נראה לי שלא כדאי להסתכל על זה ככה.

שירים בוטים ששמים את המוקד במיניות ושם אותה באור הזקורים הם אכן שירים לא צנועים.

אך שיר על אהבה בין בני זוג, זה דבר טוב. לא?

יש הבדל בין שיר אהבה לשיר תאווה

אצל בנים דתיים זה באמת מורכב,

כי שנות הרווקות הלא מעטות הביטוי המיני הוא איסור וזה מה שיכול לתת פרשנות שהמיניות היא רעה.

זה כשל חינוכי ראשון במעלה.

זה לא אומר שכל הבנים הדתיים חושבים ומרגישים ככה.

זה כן מאוד נפוץ בתור תנועה נפשית גם אם לא בתור מחשבה.

לכל זוג יש אהבה ייחודית שכדאי שתשמר אך ורק בניהם.

בכלל, כל מערכת יחסים אינטימית היא בעלת מאפיינים ייחודים שראויים להשמר אך ורק בה, בצורה אינטימית.

אמנם שירים הרבה פעמים מתארים רגשות כלליים - יש שירים שמדברים על עצב, שירים שמתארים שבח, שירים שמבטאים געגוע, ושירים שמדברים על רגש של אהבה. הרגש הזה כשלעצמו הוא לגיטימי כמו שאר הרגש. ואם שירים השירים מדבר בצורה של אהבת אישה לא נראה שיש פסול בשירים אחרים מכובדים שמדברים על רגש אהבה בכלל ואהבה זוגית בפרט.

למה שלא נגיד את הדבר הזה באהבה בין הורים לילדים? גם בה יש רגש ייחודי לכל מערכת יחסים הפני עצמה.

אין מקום לכתוב/לשיר שירים על כל הרגשות שאנחנו פוגשים ביום יום במערכות היחסים שלנו?

@אנונימי בלנ"ו אתה מרשה לנצלש?

אענה לתגובה הזאת - לדעתי זה בהחלט לאבד את המהות. - לקראת נישואין וזוגיות

אסביר למה קראתי 'צד פרטי'.

יש עניין שהוא משותף לכל מערכות יחסי האהבה בין איש לאישה - זה 'צד כללי' (לצורך עניין)

דהיינו - לדוגמא - ביטויים נפוצים שקיימים במערכת יחסים זוגית.

צד פרטי - דהיינו, כל מה שקשור לאהבה מסויימת של איש ואישה מסויימים.

אני מסכים עם הביקורת שאתה מפנה כלפי השיח הפרוץ שאנו עדים לו היום.

אמנם אין זה שולל את האפשרות לעצם מציאות של שירה לגיטימית וראוייה המתארת אהבה בין איש לאישה.

האם קיימים היום שירים כאלה - זה לא כזה משנה. זה עניין עקרוני. אהבה בין איש לאישה זה דבר שאפשר לדבר ולכתוב עליו ואין בזה פסול.

שימת התאווה והערווה במרכז השיח - היא זו שפוגעת. 

חטטנות ואיבוד האינטימיות - היא גם פוגעת מאוד.

אבל עצם תיאור של עניין עדין כמו אהבה? 

אפילו מבורך.

אכן, לא כל רגש צריך לשתף עם כל העולם.

רגש זה דבר אישי ולכן כנראה שפרסום שירים מצריך בקרה.

אך גם אם רגשות הן עניין אישי יש ערך בשיתוף אפילו גלובלי של רגשות כלליים ללא איבוד האינטימיות הראויה.

למעשה זה באמת מאוד  עדין 

ולכן הרגש העמוק של אהבה מהסוג שבין איש לאשה, חייב להשאר מוצנע. אחרת זה משהו אחר, זה לא הרגש שעליו דיברנו.

ולכן תיאור של רגש אהבה המופיע בין איש לאישה אכן איננו עניין אינטימי אלא כללי. 

יש הרבה דברים שאנחנו מקפידים להשאיר בד' אמות שלנו ובין קירות הבית, על אף שהם משותפים לכולם.

