אבל זה טבעי ששמים לב לחיסרון הקבוע כשיש ממנו הפוגה,

כמו ששמים לב לטוב הקבוע בזמנים שיש ממנו הפוגה...

אין לי עצות, רק הזדהות.

אולי לנסות יותר לחוות את ההפוגה, ולחשוב איך להפוך אותה לקבועה.

(לפעמים הפוגה עלולה להיות לא חיובית אם היא גורמת להאריך את הקבוע, כדאי לשים גם לזה לב)

נ"ב

הזכרת לי את השיר הזה:

Well, you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love her when you let her go
Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missing home
Only know you love her when you let her go
And you let her go

Staring at the bottom of your glass
Hoping one day you'll make a dream last
But dreams come slow, and they go so fast

You see her when you close your eyes
Maybe one day, you'll understand why
Everything you touch surely dies

But you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love her when you let her go
Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missing home
Only know you love her when you let her go

Staring at the ceiling in the dark
Same old empty feeling in your heart
'Cause love comes slow, and it goes so fast

Well, you see her when you fall asleep
But never to touch and never to keep
'Cause you loved her too much, and you dived too deep

Well, you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love her when you let her go
Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missing home
Only know you love her when you let her go

And you let her go
Oh, oh, mm, oh
And you let her go
Oh, oh, uh, uh
Well, you let her go

'Cause you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love her when you let her go
Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missing home
Only know you love her when you let her go

'Cause you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love her when you let her go
Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missing home
Only know you love her when you let her go
And you let her go

כיוון לדברי הזוהר בפרשת תזריע (דף מז: ) [בתרגום ללשון הקודש, וסליחה על האורך]:

"רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר (קהלת ב): 'וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת' וְגוֹ'. בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת הִסְתַּכַּלְתִּי בְּדִבְרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וְהִשְׁגַּחְתִּי בַחָכְמָה הָרַבָּה שֶׁלּוֹ, וְהִסְתִּיר דְּבָרָיו בְּתוֹכוֹ, לְתוֹךְ הַהֵיכָל הַקָּדוֹשׁ. בְּפָסוּק זֶה יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, לָמָּה אָמַר וְרָאִיתִי אָנִי? וְכִי שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים וְלֹא רוֹאִים אֶת זֶה? אֲפִלּוּ מִי שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ חָכְמָה מִיָּמָיו וְלֹא הִשְׁגִּיחַ בָּהּ, יוֹדֵעַ אֶת זֶה שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, וְהוּא מְשַׁבֵּחַ אֶת עַצְמוֹ וְאוֹמֵר רָאִיתִי אָנִי?...

וְלָמַדְנוּ, וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת. מִן הַסִּכְלוּת מַמָּשׁ בָּאָה תוֹעֶלֶת לַחָכְמָה. שֶׁאִלְמָלֵא לֹא נִמְצְאָה שְׁטוּת בָּעוֹלָם, לֹא נוֹדְעָה הַחָכְמָה וּדְבָרֶיהָ. וְלָמַדְנוּ, חִיּוּב הוּא עַל אָדָם שֶׁלָּמַד חָכְמָה לִלְמֹד מְעַט מִן הַשְּׁטוּת וְלָדַעַת אוֹתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁבָּאָה תוֹעֶלֶת לַחָכְמָה בִּשְׁבִילוֹ, כְּמוֹ שֶׁבָּאָה תוֹעֶלֶת לָאוֹר מִן הַחֲשֵׁכָה. שֶׁאִלְמָלֵא הַחֲשֵׁכָה לֹא נוֹדָע הָאוֹר, וְלֹא בָאָה לָעוֹלָם תּוֹעֶלֶת מִמֶּנּוּ.

שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי אַבָּא, בֹּא וּרְאֵה סוֹד הַדָּבָר, לֹא מְאִירָה הַחָכְמָה שֶׁלְּמַעְלָה וְלֹא נְאוֹרָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַשְּׁטוּת שֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאִלְמָלֵא זֶה, אוֹר וּמִשְׁחָה רַבָּה וְיוֹתֵר לֹא הָיְתָה, וְלֹא נִרְאֲתָה תוֹעַלְתָּהּ שֶׁל הַחָכְמָה, וּמִשּׁוּם הַשְּׁטוּת מֵאִיר יוֹתֵר, וּמְאִירִים לוֹ יוֹתֵר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה, לַחָכְמָה סְתָם, מִן הַסִּכְלוּת סְתָם. וְכָךְ לְמַטָּה, אִלְמָלֵא לֹא הָיְתָה שְׁטוּת מְצוּיָה בָעוֹלָם, לֹא הָיְתָה הַחָכְמָה מְצוּיָה בָעוֹלָם.

וְהַיְנוּ שֶׁרַב הַמְנוּנָא סָבָא, כְּשֶׁהָיוּ לוֹמְדִים מִמֶּנּוּ הַחֲבֵרִים סוֹדוֹת הַחָכְמָה, הָיָה מְסַדֵּר לִפְנֵיהֶם פֶּרֶק שֶׁל דִּבְרֵי שְׁטוּת, כְּדֵי שֶׁתָּבֹא תוֹעֶלֶת לַחָכְמָה בִּשְׁבִילוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (קהלת י): יָקָר מֵחָכְמָה וּמִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט, מִשּׁוּם שֶׁהִיא הַתִּקּוּן שֶׁל הַחָכְמָה וּכְבוֹד הַחָכְמָה. וְעַל זֶה כָּתוּב, וְלִבִּי נֹהֵג בַּחָכְמָה וְלֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת.

כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, תּוֹעֶלֶת הָאוֹר לֹא בָאָה  אֶלָּא מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה. תִּקּוּן הַלָּבָן מַהוּ? הַשָּׁחֹר. אִלְמָלֵא הַשָּׁחֹר לֹא נוֹדָע הַלָּבָן, וּמִשּׁוּם הַשָּׁחֹר מִתְעַלֶּה הַלָּבָן וּמִתְיַקֵּר. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מָשָׁל לְמָתוֹק בְּמַר, שֶׁאֵין יוֹדֵעַ אִישׁ טַעַם הַמָּתוֹק עַד שֶׁטּוֹעֵם אֶת הַמַּר. מִי עוֹשֶׂה אֶת זֶה מָתוֹק? הֱוֵה אוֹמֵר זֶה הַמַּר. וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב (שם ז) גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים. וְכָתוּב טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךְ".

טוב

משהו קטן ומעורפל

כשאדם יוצא רגע מהמציאות של עצמו

ורואה כמה החיים שלו בפער ממה שהוא רוצה

זה הזמן להתמלא רחמים על עצמו

כן, ממש כך

ואז להתפלל מהעומק של זה לה'-

תראה להיכן הגעתי

תעזור לי לצאת מכאן

אני לא במקום שאני יכולה לכתוב תגובה לא ממקום אישי אז תסלח לי...

יצא לי להרגיש הרבה פעמים את מה שכתבת

ובכללי, אתה כ"כ לא לבד, הרבה אנשים מתהלכים עם אותם תחושות, נאבקים לשרוד...

יש כאלה שמדחיקים את זה יותר ויש כאלה שפחות

לדעתי מה שקרה זה שהאמונה בחיים נהייתה פחות טבעית לנו.

אמונה טבעית שאנחנו ראויים, שיש משמעות, שיש ערכים, שלכל מעשה יש פעולה, שהכל מתחשבן ומנוהל מלמעלה, שה' אוהב אותנו והכל לטובה...

שיש יותר ממה שאנחנו רואים

שכל אחד חשוב

נהיה לנו מבט כל כך חיצוני ושטחי,

וכזה עומק של רצון גדול וטוב, של לב רגיש, שרוצה את האמת...

אבל קצת איבדנו את היכולת להקשיב ולקחת ללב בגלל חוסר האמונה

כלום לא מוביל לכלום

שכחנו שיש תקווה...

איך אפשר לחיות ככה?? זה סיוט

לא אנחנו מנהלים את החיים שלנו, רק הוא. נותן הכל. 

