אבל זה טבעי ששמים לב לחיסרון הקבוע כשיש ממנו הפוגה,

כמו ששמים לב לטוב הקבוע בזמנים שיש ממנו הפוגה...

אין לי עצות, רק הזדהות.

אולי לנסות יותר לחוות את ההפוגה, ולחשוב איך להפוך אותה לקבועה.

(לפעמים הפוגה עלולה להיות לא חיובית אם היא גורמת להאריך את הקבוע, כדאי לשים גם לזה לב)

נ"ב

הזכרת לי את השיר הזה:

Well, you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love her when you let her go
Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missing home
Only know you love her when you let her go
And you let her go

Staring at the bottom of your glass
Hoping one day you'll make a dream last
But dreams come slow, and they go so fast

You see her when you close your eyes
Maybe one day, you'll understand why
Everything you touch surely dies

But you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love her when you let her go
Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missing home
Only know you love her when you let her go

Staring at the ceiling in the dark
Same old empty feeling in your heart
'Cause love comes slow, and it goes so fast

Well, you see her when you fall asleep
But never to touch and never to keep
'Cause you loved her too much, and you dived too deep

Well, you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love her when you let her go
Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missing home
Only know you love her when you let her go

And you let her go
Oh, oh, mm, oh
And you let her go
Oh, oh, uh, uh
Well, you let her go

'Cause you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love her when you let her go
Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missing home
Only know you love her when you let her go

'Cause you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love her when you let her go
Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missing home
Only know you love her when you let her go
And you let her go

כיוון לדברי הזוהר בפרשת תזריע (דף מז: ) [בתרגום ללשון הקודש, וסליחה על האורך]:

"רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר (קהלת ב): 'וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת' וְגוֹ'. בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת הִסְתַּכַּלְתִּי בְּדִבְרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וְהִשְׁגַּחְתִּי בַחָכְמָה הָרַבָּה שֶׁלּוֹ, וְהִסְתִּיר דְּבָרָיו בְּתוֹכוֹ, לְתוֹךְ הַהֵיכָל הַקָּדוֹשׁ. בְּפָסוּק זֶה יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, לָמָּה אָמַר וְרָאִיתִי אָנִי? וְכִי שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים וְלֹא רוֹאִים אֶת זֶה? אֲפִלּוּ מִי שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ חָכְמָה מִיָּמָיו וְלֹא הִשְׁגִּיחַ בָּהּ, יוֹדֵעַ אֶת זֶה שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, וְהוּא מְשַׁבֵּחַ אֶת עַצְמוֹ וְאוֹמֵר רָאִיתִי אָנִי?...

וְלָמַדְנוּ, וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת. מִן הַסִּכְלוּת מַמָּשׁ בָּאָה תוֹעֶלֶת לַחָכְמָה. שֶׁאִלְמָלֵא לֹא נִמְצְאָה שְׁטוּת בָּעוֹלָם, לֹא נוֹדְעָה הַחָכְמָה וּדְבָרֶיהָ. וְלָמַדְנוּ, חִיּוּב הוּא עַל אָדָם שֶׁלָּמַד חָכְמָה לִלְמֹד מְעַט מִן הַשְּׁטוּת וְלָדַעַת אוֹתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁבָּאָה תוֹעֶלֶת לַחָכְמָה בִּשְׁבִילוֹ, כְּמוֹ שֶׁבָּאָה תוֹעֶלֶת לָאוֹר מִן הַחֲשֵׁכָה. שֶׁאִלְמָלֵא הַחֲשֵׁכָה לֹא נוֹדָע הָאוֹר, וְלֹא בָאָה לָעוֹלָם תּוֹעֶלֶת מִמֶּנּוּ.

שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי אַבָּא, בֹּא וּרְאֵה סוֹד הַדָּבָר, לֹא מְאִירָה הַחָכְמָה שֶׁלְּמַעְלָה וְלֹא נְאוֹרָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַשְּׁטוּת שֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאִלְמָלֵא זֶה, אוֹר וּמִשְׁחָה רַבָּה וְיוֹתֵר לֹא הָיְתָה, וְלֹא נִרְאֲתָה תוֹעַלְתָּהּ שֶׁל הַחָכְמָה, וּמִשּׁוּם הַשְּׁטוּת מֵאִיר יוֹתֵר, וּמְאִירִים לוֹ יוֹתֵר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה, לַחָכְמָה סְתָם, מִן הַסִּכְלוּת סְתָם. וְכָךְ לְמַטָּה, אִלְמָלֵא לֹא הָיְתָה שְׁטוּת מְצוּיָה בָעוֹלָם, לֹא הָיְתָה הַחָכְמָה מְצוּיָה בָעוֹלָם.

וְהַיְנוּ שֶׁרַב הַמְנוּנָא סָבָא, כְּשֶׁהָיוּ לוֹמְדִים מִמֶּנּוּ הַחֲבֵרִים סוֹדוֹת הַחָכְמָה, הָיָה מְסַדֵּר לִפְנֵיהֶם פֶּרֶק שֶׁל דִּבְרֵי שְׁטוּת, כְּדֵי שֶׁתָּבֹא תוֹעֶלֶת לַחָכְמָה בִּשְׁבִילוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (קהלת י): יָקָר מֵחָכְמָה וּמִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט, מִשּׁוּם שֶׁהִיא הַתִּקּוּן שֶׁל הַחָכְמָה וּכְבוֹד הַחָכְמָה. וְעַל זֶה כָּתוּב, וְלִבִּי נֹהֵג בַּחָכְמָה וְלֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת.

כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, תּוֹעֶלֶת הָאוֹר לֹא בָאָה  אֶלָּא מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה. תִּקּוּן הַלָּבָן מַהוּ? הַשָּׁחֹר. אִלְמָלֵא הַשָּׁחֹר לֹא נוֹדָע הַלָּבָן, וּמִשּׁוּם הַשָּׁחֹר מִתְעַלֶּה הַלָּבָן וּמִתְיַקֵּר. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מָשָׁל לְמָתוֹק בְּמַר, שֶׁאֵין יוֹדֵעַ אִישׁ טַעַם הַמָּתוֹק עַד שֶׁטּוֹעֵם אֶת הַמַּר. מִי עוֹשֶׂה אֶת זֶה מָתוֹק? הֱוֵה אוֹמֵר זֶה הַמַּר. וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב (שם ז) גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים. וְכָתוּב טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךְ".

טוב

משהו קטן ומעורפל

כשאדם יוצא רגע מהמציאות של עצמו

ורואה כמה החיים שלו בפער ממה שהוא רוצה

זה הזמן להתמלא רחמים על עצמו

כן, ממש כך

ואז להתפלל מהעומק של זה לה'-

תראה להיכן הגעתי

תעזור לי לצאת מכאן

אני לא במקום שאני יכולה לכתוב תגובה לא ממקום אישי אז תסלח לי...

יצא לי להרגיש הרבה פעמים את מה שכתבת

ובכללי, אתה כ"כ לא לבד, הרבה אנשים מתהלכים עם אותם תחושות, נאבקים לשרוד...

יש כאלה שמדחיקים את זה יותר ויש כאלה שפחות

לדעתי מה שקרה זה שהאמונה בחיים נהייתה פחות טבעית לנו.

אמונה טבעית שאנחנו ראויים, שיש משמעות, שיש ערכים, שלכל מעשה יש פעולה, שהכל מתחשבן ומנוהל מלמעלה, שה' אוהב אותנו והכל לטובה...

שיש יותר ממה שאנחנו רואים

שכל אחד חשוב

נהיה לנו מבט כל כך חיצוני ושטחי,

וכזה עומק של רצון גדול וטוב, של לב רגיש, שרוצה את האמת...

אבל קצת איבדנו את היכולת להקשיב ולקחת ללב בגלל חוסר האמונה

כלום לא מוביל לכלום

שכחנו שיש תקווה...

איך אפשר לחיות ככה?? זה סיוט

לא אנחנו מנהלים את החיים שלנו, רק הוא. נותן הכל. 

