אתייחס קודם לגופו של עניין כי נראה לי ש(גם) אתה הקצנת:

"להינקם מאויביהם" זה תמצות של הפסוק מלפני "לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז" וכמו שמופיע אחריו "נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם".

כלומר שמדובר כאן בהגנה עצמית ובמלחמה באויב, ולא בפעולת נקמה שלאחר מעשה.

לא היתה התנפלות של יהודים צמאי דם על בתים של גויים אקראיים ועריכת פוגרום חגיגי בשם ה"נקמה נקמה נקמה".

אבל מה שהפריע לי זה חוסר הסובלנות שלך לגבי הבנה אחרת, הן בהבנת הפסוקים והן בהשקפה.

כי מבחינתך או שמבינים כמוך או שמתבחבשים בתירוצים, מפחדים להודות על האמת ומנסים לכופף את התורה. וזה חבל.

אינני יודע מה אתה סח, במפורש כתבתי שיהודים צריכים לנקום "במבקשי רעתם", אין לי שום צל צילה של מחשבה שניתן לפגוע באדם רק על שנולד ללאום הלא נכון (בלי מרכאות, הלא נכון באמת, אבל זה לא מצדיק לפגוע בו)

למעשה, כל עוד אני מדבר על *נקמה* גם אבשלום קור יוכל לספר לך שלא מדובר על "פוגרום בגויים אקראיים" שכן נקמה, מעצם שמה, היא תגובה על מעשה נפשע. 

איז ממילא, איך פארשטייסט נישט וואס איז "גם אתה הקצנת".

ולגבי החוסר סובלנות, נו, אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק.. יש בית מדרש מסויים, שיכול לעקם שמונה מאות אותיות שבתורה כדי שלא ייצא דבר המגונה בעיניו, מפיו. ואתה מצפה לסובלנות כלפיו.

לו היתה זו "הבנה אחרת בפסוקים" - החרשתי. אך אין זאת, אלא קודם נעצו את החץ - "נקמה היא דבר פסול", ואז חושבים איך אפשר לדחוף זאת בפסוקים, ולהתעלם ממקראות המורים אחרת.

הרי בחייאת, אם יש לו הסבר - הוא לכל הפחות אמור לכתוב אותו! אבל הוא פשוט התעלם מזה, וסמך על כך שמי שאינו בעל קורא מנוסה - פשוט לא יצלצל לו מיד בראש הפסוק המדובר. הוא פשוט מחק אותו! צועק בקול גדול שלהבין מהמגילה שיש ערך בנקמה זו "טעות מסוכנת", ומתעלם ממקרא מלא במגילה זו עצמה המספר על נקמה.

וסתם נזכרתי: אתה זוכר מה אתה הוכחת נגד ספר קבלי כלשהוא מהפסוק "שמי ה' לא נודעתי להם"? מה ההבדל בין שלילתך הנחרצת (והלעגנית והצינית) את אותו ספר, מכח אותו מקרא, לבין שלילה זו שאני שולל אותו - גם אני ממקרא?

ואנא עדיפנא מינך, ובתלת. שאתה שללת קדמון ואני שללתי בן דורינו, אתה שללת נייטרלי ואני שללתי אדם שיוצא בעצמו נגד אחרים בגלל סילופו, אתה שללת מכח קושיא חיצונית (שהרי לא על המקרא דיבר הספר) ואני שולל מיניה וביה - על אותו מקרא שהוא מדבר בנחרצות אני קורא לו "שפיל לסיפא דקרא".

ויתירה מכל זאת: להאשים אותי ב"חוסר סובלנות", כשמושא ביקורתי הוא אדם שאין לו שמץ של סובלנות למי שחושב כמותי. זה כבר בכלל איפה ואיפה. ודו"ק בזה.

(ונ.ב. שורתך האחרונה היא בכלל השמצה, לעולם לא תמצא אותי אומר דברים כגון אלו שכתבתי לעיל, על יהודי כמו הרב ליכטנשטיין, לדוגמה. ואני תמיד אומר למי שטוען שאני לא סבלן: אני בנאדם שמעריץ קשת של אנשים מהרב כהנא ועד הרב ליכטנשטיין, מהאדמו"ר ממונקאטש ועד הרצי"ה, מהרב קאפח ועד המנחת יצחק. אז אני רגוע לגבי הסובלנות שלי, הואילו נא בטובכם להרשות לי להתייחס לאנשים מסויים ככאלו שבאמת מכופפים את התורה. כי לא, אני לא אומר את זה על כל מי שחושב אחרת ממני, אלא על כמות מצומצמת מאוד של אנשים שאני באמת חושב (ורואה) שזה מה שהם עושים)

לאיזה מובן של נקמה התכוונת - את מי הרגו ובאיזה שלב.

שוב אתה מאשים ברמייה מכוונת, כאילו הוא יודע את האמת (דעתך כמובן) אבל אומר ההפך ומתעלם ממה שלא נוח לו (שכבר הסברתי לך שזה בהחלט נכנס בפשט, לא התייחסת לזה בכלל...).

לגבי מה שאני כתבתי, לא שללתי מכוח הפסוק, זה היה בציניות. ולא מדובר ב'קדמון' ואפילו לאו דווקא בבר בי רב, זהו ספר אנונימי (לא שזה משנה, אני מתייחס לתוכן ולא לאומר. "קבל האמת ממי שאמרה") מהמאות האחרונות שמתיימר לגלות סודות מאברהם אבינו ועל כך הגיחוך.

