הייתה יוצאת יוזמה בעולם הדתי,
שכל מי שקורא לעצמו דתי והגיע לגיל מסוים רווק
חייב להרשם באיזה ארגון שידוכים/אצל איזה שדכן
עם הפרטים שלו
ונגיד מראים את המאגר הזה לשני הצדדים.
לבנים מראים את מאגר הבנות
ולבנות מראים את מאגר הבנים
ואומרים להם-
זהו, זה מה שנשאר. עובדתית. נשאר לכם רק לבחור....
ונגיד אתם עוברים על הרשימה, ולא "מוצאים" כביכול מישהו שנראה לכם מתאים...
האם אתם בסופו של דבר תבחרו במישהו בלית ברירה,
או שתעדיפו להישאר רווקים?
או כל תגובה אחרת שעולה לכם לראש...
הבעיה היא התאמת השני לאחת 
תודה על החיזוקים והעידודים..
אבל למה ישר ללכת על הכיוון ששאלתי את זה מתוך ייאוש וחוסר אונים?..
כי זה לא כל כך העניין...
שאלתי מכמה סיבות אחת מהן היא כי באמת אני חושבת שצריך לעשות מאגר כזה...
מן הסתם אם אני אגיע למצב כזה (והאמת שלפעמים הייתי רוצה להיקלע למצב כזה 
)
אני בטח אמצא את אחת מהבחורות שדווקא יהיה לנו כיף ביחד.
לגבי העניין האחרון- כתבתי את זה בתמצות אבל בגדול לא התכוונתי שבאמת כל הבנים יקבלו את כל הכרטיסים והפוך ונטו על סמך הכרטיס יחליטו את זה... זאת הייתה שאלה היפותטית כמובן... שרק באה לפתוח כיווני חשיבה
בגדול אם באמת היה כזה מאגר אז ברור שעל סמך הכרטיס נטו לא באמת אפשר להחליט אם הוא מתאים או לא....
(ואני בעד כזה מאגר בלי קשר)
לגבי שני הדברים האחרים...
אם באמת הייתי מחפשת נטו זוגיות. כלומר אדם שאני יכולה לחיות איתו בכיף, בנעימות, באהבה. אז ברוררר שזה קיים. והיו בחורים שזה היה איתם ויכלתי להתחתן עם אחד מהם והיה לי טוב והכל....
אבל זה העניין שזוגיות מעניינת אותי כבונוס לחיים (אולי בונוס זה לא מדויק, לא עולה לי הגדרה אחרת כרגע) ולא כעיקר. מה שמעניין אותי זה להקים בית של עבדי ה', של תורה וכו'...
ולבנתיים לא מצאתי את השילוב הזה. אדם שהוא באמת יתאים להיות שותף להקמת בית כזה אבל שגם יהיה שם את החיבור הזוגי המתאים.
ואני לא חושבת שאני יכולה לוותר על אחד מהם. לפחות לא כרגע.
ודווקא בגלל שעיקר המשמעות שלי בחיים זה עבודת ה', אז זוגיות שהיא נטו אהבה וירא"ש ושמירה על ההלכה לא תספק אותי וגרוע מזה אני יכולה להרגיש שם מאוד בודדה לטווח הרחוק...
הסברתי שהיה לי חיבור זוגי מתאים בעבר. זה אפשרי. חוויתי את זה ב"ה.
זה לא בשמיים....
מהבחינה הרוחנית יש עניין מסוים שאני מצפה שהוא יהיה קיים. ואותו באמת קשה יותר למצוא.
ובדקתי את זה, אין לי עניין לצערי בחתונה נטו בשביל זוגיות טובה או ילדים... ואכן מעדיפה להשאר רווקה...
עצוב אבל זאת האמת...
זוגיות זה לא רק זוגיות זה כל החבילה של ילדים ופרנסה ועול...
זה לא פשוט בכלל
לחיות עם אדם שלא מבין את השאפתנות הרוחנית או לא מתחבר לזה. זה בדידות מסוימת. זה לא עוזר לעבודת ה', זה מתסכל מאוד... זה לחיות בלי שותף לדרך.
ברור שעבודת ה' שלי יכלה ממש להתפתח ולגדול וכו' אם הייתי נשואה...
אבל האם זה היה קורה עם כל אדם שהייתה לי איתו זוגיות טובה? אז זהו שאני חושבת שלא...
אם זה לא יהיה בן אדם שהוא באותו ראש וכיוון בעבודת ה', אז זה לחיות לבד. ללא שותף. ואז במצב כזה עדיף לי רווקות.
