הבעיה היא התאמת השני לאחת

תודה על החיזוקים והעידודים..

אבל למה ישר ללכת על הכיוון ששאלתי את זה מתוך ייאוש וחוסר אונים?..

כי זה לא כל כך העניין...

שאלתי מכמה סיבות אחת מהן היא כי באמת אני חושבת שצריך לעשות מאגר כזה... 

מן הסתם אם אני אגיע למצב כזה (והאמת שלפעמים הייתי רוצה להיקלע למצב כזה )

אני בטח אמצא את אחת מהבחורות שדווקא יהיה לנו כיף ביחד.  

לגבי העניין האחרון- כתבתי את זה בתמצות אבל בגדול לא התכוונתי שבאמת כל הבנים יקבלו את כל הכרטיסים והפוך ונטו על סמך הכרטיס יחליטו את זה... זאת הייתה שאלה היפותטית כמובן... שרק באה לפתוח כיווני חשיבה

בגדול אם באמת היה כזה מאגר אז ברור שעל סמך הכרטיס נטו לא באמת אפשר להחליט אם הוא מתאים או לא....

(ואני בעד כזה מאגר בלי קשר)

לגבי שני הדברים האחרים...

אם באמת הייתי מחפשת נטו זוגיות. כלומר אדם שאני יכולה לחיות איתו בכיף, בנעימות, באהבה. אז ברוררר שזה קיים. והיו בחורים שזה היה איתם ויכלתי להתחתן עם אחד מהם והיה לי טוב והכל....

אבל זה העניין שזוגיות מעניינת אותי כבונוס לחיים (אולי בונוס זה לא מדויק, לא עולה לי הגדרה אחרת כרגע) ולא כעיקר. מה שמעניין אותי זה להקים בית של עבדי ה', של תורה וכו'...

ולבנתיים לא מצאתי את השילוב הזה. אדם שהוא באמת יתאים להיות שותף להקמת בית כזה אבל שגם יהיה שם את החיבור הזוגי המתאים.

ואני לא חושבת שאני יכולה לוותר על אחד מהם. לפחות לא כרגע.

ודווקא בגלל שעיקר המשמעות שלי בחיים זה עבודת ה', אז זוגיות שהיא נטו אהבה וירא"ש ושמירה על ההלכה לא תספק אותי וגרוע מזה אני יכולה להרגיש שם מאוד בודדה לטווח הרחוק...

הסברתי שהיה לי חיבור זוגי מתאים בעבר. זה אפשרי. חוויתי את זה ב"ה.

זה לא בשמיים....

מהבחינה הרוחנית יש עניין מסוים שאני מצפה שהוא יהיה קיים. ואותו באמת קשה יותר למצוא.

ובדקתי את זה, אין לי עניין לצערי בחתונה נטו בשביל זוגיות טובה או ילדים... ואכן מעדיפה להשאר רווקה... 

עצוב אבל זאת האמת... 

זוגיות זה לא רק זוגיות זה כל החבילה של ילדים ופרנסה ועול...

זה לא פשוט בכלל

לחיות עם אדם שלא מבין את השאפתנות הרוחנית או לא מתחבר לזה. זה בדידות מסוימת. זה לא עוזר לעבודת ה', זה מתסכל מאוד... זה לחיות בלי שותף לדרך. 

ברור שעבודת ה' שלי יכלה ממש להתפתח ולגדול וכו' אם הייתי נשואה...

אבל האם זה היה קורה עם כל אדם שהייתה לי איתו זוגיות טובה? אז זהו שאני חושבת שלא...

אם זה לא יהיה בן אדם שהוא באותו ראש וכיוון בעבודת ה', אז זה לחיות לבד. ללא שותף. ואז במצב כזה עדיף לי רווקות.

לא שללתי חתונה חלילה, או שאמרתי שחתונה פוגעת בעבודת ה'. הפוך- אני מחכה להתחתן כי אני בטוחה שזה מאוד יקדם אותי בעבודת ה'...

דווקא נראה לי שאמרתי שלא יהיה לי טוב בזוגיות כזאת, לא מהבחינה הזוגית, מהבחינה האישית והרוחנית... 

שאולי בסופו של דבר זה יתבטא גם בזוגיות.. 

לא יודעת להגיד אם ה' רוצה שאני אתחתן בכל מחיר גם עם מישהו שלא תואם לציפיות שלי הרוחניות...

זאת באמת שאלה ששווה לשאול אותה... 

טוב לא הכל אני יכולה לפרט

אבל ההגדרה היא אדם שיש לו כמיהה וחשק ורצון עז וחזק לגדול בעבודת ה'

לא רק להיות שומר מצוות, לא רק ירא"ש

אלא ממש לשאוף להשיג השגות, אלוקות, קדושה, מידות וכו'...

אשמח לשמוע עליהם  

טוב זה אני כבר פחות יודעת... 