כולנו מתלבשים בין ארבע קירות ולא בחוץ, על אף שכולנו מתלבשים

וכן, לגבי העובדה שיש מימד פומבי בזוגיות, חז"ל היו מודעים לזה, והתייחסו בהרבה מקומות למתח בין שני ההיבטים

הזכרת לי את הגמרא -

"א"ר חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו אפי' חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה" (שבת לג)

אכן, לא כל דבר שקיים אצל כולם הוא ראוי לפרסום אמנם אמרתי את דברי בהקשר שונה.

זוגיות וכל מערכת יחסים אינטימית אחרת בודאי שאיננה ראוייה לגילוי מלא כלפי חוץ. חלק מהחוזק של הקשר הוא אינטימיות שלו - זה היה ההקשר של דברי.

האהבה העדינה שבין איש לאישה - היא איננה דבר לא צנוע.

יש ביטויים שונים של אהבה זו שאכן ראויים לצניעות, אך עצם רגש האהבה - הוא דבר גלוי לכל ואין סיבה להסתיר את מציאותו וראוי גם לדבר עליו ולתאר אותו במידות הכלליות שלו בהקשר המתאים.

יש באג די נפוץ, של חלוקה ל"טוב" - צנוע מול "רע" - לא צנוע.

זה לא הסיפור. ללכת לשירותים זה מצוין ואנחנו מברכים ברכה מיוחדת על זה, ובכל זאת, זה לא משהו שאנחנו מדברים עליו.

השאלה האם זה ראוי להצנעה וזה אישי, או זה ראוי לפרסום וזה ציבורי.

אצל אדם כיעקב אבינו, שהיה קדוש וטהור, לא היה בקשר עם אשתו שום דבר חומרי, ולכן לא היה מה להתבייש בקרבה שלו עם אשתו. כאדם הראשון לפני החטא. אצלנו, כשאנחנו מדברים על האהבה בין איש ואשה, אנחנו מדברים על דבר שיש בו חומריות, ולכן אנחנו מצניעים את זה.

אין "לא צנוע". יש "ראוי להצניע". זה לא דבר רע, אבל השאלה מה המקום שלו. האם המקום שלו מוצנע או פומבי.

כמו שהמשיכה בין איש לאשה היא שייכת ליצר הרע. האם היא דבר רע? לא, היא דבר טוב וחשוב. אבל היא נובעת מהחומריות שלנו. היא נוגדת את הרוחניות שלנו.

משיכה חומרנית בין בני הזוג יכולה להיות ביטוי נפלא לאהבה השוררת בניהם, אך היא איננה האהבה עצמה. אני מדבר על תיאור רגש האהבה העדין בין איש לאישה. לא על תיאור המשיכה החומרנית כשלעצמה (שהיא איננה תלויה באהבה זוגית).

חוץ מהעניין הזה - אני מסכים עם כל העקרונות שכתבת.

מדובר בניואנס דק מאד.

לא חושב שאפשר להוכיח כך או כך, זה נושא דק ועדין כל כך שלא שייך להתווכח עליו

לדעתך הגבול עובר אחרי זה

לדעתי הגבול עובר לפני זה

ולדעתי אני צודק

דווקא מאוד קל להבחין בין יצר חומרי שכל כולו תאווה לבין רגש אהבה פשוט

ראוי להשתמש בתאווה לטובת האהבה אך מאוד קל להבחין בין שניהם.

מה זה 'הגבול עובר אחרי זה'?

אני לא השתמשתי בניסוח הזה ולכן אני לא מבין את השיקוף שאתה עושה לדברי..

אני בספק אם הצלחת לשקף את כוונתי בצורה נכונה.

וזה לא נכון.

גם אצל צדיקים גדולים, שהם לא מושלמים, יש חומריות

ומהחומריות הזאת התורה אמרה להשמר, ואותה התורה רוצה שנצניע

ולכן הם מעורבים זה בזה.

