אמן..!!
וואלה...?
חחחח...
לא חשבתי על זה אף פעם, אשקול זאת...
בשמחה...!!!
שמח מאוד לשמוע, באמת...!!
את האמת, שבדיבור פחות מאשר בכתיבה, אבל אני גם בסדר בדיבור, אבל אני לא כ"כ יודע אם אני טוב בדיבור משום שלא היו לא כ"כ הזדמנויות לבטא את עצמי בדיבור כמו בכתב, שבכתב ב"ה יש את הפורומים ונותן לי את המקום הזה...(אם כי אני צריך להפחית במינון...).
תודה רבה..!!

כן, כן...
צודקת...
וואלה, אם את אומרת...
טוב, אולי אשקול, נראה...
אבל יש לי עוד זמן עד שאחליט במה אני אעבוד, אל תלחיצי אותי...
הכיוון היחיד שלי הוא-בטוח לא הייטק...
כל השאר-אין לי מושג...
וואלה, מגניב, אולי אנסה את מה שעשית עם חברה שלך...!
כן, נכון, כל אחד מבטא מחשבות באופן שונה, יש כאלו שמומחים בהבעה בע"פ, יש כאלו מומחים בהבעה בכתב, יש כאלו שמומחים בהבעה במשחק או משהו כזה, כל אחד והדרך שלו להביע את עצמו וכל אחד והכישרון שלו...

טוב
שלום מורנו ורבנו מרא דאתרא רב הפורומים (אני לא צוחק, אולי קצת)

 אין כ"כ מה להוסיף על המרגליות האלו
חוץ מזה שפעם אחר פעם אני לא מתוייג, אני כבר חושש

ואתה צוחק הרבה, הרבה מאוד...
טוב, בסדר, קצת מילתא דבדיחותא לא יזיק לאף אחד...
ואגב, אם כבר הזכרת את הנושא, מי נבחר לרב הפורום...? (אין לי ספק שאני לא נבחרתי, יש פה גדולים הרבה יותר ממני, כדוגמת @נשמה כללית...)
ובסדר, שמח לשמוע שקראת את מה שכתבתי והכל טוב, לא תמיד יש מה להוסיף, אך אם יש, אשמח ממש לשמוע...!!
וכתבתי לך בש"א לגבי אי-התיוג, סורי...

נבחרתי לרב נסיו"פ...

(הגישו בשמי מועמדות.. התלמידים בדור שלנו..)

ידעעתתתייי...!!!!

זה היה די ברור, שקוף מאוד, לא היה ספק קל שבקלים שאתה תיבחר...

יש רב נסיו"פ? ב"ה! אשרינו שזכינו לרב כזה!

יאללה @תות"ח!  אתה בא 'להסתופף בצילו' של מורנו @נשמה כללית?

לפורים וזה

אבל אתה יכול תמיד לבא להסתופף בצילי

אני בא בכ"מ...

כן, יאללה, אני בא...
אה, זה רק לפורים, אוף...
אה, בסדר, תמיד מוזמנים, אחלה...

אולי גם ניקח שיירים מהרב'ה... (איפה קובעים סעודה...?)

ואוסיף על דבריך עוד עומק שנתחוור לי לאחרונה.

חז"ל מלצדים אותנו שיצר זה משהו אחד.

כלומר כלי מסויים שאתה בוחר לאן להטות אותו.

ולכן מכורח האהבה שזה הרגש הנורמאלי והבריא והתקין

יש שנאה שנכון היא לא ההיפך מאהבה אלא היא הצד שכנגד

כלומר וכורח האהבה יש שנאה.

ועוד אם יש כוח בעולם יש לו שימוש(גם אם שימוש קטן)

וכן יש דברים שצריך לשנוא (כמו שכתוב בתהילם משנאיך ה אשנא)

יש פעמים שהשנאה לא רק כורח האהבה אלא יצרה מזו היא שימושית ונצרכת.

וכמו שאומר הרמב"ם הלכות דעות אדם צריך ללכת בדרך האמע וכו חוץ מכמה מידות שצריך ליטות לצד השני יותר.

ואחד מהם זה שנאה

כלומר צריך לשנוא את מי שצריך

ואוי ואבוי אם נשתמש בזה שלא לצורך.

שבוע טוב!!

ישר כוח עצום לתות"ח! התותח!

