אתייחס קודם לגופו של עניין כי נראה לי ש(גם) אתה הקצנת:

"להינקם מאויביהם" זה תמצות של הפסוק מלפני "לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז" וכמו שמופיע אחריו "נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם".

כלומר שמדובר כאן בהגנה עצמית ובמלחמה באויב, ולא בפעולת נקמה שלאחר מעשה.

לא היתה התנפלות של יהודים צמאי דם על בתים של גויים אקראיים ועריכת פוגרום חגיגי בשם ה"נקמה נקמה נקמה".

אבל מה שהפריע לי זה חוסר הסובלנות שלך לגבי הבנה אחרת, הן בהבנת הפסוקים והן בהשקפה.

כי מבחינתך או שמבינים כמוך או שמתבחבשים בתירוצים, מפחדים להודות על האמת ומנסים לכופף את התורה. וזה חבל.

אינני יודע מה אתה סח, במפורש כתבתי שיהודים צריכים לנקום "במבקשי רעתם", אין לי שום צל צילה של מחשבה שניתן לפגוע באדם רק על שנולד ללאום הלא נכון (בלי מרכאות, הלא נכון באמת, אבל זה לא מצדיק לפגוע בו)

למעשה, כל עוד אני מדבר על *נקמה* גם אבשלום קור יוכל לספר לך שלא מדובר על "פוגרום בגויים אקראיים" שכן נקמה, מעצם שמה, היא תגובה על מעשה נפשע. 

איז ממילא, איך פארשטייסט נישט וואס איז "גם אתה הקצנת".

ולגבי החוסר סובלנות, נו, אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק.. יש בית מדרש מסויים, שיכול לעקם שמונה מאות אותיות שבתורה כדי שלא ייצא דבר המגונה בעיניו, מפיו. ואתה מצפה לסובלנות כלפיו.

לו היתה זו "הבנה אחרת בפסוקים" - החרשתי. אך אין זאת, אלא קודם נעצו את החץ - "נקמה היא דבר פסול", ואז חושבים איך אפשר לדחוף זאת בפסוקים, ולהתעלם ממקראות המורים אחרת.

הרי בחייאת, אם יש לו הסבר - הוא לכל הפחות אמור לכתוב אותו! אבל הוא פשוט התעלם מזה, וסמך על כך שמי שאינו בעל קורא מנוסה - פשוט לא יצלצל לו מיד בראש הפסוק המדובר. הוא פשוט מחק אותו! צועק בקול גדול שלהבין מהמגילה שיש ערך בנקמה זו "טעות מסוכנת", ומתעלם ממקרא מלא במגילה זו עצמה המספר על נקמה.

וסתם נזכרתי: אתה זוכר מה אתה הוכחת נגד ספר קבלי כלשהוא מהפסוק "שמי ה' לא נודעתי להם"? מה ההבדל בין שלילתך הנחרצת (והלעגנית והצינית) את אותו ספר, מכח אותו מקרא, לבין שלילה זו שאני שולל אותו - גם אני ממקרא?

ואנא עדיפנא מינך, ובתלת. שאתה שללת קדמון ואני שללתי בן דורינו, אתה שללת נייטרלי ואני שללתי אדם שיוצא בעצמו נגד אחרים בגלל סילופו, אתה שללת מכח קושיא חיצונית (שהרי לא על המקרא דיבר הספר) ואני שולל מיניה וביה - על אותו מקרא שהוא מדבר בנחרצות אני קורא לו "שפיל לסיפא דקרא".

ויתירה מכל זאת: להאשים אותי ב"חוסר סובלנות", כשמושא ביקורתי הוא אדם שאין לו שמץ של סובלנות למי שחושב כמותי. זה כבר בכלל איפה ואיפה. ודו"ק בזה.

(ונ.ב. שורתך האחרונה היא בכלל השמצה, לעולם לא תמצא אותי אומר דברים כגון אלו שכתבתי לעיל, על יהודי כמו הרב ליכטנשטיין, לדוגמה. ואני תמיד אומר למי שטוען שאני לא סבלן: אני בנאדם שמעריץ קשת של אנשים מהרב כהנא ועד הרב ליכטנשטיין, מהאדמו"ר ממונקאטש ועד הרצי"ה, מהרב קאפח ועד המנחת יצחק. אז אני רגוע לגבי הסובלנות שלי, הואילו נא בטובכם להרשות לי להתייחס לאנשים מסויים ככאלו שבאמת מכופפים את התורה. כי לא, אני לא אומר את זה על כל מי שחושב אחרת ממני, אלא על כמות מצומצמת מאוד של אנשים שאני באמת חושב (ורואה) שזה מה שהם עושים)

לאיזה מובן של נקמה התכוונת - את מי הרגו ובאיזה שלב.

שוב אתה מאשים ברמייה מכוונת, כאילו הוא יודע את האמת (דעתך כמובן) אבל אומר ההפך ומתעלם ממה שלא נוח לו (שכבר הסברתי לך שזה בהחלט נכנס בפשט, לא התייחסת לזה בכלל...).

לגבי מה שאני כתבתי, לא שללתי מכוח הפסוק, זה היה בציניות. ולא מדובר ב'קדמון' ואפילו לאו דווקא בבר בי רב, זהו ספר אנונימי (לא שזה משנה, אני מתייחס לתוכן ולא לאומר. "קבל האמת ממי שאמרה") מהמאות האחרונות שמתיימר לגלות סודות מאברהם אבינו ועל כך הגיחוך.

אני לא מבין איך זה שמישהו אחר חסר סבלנות מסביר למה גם אתה צריך להיות כזה.

מה גם שהוא הביע חוסר סובלנות כלפי גישה והבנה שגויה בפסוקים, אתה דיברת על האנשים ובתי המדרש שמעוותים בכוונה.

הרגו את האויבים, במלחמה.

ונכון, זו היתה גם מלחמת התגוננות, אבל גם מתוך רצון לנקום - זה מה שכתוב בפסוק. להגיד סתם ש"רואים שזה הולך על זה" - לא גורם לכך שזה "נכנס בפסוק". המגילה דיברה עברית, בעברית נקמה היא נקמה. נקודה. אם לפני זה כתוב עוד משהו - אז יש כאן שני דברים.

אני לא חושב שזה היה כל כך בציניות, אתה ממש טענת את זה כראיה נגד הספר, שנעלם ממנו מקרא מפורש וכו' וכו'.

ואתה נופל בפח: אתה מסביר למה יכלת לגחך עליו, כשבעצם אתה אומר, בהסבר זה גופא, שיש דברים שבהם מכח מחשבתך שלך אתה תפסול אחרים. יאפ, כמוני כמוך. 

ידעתי שתאמר שזה לא מסביר, אבל לדעתי זה כן מסביר, זה לא "שמישהו חסר סובלנות אז גם לי מותר" אלא אם מישהו חסר סובלנות - מותר לי להיות חסר סובלנות כלפי חוסר הסובלנות שלו, אתה לא יכול לומר לי להיות סבלן כלפי חוסר הסובלנות שלו.

כל המאמרים הנאורים והמתנשאים האלו - כבר באמת יצאו מהאף, אז במחילה - לפחות לא לדרוש שלא נטען כלפיו ונציג את הכשלים שלו.

"י"ג שהוא יום המיוחד אל הנקמה בשונאיהם, בודאי לא יעזבו ישראל את העיקר לעשות נקמה באויבי ה'"

אחחח פאשיסט.

הוא דיבר נגד מעשה נקם שלאחר מעשה.

גם אתה מסכים עם האמירה שלו "כל מי שלומד מהמגילה היתר למעשי נקם שאינם ממוקדים בתוקפים אותנו, טועה במגילה".

ברור שאני חושב שכך היה הפשט, וממילא שהספר לא יכול להביע דבר אמיתי (מעבר לכך שזה מופרך בלי קשר לפסוק). אבל לא חשבתי שהכותב 'שכח' ולא באתי לשלול מכוח הפסוק, שכן יש פירושים אחרים משלי.

אתה יכול להיות חסר סובלנות כלפי חוסר הסובלנות, אבל לא זה מה שעשית.

אתה מתייחס לעמדה שלו, ולא רק שלו, כעיוות מכוון וכשקר מודע, העיקר שלא 'להודות על האמת'.

ולאור זה שבמקרה הזה אתם אפילו מסכימים בפשט, לא ברור לי למה.

לאורך המאמר הוא מדגיש שרק מגננה הותרה. גם אם התפלק לו משפט כמו זה שציטטת. 

הוא חוזר ואומר שהמטרה היתה נטו הגנתית, ואם יכלו להימנע בכלל - היו עושים זאת.

(אני מסכים שהיא רצתה להימנע, אבל לא מטעמו (שזה לא הומאני..) אלא מחוסר ביטחון בניצחון. כשסוף סוף לאחר שאולצו לצאת לקרב - ראו בזה לגמרי ערך של נקמה. בשונה ממנו)

ואני טוען - שכתוב שיש ערך בנקמה, כנקמה, לשם נקמה.

לא כל כך הבנתי את החילוק בין מה שטענת על הספר למה שאני טוען עליו.

כי זו לא "עמדה", זה ניסיון לעלוב באלו שאינם חושבים כמותו, ולהראות שהם לא מבינים את המגילה. כשהוא עושה זאת תוך התעלמות בעצמו מהכתוב במגילה. אז אני בהחלט מתיר לעצמי להשתמש כנגדו באותו מטבע.

וכאמור: שבענו מאמרים כאלו ממנו ומחבריו, היחס נמדד גם בפרספקטיבה הכללית. אם זה היה אדם חדש בשוק שאומר פשט - הייתי יכול לומר שאישתמיטתיה (וגם אז זו חתיכת גנות, מה אתה הולך וצווח אם לא בדקת הכל כמו שצריך) אבל כשזה מישהו שכבר מוכר בדרכו, אין זה אלא עוד פריט לאוסף.

אגב, זה גם מה שהוא עשה לגבי שמעון ולוי - הוא כותב בשם הרמב"ן שיעקב הסכים רק ללחימה לשם שחרור דינה, ולא לנקמה. אני לא יודע מי הרמב"ן שהוא מכיר, אבל ברמב"ן שיש בחומש שלי כתוב שיעקב כעס על שהרגו אנשים נייטרלים - כי הסכים רק לנקמה באלו שחטאו להם. שוב: לא מגננה, לא "לחימה לצורך שחרור". אלא נקמה, נקמה גמורה. רק מה - שתהיה במי שחטא ולא בנייטרלים. מקובל עלי....