לא שללתי חתונה חלילה, או שאמרתי שחתונה פוגעת בעבודת ה'. הפוך- אני מחכה להתחתן כי אני בטוחה שזה מאוד יקדם אותי בעבודת ה'...
דווקא נראה לי שאמרתי שלא יהיה לי טוב בזוגיות כזאת, לא מהבחינה הזוגית, מהבחינה האישית והרוחנית...
שאולי בסופו של דבר זה יתבטא גם בזוגיות..
לא יודעת להגיד אם ה' רוצה שאני אתחתן בכל מחיר גם עם מישהו שלא תואם לציפיות שלי הרוחניות...
זאת באמת שאלה ששווה לשאול אותה...
טוב לא הכל אני יכולה לפרט
אבל ההגדרה היא אדם שיש לו כמיהה וחשק ורצון עז וחזק לגדול בעבודת ה'
לא רק להיות שומר מצוות, לא רק ירא"ש
אלא ממש לשאוף להשיג השגות, אלוקות, קדושה, מידות וכו'...
אשמח לשמוע עליהם 
טוב זה אני כבר פחות יודעת...
אז חשבתי שאתה מדבר על כאלה שאתה מכיר
ואי לא נעים קצת לדבר על זה בפומבי,
אבל השגות אני חושבת שזה לתקן מידה מסוימת או לבטל תאווה מסוימת
או להשיג דבקות ברמה מסוימת, או כוונה בתפילה, או להשיג ראיה רוחנית,
או מחשבות יותר כלליות על עמ"י, או מחשבות של יותר דבקות בה',
התקדמות במדרגות הקדושה והיראה והטהרה וכו'
יש את העולם החיצוני שאני חושבת שחייב להתנהל בו בסופו של יום
אלא אם כן מתאפשר לך לחיות כמו הצדיקים שזה נטו חיי תורה ותפילה
אבל בגדול מישהו שבפנימיות זה הרצון העיקרי שלו והמרכזי שלו
והכל בטל לזה...
כי זה פחות העניין....
או גם לחיות חיי אברכות
ממש לא אומר שטומן בחובו איזה כמיהה לדבקות וקדושה...
זה אולי באמת יותר הגיוני שיימצא שם...
עצה שלי חח באמת ממקום טוב
אם אתה רוצה לעזור למישהי בשידוכים
תנסה לשדך...
עצות של איפה לחפש, זה פחות עוזר...
סליחה על הישירות....
לב אוהבהקרבה למען ה', למען עבודתו,
לחיות חיים של עבודת ה', לא כסיסמא...
ובמגזר החרדי יש מאוד דיבור על תורה, אבל לא יודעת כמה יש דיבור דווקא על העבודה...
לפחות מבחינתי זה בעיקר תפילה על זה, אח"כ כבר רואים איך המחשבה גם משתנה
זה תהליך של שנים....
אבל כמה שאולי זה נמצא יותר במגזר החרדי, פחות פרקטי מבחינתי לעבור אליו....
ובטח למצוא משם שידוך, שזה בכלל... סרט
אם מתחתנים רק ברמה הפרטית אז יכול להיות שיש נקודת אמת בדברים שלך
אבל כשבונים בית- אנחנו מוסיפים בבניין ישראל. עם ישראל הוא גוף אחד, הם קומה שלימה
את תורמת מעצמך, מהתכונות האישיות שה' נתן בך. בשביל להמשיך את העם היהודי הנצחי בעולם.
זה משהו הרבה יותר גבוה בכלל לא בערך להתאמת ציפיות רוחנוית.
כי יכול להיות אדם שבכלל לא דתי, לא יודע שיש ה'. אבל יש לו אמא יהודיה,
אז לא משנה מה, הוא ממשיך את העם היהודי.
אז ברור שלא להתחתן עם כל אחד גם אם יש פערים קיצוניים, כי גם השלום והאהבה האישיים חשובים בשביל המטרה הזאת(אלא אם כן אתם יחידיים בעולם ואז כנראה ה' כן רוצה שתתחתנו)
אבל אם יש פערים קטנים בהתאמה או בציפיות הרוחניות ברור שה' רוצה שתתחתני למרות זאת.
העולם לא מתקיים בלי עם ישראל, ה' צריך אותנו.
השאלה איך בפועל מיישמים אותו...
כאילו כמה שם אפשר להתפשר מבחינה רוחנית...
שהם באמת מסוגלים להכיל את זה.
ויש אנשים שהם צריכים יותר הרמוניה ודומה.