אני רק הוספתי על דבריו

תודה..
ושכוייח על ההערה, צודק לגמרי...!
אכן, צודק, אין לי כ"כ מה להוסיף על הערתך המחכימה...
אבל מה שכן, ששכחתי לכתוב, זה שההיפך משנאה זה אדישות.
ובזה גם רציתי לקשר לפסח, אבל שכחתי לכתוב את זה...(כאילו, כשכתבתי ידעתי ששכחתי משהו אבל לא הצלחתי להיזכר, בזכות @מאן דאמר נזכרתי...)
בכל מקרה, ככה...
ההיפך משנאה זה אדישות.
כאשר אדם לא מתייחס לשני, הוא בעצם מתעלם מקיומו ובעצם לא נותן לו את מקומו...
יש שיטה ידועה, שהיא מאוד נקרא לזה "פדגוגית" והיא שכאשר מישהו משמיע נגדך טענה אתה פשוט משתיק אותו, מתעלם מדעתו ומבטל אותה והופך אותה לקטנה ע"י כל מיני שיטות, וכך בעצם זו השיטה הכי טובה להתווכח עם מישהו בלי טענת נגד, פשוט להשתיק את דעתו.
הקב"ה ברא אותנו עם רצון, לכל אחד יש רצון. הרצון הבסיסי ביותר הוא לחיות, לא למות. זה רצון שטבוע בנו, ואם הוא לא היה טבוע בנו, באמת הרבה היו מתאבדים, משום שהנשמה סובלת פה בעולם, ותכל'ס בלעדי הרצון הא-לוקי אין לאדם עצמו טעם להישאר בחיים, ולכן הקב"ה טבע בנו רצון בסיסי והוא להישאר בחיים, לשרוד, שאגב, טבוע בכל חיה וחיה בטבע והוא מאוד בסיסי.
ולכל אחד יש רצונות יותר "גבוהים" מזה, כמו להתחתן ושיהיה לו המשך בעולם, ליצור חברויות עם אנשים, להיות אדם טוב ולעשות טוב, למצוא את החצי השני שלו ולהתחבר אליו ולא רק מהסיבה הבסיסית שהיא להביא ילדים שיהיו ההמשך שלך בעולם, אלא גם להתחבר לאשתך ולהיות קשור אליה.
וכו' וכו'...
ביציאת מצרים, לפני שאבותינו יצאו ממצרים, הם היו שקועים במ"ט שערי טומאה, וכתוב שאם היו מגיעים לשער הנ', לא היו יכולים להיגאל וזו אחת הסיבות שיציאת מצרים נעשתה בחיפזון, כדי שלא חלילה יפלו לשער הנ' ולא יוכלו להיגאל, וכתוב שהשער הנ' הוא שער הייאוש. מדוע כשהיו מגיעים לשער הייאוש לא היו יכולים להיגאל...? כי כל עוד לא אבדה לעם ישראל האמונה, לא אבד להם הרצון, היה סיכוי, היה אפשר עוד להציל אותם, אפילו שהם היו שקועים במ"ט שערי טומאה, אך כאשר הרצון נעלם, אי אפשר לגאול...!! כאשר אין את הנקודה הפנימית של הרצון, הכל אבוד...!! כאשר יש את הרצון, אפשר לקחת אותו, לפתח אותו, להגדיל אותו, ובעז"ה להגיע למצב יותר מתוקן ושלם, אך כאשר גם את זה אין, אי אפשר לעזור...
וכן במציאות, כאשר אדם לא רוצה משהו, לא משנה מה תעשה ותשכנע אותו, ותבטיח לו פרסים/עונשים, אם הוא לא רוצה בכלל ואין לו אף נקודת רצון, אין עם מי לדבר...!!! (לצערינו, יש כאלו שמוכרים את הרצונות שלהם ומוותרים עליהם בשביל כסף, אך זה לא סותר, משום שהם עושים את מה שאומרים להם כי יש להם "רצון" לכסף, יש משהו שהם רוצים שישיגו אם יעשו אותו, אך ברור שאם לא היה מובטח להם כסף, ולא היה להם רצון לעשות את זה, אז הם לא היו עושים את זה כלל, לא הייתה להם אף סיבה לעשות את זה...)
המצרים ניסו לאבד את הרצון של היהודים..איך הם עשו את זה...?
הם ניסו להפוך אותם לכלום, לאבד את ערכם העצמי, ע"י הפיכתם לעבדים, לקיחת חפציהם האישיים וכל דבר שמגדיר אותם, וניסיון להפוך אותם לאנשים חסרי משמעות. וכך גם היטלר ימ"ש וזכרו עשה, הוא קעקע על כל יהודי בשואה מספר, ניסה להפוך אותם למספרי חסרי משמעות, ושמעתי מניצול שואה אחד שזה היה הדבר שהיה הכי קשה לו בשואה. (יש כאלו שדברים אחרים היו יותר קשים להם, אך זו רק דוגמא לכמה זה נוראי...)
מה עוד הם עשו...?
