קשה להפריד את זה שזה טוב לצד אחד ולא טוב לצד שני.

באותה מידה לשניהם זה לא טוב (אם כי מצד שונה).

קשר הדדי זה עניין אחד שלא ניתן לחלוקה.

ואם בנאדם מוכן לקשר, גם אם יהיו קשיים מסויימים - זה יהיה טוב למי שתרצה בך ואין סיבה לעכב את הקשר שיכול להיות איתה.

בעצם ראש זוגי זה שכל צד מגיע שלם לקשר,

או שראש זוגי זה שכל צד משלים את השני בקשר? (ברור שגם צריך ללכת לקראת אבל הבסיס הוא השלמה...)

אני חושב, אפילו בטוח- שהראש השני הוא יותר זוגי, נוסח 'אעשה לו עזר כנגדו'

כתבת-

"לא ללכת לטיפול כשיש צורך זה להגיד - ''זה אני וזה מה יש. קבלי את זה''
זה לא ראש זוגי לדעתי"

אם יש חיסרון אצל אדם אחד ובן הזוג יכול להשלים אותו-

למה זה לא ראש זוגי?

מה זה אומר לעבוד?
 

האם יש איזשהו קו כללי שכולם צריכים להתיישר אליו כדי להיות ראויים להתחתן, לדעתך?

חוסר ביטחון זה דבר שמזיק לזוגיות.

אם זה כל כך חד משמעי-

איפה פה ההבדל בין אדם לאדם?

את לא רואה פה יישור קו, שעל אנשים מסוימים יידרש למחוק חלק נכבד מהאישיות שלהם כדי להתיישר למשהו שהוא נאות יותר לקשר זוגי בעיני החברה?

רק חושב שכדאי להוסיף למשוואה את זה שבנאדם שמוכן מראש להעמיס על בת הזוג שלו משהו שהוא יכול לחסוך ממנה יש לו הבנה לוקה בחוסר מה זה זוגיות ולכן זה לא רק פוגע בה אלא גם בו.

אולי זוגיות יכולה לרפא מרחבים מסוימים בנפש

אבל היא לא רק מרפא..

כשנכנסים אליה שבורים

יכולים לצאת עם שבר גדול יותר

כי זה המקום הכי פגיע והכי שברירי והכי עדין

אינטמיות רגשית

כמו למשל - בדידות

מסכימה איתך @לב אוהב 

אני יודעת שכתבת את זה מתוך חוויה אישית 

אבל במישור כולל צריך גם להיזהר מאמירות כאלה שלא "יאבדו" מהחשיבות בטיפול 

@אורות הכתובה

מצטרף ומחזק כל מילה!

כשאפשר ע"י טיפול\יעוץ\אימון\שיתוף\ווטאוור - להגיע למקום כל כך יותר טוב.

להיות פתאום מסוגלים להפתח לאחרים.

להיות שלם עם עצמך ולדעת שאתה במקום הנכון.

להרגיש משוחרר, אופטימי, שמח, עליז.

להקשיב לפריקה\בכי\תסכול ולספק לשני אמפתיה והבנה.

כשנמצאים אחרי - פתאום לא מסוגלים להבין איך יכולנו לשרוד לפני!

כל כך חבל להפסיד.

זה כדאי לך.

תאמין לי.

יצא לי מבולבל ולא ברור, אבל הייתי חייב להסכים עם האמור ולנסות לדרבן את מי שמסתפק.

וכתבת דברים נכונים

אולי יום אחד אכתוב שיח בריא בין זוג 

לבין שיח מלא מגננות והאשמות (זה פשוט שמיים וארץ...)

ולראות כל צד מה גורם לו להגיב בצורה כזאת..... 

אבל אין לי כסף ומעולם לא הייתי נעזרת אפילו לא בשיעורים פרטיים (כי גם להורים שלי לא היה כסף)

ובינתיים כולנו בני אדם שצריכים לעבור תהליך ולעשות מה שהם יכולים כדי להביא את עצמם למקום הנכון.