אני לא מבין איך זה שמישהו אחר חסר סבלנות מסביר למה גם אתה צריך להיות כזה.

מה גם שהוא הביע חוסר סובלנות כלפי גישה והבנה שגויה בפסוקים, אתה דיברת על האנשים ובתי המדרש שמעוותים בכוונה.

הרגו את האויבים, במלחמה.

ונכון, זו היתה גם מלחמת התגוננות, אבל גם מתוך רצון לנקום - זה מה שכתוב בפסוק. להגיד סתם ש"רואים שזה הולך על זה" - לא גורם לכך שזה "נכנס בפסוק". המגילה דיברה עברית, בעברית נקמה היא נקמה. נקודה. אם לפני זה כתוב עוד משהו - אז יש כאן שני דברים.

אני לא חושב שזה היה כל כך בציניות, אתה ממש טענת את זה כראיה נגד הספר, שנעלם ממנו מקרא מפורש וכו' וכו'.

ואתה נופל בפח: אתה מסביר למה יכלת לגחך עליו, כשבעצם אתה אומר, בהסבר זה גופא, שיש דברים שבהם מכח מחשבתך שלך אתה תפסול אחרים. יאפ, כמוני כמוך. 

ידעתי שתאמר שזה לא מסביר, אבל לדעתי זה כן מסביר, זה לא "שמישהו חסר סובלנות אז גם לי מותר" אלא אם מישהו חסר סובלנות - מותר לי להיות חסר סובלנות כלפי חוסר הסובלנות שלו, אתה לא יכול לומר לי להיות סבלן כלפי חוסר הסובלנות שלו.

כל המאמרים הנאורים והמתנשאים האלו - כבר באמת יצאו מהאף, אז במחילה - לפחות לא לדרוש שלא נטען כלפיו ונציג את הכשלים שלו.

"י"ג שהוא יום המיוחד אל הנקמה בשונאיהם, בודאי לא יעזבו ישראל את העיקר לעשות נקמה באויבי ה'"

אחחח פאשיסט.

הוא דיבר נגד מעשה נקם שלאחר מעשה.

גם אתה מסכים עם האמירה שלו "כל מי שלומד מהמגילה היתר למעשי נקם שאינם ממוקדים בתוקפים אותנו, טועה במגילה".

ברור שאני חושב שכך היה הפשט, וממילא שהספר לא יכול להביע דבר אמיתי (מעבר לכך שזה מופרך בלי קשר לפסוק). אבל לא חשבתי שהכותב 'שכח' ולא באתי לשלול מכוח הפסוק, שכן יש פירושים אחרים משלי.

אתה יכול להיות חסר סובלנות כלפי חוסר הסובלנות, אבל לא זה מה שעשית.

אתה מתייחס לעמדה שלו, ולא רק שלו, כעיוות מכוון וכשקר מודע, העיקר שלא 'להודות על האמת'.

ולאור זה שבמקרה הזה אתם אפילו מסכימים בפשט, לא ברור לי למה.

לאורך המאמר הוא מדגיש שרק מגננה הותרה. גם אם התפלק לו משפט כמו זה שציטטת. 

הוא חוזר ואומר שהמטרה היתה נטו הגנתית, ואם יכלו להימנע בכלל - היו עושים זאת.

(אני מסכים שהיא רצתה להימנע, אבל לא מטעמו (שזה לא הומאני..) אלא מחוסר ביטחון בניצחון. כשסוף סוף לאחר שאולצו לצאת לקרב - ראו בזה לגמרי ערך של נקמה. בשונה ממנו)

ואני טוען - שכתוב שיש ערך בנקמה, כנקמה, לשם נקמה.

לא כל כך הבנתי את החילוק בין מה שטענת על הספר למה שאני טוען עליו.

כי זו לא "עמדה", זה ניסיון לעלוב באלו שאינם חושבים כמותו, ולהראות שהם לא מבינים את המגילה. כשהוא עושה זאת תוך התעלמות בעצמו מהכתוב במגילה. אז אני בהחלט מתיר לעצמי להשתמש כנגדו באותו מטבע.

וכאמור: שבענו מאמרים כאלו ממנו ומחבריו, היחס נמדד גם בפרספקטיבה הכללית. אם זה היה אדם חדש בשוק שאומר פשט - הייתי יכול לומר שאישתמיטתיה (וגם אז זו חתיכת גנות, מה אתה הולך וצווח אם לא בדקת הכל כמו שצריך) אבל כשזה מישהו שכבר מוכר בדרכו, אין זה אלא עוד פריט לאוסף.

אגב, זה גם מה שהוא עשה לגבי שמעון ולוי - הוא כותב בשם הרמב"ן שיעקב הסכים רק ללחימה לשם שחרור דינה, ולא לנקמה. אני לא יודע מי הרמב"ן שהוא מכיר, אבל ברמב"ן שיש בחומש שלי כתוב שיעקב כעס על שהרגו אנשים נייטרלים - כי הסכים רק לנקמה באלו שחטאו להם. שוב: לא מגננה, לא "לחימה לצורך שחרור". אלא נקמה, נקמה גמורה. רק מה - שתהיה במי שחטא ולא בנייטרלים. מקובל עלי....