לא נתנו להם פנאי להרהר במשמעות קיומם, בתוכן וערכים לחייהם, וניסו לגזול מהם כל אפשרות לפתח אישיות וכך בעצם לאבד את זהותם האישית ובכך גם את זהותם הלאומית. (את זהותם הלאומית פרעה ניסה לקחת גם בכך שציווה להשליך את הזכרים ליאור: "כל הבן הילוד היאורה תשליכֻהו..." וכך זהותם הלאומית הייתה נאבדת...ולא כאן המקום להאריך בעניין חשיבות הזכרים במסורת של עם ישראל, אבל על רגל אחת זה משום שתפקידם של הגברים הוא "לזכור", להעביר את המסורת מדור לדור, והנשים לבדן, בלי הגברים שיזכרו, היו נטמעות ח"ו עם המצרים ושלשלת הדורות והמסורת הייתה נקטעת, אך כמובן לנשים היה תפקיד מאוד חשוב וזה לא חלילה מזלזל, ואפילו כתוב בנושא יציאת מצרים: "בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים" (ילקוט שמעוני, תהלים פרק ס"ח, סימן תשצ"ה))
אך ב"ה הקב"ה גאלנו ממצרים, והוציא אותנו משם, ובזכות אותה נקודת רצון הצלחנו להגיע לאן שאנו כיום, ובעז"ה גם יש עוד לאן להגיע ובמה להשתפר.
התרבות המצרית לקחה את תענוגות העולם לקצה, והאמינה כי ככל שאתה חופר קבר יותר גדול וממלא אותו ביותר דברים, ביותר זהב וכסף, ביותר תכשיטים וכדו'...אז בעולם הבא יהיה לך יותר טוב, משום שבחיים לאחר המוות זה מה שיהיה לך, מה שתשים בקבר.
התרבות המצרית בעצם לקחה את העולם הזה ושמה אותו בתור אידיאל, בתור תכלית, ואפילו את העולם הבא הוא היה בשבילם מעין עולם הזה, אפילו הוא היה בשבילם חומרי.
הקב"ה בא והוכיח לנו בפסח את הדבר הבא:
חלילה להגיד שהרצון שלנו תכליתו הוא לספק את התאוות שלנו, שהרצון שלנו מוגדר מ"מה שבא לנו" מה ש"מתחשק לנו" מה שאנו חושקים וחומדים אותו...לא..!!
תכלית הרצון היא הגשמת הרצון הא-לוקי, הנשמתי, הטהור, ולא חלילה דברים חומריים שאין להם שום משמעות והם ברי חלוף ולא נצחיים.
לא כמו שהמצרים אומרים שתכלית הרצון הוא החומריות, אלא תכלית הרצון היא התגשמות הא-לוה, התגשמות רצונו בעולם הזה, ע"י עם סגולה שייצג אותו בעולם, שעושה רצונו ומצוותיו, שעובד אותו ומקדש את שמו בעולם, שהוא משמש דוגמא לכל העמים, בבחינת "אור לגויים" ובבחינת: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש".
ולכן כתוב: "שלח את עמי ויעבדוני". אחרי שאנחנו משתחררים משעבוד הגוף, אנחנו יכולים לעבור מ"מה לא" ל"מה כן", למשמעות של הרצון, של עבודת השם. ואמנם, אחרי זה כתוב בתלונות בני ישראל: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים", זאת אומרת, בני ישראל רצו את השפע הגדול החומרי שיש במצרים, אך הקב"ה אומר למשה שזה לא כך, וזה שיש שפע חומרי, אם אין בו משמעות, הוא לא שווה כלום, אם זה מגיע לקלקולים ואין מוסריות, החומר לא שווה כלום, וכן בסדום היה שפע גדול אך הם היו בבחינת: "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד".
אדישות בעצם זה בלי רצון, האדם מאבד את רצונו, לטוב ולרע, לא שונא ולא אוהב, וזה יותר גרוע משנאה, כי כאשר יש רצון, אפשר מהנקודה הזאת לקחת את הרצון ולנתב אותו לכוח חיובי, לנתב אותו לרגש חיובי, אך כאשר אין כלל רצון, אי אפשר לעשות כלום, רק לנסות לעורר את הרצון בחזרה.
ותפקידנו הוא לרצות טוב...!! לרצות לעבוד את ה'...!!  לרצות להתקרב אליו יתברך...!!
וכן, אפילו בדברים שהם כביכול "רצונות נמוכים" אותם אפשר להעלות ע"י נתינת משמעות לכל זה, וכמו שכתבתי בתגובה הבאה:
כי במקרה... - נוער וגיל ההתבגרות
וכן גם התגובה הזאת קשורה קצת:
... - נוער וגיל ההתבגרות (וואו, מדהים איך הכל מתקשר אחד לשני...!! אין כמו היהדות...!!)
ולגבי הרמב"ם, לא ראיתי שזו אחת מהתכונות שהוא מזכיר, אשמח לציטוט, אך בכל אופן אתה צודק לגמרי שצריך לשנוא את מי שצריך.
מקווה שהייתי ברור, ושוב שכוייח על ההערה...
שבוע טוב...!!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...