קשה להפריד את זה שזה טוב לצד אחד ולא טוב לצד שני.

באותה מידה לשניהם זה לא טוב (אם כי מצד שונה).

קשר הדדי זה עניין אחד שלא ניתן לחלוקה.

ואם בנאדם מוכן לקשר, גם אם יהיו קשיים מסויימים - זה יהיה טוב למי שתרצה בך ואין סיבה לעכב את הקשר שיכול להיות איתה.

בעצם ראש זוגי זה שכל צד מגיע שלם לקשר,

או שראש זוגי זה שכל צד משלים את השני בקשר? (ברור שגם צריך ללכת לקראת אבל הבסיס הוא השלמה...)

אני חושב, אפילו בטוח- שהראש השני הוא יותר זוגי, נוסח 'אעשה לו עזר כנגדו'

כתבת-

"לא ללכת לטיפול כשיש צורך זה להגיד - ''זה אני וזה מה יש. קבלי את זה''
זה לא ראש זוגי לדעתי"

אם יש חיסרון אצל אדם אחד ובן הזוג יכול להשלים אותו-

למה זה לא ראש זוגי?

מה זה אומר לעבוד?
 

האם יש איזשהו קו כללי שכולם צריכים להתיישר אליו כדי להיות ראויים להתחתן, לדעתך?

חוסר ביטחון זה דבר שמזיק לזוגיות.

אם זה כל כך חד משמעי-

איפה פה ההבדל בין אדם לאדם?

את לא רואה פה יישור קו, שעל אנשים מסוימים יידרש למחוק חלק נכבד מהאישיות שלהם כדי להתיישר למשהו שהוא נאות יותר לקשר זוגי בעיני החברה?

רק חושב שכדאי להוסיף למשוואה את זה שבנאדם שמוכן מראש להעמיס על בת הזוג שלו משהו שהוא יכול לחסוך ממנה יש לו הבנה לוקה בחוסר מה זה זוגיות ולכן זה לא רק פוגע בה אלא גם בו.

אולי זוגיות יכולה לרפא מרחבים מסוימים בנפש

אבל היא לא רק מרפא..

כשנכנסים אליה שבורים

יכולים לצאת עם שבר גדול יותר

כי זה המקום הכי פגיע והכי שברירי והכי עדין

אינטמיות רגשית

כמו למשל - בדידות

מסכימה איתך @לב אוהב 

אני יודעת שכתבת את זה מתוך חוויה אישית 

אבל במישור כולל צריך גם להיזהר מאמירות כאלה שלא "יאבדו" מהחשיבות בטיפול 

@אורות הכתובה

מצטרף ומחזק כל מילה!

כשאפשר ע"י טיפול\יעוץ\אימון\שיתוף\ווטאוור - להגיע למקום כל כך יותר טוב.

להיות פתאום מסוגלים להפתח לאחרים.

להיות שלם עם עצמך ולדעת שאתה במקום הנכון.

להרגיש משוחרר, אופטימי, שמח, עליז.

להקשיב לפריקה\בכי\תסכול ולספק לשני אמפתיה והבנה.

כשנמצאים אחרי - פתאום לא מסוגלים להבין איך יכולנו לשרוד לפני!

כל כך חבל להפסיד.

זה כדאי לך.

תאמין לי.

יצא לי מבולבל ולא ברור, אבל הייתי חייב להסכים עם האמור ולנסות לדרבן את מי שמסתפק.

וכתבת דברים נכונים

אולי יום אחד אכתוב שיח בריא בין זוג 

לבין שיח מלא מגננות והאשמות (זה פשוט שמיים וארץ...)

ולראות כל צד מה גורם לו להגיב בצורה כזאת..... 

אבל אין לי כסף ומעולם לא הייתי נעזרת אפילו לא בשיעורים פרטיים (כי גם להורים שלי לא היה כסף)

ובינתיים כולנו בני אדם שצריכים לעבור תהליך ולעשות מה שהם יכולים כדי להביא את עצמם למקום הנכון.

העיקר לעשות עם זה משהו.

באופן כללי יש הרבה אמת במה שכתבת.

אבל

טוב את האבל אני לא באמת הולך לכתוב כרגע, כיון שיש גם אבל על האבל-

שאם אני אכתוב את ההסתייגויות שיש לי תחת הכותרת 'אבל',

אני די בטוח שהדברים לא ימצאו כאן אוזן מספיק קשבת.