והמסקנה שלו היא נגד מעשי נקם שלאחר מעשה, או שלפחות אי אפשר ללמוד אותם מהמגילה. על זה אתה חולק?

אתה מכניס פרשנות לדבריו כביכול הוא ביטל את עניין הנקמה באויבים בשעת מלחמה, ולכן מתמקד במילה 'להינקם' במגילה כאילו השמיט אותה ומצטט את המלבי''ם כחולק עליו, אבל הוא לא כתב את זה.

החילוק הוא פשוט: הטענה שלי היתה לשיטתי, לא באתי להוכיח שהצד השני משקר (הוא כן משקר, אבל הפסוק לא מוכיח). ושוב - אני כתבתי נגד ספר אנונימי שמתיימר להציג מסורת עתיקה, שזה חד משמעית שקר (אלא אם אני טועה והדברים שם הם באמת מאברהם אבינו), אבל אתה מתייחס להבנה של אדם אחר כעיוות מכוון של התורה (שזה לגיטימי אם כך אתה תופס את מה שהוא עושה, לדעתי זו פשוט חוסר יכולת להכיר בעמדה שונה).

גם אני לא אוהב את הגישה שלו, כמו שאני לא אוהב את שלך.

וכן אני גם לא מסכים איתו, וגם חושב שהשקפת העולם שלו משפיעה על ההבנה שלו (של כולם בעצם, במידה כזו או אחרת).

עדיין אני לא מבין איך חוסר סובלנות שלו מצדיק את שלך, וכל שכן לשנות את האמת (כלומר: או שהוא מעוות בכוונה או שלא, זה לא אמור להיות תלוי בשאלה אם הוא חסר סובלנות או לא).

ואגב, גם לגבי דבריו על המרב''ן לא דייקת. הוא כתב "ויעקב הסכים למרמה ולפעולת לחימה רק לשם שחרור דינה, אבל התנגד ושלל בתוקף כל מעשה של טבח – כך אכן כתב הרמב"ן בפירושו לתורה" (לא יודע אם החלק הראשון של המשפט גם מיוחס לרמב''ן, בכל אופן אתה רואה שהוא כותב נגד מעשה הטבח). כל מה שהוא בא לדבר נגדו זו ההבנה של פעולות נקם באוכלוסיה, ובזה אתה מסכים איתו אם הבנתי נכון.

אני חושב שרואים מהמגילה שיש ערך בנקמה, והוא טוען שלא רואים בה דבר כזה.

ברגע שיש ערך בנקמה - יש מקום לדון אם היא ראויה לאחר מעשה. אבל ברגע שכופרים בערך הזה - ברור שהוא לא קיים.

למעשה, מהמלב"ים שהבאתי, מתבאר שהם נקמו גם במקום שלא היו צריכים כדי להתגונן (אלא יכלו בכלל לאסוף שלל. ובוודאי הכוונה לא לאסוף ולהתאבד..), שזה בדיוק כמו לאחר מעשה. כי העיקר הוא נקמת ה'. 

אני לא מכניס פרשנות, הוא הדגיש שהותרה רק מגננה. וזה שקר. בדיוק כמו עם הרמב"ן על שמעון ולוי - הוא טוען שיעקב איפשר רק לחימה כדי לשחרר, וזה לא מה שכתוב ברמב"ן.

אם זה רק לשיטתך - אה"נ. אבל זה ממש לא היה נשמע כך.

אך מלבד זה - אין הבדל - מחבר הספר טוען שיש בידו מסורת, וכותב המאמר טוען שיש בידו פשט. הכפירה שלך בטענתו על המסורת היא ככפירתי בטענתו על הפשט.

וכשאני רואה בעיני אדם מתעלם מפסוק - אז אני יודע שהוא מעוות גם אם אני כן מסוגל "להכיר בעמדה שונה"

ושוב: אני מכיר ויונק מכל כך הרבה מקומות, שזה פשוט בדיחה לומר שאני לא יכול להכיר בעמדה שונה

הבעיה שעשו מזה סיסמא - כל פעם שמישהו יבקר מישהו - יאמרו שזה כי הוא לא יודע להכיר בדעה שונה.

כביכול מי שמכיר בדעות שונות - אין לו קווים אדומים, בשביל הכל הוא ימצא צידוק.

מזכיר לי שכשתקפתי את בני לאו על התרי הלהט"ב שלו, ואת מלכה פיוטרקובסקי על התרי הנידה שלה - גם אז כתבו לי שאני לא יודע להכיל דעה שונה ממני...

והגדיל לעשות מי שהסביר לי בפרטי שגם את הרפורמים אני אמור לקבל כדעה לגיטימית, "זכותך לחלוק, אבל תכבד את עמדתם"

חלאס, זו ליצנות מהיהדות.

יש ביהדות מנעד מספיק מכובד שאני מכיר בכולו ומכבד את כולו, אבל זה לא אומר שהמנעד הזה משתרע על פני האינסוף, יש לו גבולות. וכשמישהו יחצה את הגבול - אני אומר שהוא חצה את הגבול. ולהגיד שזה כי אני "לא מכיר בדעה אחרת" זה דמגוגיה זולה שאינה עומדת במבחן המציאות. בשביל להיות אדם ש"מכיר בדעה שונה" לא צריך להכיר "בכ-----ל הדעות השונות". ומי שפוסל דעה מסויימת זה לא אומר שהוא לא מסוגל להכיר בשום דעה השונה משלו.