העיקר לעשות עם זה משהו.

באופן כללי יש הרבה אמת במה שכתבת.

אבל

טוב את האבל אני לא באמת הולך לכתוב כרגע, כיון שיש גם אבל על האבל-

שאם אני אכתוב את ההסתייגויות שיש לי תחת הכותרת 'אבל',

אני די בטוח שהדברים לא ימצאו כאן אוזן מספיק קשבת.

ואשר על כן,

אסתפק בזה.

(אולי הפיתרון הוא להירדם לשבעים שנה עד שהעולם יהיה יותר סובלני בתחום זה ודומיו.. אבל. אולי זה יהיה יותר מהיר בע''ה)

בכל אופן אני כן אגיד-

בשביל טיפול עדיף לא ללכת למאמנים או קואוצ'רים או כל דבר כזה.

באם החלטתם ללכת לטיפול- לכו לפסיכולוג. באופן מוזר- זה אותו המחיר, אך לחלוטין לא אותה המקצועיות.

אבל בתוך הקשר עצמו איך סבלנות באה לידי ביטוי? (אולי יש מקרים שכן...)

אבל אם באמת החוסר טיפול גורם לכל מיני תגובות לא רצויות שגורמות לתקלים או ריבים

אז... 

ותודה על ההארה האחרונה... למרות שלא התנסיתי אבל מאמינה שיש הבדל משמעותי... 

נראה שלדעתך האמונה בה' לא מותירה מספיק מקום לאחריות של האדם. ולדעתה הדברים הם משלימים

לא סתם זרקתי לאוויר

לא תמיד יש צורך בכך

אבל במקרה שראיתי אשכרה דברים היו יכולים להראות אחרת עם טיפול נכון... 

אני מסכים עם מה שכתבת.

אבל אני רואה צורך לתת גם את הזווית ההפוכה.

צריך להיזהר לא לשלוח לטיפול אנשים שלא צריכים טיפול.

לפעמים סתם יש תקופה יותר קשה, וזה עובר... 

לפעמים אם מחדירים למישהו שהוא לא בסדר והוא צריך טיפול. זה עצמו תוקע אותו מלהרים את עצמו. הוא בטוח שהוא בעייתי, והוא חייב טיפול, ובלי טיפול הוא לא יכול להתמודד.

אבל אדם שצריך טיפול ולא מטפל, עלול ליצור קשר בעייתי. מאד מאד.

לא התכוונתי שהוא באמת בעייתי. התכוונתי שהוא עצמו עלול להרגיש ככה, וזה יתקע אותו עוד יותר...

אבל הערה נכונה.

יש אינסוף שיטות ואינסוף חרטטנים

וכאלה שאולי יודעים לגעת בנקודה אבל לא לעזור.

וכל אחד כזה לוקח כסף (ואיזה 300 שקל לשעה) עד שמגלים שזה לא זה

לא קידם אותי מי ישמע...

חוץ מזה שנפש זה מורכב וזה לא רכב, אפילו אם נשווה את כולם.  אפשר לחשוב שעזר ובעצם זה לא.

גם לא כולם אותו דבר, לפעמים אחד צריך רק שיגידו לו מה לעשות, ואחד צריך דחיפה, והשלישי צריך משימות מוגדרות

אתה יכול לקבל המלצה אחת, על מישהו באמת תותח,

או לקבל אינסוף המלצות על מישהו שההיפך...

כדאי לקבל המלצות, אבל פשוט הולכים, מנסים, ורואים אם איש המקצוע הספציפי מתאים לך. להיות עם ביקורת עצמית תוך כדי ולשים לב אם זה עושה לך טוב

אז אין גם דחיפה לרוץ לטיפול כאילו הנה עכשיו אני מציל את החיים שלי..

זה נסיונות שעולים הרבה כסף 

אנשים תופסים טיפול נפשי הרבה פעמים כדבר מוחלט,

כלומר אם תלך לאיש מקצוע- תוך 20 פגישות אתה תראה כבר שינוי משמעותי,

כאילו מדובר ברופא או במדעים מדוייקים....

מדעי ריפוי הנפש הם כל כך לא מדויקים, משתנה מאדם לאדם, וגם משתנה ממטפל למטפל.

ככה שיש המון ערפל בתחום הזה. ולמשל גם אם אדם מאובחן במשהו מסוים- הרבה פעמים זו השערה, או קרוב לוודאי. לא משהו מוחלט.

לענין הכסף-

אני אישית חושב שאת הכסף הזה עדיף להשקיע בפסיכולוג מאשר במיזמים כמו 252 וכדומה. לדעתי המקום הנפשי חשוב יותר מאשר המקום הפרקטי. וזו הכנה יותר עמוקה לחתונה לדעתי.

ואלה שצריכים - כנראה האמירה הזאת לא תשנה.

כפריקה, אני מאד מבין את האמירה ומזדהה איתה.

כקריאה - אני לא מרגיש שזה ישנה את המצב.

הרבה אנשים הולכים עם "תיק" שנמצא כל כך עמוק, שהם ילכו פעם ופעמיים ועשר לטיפול ולא יגלו כלום, ורק אחרי השקעה מטורפת שלא תקדם אותם, יגלו מה השריטה שמפילה אותם שוב ושוב.

קודם כל, ביקשת מחילה, אז מוחל בלב שלם

ולעניין - יושב אדם וקורא "לך לטיפול". אתה יודע כמה פעמים הוא כבר ניסה? או חושב שהוא ניסה? ולכן קהל היעד שבאמת ירוויח מהאמירה הזו הוא קטן, וקהל היעד שקורא את זה ולוקח ללב הוא ענק. בין אם מדובר במישהו שניסה וניסה וכבר אין לו כוח לשמוע את זה, בין אם מדובר במישהו שחושב שהוא ניסה ועכשיו הוא קורא ונהנה במחשבה "נכון, אני באמת עשיתי __" ולא מבין שהכוונה בדיוק אליו.

על זה דיברתי

ותיכף מסתלק:

גם אנשי השכל באופן מוקצן- מוכרחים ללכת לטיפול שיאזן למקום הרגשי יותר,

בענין הקשר הזוגי- אני חושב שזה לא פחות, ואפילו הרבה הרבה יותר אפילו מאשר האנשים הרגישים יותר, שבד"כ מייעצים רק להם, ואך ורק להם- לגשת לטיפול כדי לווסת ולאזן לכיוון השכלי.

(מדוע זה קורה שרק כלפי האנשים הרגישים נאמרות האמירות הנ''ל? אני מניח שאם תחשבו.. יהיו לכם תשובות טובות...)

זהו. הנחתי.

מוזמנים לחשוב לבד למה אני מתכוון (לא מעוניין כ"כ לדון על זה- אתם יכולים לשאול אותי שאלות. לא מבטיח בכלל לענות..)

כותב באמת מתוך אכפתיות ולא מתוך 'פרובוקציה'.

קשור לרגישות?

רוצה לשלוח אותם לטיפול.

אני שואל למה זה מופנה דווקא כלפי האנשים מהסוג הנ"ל, באופן די עקבי, מה שלא קורה כלפי אנשים שהם בקיצוניות ההפוכה?

לי יש תשובות. השאלה למה תמיד נוח לאנשים להתייחס רק לצד אחד של התמונה ואותו לשלוח לטיפול (תוך התעלמות מוחלטת מהצד האחר שלה)

וכדו'.

וגם ההתייחסות פה בתגובות... מצביע על דגמי אופי מאוד מסוימים.

יש אופי שהוא יותר ילדותי ו'לא תקין' כנראה בעיני אנשים לעומת אופיים אחרים, בקיצוניות השניה

לא רק שאני שומע. אני די בטוח שהיא קיימת. לא מצד הפותחת (והיא עצמה אמרה דבר חשוב ונכון),

מצד זה שהתרבות שלנו מ-א-ו-ד מתנשאת על סוגי אופי מסוימים של אנשים,

כי לא מעריכים שום אדם מצד עצמו אלא מצד התוצאות שלו.