מתחילים מלומר תודה, מלראות את הטוב, ואז עולים למקום שלוקחים אחריות על המעשים שלנו, זוכרים כל רגע שה' פה ומנסים לפעול טוב. יש עלינו השגחה מלמעלה זה הדבר היחיד שקיים וצריך להזיז לנו, זו האמת. לא שום דבר אחר שחולף. באמת שמראה חיצוני, מעמד חברתי, כסף, כבוד... זה משחק של ילדים בגן שעוד לא הבינו מה זה לחיות. לחיות זה האמונה. זה הידיעה שיש פה נשמות חלק אלו-ה ממעל שבאו לתקן את עצמן וששואפות למקור הטוב. ה' זה באמת האהבה היחידה. שממנה נובעות כל האהבות גם לעולם כי אתה מבין שהעולם זה השתקפות הרצון שלו. ולא לשכוח שהדרך היא זו שבונה אותך ולא התוצאות... אתה רוצה טוב ואתה תגיע לטוב לאט לאט תעלה קומה בעצם הרצון.

מקוה שמשהו מזה עזר לך. יכול להיות שהלכתי רחוק אבל כמו שכתבתי בהתחלה... אולי זה ממקום אישי אבל גם משהו.

(לא יודעת אם אני מבינה ומכוונת נכון לבעיה שאתה מציג. ואולי זה לא קשור אבל מקווה שזה בכל זאת עוזר..)

שעם האמונה שיש מי שמנהל אותנו, תנסה לצמצם את הפער לכיוון החיובי, עד כמה שזה תלוי בך.

הרבה אמונה שמכל מקום שאתה נמצא בו, גם הכי שפל שיש, אתה יכול להתרומם. וזאת העבודה של כולנו פה בעולם. כל אחד במקום שלו. בקשיים בהם הוא נמצא. 

רבי נחמן אומר:

"כשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה.

וצריך להיות לו שני בקיאות, הינו בקיא ברצוא בקי בשוב, שזהו

בחינת עייל ונפיק בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך.

הינו מי שרוצה לשוב להשם יתברך, צריך לחגור מתניו שיתחזק עצמו בדרכי ה' תמיד,

בין בעליה בין בירידה, שהם בבחינת אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך......

...... כי אי אפשר לזכות לתשובה, כי אם כשבקי שני בקיאות אלו."

התשובה לא מסתכמת בלהצליח להתגבר, להגיע לפסגה ולהיות מסופקים מעצמינו וזהו. אנחנו שם וכל הרעל מאחורה.
בתשובה אמיתית אנחנו צריכים להיות עם ה' ברצוא (בעליה) ובשוב (בירידה). לדעת שהוא איתנו גם בירידה וזה חלק בלתי נפרד מהתשובה!

ואם יש מחשבה כזו של עצבות ודכדוך שנובעת מירידה, תדע שזה יצר הרע בתחפושת של 'אמת' של צדיק שמשקף לך את החולשות שלך, במטרה לשקוע יותר, "הנה, שוב נפלת" אבל תדע שזה השקר. כי האמת לא יכולה להביא אותנו לעצבות, וזו האמת לאמיתה!

וכמה אני בעצמי מנסה להזכיר לי את זה כל הזמן כשאני בעצבות וכמה זה קשה להרים את עצמיך. אבל חשוב חשוב לשנן את זה, כי משם אפשר לעלות ולא מתוך עצבות.

לפעמים צריך רק סולם, מפת דרך קטנה ומאירה

שתעזור לעלות מהמנהרה השחורה עם החורים הקטנים מלמעל

אם אוכל לעזור

מוזמן בשמחה לאישי

נראה שכל אחד צריך. אפשר לשאול איפה אתה למשל מוצא "סולם" כזה?

אני לא יודע אם תוכל לעזור, הייתי מנסה, אבל בכ"מ אני לא יכול לשלוח בגלל שאין לי וותק/ מונה הודעות. אבל אאל"ט  אפשר לשלוח לי ואז נפתח לי לאותה שיחה. 

אך חוששני שהסולם שלי אינו בהכרח בנוי מאותם חומרי גלם כשלך.

שולח

כל פעם שאני מתוסכל, ואני מתחיל להרגיש שרע, אני חושב כמה טוב לי.

כשטוב לי טוב לי באמת.

וכל הזמן טוב לי.

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי