אני גם מכירה. וחושבת שזה מאד מבורךך!!

זה הגיל שצריך להתחתן בן 18 לחופה 

אם את מרגישה שאת בשלה לחתונה, ולהקים בית עכשיו. ולהתחיל עולם חדש.. 
אז למה לא?

אצלנו באולפנה מסכימים לצאת בשמינית ולהתארס  בסוף שמינית כזה, אבל להתחתן עדיין לא קרה כמעט.

אני אישית בעד להתחתן מוקדם, זה בונה מאוד את הבן אדם, ועוזר בבגרות שלו. 

תשבי עם עצמך, ותחשבי עם זה באמת מה שאת רוצה עכשיו. כי זה עסקת החיים.

 

התופעה הזו שהולכת וצוברת תאוצה במקומות האולטרא דוסיים והחסידיים היא בעייתית.

לא כי יש לי בעיה "עקרונית", אדרבה.

אלא כי יש לי בעיה "פרקטית"

בתכל'ס -  רוב הבנות (והבנים - קל וחומר) לא נמצאים בשלב הזה במצב מספיק בוגר ואחראי בשביל להקים בית.

זה נהיה "מודה" שסוחפת, ופתאום כל ילדה בת 14 כבר מתה להתחתן, וזה נורא קולי וסבבה וכיף, אבל זה חסר אחריות.

כי זה קוללס. לא.

פשוט לא.

'התופעה הזו שהולכת וצוברת תאוצה במקומות האולטרא דוסיים והחסידיים היא בעייתית'. למה? זה דבר מבורך. כלכך. 
למי שמוכן.

למי שבאמת הרצון מגיע ממקום אמיתי. וטהור. 

לא בגלל שזה מגניב.

תעשו את ההפרדה הזאת. זה ממש חשוב.

רוב של בנות ה18 גם לא מוכנות לנישואין. ממש לא.

לא הבנתי מה ניסית לעשות בכך שציטטת אותי וכתבת "למה? זה מבורך"

אני הסברתי למה - כי זה חסר אחריות.

כפשוטו.

את רגילה לאלו שמדברים על מקור לא טהור ואמיתי - את מתעמתת איתם ומסבירה על "מקום אמיתי וטהור"

אבל תקשיבי - יש כאן ביקורת אחרת ושונה, זה בכלל לא הנושא הזה. לא על זה דיברתי אלא על האחריות והבגרות.

איך המקום האמיתי והטהור עונים על מה שטענתי?

איזה "הפרדה בדיוק" את רוצה שאעשה? בין מה למה? בין מגניב לטהור? מי דיבר בכלל על מגניב? זה פשוט לא אחראח, לא בוגר, ולא רציני. ולא משנה מה המקור שהרצון הזה הגיע ממנו.

(למרות שהאמת היא שבאמת הרוב זה גם המגניב, גם אם חושבים שלא... הבעיה היא בדיוק בגלל שלא מספיק בוגרים כדי לשים לב למה שלפני השטח, והאדם מרמה את עצמו)

מאיפה החלטת את זה? 

חיי נישואין הם דבר הרבה הרבה הרבה יותר רציני ממה שאולפניסטיות בל"חיות חושבות. (וגם בחורים בל"חים, אבל זה יש באמת פחות..)

מה הקשר?!

באמת שלא הבנתי. מה אתה מנסה להסביר.

שהבנאדם הממוצע בגיל 17 לא מוכן לנישואין.

וכשהוא מנסה לשכנע שהוא כן מוכן, בטענות של קלות ראש.. משהו שמזכיר את שיטת ה"סמוך", הוא רק מוכיח את זה שהוא באמת לא מוכן.

זה שזה בגיל צעיר, זה לא אומר "ללכת לקנות קוט'ג במכולת" יש בתים שזה נהוג אצלם.
ואולפנות שמהשביעית מכינים אותם לחתונה ועושים להם הרבה שיעורים לזה. 

אז אני אקבע שרק בנים לא יכולים, סבבה?

ומישהי אחרת תבא ותגיד לך שבנות גם לא.

ברצינות - הנושא הוא לא אם אני בן או לא, אלא שצריך קצת בגרות לפני שמחליטים להינשא, ומה לעשות - לבגרות הזו לוקח זמן להגיע, לא נולדנו מבוגרים.

אתה פשוט לא כול כך מכיר אולפנות, ואת התרבות שלהם אולי? 
ואל תלך לפי סטיגמות של בנות בלחיות. 

כי וואלה אימתי כולם פו אמרו , אני מכריה כאלו שעושו וזה להם טוב וזה... 

אפשר להבין

אני באמת חושבת שכול אדם בעצמו יודע אם הוא מתאים או לא!!

והגיוני מאוד שבאמת לרוב הבנות והבנים זה לא מתאים והגיוני  מאוד שיש כאלו שכן ,

לפי מה שאני הבנתי הוא לא נגד אלא הוא מבין שזה מורכב וכול אדם צריך טוב טוב לחושב עם עצמו ,

אבל אני לא נגד זה שבנות יתחתנו מוקדם, ויבנו את עצמם ואת הבגרות שלהם. 
ואמרתי שזה תרבות כזאת פשוט. 

אני גם לא מכיר תרבות של בתי"ס יסודיים, אז יכול להיות שילדה בגיל עשר יכולה להתחתן?

בעולם שהקב"ה ברא - לוקח זמן להגיע לבגרות, זה הכל.

כאילו מה שאני אומרת, שיש אולפנות שמכינים את הבנות לזה מוקדם. ואולי לא ידעת את זה..

ולא אמרתי שבן אדם בגיל 18 בוגר לחתונה.

את יכולה להכין ילדה בת עשר לחתונה?

ויופי, אדם שלא בוגר לחתונה לא אמור להתחתן, משוואה פשוטה.

לא הבנת מה באתי להעביר בזה?

אם ילדה בת עשר לא יכולה להתחתן גם אם "יכינו אותה", אנו למדים שמוכנות לא תלויה רק בניסיון להכין.

שלב הבא - גם כש"מכינים" נערה בת 17, זה לא אומר שהיא באמת מוכנה.

הבנתי.

תמיד יש לנו לאין להשתפר ולעולת, אך יש מצב שבו אתה יודע אני צריך לקופץ למיים כי אם לא אני יגיד לעצמי כול החיים שאני לא מכונה , יש בנות בגיל 17 שמכנות ויש בנות בגיל 27 לא מכנות כי הם עידן מפחדות

המכנות לכול אדם היא שונה

ותמיד יש לאן להשתפר ולעולת!

ברור שתמיד יש מה להשתפר, השאלה מה השלב שבו יש את המוכנות הבסיסית.

זה יכול לקרות בגיל 17? יכול.

זה קורה הרבה? לא.

זה הרצון האימתי וטוהר!!!

ולא סתם איזה כייף!

ואם ישלך אתה הרצון הבאמת טוהר 

אתה יוכל רק לעולת יותר ויותר!

יש הבדל בין לא להיות מוכנה בגיל 17 לבין לא להיות מוכנה בגיל 27... מן הסתם זאת שבגיל 27 יש לה קצת יותר מוכנות מזאת שבת 17.. יש מצב שפשוט היא מגזימה עם ההגדרה למוכנות..

המשפט שכתבת: "לא הכל תלוי בהכנה" שגוי מיסודו.
אכן, כל החיים שלנו סובבים כך שהכל תלוי בהכנה, אין מה לעשות.
וגם כאשר יש אור א-לוקי שיורד עלינו במועדים מסויימים(שבתות, חגים..), אנו צריכים להכין את עצמנו כדי לקבל מן האור הא-לוקי, וכשם גודל ההכנה, כך גודל המילוי שלנו מהאור הא-לוקי.
עכשיו, חז"ל ידעו שפרקטית, גם אם אדם יכין את עצמו, הוא צריך בשלות מסויימת שבאה רק עם הגיל, ולכן, באופן כללי הם קבעו לנו גילאים מתי מגיע כל שלב, ולכן יש במסכת אבות:
"הוא היה אומר, בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכח, בן ארבעים לבינה, בן חמשים לעצה, בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם"

עכשיו, לדוגמא לבר מצווה, שהנפק"מ העיקרית שלה היא הנחת תפילין, התימנים הבינו שזו רק המלצה, ולכן כבר כאשר הילד בוגר ויכול לא להפיח עם התפילין, ולהבין את הקדושה של התפילין ולשמור עליה, הוא יכול כבר מגיל 10 להניח תפילין.
אחרי כל זה, כאשר חז"ל קבעו לנו גדר ברור מתי כדאי להתחתן, ולא רק זה, אלא שבגמרא אומרים שמי שלא מתחתן מגיל 16 כל חייו בעבירה, להגיד שכל מי שמתחתן בגילאים האלו זה לא טוב והוא לא מוכן וזו לא נקראת הכנה, לפי דעתי לא נכון.
כמובן, זה גדר כללי, וצריך עיון על כל אחד מתי הוא בשל להתחתן, וגם אני לא מסכים עם המושג: "בל"ח", שמשמעו "בחור/ה לחוצ/ת חתונה", מכיוון שתמיד לחץ זה לא דבר טוב ותמיד כשעושים דברים מתוך לחץ ומרוב הבהלה להשיג את הדבר הזה, יכולים להתפשר ולא להגיע לבחירה הנכונה ובסופו של דבר להתחרט אחר כך כל החיים, אך מנגד, להגיד לגבי הגיל שהוא לא מוכן לחתונה, לפי דעתי לא נכון.
לגבי התרבות, אפשר להגיד שזה לא טוב, משום שזה הרבה פעמים יוצר לחץ על האדם להתחתן מוקדם ולא בגיל המתאים לו...
@באולפנה...

כל המקורות על הכנה ואור אלוקי וכו' לא רלוונטיים, כמו שכבר הסברתי - אם מקובל עליך שילדה בת 10 לא יכולה להתחתן, אז סימן שגם אתה מבין שיש מגבלות גם לניסיונות "להכין". 

אז מה ששגוי מיסודו, זה ההנחה שב"הכנה" פותרים הכל. כי אם ככה אתה יכול לנסות "להכין, את אחיך הפעוט להתחתן....

לגבי ההמשך: אולי אם מקיימים את שאר ה"בן כך וכך לכך וכך" מגלים עולם יותר בוגר ומותאם, אבל כשלא מקיימים את זה - נא לא ליפול דווקא על בן 18 לחופה

טוב, זה היה ציני, וברצינות: יש מציאות, המציאות היא שהאדם הממוצע היום לא מוכן בגיל הזה לחתונה. נקודה. נקודותיים. סוף פסוק. סימן קריאה.

כן, גם אם באולפנה ניסו "להכין"..

טענת שאתה לא מסיכם עם האמירה שכל מי שמתחתן בגיל הזה הוא לא מוכן - זכותך לא להסכים, אתה מוזמן לחפש אם אמרתי כאן דבר כזה...

אני שוב ושוב ושוב ושוב אומר: יש מצבים אפשריים, יש נערים ונערות בוגרים מכפי גילם, אחראים מכפי גילם, תמיד יש. האם זה רוב? לא. האם זה מתקרב לרוב? גם לא. זה מיעוט, שלא לומר מיעוט שבמיעוט.

אני ימשיך ...

אני חושבת שזה כמו שאדם יודע לשוחת יקפוץ למיים ואדם שלא ידע לשוחת לא יקופץ למיים

וכן יש מצופים

וכן באמת איך אני אדע מתי אני מוכנה עם כול הזמן אגיד אני צריכה הכנה אני מרגישה שאני יודעת לשוחת למה להימשך להתאמן מחוץ למים כי אם ואם.?

כשתדעי שאת מסוגלת ללכת לעבוד רציני ולהביא כסף

להתנהל עם עוד אדם, יחד, כל הזמן! אין חופש.

לדעת שזה לא רק מלא "היי" אלא עבודה עקבית, ומץמשכת, ומתישה לפעמים

שאת באמת תוכלי ליות באהבה גם כשיש ויכוחים, חילוקי דעות, חריפים לפעמים, ואפילו מידי פעם מריבות..

כשתדעי שאת מסוגלת לשאת בנטל כלכלי, בעול, בלחץ

כשתדעי שאת מסוגלת להחזיק בית, להביא אוכל, לנקות, לבשל, לכבס, לשטוף, ל.. ול.. ול..

כשתדעי שאת מסוגלת להביא ילדים, ולטפל בהם, ולקום אליהם בלילה, ולהיות מותשתתתת

כשתדעי שאת מוכנה לחנך ילדים, להתמודד עם גחמותיהם ושגעונותיהם, וכל הבעיות שילדים עושים

וכו' וכו' וכו

לא אאריך, אבל העיקרון ברור.

הרגשה של "יהיה בסדר" היא ממש ממש לא מה שמאפשר נישואין.

לדעתי יש בנות שכן יודעת את דברים אילו ועדין בוחרת שלא כי הם מפחדות ןהפחד נמשך והוא תמידי כי מה יהיה אם לא יהיה אמא טובה?

ומה יהיה אם לא יהיה עבודה מוסדרת ?

ומה יהיה ... תמיד הפחדים היו תמיד אבל ברגש שאתה מבין בשכל שזה אפשרי 

אז למה לי להיגד לעצמי שאני קטנה מידי וזה לא הזמן אני מבינה! אז אני יכולה!

לא כול אחד וכול אחד צריך לחושב טוב טוב!!

אבל יש כאלו שיוכלים!

זה שיש בנות  גם כשהן כן יכולות הן מרגישות שהן לא - לא מתיר לנו לשלוח בנות שלא יכולות ולגרום להן להרגיש שהן כן, זו לא "תשובת המשקל"

?

אני אמרתי שצריך להיות מספיק בוגר ובשל

את טענת שיש כאלוש גם בגיל מבוגר, כשהן כבר כאלו, לא מרגישות ככה.

אז עניתי - מי שיש לה את הבעיה הזו שתעבור טיפול מתאים

אבל זה לא מצדיק שמעכשיו נחליט שבאמת לא צריך בגרות ובשלות ושכל אחת תתחתן ברגע שעף לה הסכך

@תות"ח!

בעיה לא פתורים ביצירת בעיה אחרת

(והרבה יותר חמורה: כי מי שלא התחתנה בגיל 22 כי היא לא מרגישה מוכנה, אפשר תוך זמן קצר לטפל בזה ושהיא תחליט כן להתחתן, אבל מי שהתחתנה בגיל 17 כשהיא באמת לא מוכנה - תסבול כל החיים.)

ובאיזה גיל?

לכול אדם זה שונה!

וכן גם לא הבנתי למה צריך טיפול 

כשזה יהיה מבוסס ולא הרגשות.. - נוער וגיל ההתבגרות

עכשיו, מה עושים עם בת בת 22 שאין לה שום בעיה אמיתית אלא סתם פחדים? שתלך לטיפול.

זה הכל

עם גיל 22 כבר צריך טיפול 

אז איזה גיל כן מאתים ואני שוב אומרת לכול אדם זה שונה וזה לא נכון שזה לאף אחד  לא מתאים!

@נשמה כללית יענה לך על מה ששאלת, אך רק רוצה לומר שהוא לא אמר שזה לא מתאים לאף אחד, הוא דיבר בכללי...(כיאה לשמו, @נשמה כללית)

כתבתי כבר -

רוב האנשים (בחינוך הדתי תורני, לא יודע מה קורה בחוץ) מוכנים בסיבות העשרים,

אצל בנות זה יכול יותר לגלוש ל19, אצל בנים יותר ל21..

כמובן, תמיד יש חריגים, יש נערים בני 17 שמוכנים

ויש בחורות בנות 23 שהן תינוקות.

בסוף זה באמת אינדבידואלי, רק שיש רוב ויש מיעוט, וצריך להכיר ביניהם.

טיפול אמרתי על בחרטה בת 22 שבאמת בוגרת ומוכנה אלא שיש לה סתם חששות ופחדים, זה באמת בעיה.

לדמיין סיטואציות, ולחשוב איך הייתי מתמודד איתם.

אבל לא לדמיין סתם, אלא לדמיין כשנמצאים במצב שהוא מספיק דומה למצב אותו מדמיינים.

כשיש מריבה עם ההורים או עם חברות, לחשוב איך הייתי מתפקדת במריבה כזו מול בעלי. כשאין כח לקום ללימודים, לחשוב מה היה קורה אם היה צריך לקום לעבודה או לתינוק בוכה. כשהאחים הקטנים או האחיינים משתוללים, לחשוב איך הייתי מגיב אם זה היה הילדים שלי.

לעושת!

זו הרגשה שיש להרבה בנות, וה"טיפול" המתאים להן הוא מה שהאולפנות עושות...
וזו כן "תשובת המשקל", משום שכיום יש נטייה כזאת של הרבה אנשים, לצערינו, לדחות את החתונה, בלי להבין שיש הרבה בעיות ברווקוּת ובלי להבין שמי שנשוי הוא יותר קדוש ושלם, והחיים שלנו לא מגיעים לידי שלימות באמת בלי להתחתן...

[אני מדבר על ההודעה הזו - כשזה יהיה מבוסס ולא הרגשות.. - נוער וגיל ההתבגרות]

הוא לא נתן דוגמאות של מצבים קיצוניים שעלולים להיות בחיי נישואין, אלא של דברים שהם החיים עצמם.

זה לא דברים שאפשר להגיד עליהם "לי זה לא יקרה".

לעניות דעתי.

לדעת לעבוד ולפרנס, זה משהו אחר, פחות קשור למוכנות נפשית, יותר יציבות.

זה גם חשוב. ברור.

אבל בפורפורציות.
יש הרבה דברים לפני.

וכמובן. כמובן.
מי שרוצה בית של תורה. מי שזאת השאיפה שלה.
אז זה דורש..

בעזרת ה' שיבוא בקלות למי שרוצה ומוכן. ומי שלא אז בזמן המתאים.

מחכים לשמוע בשורות טובות מכולם!
 

הכל קשור..

היכולת לעמוד בדרישות של עבודה + בית + ילדים + בעל, תלויה מאוד בבגרות ובשלות ואחריות.

אין "דברים לפני" - הבסיס של להקים בית זה היכולת להקים בית, מיש לא יכולה להקים בית שלא תקים בית בגלל שום דבר של "לפני"..

מה עם זה שיש לה נפש שהיא תוכל לדבר איתו...?
מה עם זה שיהיה לה מישהו שהיא תלך איתו באש ובמים לא משנה מה יקרה...?
מה עם שהיא תחיה עם מי שהיא אוהבת והאחד שלה...?
מה עם זה שיהיה לה המשך בעולם, ילדים מתוקים שיביאו אור לעולם...?
נכון, כמובן, יש גם קשיים, אך להסתכל רק על זה זה ממש לא נכון...
היא צריכה להיות מוכנה לזה, אבל לא להסתכל על זה יותר מדי, פשוט לא להיבהל כשזה מגיע ולדעת שזה חלק מהחיים, הקשיים וההתמודדויות...
וכמו ש@הכול לטובה! כתבה, הרבה פעמים הפחד מונע מלהתחתן, ולכן השיטה שנוקטים שם היא לעודד את החתונה ולטפח את הרגש והרצון הזה, ולא חלילה שנגיע למצב הפוך ונשאל: "למה להתחתן?"...

הנפש הזו גם דורשת מאמץ מצידה, זה לא פסיכולוג חינם...

מה הקשר לבאש ובמים? ויתירה מכך: מי אמר שהיא מסוגלת לכך? זה חלק מהשאלה!

טוב, אין לי כח לכתוב על כל שורה ושורה שלך מחדש "מה הקשר ש..", אבל כל מה שכתבת לא רלוונטי למה שאני כתבתי

איך זה שיהיה לה כיף עם בעלה יסביר את היכולת שלה לטפל בילדים? איך???

איך חשבת שהשורות האלו עונות על מה שכתבתי?

איך אתה שולח ילדה להקים בית שאולי היא לא תהיה מסוגלת לעמוד בעול שלו - כדי שיהיה לה "ילדים מתוקים שיאירו את העולם"??

אני באמת לא מבין אותך. הפתעת.

אך העיקרון שרציתי להגיד הוא שאכן אפשר להגיע בגילאי 18-20 לבגרות שיכולה לשאת בעול הזה, כמו שכתבת, ועל כן הגיוני שיעודדו בנות בגילאים האלה או שקרובים לגיל הזה לחתונה...

מה יעזור שחנ"ש מחמם לבב שרק מחמם את הלב אבל אין לו שום כיוון מבחינת חוכמת חיים ויכול להיות עצה שגויה?
מה יעזרו האש והמים אם לא ברור שהכיוון שאליהם הם מכווונים הוא חיובי?

מה תעזור האהבה אם הם לא בוגרים מספיק להתמודד אחד עם השני?

מה יעזור אם הילדים האלו ירעבו ללחם?

נכון שהדברים האלו משמעותיים וחשובים, אבל הם צריכים לבוא על מצע מסויים, לא להתחשב במצע הזה מוביל לחיים קשים ואפילו לנזקים משמעותיים לכל האנשים המעורבים.

הפחד הוא כלי בריא שצריך להתחשב בו ולא לדחוק אותו הצידה.

חתונה היא דבר משמעותי בגלל ההשלכות הגדולות שלה, לא לקחת את ההשלכות האלו בחשבון יכול להיות הרסני ולגרום להרבה סבל.

ואם יש מישהי שלוקחת את כול השלכות והכול כמו שאת אומרת הכול!!!

אז זה לא טיוב? כי צעירה?

לרוב הצעירים אין את היכולת הזאת, ובן אדם לא יכול להעיד על עצמו כמו שאת מבינה שלא היית בוגרת בשום צורה בבת מצווה שלך למרות מה שהרגשת אז.

יש יחידי סגולה שזה מתאים להם, אבל זאת לא אמורה להיות ההנחה הראשונית כשבאים לעריך כל אחד עם הרצון הזה.

שכר דירה נע בין: 3000- 8000, תלוי באזור המגורים.
בגדים: 2000 ש"ח (מקסימום לבנאדם נורמאלי) לכל עונה (בנפרד לגבר ולאישה).
אוכל: 1000 ש"ח לחודש מינימום.
רכב: 1000 הוראת קבע (תשלום על הרכב), 2000 דלק.
שכר לימודים למקרה שאת מתחתנת צעירה: 1000 לחודש.
אקסטרה למקרה הצורך (שיהיה תמיד בצד בתחילת כל חודש): 1000.




ובכלל לא דיברתי על ילדים.
דיברתי על עצמאות כלכלית בעלמא.

 

מוכנה לזה? אני לא חושבת שילדה בת 18 שרגילה לחיי נוחות- מסוגלת לפרנס ולהעמיד בית על הרגליים.

 

שאם זה ענייו של כסף ופרנסה וכו...אני אף פעם לא התקדם בחיים שלי כי זה לא יספיק אותי תמיד ירצה יותר כסף ויגיד זה לא מספיק וכו..

לדעתי המחשבה על הפרנסה היא חושבה!!

אבל יש מחשבות הרבה יותר חושבות! 

הכרית משהו מתאים לך, למה לך עכשיו לחכות שיהיה פרנסה!

יש דברים יותר מהותיים מפרנסה זו דעתי!

עול פרנסה (פירטתי לעיל), עול לידת גידול וחינוך ילדים, לתחזק קשר עם בעל, לדאוג שיהיה מי שיעשה עם הכסף את הדברים שצריך לעשות איתם (קרי'- לקנות ולשלם), לדאוג שהבית יתפקד ויהיה נקי?

למה נראלך שבת בשמינית (ממוצעת) תצליח?