ואשר על כן,

אסתפק בזה.

(אולי הפיתרון הוא להירדם לשבעים שנה עד שהעולם יהיה יותר סובלני בתחום זה ודומיו.. אבל. אולי זה יהיה יותר מהיר בע''ה)

בכל אופן אני כן אגיד-

בשביל טיפול עדיף לא ללכת למאמנים או קואוצ'רים או כל דבר כזה.

באם החלטתם ללכת לטיפול- לכו לפסיכולוג. באופן מוזר- זה אותו המחיר, אך לחלוטין לא אותה המקצועיות.

אבל בתוך הקשר עצמו איך סבלנות באה לידי ביטוי? (אולי יש מקרים שכן...)

אבל אם באמת החוסר טיפול גורם לכל מיני תגובות לא רצויות שגורמות לתקלים או ריבים

אז... 

ותודה על ההארה האחרונה... למרות שלא התנסיתי אבל מאמינה שיש הבדל משמעותי... 

נראה שלדעתך האמונה בה' לא מותירה מספיק מקום לאחריות של האדם. ולדעתה הדברים הם משלימים

לא סתם זרקתי לאוויר

לא תמיד יש צורך בכך

אבל במקרה שראיתי אשכרה דברים היו יכולים להראות אחרת עם טיפול נכון... 

אני מסכים עם מה שכתבת.

אבל אני רואה צורך לתת גם את הזווית ההפוכה.

צריך להיזהר לא לשלוח לטיפול אנשים שלא צריכים טיפול.

לפעמים סתם יש תקופה יותר קשה, וזה עובר... 

לפעמים אם מחדירים למישהו שהוא לא בסדר והוא צריך טיפול. זה עצמו תוקע אותו מלהרים את עצמו. הוא בטוח שהוא בעייתי, והוא חייב טיפול, ובלי טיפול הוא לא יכול להתמודד.

אבל אדם שצריך טיפול ולא מטפל, עלול ליצור קשר בעייתי. מאד מאד.

לא התכוונתי שהוא באמת בעייתי. התכוונתי שהוא עצמו עלול להרגיש ככה, וזה יתקע אותו עוד יותר...

אבל הערה נכונה.

יש אינסוף שיטות ואינסוף חרטטנים

וכאלה שאולי יודעים לגעת בנקודה אבל לא לעזור.

וכל אחד כזה לוקח כסף (ואיזה 300 שקל לשעה) עד שמגלים שזה לא זה

לא קידם אותי מי ישמע...

חוץ מזה שנפש זה מורכב וזה לא רכב, אפילו אם נשווה את כולם.  אפשר לחשוב שעזר ובעצם זה לא.

גם לא כולם אותו דבר, לפעמים אחד צריך רק שיגידו לו מה לעשות, ואחד צריך דחיפה, והשלישי צריך משימות מוגדרות

אתה יכול לקבל המלצה אחת, על מישהו באמת תותח,

או לקבל אינסוף המלצות על מישהו שההיפך...

כדאי לקבל המלצות, אבל פשוט הולכים, מנסים, ורואים אם איש המקצוע הספציפי מתאים לך. להיות עם ביקורת עצמית תוך כדי ולשים לב אם זה עושה לך טוב

אז אין גם דחיפה לרוץ לטיפול כאילו הנה עכשיו אני מציל את החיים שלי..

זה נסיונות שעולים הרבה כסף 

אנשים תופסים טיפול נפשי הרבה פעמים כדבר מוחלט,

כלומר אם תלך לאיש מקצוע- תוך 20 פגישות אתה תראה כבר שינוי משמעותי,

כאילו מדובר ברופא או במדעים מדוייקים....

מדעי ריפוי הנפש הם כל כך לא מדויקים, משתנה מאדם לאדם, וגם משתנה ממטפל למטפל.

ככה שיש המון ערפל בתחום הזה. ולמשל גם אם אדם מאובחן במשהו מסוים- הרבה פעמים זו השערה, או קרוב לוודאי. לא משהו מוחלט.

לענין הכסף-

אני אישית חושב שאת הכסף הזה עדיף להשקיע בפסיכולוג מאשר במיזמים כמו 252 וכדומה. לדעתי המקום הנפשי חשוב יותר מאשר המקום הפרקטי. וזו הכנה יותר עמוקה לחתונה לדעתי.

ואלה שצריכים - כנראה האמירה הזאת לא תשנה.

כפריקה, אני מאד מבין את האמירה ומזדהה איתה.