אז חשבתי שאתה מדבר על כאלה שאתה מכיר

ואי לא נעים קצת לדבר על זה בפומבי,

אבל השגות אני חושבת שזה לתקן מידה מסוימת או לבטל תאווה מסוימת

או להשיג דבקות ברמה מסוימת, או כוונה בתפילה, או להשיג ראיה רוחנית,

או מחשבות יותר כלליות על עמ"י, או מחשבות של יותר דבקות בה', 

התקדמות במדרגות הקדושה והיראה והטהרה וכו' 

יש את העולם החיצוני שאני חושבת שחייב להתנהל בו בסופו של יום

אלא אם כן מתאפשר לך לחיות כמו הצדיקים שזה נטו חיי תורה ותפילה

אבל בגדול מישהו שבפנימיות זה הרצון העיקרי שלו והמרכזי שלו

והכל בטל לזה...

כי זה פחות העניין....

או גם לחיות חיי אברכות

ממש לא אומר שטומן בחובו איזה כמיהה לדבקות וקדושה...

זה אולי באמת יותר הגיוני שיימצא שם...

עצה שלי חח באמת ממקום טוב

אם אתה רוצה לעזור למישהי בשידוכים

תנסה לשדך... 

עצות של איפה לחפש, זה פחות עוזר... 

סליחה על הישירות....

הקרבה למען ה', למען עבודתו,

לחיות חיים של עבודת ה', לא כסיסמא... 

ובמגזר החרדי יש מאוד דיבור על תורה, אבל לא יודעת כמה יש דיבור דווקא על העבודה...

לפחות מבחינתי זה בעיקר תפילה על זה, אח"כ כבר רואים איך המחשבה גם משתנה

זה תהליך של שנים....

אבל כמה שאולי זה נמצא יותר במגזר החרדי, פחות פרקטי מבחינתי לעבור אליו....

ובטח למצוא משם שידוך, שזה בכלל... סרט

אם מתחתנים רק ברמה הפרטית אז יכול להיות שיש נקודת אמת בדברים שלך

אבל כשבונים בית- אנחנו מוסיפים בבניין ישראל. עם ישראל הוא גוף אחד, הם קומה שלימה

את תורמת מעצמך, מהתכונות האישיות שה' נתן בך. בשביל להמשיך את העם היהודי הנצחי בעולם.

זה משהו הרבה יותר גבוה בכלל לא בערך להתאמת ציפיות רוחנוית.

כי יכול להיות אדם שבכלל לא דתי, לא יודע שיש ה'. אבל יש לו אמא יהודיה,

אז לא משנה מה, הוא ממשיך את העם היהודי.

אז ברור שלא להתחתן עם כל אחד גם אם יש פערים קיצוניים, כי גם השלום והאהבה האישיים חשובים בשביל המטרה הזאת(אלא אם כן אתם יחידיים בעולם ואז כנראה ה' כן רוצה שתתחתנו)

אבל אם יש פערים קטנים בהתאמה או בציפיות הרוחניות ברור שה' רוצה שתתחתני למרות זאת.

העולם לא מתקיים בלי עם ישראל, ה' צריך אותנו.

השאלה איך בפועל מיישמים אותו... 

כאילו כמה שם אפשר להתפשר מבחינה רוחנית... 

שהם באמת מסוגלים להכיל את זה.

ויש אנשים שהם צריכים יותר הרמוניה ודומה.

זה יכול להתבטא כמו אצלי בעבודת ה' וזה יכול להתבטא בהשקפה או בדעות או באורח חיים מסוים.

יש אנשים שיהנו מהגיוון וכיוון חשיבה שונה, או שיעדיפו דווקא מישהו שמשלים אותם או נותן להם איזה הנגדה טובה או איזון למי שהם... (ויש מצב באמת שבדברים אחרים אני לא אחפש את הדומה דווקא)

נטו בעבודת ה' שזה משהו שהוא כל כך מהותי לי, זה אני בעצם, רק שם קשה לי להכיל מישהו שהוא לא כזה בתור בעלי.... 

ונכון יש כאלה שלא מפריע להם שכל אחד בעבודת ה' שלו, כל אחד "בפינה" שלו הרוחנית.

ואני יכולה להגיד לך שלפעמים הסיבה לזה היא כי זה לא מהותי להם בנפש, זה לא צועק להם.

יש להם עוד דברים בחיים שמדברים אליהם... שמאפיינים אותם.

אני לא מסוגלת להביא ילדים לעולם עם אדם שלא מעריכה את הרוחניות שלו...

אז...

בעייתי קצת..

ובלי קשר, אין לאישה שום חיוב עלזה.. אם מסתכלים מצד ההלכה היבשה... 

בדיעבד

בדיעבד אם חלילה אתחתן עם מישהו שהוא לא מבחינה רוחנית כמו שרציתי או שהוא לא יהיה שותף שלי בעבודת ה' אז מבחינתי המקום של הילדים או הזוגיות לא יספק אותי. ברור שאם יש ילדים במציאות כזאת הם נכנסים לתוך עבודת ה'....