זה יכול להתבטא כמו אצלי בעבודת ה' וזה יכול להתבטא בהשקפה או בדעות או באורח חיים מסוים.
יש אנשים שיהנו מהגיוון וכיוון חשיבה שונה, או שיעדיפו דווקא מישהו שמשלים אותם או נותן להם איזה הנגדה טובה או איזון למי שהם... (ויש מצב באמת שבדברים אחרים אני לא אחפש את הדומה דווקא)
נטו בעבודת ה' שזה משהו שהוא כל כך מהותי לי, זה אני בעצם, רק שם קשה לי להכיל מישהו שהוא לא כזה בתור בעלי....
ונכון יש כאלה שלא מפריע להם שכל אחד בעבודת ה' שלו, כל אחד "בפינה" שלו הרוחנית.
ואני יכולה להגיד לך שלפעמים הסיבה לזה היא כי זה לא מהותי להם בנפש, זה לא צועק להם.
יש להם עוד דברים בחיים שמדברים אליהם... שמאפיינים אותם.
אני לא מסוגלת להביא ילדים לעולם עם אדם שלא מעריכה את הרוחניות שלו...
אז...
בעייתי קצת..
ובלי קשר, אין לאישה שום חיוב עלזה.. אם מסתכלים מצד ההלכה היבשה...
בדיעבד
בדיעבד אם חלילה אתחתן עם מישהו שהוא לא מבחינה רוחנית כמו שרציתי או שהוא לא יהיה שותף שלי בעבודת ה' אז מבחינתי המקום של הילדים או הזוגיות לא יספק אותי. ברור שאם יש ילדים במציאות כזאת הם נכנסים לתוך עבודת ה'....
רק התכוונתי שלכתחילה אני לא ארצה להכניס את עצמי למקום כזה כי מבחינתי זה פוגע בי...
תודה על השאלות..כאילו זה מחדד...
אני מחפשת שותף לחלום שלי לבניית בית של תורה ועבודת ה' ברמות הכי גבוהות
ולהביא לעולם ילדים צדיקים קדושים וטהורים....
רק סתם זוגיות נעימה ואוהבת, זה חסר משמעות מבחינתי... (לא שאני מוותרת על זה או משהו, פשוט זה לא העיקר)
אני מחפשת רק את הרצון להיות שם! באמת שנטו רצון!
אני לא מחפשת אדם שכבר נמצא שם...
אם הזוגיות טובה וגם תהיה התאמה בשאיפות אז השמיים הם הגבול לדעתי
אני לא מסוגלת להתחתן בלי השאיפות כי מבחינתי אני כאילו רצה לבד במרתון שיזמתי לעצמי...
זה קשה לבנות בית כזה, אי אפשר לעשות את זה בלי שותף... בטח ובטח שלדעתי לגבר יש את האחריות להכניס את התורה והרוחניות לבית... ובפרט לחינוך הילדים... (גם לאישה... אבל הרבה מאוד לגבר)
ואכן, בעז"ה!! תודה....
כאילו, סתם מסקרן אותי באמת איך זה נשמע....
זה לא קל בכלל...
ויש איתו הרבה מחירים שצריך לוותר
אבל זה שווה לטווח הרחוק
השקעה לטווח הרחוק הרחוק כמו שאומרים...
זה משהו שהוא בתודעה כל הזמן,
לא רק בחודש אלול או בימים נוראים או בתפילת נעילה
כל הזמן, זאת מטרה שהיא מול העיניים...
אבל כן צריך לשמור על איזה סוג של אווירה רוחנית מסוימת כדי לשמור על הרצון הזה
כי הוא בקלות יכול לחמוק.... וקרה לי שהוא חמק ממני, והיה צריך להחזיר אותו...
או כאילו שחיים עם שותף?
כי אין לי מושג איך זה אמור להיות שזאת עבודה משותפת...
מן הסתם שבהתחלה יהיה יותר דיבור על זה כדי לתאם ציפיות
ואח"כ עם החיים זה כבר יבוא יותר במעשים ויותר בזרימה ובטבעי....
לא, פוחדת להיות בלי שותף, להיות לבד בתהליך הזה והבית ייראה בהתאם חלילה...
אני חושבת שבחיים עצמם זה אולי באמת פחות יתבטא בשיח
רק חשוב לי בתחילת הדרך לפני שמחליטים על הליכה לחיים משותפים
שאני פשוט אדע שזה קיים שם ברצון, כי ברגע שאני מבינה שזה קיים- אני רגועה.
אני יודעת שאני בוחרת נכון
נכון כן, אבל אני לא מתחשבנת עם העתיד...
