...

יש כאלה שמדחיקים את זה יותר ויש כאלה שפחות

לדעתי מה שקרה זה שהאמונה בחיים נהייתה פחות טבעית לנו.

אמונה טבעית שאנחנו ראויים, שיש משמעות, שיש ערכים, שלכל מעשה יש פעולה, שהכל מתחשבן ומנוהל מלמעלה, שה' אוהב אותנו והכל לטובה...

שיש יותר ממה שאנחנו רואים

שכל אחד חשוב

נהיה לנו מבט כל כך חיצוני ושטחי,

וכזה עומק של רצון גדול וטוב, של לב רגיש, שרוצה את האמת...

אבל קצת איבדנו את היכולת להקשיב ולקחת ללב בגלל חוסר האמונה

כלום לא מוביל לכלום

שכחנו שיש תקווה...

איך אפשר לחיות ככה?? זה סיוט

לא אנחנו מנהלים את החיים שלנו, רק הוא. נותן הכל. 

מתחילים מלומר תודה, מלראות את הטוב, ואז עולים למקום שלוקחים אחריות על המעשים שלנו, זוכרים כל רגע שה' פה ומנסים לפעול טוב. יש עלינו השגחה מלמעלה זה הדבר היחיד שקיים וצריך להזיז לנו, זו האמת. לא שום דבר אחר שחולף. באמת שמראה חיצוני, מעמד חברתי, כסף, כבוד... זה משחק של ילדים בגן שעוד לא הבינו מה זה לחיות. לחיות זה האמונה. זה הידיעה שיש פה נשמות חלק אלו-ה ממעל שבאו לתקן את עצמן וששואפות למקור הטוב. ה' זה באמת האהבה היחידה. שממנה נובעות כל האהבות גם לעולם כי אתה מבין שהעולם זה השתקפות הרצון שלו. ולא לשכוח שהדרך היא זו שבונה אותך ולא התוצאות... אתה רוצה טוב ואתה תגיע לטוב לאט לאט תעלה קומה בעצם הרצון.

מקוה שמשהו מזה עזר לך. יכול להיות שהלכתי רחוק אבל כמו שכתבתי בהתחלה... אולי זה ממקום אישי אבל גם משהו.

(לא יודעת אם אני מבינה ומכוונת נכון לבעיה שאתה מציג. ואולי זה לא קשור אבל מקווה שזה בכל זאת עוזר..)

שעם האמונה שיש מי שמנהל אותנו, תנסה לצמצם את הפער לכיוון החיובי, עד כמה שזה תלוי בך.

הרבה אמונה שמכל מקום שאתה נמצא בו, גם הכי שפל שיש, אתה יכול להתרומם. וזאת העבודה של כולנו פה בעולם. כל אחד במקום שלו. בקשיים בהם הוא נמצא. 

רבי נחמן אומר:

"כשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה.

וצריך להיות לו שני בקיאות, הינו בקיא ברצוא בקי בשוב, שזהו

בחינת עייל ונפיק בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך.

הינו מי שרוצה לשוב להשם יתברך, צריך לחגור מתניו שיתחזק עצמו בדרכי ה' תמיד,

בין בעליה בין בירידה, שהם בבחינת אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך......

...... כי אי אפשר לזכות לתשובה, כי אם כשבקי שני בקיאות אלו."

התשובה לא מסתכמת בלהצליח להתגבר, להגיע לפסגה ולהיות מסופקים מעצמינו וזהו. אנחנו שם וכל הרעל מאחורה.
בתשובה אמיתית אנחנו צריכים להיות עם ה' ברצוא (בעליה) ובשוב (בירידה). לדעת שהוא איתנו גם בירידה וזה חלק בלתי נפרד מהתשובה!

ואם יש מחשבה כזו של עצבות ודכדוך שנובעת מירידה, תדע שזה יצר הרע בתחפושת של 'אמת' של צדיק שמשקף לך את החולשות שלך, במטרה לשקוע יותר, "הנה, שוב נפלת" אבל תדע שזה השקר. כי האמת לא יכולה להביא אותנו לעצבות, וזו האמת לאמיתה!

וכמה אני בעצמי מנסה להזכיר לי את זה כל הזמן כשאני בעצבות וכמה זה קשה להרים את עצמיך. אבל חשוב חשוב לשנן את זה, כי משם אפשר לעלות ולא מתוך עצבות.

לפעמים צריך רק סולם, מפת דרך קטנה ומאירה

שתעזור לעלות מהמנהרה השחורה עם החורים הקטנים מלמעל

אם אוכל לעזור

מוזמן בשמחה לאישי

נראה שכל אחד צריך. אפשר לשאול איפה אתה למשל מוצא "סולם" כזה?

אני לא יודע אם תוכל לעזור, הייתי מנסה, אבל בכ"מ אני לא יכול לשלוח בגלל שאין לי וותק/ מונה הודעות. אבל אאל"ט  אפשר לשלוח לי ואז נפתח לי לאותה שיחה. 

אך חוששני שהסולם שלי אינו בהכרח בנוי מאותם חומרי גלם כשלך.

שולח

כל פעם שאני מתוסכל, ואני מתחיל להרגיש שרע, אני חושב כמה טוב לי.

כשטוב לי טוב לי באמת.

וכל הזמן טוב לי.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.