רק התכוונתי שלכתחילה אני לא ארצה להכניס את עצמי למקום כזה כי מבחינתי זה פוגע בי... 

תודה על השאלות..כאילו זה מחדד...

אני מחפשת שותף לחלום שלי לבניית בית של תורה ועבודת ה' ברמות הכי גבוהות

ולהביא לעולם ילדים צדיקים קדושים וטהורים....

רק סתם זוגיות נעימה ואוהבת, זה חסר משמעות מבחינתי... (לא שאני מוותרת על זה או משהו, פשוט זה לא העיקר)

אני מחפשת רק את הרצון להיות שם! באמת שנטו רצון! 

אני לא מחפשת אדם שכבר נמצא שם... 

אם הזוגיות טובה וגם תהיה התאמה בשאיפות אז השמיים הם הגבול לדעתי

אני לא מסוגלת להתחתן בלי השאיפות כי מבחינתי אני כאילו רצה לבד במרתון שיזמתי לעצמי... 

זה קשה לבנות בית כזה, אי אפשר לעשות את זה בלי שותף... בטח ובטח שלדעתי לגבר יש את האחריות להכניס את התורה והרוחניות לבית... ובפרט לחינוך הילדים... (גם לאישה... אבל הרבה מאוד לגבר)

ואכן, בעז"ה!! תודה.... 

כאילו, סתם מסקרן אותי באמת איך זה נשמע....

זה לא קל בכלל...

ויש איתו הרבה מחירים שצריך לוותר

אבל זה שווה לטווח הרחוק

השקעה לטווח הרחוק הרחוק כמו שאומרים... 

זה משהו שהוא בתודעה כל הזמן,

לא רק בחודש אלול או בימים נוראים או בתפילת נעילה

כל הזמן, זאת מטרה שהיא מול העיניים... 

אבל כן צריך לשמור על איזה סוג של אווירה רוחנית מסוימת כדי לשמור על הרצון הזה

כי הוא בקלות יכול לחמוק.... וקרה לי שהוא חמק ממני, והיה צריך להחזיר אותו... 

או כאילו שחיים עם שותף?

כי אין לי מושג איך זה אמור להיות שזאת עבודה משותפת...

מן הסתם שבהתחלה יהיה יותר דיבור על זה כדי לתאם ציפיות

ואח"כ עם החיים זה כבר יבוא יותר במעשים ויותר בזרימה ובטבעי....

לא, פוחדת להיות בלי שותף, להיות לבד בתהליך הזה והבית ייראה בהתאם חלילה... 

אני חושבת שבחיים עצמם זה אולי באמת פחות יתבטא בשיח

רק חשוב לי בתחילת הדרך לפני שמחליטים על הליכה לחיים משותפים

שאני פשוט אדע שזה קיים שם ברצון, כי ברגע שאני מבינה שזה קיים- אני רגועה.

אני יודעת שאני בוחרת נכון

נכון כן, אבל אני לא מתחשבנת עם העתיד...

כאילו חבל לי על האנרגיות... מתמקדת יותר באם כרגע הוא במקום הזה של הרצון 

ואמן, הלוואי בעז"ה! חלום... 

מזדהה ברמות עם הפסקה האחרונה שלך אחותי (ועם המון מהתגובות שלך בהקשר הזה). 

כל כך כל כך משמח לשמוע שאני לא לבד בעסק. כבר התחלתי להרגיש משוגעת מרוב שאף אחד לא הבין מה אני רוצה.

קיצור, רק רציתי להגיד שאני איתך לגמרי ;)❤

גם אני לפעמים לא מבינה את עצמי מה אני רוצה חח... 

התשובה שלי היא כן

המצוקה פה כמובן לא נובעת מכך שאין בעולם בני זוג מתאימים לשאיפות.

אלא שהם מתחתנים עם אחרות.

אז "זה מה שנשאר" 

והפתרון "בלית ברירה" הוא בסגנון של מחיקת המחשבה 'הוא מחכה לי היכנשהו רק צריך למצוא אותו'

כדי להתקדם, או להתייאש

העיקר להפסיק לרדוף אחרי רוח

אשרייך

לגבי השאלה האם עדיף להיות בזוגיות לא טובה או להשאר רווק. ניסיתי לחפש ולא מצאתי...

וזה בעצם השאלה פה.

לעצם הענין - השאלה היא בעצם מתי יהיה לנו יותר טוב.

יש אחד שהרווקות בשבילו סבל נורא. ולו, כל זמן שחיים בשלום ושלווה עדיפה הזוגיות אפילו שאיננה מושלמת ואינה ממלאת את כל ציפיותיו.