נמקי בבקשה, בטענות והוכחות לוגיות.

 

את רוצה לגור ברחוב? בין החתולים?

או אולי את רוצה לגזור את הקצוות של הנעליים כשהן נעשות קטנות?

זה ממש לא נכון לומר שאם תחשבי על כסף אף פעם לא תתקדמי בחיים, השאלה היא אם תחשבי על פרנסה או על מותרות, אלו דברים נפרדים ונא לא לבלבל.

מה פירוש "מחשבה חשובה אבל יש יותר חשובות"? איך תוכלי לקיים את זה "למעשה", יש לך תשובה לעצמך?

את פשוט אומרת "הכרתי מישהו, נתחתן, ולא משנה מאיפה נביא כסף לחיות"?

זו רצינות? זו אחריות?

תסלחי לי, אבל זו פשוט ראיה לכך שבאמת אי אפשר להתחתן בכזה שלב...

דעתי היא כזאת אני באמת מאמינה שבת בשמנית יכולה זה כאלו זלזול בבנות ובנים!

אני חושבת שאנחנו בתור בנות וגם בנים צריכים להתכונן לזה לשואף לזה! תמיד

וכן לגבי הפרנסה וכו... אני יכולה למוצא עבדה (ולאו דווקא אני כול אחת)  כול החברות שלי עבדות ומרוויחות אז למה?  הם לא יכולת? 

פרנסה! זה חושב אך לא הדבר הכי חושב!!!וגם אם אני יועבד בסופר ואיפלו בתור מנקה אני ארוויח!!

המטרה שלנו (לפוחת שלי) זה להתקרב לקב"ה וכול עוד שאני חצויה ולא שלמה אני לא מספיק קורבה לקב"ה!!!

נראלך שבת בשמינית מסוגלת לגייס אותו גם אם תקרע את עצמה?

12,500.
ובת ללא תואר לא יכולה להשיג סכום כזה.
בהניח שבעלה ללא תואר גם.

בעלה בגילאים האלה בישיבה או בצבא, אז צריך לממן את כל ההוצאות של הבית במשכורת יחיד.

כמה זמן ביום היא רואה את מי שהיא שוחטת את עצמה בשבילו?

וואלה אני מכירה אנשים 

אם בכל זאת באלך להתחתן- שיערב ויבושם לך.

הקב"ה לא רוצה שתתחתני כשאין לך שמץ של מושג איך לנהל בית וזוגיות, איך לחנך ילדים, איך לגדל ולפרנס אותם. הוא לא רוצה, תאמיני לי שלא.

אין כאן זלזול באף אחד, רק ראיה פרקטית של המציאות, אף אחד לא צריך להעלב מזה שהוא רק בגיל שלו ולא גדול בעוד שלוש או חמש שנים, זה לא עלבון. כל אחד היה צעיר וכל אחד גודל.

מה חושב ומה תפל!!! פרנסה תואר וכול זה אפשר לעשות כול החיים!!!

אם ישלך בוחר שמתאים ואתה מרגיש שזה זה!!

אז למה לך לחכות שאני יתפרנס וכו... שחכתם יש מהלך אלוקי!!! , מרגיש כאלו את מסתכלים על קטנות . 

ולא מסתכלים במבט למעלה וגודלה! ואם יש אדם שמתאים לו כך! והוא מודע לכול הבעיות וכו! הוא יוכל!

אני לא חושבת שזה מה שהיית נותנת שיקרה ל'אהבת חייך'.

כאלו מה? בוטח אני ארוויח כסף אני אמצא עובדה!

ןכן גם עם תואר וגם עם פרנסה מבוססת והכול מוסדר אפשר להגיע למצב של קריסה בלי שום שקל!

זה תלוי מה יותר חושב לך 

מה חשוב לך?


 

ואני יודעת ש'הצבא צועד על קיבתו'- הוא רק ביטוי לכך שכל דבר מתנהל טוב כאשר הצד הפיזי שבו מנוהל טוב, ולא משנה כמה תאהבי ותדאגי, אנשים לא אוכלים אהבה.

לצערי/שמחתי.

אי אפשר לנהל בית כשאי אפשר לנהל בית, זו הנגזרת הכי בסיסית בעולם.

ולא משנה, לא משנה, כמה קדוש וטהור ונשגב זה לנהל בית. פשוט לא משנה.

כי אם אי אפשר - אי אפשר. ורק סובלים. (ובשושו: כשסובלים - זה גם לא קדוש ולא טהור ולא נשגב ולא נעליים, רק צרה צרורה)

אחד זוג צעיר בלי ילדים צריך פרנסה מאוד מועטה , קצת אוכל, שכר דירה יחיסית למשפחה גדולה זה קצת!

והחלטה של כול אדם מה יותר חושב לו לחיות באושר או בעושר!!

וגם הורים עוזרים בהתחלה כן!! וכן אם הזמן מוצאים עבודה יותר מוסדרת! 

ולכול אדם יש הגדרה אחרת לסבל

את יכולה לאכול פרוסות גבינה לבנה כל ערב ולגור בתוך מערה. אם זאת התוכנית שלך, בכיף.

אם אין לך תוכנית-זה חסר אחריות לצעוק סיסמאות ותירוצים, ועוד להגיד שאת מוכנה לחתונה ככה.

אני בדיוק כמוך בלי שום תוכנית (רק כמה תחומים בראש שאני יודעת שאני לא טובה בהם ואין לי סבלנות אליהם אז בטוח בהם אני לא אעבוד) וזה לגמרי בסדר בגיל 17.

הבעיה היא שבמצב הזה להיכנס לזוגיות ומשפחה ולאחריות רגשית כלכלית, חינוכית, זה לא ראלי ולא הוגן כלפי בעלך לעתיד, וכלפיי הילדים העתידיים שלך.

מה כיוון העבודה המסודרת שאת רוצה?

עד כמה את בקשר מהסוג הזה עם ההורים, ועד כמה להם יש יכולת לכלכלית לתת לך אלפי שקלים בחודש.

(יהיה מאוד הוגן שהם יגידו לכם מה לעשות עם הכסף שלהם, ואז איפה העצמאות?)

אם העצמאות לא חשובה לכם, אז מה התועלת בכל הקמת הבית הקדוש הזה?)

וואו.

איבדנו אתזה.

אנחנו מתווכחים בצורה כלכך לא נעימה.
מותר להתווכח. לדון.. זה כלכך מבורך.

וחשוב. (באמת חשוב.).

לא סתם פתחתי את השרשור. באמת רציתי לשמוע את הדעות פה.

להחכים.

והחכמתי.

תודה לכל מי שהגיב.

אבל צריך ללמוד לשמוע (לא אמרתי לקבל. גם לא צריך להבין. רק לשמוע.) דעות ששונות משלכם.

שימו לב על מה אנחנו מתווכחים פה. על הקמת בית בעם ישראל (!!!!).  איזה דבר מדהים ומבורך זה!!!!!!!!

מי שמתאים לו להתחתן מוקדם, מדהים. מי שלא, גם מדהים.
הכל טוב.

יש כלכך הרבה זוגות של אברכים, שחיים עם המון שמחה ואהבה. והכל טוב ומדהים.

אז יכול להיות שקצת יותר בצמצום. אבל מאושרים. כלכך(!!!!). 

'את יכולה לאכול פרוסות גבינה לבנה כל ערב ולגור בתוך מערה.'?!...

וואו. 
נראה לך נעים לקבל כזאת תגובה?

מישהי שמוכנה עכשיו לתת את כל כולה ולהתחתן. ובמיוחד מי שרוצה בית של תורה. 
נכון זה דורש. והיא יודעת אתזה. ועובדת עלזה. נראה לי יש פה חברה שלא מבינים.

זה מסירות נפש.

זה מסירות נפש לתורה. 

** התגובה מופנת לכולם. סתם הגבתי פה.

כול כך צודקות ומתחברת!!! 

ואוסר לסומך על הנס!! אוסר לסומך על הקב"ה צריך לעשות השתדלות תמיד!

אבל אני באמת לא מבינה מה כואב לכם מה מציק מה בוער שישנם בנות\בנים שיודעים לקחת אחריות בגיל זה ואחר... כול אחד מתי שמתאים לו

ולכול אדם יש כוחות שונים!!

לכול אדם יש אחריות מסוג אחר יש אנשים שמציידם שהבית יהיה נקי!

ויש כאלו  שמציידם האחריות היא שלילדים יהיה טוב וכו..

הבסיס לכול זה אחריות בסיסת! 

ומה אמר אם האיכות חיים שלך היא כמו שלי ויוכל להיות שלי מתאים מסיום ולימשהי אחרת מתאים משהו אחר 

זה לא אומר שאף אחד לא יוכל לקחת את האופציא 

גר בגבעה להוריד לפחות חצי מה3000...

בגדים לא חייבם לחיות על מותגים... אולי 2000 לשנינו...

אוכל - בסדר 1000 ש"ח, ואם נחשב גידול עצמי של עיזים וירקות פירות, אז זה פחות...

למה אני צריך לקנות רכב חדש? קונה רכב יד 2/3 במחיר של 10000 נגיד חד"פ אולי כמה תשלומים וזהו...

למה היא חייבת ללכת ללמוד? ונגיד וכן בסדר 1000...

נו אז כמה יצא? פלוס זה שאני עובד ומכניס, והיא (+ נגיד והיא לומדת) אז מה אתם עושים כזה סיפור? לא חייבים לחיות בשופוני כל היום....

בגדים- בגדי נשים (גם אם לא ממותגים, אני למשל קונה לא ממותג) עולים מאד יקר, אתה מוזמן לחסוך.
אתה מגדל ירקות וכבשים- לא כולם.
אתה יכול להסתדר עם טרנטה חבוטה- לא כולם, יש כאלה שצריכים רכב לנסיעות ארוכות.
היא חייבת ללמוד אם אתה רוצה שיהיה לילדים שלך בגדים (כי הבנתי שאתה ואשתך תסתדרו עם 'פעלץ' [מעיל, עיין במעשה מחכם ותם שם, שם] אחד).

אתה גר בתל אביב? לא כולם... מה זה? צריך לדעת להסתדר אתה רוצה חיים של אחרים? בשמחה תסבול תוציא ת'נשמה בשביל שתגור בבית כזה וכזה וכזה...

ועכשיו ברצינות, בגדי נשים לא עולים כזה יקר, נכון שיותר מגברים אבל לא להגזים... 

בסדר, אבל בת'כלס זה לא חוסך "כזה הרבה"....

לא טרנטה חבוטה ב10000 אפשר לקנות אוטו בסדר... מה אנחנו חייבים רכב חדש 8 ספרות??

היא לא חייבת ללמוד כדי להתפרנס, אפשר להתפרנס גם בלי להוציא תואר. ובכללי אנחנו מדברים על מצב שבו רוב היום האישה בבית ממילא (לפחות בשנים הראשונות בגידול הילדים בעז"ה וכו וכו') אבל גם אם נגיד ולא עדיין אפשר להתפרנס...

גם הילדים שלי בעז"ה לא יהיו מפונקים רוצים רק נייק או אדידס ובלה בלה בלה, יחיו בעבודת ה' ובפשטות בעז"ה...

בגדי נשים לא יד 2- עולים יקר, עוד יותר בקיץ.
 

ואם אתה חושב שאתך וגם אתה תשבו בבית- מנין הכסף?

לא אמרתי שלא, אבל לא להגזים...

לא אמרתי את זה לרגע, אני בעז"ה אעבוד... ודיברתי על מצב שבו היא לא עובדת... וגם על מצב שבו היא עובדת...

שיכולות להיות הוצאות שבעיניך הן בזבוז, ובעיני אשתך הן יהיו נצרכות, והתחום של הביגוד הוא דוגמא מצוינת לזה.

חלק מהמוכנות לחיי נישואין היא היכולת להתמודד עם מצבים כאלה, ולפעמים גם להוציא כסף שעבדת עליו קשה, על דברים שבעיניך הם בזבוז.

נכון, אבל זה לא סותר... כי בסופו של דבר גם לאשתי בעז"ה תיהיה ההבנה הזאת של מה נצרך מה אני רוצה מה אני צריך ואם אני רוצה וצריך לי אז כן וכו' וכו'..

שיהיו לכם הסתכלויות שונה לגבי מה רוצים וצריכים.

וזה למרות שאני מעריך שהסיכויים שתתחתן עם בת עשירים מפונקת וסטייליסטית לא גבוהים.

אתה יודע שבונים בית, בדרך כלל בונים אותו עם אותו קווי אופק פחות יותר אותו דבר...

שניכם רוצים להסתפק במועט, ואז אתה מתחתן ומגלה, שמה שבעיניה זה הסתפקות במועט באוכל, בעיניך זה כבר ממש רעב. וחימום הבית בחורף, שבעיניך זה מותרות יקרות, היא לא מסוגלת בלעדיו.

זה לא נורא, כשיש את היכולת הנפשית להתמודד עם מצבים כאלה, אבל הרבה פעמים, לבני נוער אין אותה.

אז זה לא בניית קווים צר לי לאכזב...

ונגיד וכן, בסדר אוכל זה דבר בסיסי בכל מצב נשתדל בעז"ה שלא יהיה מושג כזה של מישהו שרעב סתם... חימום בעז"ה קמין גדול חימום מטורף....

נכון, אבל מישהו שכן בנוי נפשית יכול להתגבר על הפיזית יותר בקלות...

חשוב מאוד לבדוק התאמה, אבל יש גם פרטים קטנים והפתעות שמגלים אח"כ.

ואם תבדוק התאמה עד רמה של הסכמה על כל פרט ופרט בהוצאות, אז הסיכויים שתמצא מישהי כזו קלושים, בלי קשר לגיל.

והיכולת לחיות בשלום עם המציאות שלא הכל לפי התכניות, ולא הכל בשליטה שלך, היא חלק חשוב בבשלות לנישואין.

צודק, אבל מה שאתה מדבר זה על קווים דיי "מרכזים"...

יש דירות בהרבה מקומות ב1500 ואם מתפשרים (התנחלות כמו בגבעה ליד אלון מורה, מצםה יאיר והגבעות בבנימין אז יש גם בפחות).

בגדים בחיים לא 2000 שקל לגבר (לא מבין לנשים אבל ודאי שעבור אידיאלים מסויימים אפשר להתפשר על איכות.

עלות של רכב לגמרי תלויה בכמות שנוסעים והיא בין 1500 - ל3500.

על האקסטרה מוזמנת לבדוק בפורום נשואים.

אז אם כן, אולי נאחר את טקס בר המצווה ליותר מגיל 13...?
זה כמובן לא נכון להגיד דבר כזה, השאיפה שלנו צריכה להיות לגילאים האלו...
ואל תשכח שבנות מתבגרות יותר מהר מבנים, ומהסיבה הזאת יש להן בת מצווה בגיל 12, ולכן מה שכתוב על בנים גיל 18, לכאורה עליהן שייך גיל 17..
עכשיו, נכון, בימינו אולי יש סיבה לאחר קצת את החתונה, ונגיד לבנות בגיל 18-20 ולבנים קצת יותר מאוחר, אבל להגיד שזו לא משנה ההכנה, ולהשוות את זה לילד קטן, לא שייך בכלל.
אוקיי, אז צודק, הויכוח הוא על הגיל הכללי שצריך להתחתן, אך לא חושב שזה לא הגיוני שיש שיעורים והכנות באולפנות על זה, מכיוון שזו השאיפה שלנו...
וחוץ מזה, שתדע, אני לא חסיד ולא תומך בדברים הללו, וגם אני לא חושב שאתחתן בגיל מאוד מוקדם, אך אני כן שואף לכך ובמיוחד בימינו שיש היום אנשים רווקים שרוצים ל"חיות את החיים" ובמקום ל"בזבז" כסף על גידול ילדים, הם טסים לחו"ל ו"רואים עולם" ואז בגיל 35-40 מגלים שהם בודדים וערירים.
לכן, יש יתרונות ויש חסרונות, ולפי דעתי להגיד שהגישה הזאת פסולה לגמרי ולא טובה וכל מי שהתחתן מוקדם לא יצאו מזה דברים טובים, ממש לא נכון...

ווארט נאה, לא השוואה אמיתית, מכמה סיבות (הבסיסית: בר מצוה היא ילפותא מקראי)

כבר כתבתי שבנות יותר בוגרות מבנים.

ושוב: אני לא אומר שאין משמעות להכנה והדרכה, אבל להגיד שבזה תלוי הכל - דורש מיידית את התגובה הכי עניינית - שאם ככה אז זה כן כמו ילד קטן.

אתה לא יכול לאחוז את החבל משתי קצותיו: גם להגיד שהכל תלוי בהכנה, וגם לא לקבל את הערעור מצד ילדים קטנים.

אם אתה מבין שילד קטן לא יכול להתחתן - אתה מבין שההכנה היא לא הכל, והבשלות של האישיות מגיעה בקצב שלה.

וכל העסק של ה30 40 וכו' גורם לי לחשוב על אופציה טובה להסביר את התופעה: שהגיל הזה מביא איתו הגזמות וקיצון, מה שגורם לנערים לחשוב שאם יש אנשים שבגיל 40 נמתאים בתאילנד בלי ילד, אז בטח זה רלוונטי לזה שצריך להתחתן בגיל 17...

שוב, לא אמרתי שהכנה היא הכל, אמרתי שחז"ל קבעו גילאים, ולכן הגישה הזאת מבוססת...
ונכון, לא דיברתי על גיל 17, דיברתי על גילאי 18-20...
לא אמרתי ככה, רק אמרתי שהדברים שכתבת עכשיו ממש נשמעים כמו דברים שמישהו שמתנגד להתחתן היה כותב, לא כי אני מסתכל עליהם לכן משליך לחיינו...
וגם התעלמת מכל הבעיות שיש ברווקוּת, שחז"ל כבר דיברו עליהן, ולכן השאיפה הזאת ששותלים להתחתן מוקדם אינה בהכרח פסולה...

כשאני מסביר שצריך בגרות כדי להתחתן זה קשור למישהו שנגד חתונה לכל החיים?

אולי אם יש מישהו שבתיכנון שלו להישאר מתבגר מתל"צ עד גיל חמישים הדברים שלי באמת ישכנעו אותו לא להתחתן עד אז, מקווה שאין פה כאלו....

שוב, אני מסכים איתך לגמרי שצריך בגרות כדי להתחתן, אך למה אתה חושב שבגילאי 18-20 בנות לא יכולות להיות מספיק בוגרות כדי להתחתן....?
טוב, כפי שיוצא, הדיון עכשיו הוא די דיון על מציאות, אבל בסדר....

כי זו המציאות. צא ובדוק.

ואם אתה רוצה לזה דוגמה נהדרת - תבדוק איך הן מנמקות את עצמן, מה הן בכלל תופסות במשמעות שלה קמת בית, איך הן מגיבות להעלאת קשיים בפניהן, ומה התכניות שלהן להתמודד.

כמובן, אני מדבר על בנות אבל אצל בנים (שפחות בוגרים) זה אפילו יותר גרוע. הניסוח הוא רק כי עיקר הדיון כאן הוא בנוגע לבנות.

ועיקר הדיון פה היה על בנות...
לא יודע, איך הן מגיבות...?

'גורם לי לחשוב על אופציה טובה להסביר את התופעה'. כי כולם טועים.

אפשר להתווכח. זה אפילו מבורך.
אבל נשמה כמו שכולם מקבלים את דעותיך (בלי יותר מידי ברירה, כי הם פשוט טועים.) אז תלמד לקבל גם דעות של אחרים. עוזר בחיים.

סליחה שאני בוטה, אבל מי שחושב פה שכולם טועים והוא הצודק זה אתם

רק אתם!!
 

כן כן, כמות מצומצמת של נערים ונערות בגיל תיכון שחושבים שכל המבוגרים והאחרים לא מבינים כלום, ושהם ימצאו להם חבר או חברה ויעשו חיים משוגעים וטוב וכיף יהיה להם.... 

בלי להבין מה זה בית, מה העול של בית, מה זוגיות מחייבת, מה הקושי בגידול ילדים... וכו' וכו'

ואת גוערת בי על "להגיד שכולם טועים ואני הצודק"? לאיפה עפתם?

כבר הפכתם את עצמם ל"כולם". הזיה. 

ולעצם הענין: כן, כשמישהו מנמק לי למה להתחתן בגיל 17 זה טוב כדי לא להיות רווק בגיל 40, זה בהחלט מעורר אותי לחשוב על הסבר לתופעה, יהיה נעים לך יותר או פחות, אבל זו המציאות.

סלח לי, אני לא כתבתי כולם, וממש לא הייתי בגישה שהיא כתבה, אלא בדיוק ההיפך, אני אמרתי שאני לא בגישה הזאת ולא מסכים איתה על הרבה דברים ואישית אני לא אתחתן מוקדם מאוד, אך אני חושב שלהגיד על הגישה הזאת שהיא פסולה ולא נכונה, לא משקפת לגמרי את המציאות, משום שיש בגישה הזאת גם יתרונות והיא איננה רק רעה ולא טובה, כמו לדוגמא נשים שמפחדות להתחתן וזה משחרר את הפחדים ועוד....

בסדר, הגבתי לה ולא לך.

בכל מקרה - מה שפסול זה המחשבה שזה כ"כ חופשי, אני כל הזמן חוזר ואומר שיש יוצאי דופן

ולגבי ה"פיתרון בעיות אחרות" הגבתי לך כאן: פשוט מאוד - נוער וגיל ההתבגרות

ולא בגלל שכולם אומרים שגיל 18 זה צעיר הוא לא ילך 

אם הוא מבין בהבנה אמתית שהוא  יוכל!

אבל אני באמת טוענת שכולם יוכלים כולם!!! אבל הפחד חוסם!!

אני צירכה באמת להיאמן ולרצות ולדעת שזו המטרה ומטרה היא לא לעושת כסף וכו...

המטרה היא להקים משפחה וכול אדם מחליט מתי מתאים לו , אבל באמת באמת בשכל כולם יוכלים בגיל 18 ברגש לא בוטח..

יופי, הקמת משפחה- עמדת מול החופה, בשמלה לבנה מפוארת וקשרת מטפחת מאוד יפה בגודל מגדל בבל.

תהיה לך את האחריות לשטוף כלים גם בלי אמא שנדנד לך?

לריב עם בעלך על שטיפת הכלים האלה בצורה מכובדת?

לכבד את הבקשה שלו לא לשטוף את קרש החיתוך כי זה עושה לו צמרמורת?

שתהיה לך את חוכמת החיים להשוות מחירים ולהחליט איזה כלי נחוץ באיזה מחיר?

שיהיה לך בכלל תקציב לקנות כלים נורמליים?

בית לאחסן בו כלים?

צריך לחשוב באופן מעשי ולא להישאר בדמיונות באוויר אם את באמת רוצה להיות רצינית ומוכנה להחלטה הזאת.

ואם בוחרה בגיל זה או אחר מירגשה כן , אז למה לא?

המשפט של הגמרא הוא על גיל 20, הביטוי הסופי הוא "כאילו בעבירה".

אם אינני טועה, מוסכם על רוה"פ שהמימרות שמובאות לאחר כך ומדברות על טווח הגילאים 16-22, 18-24 מדברות על גיל הנישואין, והם ההדרכה למעשה.

אני כמובן לא מדבר על ההגיון שבהסתמכות על הדרכה מהייתה לדור לפני 1400 שנה, אבל נעזוב את זה.

ולא מחכים שזה יקרה מעצמו. לא הבנתי.