כקריאה - אני לא מרגיש שזה ישנה את המצב.

הרבה אנשים הולכים עם "תיק" שנמצא כל כך עמוק, שהם ילכו פעם ופעמיים ועשר לטיפול ולא יגלו כלום, ורק אחרי השקעה מטורפת שלא תקדם אותם, יגלו מה השריטה שמפילה אותם שוב ושוב.

קודם כל, ביקשת מחילה, אז מוחל בלב שלם

ולעניין - יושב אדם וקורא "לך לטיפול". אתה יודע כמה פעמים הוא כבר ניסה? או חושב שהוא ניסה? ולכן קהל היעד שבאמת ירוויח מהאמירה הזו הוא קטן, וקהל היעד שקורא את זה ולוקח ללב הוא ענק. בין אם מדובר במישהו שניסה וניסה וכבר אין לו כוח לשמוע את זה, בין אם מדובר במישהו שחושב שהוא ניסה ועכשיו הוא קורא ונהנה במחשבה "נכון, אני באמת עשיתי __" ולא מבין שהכוונה בדיוק אליו.

על זה דיברתי

ותיכף מסתלק:

גם אנשי השכל באופן מוקצן- מוכרחים ללכת לטיפול שיאזן למקום הרגשי יותר,

בענין הקשר הזוגי- אני חושב שזה לא פחות, ואפילו הרבה הרבה יותר אפילו מאשר האנשים הרגישים יותר, שבד"כ מייעצים רק להם, ואך ורק להם- לגשת לטיפול כדי לווסת ולאזן לכיוון השכלי.

(מדוע זה קורה שרק כלפי האנשים הרגישים נאמרות האמירות הנ''ל? אני מניח שאם תחשבו.. יהיו לכם תשובות טובות...)

זהו. הנחתי.

מוזמנים לחשוב לבד למה אני מתכוון (לא מעוניין כ"כ לדון על זה- אתם יכולים לשאול אותי שאלות. לא מבטיח בכלל לענות..)

כותב באמת מתוך אכפתיות ולא מתוך 'פרובוקציה'.

קשור לרגישות?

רוצה לשלוח אותם לטיפול.

אני שואל למה זה מופנה דווקא כלפי האנשים מהסוג הנ"ל, באופן די עקבי, מה שלא קורה כלפי אנשים שהם בקיצוניות ההפוכה?

לי יש תשובות. השאלה למה תמיד נוח לאנשים להתייחס רק לצד אחד של התמונה ואותו לשלוח לטיפול (תוך התעלמות מוחלטת מהצד האחר שלה)

וכדו'.

וגם ההתייחסות פה בתגובות... מצביע על דגמי אופי מאוד מסוימים.

יש אופי שהוא יותר ילדותי ו'לא תקין' כנראה בעיני אנשים לעומת אופיים אחרים, בקיצוניות השניה

לא רק שאני שומע. אני די בטוח שהיא קיימת. לא מצד הפותחת (והיא עצמה אמרה דבר חשוב ונכון),

מצד זה שהתרבות שלנו מ-א-ו-ד מתנשאת על סוגי אופי מסוימים של אנשים,

כי לא מעריכים שום אדם מצד עצמו אלא מצד התוצאות שלו.

וזה התבטא גם כאן. זה מתבטא כל הזמן.
 

לכן מאוד מובן למה יש אנשים שחפים מטיפולים, ולמה אנשים אחרים לא, ומדוע בד"כ האנשים ששולחים את האחרים לטיפול זה לא האנשים מהסוג הזה שצריכים ללכת בעצמם לטיפול.

הנקודה שכתבת על טיפול-

אני לא חושב שזה כל כך חד משמעי כמו שאת אומרת- שמי שעבר טיפול בצד שלה, ומי שלא- אז הוא מתנגד לדברים...

לדעתי יש קשר מסוים. אבל זה לא מחייב, אין התאמה.

השאלה שאני שואל היא:

האם את חושבת שיש דברים שמתאימים לאנשים מסוימים ולאחרים לא בתחום העבודה הנפשית כהכנה לקשר הזוגי?

אם כן- מדוע בעניינים האלה את חושבת שכולם צריכים להתיישר לקו אחיד בעבודה הנדרשת מהם?

