עילאי ואלי האולימפוס תעלומת ארץ הצפון פרק 2- ילדה חדשה בכיתהבננה8

אני מסתכל על עצמי במראה לפעמים ואני לא אוהב את מה שאני רואה, אני אומר לעצמי "אם הייתי קצת יותר גבוה או קצת יותר רזה ובלי חצ'קונים הייתי מרגיש הרבה יותר טוב עם עצמי" אני כל הזמן מנסה לרדת במשקל או לטפל בחצ'קונים ואני לא מצליח, אני לא מרגיש בנוח עם עצמי, אני מסתכל על עצמי במראה ונגעל. עוד בעיה שיש לי קורית בבית, עם ההורים שלי הם לא מפסיקים לצעוק עליי ולהרביץ לי הם לא מפסיקים! על כל דבר קטן שאני עושה הם מרביצים לי או צועקים עליי, מכל מה שקורה בבית שלי אני מזועזע! אני לא יכול לחיות ככה יותר זה מעצבן אותי ואין לי מה לעשות בנושא, כי לאן אני אלך? או איפה אני אהיה אם לא בבית? אני מנסה להיות כמה שפחות בבית, אני מנצל כל הזדמנות שיש לי לא להיות בבית. אני מנסה גם להתמודד, גם עם בעיית הביטחון העצמי שלי, שאני לא אוהב את מה שאני רואה במראה וגם עם הבעיה עם ההורים שלי, קשה להתמודד עם שתי הבעיות האלה אבל אני מנסה לעשות כל מה שאני יכול כדי לקבל את עצמי כמו שאני, אני גם מנסה לדבר עם ההורים שלי ולסדר את העניינים.

יום אחד המנהל נכנס לכיתתנו ואמר שיש תלמידה חדשה שמצטרפת לכיתתנו, התלמידה נכנסה והמנהל הציג אותה ואמר לה באיזה מקום לשבת, היא התיישבה במקום שהמנהל אמר לה והשיעור המשיך, המרחק ביני לבין התלמידה החדשה לא היה כזה גדול היה לי קשר עין איתה. הגיעה ההפסקה, ואני וג'ונתן הלכנו לשחק, מרחוק ראינו שהילדה החדשה מסתכלת עלינו "אולי היא רוצה להיות פה" אמרנו אחד לשני החלטנו לעבור למקום אחר, עברנו למקום אחר ושמנו לב שעדיין הילדה מסתכלת עלינו והולכת אחרינו, החלטנו שנלך אליה ונציע לה שתבוא לשחק איתנו "אני אשמח לבוא לשחק איתכם" היא אמרה לנו "בואי" אמרנו לה, הלכנו לשחק ביחד שיחקנו עם כדור ועוד כמה חברים שלא היה להם מה לעשות הצטרפו אלינו, אחרי שסיימנו לשחק התיישבנו על איזה ספסל והתחלנו קצת לדבר "מאיפה את?" שאלנו אותה "אני מהוואי" היא ענתה לנו וסיפרה קצת על עצמה "לא כל כך אהבתי את הבית ספר הישן שלי אז החלטתי לעבור לבית ספר שלכם יש לי קצת מרחק ליסוע אבל אני מעדיפה להיות פה מאשר בבית ספר הישן שלי" היא סיפרה לנו, "ודרך אגב קוראים לי ורוניקה" "אנחנו דיי לבד בבית ספר הזה" אמרנו לה "אולי בסוף נהיה איזה חבורה מגניבה כזאת נהיה ביחד הרבה" אמרתי להם היו כמה ימים שכל הפסקה היינו ביחד ועשינו דברים משוגעים, התחברנו עם ורוניקה. ככל שהימים עברו היינו יותר ביחד והקשר שלנו התחזק, עשינו דברים ביחד בתוך התיכון בזמן הלימודים וגם אחרי הלימודים, כל פעם שיחקנו בבית של מישהו אחר. פעם אחת שיחקנו בבית של ג'ונתן כמו כל יום שיחקנו את המשחקים הרגילים, פתאום שמתי לב לאיזו חוברת קומיקס על המיטה של ג'ונתן, שאלתי את ג'ונתן אם אפשר לקרוא את החוברת "כן למה אתה בכלל שואל?" הוא אמר לי, אז הוא וורוניקה המשיכו לשחק ואני התחלתי לקרוא את הקומיקס, ראיתי שכתוב על הקומיקס "מאמא באהבה" וראיתי שהקומיקס מדבר על אלים יוונים או משהו כזה, פתחתי את הדף הראשון והתחלתי לקרוא, בדיוק הגיע הזמן שאני וורוניקה צריכים ללכת הביתה הספקתי לקרוא כמה עמודים בודדים חזרתי הביתה, הספר/קומיקס היה מעניין, היה מותח "אני חייב להמשיך לקרוא אותו" אמרתי לעצמי, שלחתי לג'ונתן הודעה "אם אתה יכול בבקשה מחר להביא את הקומיקס לתיכון אני אשמח." דיברתי קצת עם ההורים שלי, מצאתי הזדמנות לדבר איתם אז דיברנו קצת. הבוקר הגיע והלכתי לתיכון פגשתי את ג'ונתן ושאלתי אותו האם הוא הביא את הקומיקס? "יאוו שכחתי ממש מזה אני ממש מצטער סליחה" הוא אמר לי "אוקיי לא נורא תביא אותו מחר" אמרתי לו, וככה עבר עוד יום רגיל לגמרי. ככה עברו עוד כמה ימים וג'ונתן כל פעם שכח להביא את הקומיקס לתיכון, כל פעם היה משהו אחר פעם היה לו משהו עם ההורים שלו, ופעם הוא היה עסוק במשהו, אחרי הלימודים הלכתי עם ג'ונתן לבית שלו כדי לקחת את הקומיקס, חזרתי לבית שלי והמשכתי לקרוא את הקומיקס הוא ממש עניין אותי וממש התעמקתי בו למרות שלא ידעתי על האלים היוונים כלום לפני זה. זה ריתק אותי ולא הפסקתי לקרוא החלטתי שאני רוצה לראות עוד כמה דברים שקשורים לזה ולהתעניין באלים האלה עוד, נכנסתי לאינטרנט והתחלתי לכתוב "אלים יוונים" נפתחו בפניי המון תוצאות נכנסתי לוויקיפדיה ופשוט התחלתי לקרוא, התעמקתי עוד בתרבות הזאת וגיליתי עוד כל מיני דברים מיוחדים ומוזרים, עברו עוד כמה ימים רגילים ופשוטים וחזרנו לשחק אצל ג'ונתן ראיתי שיש לג'ונתן עוד סדרה של קומיקסים כאלה אמרתי לורוניקה שכדאי לה לקרוא את הקומיקסים האלה הם ממש מעניינים ומרתקים לקחתי עוד כמה קומיקסים לבית שלי והמשכתי לקרוא אותם הייתה לי תעסוקה בבית סוף סוף!