מתחילים מלומר תודה, מלראות את הטוב, ואז עולים למקום שלוקחים אחריות על המעשים שלנו, זוכרים כל רגע שה' פה ומנסים לפעול טוב. יש עלינו השגחה מלמעלה זה הדבר היחיד שקיים וצריך להזיז לנו, זו האמת. לא שום דבר אחר שחולף. באמת שמראה חיצוני, מעמד חברתי, כסף, כבוד... זה משחק של ילדים בגן שעוד לא הבינו מה זה לחיות. לחיות זה האמונה. זה הידיעה שיש פה נשמות חלק אלו-ה ממעל שבאו לתקן את עצמן וששואפות למקור הטוב. ה' זה באמת האהבה היחידה. שממנה נובעות כל האהבות גם לעולם כי אתה מבין שהעולם זה השתקפות הרצון שלו. ולא לשכוח שהדרך היא זו שבונה אותך ולא התוצאות... אתה רוצה טוב ואתה תגיע לטוב לאט לאט תעלה קומה בעצם הרצון.

מקוה שמשהו מזה עזר לך. יכול להיות שהלכתי רחוק אבל כמו שכתבתי בהתחלה... אולי זה ממקום אישי אבל גם משהו.

(לא יודעת אם אני מבינה ומכוונת נכון לבעיה שאתה מציג. ואולי זה לא קשור אבל מקווה שזה בכל זאת עוזר..)

שעם האמונה שיש מי שמנהל אותנו, תנסה לצמצם את הפער לכיוון החיובי, עד כמה שזה תלוי בך.

הרבה אמונה שמכל מקום שאתה נמצא בו, גם הכי שפל שיש, אתה יכול להתרומם. וזאת העבודה של כולנו פה בעולם. כל אחד במקום שלו. בקשיים בהם הוא נמצא. 

רבי נחמן אומר:

"כשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה.

וצריך להיות לו שני בקיאות, הינו בקיא ברצוא בקי בשוב, שזהו

בחינת עייל ונפיק בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך.

הינו מי שרוצה לשוב להשם יתברך, צריך לחגור מתניו שיתחזק עצמו בדרכי ה' תמיד,

בין בעליה בין בירידה, שהם בבחינת אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך......

...... כי אי אפשר לזכות לתשובה, כי אם כשבקי שני בקיאות אלו."

התשובה לא מסתכמת בלהצליח להתגבר, להגיע לפסגה ולהיות מסופקים מעצמינו וזהו. אנחנו שם וכל הרעל מאחורה.
בתשובה אמיתית אנחנו צריכים להיות עם ה' ברצוא (בעליה) ובשוב (בירידה). לדעת שהוא איתנו גם בירידה וזה חלק בלתי נפרד מהתשובה!

ואם יש מחשבה כזו של עצבות ודכדוך שנובעת מירידה, תדע שזה יצר הרע בתחפושת של 'אמת' של צדיק שמשקף לך את החולשות שלך, במטרה לשקוע יותר, "הנה, שוב נפלת" אבל תדע שזה השקר. כי האמת לא יכולה להביא אותנו לעצבות, וזו האמת לאמיתה!

וכמה אני בעצמי מנסה להזכיר לי את זה כל הזמן כשאני בעצבות וכמה זה קשה להרים את עצמיך. אבל חשוב חשוב לשנן את זה, כי משם אפשר לעלות ולא מתוך עצבות.

לפעמים צריך רק סולם, מפת דרך קטנה ומאירה

שתעזור לעלות מהמנהרה השחורה עם החורים הקטנים מלמעל

אם אוכל לעזור

מוזמן בשמחה לאישי

נראה שכל אחד צריך. אפשר לשאול איפה אתה למשל מוצא "סולם" כזה?

אני לא יודע אם תוכל לעזור, הייתי מנסה, אבל בכ"מ אני לא יכול לשלוח בגלל שאין לי וותק/ מונה הודעות. אבל אאל"ט  אפשר לשלוח לי ואז נפתח לי לאותה שיחה. 

אך חוששני שהסולם שלי אינו בהכרח בנוי מאותם חומרי גלם כשלך.

שולח

כל פעם שאני מתוסכל, ואני מתחיל להרגיש שרע, אני חושב כמה טוב לי.

כשטוב לי טוב לי באמת.

וכל הזמן טוב לי.

