שיר שכתבתי, חשבתי עליו, על המסר שמובע ממנו.
הגעתי למסקנה שיש המון רבדים שמסתעפים להמון תובנות, בהרבה תחומים, מהמסר כאן.
הייתי רוצה שתכתבו, כל אחד\ת מנקודת מבט אישית, לאן לקחת את המסר מהשיר?
טיפת טל.
מתעבה על אדן החלון.
זוג עיניים גדולות, חומות, נשואות אליה,
מלוות אותה, לכל אורך מסלולה.
היא לוחשת ברעד
את מילותיה.
צופנת וממתיקה
חיוך חמים
מהקור שבחוץ.
טיפת טל-
נוטפת על חיץ שקוף
המבדיל בין אור לחושך.
טיפת טל-
נושפת אדים של נופת צוף
רוחשת, אגדות ליל משך.
והיא, ניצבת שם.
ממתינה אל קרן השמש
ועד אותה העת
תשחק על אודות ליל האמש.
תלויה היא על מחיצת זכוכית
המפרידה בין חום לצינה.
מטיפה היא לחלוחית
בעיני המביט בעינה.
הניצב בחדרו ומקשיב לצליליה
בוהה בקסמה שמגלה באור
והוא נשבה, כשידע סודותיה-
מתוך ביתו, על אגדות הקור.
לא יצא הוא, בעת ההיא.
עד אשר תבוא גואלת לילותיו
ואז, תספר לו בנהי
כי לעולם, לא תשוב היא אליו.
תגלי ?
?