כאילו חבל לי על האנרגיות... מתמקדת יותר באם כרגע הוא במקום הזה של הרצון
ואמן, הלוואי בעז"ה! חלום...
מזדהה ברמות עם הפסקה האחרונה שלך אחותי (ועם המון מהתגובות שלך בהקשר הזה).
כל כך כל כך משמח לשמוע שאני לא לבד בעסק. כבר התחלתי להרגיש משוגעת מרוב שאף אחד לא הבין מה אני רוצה.
קיצור, רק רציתי להגיד שאני איתך לגמרי ;)❤
גם אני לפעמים לא מבינה את עצמי מה אני רוצה חח...
התשובה שלי היא כן
המצוקה פה כמובן לא נובעת מכך שאין בעולם בני זוג מתאימים לשאיפות.
אלא שהם מתחתנים עם אחרות.
אז "זה מה שנשאר"
והפתרון "בלית ברירה" הוא בסגנון של מחיקת המחשבה 'הוא מחכה לי היכנשהו רק צריך למצוא אותו'
כדי להתקדם, או להתייאש
העיקר להפסיק לרדוף אחרי רוח
אשרייך
לגבי השאלה האם עדיף להיות בזוגיות לא טובה או להשאר רווק. ניסיתי לחפש ולא מצאתי...
וזה בעצם השאלה פה.
לעצם הענין - השאלה היא בעצם מתי יהיה לנו יותר טוב.
יש אחד שהרווקות בשבילו סבל נורא. ולו, כל זמן שחיים בשלום ושלווה עדיפה הזוגיות אפילו שאיננה מושלמת ואינה ממלאת את כל ציפיותיו.
ויש אחר, שבשבילו לחיות עם אדם נוסף שאינו 'בדיוק בראש שלו' - זה סבל, והוא יעדיף להשאר לבד כל ימיו ולא להתחתן עם אין התאמה.
בלי קשר, @ultracrepidam אשמח לקרוא את דעתך בשרשור.
אבל קצת קשה לי להתבטא בנושא - אני לא מנוסה בזה; כלומר, אם אני צריך לבחור מתוך כמה עשרות אלפים - וודאי שיהיו הרבה שיתאימו. ההנחה שמבין כל האוכלוסיה לא תהיה אף אחת סבירה היא מופרכת ולכן קשה להתייחס. אבל הנטייה שלי היא לומר כן.
ובדיוק, זה סבל... לכן לפעמים עדיף להישאר רווק...
(כל מקרה לגופו אבל,!)
יש כל כך הרבה שיכולות להתאים, רק צריך לעבוד
האמת שחשבתי שזה יכול להיות רעיון טוב המאגר
כי בסופו של דבר יש כאלה שמחפשים אבל אולי לא מחפשים במקום הנכון
וקשה להגיע אליהם (בנים או בנות...)
ומגיל מסוים- כי בגילאים צעירים יכול להיות שמקבלים יותר הצעות כי נמצאים בסביבה שמציעה או כל מיני סיבות אחרות...
לכן אמרתי שזה חייב להיות כמו חוק כזה חח
כאילו חובה שמגיל מסוים מקשרים אותך מטעם לא יודעת מי
לשדכן או ארגון שידוכים...
ואם הכל יתרכז למקום אחד כדי שיהיה אפשר למדוד את המצב במגזר, אז בכלל מעולה..
מי יודע כבר כמה קשרים הלב הזה חווה
וכמה אמרו לך שאתה זוהר ושאתה משהו אחר ושהעולם צריך אותך באמת. ואיך זה שאתה כזה כל כך? והלוואי שהרגע הזה אתה ואני לבד יהיה לתמיד. ושאם היה אפשרי הייתי נשארת איתך לנצח אבל אנלא יכולה להקים איתך בית. ועוד אינספור פתגמים מאינספור שהלב שלי נתן להן להיכנס בלי מעצורים. והן הביטו ברהב ונגעו בקצהו ונחרדו ונעלמו.
ולהבדיל גם קשרים עם חברים טובים מאד שהחליטו שדיי.
אה וגם הוא, שאמר לעולם דיי. גם איתו רציתי להגיע הכי רחוק שיש יותר מהכל וגם אתה מתי שככ התקרבתי אליך טרקת לי את הדלת בפרצוף. כמו כל האחרים.
ואולי אני באמת תמים ונאיבי אולי לא הרגשתם אליי כמו מה שאני הרגשתי ומרגיש אליכם עד היום. אולי באמת ניצלתם כל רגע אתי רק כדי לחוות עוד קצת , כמה שמתאפשר.