שנוטים לעיתים רבות לחשוב שהם מושלמים-

צריכים לעבוד בשביל הזוגיות ולהתאמץ על החלק הרגשי (שבעיניהם פעמים רבות הוא ילדותי... וזה חלק מהבעיה) הרבה יותר אפילו להתאזן לצד הרגשי מאשר האנשים הרגשיים.

כי קשר זוגי זה לא מתמטיקה, קשר זוגי זה חיבור. ומי שיש לו את הבסיס הרגשי לכך במידה רבה-

הרוויח.

זו דעתי

לא התחייבתי שזה יתרום פה לכולם

באמת חבל שקשרים ייתקעו על סיבות חיצוניות, אבל טיפול זה לא פיתרון קסם. יש אנשים שניסו והשקיעו המון כסף והמון מאמצים ופשפשו וחקרו והלכו לפסיכולוגים וזה לא עזר להם, אז הם תקועים עם הסיבות החיצוניות ומתאמצים לעקוף את המניעות אחרי שלא הצליחו לפתור אותן מהשורש. להתחיל טיפול זה טוב מאוד (מרשה לעצמי לא להיכנס לשבחי הטיפול הפסיכולוגי כי עשו את זה המון כאן לפניי), אבל הנפש לא עובדת לפי חוקי המתמטיקה, ולא כל מה ש"אמור" לעבוד באמת עובד.
וגם את זה חשוב לדעת, שאם הטיפול לא הצליח, עדיין יש חיים אחריו.

והמשמעות היא - וזה מה שניסיתי להדגיש כאן אסביר משהו - לקראת נישואין וזוגיות - שעל אף שטיפול הוא דבר חשוב, וזה יכול לעזור להרבה אנשים, זה לא הפתרון לכל הבעיות. העולם לא מחולק ל"אנשים שצריכים טיפול, אנשים שלא צריכים, ואנשים שעברו טיפול". יש המון מרחב באמצע, וזה נושא כל כך מטושטש שבהחלט יש מישהו שאחד ייקח אותו לטיפול והשני יגיד "זה דווקא מצוין שאתה כזה". האם זאת סיבה להתחמק מטיפול, כי "מישהי תרצה אותי כמו שאני"? ממש לא. אבל מצד שני, לדעת שהטיפול זה לא כמו לעבור שיפוץ כללי. זה להתעסק בנקודות מסוימות בנפש - מה שהמטפל הספציפי הזה מסוגל להגיע - ולטפל בהן באופן שהם יודעים לטפל בו. יש המון דברים שהטיפול לא יתקן, ויש המון דברים שאפשר לשנות אבל לא צריך.

חשוב שיבינו את המבט הזה.

וגם - אני לא בטוח שתמיד מודעות היא טובה. מודעות היא טובה כשיודעים לשים אותה בצד כשצריך. בן אדם שמודע לכל הבעיות שלו ולא מסוגל להשתחרר מהן, זאת גם בעיה

אלא שיש אנשים שמודעים לזה ויש אנשים שפחות.

אני צודק?

אני בטוח שפה, בין הממליצים הרבים על ללכת לטיפול- יש הרבה מאוד שלא הלכו מעולם

לאחרים ללכת...

אז אם הם לא היו נוהגים ככה הטייטל לא היה נוצר. ואנשים היו מרגישים כנראה יותר בנוח.

בקיצור.. צריך לפנות לאנשים האלה, ולא לאלה ש'צריכים ללכת לטיפול'...

אישית אני חוויתי סוג של טיפול שבעבורי הוא כן היה כמו קסם... 

מוזר אבל קיים.

נכון, לא צריך לתלות את כל הציפיות בטיפול, אבל לפעמים הוא באמת יכול לעשות פלאים

סבלתי מקשר שלא הצלחתי לשחרר במשך שנתיים+ (!!)... וב"ה אחרי מפגש אחד זה השתחרר לחלוטין!!! כאילו לא היה מעולם....

אבל נכון, יש כאלה שעשו את ההשתדלות שלהם וזה לא עזר עדיין

אבל אני בטוחה שעם כל זה שעדיין יש התמודדות, היא תהיה יותר קלה ועם יותר מודעות...

וגם צריך לזכור שיש כל מיני שיטות טיפוליות, יש כאלה שיעזרו ויש כאלה שפחות

ואני חושבת שעל אף שזה מתיש ומלא כסף, שווה לחפש את הטיפול שיקלע ויעזור... 

והרבה להתפלל על זה... 

ולדעתי הצנועה, הרבה יותר חשוב - בתוך נישואין! 