וזה התבטא גם כאן. זה מתבטא כל הזמן.
 

לכן מאוד מובן למה יש אנשים שחפים מטיפולים, ולמה אנשים אחרים לא, ומדוע בד"כ האנשים ששולחים את האחרים לטיפול זה לא האנשים מהסוג הזה שצריכים ללכת בעצמם לטיפול.

הנקודה שכתבת על טיפול-

אני לא חושב שזה כל כך חד משמעי כמו שאת אומרת- שמי שעבר טיפול בצד שלה, ומי שלא- אז הוא מתנגד לדברים...

לדעתי יש קשר מסוים. אבל זה לא מחייב, אין התאמה.

השאלה שאני שואל היא:

האם את חושבת שיש דברים שמתאימים לאנשים מסוימים ולאחרים לא בתחום העבודה הנפשית כהכנה לקשר הזוגי?

אם כן- מדוע בעניינים האלה את חושבת שכולם צריכים להתיישר לקו אחיד בעבודה הנדרשת מהם?

שנוטים לעיתים רבות לחשוב שהם מושלמים-

צריכים לעבוד בשביל הזוגיות ולהתאמץ על החלק הרגשי (שבעיניהם פעמים רבות הוא ילדותי... וזה חלק מהבעיה) הרבה יותר אפילו להתאזן לצד הרגשי מאשר האנשים הרגשיים.

כי קשר זוגי זה לא מתמטיקה, קשר זוגי זה חיבור. ומי שיש לו את הבסיס הרגשי לכך במידה רבה-

הרוויח.

זו דעתי

לא התחייבתי שזה יתרום פה לכולם

באמת חבל שקשרים ייתקעו על סיבות חיצוניות, אבל טיפול זה לא פיתרון קסם. יש אנשים שניסו והשקיעו המון כסף והמון מאמצים ופשפשו וחקרו והלכו לפסיכולוגים וזה לא עזר להם, אז הם תקועים עם הסיבות החיצוניות ומתאמצים לעקוף את המניעות אחרי שלא הצליחו לפתור אותן מהשורש. להתחיל טיפול זה טוב מאוד (מרשה לעצמי לא להיכנס לשבחי הטיפול הפסיכולוגי כי עשו את זה המון כאן לפניי), אבל הנפש לא עובדת לפי חוקי המתמטיקה, ולא כל מה ש"אמור" לעבוד באמת עובד.
וגם את זה חשוב לדעת, שאם הטיפול לא הצליח, עדיין יש חיים אחריו.

והמשמעות היא - וזה מה שניסיתי להדגיש כאן אסביר משהו - לקראת נישואין וזוגיות - שעל אף שטיפול הוא דבר חשוב, וזה יכול לעזור להרבה אנשים, זה לא הפתרון לכל הבעיות. העולם לא מחולק ל"אנשים שצריכים טיפול, אנשים שלא צריכים, ואנשים שעברו טיפול". יש המון מרחב באמצע, וזה נושא כל כך מטושטש שבהחלט יש מישהו שאחד ייקח אותו לטיפול והשני יגיד "זה דווקא מצוין שאתה כזה". האם זאת סיבה להתחמק מטיפול, כי "מישהי תרצה אותי כמו שאני"? ממש לא. אבל מצד שני, לדעת שהטיפול זה לא כמו לעבור שיפוץ כללי. זה להתעסק בנקודות מסוימות בנפש - מה שהמטפל הספציפי הזה מסוגל להגיע - ולטפל בהן באופן שהם יודעים לטפל בו. יש המון דברים שהטיפול לא יתקן, ויש המון דברים שאפשר לשנות אבל לא צריך.

חשוב שיבינו את המבט הזה.

וגם - אני לא בטוח שתמיד מודעות היא טובה. מודעות היא טובה כשיודעים לשים אותה בצד כשצריך. בן אדם שמודע לכל הבעיות שלו ולא מסוגל להשתחרר מהן, זאת גם בעיה

אלא שיש אנשים שמודעים לזה ויש אנשים שפחות.

אני צודק?

אני בטוח שפה, בין הממליצים הרבים על ללכת לטיפול- יש הרבה מאוד שלא הלכו מעולם

לאחרים ללכת...

אז אם הם לא היו נוהגים ככה הטייטל לא היה נוצר. ואנשים היו מרגישים כנראה יותר בנוח.

בקיצור.. צריך לפנות לאנשים האלה, ולא לאלה ש'צריכים ללכת לטיפול'...

אישית אני חוויתי סוג של טיפול שבעבורי הוא כן היה כמו קסם... 

מוזר אבל קיים.

נכון, לא צריך לתלות את כל הציפיות בטיפול, אבל לפעמים הוא באמת יכול לעשות פלאים

סבלתי מקשר שלא הצלחתי לשחרר במשך שנתיים+ (!!)... וב"ה אחרי מפגש אחד זה השתחרר לחלוטין!!! כאילו לא היה מעולם....

אבל נכון, יש כאלה שעשו את ההשתדלות שלהם וזה לא עזר עדיין

אבל אני בטוחה שעם כל זה שעדיין יש התמודדות, היא תהיה יותר קלה ועם יותר מודעות...

וגם צריך לזכור שיש כל מיני שיטות טיפוליות, יש כאלה שיעזרו ויש כאלה שפחות

ואני חושבת שעל אף שזה מתיש ומלא כסף, שווה לחפש את הטיפול שיקלע ויעזור... 

והרבה להתפלל על זה... 

ולדעתי הצנועה, הרבה יותר חשוב - בתוך נישואין! 

יש המון זוגות שכבר התייאשו אחד מהשניה, ואומרים לעצמם "זה פשוט לא זה... אנחנו לא מתאימים..." וכדו' כשהאמת היא שאחד מהם או אפילו שניהם מתמודדים עם איזושהי בעיה בעצמם שזקוקה לטיפול.

ובאיזשהו מקום הטיפול בבעיה בתוך הנישואין חשוב לאין ערוך, הרי מזבח מוריד דמעות...

ובדרך כלל יש אהבה גדולה בין הצדדים שפשוט נתקלת שוב ושוב בחסמים ובמחסומים שהבעיות הרגשיות מציבות.

טיפול בהם ייטיב עם המטופל כלפי עצמו קודם כל וגם כלפי בן הזוג - שפתאום יראה את הפרטנר שלו באור אחר לגמרי! 

מעריך מאוד את העלאת הנושא!!!

כשאני מקשיב למישהו ביחס לעולמו הפנימי, מה שמעניין ומעסיק אותו אני מרגיש שאני פותח צוהר לעולם שלו.

וכן, להיפך, שמישהו מקשיב לי וממוקד בי ובעולם שלי, אני מרגיש שהוא מתחבר אלי.

במקרים שתחומי העניין הם שונים אז העניין יותר בולט. כשאיש מקשיב לרעהו בצורה אקטיבית בנושא שאין לו בו יד ורגל, זה יכול לעורר חיבור גדול.

/forum/f76

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

ולכן דיברתי על זה ולא על בוגרות. 

הוא כתב שהתחיל לצאת לדייטים לפני חצי שנה. מי ישמע כמה גדול הוא יכול להיות... לא בקטע רע, אבל לכן אמרתי גם על בחורות יותר גדולות. בדרך כלל זה גורם להיות יותר בשלים.

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.

בגלל הגיינה לקויה.

משאר הבחינות היה די סבבה, אבל ממש התביישתי להיות לידו. דיברתי עם מי ששידך, לא אמרתי בפירוש מה הפריע לי, והוא שכנע אותי לצאת פעם שנייה. קיוויתי שהיה משהו חריג באותו היום, אבל מסתבר שלא היה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!