 

עילאי ואלי האולימפוס- תעלומת ארץ הצפון פרק 1 - פרוזה וכתיבה חופשית

@הרמוניה

הרמוניה
קודם כל ממש יפה, אהבתי שהפרק נפתח ונסגר במשהו מסויים. וגם יש פה התפתחות וזה ממש חשוב.
אבל משהו- הסיפור מסופר מנק' מבט של מישהו שמספר על העבר- יהיה יותר יפה לתת לקוראים לחיות את זה ביחד עם המספר ולא רק לשמוע על אירועים כי זה פשוט הרבה יותר מעניין להכנס לעולם של הגיבור ממש ולא לשמוע מבחוץ כביכול. לדעתי תיאורים בהווה ישדרגו.
הייתי ממליצה להתמקד במטרות - מה חשוב לך בכתיבה? העלילה? התיאורים? ההזדהות עם הגיבור? כשתבהיר לעצמך את המטרות שלך זה ירים את הכתיבה
עלה והצלח!🙌
יאוו תודה רבהבננה8

מה זה אומר מההווה? כאילו איך? ויש לי לבנתיים כבר שש פרקים כתובים. ואיך אני אמצא מטרות?

אין בעד מההרמוניה
הווה הכוונה שזה קורה באותו רגע... אולי פשוט תפתח איזה ספר ותמצא קטע כזה זאת תהיה הדוגמא הכי טובה

נגיד הקטע הזה כתוב בלשון עבר, כמו אדם שמספר
ומה שצריך זה לפרט יותר על כל רגע...