ויש אחר, שבשבילו לחיות עם אדם נוסף שאינו 'בדיוק בראש שלו' - זה סבל, והוא יעדיף להשאר לבד כל ימיו ולא להתחתן עם אין התאמה.
 

בלי קשר, @ultracrepidam אשמח לקרוא את דעתך בשרשור.

אבל קצת קשה לי להתבטא בנושא - אני לא מנוסה בזה; כלומר, אם אני צריך לבחור מתוך כמה עשרות אלפים - וודאי שיהיו הרבה שיתאימו. ההנחה שמבין כל האוכלוסיה לא תהיה אף אחת סבירה היא מופרכת ולכן קשה להתייחס. אבל הנטייה שלי היא לומר כן.

ובדיוק, זה סבל... לכן לפעמים עדיף להישאר רווק...

(כל מקרה לגופו אבל,!)

יש כל כך הרבה שיכולות להתאים, רק צריך לעבוד

האמת שחשבתי שזה יכול להיות רעיון טוב המאגר

כי בסופו של דבר יש כאלה שמחפשים אבל אולי לא מחפשים במקום הנכון

וקשה להגיע אליהם (בנים או בנות...)

ומגיל מסוים- כי בגילאים צעירים יכול להיות שמקבלים יותר הצעות כי נמצאים בסביבה שמציעה או כל מיני סיבות אחרות...

לכן אמרתי שזה חייב להיות כמו חוק כזה חח

כאילו חובה שמגיל מסוים מקשרים אותך מטעם לא יודעת מי

לשדכן או ארגון שידוכים... 

ואם הכל יתרכז למקום אחד כדי שיהיה אפשר למדוד את המצב במגזר, אז בכלל מעולה.. 

מה יכול לצאת מהחוסר וודאות? או רע או טוב.

תחשוב על הסיטואציה הכי גרועה שיכולה לצאת משם, ותהיה שם כמה רגעים, תן לזה להכות קצת ותנסה להבין איך אתה מתמודד עם זה עם כל איך שזה גורם לך להרגיש וכו' זה עוזר להבין שזה לא כל כך נורא כי בסוף על הכל מתגברים, סתם דוגמא שהייתה לחבר הסיטואציה הכי גרועה שהייתה לו זה שיפטרו אותו מהעבודה, אמרנו אוקיי..בוא נתמודד לא נברח, יפטרו אותו ואז מה? קצת קשה לא נעים אבל אפשר למצוא עבודה בתחום, ב"ה לא חסר, אז גם אם יפטרו חלילה, העולם לא קורס וכו וכו..ואם זה טוב אז ברכה.

אגב גם הרע ברכה רק במלבוש לא כל כך יפה. בהצלחה דוד

כהסרת הספיקות, אומרים חז"ל.

זאת אומרת, שההתנדנדות הזו בין שני הקצווים (כן? לא?), אינה פשוטה

ולא עושה כל כך טוב...

אולי באמת לחיות את היום. לא לחטט בעבר וגם לא בעתיד.

איך אומרת הרבנית פישר? לסגור את המוח!

ולזרוק את עצמנו על השם;. ולהאמין שהוא באמת יודע מה טוב

ולסמוך עליו שמה שיהיה, זה הכי טוב.

לא תמיד זה קל אבל כך צריך לחשוב יהודי. זו צריכה

להיות העבודה.

ואגב, איני א ומרת זאת ממרום כסאי. אוי, כמה קשה לי עם זה...

אבל שכלית יודעת שכך זה צריך להיות; שההתקשרות 

לקב"ה צריכה להיות בכל פרט ופרט בחיים. לא מספיק

לשמור מצוות ולהתפלל 3 פעמים  ביום, ובין לבין

לחיות כמו כל אדם בגלובוס.

מי מאזין ומקשיב ומכיר אותנו הכי טוב?

רק הוא.

לא?

ביום שנמצא מי הראשון שכתב את זה (או את הטקסט בו זה נאמר לראשונה) אז באמת תהיה שמחה גדולה כי הספק ייפתר 😀

זה גורם לי לבכות ברגע

החיים לא פשוטים ומציבים אותנו לצערנו או לשמחתנו בפני מצבים של חוסר ודאות.

אהבתי שהוזכרה פה הנטייה לפסימיות שזה גם עניין שחשוב לתת עליו את הדעת.

גם להבין שהיציבות זה משאב חשוב זה גם אחלה אמירה שאפשר להוציא מפה. באמת ישנו אתגר להשיג יציבות בתוך חוסר הודאות.

ובאמת אולי יש כיוון למצוא את הניצוץ הטוב שבחוסר ודאות, גם זה כיוון יפה.

וכן, מותר לשנוא ולבכות ולפרוק.

בכל אופן, כדאי לחשוב מה עושים עם זה

חוסר ודאות באמת קשור לפיתוח פרשנות אישית. אפשר לתת המון פרשנויות למציאות חסר ודאות והפרשנויות יהיו כמובן חלקיות במידת מה.

