קשה להפריד את זה שזה טוב לצד אחד ולא טוב לצד שני.

באותה מידה לשניהם זה לא טוב (אם כי מצד שונה).

קשר הדדי זה עניין אחד שלא ניתן לחלוקה.

ואם בנאדם מוכן לקשר, גם אם יהיו קשיים מסויימים - זה יהיה טוב למי שתרצה בך ואין סיבה לעכב את הקשר שיכול להיות איתה.

בעצם ראש זוגי זה שכל צד מגיע שלם לקשר,

או שראש זוגי זה שכל צד משלים את השני בקשר? (ברור שגם צריך ללכת לקראת אבל הבסיס הוא השלמה...)

אני חושב, אפילו בטוח- שהראש השני הוא יותר זוגי, נוסח 'אעשה לו עזר כנגדו'

כתבת-

"לא ללכת לטיפול כשיש צורך זה להגיד - ''זה אני וזה מה יש. קבלי את זה''
זה לא ראש זוגי לדעתי"

אם יש חיסרון אצל אדם אחד ובן הזוג יכול להשלים אותו-

למה זה לא ראש זוגי?

מה זה אומר לעבוד?
 

האם יש איזשהו קו כללי שכולם צריכים להתיישר אליו כדי להיות ראויים להתחתן, לדעתך?

חוסר ביטחון זה דבר שמזיק לזוגיות.

אם זה כל כך חד משמעי-

איפה פה ההבדל בין אדם לאדם?

את לא רואה פה יישור קו, שעל אנשים מסוימים יידרש למחוק חלק נכבד מהאישיות שלהם כדי להתיישר למשהו שהוא נאות יותר לקשר זוגי בעיני החברה?

רק חושב שכדאי להוסיף למשוואה את זה שבנאדם שמוכן מראש להעמיס על בת הזוג שלו משהו שהוא יכול לחסוך ממנה יש לו הבנה לוקה בחוסר מה זה זוגיות ולכן זה לא רק פוגע בה אלא גם בו.

אולי זוגיות יכולה לרפא מרחבים מסוימים בנפש

אבל היא לא רק מרפא..

כשנכנסים אליה שבורים

יכולים לצאת עם שבר גדול יותר

כי זה המקום הכי פגיע והכי שברירי והכי עדין

אינטמיות רגשית

כמו למשל - בדידות

מסכימה איתך @לב אוהב 

אני יודעת שכתבת את זה מתוך חוויה אישית 

אבל במישור כולל צריך גם להיזהר מאמירות כאלה שלא "יאבדו" מהחשיבות בטיפול 

@אורות הכתובה

מצטרף ומחזק כל מילה!

כשאפשר ע"י טיפול\יעוץ\אימון\שיתוף\ווטאוור - להגיע למקום כל כך יותר טוב.

להיות פתאום מסוגלים להפתח לאחרים.

להיות שלם עם עצמך ולדעת שאתה במקום הנכון.

להרגיש משוחרר, אופטימי, שמח, עליז.

להקשיב לפריקה\בכי\תסכול ולספק לשני אמפתיה והבנה.

כשנמצאים אחרי - פתאום לא מסוגלים להבין איך יכולנו לשרוד לפני!

כל כך חבל להפסיד.

זה כדאי לך.

תאמין לי.

יצא לי מבולבל ולא ברור, אבל הייתי חייב להסכים עם האמור ולנסות לדרבן את מי שמסתפק.

וכתבת דברים נכונים

אולי יום אחד אכתוב שיח בריא בין זוג 

לבין שיח מלא מגננות והאשמות (זה פשוט שמיים וארץ...)

ולראות כל צד מה גורם לו להגיב בצורה כזאת..... 

אבל אין לי כסף ומעולם לא הייתי נעזרת אפילו לא בשיעורים פרטיים (כי גם להורים שלי לא היה כסף)

ובינתיים כולנו בני אדם שצריכים לעבור תהליך ולעשות מה שהם יכולים כדי להביא את עצמם למקום הנכון.

העיקר לעשות עם זה משהו.

באופן כללי יש הרבה אמת במה שכתבת.

אבל

טוב את האבל אני לא באמת הולך לכתוב כרגע, כיון שיש גם אבל על האבל-

שאם אני אכתוב את ההסתייגויות שיש לי תחת הכותרת 'אבל',

אני די בטוח שהדברים לא ימצאו כאן אוזן מספיק קשבת.

ואשר על כן,

אסתפק בזה.

(אולי הפיתרון הוא להירדם לשבעים שנה עד שהעולם יהיה יותר סובלני בתחום זה ודומיו.. אבל. אולי זה יהיה יותר מהיר בע''ה)

בכל אופן אני כן אגיד-

בשביל טיפול עדיף לא ללכת למאמנים או קואוצ'רים או כל דבר כזה.

באם החלטתם ללכת לטיפול- לכו לפסיכולוג. באופן מוזר- זה אותו המחיר, אך לחלוטין לא אותה המקצועיות.

אבל בתוך הקשר עצמו איך סבלנות באה לידי ביטוי? (אולי יש מקרים שכן...)

אבל אם באמת החוסר טיפול גורם לכל מיני תגובות לא רצויות שגורמות לתקלים או ריבים

אז... 

ותודה על ההארה האחרונה... למרות שלא התנסיתי אבל מאמינה שיש הבדל משמעותי... 

נראה שלדעתך האמונה בה' לא מותירה מספיק מקום לאחריות של האדם. ולדעתה הדברים הם משלימים

לא סתם זרקתי לאוויר

לא תמיד יש צורך בכך

אבל במקרה שראיתי אשכרה דברים היו יכולים להראות אחרת עם טיפול נכון... 

אני מסכים עם מה שכתבת.

אבל אני רואה צורך לתת גם את הזווית ההפוכה.

צריך להיזהר לא לשלוח לטיפול אנשים שלא צריכים טיפול.

לפעמים סתם יש תקופה יותר קשה, וזה עובר... 

לפעמים אם מחדירים למישהו שהוא לא בסדר והוא צריך טיפול. זה עצמו תוקע אותו מלהרים את עצמו. הוא בטוח שהוא בעייתי, והוא חייב טיפול, ובלי טיפול הוא לא יכול להתמודד.

אבל אדם שצריך טיפול ולא מטפל, עלול ליצור קשר בעייתי. מאד מאד.

לא התכוונתי שהוא באמת בעייתי. התכוונתי שהוא עצמו עלול להרגיש ככה, וזה יתקע אותו עוד יותר...

אבל הערה נכונה.

יש אינסוף שיטות ואינסוף חרטטנים

וכאלה שאולי יודעים לגעת בנקודה אבל לא לעזור.

וכל אחד כזה לוקח כסף (ואיזה 300 שקל לשעה) עד שמגלים שזה לא זה

לא קידם אותי מי ישמע...

חוץ מזה שנפש זה מורכב וזה לא רכב, אפילו אם נשווה את כולם.  אפשר לחשוב שעזר ובעצם זה לא.

גם לא כולם אותו דבר, לפעמים אחד צריך רק שיגידו לו מה לעשות, ואחד צריך דחיפה, והשלישי צריך משימות מוגדרות

אתה יכול לקבל המלצה אחת, על מישהו באמת תותח,

או לקבל אינסוף המלצות על מישהו שההיפך...

כדאי לקבל המלצות, אבל פשוט הולכים, מנסים, ורואים אם איש המקצוע הספציפי מתאים לך. להיות עם ביקורת עצמית תוך כדי ולשים לב אם זה עושה לך טוב

אז אין גם דחיפה לרוץ לטיפול כאילו הנה עכשיו אני מציל את החיים שלי..

זה נסיונות שעולים הרבה כסף 

אנשים תופסים טיפול נפשי הרבה פעמים כדבר מוחלט,

כלומר אם תלך לאיש מקצוע- תוך 20 פגישות אתה תראה כבר שינוי משמעותי,

כאילו מדובר ברופא או במדעים מדוייקים....

מדעי ריפוי הנפש הם כל כך לא מדויקים, משתנה מאדם לאדם, וגם משתנה ממטפל למטפל.

ככה שיש המון ערפל בתחום הזה. ולמשל גם אם אדם מאובחן במשהו מסוים- הרבה פעמים זו השערה, או קרוב לוודאי. לא משהו מוחלט.

לענין הכסף-

אני אישית חושב שאת הכסף הזה עדיף להשקיע בפסיכולוג מאשר במיזמים כמו 252 וכדומה. לדעתי המקום הנפשי חשוב יותר מאשר המקום הפרקטי. וזו הכנה יותר עמוקה לחתונה לדעתי.

ואלה שצריכים - כנראה האמירה הזאת לא תשנה.

כפריקה, אני מאד מבין את האמירה ומזדהה איתה.

כקריאה - אני לא מרגיש שזה ישנה את המצב.

הרבה אנשים הולכים עם "תיק" שנמצא כל כך עמוק, שהם ילכו פעם ופעמיים ועשר לטיפול ולא יגלו כלום, ורק אחרי השקעה מטורפת שלא תקדם אותם, יגלו מה השריטה שמפילה אותם שוב ושוב.

קודם כל, ביקשת מחילה, אז מוחל בלב שלם

ולעניין - יושב אדם וקורא "לך לטיפול". אתה יודע כמה פעמים הוא כבר ניסה? או חושב שהוא ניסה? ולכן קהל היעד שבאמת ירוויח מהאמירה הזו הוא קטן, וקהל היעד שקורא את זה ולוקח ללב הוא ענק. בין אם מדובר במישהו שניסה וניסה וכבר אין לו כוח לשמוע את זה, בין אם מדובר במישהו שחושב שהוא ניסה ועכשיו הוא קורא ונהנה במחשבה "נכון, אני באמת עשיתי __" ולא מבין שהכוונה בדיוק אליו.

על זה דיברתי

ותיכף מסתלק:

גם אנשי השכל באופן מוקצן- מוכרחים ללכת לטיפול שיאזן למקום הרגשי יותר,

בענין הקשר הזוגי- אני חושב שזה לא פחות, ואפילו הרבה הרבה יותר אפילו מאשר האנשים הרגישים יותר, שבד"כ מייעצים רק להם, ואך ורק להם- לגשת לטיפול כדי לווסת ולאזן לכיוון השכלי.

(מדוע זה קורה שרק כלפי האנשים הרגישים נאמרות האמירות הנ''ל? אני מניח שאם תחשבו.. יהיו לכם תשובות טובות...)

זהו. הנחתי.

מוזמנים לחשוב לבד למה אני מתכוון (לא מעוניין כ"כ לדון על זה- אתם יכולים לשאול אותי שאלות. לא מבטיח בכלל לענות..)

כותב באמת מתוך אכפתיות ולא מתוך 'פרובוקציה'.

קשור לרגישות?

רוצה לשלוח אותם לטיפול.

אני שואל למה זה מופנה דווקא כלפי האנשים מהסוג הנ"ל, באופן די עקבי, מה שלא קורה כלפי אנשים שהם בקיצוניות ההפוכה?

לי יש תשובות. השאלה למה תמיד נוח לאנשים להתייחס רק לצד אחד של התמונה ואותו לשלוח לטיפול (תוך התעלמות מוחלטת מהצד האחר שלה)

וכדו'.

וגם ההתייחסות פה בתגובות... מצביע על דגמי אופי מאוד מסוימים.

יש אופי שהוא יותר ילדותי ו'לא תקין' כנראה בעיני אנשים לעומת אופיים אחרים, בקיצוניות השניה

לא רק שאני שומע. אני די בטוח שהיא קיימת. לא מצד הפותחת (והיא עצמה אמרה דבר חשוב ונכון),

מצד זה שהתרבות שלנו מ-א-ו-ד מתנשאת על סוגי אופי מסוימים של אנשים,

כי לא מעריכים שום אדם מצד עצמו אלא מצד התוצאות שלו.

וזה התבטא גם כאן. זה מתבטא כל הזמן.
 

לכן מאוד מובן למה יש אנשים שחפים מטיפולים, ולמה אנשים אחרים לא, ומדוע בד"כ האנשים ששולחים את האחרים לטיפול זה לא האנשים מהסוג הזה שצריכים ללכת בעצמם לטיפול.

הנקודה שכתבת על טיפול-

אני לא חושב שזה כל כך חד משמעי כמו שאת אומרת- שמי שעבר טיפול בצד שלה, ומי שלא- אז הוא מתנגד לדברים...

לדעתי יש קשר מסוים. אבל זה לא מחייב, אין התאמה.

השאלה שאני שואל היא:

האם את חושבת שיש דברים שמתאימים לאנשים מסוימים ולאחרים לא בתחום העבודה הנפשית כהכנה לקשר הזוגי?

אם כן- מדוע בעניינים האלה את חושבת שכולם צריכים להתיישר לקו אחיד בעבודה הנדרשת מהם?

שנוטים לעיתים רבות לחשוב שהם מושלמים-

צריכים לעבוד בשביל הזוגיות ולהתאמץ על החלק הרגשי (שבעיניהם פעמים רבות הוא ילדותי... וזה חלק מהבעיה) הרבה יותר אפילו להתאזן לצד הרגשי מאשר האנשים הרגשיים.

כי קשר זוגי זה לא מתמטיקה, קשר זוגי זה חיבור. ומי שיש לו את הבסיס הרגשי לכך במידה רבה-

הרוויח.

זו דעתי

לא התחייבתי שזה יתרום פה לכולם

באמת חבל שקשרים ייתקעו על סיבות חיצוניות, אבל טיפול זה לא פיתרון קסם. יש אנשים שניסו והשקיעו המון כסף והמון מאמצים ופשפשו וחקרו והלכו לפסיכולוגים וזה לא עזר להם, אז הם תקועים עם הסיבות החיצוניות ומתאמצים לעקוף את המניעות אחרי שלא הצליחו לפתור אותן מהשורש. להתחיל טיפול זה טוב מאוד (מרשה לעצמי לא להיכנס לשבחי הטיפול הפסיכולוגי כי עשו את זה המון כאן לפניי), אבל הנפש לא עובדת לפי חוקי המתמטיקה, ולא כל מה ש"אמור" לעבוד באמת עובד.
וגם את זה חשוב לדעת, שאם הטיפול לא הצליח, עדיין יש חיים אחריו.

והמשמעות היא - וזה מה שניסיתי להדגיש כאן אסביר משהו - לקראת נישואין וזוגיות - שעל אף שטיפול הוא דבר חשוב, וזה יכול לעזור להרבה אנשים, זה לא הפתרון לכל הבעיות. העולם לא מחולק ל"אנשים שצריכים טיפול, אנשים שלא צריכים, ואנשים שעברו טיפול". יש המון מרחב באמצע, וזה נושא כל כך מטושטש שבהחלט יש מישהו שאחד ייקח אותו לטיפול והשני יגיד "זה דווקא מצוין שאתה כזה". האם זאת סיבה להתחמק מטיפול, כי "מישהי תרצה אותי כמו שאני"? ממש לא. אבל מצד שני, לדעת שהטיפול זה לא כמו לעבור שיפוץ כללי. זה להתעסק בנקודות מסוימות בנפש - מה שהמטפל הספציפי הזה מסוגל להגיע - ולטפל בהן באופן שהם יודעים לטפל בו. יש המון דברים שהטיפול לא יתקן, ויש המון דברים שאפשר לשנות אבל לא צריך.

חשוב שיבינו את המבט הזה.

וגם - אני לא בטוח שתמיד מודעות היא טובה. מודעות היא טובה כשיודעים לשים אותה בצד כשצריך. בן אדם שמודע לכל הבעיות שלו ולא מסוגל להשתחרר מהן, זאת גם בעיה

אלא שיש אנשים שמודעים לזה ויש אנשים שפחות.

אני צודק?

אני בטוח שפה, בין הממליצים הרבים על ללכת לטיפול- יש הרבה מאוד שלא הלכו מעולם

לאחרים ללכת...

אז אם הם לא היו נוהגים ככה הטייטל לא היה נוצר. ואנשים היו מרגישים כנראה יותר בנוח.

בקיצור.. צריך לפנות לאנשים האלה, ולא לאלה ש'צריכים ללכת לטיפול'...

אישית אני חוויתי סוג של טיפול שבעבורי הוא כן היה כמו קסם... 

מוזר אבל קיים.

נכון, לא צריך לתלות את כל הציפיות בטיפול, אבל לפעמים הוא באמת יכול לעשות פלאים

סבלתי מקשר שלא הצלחתי לשחרר במשך שנתיים+ (!!)... וב"ה אחרי מפגש אחד זה השתחרר לחלוטין!!! כאילו לא היה מעולם....

אבל נכון, יש כאלה שעשו את ההשתדלות שלהם וזה לא עזר עדיין

אבל אני בטוחה שעם כל זה שעדיין יש התמודדות, היא תהיה יותר קלה ועם יותר מודעות...

וגם צריך לזכור שיש כל מיני שיטות טיפוליות, יש כאלה שיעזרו ויש כאלה שפחות

ואני חושבת שעל אף שזה מתיש ומלא כסף, שווה לחפש את הטיפול שיקלע ויעזור... 

והרבה להתפלל על זה... 

ולדעתי הצנועה, הרבה יותר חשוב - בתוך נישואין! 

יש המון זוגות שכבר התייאשו אחד מהשניה, ואומרים לעצמם "זה פשוט לא זה... אנחנו לא מתאימים..." וכדו' כשהאמת היא שאחד מהם או אפילו שניהם מתמודדים עם איזושהי בעיה בעצמם שזקוקה לטיפול.

ובאיזשהו מקום הטיפול בבעיה בתוך הנישואין חשוב לאין ערוך, הרי מזבח מוריד דמעות...

ובדרך כלל יש אהבה גדולה בין הצדדים שפשוט נתקלת שוב ושוב בחסמים ובמחסומים שהבעיות הרגשיות מציבות.

טיפול בהם ייטיב עם המטופל כלפי עצמו קודם כל וגם כלפי בן הזוג - שפתאום יראה את הפרטנר שלו באור אחר לגמרי! 

מעריך מאוד את העלאת הנושא!!!

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?