" זה ריתק אותי ולא הפסקתי לקרוא החלטתי שאני רוצה לראות עוד כמה דברים שקשורים לזה ולהתעניין באלים האלה עוד, נכנסתי לאינטרנט והתחלתי לכתוב "אלים יוונים" נפתחו בפניי המון תוצאות נכנסתי לוויקיפדיה ופשוט התחלתי לקרוא, התעמקתי עוד בתרבות הזאת וגיליתי עוד כל מיני דברים מיוחדים ומוזרים"
מקווה שהבנת...הרמוניה
ו-6 פרקים זה המון יפה מאוד
מטרות אתה פשוט צריך לחשוב עם עצמך לפני שאתה כותב מה אתה רוצה שהקוראים יקבלו כשהם יקראו
הבנתיבננה8

ממש תודה רבה! נגיד על הקטע שהבאת לעשות אותו בהווה? "אני קורא ונכנס לתוך הקומיקס שקעתי בתוכו" נגיד ככה? הבנתי את המטרות כאילו מצד אחד בא לי שיתרגשו מצד שני בא לי שזה ירתק אותם וירצו להמשיך לקרוא

👍הרמוניה

בקשר להווה תאמת לא בדיוק מה שהתכוונתי אבל לא נורא😅 טוב אני אנסה לתת דוגמא משלי:

"זה ריתק אותי ולא הפסקתי לקרוא..."

הסיפור ריתק אותי והדמויות הזכירו לי משהו מוכר אך לא יכולתי להיזכר מה. המשכתי לקרוא פרק אחר פרק, כשכל רגע מתגברת בי התחושה שיש בסיפור הזה דבר מה לא שגרתי שמושך אותי לגלות אותו. --- במשפט הזה שכתבתי התוכן נדוש כזה אבל התכוונתי שיש פה הרחבה של הרגע. נתינת מקום לתיאור של הפעולה, טיפה לפרט, לא יותר מדי, בעיקר ברגעים המשמעותיים כדי שהקורא יוכל להכנס לזה. זה לפחות הטעם שלי אבל בסוף יש לך יד חופשית כמובן לבטא את עצמך!

הבנתיבננה8

תודה רבה רבה על העזרה

אני מתייגת מישהו תותח בכתיבה פההרמוניה
תודה על התיוג!אני הנני כאינני

(ועל המחמאה) לקרוא והגיב?

אני אשמח שתקרא ותגיב.בננה8


אז ככה..אני הנני כאינני

אני מסכים עם דבריה של רחל. זה פחות נשמע כסיפור, יותר כיומן – זה מה שניכר מסגנון הכתיבה. יש גם ספרים כאלה, זה הז'אנר שעומד על הפרק? (אם לא אז נדרשת פה חתיכת המרה).אם כן, יש עצות שונות מכתיבה "רגילה".

באופן כללי, חסרה לי חיות. האופן הראשון לעשות את זה היא (כמו שכבר המליצו) לפתוח את השורות, לתת לזה גוון יותר קליל, אדגים:

פעם אחת שיחקנו בבית של ג'ונתן. כמו כל יום שיחקנו את המשחקים הרגילים ((פירוט?)), ((ו))פתאום שמתי לב לאיזו חוברת קומיקס על המיטה של ג'ונתן. שאלתי את ג'ונתן ((אותו. לא ליגע את הקוראים)) אם אפשר לקרוא את החוברת "כן למה אתה בכלל שואל?" הוא אמר ((ענה)) לי.

(אז) הוא וורוניקה המשיכו לשחק ואני התחלתי לקרוא את הקומיקס, ראיתי שכתוב על הקומיקס "מאמא באהבה" וראיתי שהקומיקס מדבר על אלים יוונים או משהו כזה. פתחתי את הדף הראשון והתחלתי לקרוא.

((לאחר סך זמן)) [בדיוק] הגיע הזמן שאני וורוניקה צריכים ללכת הביתה, הספקתי לקרוא כמה עמודים בודדים חזרתי הביתה, הספר/קומיקס היה מעניין, היה מותח "אני חייב להמשיך לקרוא אותו" אמרתי לעצמי. שלחתי לג'ונתן הודעה "אם אתה יכול בבקשה מחר להביא את הקומיקס לתיכון אני אשמח."

((כשהגעתי הביתה)) דיברתי קצת עם ההורים שלי, מצאתי הזדמנות לדבר איתם אז דיברנו קצת.

הבוקר הגיע והלכתי לתיכון. פגשתי את ג'ונתן ושאלתי אותו האם הוא הביא את הקומיקס? "יאוו שכחתי ממש מזה אני ממש מצטער סליחה" הוא אמר ((ענה)) לי "אוקיי לא נורא תביא אותו מחר" אמרתי לו. וככה עבר עוד יום רגיל לגמרי. ככה עברו עוד כמה ימים וג'ונתן כל פעם שכח להביא את הקומיקס לתיכון, כל פעם היה משהו אחר פעם היה לו משהו עם ההורים שלו, ופעם הוא היה עסוק במשהו.

האופן השני – כביכול לפנות אל הקוראים בשאלות, לפעמים ללא מענה ולפעמים רטוריות (שאתה עונה לעצמך). ליצור עניין, גם אם לא מתח של ממש.