לגבי הרמב"ן, השאלה פשוטה: לטבוח בשכם וחמור עצמם, שלא לצורך שחרורה, הוא ראה בעין יפה או לא?

לפי הרמב"ן - כן

לפי הכותב בשם הרמב"ן - לא.

השאלה כאן היא: היתה נקמה לאחר מעשה או לא? שניכם מסכימים בזה, וזה בדיוק מה שהוא בא לומר כאן.

שים לב שהוספתי בסוף התגובה הקודמת התייחסות לרמב''ן, כנראה הספקת לראות לפני שערכתי.

גם שם אותו רעיון - הוא מדבר על נקמה במובן הרחב, של פגיעה באולוסיה (הוא הרי מכוון לאלו שדוגלים בתג מחיר ומוכיחים את גישתם מהמגילה וממעשה שמעון ולוי). אתה יוצא נגד דבריו על דברים שהוא לא אמר.

עריכה: אני רואה שהגבת על הרמב''ן. אם אתה שואל אותי אני מניח שיש פער בין גישתו האישית לגישת הרמב''ן בשאלה מה לגבי שכם עצמו, אבל ההתייחסות שלו היתה לגבי הטבח ולכן בזה הוא נתלה ברמב''ן ובצדק.

יש הבדל גדול:

לגבי הספר השאלה היא עובדתית - האם התוכן הוא מסורת מאברהם אבינו או שלא? אם לא אז זהו שקר.

לגבי המחלוקת שלך עליו זו הבנה שונה בפסוקים - לדבריך אתם מבינים אותו דבר רק שהוא מעוות במכוון, בעוד שהיה אפשר לומר שזו מחלוקת והוא שוגה. אבל למעשה שניכם מסכימים (למעט מה שאתה הכנסת לפיו) - כך שאין כאן לא עיוות ולא הבנה שגויה.

אני איתך בעיקרון שלא כל דעה חייבים לקבל כלגיטימית, לא כנגד זה קבלתי. יש שגיאות חמורות ובלתי קבילות.

אני התייחסתי לגישה שהצד השני משקר במודע - מבין בתורה כמוך אבל מנסה לעוות אותה. זו חוסר יכולת להכיר בדעה שונה, להכיר ולחלוק.

לא היתה, אבל כמו שאמרתי - היחס לשאלה כזו נגזר מהשאלה אם יש ערך בנקמה, והוא טוען שלא. ובמגילה כתוב שכן.

ושוב המלבי"ם - שמפרש את הנקמה גם כשהיא לא לצורך התגוננות, כך שלפיו אכן היתה מעין "נקמה לאחר מעשה".

ראיתי ועניתי. הנקודה היא שזה לא "או תג מחיר או כדבריו" יש את האמצע - הנכון, של נקמה במי שראוי לה. הוא טוען שברמב"ן כתוב שיעקב התיר רק לחימה לצורך שחרור. וזה לא נכון. 

יכול להיות שמי שמעלה לו את הסעיף זה החבר'ה מהתג מחיר, אבל על הדרך הוא מנסה להפקיע גם מהשלב האמצעי. על ידי שיבוש דברי הרמב"ן.

נכון שהוא גם שלל טבח, אבל הוא אמר מה כן - וה"כן" שלו הוגבל אך ורק למלחמת שחרור. בניגוד לכתוב ברמב"ן. (אגב: אחרי שהוא הגביל כך את ה"כן", די פשוט גם להניח שכשהוא אומר "טבח" מבחינתו הכוונה גם להריגת שכם וחמור לחוד)

כמו שאתה חושב שכותב הספר שיקר, גם אני חושב כך עליו. מה הבעיה? 

והתעלמות מפסוק היא לא "שגגה". לא. בטח לא כשהיא נעשית על ידי אדם שהקייס שלו זה היותו "מומחה" לתנ"ך. (וכאמור: זה גם מצטרף לרפטואר, איתחזק גברא ואיתחזק קמיעא.)

אני לא רואה את ההתעלמות הזו שונה מהתעלמות (?) כותב אותו ספר מהפסוק בשמות.

לא מבין את סוף דבריך: כמו שאתה מסכים שיש דעות מופקעות וזה לא מעיד על "חוסר יכולת להכיר", כך גם הכוונה שאני מייחס לו היא לא מעידה על "חוסר יכולת להכיר".

אתה טוען שהוא נגד נקמה מכל וכל בכל מצב, וממילא שהוא 'מתעלם' או משמיט את הפסוק. 

אני אומר שהוא לא כתב את זה וזו הפרשנות שלך לדבריו, הוא דיבר על נקמה מסוג מסוים שכנגד ההבנה שכדוגמתה מופיעה במגילה הוא דיבר (ואם המלבי''ם הבין כך אז הוא חולק גם על המלבי''ם), ועל זה גם אתה מסכים לפירוש שלו.

ראיתי שראית, התייחסתי להתייחסות שלך בתגובה הקודמת.

אני חושב שהסברתי מה ההבדל: אני אכן חושב שהכותב האנונימי שיקר, אין כאן אפשרות של דעה שונה - השאלה היא עובדתית - קיבל במסורת מאדם הראשון ואברהם אבינו או בדה מליבו. זו לא פרשנות בפסוק ולא השקפת עולם שונה.

אתה רואה פירוש שונה בפסוק (שמתברר שהוא אפילו לא פירוש שונה משלך אבל נניח שכן) ואומר שהבנאדם מעוות במקום לומר שהוא שוגה לפי דעתך.

לא כתבתי 'מופקעות'. יש הבדל בין להכיר בזה שמדובר בדעה שונה, ולהתנגד לה ולומר שהיא טעות חמורה ולא לגיטימית.

לבין לומר שלא יכולה להיות דעה אמיתית כזו, אלא בהכרח שהבנאדם משקר שזו דעתו מתוך מניע אחר.

מובן?

אכן, ועל כך שהוא התעלם אין חולק - אם כדבריך הייתי מצפה ממנו להתייחס לפסוק. לכתוב מאמר שלם על "טעות חמורה ומסוכנת" בלי להתייחס למקרא מפורש, ולו בשביל לדחוק אותו איכשהוא - זה סילוף.

וקצת מגוחך לומר שהאדון הנכבד חולק על המלבי"ם ובשם כך יוצא נגד אנשים. יענו, מילא שאתה חולק עליו, אולי זו זכותך, אבל אתה גם מטיף למי שהולך איתו?

היה מובן, אם לא שהייתי חושב שמוכח מתוך המאמר שלו, מיניה וביה, שהוא כיוון להתעלם מכך.

אי אפשר "לשגות" כשאתה מסביר שיש ערך רק למגננה ולא לנקמה, ומתעלם מהשורש נ.ק.מ. בשורה הסמוכה.

בבבלי - זמן קהילה - "נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאיביהם והרג בשנאיהם", ואילו הירושלמי מדגיש שהריגת השונאים מותרת רק בזמן מלחמה.

ואם הנוסחאות בתלמודים היו הפוכות, אז בכלל היינו יכולים לדרוש שבארץ ישראל "הוא דאיקרו קהל".

החידוש הוא שמותר לצאת להלחם באויבים גם ללא הגנה

הגמרא בבבלי מכנה את יג אדר זמן קהילה לכל.

הלשון קהילה, לקוחה מהלשון של המגילה-

אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמד על נפשם להשמיד ולהרג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אתם טף ונשים ושללם לבוז: ביום אחד בכל מדינות המלך אחשורוש בשלושה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר.

ושוב - בשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלושה עשר יום בו.. נקהלו היהודים בעריהם בכל מדינות המלך אחשורוש לשלח יד במבקשי רעתם

ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאיביהם והרג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה לא שלחו את ידם: ביום שלשה עשר לחדש אדר..

וגם הלשון מלחמה, אינה מיוחדת למלחמת התקפה ונקמה דווקא אלא כוללת סוגים שונים של מלחמות, ואם צריך ראיה לזה, [אף שזה דבר פשוט], הרי שגם כאשר נערכים אל מול ההתקפה של הפלשתים בעמק האלה בימי שאול כתוב "ויערכו מלחמה לקראת פלשתים".

כך שאת השאלה האם הקהילה/ המלחמה שהתרחשה ביג אדר, היא מלחמת מגן או מלחמת התקפה, יש לפשוט מהמגילה עצמה, ואין סיבה לייחס לירושלמי והבבלי מחלוקת בזה.

וגם אי אפשר שתהיה מחלוקת בזה, שהרי זה מפורש במגילה, וגם אם הייתה מחלוקת בזה, לא היה אפשר להוכיח ממנה עמדה עקרונית ששוללת סוג כזה של מלחמות.

אז למה הירושלמי והבבלי לא השתמשו באותה לשון? זו לא קושיא. כל אחד מהתלמודים נכתב בלשונו וסגנונו. זה לא כמו שינוי לשון מהרישא לסיפא באותה משנה, וכדומה, שיש טעם לדייק ממנו.

ובאופן כללי, כמדומני שיש מעין אופנה, לקחת שינויים קלים בין הבבלי לירושלמי, לבנות עליהם מגדלים פורחים באוויר של מחלוקות עקרוניות, וכמובן לשים את הירושלמי בצד ה"טוב", ואת הבבלי בצד הגלותי.

שטרחת לציין (בלי לנמק את טענתך שאלו מגדלים פורחים באוויר) הבדלים כאלו מובנים בהרבה מקומות בין הבבלי לירושלמי.

אתה טוען שאין לזה משמעות בעוד אחרים טוענים שיש לזה משמעות. ההבדלים פעמים שהם לשוניים פעמים שהם הלכתיים ופעעמים שהם מספרים סיפור אחר לגמרי.

טענתך שבכל פעם אלו מגדלים פורחים באוויר הינה יומרנית מאד. בעצם אתה אומר שאתה מכיר את כל ההבדלים, כל ה"תאוריות" ויודע לפרוך את כולם  לרמת מגדלים הפורחים באוויר.

למה לא נראה לי שזו המציאות???

לגבי הטענה הנקודתית אין מחלוקת מה הסיפור. המחלוקת איך להתייחס אליו.

האם שמחים על הההצלה או על הריגת האויבים (אין מחלוקת ששני המעשים האלו נקמה והריגת אויב נעש. השאלה על מה אנחנו שמחים וחוגגים. ואת זה ניתן ללמוד משינוי הלשון)

בוודאי שיש, וכבר עמדו בזה גדולי עולם, ומסתמא הניחו עוד מקום להתגדר בו.