יש לך בעיה עם צורה שבה עובד מדבר ללקוח?

סבבה, אז תדברי על זה עם האחראי.

לציין את הדת/לאום של הצדדים פשוט לא רלוונטי.

אם חרדי יירק על ערבי בסופר, את מצפה שהערבי לא יבקש להוציאו? את תתמכי אוטומטית ביהודי?

זה פשוט לא רלוונטי.

ובגלל שאין לך מושג איך זה התחיל, כמו שאת בעצמך כתבת, באמת לא היית צריכה להתערב.

אם כבר בחרת להתערב, את היית צריכה לנסות ולהרגיע את האווירה, ולא לחמם את האווירה עם דיבור גזעני.

הכי מצחיק / עצוב:

את חיממת את האווירה.

העובדים הערבים, לדברייך, באו להרגיע והיו בסדר גמור. ועדיין את מתלוננת עליהם, ולא על עצמך, בגלל עצם זה שהם ערבים...

ואז היא לא יכולה להגיד לו כלום כי היא ערביה?

נשמה. אפשר לדון על העסקת ערבים בעסקים יהודיים.

דיון לגיטימי.

אבל את מודה שאת לא יודעת מה היה שם, ושהיה נראה שהחרדי עשה משהו לא בסדר לעובדת הערבייה. והיא ביקשה ממנו לצאת מהחנות. נכון, יכול להיות שלא היה שם כלום והוא היה באמת בסדר ולא עשה כלום.

אבל הטענה שלך היא- היא ערביה אז היא לא יכולה להגיד לו לצאת לא משנה מה קרה ?

הזיה. 

אני ממש לא חושבת שיהודי יכול לעשות מה שהוא רוצה ואתמוך בו אוטומטית.

רק לשם השוואה- לפני כמה שנים נסעתי באוטובוס, זוג חרדי היה עם תינוק צורח המון זמן והיה נראה שלא ממש מטריד אותם, באיזשהו שלב הנהג הערבי פנה אליהם ואמר שהוא לא יכול להמשיך ככה שיטפלו בזה, חרדי מבוגר שישב ליד התחיל לקרוא לו בזלזול - "אל תגיד להם מה לעשות!" וכו, ואני מיד התערבתי ולא זוכרת מה בדיוק אמרתי אבל בקטע של- הנהג דיבר ממש בכבוד, אל תדבר אליו ככה, וכו.

כמו שציינתי- היה אפשר לראות שהקופאית הראשית ממש לא מתרגשת ממה שהעובדת אמרה, היא ותיקה והיא מאד הגונה וזה מלמד אותי שלא קרה משהו מסעיר. החרדי גם התעקש- תסתכלי במצלמות תראי שלא היה כלום והיא אמרה שאין לה מי שיסתכל במצלמות אז פשוט שיתנצל והוא אמר- אז ביקשתי, ואני מבקש שוב- סליחה. 

לשמוע מהצד עדיין את הערבייה ממשיכה להגיד לו - "אז תצא מהחנות!" בכזה טון של בעלת בית, בכזו חוצפה ויהירות נשמע לכם תקין? בלי קשר אפילו לפוליטיקה- זה לא תקין שעובד מדבר ככה. ולא תקין שהקופאית לא מעמידה אותה במקום. אז התערבתי, והצרחות המוגזמות שלה זה תקין? 

להגיד שאני 'חיממתי' את האוירה זה בדיחה. נכון שלא ניסיתי להרגיע, אבל אני עומדת מאחורי מה שאמרתי. לא תקין שעובדת תדבר ככה. ועוד יותר לא תקין שעובדת ערבייה תדבר ככה, כי היא לא בעלת בית פה, ועוד יותר לא תקין שאם נזרק אליה משפט מעליב נוסף היא תפתח בצרחות נוראיות.

אבל לא מובן איך זה קשור שהיא ערביה?

איך את יודעת מה הלך שם? ואם הוא הטריד אותה והיא הגנה עליה?

כי היא ערביה אז היא בטוח אשמה וטועה?

בס"ד

דיברתי עם מוקדנית כדי לקבוע תור איזשהו, וביקשתי  לא עם רופא ערבי,

היא קבעה לי תור עם רופא יהודי ואני (באנחת רווחה), שמחתי ב ק ו ל

שתודה ושלפי השם הוא יהודי.