והמסקנה שלו היא נגד מעשי נקם שלאחר מעשה, או שלפחות אי אפשר ללמוד אותם מהמגילה. על זה אתה חולק?

אתה מכניס פרשנות לדבריו כביכול הוא ביטל את עניין הנקמה באויבים בשעת מלחמה, ולכן מתמקד במילה 'להינקם' במגילה כאילו השמיט אותה ומצטט את המלבי''ם כחולק עליו, אבל הוא לא כתב את זה.

החילוק הוא פשוט: הטענה שלי היתה לשיטתי, לא באתי להוכיח שהצד השני משקר (הוא כן משקר, אבל הפסוק לא מוכיח). ושוב - אני כתבתי נגד ספר אנונימי שמתיימר להציג מסורת עתיקה, שזה חד משמעית שקר (אלא אם אני טועה והדברים שם הם באמת מאברהם אבינו), אבל אתה מתייחס להבנה של אדם אחר כעיוות מכוון של התורה (שזה לגיטימי אם כך אתה תופס את מה שהוא עושה, לדעתי זו פשוט חוסר יכולת להכיר בעמדה שונה).

גם אני לא אוהב את הגישה שלו, כמו שאני לא אוהב את שלך.

וכן אני גם לא מסכים איתו, וגם חושב שהשקפת העולם שלו משפיעה על ההבנה שלו (של כולם בעצם, במידה כזו או אחרת).

עדיין אני לא מבין איך חוסר סובלנות שלו מצדיק את שלך, וכל שכן לשנות את האמת (כלומר: או שהוא מעוות בכוונה או שלא, זה לא אמור להיות תלוי בשאלה אם הוא חסר סובלנות או לא).

ואגב, גם לגבי דבריו על המרב''ן לא דייקת. הוא כתב "ויעקב הסכים למרמה ולפעולת לחימה רק לשם שחרור דינה, אבל התנגד ושלל בתוקף כל מעשה של טבח – כך אכן כתב הרמב"ן בפירושו לתורה" (לא יודע אם החלק הראשון של המשפט גם מיוחס לרמב''ן, בכל אופן אתה רואה שהוא כותב נגד מעשה הטבח). כל מה שהוא בא לדבר נגדו זו ההבנה של פעולות נקם באוכלוסיה, ובזה אתה מסכים איתו אם הבנתי נכון.

אני חושב שרואים מהמגילה שיש ערך בנקמה, והוא טוען שלא רואים בה דבר כזה.

ברגע שיש ערך בנקמה - יש מקום לדון אם היא ראויה לאחר מעשה. אבל ברגע שכופרים בערך הזה - ברור שהוא לא קיים.

למעשה, מהמלב"ים שהבאתי, מתבאר שהם נקמו גם במקום שלא היו צריכים כדי להתגונן (אלא יכלו בכלל לאסוף שלל. ובוודאי הכוונה לא לאסוף ולהתאבד..), שזה בדיוק כמו לאחר מעשה. כי העיקר הוא נקמת ה'. 

אני לא מכניס פרשנות, הוא הדגיש שהותרה רק מגננה. וזה שקר. בדיוק כמו עם הרמב"ן על שמעון ולוי - הוא טוען שיעקב איפשר רק לחימה כדי לשחרר, וזה לא מה שכתוב ברמב"ן.

אם זה רק לשיטתך - אה"נ. אבל זה ממש לא היה נשמע כך.

אך מלבד זה - אין הבדל - מחבר הספר טוען שיש בידו מסורת, וכותב המאמר טוען שיש בידו פשט. הכפירה שלך בטענתו על המסורת היא ככפירתי בטענתו על הפשט.

וכשאני רואה בעיני אדם מתעלם מפסוק - אז אני יודע שהוא מעוות גם אם אני כן מסוגל "להכיר בעמדה שונה"

ושוב: אני מכיר ויונק מכל כך הרבה מקומות, שזה פשוט בדיחה לומר שאני לא יכול להכיר בעמדה שונה

הבעיה שעשו מזה סיסמא - כל פעם שמישהו יבקר מישהו - יאמרו שזה כי הוא לא יודע להכיר בדעה שונה.

כביכול מי שמכיר בדעות שונות - אין לו קווים אדומים, בשביל הכל הוא ימצא צידוק.

מזכיר לי שכשתקפתי את בני לאו על התרי הלהט"ב שלו, ואת מלכה פיוטרקובסקי על התרי הנידה שלה - גם אז כתבו לי שאני לא יודע להכיל דעה שונה ממני...

והגדיל לעשות מי שהסביר לי בפרטי שגם את הרפורמים אני אמור לקבל כדעה לגיטימית, "זכותך לחלוק, אבל תכבד את עמדתם"

חלאס, זו ליצנות מהיהדות.

יש ביהדות מנעד מספיק מכובד שאני מכיר בכולו ומכבד את כולו, אבל זה לא אומר שהמנעד הזה משתרע על פני האינסוף, יש לו גבולות. וכשמישהו יחצה את הגבול - אני אומר שהוא חצה את הגבול. ולהגיד שזה כי אני "לא מכיר בדעה אחרת" זה דמגוגיה זולה שאינה עומדת במבחן המציאות. בשביל להיות אדם ש"מכיר בדעה שונה" לא צריך להכיר "בכ-----ל הדעות השונות". ומי שפוסל דעה מסויימת זה לא אומר שהוא לא מסוגל להכיר בשום דעה השונה משלו.

לגבי הרמב"ן, השאלה פשוטה: לטבוח בשכם וחמור עצמם, שלא לצורך שחרורה, הוא ראה בעין יפה או לא?

לפי הרמב"ן - כן

לפי הכותב בשם הרמב"ן - לא.

השאלה כאן היא: היתה נקמה לאחר מעשה או לא? שניכם מסכימים בזה, וזה בדיוק מה שהוא בא לומר כאן.

שים לב שהוספתי בסוף התגובה הקודמת התייחסות לרמב''ן, כנראה הספקת לראות לפני שערכתי.

גם שם אותו רעיון - הוא מדבר על נקמה במובן הרחב, של פגיעה באולוסיה (הוא הרי מכוון לאלו שדוגלים בתג מחיר ומוכיחים את גישתם מהמגילה וממעשה שמעון ולוי). אתה יוצא נגד דבריו על דברים שהוא לא אמר.

עריכה: אני רואה שהגבת על הרמב''ן. אם אתה שואל אותי אני מניח שיש פער בין גישתו האישית לגישת הרמב''ן בשאלה מה לגבי שכם עצמו, אבל ההתייחסות שלו היתה לגבי הטבח ולכן בזה הוא נתלה ברמב''ן ובצדק.

יש הבדל גדול:

לגבי הספר השאלה היא עובדתית - האם התוכן הוא מסורת מאברהם אבינו או שלא? אם לא אז זהו שקר.

לגבי המחלוקת שלך עליו זו הבנה שונה בפסוקים - לדבריך אתם מבינים אותו דבר רק שהוא מעוות במכוון, בעוד שהיה אפשר לומר שזו מחלוקת והוא שוגה. אבל למעשה שניכם מסכימים (למעט מה שאתה הכנסת לפיו) - כך שאין כאן לא עיוות ולא הבנה שגויה.

אני איתך בעיקרון שלא כל דעה חייבים לקבל כלגיטימית, לא כנגד זה קבלתי. יש שגיאות חמורות ובלתי קבילות.

אני התייחסתי לגישה שהצד השני משקר במודע - מבין בתורה כמוך אבל מנסה לעוות אותה. זו חוסר יכולת להכיר בדעה שונה, להכיר ולחלוק.

לא היתה, אבל כמו שאמרתי - היחס לשאלה כזו נגזר מהשאלה אם יש ערך בנקמה, והוא טוען שלא. ובמגילה כתוב שכן.

ושוב המלבי"ם - שמפרש את הנקמה גם כשהיא לא לצורך התגוננות, כך שלפיו אכן היתה מעין "נקמה לאחר מעשה".

ראיתי ועניתי. הנקודה היא שזה לא "או תג מחיר או כדבריו" יש את האמצע - הנכון, של נקמה במי שראוי לה. הוא טוען שברמב"ן כתוב שיעקב התיר רק לחימה לצורך שחרור. וזה לא נכון. 

יכול להיות שמי שמעלה לו את הסעיף זה החבר'ה מהתג מחיר, אבל על הדרך הוא מנסה להפקיע גם מהשלב האמצעי. על ידי שיבוש דברי הרמב"ן.

נכון שהוא גם שלל טבח, אבל הוא אמר מה כן - וה"כן" שלו הוגבל אך ורק למלחמת שחרור. בניגוד לכתוב ברמב"ן. (אגב: אחרי שהוא הגביל כך את ה"כן", די פשוט גם להניח שכשהוא אומר "טבח" מבחינתו הכוונה גם להריגת שכם וחמור לחוד)

כמו שאתה חושב שכותב הספר שיקר, גם אני חושב כך עליו. מה הבעיה? 

והתעלמות מפסוק היא לא "שגגה". לא. בטח לא כשהיא נעשית על ידי אדם שהקייס שלו זה היותו "מומחה" לתנ"ך. (וכאמור: זה גם מצטרף לרפטואר, איתחזק גברא ואיתחזק קמיעא.)

אני לא רואה את ההתעלמות הזו שונה מהתעלמות (?) כותב אותו ספר מהפסוק בשמות.

לא מבין את סוף דבריך: כמו שאתה מסכים שיש דעות מופקעות וזה לא מעיד על "חוסר יכולת להכיר", כך גם הכוונה שאני מייחס לו היא לא מעידה על "חוסר יכולת להכיר".

אתה טוען שהוא נגד נקמה מכל וכל בכל מצב, וממילא שהוא 'מתעלם' או משמיט את הפסוק. 

אני אומר שהוא לא כתב את זה וזו הפרשנות שלך לדבריו, הוא דיבר על נקמה מסוג מסוים שכנגד ההבנה שכדוגמתה מופיעה במגילה הוא דיבר (ואם המלבי''ם הבין כך אז הוא חולק גם על המלבי''ם), ועל זה גם אתה מסכים לפירוש שלו.

ראיתי שראית, התייחסתי להתייחסות שלך בתגובה הקודמת.

אני חושב שהסברתי מה ההבדל: אני אכן חושב שהכותב האנונימי שיקר, אין כאן אפשרות של דעה שונה - השאלה היא עובדתית - קיבל במסורת מאדם הראשון ואברהם אבינו או בדה מליבו. זו לא פרשנות בפסוק ולא השקפת עולם שונה.

אתה רואה פירוש שונה בפסוק (שמתברר שהוא אפילו לא פירוש שונה משלך אבל נניח שכן) ואומר שהבנאדם מעוות במקום לומר שהוא שוגה לפי דעתך.

לא כתבתי 'מופקעות'. יש הבדל בין להכיר בזה שמדובר בדעה שונה, ולהתנגד לה ולומר שהיא טעות חמורה ולא לגיטימית.

לבין לומר שלא יכולה להיות דעה אמיתית כזו, אלא בהכרח שהבנאדם משקר שזו דעתו מתוך מניע אחר.

מובן?

אכן, ועל כך שהוא התעלם אין חולק - אם כדבריך הייתי מצפה ממנו להתייחס לפסוק. לכתוב מאמר שלם על "טעות חמורה ומסוכנת" בלי להתייחס למקרא מפורש, ולו בשביל לדחוק אותו איכשהוא - זה סילוף.

וקצת מגוחך לומר שהאדון הנכבד חולק על המלבי"ם ובשם כך יוצא נגד אנשים. יענו, מילא שאתה חולק עליו, אולי זו זכותך, אבל אתה גם מטיף למי שהולך איתו?

היה מובן, אם לא שהייתי חושב שמוכח מתוך המאמר שלו, מיניה וביה, שהוא כיוון להתעלם מכך.

אי אפשר "לשגות" כשאתה מסביר שיש ערך רק למגננה ולא לנקמה, ומתעלם מהשורש נ.ק.מ. בשורה הסמוכה.

בבבלי - זמן קהילה - "נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאיביהם והרג בשנאיהם", ואילו הירושלמי מדגיש שהריגת השונאים מותרת רק בזמן מלחמה.

ואם הנוסחאות בתלמודים היו הפוכות, אז בכלל היינו יכולים לדרוש שבארץ ישראל "הוא דאיקרו קהל".

החידוש הוא שמותר לצאת להלחם באויבים גם ללא הגנה

הגמרא בבבלי מכנה את יג אדר זמן קהילה לכל.

הלשון קהילה, לקוחה מהלשון של המגילה-

אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמד על נפשם להשמיד ולהרג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אתם טף ונשים ושללם לבוז: ביום אחד בכל מדינות המלך אחשורוש בשלושה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר.

ושוב - בשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלושה עשר יום בו.. נקהלו היהודים בעריהם בכל מדינות המלך אחשורוש לשלח יד במבקשי רעתם

ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאיביהם והרג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה לא שלחו את ידם: ביום שלשה עשר לחדש אדר..

וגם הלשון מלחמה, אינה מיוחדת למלחמת התקפה ונקמה דווקא אלא כוללת סוגים שונים של מלחמות, ואם צריך ראיה לזה, [אף שזה דבר פשוט], הרי שגם כאשר נערכים אל מול ההתקפה של הפלשתים בעמק האלה בימי שאול כתוב "ויערכו מלחמה לקראת פלשתים".

כך שאת השאלה האם הקהילה/ המלחמה שהתרחשה ביג אדר, היא מלחמת מגן או מלחמת התקפה, יש לפשוט מהמגילה עצמה, ואין סיבה לייחס לירושלמי והבבלי מחלוקת בזה.

וגם אי אפשר שתהיה מחלוקת בזה, שהרי זה מפורש במגילה, וגם אם הייתה מחלוקת בזה, לא היה אפשר להוכיח ממנה עמדה עקרונית ששוללת סוג כזה של מלחמות.

אז למה הירושלמי והבבלי לא השתמשו באותה לשון? זו לא קושיא. כל אחד מהתלמודים נכתב בלשונו וסגנונו. זה לא כמו שינוי לשון מהרישא לסיפא באותה משנה, וכדומה, שיש טעם לדייק ממנו.

ובאופן כללי, כמדומני שיש מעין אופנה, לקחת שינויים קלים בין הבבלי לירושלמי, לבנות עליהם מגדלים פורחים באוויר של מחלוקות עקרוניות, וכמובן לשים את הירושלמי בצד ה"טוב", ואת הבבלי בצד הגלותי.

שטרחת לציין (בלי לנמק את טענתך שאלו מגדלים פורחים באוויר) הבדלים כאלו מובנים בהרבה מקומות בין הבבלי לירושלמי.

אתה טוען שאין לזה משמעות בעוד אחרים טוענים שיש לזה משמעות. ההבדלים פעמים שהם לשוניים פעמים שהם הלכתיים ופעעמים שהם מספרים סיפור אחר לגמרי.

טענתך שבכל פעם אלו מגדלים פורחים באוויר הינה יומרנית מאד. בעצם אתה אומר שאתה מכיר את כל ההבדלים, כל ה"תאוריות" ויודע לפרוך את כולם  לרמת מגדלים הפורחים באוויר.

למה לא נראה לי שזו המציאות???

לגבי הטענה הנקודתית אין מחלוקת מה הסיפור. המחלוקת איך להתייחס אליו.

האם שמחים על הההצלה או על הריגת האויבים (אין מחלוקת ששני המעשים האלו נקמה והריגת אויב נעש. השאלה על מה אנחנו שמחים וחוגגים. ואת זה ניתן ללמוד משינוי הלשון)

בוודאי שיש, וכבר עמדו בזה גדולי עולם, ומסתמא הניחו עוד מקום להתגדר בו.