אבל יש אנשים שהוסיפו על זה מגדלים פורחים באוויר, והלכו בדרך של "אפושי פלוגתא" בין התלמודים, לא רק במקומות שזה לא מוכרח, אלא אפילו במקומות שזה ממש מאולץ, ועשו את התורה כשתי תורות, ודחו דברים מפורשים בבבלי כשאין נגדם מקור ברור שחולק, ויש בדבריהם הרבה זלזול בתלמוד הבבלי שקבלו עליהם כל ישראל ובאמוראי בבל.

וספציפית, כאמור, אין שום משמעות ש"היקהלות" זה דווקא למלחמת ההגנה והמלחמה היא יותר התקפתית, אבל גם אם היו לשונות שזו משמעותן, ובאמת זה היה נובע ממחלוקת בגישה, האם מי ששם דגש על עניינו של פורים בהיבט מסויים, בהכרח שולל שקיים עוד צד לשמחה? ואפילו אם נניח שכן, האם זה אומר שהמחלוקת על השמחה היא גם מחלוקת האם מלחמה כזו מותרת?

ולא למה שאחרים עושים, כי מה שאתה עושה מתפרש כזלזול.

לגבי ספציפית וודאי שנקהלו זה מלחמת הגנה, זה פסוק מפורש נקהלו ועמוד על נפשם.

האם הבבלי שולל את הירושלמי והירושלמי את הבבלי? במקרה זה אין שלילה אלא כל אחד מציג את הגישה שלו. וודאי שיש מקום לצד השני והשאלה היא מה העיקר.

איפה ראית בדברי שמראיה זו אמרתי שמותר מלחמה.?

א. פסוק מפורש גם שנקהלו זה לשלוח יד במבקשי רעתם, כפי שציטטתי.

ב. הירושלמי בכלל לא כותב שקורים ביג בגלל שהוא זמן מלחמה [בניגוד לבבלי שכתב לא צריך לרבות את יג בגלל שהוא זמן קהילה], הוא כותב שיג הוא לא זמן מנוחה בגלל שהוא זמן מלחמה. אין לזה בכלל קשר לעניין של חשיבות המלחמה.

ג. מדבריך בהודעה הזו -למה? וודאי לכו"ע שמותר להתגונן - צוציקים מגודלים ועבדקנים הבנתי שכוונתך שזו גם מחלוקת בהלכה.

ד. מהכינוי שאיתו הצגת את הבבלי, קיבלתי את הרושם שלא הבאת את הבבלי לחשיבות דבריו וכדי שנלמד גם מהם, אלא כדי "לשים את הירושלמי בצד ה"טוב", ואת הבבלי בצד הגלותי", אבל העדפתי לא להתייחס ספציפית לדבריך, אלא להתייחס לתופעה שוודאי קיימת, בלי להאשים שזו הייתה כוונתך.

לאורך כל המגילה. 

ב וודאי שכן. זו הסיבה שלא צריך לרבות אותו והוא כשר לקריאת המגילה.

ג כיוון שאתה ניסית להעמיד ההיפך בצורה עקומה " ואילו הירושלמי מדגיש שהריגת השונאים מותרת רק בזמן מלחמה." ועל זה כתבתי שוודאי שאין חידוש בהריגת אוייבים תוך כדי התגוננות אלא החידוש הוא שגם ללא ההתגוננות זה מותר (אולי הבחירה בלשון מותר היתה לא מדוייקת ויותר היה נכון לכתוב שיש עניין לשמוח גם בזה אבל זה בא לאפוקי מהמשמעות של דבריך)

ד אין חולק שבמחלוקת בבלי ירושלמי הלכה למעשה כבבלי (הרב גורן נטה להגיד אחרת אבל לא התקבלו דבריו) כן ניסיתי להביא שיש 2 השקפות שלשתיהן יש ביסוס. אחת ממקור גלותי ואחת ממקור יותר מקורי/ארציששראלי. האם זה מכריע מה הנכונה מבן שתיהן? לא. אחרת היינו פוסקים כירושלמי. זה בא לתת שורש ומקור לשתי הגישות

אם הכוונה שזו אופיה של המלחמה שמתוארת במגילה, בלי קשר ללשון התקהלות, הרי שאם כך, אז גם התייחסות אל המלחמה הזו בלשון אחרת לא תשנה את העובדה שזה האירוע שאותו מציינים.

אם הכוונה שדווקא לשון היקהלות מופיעה בהקשר של "עמוד על נפשם", הרי שהיא באמת מופיעה פעמיים צמוד לביטוי הזה, אבל היא גם מופיעה ביחד עם "לשלח יד במבקשי רעתם", והיא מופיעה גם ביחס ליום השני בשושן, שהיה כבר מתקפה יזומה על האויבים.

[וגם בפעמיים שהלשון היקהלות סמוכה ל"עמוד נפשם", היא חלק מרצף ביטויים שכולל גם את הריגת האויבים].

ב. אסביר יותר.

בבבלי-

"ור' שמואל בר נחמני אמר אמר קרא (אסתר ט, כב) כימים אשר נחו בהם היהודים ימים כימים לרבות י"א וי"ב 

ואימא תריסר ותליסר 

אר"ש בר יצחק י"ג זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי"

התשובה בבבלי לשאלה ואימא תריסר ותליסר היא שאת יג לא צריך לרבות ואפשר לדעת אותו בלי לימוד מיוחד בגלל שהוא זמן קהילה, ולכן הדרשה נלמדת על יא-יב. כך בעצם אנחנו מקבלים תשובה על המקור לכל שלושת הימים.

לעומת זאת, בירושלמי-

"שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן ימים אין כתיב כאן אלא כימים תן ימים כנגד ימים אחד עשר ושנים עשר כנגד ארבעה עשר וחמשה עשר

 או שנים עשר ושלשה עשר כנגד ארבעה עשר וחמשה עשר 

א"ר חלבו יום שלשה עשר יום מלחמה היה הוא מוכיח על עצמו שאין בו ניחה"

התשובה איננה שלא צריך לרבות את יג ואנחנו יודעים אותו בלי דרשה, אלא שיג לא מתאים לדרשה בגלל שהוא זמן מלחמה ולא זמן מנוחה, ולכן הדרשה מוסבת על יא-ויב.

בשלב הזה, אין עדיין מקור ליג. ובאמת הירושלמי שואל-

 מעתה אל יקראו בו ?

ועונה:

לפניו ולאחריו קורין ובו אינן קורין?

ד. ראשית, לא כל מחלוקות בבלי וירושלמי צריך ליחס להבדל בין ארץ ישראל וחו"ל, כמו שלא מחלוקת רמב"ם שו"ע, או משנ"ב וחזו"א, צריך לייחס להבדל הזה.  

[ובפרט, שבעלי המימרות הם רבי חלבו ורב שמואל בר יצחק, וזה לא שהבבלי מביא אמורא בבלי מובהק והירושלמי אמורא ארץ ישראלי מובהק].

אבל גם אם במקרה מסויים מצאת שמתאים לקשר בין הדעות לבין הארצות, האמירה שדיעה מסויימת היא בגלל שזו תלמודה של ארץ החושך לא נשמעת כמו נתינת ביסוס, ולא מתיישבת לכאורה עם האמירה שהדיעה הזו לא פחות נכונה. כך שאם זו כוונתך, היה מתבקש שתסביר איך הדברים מתיישבים.

רק אסביר את ד.

בגלות בחוצה לארץ אין מקום משמועתי לנקמה לעומצ א"י ששם יש לעמ"י יותר עזות כמו חכמי אלכסדנריה והערוב "האדמה אשר הם עליה" ואז יש יותר מקום לדבר על נקמה.

זה לא מה יותר נכון אלא מה יותר מתאים כיום בא"י.

א רוב מוחלט של הפעמים במגילה הביטוי הוא להקהל ולעמוד על נפשם. זה שבנוסף יש להנקם מאויבהם זה לא ביאור של המילה להקהל כמו שזה תוספת (בעיני, ואף בעיני כותב המאמר המקורי שדיבר רק על התגוננות)

ב. זו הסיבה שיום יג ראוי לקריאת המגילה. כיוון שבו היתה המלחמה. 

ד ברור שלא כל מחלוקת היא כזו. אך לאחר שרואים שיש שורש ותפיסה שונים מוצאים שורשים ורמזים לזה במקומות רבים אף על פי שזה לא חד משמעי.

מי שראיתי שעשו זאת יפה היה קובץ יסודות וחקירות בפרק "לשיטתם" 

האם כל הראיות הם חד משמעיות? וודאי שלא. אבל כשיש שיטה רואים שהרבה דברים מתבססים עליה.

סתם דוגמא שאני אוהב ממגילה ירושלמי (הסיום של מסכת מגילה) 

 תפילה ומזוזה מי קודם שמואל אמר מזוזה קודמת רב חונה אמר תפילה קודמת מה טעמיה דשמואל שכן היא נוהגת בימים טובים ובשבתות מה טעמא דרב חונה שכן היא נוהגת במפרשי ימים והילכי מדברים מתניתא מסייעה לשמואל תפילה שבלת עושין אותה מזוזה מזוזה שבלת אין עושין אותה תפילין למה שמעלין בקודש ולא מורידין

בבבלי הברייתא מופיעה כמה פעמים ההיפך .(שבת עט, מנחות לב)

אז, האם זו סתם מחלוקת גרסאות? לא נראה לי. אני מבין שבארץ ישראל העיקר הוא מי שיושב בביתו וממילא גם אם יש משהו זמני כגון הולכי דרכים הקביעות הזמנית (מלשון זמן) של שבתות וימים טובים עדיפה. לעומ"ז בחו"ל המציאות של יושב בתים היתה במהותה זמנית כיוון שאנחנו בגלות והנדודים הם המציאות העיקרית בחשיבותה וממילא החשיבות ניתנת לתפילין שהולכים עם הנודד.

ב. זה הבבלי (בלשון "זמן קהילה"). אבל לפי הירושלמי - המקור הוא "לפניו ולאחריו קורין ובו אינן קורין?".

ד. עקרונית אתה צודק, והספר שהזכרת באמת עשה את זה בצורה טובה. אבל צריך גם ביסוס ראשוני לכך שזו השיטה מתוך המקורות עצמם, וגם שבדברים הלא מוכרחים יהיה מספיק היגיון, וכן לא לבנות יסודות על הדברים הלא מוכרחים, וגם לא לנפח הבדלי שיטות מעבר למה שמפורש, ולבדוק תמיד גם את המקורות שמצמצמים את הבדלי השיטות.

ויש גם דוגמאות (שלא אתן כאן) לכאלה שעשו את זה בצורה לא טובה בניגוד לאותו ספר.

נאמר בסמיכות שום פירוש אלא רק שורש.

ב לדעתי לא למדת את הירושלמי הנל ורק הסתכלת על הציטוט. הוא יום מלחמה ולכן לא צריך לריבויו.

כל המפרשים (לפחות הקלאסיים) מסבירים שהמשט המשך שרוצה להגיד שלא יקראו בו אבל יקראו ביא ובי''ב הוא תמיה והמסקנה של כולם זה שאכן לא צריך לרבות אותו כיוון שהוא יום מלחמה.

ד אני חולק עליך. אתה בעצם מסתכל על כל נקודה כזאת כעל 'ראיה' האם זה נכון או לא נכון. אני מסתכל על הנקודות הללו לאור ההבדלים הידועים כבר. ולכן לא צריך שיהיה חד משמעי ווודאי לא צריך לנסות לצמצם את ההבדלים.

ב. הסתכלתי עכשיו בפרשנים [פני משה, קרבן העדה והרב קנייבסקי], וזה לא שונה ממה שכתבתי. אכן 'ובו אין קורין' זה בתמיה, בדיוק כמו שהבנתי קודם (אמנם שמתי בסוף הציטוט סימן שאלה ולא סימן תמיהה, אבל לכך התכוונתי) והסברתי שזו תשובת הירושלמי, והתמיהה הזו היא המקור לכך שלומדים את יג.

וה'זמן מלחמה', הוא נימוק שזה לא זמן מנוחה וכן לא שייך לכימים אשר נחו.

ד. לא כתבתי שזו ראיה, אלא שגם בדברים הלא מוכרחים צריך היגיון. וכן ש"הידועים כבר", יהיו ידועים מכוח ראיות, וגם בצמצום דיברתי על צמצום ע"פ מקורות, שמוכיחים על צמצום המחלוקת.

[אבל גם אין להרחיב את המחלוקת מעבר למה שיש לו ביסוס]. 

נקהלו ועמוד על נפשם לפי הבנתי בלשון זה פירוש.

 אני חושב שיש בזה היגיון. כשאתה רואה את ההבדל לאור היכרות עם ההבדלים לאורך כל הבבלי והירושלמי אתה יכול לראות את ההבדל הזה ולייחס אותו להבדל השורשי. אתה חושב שזה לא הגיוני - זכותך. אבל ההתבטאות שלך על מגדלים פורחים באוויר היא לא נכונה.

ואם אתה טוען שאין ראיות להבדל בין תלמודה של א"י לתלמודא של חו"ל ששייך לענייננו אז אין לי מה להגיד לך אלא שאתה טועה.

כמדומני יש מהר"ל על זה (או פחד יצחק שמוציא ממהר"ל פירוש על זה...), אתה בטח תדע יותר ממני

יש פרק מרתק שנקרא "תיאוריה של רגשות" בספר "מן הסערה" של הגרי"ד שעוסק בנושא הזה. מומלץ.

הרבה פעמים שני הצדדים אומרים אותו דבר רק כל אחד מנסה למשוך לדגש שלו.

בלי להגדיר את הדיון זה מה שמרגיש לי

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משתתף בפורומים כולם

אבל את יכולה לפנות אליו ישירות ולספר לו את זה

לא צריך להסתיר

או להתבייש

זה רגש לגיטימי

הרצון לברוח לפעמים

ודווקא אם פונים אליו ומספרים לו

הוא יכול לעזור

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

רבנית שמתאים לך להתחבר אליה.

אני התחברתי לגישה החינוכית של אחותה ששכחתי את שמה

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

כי אצלנו הכל מסודר וקבוע ו...שגור. 

אבל זה לא חייב להיות כך. אפשר וצריך ליצוק חיות ורעננות לתוך התפילות

המסודרות (והמוסדרות), כדי שהקשר עם הקב"ה יהיה תמיד חי ורענן

וזורם ופתוח.....זו עבודה לא פשוטה, מן הסתם.

"אל תקרא חרות אלא חירות".

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד

כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!

לק"י

ולא בטוח שציונות מעניינת אותו פחות או יותר מהתורה.

מן הסתם הלך לאן שלקחו אותו.

(והציונות היא חלק מהתורה....).

זה נשמע שנקודת ההנחה שלך היא שזה "רע" שהוא הלך לשם. "לו הוא יודע" הוא לא היה הולך. אבל - לו הוא היה יודע... מה בדיוק?

(שהתורה בלבד חשובה לו).

אלא למה הוא כן שם לב!

הוא שם לב למקום שמחשיב תורה! למקום שהיא אוהלה של תורה!

לק"י

את התורה או מחשיבים פחות?

אם ככה, את טועה...

(ובכל מקרה, קשה לי להאמין שהוא מבין את ההבדלים בין ישיבות).

כי הוא באמת לא ממש מבין בהבדלים ובמה שלנו כל כך חשוב.

זה בעברית, וזה תורה. 

את זה היא מעריכה.

שהוא הלך למקום של תורה.

ואת זה גם את מעריכה.

עוד לפני שבודקים אם זה תורה שמשלבת ציונות או לא... מבינה?

ישיבת חברון פשוט מאוד גדולה, הרבה תלמידים, מקום מרשים, אז לקחו לשם. 

הוא הרי לא מבדיל ביניהם.

פשוט הגבתי ל"פרצוף העקום" שעשו פה בשירשור הזה, כאילו יש משהו פסול בלבוא ל"חברון"

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.