לפתע, הבזיקה מחשבה בראשי, ושאלתי אותה לשמה.

בקיצור, שם ערבי מובהק והיה לי   מ   א   ד  לא נעים.

התנצלתי ווביקשתי סליחה. היא ענתה שהכל טוב

ושהיא בוגרת ושאין צורך להתנצל.

אולי זו היתה חנופה כי אמרתי לה שיש צורך דווקא

וגמגמתי משהו על בגלל המצב וכו'....

אבל היא היתה מאוד נעימה וסבלנית. זה לא אותו

נסיון שהיה לך.

רובם ורובן שונאי ישראל. אין ספק בכך, אבל לדבר

לא יפה, להעליב, לדרוך להם על הרצפה הרטובה

כשהם מנקים ללא התחשבות (חברה סיפרה לי) -

לזרוק אשפה על הרצפה כי  ה  ם   ינקו הגויים

האלה....לא נראה לי שזה יפה וראוי (ואין ספק

שזה מיטיב עם המידות שלנו...).

שזה   ל  א   מיטיב עם המידות שלנו.

רק באתי לומר סחטיין על האומץ והרצון להביא צדק. ושתלכי לסופרים אחרים..

לחנויות כאלה שמעסיקים ערבים

וגם נמנעת מלהעסיק אותם או לקנות מהם

ברור שצריך לגרש אותם מהארץ שלנו, לפחות את אלה שנגדנו.

אבל מריבות בקטנות בתוך סופר לא יקדמו את המטרה הזאת.

עדיף פשוט לשכנע יהודים להצביע לבן גביר וככה יהיה לנו יותר כוח להגיע למטרה.

אני לא הייתי הולכת רחוק. בס"כ אדם שזלזל ופגע בעובדת, זה לגיטימי שיבקש סליחה וזה באמת מגיע לה, ואפילו זה מצופה ממנו. על אחת כמה וכמה כשהוא בחזות חרדית. אין מצווה להיות גס רוח. גם לא לערבים.

התגובה שלה גם כן לגיטימית היא לא אמרה שלא יעשה את הקניה אלא שיסיים את הקנייה וילך. למה, הוא תכנן להישאר בסופר?

אני מסכימה איתך על הבעיתיות בכללי שהערבים הם נותני שירות ואני בעצמי נתקלתי בבעיות של זה אבל מה שהצגת זה לא קשור לערבי-יהודי ואני גם חושבת שלא היית צריכה להגיב איך שהגבת, את לא יודעת מה קרה ואת ישר האשמת את הערביה ב"ערביות" שלה.

וגם זה שאישה יהודיה מנהלת את האירוע אז את מבינה שהכל בסדר ואין כאן איזה השתלטות ערבית.

אבל בס"כ נורא יפה האכפתיות שלך לנושא ועל המוכנות להירתם בשביל לעזור לאיש. 

אולי ביי מי

למרות ש90 זה לא הרבה לשובר

אפשר סתם להכין אוכל מפנק שיראו שזוכרים אותם...

לא הייתי אומר שאפשר לקנות חצי שוק ב86 ש"ח

אולי 2 בורקס בבא + לימודה

בכל שאר השבוע רק הסגור המקורה פתוח, והוא קטן ויקר יותר.

תכלס, אולי תקנו להם בורקס

לא היו יותר מדי אנשים ותנועה

אם אתה רוצה להגיע אליהם, סע דרך בארות יצחק, יש שם קניון פתוח של עודפים. או שתעבור דרך צומת בילו. (תלוי מאיזה כיוון אתה מגיע) תמצא שם בטח איזה כלי או משהו ב90 שח שייראה יפה.

אם אתם יותר בעניין של יציאה  אז יש כמה אטרקציות לגיל 50+ ברמלה (אם תרצה אפרט לך), וכן מסעדות (אולי יש גם בלוד, את לוד אני פחות מכיר)

הייתי במקרה שם

מגש לחלות יפה או עם תמונה של המשפחה,

כרית עם תמונה עם המשפחה,

שלט כניסה לבית מעוצב או עם תמונה של המשפחה