אבל יש אנשים שהוסיפו על זה מגדלים פורחים באוויר, והלכו בדרך של "אפושי פלוגתא" בין התלמודים, לא רק במקומות שזה לא מוכרח, אלא אפילו במקומות שזה ממש מאולץ, ועשו את התורה כשתי תורות, ודחו דברים מפורשים בבבלי כשאין נגדם מקור ברור שחולק, ויש בדבריהם הרבה זלזול בתלמוד הבבלי שקבלו עליהם כל ישראל ובאמוראי בבל.

וספציפית, כאמור, אין שום משמעות ש"היקהלות" זה דווקא למלחמת ההגנה והמלחמה היא יותר התקפתית, אבל גם אם היו לשונות שזו משמעותן, ובאמת זה היה נובע ממחלוקת בגישה, האם מי ששם דגש על עניינו של פורים בהיבט מסויים, בהכרח שולל שקיים עוד צד לשמחה? ואפילו אם נניח שכן, האם זה אומר שהמחלוקת על השמחה היא גם מחלוקת האם מלחמה כזו מותרת?

ולא למה שאחרים עושים, כי מה שאתה עושה מתפרש כזלזול.

לגבי ספציפית וודאי שנקהלו זה מלחמת הגנה, זה פסוק מפורש נקהלו ועמוד על נפשם.

האם הבבלי שולל את הירושלמי והירושלמי את הבבלי? במקרה זה אין שלילה אלא כל אחד מציג את הגישה שלו. וודאי שיש מקום לצד השני והשאלה היא מה העיקר.

איפה ראית בדברי שמראיה זו אמרתי שמותר מלחמה.?

א. פסוק מפורש גם שנקהלו זה לשלוח יד במבקשי רעתם, כפי שציטטתי.

ב. הירושלמי בכלל לא כותב שקורים ביג בגלל שהוא זמן מלחמה [בניגוד לבבלי שכתב לא צריך לרבות את יג בגלל שהוא זמן קהילה], הוא כותב שיג הוא לא זמן מנוחה בגלל שהוא זמן מלחמה. אין לזה בכלל קשר לעניין של חשיבות המלחמה.

ג. מדבריך בהודעה הזו -למה? וודאי לכו"ע שמותר להתגונן - צוציקים מגודלים ועבדקנים הבנתי שכוונתך שזו גם מחלוקת בהלכה.

ד. מהכינוי שאיתו הצגת את הבבלי, קיבלתי את הרושם שלא הבאת את הבבלי לחשיבות דבריו וכדי שנלמד גם מהם, אלא כדי "לשים את הירושלמי בצד ה"טוב", ואת הבבלי בצד הגלותי", אבל העדפתי לא להתייחס ספציפית לדבריך, אלא להתייחס לתופעה שוודאי קיימת, בלי להאשים שזו הייתה כוונתך.

לאורך כל המגילה. 

ב וודאי שכן. זו הסיבה שלא צריך לרבות אותו והוא כשר לקריאת המגילה.

ג כיוון שאתה ניסית להעמיד ההיפך בצורה עקומה " ואילו הירושלמי מדגיש שהריגת השונאים מותרת רק בזמן מלחמה." ועל זה כתבתי שוודאי שאין חידוש בהריגת אוייבים תוך כדי התגוננות אלא החידוש הוא שגם ללא ההתגוננות זה מותר (אולי הבחירה בלשון מותר היתה לא מדוייקת ויותר היה נכון לכתוב שיש עניין לשמוח גם בזה אבל זה בא לאפוקי מהמשמעות של דבריך)

ד אין חולק שבמחלוקת בבלי ירושלמי הלכה למעשה כבבלי (הרב גורן נטה להגיד אחרת אבל לא התקבלו דבריו) כן ניסיתי להביא שיש 2 השקפות שלשתיהן יש ביסוס. אחת ממקור גלותי ואחת ממקור יותר מקורי/ארציששראלי. האם זה מכריע מה הנכונה מבן שתיהן? לא. אחרת היינו פוסקים כירושלמי. זה בא לתת שורש ומקור לשתי הגישות

אם הכוונה שזו אופיה של המלחמה שמתוארת במגילה, בלי קשר ללשון התקהלות, הרי שאם כך, אז גם התייחסות אל המלחמה הזו בלשון אחרת לא תשנה את העובדה שזה האירוע שאותו מציינים.

אם הכוונה שדווקא לשון היקהלות מופיעה בהקשר של "עמוד על נפשם", הרי שהיא באמת מופיעה פעמיים צמוד לביטוי הזה, אבל היא גם מופיעה ביחד עם "לשלח יד במבקשי רעתם", והיא מופיעה גם ביחס ליום השני בשושן, שהיה כבר מתקפה יזומה על האויבים.

[וגם בפעמיים שהלשון היקהלות סמוכה ל"עמוד נפשם", היא חלק מרצף ביטויים שכולל גם את הריגת האויבים].

ב. אסביר יותר.

בבבלי-

"ור' שמואל בר נחמני אמר אמר קרא (אסתר ט, כב) כימים אשר נחו בהם היהודים ימים כימים לרבות י"א וי"ב 

ואימא תריסר ותליסר 

אר"ש בר יצחק י"ג זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי"

התשובה בבבלי לשאלה ואימא תריסר ותליסר היא שאת יג לא צריך לרבות ואפשר לדעת אותו בלי לימוד מיוחד בגלל שהוא זמן קהילה, ולכן הדרשה נלמדת על יא-יב. כך בעצם אנחנו מקבלים תשובה על המקור לכל שלושת הימים.