איך בונים פרשנות מעצימה? אויל זאת שאלת השאלות.

פרשנות שיש בה גם תקווה ותנועה לכיוון מסויים וגם חיבור למציאות. אופטימיות זהירה.

לאורך היומיום

שנותנים וודאות לנפש

1. תזונה נכונה

2. תעסוקה מעניינת ומעשירה

3. ספורט באופן קבוע

4. קשר עם אנשים שעושים טוב

5. ללמוד וליישם תהליכים משפרי חיים באופן תמידי

6. לחיות בקצב מתאים ושלו

במחשב המקלדת קשיחה ולא וירטואלית כמו בסמארטפון- אז הגישה לאמוג'י בדרך שונה:

זה השם של אחד ממנוע החיפוש שמבוסס על AI, דהיינו אינטליגנציה מלאכותית (artificial intelligence)

מה זה AI את יודעת?

זה שם כללי למחשבים ותוכנות שיכולים “לחשוב” קצת כמו בני-אדם:

להבין שפה, לזהות תמונות, ללמוד מניסיון, לענות על שאלות, ואפילו ליצור טקסט, מוזיקה או ציורים.

דוגמאות ל-AI שכבר פוגשים ביום-יום:

•ניווט כמו Waze

•המלצות ביוטיוב או ספוטיפיי

•זיהוי פנים בטלפון

•צ’אטבוטים לשירות לקוחות

אז מה זה ChatGPT?

ChatGPT הוא סוג של AI שמתמחה בשיחה.

אפשר לשאול אותו שאלות, לבקש הסברים, עזרה בלימודים, ניסוח טקסטים, רעיונות, סיכומים ועוד.

הוא פותח על-ידי חברת OpenAI

והוא עובד על בסיס קריאה ולמידה של המון טקסטים, כדי להבין איך בני-אדם כותבים ומדברים

שיש לי כזה. פשוט לא ידעתי שמכנים אותו כך. נעזרת בו לפעמים.  מאוד חביב.

זכה למצוות!

(הריבועים) +מקש ץ

נפתח חלון

ולכולם על ההשקעה. יישר כויח!

והייתי בהחלט ממליץ לנסות לחפש זוגות שעשו את זה. הכרתי מישהו שירד מלוחמה בעקבות הנישואים (כי לאישתו היה קשה), ומישהו אחר שויתר על טיס בגלל הנישואים (ולבסיף סיים כקצין דת, אמנם).
 

זה שיקול חשוב, כי בזמן השירות הבחור כמעט לא נמצא. כמובן יש קשר טלפוני, ושבתות, וחופשות מהצבא - אבל הוא ממשיך להיות איש צבא, ויש לזה משמעויות.

יחד עם זאת, יש רביות שנשואות לאנשי צבא בקבע, או מצחצנות כשהבחור עוד בשירות, ומבתדרים ומוכנים "לסבול" בשביל לקבל חיים שלמים.

בכל מקרה, זה שיקול חשוב שבאמת צריך לשמוע עליו יותר. בהצלחה.

זה מיוחד לבנות את הבית כשהבעל שקוע בעשייה גדולה למען עם ישראל.

זה דומה לבניית הבית מתוך אברכות של הבעל (אברכות אמיתית ואברכות בחירית בעיקר, לא מוסללת).

זו "התבטלות" של שניכם יחד למען משהו גדול מאוד, וזה בונה את הנפש ברמות אחרות. 

אני לא נכנסת להשוואה בין האידיאלים ורמת המסירות-נפש הנדרשת.

ספציפית מבחינת השלכות על הזוגיות - לא דומה בכלל.

אברך חוזר לישון בבית כל לילה. איש צבא סדיר )קרבי( בדרך כלל לא.

זה גורם מאד משפיע בבניית הזוגיות בשנות הנישואין הראשונות.

אברכות זה קשה במובנים אחרים, אבל יש את הדבר הבסיסי של לגור ביחד - לא רק בשבתות. בלי זה, אפשרי אבל לא מתאים לכולם.

האם הוא בבית כל יום או לסופי שבוע או פחות מזה?
 

האם יש לו ראש להתעסקות בדברים מחוץ לצבא?

מעלה פה נקודות פרקטיות ששווה מאוד לחשוב עליהם, אחר כך לשמוע מכאלה שחוו זאת ולהבין אם זה מתאים לך.

מתוך 80 שנים שתהיו יחד.

רק לשים בפרופורציות.

ועד שתיפגשו, אם ותחליטו כעבור כמה חודשים, תשאר כנראה רק שנה.

במידה וזה האחד שלך, בשביל שנה אחת מורכבת היית מוותרת? 🤷🏼‍♀️ 

בני כמה אתם?

את כבר יכולה לפרנס כדי לקיים זוג בצורה סבירה?

אומנם חייל חובה זכאי לתשלומי משפחה (תשמ"ש), אבל ביחס לעלויות החודשיות הכוללות של מגורים, הסכומים מהצבא אינם גבוהים.  

(אם יש פתרונות דיור מוזלים, כמו יחידת דיור בחצר של ההורים, אז השיקול הזה לא רלוונטי).  

לחשוב על הרחבת המשפחה בזמן שהוא חייל חובה.

לחשוב על רכישת מקצוע עבורו עם השחרור מהצבא - נניח אם ירצה להכנס לאקדמיה ללימודי תואר תובעני, איך זה ישתלב עם חיי משפחה? (כנראה מי שמחפש להתחתן בעיצומו של השירות הצבאי מלכתחילה לא חושב בכיוון הזה…)

תהליך הפגישות לוקח בדרך כלל כמה חודשים

ואז שמחליטים להתחתן וזה.

יכול להגיע לחצי שנה ואפילו שנה

מה גם שמאוד משנה מה הוא עושה בצבא

כי לחלק מהמקרים אפשר לקבל הת"ש ואז הוא יהיה לפחות 2-3 לילות בשבוע בבית

לא אידאלי. אבל עשרות אלפי לביאות עברו את זה בשנתיים האחרונות גם בלי שהבעל יהיה שבועות בבית.

שורה תחתונה.

לא הייתי פוסל

אבל הוא השתחרר ממש קצת לפני תחילת המלחמה ואז חזר לעוד ארבעה חודשים. בפועל סיים צבא+ סבב ראשון קצת לפני שחגגנו יום נישואין ראשון.

זה ממש תלוי בתפקיד, ביציאות, במקום שבו הוא משרת.

חוץ מזה, יש הבדל משמעותי בין חפש למפקד, מבחינת הפניות לקשר וגם בין קרבי לתמוך או ג'ובניק ובין קורס כזה או אחר לבין קו (וגם שם זה שאלה של עומס וסדכ).

זה מאתגר ודורש, אבל בשנתיים וחצי האחרונות המון נשים התמודדו עם זה ושרדו כדי לספר (יש הבדל בין מילואים לסדיר, אבל בבסיס זה מאוד דומה). אז ממליצה לך למצוא מישהי שמכירה אותך ועברה/ עוברת את זה, שתוכל לכוון אותך ספציפית עלייך. אם את רוצה פירוט, מוזמנת בפרטי.

צריך לדעת מה זה אומר. לא לגשת סתם ככה.

שגם תורך יגיע. אין ספק!

תתחילי לתכנן איזו שמלת כלה תלבשי.....

לשרשור דומה, הגבתי שם.

אח שלי מתחתן שבוע הבא - לקראת נישואין וזוגיות

אנשים חושבים לא התחתנתי = לא הצלחתי

זה שגוי  

מה עם כל הסיפור? עמדתי על שלי? דייקתי את עצמי? לא הייתי מוכנה להיות התפשרות? לא הייתי מוכנה להתחתן עם מישהו בגלל א. ב. ג

אצלי לפחות אני מאוד גאה בי שידעתי לשים גבולות ולא להיות איפה שלא נכון לי

ואני מאמינה שגם אצל עוד רווקות .

לא תמיד מי שאמרה כן = הצלחה

אלא דווקא הלא = דיוק לך

הצלחה בנישואין זה משהו אינדיבידואלי לך

אין פה נוסחה שהיא שווה לכולם

השוואה הזו שגויה מיסודה

יש גם השוואה של הן התחתנו אני לא..

את היית רוצה להתחתן עם האנשים שהן התחתנו איתם?

לא

אפשר להיות עייפה מהדרך אפשר להיות עייפה מהתהליך שעברת

אבל תשימי לב להרים לעצמך כי זה לא פחות חשוב בדרך שלך

ולעולם אל תשווי את הדרך שלך של אחרים

לא רלוונטי ,

לא מועיל 

בטח אסור

זה כמו לקחת מזלג ולהפוך אותו בכוח לצלחת.. לא קשור ..

וזהו בהצלחה

לא חושב שנכון להגיד לך ישר להתעלות מעל הסיטואציה.

כן, טבעי לקנא, וזה טבעי מאין כמותו שככל שהחסרון יותר מודגש ככה יותר כואב.

שאלה טובה מה עושים ביחס לסביבה ואני מניח שאת תדעי הכי טוב להגיע לאיזון ביחס לסביבה.

וכן, זה בסדר גמור אם מדי פעם בא לך להיות עם עצמך, תראי אם זה עושה לך טוב כמובן.

תתני הכי הרבה לגיטמציה לרגשות שלך ותרגישי בנוח לפרוק לאנשים קרובים אליך שעשויים להבין אותך או לפחות לנסות.

ואם את אח"כ רוצה גם להגיד שאת יכולה להתרומם, גם בהחלט אופציה.