יש המון זוגות שכבר התייאשו אחד מהשניה, ואומרים לעצמם "זה פשוט לא זה... אנחנו לא מתאימים..." וכדו' כשהאמת היא שאחד מהם או אפילו שניהם מתמודדים עם איזושהי בעיה בעצמם שזקוקה לטיפול.

ובאיזשהו מקום הטיפול בבעיה בתוך הנישואין חשוב לאין ערוך, הרי מזבח מוריד דמעות...

ובדרך כלל יש אהבה גדולה בין הצדדים שפשוט נתקלת שוב ושוב בחסמים ובמחסומים שהבעיות הרגשיות מציבות.

טיפול בהם ייטיב עם המטופל כלפי עצמו קודם כל וגם כלפי בן הזוג - שפתאום יראה את הפרטנר שלו באור אחר לגמרי! 

מעריך מאוד את העלאת הנושא!!!

והייתי בהחלט ממליץ לנסות לחפש זוגות שעשו את זה. הכרתי מישהו שירד מלוחמה בעקבות הנישואים (כי לאישתו היה קשה), ומישהו אחר שויתר על טיס בגלל הנישואים (ולבסיף סיים כקצין דת, אמנם).
 

זה שיקול חשוב, כי בזמן השירות הבחור כמעט לא נמצא. כמובן יש קשר טלפוני, ושבתות, וחופשות מהצבא - אבל הוא ממשיך להיות איש צבא, ויש לזה משמעויות.

יחד עם זאת, יש רביות שנשואות לאנשי צבא בקבע, או מצחצנות כשהבחור עוד בשירות, ומבתדרים ומוכנים "לסבול" בשביל לקבל חיים שלמים.

בכל מקרה, זה שיקול חשוב שבאמת צריך לשמוע עליו יותר. בהצלחה.

זה מיוחד לבנות את הבית כשהבעל שקוע בעשייה גדולה למען עם ישראל.

זה דומה לבניית הבית מתוך אברכות של הבעל (אברכות אמיתית ואברכות בחירית בעיקר, לא מוסללת).

זו "התבטלות" של שניכם יחד למען משהו גדול מאוד, וזה בונה את הנפש ברמות אחרות. 

אני לא נכנסת להשוואה בין האידיאלים ורמת המסירות-נפש הנדרשת.

ספציפית מבחינת השלכות על הזוגיות - לא דומה בכלל.

אברך חוזר לישון בבית כל לילה. איש צבא סדיר )קרבי( בדרך כלל לא.

זה גורם מאד משפיע בבניית הזוגיות בשנות הנישואין הראשונות.

אברכות זה קשה במובנים אחרים, אבל יש את הדבר הבסיסי של לגור ביחד - לא רק בשבתות. בלי זה, אפשרי אבל לא מתאים לכולם.

האם הוא בבית כל יום או לסופי שבוע או פחות מזה?
 

האם יש לו ראש להתעסקות בדברים מחוץ לצבא?

מעלה פה נקודות פרקטיות ששווה מאוד לחשוב עליהם, אחר כך לשמוע מכאלה שחוו זאת ולהבין אם זה מתאים לך.

מתוך 80 שנים שתהיו יחד.

רק לשים בפרופורציות.

ועד שתיפגשו, אם ותחליטו כעבור כמה חודשים, תשאר כנראה רק שנה.

במידה וזה האחד שלך, בשביל שנה אחת מורכבת היית מוותרת? 🤷🏼‍♀️ 

בני כמה אתם?

את כבר יכולה לפרנס כדי לקיים זוג בצורה סבירה?

אומנם חייל חובה זכאי לתשלומי משפחה (תשמ"ש), אבל ביחס לעלויות החודשיות הכוללות של מגורים, הסכומים מהצבא אינם גבוהים.  

(אם יש פתרונות דיור מוזלים, כמו יחידת דיור בחצר של ההורים, אז השיקול הזה לא רלוונטי).  

לחשוב על הרחבת המשפחה בזמן שהוא חייל חובה.

לחשוב על רכישת מקצוע עבורו עם השחרור מהצבא - נניח אם ירצה להכנס לאקדמיה ללימודי תואר תובעני, איך זה ישתלב עם חיי משפחה? (כנראה מי שמחפש להתחתן בעיצומו של השירות הצבאי מלכתחילה לא חושב בכיוון הזה…)

תהליך הפגישות לוקח בדרך כלל כמה חודשים

ואז שמחליטים להתחתן וזה.

