אני מסתכל על עצמי במראה לפעמים ואני לא אוהב את מה שאני רואה, אני אומר לעצמי "אם הייתי קצת יותר גבוה או קצת יותר רזה ובלי חצ'קונים הייתי מרגיש הרבה יותר טוב עם עצמי" אני כל הזמן מנסה לרדת במשקל או לטפל בחצ'קונים ואני לא מצליח, אני לא מרגיש בנוח עם עצמי, אני מסתכל על עצמי במראה ונגעל. עוד בעיה שיש לי קורית בבית, עם ההורים שלי הם לא מפסיקים לצעוק עליי ולהרביץ לי הם לא מפסיקים! על כל דבר קטן שאני עושה הם מרביצים לי או צועקים עליי, מכל מה שקורה בבית שלי אני מזועזע! אני לא יכול לחיות ככה יותר זה מעצבן אותי ואין לי מה לעשות בנושא, כי לאן אני אלך? או איפה אני אהיה אם לא בבית? אני מנסה להיות כמה שפחות בבית, אני מנצל כל הזדמנות שיש לי לא להיות בבית. אני מנסה גם להתמודד, גם עם בעיית הביטחון העצמי שלי, שאני לא אוהב את מה שאני רואה במראה וגם עם הבעיה עם ההורים שלי, קשה להתמודד עם שתי הבעיות האלה אבל אני מנסה לעשות כל מה שאני יכול כדי לקבל את עצמי כמו שאני, אני גם מנסה לדבר עם ההורים שלי ולסדר את העניינים.
יום אחד המנהל נכנס לכיתתנו ואמר שיש תלמידה חדשה שמצטרפת לכיתתנו, התלמידה נכנסה והמנהל הציג אותה ואמר לה באיזה מקום לשבת, היא התיישבה במקום שהמנהל אמר לה והשיעור המשיך, המרחק ביני לבין התלמידה החדשה לא היה כזה גדול היה לי קשר עין איתה. הגיעה ההפסקה, ואני וג'ונתן הלכנו לשחק, מרחוק ראינו שהילדה החדשה מסתכלת עלינו "אולי היא רוצה להיות פה" אמרנו אחד לשני החלטנו לעבור למקום אחר, עברנו למקום אחר ושמנו לב שעדיין הילדה מסתכלת עלינו והולכת אחרינו, החלטנו שנלך אליה ונציע לה שתבוא לשחק איתנו "אני אשמח לבוא לשחק איתכם" היא אמרה לנו "בואי" אמרנו לה, הלכנו לשחק ביחד שיחקנו עם כדור ועוד כמה חברים שלא היה להם מה לעשות הצטרפו אלינו, אחרי שסיימנו לשחק התיישבנו על איזה ספסל והתחלנו קצת לדבר "מאיפה את?" שאלנו אותה "אני מהוואי" היא ענתה לנו וסיפרה קצת על עצמה "לא כל כך אהבתי את הבית ספר הישן שלי אז החלטתי לעבור לבית ספר שלכם יש לי קצת מרחק ליסוע אבל אני מעדיפה להיות פה מאשר בבית ספר הישן שלי" היא סיפרה לנו, "ודרך אגב קוראים לי ורוניקה" "אנחנו דיי לבד בבית ספר הזה" אמרנו לה "אולי בסוף נהיה איזה חבורה מגניבה כזאת נהיה ביחד הרבה" אמרתי להם היו כמה ימים שכל הפסקה היינו ביחד ועשינו דברים משוגעים, התחברנו עם ורוניקה. ככל שהימים עברו היינו יותר ביחד והקשר שלנו התחזק, עשינו דברים ביחד בתוך התיכון בזמן הלימודים וגם אחרי הלימודים, כל פעם שיחקנו בבית של מישהו אחר. פעם אחת שיחקנו בבית של ג'ונתן כמו כל יום שיחקנו את המשחקים הרגילים, פתאום שמתי לב לאיזו חוברת קומיקס על המיטה של ג'ונתן, שאלתי את ג'ונתן אם אפשר לקרוא את החוברת "כן למה אתה בכלל שואל?" הוא אמר לי, אז הוא וורוניקה המשיכו לשחק ואני התחלתי לקרוא את הקומיקס, ראיתי שכתוב על הקומיקס "מאמא באהבה" וראיתי שהקומיקס מדבר על אלים יוונים או משהו כזה, פתחתי את הדף הראשון והתחלתי לקרוא, בדיוק הגיע הזמן שאני וורוניקה צריכים ללכת הביתה הספקתי לקרוא כמה עמודים בודדים חזרתי הביתה, הספר/קומיקס היה מעניין, היה מותח "אני חייב להמשיך לקרוא אותו" אמרתי לעצמי, שלחתי לג'ונתן הודעה "אם אתה יכול בבקשה מחר להביא את הקומיקס לתיכון אני אשמח." דיברתי קצת עם ההורים שלי, מצאתי הזדמנות לדבר איתם אז דיברנו קצת. הבוקר הגיע והלכתי לתיכון פגשתי את ג'ונתן ושאלתי אותו האם הוא הביא את הקומיקס? "יאוו שכחתי ממש מזה אני ממש מצטער סליחה" הוא אמר לי "אוקיי לא נורא תביא אותו מחר" אמרתי לו, וככה עבר עוד יום רגיל לגמרי. ככה עברו עוד כמה ימים וג'ונתן כל פעם שכח להביא את הקומיקס לתיכון, כל פעם היה משהו אחר פעם היה לו משהו עם ההורים שלו, ופעם הוא היה עסוק במשהו, אחרי הלימודים הלכתי עם ג'ונתן לבית שלו כדי לקחת את הקומיקס, חזרתי לבית שלי והמשכתי לקרוא את הקומיקס הוא ממש עניין אותי וממש התעמקתי בו למרות שלא ידעתי על האלים היוונים כלום לפני זה. זה ריתק אותי ולא הפסקתי לקרוא החלטתי שאני רוצה לראות עוד כמה דברים שקשורים לזה ולהתעניין באלים האלה עוד, נכנסתי לאינטרנט והתחלתי לכתוב "אלים יוונים" נפתחו בפניי המון תוצאות נכנסתי לוויקיפדיה ופשוט התחלתי לקרוא, התעמקתי עוד בתרבות הזאת וגיליתי עוד כל מיני דברים מיוחדים ומוזרים, עברו עוד כמה ימים רגילים ופשוטים וחזרנו לשחק אצל ג'ונתן ראיתי שיש לג'ונתן עוד סדרה של קומיקסים כאלה אמרתי לורוניקה שכדאי לה לקרוא את הקומיקסים האלה הם ממש מעניינים ומרתקים לקחתי עוד כמה קומיקסים לבית שלי והמשכתי לקרוא אותם הייתה לי תעסוקה בבית סוף סוף!
עילאי ואלי האולימפוס- תעלומת ארץ הצפון פרק 1 - פרוזה וכתיבה חופשית