הרבה הצלחה, אלו כאבי גדילה של גיבורים

ויציאה לריצה לטווח רחוק. את תמצאי את הכוחות בתוכך. כי אין ברירה(:

יש כאן 2 קשיים שמתערבבים הקושי עם עצמך והקושי מול החברה. 

בעיניי הקושי העיקרי הוא מול עצמך. לגבי הקושי מול החברה- אני חושבת שזה לא עניין החברה איך את מתמודדת עם הקושי מול עצמך. 

מי זה בני אדם בכלל? מה הם עושים חוץ מלדבר ולמה שתשימי על כמה מילים שלהם.. 

האנשים הבוגרים באמת מבינים שלכל אחד יש קשיים מסוג אחר בחיים ולכל אחד יש את המסלול שלו. כולנו בידי ה' וכולנו שווים בפנים. 

אם תשדרי "קשה לי ואני מרגישה מסכנה" ירחמו עלייך... ותאמיני לי שאת לא מסכנה ואין שום סיבה לרחם עלייך. 

אבל, אם את באמת מרגישה ככה, אז זה הקושי האמיתי. 

העבודה על הביטחון. האמונה בטוב. הבירור בתוכך וחיזוק נקודות התורפה.

זה הקושי שצריך לעבוד עליו לדעתי. אנשים? או שתתעלמי או שתגרמי להם לסתום. 

אני ממליצה להפריד ולא לתת לאנשים פתח להסתכל למקום הזה שבו את עוד צריכה עבודה מול עצמך. 

כן, בחוץ משדרים עסקים כרגיל, ובפנים מול אלוקים. בעיניי זה בריא.

אחותך מתחתנת!! לכי תהני! מהאירוע, מההכנות. ואיזה כיף את עוד יכולה לעשות תסרוקת בשיער במקום לבוא עם כיסוי ראש🤭 אולי אותך זה לא משמח אבל תמצאי מה כן... 

את יכולה לרקוד ולהשתגע עד אור הבוקר כמו צעירה חסרת דאגות 

או לקחת את זה לכיוון שאת המבוגר האחראי שהיא תעבור את זה בטוב, יש לך אפשרות לדאוג לה בתהליך וביום של החתונה שלה ואם את חזקה תנצלי את ההזדמנות לחטוף את המצווה הזאת.

בקיצור זה מאתגר אבל קצת הכנה נפשית ואת עוברת את זה כמו גדולה ויוצאת בחורה עם אישיות משודרגת יותר👑

האמת שלא היה לי עם זה אישו בכלל. 

אבל -  בכל זאת סיפרו לי סיפור חמוד שאני משתפת הרבה פעמים ותמיד ראו ישועות: 

כשהבית נעול ואין לאף אחד מפתח  - שולחים את הילד הקטן להשתחל דרך החלון ולפתוח פתח לכולם. 

אני אישית הכרתי את אישי כמה שבועות לפני החתונה. האח השני התחתן שלושה חודשים אחריי. 

וכאמור ראיתי עוד כמה מקרים כאלה. 

אז יהי רצון שהשער שנפתח לאחותך יפתח גם לך את הדרך בעזרת השם במהרה ממש. 

ושההכנות יעברו בשמחה ובטוב 

דוגמא משובבת לב. חכמה.

את כותבת כל כך יפה אבל לא כזה ארוך??(:

(חחח כן, זה אחד ה"באגים" שלי, האורך.

למרות שכבר מזמן אני בשלום עם הבאג הזה ואפילו מחבבת אותו מאוד )

רק נשים מסוגלות לטחון את הראש לעצמן כל כך הרבה...

מעריך כמובן את ההשקעה אבל נראה לי שבאמת רלוונטי רק בלשון נקבה. 

מקשה מאוד על ההבנה המשותפת; איש חושב אחרת מאשה.

זה מצריך עבודה רבה מצד שני בני הזוג. השקעה. סבלנות.

התגברות על תסכולים ("שוב אתה לא מבין אותי" וכאלה).

ומזכיר לך שגם אישה חושבת אחרת מאיש. זה דו כיווני.

אחרת היית מתחתנת עם החברה הכי טובה שלך. יש סיבה לשוני הזה.

הוא הסיבה לחיבור הייחודי בין איש לאישה. המורכבויות והתסכולים הם רק תופעות לוואי של הפלא הזה.

מזמין את @נגמרו לי השמות לתרגם את זה לשפה שלך.. 

עד כמה שאני מבינה, החטא של אדם וחוה.

הבנתי מהרב הירש זצ"ל (אם איני טועה) שלפני החטא,

היו יחסים הרמוניים, שיוויוניים, בין אדם לאשתו.

חוסר ההבנה והשוני, אולי בעיקר זה בגלל הירידה

שירד כל העולם כתוצאה מהחטא. כך שגם יחסי

גן העדן, התקלקלו.

נכון שזה דו כיווני, אבל האשה יותר זקוקה להבנה

מבעלה; היא בנויה יותר רגשית. "אליו תשוקתך

והוא ימשול בך" - לענ"ד, העונש הזה הוא על

הכל.