עיין בפירוש הרמב"ן על עץ הדעת טוב ורע

האהבה בין איש לאשה, ואפילו הקשר בין איש לאשה, טבול ומעורב בעניינים שיש להצניע. זאת ירידה של הדור שרואה את הדברים האלה כדברים שאפשר לדבר עליהם.

הגבול - בין הטהור והקדוש לחומרי

(1) עוררות מינית וביטויים שלה (2) ורגש האהבה - הינן שני דברים שונים.

אתה חולק על כך?

עובדה שאפשר מכל אחד מהם להופיע בלי קשר לשני.

אפשר לקיים יחסים עם אישה גם ללא אהבה כלפיה.

וכמובן שאפשר לבטא אהבה לאישה בעוד דרכים שאינם קשורים למשיכה החומרית.  

האם יש קשר בין יחסי מין ליחס האהבה? - בוודאי שיש!

יחס מיני חומרי יכול להיות ביטוי לאהבה מופשטת.

האם ראוי לדבר על אהבה מופשטת? בוודאי.

להיפך - כיום בציבור הדתי קיים תנועת נפש המתרחקת מעיסוק בחומריות מתוך קונטרה לתפיסות מתירניות שלא אכפת להם מכלום. אך הריאקציה הזאת איננה מספיקה.

בשלשת הרגלים היו מורידים את הפרוכת ומגלים את הכרובים שהיו דבוקים זה לזה כיחס של שני אוהבים. שיר השירים כולו עשוי מביטויים חומריים המבטאים יחס פנימי מופשט עמוק. המון דתיים מתקשים עם היחס למיניות שלהם ולאט לאט מתחיל דיבור על זה בעניין. 

באוטוביוגרפיה של הרב גורן הוא מציין את הפעם הראשונה שראה את ביתו של הרב הנזיר שאיתה הוא התחתן והוא מציין את יופייה.

בשבעה שהרב צבי יהודה ישב על אשתו חוה לאה ע"ה גם כן בכה על יופייה.

אז יכול להיות שיש לנו סף רגישות שונה

אבל אני עוצר כאן, וחבל שלא עצרתי קודם

ובכל זאת אעיר משהו - יש התרחקות מסורבלת, מפחדת, ששוברת דברים בדרך, ויש התרחקות בריאה, יפה, שיודעת לתת מקום אבל מקום מוצנע.

ואנשים שפגשו את ההתרחקות הבעייתית, לפעמים לא מסוגלים לתת את הזמן להתרחקות העדינה יותר

מתנצל ממש שגרמתי לך  לחוסר נעימות.

זאת חלילה לא היתה כוונתי.

לא אמרתי שלא נעים לי, אמרתי לא נעים

במקרה אני זה שמתכתב איתך

כדי שלא נדון על זה.

לגבי הלגיטימציה עצמה לדיון - אינני מסכים איתך.

לי זה נעים ואולי גם לעוד אחרים זה נעים ואין פסול בכך לענ"ד.

לגבי גבולות גזרה שיחה בפורום - יש פה מנהלים. ניתן להם להכריע מה ראוי לדיון ומה לא.

אם אתה חושב שראוי למחוק אותו, אתה מוזמן ללחוץ על "דווח למנהלים".

אני בעד תעשה את זה אם אתה חושב כך! ובמידה שהם גם יחשבו כך, וימחקו את התגובות זה יהיה מקובל עלי לגמרי. 

אני באופן אישי ממש לא מהסס לדווח כשנראה לי.

ערכתי את התגובה שלי אליו

בבקשה כדי לשמור על מקום נעים, לא להעיר אחד לשני על גבי הפורום 

בשביל זה יש כפתור דווח למנהלים 

אנחנו מתייחסים ומטפלים בצורה שנראית לנו  

אהבת ג'לי כזאת... יש מקום לזה אבל בתרבות היום מראים בעיקר את הנצנצים של האהבה וזה נראה לי במרחב התרבותי לא מאוזן בלי קשר לשיר הזה

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

ואין לי דעה מגובשת בנושא

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!