מי שרוצה להתחתן מוקדם. אז זה דורש הרבה ממנו. ואם הוא בראש של זה. אז מצויין.

ועובדים עלזה.

עדיף שהוא יחכה שיפול לו האסימון באיזה גיל שלושים?!

כשיגמרו לעבוד - שיתחתנו.... 

ובואי, למה 30? בואי נלך על 40, זה יהיה יותר מגניב, לא?

בקיצור, חבל על ההגזמות והסצנות, בנאדם צריך לעבוד על הבגרות שלו, ואם הוא עובד מספיק טוב אז כנראה שבסיבות 20 - 21 הוא יהיה מוכן לחתונה, לפעמים גם ב19, אבל פחות מצוי.

כשכל אולפניסטית שניה בגיל 17 כבר חושבת שהיא יכולה להקים בית - היא בעצם תולה את השלט הכי גדול שמסביר למה היא לא יכולה.

אתה יודע כמב זוגות כאלה יש? שחיים כלכך בשמחה. הם המון אהבה.

תסתכל על תופעת הרווקות שהולכת וגודלת. מה עושים עמזה?! כואב כלכך.

מה הקשר לרווקות ההולכת וגדלה? בשביל להיות נושאה בגיל 21 את צריכה להתחתן בת 17? איך זה קשור?

האמת היא, שהשרשורים והתגובות האלו הם הראיה הכי טובה לזה שאני צודק - אם הייתם יושבים ומנתחים את הכל, את הצדדים והשיקולים, מבינים את הקושי והמורכבות, אבל מכריעים בסוף שזה אפשרי - זה אולי היה אכן אפשרי.

אבל כשרוב מוחלט של ההתעסקות בזה מסתכמת ב"מה הבעיה, חברה שלי עשתה את זה וכיף לה, מה הקשר בכלל להגיד חסר אחריות" - אז תסלחי לי, אבל זו ראיה מושלמת לכך שיש עוד מה להתקדם קצת בתפיסת עולם והבגרות לפני שהולכים על זה..

יש אנשים שבאמת אפשרי להם ומתאים להם וכול אחד צריך לשבת עם עצמו טוב טוב ולהיגד לעצמו מה מתאים לי 

איך אני רוצה להימשך את חיי מפו מה הכי חושב לי אל מה אני לא מוותר,

לשבת לעשות חשבון אימתי!!

ולא סתם להיגד הינה אלו עושו והצילחו , בשביל להצילח אתה צריך להיות מוכן! 

ולכול אדם המכנות היא בגיל אחר! אז שיהיה לנו בהצלחה!!

"לכל אדם המוכנות היא בגיל אחר", אבל מה לעשות, לאכזבת כל הבל"חים והבל"חיות, רוב מוחלט של האנשים המוכנות שלהם היא לא בגיל 17.

מרגישה בהתקפה.

תופעה חדשה שצמחה בשנים האחרונות, שרוב האנשים הבגורים בעולם לא מסכימים איתה. אבל כל הנערים בגיל תיכון בטוחים שהם מבינים יותר מכולם.

והיום אני יודעת שזה מרוכב מאוד מאוד!!! אבל כול אדם הוא אחר כך לכול אדם היסתכולת שונה 

ואני מאימנה באמת!!

שהרצון הוא ממקום טוהר! ואימתי!

ולא רק בקטע איזה מגניב וזה ,זה אפשרי! אבל שוב אני חוזרת על עצמי צריך לחושב טוב טוב!

המון חברה מדברים על חתונה בגיל צעיר.  נגיד סוף שמינית כזה. כי זה מגניב ובלללה... לא משנה.

 בפועל. מי שיעשה אתזה זה אולי חמש אחוז.. אולי....

ואני שמח ממש שרוב אלו שמדברים על זה לא עושים את זה בפועל, טוב שעוצרים בזמן...

(אולי זה כי מהזמן שדיברו על זה ועד שזה נהיה רלוונטי, התבגרו יותר והבינו...) 

בנאדם יכול פתאום לתפוס את עצמו ולהגיד וואלה. באמת אנלא מוכן... לא אמרתי שלא.

כשאתה מיגע לשמנית גם פתאום מקבלים שוק ואומרים אל ממש לא מתאים לי... אבל נהיה דיבור עלזה ברצינות ולא סתם בללה... וזה נהיה יותר ריצני והבנה!

אבל השאלה אם את מספיק בוגרת בשביל זה...

נראלי שיש ממש בנות בודדות שזה מתאים להן.. תחשבי, להתחתן זאת אחריות עצומה! את אחראית כרגע על הבית שלך, על הילדים שיבואו בתקווה שדי מהר (חינוך, פרנסה, חינוך!!!!), צריך קצת להיות משופשפים ולדעת מה זה לחיות עצמאית מבחינה כלכלית, אם את רוצה בעל אברך אז בכלל...

כל זה חוץ מהמוכנות הנפשית שצריך בשביל זה...

ועזבי את זה, בגרויות לא חשוב לך? זה יכול בסוף להשפיע לך על להתקבל ללימודים...

שדבר ראשון אדם צריך לרצות להתחתן לרצות באמת! ולא להיגד כשאני יהיה יותר גודל ויותר מתאים 

כי תמיד בחיים אפשר להתקדם אלה ואלה ולכול אדם מצאים גיל אחר אבל הרצון צריך להיות מדיל 17 לדעתי , לא אומרת שטוב להתחתן בגיל 17 אבל צריך לבנות את הרצון איפלו נפני

ואם לדעתי לאדם רצון ויש דיבור עלזה והוא יודע שהוא יוכל באמת!!!

אז אפשר!!

אני חושבת שלא צריך למורח ולהיגד עוד קצת... וכו... שיש אפשרות אז סחטין אבל צריך באמת רצון אימתי!!! ולא לבוא לחתונה כי ככה ונזרם הכרתי משהו וכ...אלא כי אני באמת רוצה!!!

יאללה בהצלחה לכולם!!!

וגם צריך להתפלל!!

ולהתנהג ישר עם עצמך!

ככה אני  מאמינה!!  ואחרי שיש את אילו אפשר עכשיו נפני פסח אפשר אחרי אפשרי הכול!!

אבל רק אם יש את דברים אילו, זו דעתי!

לא לדבר עליי עכשיו.......

לא קשור רק לעד כמה הרצון טהור ועד כמה הקמת משפחה זה דבר גדול.

יש עניין של בגרות נפשית שבן אדם פשוט לא יכול להעיד על עצמו (תחשבו רק כמה בוגרים הרגשתם בבר\בת מצווה שלכם)

אחריות לחיים עצמאיים, אחריות על בן אדם אחר, רגשית, כלכלית, ובעוד המון תחומים אחרים.

פרקטית- קצת קשה להשקיע בבגרויות כשצריך להתעסק עם הארוס\ הבעל היקר, באופן כללי לימודים יהיו יותר קשים ככה, זה משפיע על תעודת הבגרות ועל התואר שכנראה יוביל להשתכרות נמוכה יותר.

ובקטע כלכלי- מאיפה הכסף?

למגורים? לאוכל? לתחבורה? לתואר?

הכל מההורים?

גם אם אפשר להסתדר בדוחק בתנאים האלו זה די מחייב לחיות בעוני כמה שנים טובות, וגם צריך לבנות על הורים שיסכימו לממן אתכם.

דברים כאלה ישפיעו המון על היחס מההורים שלא יתרום לעצמאות אמיתית (אם הם ממנים אתכם  כנראה יהיה להם מה להגיד בצדק על איך אתם חיים) ואז זה סתם ילדים שמעמידים פני מבוגרים וקשה לצאת מהמצב הזה.

וגם זה אומר שתוותרו על שירות לאומי ושהבעל יהיה נשוי בזמן הצבא- בקושי חוזר הביתה, וכל מיני מצבים מורכבים כאלו.

בצד הרגשי- נפשי, אנשים שמבינים בזה יכולים להגיד שרוב האנשים לא בשלים למערכת יחסים רצינית בגיל הזה.