יכול להגיע לחצי שנה ואפילו שנה

מה גם שמאוד משנה מה הוא עושה בצבא

כי לחלק מהמקרים אפשר לקבל הת"ש ואז הוא יהיה לפחות 2-3 לילות בשבוע בבית

לא אידאלי. אבל עשרות אלפי לביאות עברו את זה בשנתיים האחרונות גם בלי שהבעל יהיה שבועות בבית.

שורה תחתונה.

לא הייתי פוסל

שגם תורך יגיע. אין ספק!

תתחילי לתכנן איזו שמלת כלה תלבשי.....

לשרשור דומה, הגבתי שם.

אח שלי מתחתן שבוע הבא - לקראת נישואין וזוגיות

אנשים חושבים לא התחתנתי = לא הצלחתי

זה שגוי  

מה עם כל הסיפור? עמדתי על שלי? דייקתי את עצמי? לא הייתי מוכנה להיות התפשרות? לא הייתי מוכנה להתחתן עם מישהו בגלל א. ב. ג

אצלי לפחות אני מאוד גאה בי שידעתי לשים גבולות ולא להיות איפה שלא נכון לי

ואני מאמינה שגם אצל עוד רווקות .

לא תמיד מי שאמרה כן = הצלחה

אלא דווקא הלא = דיוק לך

הצלחה בנישואין זה משהו אינדיבידואלי לך

אין פה נוסחה שהיא שווה לכולם

השוואה הזו שגויה מיסודה

יש גם השוואה של הן התחתנו אני לא..

את היית רוצה להתחתן עם האנשים שהן התחתנו איתם?

לא

אפשר להיות עייפה מהדרך אפשר להיות עייפה מהתהליך שעברת

אבל תשימי לב להרים לעצמך כי זה לא פחות חשוב בדרך שלך

ולעולם אל תשווי את הדרך שלך של אחרים

לא רלוונטי ,

לא מועיל 

בטח אסור

זה כמו לקחת מזלג ולהפוך אותו בכוח לצלחת.. לא קשור ..

וזהו בהצלחה

לא חושב שנכון להגיד לך ישר להתעלות מעל הסיטואציה.

כן, טבעי לקנא, וזה טבעי מאין כמותו שככל שהחסרון יותר מודגש ככה יותר כואב.

שאלה טובה מה עושים ביחס לסביבה ואני מניח שאת תדעי הכי טוב להגיע לאיזון ביחס לסביבה.

וכן, זה בסדר גמור אם מדי פעם בא לך להיות עם עצמך, תראי אם זה עושה לך טוב כמובן.

תתני הכי הרבה לגיטמציה לרגשות שלך ותרגישי בנוח לפרוק לאנשים קרובים אליך שעשויים להבין אותך או לפחות לנסות.

ואם את אח"כ רוצה גם להגיד שאת יכולה להתרומם, גם בהחלט אופציה.

הרבה הצלחה, אלו כאבי גדילה של גיבורים

ויציאה לריצה לטווח רחוק. את תמצאי את הכוחות בתוכך. כי אין ברירה(:

יש כאן 2 קשיים שמתערבבים הקושי עם עצמך והקושי מול החברה. 

בעיניי הקושי העיקרי הוא מול עצמך. לגבי הקושי מול החברה- אני חושבת שזה לא עניין החברה איך את מתמודדת עם הקושי מול עצמך. 

מי זה בני אדם בכלל? מה הם עושים חוץ מלדבר ולמה שתשימי על כמה מילים שלהם.. 

האנשים הבוגרים באמת מבינים שלכל אחד יש קשיים מסוג אחר בחיים ולכל אחד יש את המסלול שלו. כולנו בידי ה' וכולנו שווים בפנים. 

אם תשדרי "קשה לי ואני מרגישה מסכנה" ירחמו עלייך... ותאמיני לי שאת לא מסכנה ואין שום סיבה לרחם עלייך. 

אבל, אם את באמת מרגישה ככה, אז זה הקושי האמיתי. 

העבודה על הביטחון. האמונה בטוב. הבירור בתוכך וחיזוק נקודות התורפה.

זה הקושי שצריך לעבוד עליו לדעתי. אנשים? או שתתעלמי או שתגרמי להם לסתום. 

אני ממליצה להפריד ולא לתת לאנשים פתח להסתכל למקום הזה שבו את עוד צריכה עבודה מול עצמך. 

