לפינה הקודמת בסדרת תולדות חייו - 
הפינה הדו יומית על מרן ר' אברום- תולדות חייו לב. #62 - נוער וגיל ההתבגרות
הגענו לפרק של התבקשותו לישיבה של מעלה, את פרץ המילים לא יכלתי לעצור, ומשטפם יצא פרק כה ארוך... מי שקשה לו לקרוא כ"כ הרבה - יכול לקרוא בשלבים.. (עשיתי באמצע סימון שיחלק לשנים, כדי להקל)
בע"ה בשני הפרקים הבאים נביא סיכום מקוצר ומתומצת של שלושים ושלושת הפרקים בהם פרסנו את תולדות חייו. כדי ליצור בהירות ותמונה שלימה.
פרק שלושים ושלושה:
בשלהי שנת ה'תשס"ז, לאחר תשעים ושש שנות תורה שזכינו לסקור כאן את קצוותיהן, שנים של עמל ויגיעה עצומה בתורה, שנים של השקעה כבירה בגידול תלמידי חכמים ודור חדש של תורה בארץ ישראל, שנים של מלחמת חרמה על קדושתה ושלימותה של ארץ חמדתינו, שנים של מאבק עיקש למען התורה. שנים של הנחלת תורת ישראל, לעם ישראל, מתוך ארץ ישראל. שנים שבהן יצר בעשר אצבעותיו, מאפס, ציבור ענק של בני תורה ותלמידי חכמים, גדולי אמונה ומסורים לעם ולארץ מתוך מסירותם לתורה.
שנים רבות פעלים כפי שמי שקרא את פינתנו עד כאן יכל להתרשם בטיפה מן הים שבהן. ולאחר שני שלבי הידרדרות משמעותיים בבריאותו - האחד כשבחוצפה נוראה מרדו בו וקרעו את הישיבה והשני כשנחרב גוש קטיף. הגיע השלב הסופי בהידרדרות בריאותו של רבינו - וגופו נחלש כמעט סופית.
המוני בית ישראל הרעישו את העולם וקרעו את השמים, עצרות תפילה המוניות התקיימו לרפואתו, ורבבות תלמידיו ותלמידי תלמידיו- אנשים שחבים לו את כל עולמם הרוחני, העתירו וזעקו בתפילה למען בריאותו. אך נגזרה גזירה.
בלילה האחרון לחייו, ליל יום טוב ראשון של סוכות ה'תשס"ח, ביקשו לשמחו וסיפרו לו כי בני המחזור החדש בישיבה - שיעור א', התאקלמו היטב הישיבה והם עושים חיל בלימודם. את הנחת והשמחה שאחזה ברבינו לשמע הדברים לא ניתן לתאר.
בשלב מסויים התקשה רבינו מאוד בנשימתו, ורופא מומחה הגיע לסייע. רבינו התאמץ והודה לו בפנים מאירות, ולאחר מכן מלמל שוב ושוב "לעשות טוב.. להיטיב לאחרים.." כשבכך הוא מגלה מעט מנבכי לבבו הטהור ומאווייו..
בשעותיו האחרונות ממש חזר עוד ועוד על המילים "שם טוב", נכדו ששהה לצידו - הרב אברהם ישראל סילבצקי, סיפר כי באותה שעה נזכר בדברי חז"ל: "שלושה כתרים הם, כתר תורה, כתר כהונה, וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן". והרהר לעצמו בכך שזכה רבינו לשלושת הכתרים במלואם, כשכהן היה, וגדול דורו בתורה, וזכה להנהיג את כלל ישראל. ומתוך כך היה כתר שמו הטוב חופף על ראשו מלמעלה.
***
ובשעה שהמוני בית ישראל פנו ליטול להם פרי עץ הדר, ירד אף אלוקי השמים והארץ לקיים בעצמו את צו-תורתו, ונטל אף הוא לעצמו פרי עץ הדר. הדרו של עולם. דודי ירד לגנו ללקוט שושנים, ומהתבל כולה פנה הודה והדרה.
אראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש, ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש. למגינת ליבם של המוני המוני ישראל, ובראשם עשרות אלפי תלמידיו ותלמידי תלמידיו, אשר הגיעו בעיצומו של המועד ללוותו בדרכו האחרונה, מהיכל הישיבה המרכזית העולמית, ישיבתו של מרן הרב זצ"ל, אשר עליה מסר את נפשו ובה הרביץ תורה שישים שנים, מתוכה העמיד דור שלם של תורה ועבודת ה', בה העמיד את אלפי תלמידיו המובהקים, וממנה הנהיג את הציבור כולו. ועד לחלקת הנביאים שבהר הזיתים, שם נטמן ארון הקודש בצמוד למקומם של רבותינו הגדולים - מרן הרב, הרב הנזיר, והרצי"ה, זצ"ל. אשר את דרכם המשיך ובישיבתם העמיד דורות ההולכים בדרכם.
ואנו, אנו שנעזבנו לאחרנות בעת שנסע הוא למנוחות. אל-לנו להיוותר באנחותינו.. חובה עלינו להמשיך את דרכו, דרך התורה הגואלת. להמשיך במה שהוא התחיל, להגדיל את מה שהוא יצר, להגדיל תורה ולהאדירה, להרבות אמונה ותורה, וללכת בדרך התורה המסורה, בדרכי תורת ואמונת ישראל, להמשיך ולהיאבק על תורת ישראל, על עם ישראל, ועל ארץ ישראל. מתוך הכרה בגדולתם של גדולי ישראל, תלמידי חכמים אמיתיים. וקבלת תורתם והנהגתם. וכשנזכה במהרה לעת ששוכני עפר יקיצו - שלא נתבייש בפני רבינו כשיבא לראות כיצד נהגנו באותו אוצר שהוא גידל למענינו בתשעים שנות תורה.
תיוגים:
אם יש עוד מישהו שרוצה שאתייג אותו - מוזמן לכתוב כאן.
כמו כן - מי שיש לו סיפורים - מוזמן לשלוח לי לפרטי.
לכל הפרקים והסיפורים - מקבץ- כל הפינות היומיות של הסיפורים ממרן ר' אברום שפירא זצ"ל - נוער וגיל ההתבגרות