לעומת זאת, בירושלמי-

"שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן ימים אין כתיב כאן אלא כימים תן ימים כנגד ימים אחד עשר ושנים עשר כנגד ארבעה עשר וחמשה עשר

 או שנים עשר ושלשה עשר כנגד ארבעה עשר וחמשה עשר 

א"ר חלבו יום שלשה עשר יום מלחמה היה הוא מוכיח על עצמו שאין בו ניחה"

התשובה איננה שלא צריך לרבות את יג ואנחנו יודעים אותו בלי דרשה, אלא שיג לא מתאים לדרשה בגלל שהוא זמן מלחמה ולא זמן מנוחה, ולכן הדרשה מוסבת על יא-ויב.

בשלב הזה, אין עדיין מקור ליג. ובאמת הירושלמי שואל-

 מעתה אל יקראו בו ?

ועונה:

לפניו ולאחריו קורין ובו אינן קורין?

ד. ראשית, לא כל מחלוקות בבלי וירושלמי צריך ליחס להבדל בין ארץ ישראל וחו"ל, כמו שלא מחלוקת רמב"ם שו"ע, או משנ"ב וחזו"א, צריך לייחס להבדל הזה.  

[ובפרט, שבעלי המימרות הם רבי חלבו ורב שמואל בר יצחק, וזה לא שהבבלי מביא אמורא בבלי מובהק והירושלמי אמורא ארץ ישראלי מובהק].

אבל גם אם במקרה מסויים מצאת שמתאים לקשר בין הדעות לבין הארצות, האמירה שדיעה מסויימת היא בגלל שזו תלמודה של ארץ החושך לא נשמעת כמו נתינת ביסוס, ולא מתיישבת לכאורה עם האמירה שהדיעה הזו לא פחות נכונה. כך שאם זו כוונתך, היה מתבקש שתסביר איך הדברים מתיישבים.

רק אסביר את ד.

בגלות בחוצה לארץ אין מקום משמועתי לנקמה לעומצ א"י ששם יש לעמ"י יותר עזות כמו חכמי אלכסדנריה והערוב "האדמה אשר הם עליה" ואז יש יותר מקום לדבר על נקמה.

זה לא מה יותר נכון אלא מה יותר מתאים כיום בא"י.

א רוב מוחלט של הפעמים במגילה הביטוי הוא להקהל ולעמוד על נפשם. זה שבנוסף יש להנקם מאויבהם זה לא ביאור של המילה להקהל כמו שזה תוספת (בעיני, ואף בעיני כותב המאמר המקורי שדיבר רק על התגוננות)

ב. זו הסיבה שיום יג ראוי לקריאת המגילה. כיוון שבו היתה המלחמה. 

ד ברור שלא כל מחלוקת היא כזו. אך לאחר שרואים שיש שורש ותפיסה שונים מוצאים שורשים ורמזים לזה במקומות רבים אף על פי שזה לא חד משמעי.

מי שראיתי שעשו זאת יפה היה קובץ יסודות וחקירות בפרק "לשיטתם" 

האם כל הראיות הם חד משמעיות? וודאי שלא. אבל כשיש שיטה רואים שהרבה דברים מתבססים עליה.

סתם דוגמא שאני אוהב ממגילה ירושלמי (הסיום של מסכת מגילה) 

 תפילה ומזוזה מי קודם שמואל אמר מזוזה קודמת רב חונה אמר תפילה קודמת מה טעמיה דשמואל שכן היא נוהגת בימים טובים ובשבתות מה טעמא דרב חונה שכן היא נוהגת במפרשי ימים והילכי מדברים מתניתא מסייעה לשמואל תפילה שבלת עושין אותה מזוזה מזוזה שבלת אין עושין אותה תפילין למה שמעלין בקודש ולא מורידין

בבבלי הברייתא מופיעה כמה פעמים ההיפך .(שבת עט, מנחות לב)

אז, האם זו סתם מחלוקת גרסאות? לא נראה לי. אני מבין שבארץ ישראל העיקר הוא מי שיושב בביתו וממילא גם אם יש משהו זמני כגון הולכי דרכים הקביעות הזמנית (מלשון זמן) של שבתות וימים טובים עדיפה. לעומ"ז בחו"ל המציאות של יושב בתים היתה במהותה זמנית כיוון שאנחנו בגלות והנדודים הם המציאות העיקרית בחשיבותה וממילא החשיבות ניתנת לתפילין שהולכים עם הנודד.

ב. זה הבבלי (בלשון "זמן קהילה"). אבל לפי הירושלמי - המקור הוא "לפניו ולאחריו קורין ובו אינן קורין?".

ד. עקרונית אתה צודק, והספר שהזכרת באמת עשה את זה בצורה טובה. אבל צריך גם ביסוס ראשוני לכך שזו השיטה מתוך המקורות עצמם, וגם שבדברים הלא מוכרחים יהיה מספיק היגיון, וכן לא לבנות יסודות על הדברים הלא מוכרחים, וגם לא לנפח הבדלי שיטות מעבר למה שמפורש, ולבדוק תמיד גם את המקורות שמצמצמים את הבדלי השיטות.

ויש גם דוגמאות (שלא אתן כאן) לכאלה שעשו את זה בצורה לא טובה בניגוד לאותו ספר.