כן, בחוץ משדרים עסקים כרגיל, ובפנים מול אלוקים. בעיניי זה בריא.

אחותך מתחתנת!! לכי תהני! מהאירוע, מההכנות. ואיזה כיף את עוד יכולה לעשות תסרוקת בשיער במקום לבוא עם כיסוי ראש🤭 אולי אותך זה לא משמח אבל תמצאי מה כן... 

את יכולה לרקוד ולהשתגע עד אור הבוקר כמו צעירה חסרת דאגות 

או לקחת את זה לכיוון שאת המבוגר האחראי שהיא תעבור את זה בטוב, יש לך אפשרות לדאוג לה בתהליך וביום של החתונה שלה ואם את חזקה תנצלי את ההזדמנות לחטוף את המצווה הזאת.

בקיצור זה מאתגר אבל קצת הכנה נפשית ואת עוברת את זה כמו גדולה ויוצאת בחורה עם אישיות משודרגת יותר👑

האמת שלא היה לי עם זה אישו בכלל. 

אבל -  בכל זאת סיפרו לי סיפור חמוד שאני משתפת הרבה פעמים ותמיד ראו ישועות: 

כשהבית נעול ואין לאף אחד מפתח  - שולחים את הילד הקטן להשתחל דרך החלון ולפתוח פתח לכולם. 

אני אישית הכרתי את אישי כמה שבועות לפני החתונה. האח השני התחתן שלושה חודשים אחריי. 

וכאמור ראיתי עוד כמה מקרים כאלה. 

אז יהי רצון שהשער שנפתח לאחותך יפתח גם לך את הדרך בעזרת השם במהרה ממש. 

ושההכנות יעברו בשמחה ובטוב 

את כותבת כל כך יפה אבל לא כזה ארוך??(:

(חחח כן, זה אחד ה"באגים" שלי, האורך.

למרות שכבר מזמן אני בשלום עם הבאג הזה ואפילו מחבבת אותו מאוד )

רק נשים מסוגלות לטחון את הראש לעצמן כל כך הרבה...

מעריך כמובן את ההשקעה אבל נראה לי שבאמת רלוונטי רק בלשון נקבה. 

מקשה מאוד על ההבנה המשותפת; איש חושב אחרת מאשה.

זה מצריך עבודה רבה מצד שני בני הזוג. השקעה. סבלנות.

התגברות על תסכולים ("שוב אתה לא מבין אותי" וכאלה).

ומזכיר לך שגם אישה חושבת אחרת מאיש. זה דו כיווני.

אחרת היית מתחתנת עם החברה הכי טובה שלך. יש סיבה לשוני הזה.

הוא הסיבה לחיבור הייחודי בין איש לאישה. המורכבויות והתסכולים הם רק תופעות לוואי של הפלא הזה.

מזמין את @נגמרו לי השמות לתרגם את זה לשפה שלך.. 

עד כמה שאני מבינה, החטא של אדם וחוה.

הבנתי מהרב הירש זצ"ל (אם איני טועה) שלפני החטא,

היו יחסים הרמוניים, שיוויוניים, בין אדם לאשתו.

חוסר ההבנה והשוני, אולי בעיקר זה בגלל הירידה

שירד כל העולם כתוצאה מהחטא. כך שגם יחסי

גן העדן, התקלקלו.

נכון שזה דו כיווני, אבל האשה יותר זקוקה להבנה

מבעלה; היא בנויה יותר רגשית. "אליו תשוקתך

והוא ימשול בך" - לענ"ד, העונש הזה הוא על

הכל.

הייתי מוותרת על תופעות הלואי - מורכבויות

ובעיקר תסכולים - זה כואב; האדם שצריך

להיות הכי קרוב...כן. אתה צודק. לפעמים

מרגישים קרבה גדולה יותר והבנה גדולה

יותר עם חברה קרובה. כי היא...אשה.

כמוני.

יש כאלה שזוכים לקשר זוגי באמת

מופלא, של נפש נוגעת בנפש, גם

בנישואין. לא בטוחה שזה הרבה

אנשים. אבל אולי אני טועה.

ואולי אני פסימית.  לא אולי - בטוח.

(זה לאלה  כאן שיתנפלו עלי בקרוב...)

אבל אתם בפורום באמת אנשים

רגישים. עם רצון להשקיע ולעבוד

ונכונות לשמוע וגם פתיחות. לרוב.