ברור שעד לפני 200 שנה הנורמה הייתה להתחתן בגיל 16, 18 גג.

(אחד מחוקי שוויון זכויות לנשים הראשונים שהיו, היו עצמאות כלכלית לאישה רווקה בת 23, כי רווקה כזאת זקנה כנראה בחיים לא תמצא בעל, אז ניתן לה לנהל את עצמה)

אבל אנחנו בדור אחר ותקופת ההתבגרות ארוכה יותר, (יש מחקרים שאומרים שמרכז קבלת ההחלטות במוח משלים את התפתחותו רק בסביבות גיל 25) וצריך לקחת את זה בחשבון.

אם אני מתאים 

ולפי מה שאת אומרת מה אני אתחיל לצאת רק בגיל 25 בגלל מחקר? לדעתי לכול אדם זה שונה ןוכן הוא חייב שאנשים סיבובו יגדו ולא ככה סתם בלי הכנה והסבר של הסיביבה אם מתאים?

עוד חברה בל"חית מתלהבת, או מורה שמתה להיות מוזמנת לחתונה או אפילו הורים לפעמים לא יתנו הערכה נכונה.

אני לא אומרת שאי אפשר לסמוך על אף אחד, רק צריך לקחת הכל בערבון מוגבל ולהיות מודעת להטיות והשיקולים המנוגדים של מי שאת מתייעצת איתו וגם (במיוחד) לאלו שלך.

המחקר מראה את הכיוון הכללי, אני לא אומרת שצריך ללכת אחריו ראש בקיר, (ובכלל לא אמורים לנהל את החיים לפי המשפט "שמעתי שמחקר קובע ש-") אבל מבחינה מדעית יש עוד חלק משמעותי בהתפתחות שעוד לא שלם בגיל 17, זאת הייתה נקודה שלי.

מה שבעיקר התמקדתי בו הוא התחום הכלכלי- פרקטי, שלא ראיתי עוד מישהו מדבר עליו.

נראה לי שזה סימן חשוב לבגרות אמיתית לפחות לשקול את השאלה הדי ברורה,

לפני שאלות כמו מטפחות לשים, או לבחור בין יחזקאליהו לב-צדק שלם או אהבתיהו דוד זלמן-

ממה תחיו??

אבל לדעתי כול החיים זה כך איפלו הורים שלי

כול רגע אפשרי שיפטרו אותך, וממה תחיה 

וכול החיים יש אפשרות למוצא עבודה כול החים יש אפשרות שלא הייה לך כולם...

גם אם תחתן בגיל 24 וגם בגיל 18 תמיד  תחייה יהיה הצל הכסף

אבל המטרה היא לא להיות אדם שכול היום דואג לכספו המטרה שלי לפחות היא להקים בית בישראל!!

וכן  אני צריכה לחושב כל כך אבל לא רק בגלל זה לא להתחתן ואם אני כול החיים יוחשב ממה אני אתפרנס 

ואיך אני יכולה לצאת אין לי עדין פרנסה מוסדרת... זה לא יגמר...

אבל בגדול אמרת

"אין מה לדאוג- תמיד יכולות להיות בעיות כלכליות, "הרצון הטהור של הקמת בית" חשוב יותר, ולחפש בסיס לפרנסה זה סתם עיכוב"

לפי ההיגיון הזה גם אין מה ללכת לרופאים כי בכל גיל אפשר לחלות, ושמירה על הבריאות פחות חשובה מסעודות שבת מפוארות ומשמינות.

יש אידאל בהקמת בית, יש אידאל בסעודת שבת מכובדת, אבל אלו לא סתם "מילות באז" שאפשר לזרוק ולפתור מאחריות. אם לוקחים את האידאלים האלו ברצינות, צריך לתכנן איך הם מסתדרים עם המציאות ולא להתייחס אליהם בתור קלף ג'וקר שמנצח אוטומטית כל מכשול שעולה.

בן אדם צריך לעשות השתדלות בחיים ולא לסמוך על ניסים. 

רוצה לחיות בדוחק בשם אידאל?

בכיף, רק שזה ממש לא אחראי לא להקדיש מחשבה למה פירוש ה"דוחק" הזה ואיך תממני אותו.

את לא חייבת שיהיה לך כסף בצד מוכן לקניית דירת 5 חדרים בצפון תל אביב, (למרות שזה ממש לא חיסרון) אבל לפחות תכנון כללי מראה באמת על אחריות ומוכנות אמיתית ולא על דמיונות בל"חיים.

(אני מדגישה שזה לא בכוונה לפגוע בך באופן אישי, אני מדברת על העיקרון והתופעה)

אבל אגיש שוב אדם צריך להיות מכון להכול הכול, אבל הוא לא יוכל למורח עוד ועוד כי אין לי מוקצע וכו... אני באמת מבינה מאיפה את מיגעה אבל לא מיסכמה לדעתי חייב לקופץ למיים מתישהו ולכול אדם מתאים בזמן אחר

ברור שדאגת יתר לא טובה, אבל זה לא הנושא.

[אגב אצל ערבים, גבר יכול להתחתן רק אם יש לו דירה בבעלותו שלא חסרה בה אפילו כרית נוי לספה. (כי הוא בעצם "קונה" את הכלה מההורים שרוצים להשקיע את התוצר שלהם במקום ראוי)

אז צעירים ערבים קורעים את עצמם ועובדים בלי הפסקה ועדיין מתחתנים (חתונה ראשונה) בגילאי 23-27 (עם כלות בנות 16)

אני לא אומרת שזאת אמורה להיות הדוגמה שלנו, פשוט שסטנדרט הרבה יותר גבוה לא כזה רחוק מבחינת האפשרות הפרקטית, אז קל וחומר שזה אפשרי להשקיע בסטנדרט הרבה יותר נמוך.]

אני פשוט אומרת שזה סימן לבגרות ומוכנות אמיתית, לפחות לשקול את האפשרות הפרקטית, ולא סתם לדקלם סיסמאות ולקשור מטפחות.

לו פרנסה והכול מוסדר מבחינת כסף ופרנסה

אבל מבחינת אחריות לאישה , הרצון להיתחתן וכו... אין לו בכלל.. אדם צריך להיות מכון בשתייהם ויש אנשים שיותר חושב להם שיהיה פרנסה מוסדרת ויש אנשים שיותר חושב להם שירצה שידע שזה מטרה שיהיה מכון ריגשית!

לא כהוראה גורפת 

חשוב לברר מאיפה הצורך נובע

האם הצורך הוא נכון וטהור או מונע מהיבטים אחרים 

ולבחון כל מקרה לגופו

בכל מקרה לא הייתי ממליצה להתחיל לחפש.. 

אלא רק בדיעבד אם זה כבר קרה

תודה על ההערה..

https://s3.eu-west-1.amazonaws.com/cdnmedia.toravoda.org.il/wp-content/uploads/2015/11/%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8-14.5.pdf

כדאי בעיקר להסתכל מסוף עמוד 21.

בטח למה לא? כזה דבר קדוש, אם אתה יכול לממש אותו אז בוודאי... אבל אם אתה עושה את זה סתם כי באלך אהבה חיצונית בלבד אז בחיים לא... תחכה שירגע ואז תעשה חושבים למה להתחתן מה תתפקידי וכו'... 

אבל כמובן שלכתחילה גיל 18 לחופהההה...

מי שלא מרגיש מוכן, שיחכה..

זה ויכוח חסר תועלת לדעתי כי אם כל אחד מרגיש אחרת הוא לא יצליח באמת להבין את מי שמרגיש שונה..

אני אישית בעד להתחיל לצאת מיד אחרי י"ב

אני חושבת שזה ממש בעד!!
ברור שתלוי מי ומה.. אבל בעיקרון- אם את חושבת שאת מתאימה. שאת מספיק בוגרת ומתאימה לזה-
אז יאללה, עופי על זה!!

להקים משפחה הוא דבר שלא פחות חשוב מלימודים, ואפילו יותר!

ב"הצלחה ממש!!

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!