המשפט שכתבת: "לא הכל תלוי בהכנה" שגוי מיסודו.
אכן, כל החיים שלנו סובבים כך שהכל תלוי בהכנה, אין מה לעשות.
וגם כאשר יש אור א-לוקי שיורד עלינו במועדים מסויימים(שבתות, חגים..), אנו צריכים להכין את עצמנו כדי לקבל מן האור הא-לוקי, וכשם גודל ההכנה, כך גודל המילוי שלנו מהאור הא-לוקי.
עכשיו, חז"ל ידעו שפרקטית, גם אם אדם יכין את עצמו, הוא צריך בשלות מסויימת שבאה רק עם הגיל, ולכן, באופן כללי הם קבעו לנו גילאים מתי מגיע כל שלב, ולכן יש במסכת אבות:
"הוא היה אומר, בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכח, בן ארבעים לבינה, בן חמשים לעצה, בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם"
עכשיו, לדוגמא לבר מצווה, שהנפק"מ העיקרית שלה היא הנחת תפילין, התימנים הבינו שזו רק המלצה, ולכן כבר כאשר הילד בוגר ויכול לא להפיח עם התפילין, ולהבין את הקדושה של התפילין ולשמור עליה, הוא יכול כבר מגיל 10 להניח תפילין.
אחרי כל זה, כאשר חז"ל קבעו לנו גדר ברור מתי כדאי להתחתן, ולא רק זה, אלא שבגמרא אומרים שמי שלא מתחתן מגיל 16 כל חייו בעבירה, להגיד שכל מי שמתחתן בגילאים האלו זה לא טוב והוא לא מוכן וזו לא נקראת הכנה, לפי דעתי לא נכון.
כמובן, זה גדר כללי, וצריך עיון על כל אחד מתי הוא בשל להתחתן, וגם אני לא מסכים עם המושג: "בל"ח", שמשמעו "בחור/ה לחוצ/ת חתונה", מכיוון שתמיד לחץ זה לא דבר טוב ותמיד כשעושים דברים מתוך לחץ ומרוב הבהלה להשיג את הדבר הזה, יכולים להתפשר ולא להגיע לבחירה הנכונה ובסופו של דבר להתחרט אחר כך כל החיים, אך מנגד, להגיד לגבי הגיל שהוא לא מוכן לחתונה, לפי דעתי לא נכון.
לגבי התרבות, אפשר להגיד שזה לא טוב, משום שזה הרבה פעמים יוצר לחץ על האדם להתחתן מוקדם ולא בגיל המתאים לו...
@באולפנה...