הייתי מוותרת על תופעות הלואי - מורכבויות

ובעיקר תסכולים - זה כואב; האדם שצריך

להיות הכי קרוב...כן. אתה צודק. לפעמים

מרגישים קרבה גדולה יותר והבנה גדולה

יותר עם חברה קרובה. כי היא...אשה.

כמוני.

יש כאלה שזוכים לקשר זוגי באמת

מופלא, של נפש נוגעת בנפש, גם

בנישואין. לא בטוחה שזה הרבה

אנשים. אבל אולי אני טועה.

ואולי אני פסימית.  לא אולי - בטוח.

(זה לאלה  כאן שיתנפלו עלי בקרוב...)

אבל אתם בפורום באמת אנשים

רגישים. עם רצון להשקיע ולעבוד

ונכונות לשמוע וגם פתיחות. לרוב.

החשוב ביותר לדעתי זו תקשורת

פתוחה; שיהיה אפשר לדבר פתוח

בלי לחשוש. בלי להסתיר. בלי

שהזולת יפתח גמרא כפתרון

לאי רצון להקשיב, לאי רצון לדבר

אפילו אם זה לא נעים....

איש הוא פרקטי יותר, מעשי יותר

אשה זקוקה מאוד להקשבה להבנה

תופעות הלוואי שם. כמו כל דבר בעולם. צריך פשוט להכיר שהן חלק ממערכת גדולה יותר.

לא יודע מה הרשר הירש כותב. בגדול לפני החטא הרגש היה מכוון עם השכל. אחריו לא. לכן גם הוא ימדול בך - השכל מוביל את הרגש למקומו הנכון.

אני לא מתווכח עם שאר הנקודות שלך. אני פשוט מנסה להאיר שאם כל אחד יסתכל על איך הוא מיטיב לשני( ולא איך השני צריך להטיב לו), הקשר יהיה חזק ויציב יותר. 

אני לא נכנס לבין אדם לחווה והחטא הקדמון וכו'.
זה נושא שאפשר לעיין בו ולחפור עליו ולחיות בדמיון מפה ועד להודעה חדשה, לא בדיוק כמו אבל כמו הדינוזאורים.

על חטא אדם הראשון מלבישים הרבה רעיונות והרבה סיפורים וכיוונים של חשיבה.

מפשט הדברים ניתן להגיד שמדובר על "חטא קדמון" היינו שהוא קודם לעולם במקורו.
או יותר נכון, החטא הזה קודם לעולם בצורתו הנוכחית.

בלי לזלזל חס וחלילה, אבל, במקום להתעסק באיזה שהוא חטא קדמון זה או אחר אפשר פשוט לעסוק במציאות.
יש הרבה סוגים של אנשים, גברים ונשים בנפרד וכאחד.
יש נשים שצריכות ודורשות הקשבה ויש גברים שצריכים יותר מהצד השני.
זה גם תלוי במאורעות החיים וכן ברקע וכיוונים של כל אדם.

ואם אני צריך הקשבה?

ואם כל זאת חכם עיניו בראשו וצריך גם לדעת לסגור את הפה והאוזניים מידי פעם.
בשביל מה יש לנו טלפונים ואוזניות?
אוזניות בשביל לתקוע אותן באוזניים ולשים קצת רעש לבן או מוזיקה נחמדה (אצלי טראנסים).
ובשביל מה טלפון? בשביל לעשות שיחות כשצריך ולאו דווקא עם מי שנמצא מטר ממך.

אני מכיר איזה שהוא נהג אוטובוס ששם את הטלפון שלו על מצב טיסה.
ובזמן שהוא במצב טיסה הוא מפעיל את הטלפון על הקלטה ומתחיל לנהל שיחות כאשר על ראשו אוזניות.
אף אחד מהנוסעים לא חושד שהנהג הזה ברגע מנהל שיחה עם הקב"ה

שזה דווקא מקסים ומיוחד

אין איך להגיע לזוגיות עמוקה וממלאת בלי ההבדלים הללו

כל דבר טוב מגיע בעבודה קשה

כל התסבוכת הזו ודומותיה זה יותר נחלת הראש הנשי. 

אני אישה ולא אכלתי סרטים כאלה בכלל

ומכירה כמה וכמה גברים שכן

ואגב יש כמובן גם גברים שימצאו עצמם דווקא בעומק/באריכות/בצלילה פנימה וכו' ולא רק נשים.

וגם להיפך כמובן, ישנן נשים שלא ימצאו עצמן שם.

והכל בסדר

כל אחד ומה שהוא.

את יועצת משפחתית, אהה, עכשיו הכל ברור.

תודה על התובנות, על ששיקפת.. אותנו!

אפשר לשלוח לחברה?

בשמחה רבה.

ותודה לך 🙏