אבל הגיע הזמן שלי. שעכשיו אני איעלם.
הגיע הזמן שאומר לעולם - דיי.
התוהו קדם לעולם.
נוגע, לא נוגעעצוב וכואב לשמוע
קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.
שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך
עוד לא הגיע זמנך להיעלם.
הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.
הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.
האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?
אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.
כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.
אבל יש ויהיו רגעי אור.
אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.
אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.
מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.
אחלה כתיבה
הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.
לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.
יש שני צדדים יראה ואהבה.
היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב.
על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.
אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!
אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...
לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.
עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).
הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.
זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".
מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."
וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?
זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...
היא אמרה על עצמה שהרגש שלה לא נמצא איפה שהיא מצפה שיהיה ושהיא מאוד מקווה שיתפתח, ככה שכנראה באמת זה שלא היה שם שינוי משמעותי היה הטריגר העיקרי להיפרד. היא דיברה עם מישהי שהדביקה את החוסר התקדמות ברגש בהובלה שאולי חסרה מצידי, וזה היה נראה שהיא קצת נתלתה בזה בשביל לתרץ למה היא רוצה לסיים. בזמן הפרידה נאמרו הרבה דברים שאני כבר לא ממש זוכר, והאמת שמעדיף כבר לשכוח...
בעז"ה שבקרוב ממש נזכה למה שאתה מתאר ושבנתיים אצליח לחיות באמונה ובביטחון...
אני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.
"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".
האם מישהו מכיר שדכנים לחוצניקים או בכללי אנשים שיכולים מצד אחד להיות מאוד דוסים ומצד שני מאוד פתוחים לעולם?
ראומה1אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור
ראומה1יש להם גם קהילה פיזית?
כמה שדכנים ומיזמים.
כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.
בהצלחה
הבחורה כמעט מתעלפת מקור
והבחור מדבר על מטבע ביטקון או משו כזה..
הבנת מה אני אומר?
אחי , היא בעולמות עליונים
זה באמת מקום לרחף בו.
מה שבטוח.
ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.
תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.
בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.
הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.
אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.
ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.
אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר
פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן
מה לא ניקח????
והיא כולה עלק קר לך
הורידה לי את החשק לא לקחתי .
סתם פשוט היה יש ים אנשים
קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר
אבל בדייטים לי ספציפית קפוא
ואני חופרת לבחור שקר לי!
הוא לא יכול לפספס את זה
שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.
שזה קטע זה יחסי כי עם גברים קפוא לי רצח
ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק
זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.
בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).
אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר.
יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות.
והיא עדיין התפדחה להגיד
אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה
זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.
המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.
אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.
אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.
השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.
רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?
מה דעתך על זה?
תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.
אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.
ולמה
1. "לא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "זאת הסיבה שהפכתי להיות פריק/ית ומוזר/ה" >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
2. "אני פריק/ית ומוזר/ה" >> "זאת הסיבה שלא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
נגיד שאלו שני סוגי האנשים. שניהם לא אידיאלים, אבל כנראה יותר נפוצים מהסוג האידיאלי, אז תנסו להתייחס אליהם, ולא לשבור לסוג שלישי. אם תקלטו את הלך הדברים תגלו שיש הרבה פחות מקום לקטנוניות.
(חסכתי את הניסיון לעדן/ פוליטיקלי קורקט למינהם)
אבל זו התבוננות חיצונית צריך לשבור את הסטיגמות
גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.
אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.
למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?
הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.
בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי.
לבין כמה שהוא באמת
כל משב רוח מכבה אותו. נשארה רק פיסת שעווה חסרת צורה.
לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.
בעז"ה בקרוב ממש!
אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה
בע"ה
לשנה הבאה נר איש וביתו
מתוך בריאות ושמחה#
שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.
ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת
מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה
חזק ואמץ
ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש
"קווה אל ה'
חזק ויאמץ ליבך
וקווה אל ה'"
יצאתי עם בחורות מקסימות אבל אף פעם לא עברנו את הפגישה השנייה (נחתך תמיד על רקע שהן לא היו בשלות לשידוכים ונכנסו לזה מתוך לחץ חברתי)
ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.
אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.
נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו
אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום
קשה הזיווג כקריעת ים סוף
ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...
בהצלחה
ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.
בהצלחה
לצאת עם בשלות יותר.
כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני".
אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.
אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?
אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.