נאמר בסמיכות שום פירוש אלא רק שורש.

ב לדעתי לא למדת את הירושלמי הנל ורק הסתכלת על הציטוט. הוא יום מלחמה ולכן לא צריך לריבויו.

כל המפרשים (לפחות הקלאסיים) מסבירים שהמשט המשך שרוצה להגיד שלא יקראו בו אבל יקראו ביא ובי''ב הוא תמיה והמסקנה של כולם זה שאכן לא צריך לרבות אותו כיוון שהוא יום מלחמה.

ד אני חולק עליך. אתה בעצם מסתכל על כל נקודה כזאת כעל 'ראיה' האם זה נכון או לא נכון. אני מסתכל על הנקודות הללו לאור ההבדלים הידועים כבר. ולכן לא צריך שיהיה חד משמעי ווודאי לא צריך לנסות לצמצם את ההבדלים.

ב. הסתכלתי עכשיו בפרשנים [פני משה, קרבן העדה והרב קנייבסקי], וזה לא שונה ממה שכתבתי. אכן 'ובו אין קורין' זה בתמיה, בדיוק כמו שהבנתי קודם (אמנם שמתי בסוף הציטוט סימן שאלה ולא סימן תמיהה, אבל לכך התכוונתי) והסברתי שזו תשובת הירושלמי, והתמיהה הזו היא המקור לכך שלומדים את יג.

וה'זמן מלחמה', הוא נימוק שזה לא זמן מנוחה וכן לא שייך לכימים אשר נחו.

ד. לא כתבתי שזו ראיה, אלא שגם בדברים הלא מוכרחים צריך היגיון. וכן ש"הידועים כבר", יהיו ידועים מכוח ראיות, וגם בצמצום דיברתי על צמצום ע"פ מקורות, שמוכיחים על צמצום המחלוקת.

[אבל גם אין להרחיב את המחלוקת מעבר למה שיש לו ביסוס]. 

נקהלו ועמוד על נפשם לפי הבנתי בלשון זה פירוש.

 אני חושב שיש בזה היגיון. כשאתה רואה את ההבדל לאור היכרות עם ההבדלים לאורך כל הבבלי והירושלמי אתה יכול לראות את ההבדל הזה ולייחס אותו להבדל השורשי. אתה חושב שזה לא הגיוני - זכותך. אבל ההתבטאות שלך על מגדלים פורחים באוויר היא לא נכונה.

ואם אתה טוען שאין ראיות להבדל בין תלמודה של א"י לתלמודא של חו"ל ששייך לענייננו אז אין לי מה להגיד לך אלא שאתה טועה.

כמדומני יש מהר"ל על זה (או פחד יצחק שמוציא ממהר"ל פירוש על זה...), אתה בטח תדע יותר ממני

יש פרק מרתק שנקרא "תיאוריה של רגשות" בספר "מן הסערה" של הגרי"ד שעוסק בנושא הזה. מומלץ.

הרבה פעמים שני הצדדים אומרים אותו דבר רק כל אחד מנסה למשוך לדגש שלו.

בלי להגדיר את הדיון זה מה שמרגיש לי

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כל מה שכתבת גם מכשיר ב-1000₪ יכול לתת, חוץ מסים וירטואלי שזה שמור למכשרים יקרים.

כמו שכתבת בעצמך, המכשירים הפשוטים היום הם הכי טובים שהיו לפני 5 שנים.

ההבדלים בעיקר הם "הפרמיום", ועל זה משלמים הרבה מאוד.

לדוגמא, אם המכשיר מפלסתיק או מאלומיניום מוסיף עלויות ייצור של בערך 30$, האם זה משנה? כנראה שלא, עוד לא הכרתי מישהו שלא משתמש בקייס (חוץ ממני). 

כנ"ל לגבי מסך אם הוא LCD או OLED מדובר על הפרשים של 100$ לפחות עבור היצרן, אני אישית לא רואה הבדל בצבעים או בבהירות גם באור שמש.

כנ"ל לגבי המצלמה, אם אתה מצלם צילומים קלים (ללא תנועה, אור טוב) ולא אכפת לך ש-AI ישפר את הצילומים, לא תוכל להבדיל בין תמונה שצולמה למכשיר יקר או זול.

כנ"ל לגבי איטום למים, כל המכשירים שראיתי מבפנים היו חסינים למים, זה בסה"כ אטמי גומי פשוטים יחסית, אבל לזה שאין תקן אומר שהיצרן לא לוקח אחריות ולא משלם תמלוגים עבור ההסמכה.

יש עוד הרבה הבדלים כאלו, היצרנים יודעים את זה ולכן המכשירים הזולים פשוט חותכים את על הפינות האלה.

כל האמור לעיל לא מנע ממני לקנות את מכשיר יקר מאוד מאוד.

אגב, סים וירטואלי לא יותר זול מסים רגיל מחברה מקומית או סים רגיל גלובלי שתזמין מאליאקספרס, הוא רק יותר נוח,  זה יותר זול רק עבור סים עם חבילת גלישה בלי מספר. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

וגיבוי שלו (באמצעי חיצוני, כלומר קובץ טקסט) בעיניי זה די קריטי.

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

תלוי איזה סגנון אוהבים

סבלנות, מונופול, דמקה, רמי קוביות, המשחק עם הרכבת מילים - שכחתי את שמו ועוד