החשוב ביותר לדעתי זו תקשורת

פתוחה; שיהיה אפשר לדבר פתוח

בלי לחשוש. בלי להסתיר. בלי

שהזולת יפתח גמרא כפתרון

לאי רצון להקשיב, לאי רצון לדבר

אפילו אם זה לא נעים....

איש הוא פרקטי יותר, מעשי יותר

אשה זקוקה מאוד להקשבה להבנה

תופעות הלוואי שם. כמו כל דבר בעולם. צריך פשוט להכיר שהן חלק ממערכת גדולה יותר.

לא יודע מה הרשר הירש כותב. בגדול לפני החטא הרגש היה מכוון עם השכל. אחריו לא. לכן גם הוא ימדול בך - השכל מוביל את הרגש למקומו הנכון.

אני לא מתווכח עם שאר הנקודות שלך. אני פשוט מנסה להאיר שאם כל אחד יסתכל על איך הוא מיטיב לשני( ולא איך השני צריך להטיב לו), הקשר יהיה חזק ויציב יותר. 

אני לא נכנס לבין אדם לחווה והחטא הקדמון וכו'.
זה נושא שאפשר לעיין בו ולחפור עליו ולחיות בדמיון מפה ועד להודעה חדשה, לא בדיוק כמו אבל כמו הדינוזאורים.

על חטא אדם הראשון מלבישים הרבה רעיונות והרבה סיפורים וכיוונים של חשיבה.

מפשט הדברים ניתן להגיד שמדובר על "חטא קדמון" היינו שהוא קודם לעולם במקורו.
או יותר נכון, החטא הזה קודם לעולם בצורתו הנוכחית.

בלי לזלזל חס וחלילה, אבל, במקום להתעסק באיזה שהוא חטא קדמון זה או אחר אפשר פשוט לעסוק במציאות.
יש הרבה סוגים של אנשים, גברים ונשים בנפרד וכאחד.
יש נשים שצריכות ודורשות הקשבה ויש גברים שצריכים יותר מהצד השני.
זה גם תלוי במאורעות החיים וכן ברקע וכיוונים של כל אדם.

ואם אני צריך הקשבה?

ואם כל זאת חכם עיניו בראשו וצריך גם לדעת לסגור את הפה והאוזניים מידי פעם.
בשביל מה יש לנו טלפונים ואוזניות?
אוזניות בשביל לתקוע אותן באוזניים ולשים קצת רעש לבן או מוזיקה נחמדה (אצלי טראנסים).
ובשביל מה טלפון? בשביל לעשות שיחות כשצריך ולאו דווקא עם מי שנמצא מטר ממך.

אני מכיר איזה שהוא נהג אוטובוס ששם את הטלפון שלו על מצב טיסה.
ובזמן שהוא במצב טיסה הוא מפעיל את הטלפון על הקלטה ומתחיל לנהל שיחות כאשר על ראשו אוזניות.
אף אחד מהנוסעים לא חושד שהנהג הזה ברגע מנהל שיחה עם הקב"ה

שזה דווקא מקסים ומיוחד

אין איך להגיע לזוגיות עמוקה וממלאת בלי ההבדלים הללו

כל דבר טוב מגיע בעבודה קשה

כל התסבוכת הזו ודומותיה זה יותר נחלת הראש הנשי. 

אני אישה ולא אכלתי סרטים כאלה בכלל

ומכירה כמה וכמה גברים שכן

ואגב יש כמובן גם גברים שימצאו עצמם דווקא בעומק/באריכות/בצלילה פנימה וכו' ולא רק נשים.

וגם להיפך כמובן, ישנן נשים שלא ימצאו עצמן שם.

והכל בסדר

כל אחד ומה שהוא.

את יועצת משפחתית, אהה, עכשיו הכל ברור.

תודה על התובנות, על ששיקפת.. אותנו!

אפשר לשלוח לחברה?

בשמחה רבה.

ותודה לך 🙏

חז"ל לא היו מצווים על דבר שלא בידיים שלנו.

באשה

לא יודע אם זה בעקבות מה שכתבתי

בכל מקרה חיבוק גדול

זה קשה ממש

בשורות טובות במהרה ב"ה!

רק למקרא תגובה זו, הייתי שולח (ת) לך את זיווגך מייד עכשיו, לו הייתי הקב"ה!

אני יכולה ממש לראות בעיני את החיוך שלו למקרא תגובתך....

בקרוב בקרוב בקרוב, ממש!

בדיוק פספסתי אותך במרכזית