עוד הערה כללית שכבר הזכירו – לתת כיוון לסיפור, לחבר את הפרקים ולתת להם מהלך אחד ששואף לפתרון (של בעיה כנראה מוצגת כאן).

שאלהבננה8

מה זה האופן של השאלות? ואיזו בעיה בענייך מוצגת פה?

לא כ"כ הבנתי את השאלת הראשונה.אני הנני כאינני

הבעיה - בדידות חברתית (?), קושי בהשתלבות?

כן זאת הבעיהבננה8

אמרת שיש אופן שזה שאלות לקורא מה זה האופן הזה?

קצת קשה להסביר...אני הנני כאינני

לשכתב לך קטע?

אני אשמחבננה8


ובכן...אני הנני כאינני

המקור:  ככה עברו עוד כמה ימים וג'ונתן כל פעם שכח להביא את הקומיקס לתיכון, כל פעם היה משהו אחר פעם היה לו משהו עם ההורים שלו, ופעם הוא היה עסוק במשהו, אחרי הלימודים הלכתי עם ג'ונתן לבית שלו כדי לקחת את הקומיקס, חזרתי לבית שלי והמשכתי לקרוא את הקומיקס הוא ממש עניין אותי וממש התעמקתי בו למרות שלא ידעתי על האלים היוונים כלום לפני זה. זה ריתק אותי ולא הפסקתי לקרוא החלטתי שאני רוצה לראות עוד כמה דברים שקשורים לזה ולהתעניין באלים האלה עוד, נכנסתי לאינטרנט והתחלתי לכתוב "אלים יוונים" נפתחו בפניי המון תוצאות נכנסתי לוויקיפדיה ופשוט התחלתי לקרוא, התעמקתי עוד בתרבות הזאת וגיליתי עוד כל מיני דברים מיוחדים ומוזרים

 

השינוי:  ככה עברו עוד כמה ימים וג'ונתן כל פעם שכח להביא את הקומיקס לתיכון, כל פעם היה משהו אחר פעם היה לו משהו עם ההורים שלו, ופעם הוא היה עסוק במשהו. זה כבר נהיה חשוד, מה קורה לו? 

אחרי הלימודים הלכתי עם ג'ונתן לבית שלו כדי לקחת את הקומיקס, אחרת איך הוא יגיע אלי? חזרתי לבית שלי והמשכתי לקרוא את הקומיקס הוא ממש עניין אותי וממש התעמקתי בו. האם אני ידעתי משהו על האלים היוונים לפני כן? לא, בכלל לא, לפני כן לא ידעתי שום כלום, אבל זה ריתק אותי ולא הפסקתי לקרוא החלטתי שאני רוצה לראות עוד כמה דברים שקשורים לזה ולהתעניין באלים האלה עוד, נכנסתי לאינטרנט וכתבתי "אלים יוונים" נפתחו בפניי המון תוצאות. איזו לבחור? סקרתי את התוצאות עד שמצאתי את הערך בוויקיפדיה ופשוט התחלתי לקרוא, התעמקתי עוד בתרבות הזאת. מה גיליתי? כל מיני דברים מיוחדים ומוזרים...

(עשיתי את זה קצת מוגזם בכמות השאלות יחסית לקטע [ואולי לפעמים הם קצת טפשיות] אבל אני מתאר לעצמי שהרעיון הובן).

הבנתיבננה8

קראת את הפרק השלישי?

עוד לא...אני הנני כאינני

אשריך שהבנת..

תודה רבהבננה8אחרונה


לעומתך אני חושב שמי שבאמת ראוי לתיוג זואני הנני כאינני
...רחל יהודייה בדם
זה מאוד מעניין.
חוזרת על מה שאמרתי בנוגע לזה שזה מרגיש יומן ואני אוהבת את זה.

רק הערה אחת, בנוסף למה שכתבתי בראשון,
תנסה כמה שפחות לחזור על המילה "אני",תשתמש במקום ברמזים, מילות קישור או מאזכרים..
תנסה לעבוד על זה

חוץ מזה,נהניתי לקרוא,באמת
🙂
תודה רבהבננה8

ריגשת. ובאיזה מילים אפשר להשתמש אם לא אני? מה זה מאזכרים?

...רחל יהודייה בדם
לפעמים לא צריך את האני ,כמו במקרה הזה

אני מסתכל על עצמי במראה, ולפעמים, ( בלי אני) לא אוהב את מה שאני רואה.

בהמשך אגיב כאן עוד
תודה רבהבננה8


..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה