אז בעלי המדהים והצדיק סיפר ליאנונימית בהו"ל
שהוא נפל היום שוב במראות אסורים. אחרי הרבה זמן שהצליח להישמר מזה. אין לנו ילדים, נשואים כמעט שנתיים.
הערכתי את זה שסיפר לי, באמת, וגם אמרתי לו. דיברנו על זה קצת וביקשתי להיות לבד.
ועכשיו רק בוכה.
מרגישה נבגדת. לא יפה. לא נחשקת.
אוף, כל המורכבויות שלי עם עצמי צפות החוצה ומשתלטות.
תעזרו לי למתן את עוצמת הרגש. להבין איך להגיב לו שלא יאכל את עצמו במצפון. לעזור לו.
תעזרו לי להבין שזה לא בגללי או בגלל הביחד המיוחד שלנו. שהוא טוב כל כך ולא מובן מאליו. יש לנו אהבה ממש מהממת. ודווקא בגלל זה קשה לי להבין. לא רוצה לפקפק בה.
אוףף תעזרו לי להפסיק לבכות 😔
את מהממת!מכחול
והקשר שלכם נשמע ממש מדהים ולא מובן מאליו!

שולחת לך חיבוק חם, ואת העזרה הכי טובה שאני מכירה @נגמרו לי השמות!
תודה ממש יקרהנגמרו לי השמות

❤🙏

וואי נשמה! איזה מדהים שהוא סיפר לךהשקט הזה
נשמע שהוא באמת בנאדם מיוחד, ושהקשר שלכם מיוחד במינו.

התחושות עכשיו קשות וזה בסדר. צריך לתת להם מקום.

רק לזכור שם בנקודה קטנה בראש (ובלב) ש
א. העובדה שהוא סיפר לך מראה כמה את כן חשובה לו ואהובה ובוודאי שאת יפה ונחשקת.

ב. הוא לא ראה את זה כי משהו בניכם לא מספיק לו או כי את לא מספיק יפה. זה שני אפיקים שונים. יש את האהבה שלכם ואותך, שאת מדהימה ויפה והאהבה שלכם גדולה, וגם המיניות שלכם מופלאה. והיא אמיתי לחלוטין!
ויש את מה שרואים שם, שזה פנטזיות. זה משהו לא אמיתי בעיניו. זה כמו להסתכל על בובת ברבי. זה יושב על מקום אחר בנפש.


כשתרגעי קצת, ותנשמי עמוק ותזכרי כמה הוא אוהב אותך ונמשך אלייך, תלכי אליו, תתני לו חיבוק ותהיי איתו שם. כי הוא אוכל את עצמו מספיק. אני בטוחה בזה.

שולחת הרבה חיבוקים
תגידי מה אפשר לכתוב לך?רקלתשוהנ

איזה זוג מהמם אתם. איזה מדהים שהוא בא לספר לך - יש לך מושג כמה זה לא מובן מאליו? יש לך מושג איזה מדהימה את ואיזה מדהימה הזוגיות שלכם שהוא בא ומספר לך על כשלון כל כך כואב וכל כך צורב שלו, שהוא יודע שיפגע בך כל כך?

 

אני קוראת אותך וחושבת רק על דבר אחד - 

אין ספק שהוא מפריד לחלוטין בין האנשים המסכנים שהוא צופה בהם, או מה שהוא לא ראה, לבין אשתו העדינה והטובה, יקירתו אהובתו, אשת בריתו, שלה הוא ילך ויספר איך הוא נפל וכמה זה כואב לו.

אין ספק שזה בשבילו עולם שקר מול עולם של אור

 

תירגעי עם עצמך

ואני חושבת שמותר לך גם לבכות לו קצת, ולתת לו לנחם אותך, לתת לו להתקרב אלייך בחזרה.

הוא הרי יודע שאת לא בחדר שם עושה מסיבות

הוא יודע כמה כואב לך

תני לו להחזיר אותך אליו

תודה לכן יקרות ❤אנונימית בהו"ל
המילים שלכן ניחמו וחיזקו אותי מאוד!!
ב"ה נרגעתי קצת, בכיתי הרבה, ביחד, לבד. דיברנו וזה קצת השתחרר.
עדיין מרגישה צורך לדעת מה הוא ראה מתוך מקום פנימי לדעת "מה בא למקומי". למרות שאני יודעת שזאת לא מחשבה נכונה.
עדיין מרגישה פגועה וצריכה דברי אהבה וקרבה.
ואנחנו אסורים, זה הכי היה קשה לי.
שלום יקרהנגמרו לי השמות

קודם כל לקרוא את ההודעה *הזו* שלך זה פשוט נחת ואושר כ"כ גדולים.

וכ"כ למה?

 

כיוון שאפילו בכותרת,

כותרת של הודעה שאת מביעה בה צער וכאב על משהו שקרה -

את כותבת *בעלי ***המדהים*** ****והצדיק***

כבר שלוש המילים הללו - וואו!

 

כמה כמה אהבה והערכה יש לך לבעלך!

 

את *יודעת* שהוא מדהים. כן, למרות ואף על פי.

את *יודעת* שהוא צדיק* (!!!) כן, למרות ואף על פי!

ואת פשוט צודקת! ופשוט מדהימה בראייה ובאהבה שלך אליו!!!

 

ואז ההודעה שלך ממשיכה להיות כ"כ משמחת (לא חלילה משמחת מעצם הכאב שהבעת, אלא מ*איך* שהזוגיות שלכם בנויה) -

את כותבת שהוא סיפר לך!

שיתף אותך!

בדבר כ"כ אישי

בדבר שכ"כ כואב לו

בדבר שאומר עליו שהוא לא מושלם, שמראה חלקים שהוא עוד צריך לעבוד עליהם, חולשות או אנושיות או נפילות או חוסר מושלמות שיש.

 

ואת יודעת יקרה,

הסוג הזה של השיתוף בין בני הזוג, הוא סוג השיתוף היותר קרוב, יותר אינטימי, יותר חשוף, יותר קשה.

זוג שמצליח להגיע לסוג כזה של שיתוף - זה ממש אומר עליו הרבה, ולטובה.

רמת הפיתחות ביניכם,

רמת הקירבה ביניכם,

ההרגשה שלו שהמקום שלו בלב שלך שמור וברור ונהיר וקיים.

ואני בטוחה שגם את חשה כך גם כלפייך בלב שלו -

זה העיקר!

זו האמת!

יש ביניכם חיבור ושיתוף כ"כ עמוקים וטובים ב"ה!!!

 

ואחרי כל הדבר היקר הזה,

כתבת גם שהרבה זמן הוא הצליח להישמר מזה - גם אומר עליו הרבה!

 

ואת כותבת שהערכת שסיפר לך

ואפילו אמרת לו את זה!

ואז עוד דיברתם על זה!

 

ובתוך כל הכאב שלך והרגשות שצפו לך - את עוד חושבת איך להגיב לו שלא יאכל את עצמו במצפון!

איך לעזור לו!

 

ואת מבקשת עזרה בלהבין שזה בגלל הביחד המיוחד כ"כ שלכם!

שהוא טוב כל כך ולא מובן מאליו (נכון נכון נכון!!!)

שיש לכם אהבה ממש *מהממת* (!!!)

ו-א-ו יקרה!!!

איזה זוג מדהים אתם!!!

מה זו האהבה המדהימה הזו אחד לשנייה?! פשוט וואו! אשריכם אשריכם!!!

האהבה *הזו* היא היא העוצמה הכי חזקה שלכם

והיא היא מה שגם תעזור לכם לעבור את המכשול הזה

והיא היא מה שילווה אתכם וילך איתכם לאורך כל החיים ב"ה!!!

 

- כתבת שאת מרגישה כרגע נבגדת, לא יפה, לא נחשקת.

הרגשות הללו מאוד מובנים, אך באמת באמת יקרה שמהכיוון של בעלך אין בכך ולו טיפה של כוונה לזה חלילה! 

בטח שאת יפה בעיניו! הכי יפה!

בטח שאת נחשקת עבורו! הכי שיש!

כתבת שכל המורכבויות *שלך עם עצמך* צפות החוצה ומשתלטות - זו נקודה שבאמת חשוב לשים עליה על הדעת.

כי אולי באמת המורכבויות הללו שיש לך עם עצמך התעצמו בגלל הסיטואציה שנוצרה וגורמות לקולות בראש לומר לך את כל הדברים הללו. ש"אני לא יפה, אני לא נחשקת, בעלי מעדיף אותן" וכן הלאה.

יקרה, הקולות הללו לא נוכנים בעליל!

 

לגבי זה ולגבי הנפילה/הצפייה עצמה, כתבתי על כך בעבר בהרחבה, מצרפת לך את הדברים:

 

 

יקרה,

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות עיקריות בהודעתך -

הראשונה היא באמת הנגיעה בכאב הגדול גדול,

והשנייה היא לראות איך דווקא מתוך הכאב והשבר הזה אפשר אולי לצמוח.

 

1. בכאב:

עכשיו קשה לך מאוד, את ממש בעיצומו של הקושי,

בתוך המקום הכואב והשחור הזה - קשה מאוד לראות מעבר.

 

אבל זה ב"ה מצב זמני.

את לא תמיד תהיי בחושך הגדול הזה.

גם אם כרגע זה נראה שכן - זה באמת באמת לא.

 

כתבת הרבה דברים, בסוג של מוצפות רגשית מאוד גבוהה

וענו לך כאן בחוכמה רבה 

גם אני הקטנה מצטרפת לדברים שנאמרו -

גם להבין עם *עצמך* איפה הייתה כאן הפרת האמון מבחינתך,

מה זה אומר מבחינתך,

ואח"כ מבחינת בעלך

ואח"כ מבחינה זוגית.

 

בנוסף, צריך באמת להבדיל בין ההרגשה שלך והתפיסה שלך, שבצדק היא קשה מאוד, פגועה מאוד, נגעלת מאוד

לבין המציאות עצמה שלצערנו כוללת בתוכה כמעט 99% של צפייה לפחות פעם אחת בפורנו בעבר/הווה/עתיד של כל גבר באשר הוא גבר...

זו מציאות עגומה, אני יודעת - אבל היא כבר בגדר נורמה...

 

כן, גם גבר חרדי, דתי, חילוני, רווק, נשוי - כולם כולם.

האחוזים ממש זהים ודומים אצל כולם לצערנו.

הקב"ה אכן ברא את האנשים בעולמו עם יצר מין חזק מאוד, כדי בעיקר לפרות ולרבותף יצר ההישרדות, ואכן אצל גברים (בהכללה, יש גם אחוזים מטורפים של נשים שצפו/צופות) - היצר יותר חזק.

 

ולתכונה הטבועה והבלתי נפרדת הזו באנושות - נוספה הקידמה, והזמינות הבלתי נתפסית.

 

העולם השתנה, הזמינות השתנתה - זה כמעט בלתי אפשרי שאדם יעבור חיים שלמים בלי ליפול לדבר הזה אפילו פעם אחת...

ויצרני התעשייה הזו משקיעים מיליונים ומילארדים כדי לגרום לאנשים להתמכר, להקליק שוב ושוב ושוב,

זה כמעט חזק מהם!

 

זה לא אומר בשום צורה שזה בגללך או שזה קשור אלייך - זה לא!

אולי חלק מתחושת הנבגדות, משבר האמון, הגועל והסלידה שאת חשה כרגע נעוץ בעובדה שאת מרגישה שזה קשור גם אלייך, שהוא בגד בך אישית כשהוא צפה בפורנו,

שאת לא מספיקה עבורו או מספקת אותו, שאת לא מספיק יפה בעיניו, ובגדול שאת לא *מספיק*.

זו הרגשה מאוד קשה להיות בה.

ומאוד חשוב להבהיר - צפייה בפורנו *לא* אמורה להתקיים בגללך.

זה שני דברים שונים לגמרי - כמו שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו - זה שלו. בלי בדל קשר אלייך.

את טובה. כן, גם בעיניו.

את יפה ומושכת, כן גם בעיניו

הוא לא מחפש להחליף אותך

הוא אוהב אותך והוא רוצה בך וחושק בך.

 

הוא ממש לא משווה חלילה *אותך*, לאותן זוועות שהולכות שם, 

זה בכלל לא בר השוואה,

זה לא שהוא "רואה בנות ומלא עירום" ובא אלייך ומשווה וזה כאילו "עוד בת, עוד עירום" - זה פשוט לבל אחר לגמרי!

כמו שכתבתי - כמו שני קווים מקבילים שלא יםגשו לעולם. 

שם זה לא אמת, זה רק רק פנטזיה מכוערת ומלאכותית ודוחה ובריחה מהמציאות לשנייה,

בלי שום קשר לאהבה עמוקה שלו אלייך

לתשוקה האמיתית והגדולה שלו אלייך,

ליופי האמיתי והענק שהוא רואה בך, פנימי וחיצוני!!!

 

אז מה הוא כן?

אולי הוא מכור - וכאן כמו בכל התמכרות - צריך לטפל

 

ואם הוא לא

אולי הוא סקרן, והכל זמין וחינמי ואנונימי עד להכעיס

בפורנוגרפיה יש עולם שלם של פנטזיה - ולפעמים יש רצון לברוח לעולם מושלם ובלי התמודדויות כפי שיש בחיים האמיתיים,

בפורנוגרפיה גם המין ללא משמעות, ללא מאמץ - הוא לא צריך להתחשב בעוד אדם, לא צריך זמן ועבודה מנטלית/פיזית ובנוסף אין שום משמעות - לעיתים דווקא במין נטול משמעות יש משהו יצרי שיכול למשוך גברים (ונשים),

בפורנוגרפיה יש גם הרבה מאוד גיוון, והיצר והסקרנות, בשילוב עם הזמינות הבלתי נסבלת שזה פשוט בכל מקום - יוצר לך את התוצאה העצובה מאוד ואת האחוזים העצובים מאוד...

 

זה גם לא נכון שגברים לאחר הנישואין מפסיקים לצפות בכך - יש אנשים שאחרי החתונה המשיכה שלהם לפורנו רק הולכת וגדלה.

אם מבינים את השורש למה אנשים צופים בזה - מבינים שזה כלל לא קשור לנשוי או לא.

 

בפורנוגרפיה יש עולם שלם של פנטזיה - ולפעמים יש רצון לברוח לעולם מושלם ובלי התמודדויות כפי שיש בחיים האמיתיים,

 

בפורנוגרפיה גם המין ללא משמעות, ללא מאמץ - הוא לא צריך להתחשב בעוד אדם, לא צריך זמן ועבודה מנטלית/פיזית

 

ובנוסף אין שום משמעות - לעיתים דווקא במין נטול משמעות יש משהו יצרי שיכול למשוך גברים (ונשים),

 

בפורנוגרפיה יש גם הרבה מאוד גיוון,

והיצר והסקרנות, בשילוב עם הזמינות הבלתי נסבלת שזה פשוט בכל מקום - יוצר לך את התוצאה העצובה מאוד ואת האחוזים העצובים מאוד...

 

זה גם לא נכון שגברים לאחר הנישואין מפסיקים לצפות בכך - יש אנשים שאחרי החתונה המשיכה שלהם לפורנו רק הולכת וגדלה.

 

עוד דבר חשוב -

 

זה לא אומר בשום צורה שזה טוב ושצריך "להחליק" את זה בגרון ואין ברירה - כמובן שצריך להילחם כל יום מחדש! להתקין סינון ראוי וחזק, לעבוד על עצמנו, על המידות, על היצר, על הנפילות.

 

וכמובן לשים לב לנשק הכי חזק של הנפילות - היאוש.

 

ישנו מעגל מאוד מתסכל של אדם שצופה בפורנו ומלקה את עצמו על כך-

הוא צופה-

הוא מתוסכל מעצמו ומתבייש בעצמו ובמעשיו -

היאוש הזה מחליש אצלו את האנרגיות הטובות לבחור בשינוי ולעלות מעלה-

ואז שוב הוא צופה - וחוזר חלילה.

 

צריך לשבור את המעגל הזה,

ודבר ראשון צריך לטלפל ביאוש!

זה שבעלך לא מיואש ומוכן לעבוד קשה - זה מבורך.

 

 

אסור לוותר וצריך להילחם - ולי זה נשמע שבעלך זועק לעזרה ורוצה להילחם 

ואולי עםפ עצמו הוא כבר נלחם אלף פעמים

אבל זו ממש בגדר מלחמת התשה

והוא פשוט מותש.

ואולי אין לו כלים,

ואולי הוא פשוט זועק לקבל את הכלים הללו.

אם הוא אכן מכור - יש בעלי מקצוע שזו בדיוק ההתמחות שלהם - התמכרויות.

אפשר לפנות אליהם.

 

התקווה המאוד גדולה כאן - שבעלך מוכן להשתנות!

מוכן להילחם!

מוכן לעבוד קשה!

כי זו באמת עבודה מאוד קשה.

 

וזה הרבה. הרבה מאוד.

יש גם הרבה כאלה שלא היו מוכנים לעשות עבודה עצמית, והיו אומרים "הכל בסדר אצלי. תשתני את".

אז זה כבר אומר שיש בו ענווה, ולב נכון, ורצון מאוד טוב.

 

אל תראי אותו, את כל המהות שלו כשחורה וכרשעה וכחוטאת, הוא אדם שלם, עם טוב שלם שאת מכירה ויודעת והכרת כל השנים והכרת לפני שהתחתנת - הוא נשאר שם. הוא האמיתי. הוא לא השתנה.

אותו אדם טוב, בתור היותו אנושי ומועד לטעויות ולנפילות ("אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"), אכן חטא. אכן נפל.

עכשיו הוא רוצה לקום. הוא רוצה לחזור בתשובה.

הקב"ה רוצה ומוכן לחכות עד יום המיתה לתשובה. את מוכנה? יש בך את הכוח?

אם יש - גייסי את כולו.

נסי להפריד בין האדם עצמו לבין החטא והנפילה.

ההפרדה הזו קיימת.

נסי לראות את בעלך ללא הנפילות. איזה אדם הוא?

מה טוב בו?

איפה הוא עזר ונתן לך בחיים?

על מה את כן יכולה להוקיר לו תודה?

איפה הוא תמך בך בחייכם המשותפים שאת היית למטה והיה לך קשה?

מה זה עשה לך?

איפה כן כיף וטוב לכם ביחד (גם אם לא עכשיו - בעבר?)

 

 

2. לראות איך אפשר לצמוח דווקא מזה:

 

כתבת בין היתר שבעלך ציפה ממך בעבר לא לראות סדרות,

וגם שהוא רואה אותך בתור האישה הצדיקה והקדושה שמה לה ולתאוות האסורות הללו.

 

אלו שתי נקודות חשובות מאוד שדרכן אפשר להביט מעבר לכלל הזוגיות ולראות איפה אפשר לשפר.

 

השורה הראשונה - הציפייה שלו ממך - אל מול הנפילה שלו עצמו - כמובן ישנו פער גדול כאן והפער הזה מעצים עוד יותר את הכאב ואת תחושת הפגיעה.

 

והשורה השנייה - כאן כבר יש כשל בסיסי שלךצערי הרב יש להרבה הרבה גברים ונשים כאחד בכל מה שקשור לחיי האישות:

בטעות, או לא בטעות אלא בגלל הבנייה תרבותית,

אנחנו חושבים שחיי אישות וכל הכרוך בתוכם גם אם זה גיוון רב = אסור או מלוכלך וכו'

ואז יש סתירה פנימית ש"אם אשתי צדיקה

או

אם בעלי צדיק

אז איך הוא עושה...

או איך היא תעשה...

ממש סתירה מובנית של צדיקות אל מול הנהנתנות.

 

וצריך להבין את זה!

זו אולי נראית סתירה - אבל היא בעצם ממש ממש לא!

יש הפרדה ברורה בין החיים האמיתיים לבין חיי האישות.

בחיי האישות ישנו מימד שלם של משחקיות,

של שיחרור, חופש, יצירתיות,

אקטיביות, גיוון, והכל.

גם האישה הכי צדיקה באמת יכולה להנות ממגוון רחב של דברים בתוך חיי האישות וגם הגבר הכי צדיק,

ולהיפך - ככל שהם יותר בקירבה ובאהבה והנאה אחד של השנייה - זה ממש קודש הקודשים ושפע עצום כאשר זה בין איש לאישתו, בטהרתה, וכמובן ברצון שניהם ובשמחתם!

וזה כולל כל דבר! כל דבר ששני בני הזוג רוצים שניהם!

אין משהו שהוא מלולכך או נוראי או אוי ואבוי אם שניהם שמחים ורוצים בכך!

וזה לא אומר לרגע שהם פחות צדיקים!

זה פשוט לא קשור אחד לשני.

צריך רק להבין את זה בראש.

 

יש הרבה סתירות כאלה.

יש גברים שאחרי הלידה הראשונה לא מסוגלים לחשוב על האישה שלהם שעכשיו נהייתה אמא כאישה שהיא גם מאהבת.

וגם שם - שוב - צריך להבין שזה כלל לא סותר, שיש לאישה כמה וכמה "כובעים" והיא יכולה להיות גם אמא וגם מאהבת וגם חברה וגם וכם ממש כמו: יונתי רעייתי וכו' וכו' כל התפקידים.

בחיי האישות יש את כל הצד הזה - וזה מבורך!

לא מגעיל, לא טמא, לא פחות צדיק - אלא מ-ב-ו-ר-ך והכי צדיק שיש דווקא דווקא בכך!

 

וכך לגבי כל הסתירות שיש לנו במוח בגלל הבניות תרבותיות או חינוכיות

כמו זה שאומר שרק גבר אמור להינות ואישה לא - ממש לא נכון.

כמו תפיסה לא נכונה שאומרת שהאישה כאן רק כדי לרצות את הגבר או לספק לו שירותים - ממש ממש לא נכון, ועלול לפגוע קשות באישה ובכל החיים הזוגיים!

כמו התפיסה שיש סתירה בין אם אישה רוצה להרגיש שהגבר יותר חזק ושולט וכד' בחיי האישות לבין אישה נאמר פמינסטית או שהשווין והכבוד והרוך בבעלה חשובים לה - שוב - זו לא סתירה - בחיי האישות זה בחיי האישות. ובחיים האמיתיים זה שם. הפרדה. לא סותר.

 

לכן בעלך ואת צריכים להבין את זה קודם כל.

להבין גם שזה הכי טבעי בעולם וקורה לרוב הזוגות שבטעות חושבים כך.

לכן צריך ידע, ומודעות, וכלים, והבנה, וניסיון. לכולנו.

אף אחד לא נולד עם הידע הזה... זה משהו שרוכשים.

אז דווקא דווקא משבר כזה יכול לספר לך שבעלך כן כמה לעוד קצת בחיי האישות שלכם -

לעוד גיוון, עוד חידוש, עוד העמקה, שהוא חושק בך בעוד דברים מלבד הטוב שיש ביניכם כרגע,

ואולי בגלל התפיסה המוטעית שלו שאם את צדיקה אז את לא יכולה להיות.... במיטה ההוא מונע זאת משניכם. וחבל.

הוא צריך להבין את זה. שזה לא סותר. לדבר איתך. שתבחנו יחד מה טוב לכם, נעים לכם, מדליק אתכם,

ומתוק קירבה והנאה של שניכם להגיע לגילויים חדשים כל פעם עוד ועוד - זה מרתק ומפליא ומחבר ומעצים ומבורך ו-קדוש!!!

כן כן קדוש!

 

 

- ולגבי השיתוף - עד לכאן שומעים ורואים את הכנות שלו, את האהבה שלו אלייך, את הצער והבושה שלו מהמעשה, את החרטה הגדולה

נשמע שהוא ממש משמ עשה את כל השלבים של החזרה בתשובה

של וידוי

חרטה גדולה

קבלה לעתיד

ואם הקב"ה סולח לנו ביום הכיפורים ובכל יום על דברים יותר חמורים שעשינו מי אנחנו שלא ניתן לאדם פתח של תשובה?

 

"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"!

 

גם גדולי וענקי עולם חטאו!

אין אדם שלא חטא. אין. רק הקב"ה לבדו מושלם.

 

יהודה הצדיק שהודה - עם תמר.

דוד המלך

משה רבינו!

 

הסיפור בגמרא על האמורא שצעק "אש בבית אש בבית!" כי רצה לטפס בסולם ולעשות עבירה עם אישה,

ועוד שלל סיפורים על צדיקי עולם, שאחד מהם אפילו הלך לכל זונה בעולם כדי לחטוא ובסוף בכה וחזר בתשובה ונקרא רבי ומוזמן לחיי העולם הבא!

 

חז"ל רצו לבטל בעבר את יצר הרע מרוב כל מה שהוא גרם לחטוא

ואז באמת ביטלו

וראו שהעולם לא מתקיים. אין התרבות אפילו של תרנגול ותרנגולת. ממש פחדו שהעולם יחרב! אז החזירו את היצר.

זה יצר כ"כ כ"כ בסיסי! צר החיים, יצר ההמשכיות.

נכון. הוא חזק מאוד מאוד

אבל כמו כל דבר חזק ועצום - יש לו גם את הכוח הניגודי שלו.

כדי שתהיה לנו יכולת בחירה.

 

"ראה נתתי לפניך את הטוב ואת הרע 

ובחרת בחיים!"

 

אם הטוב היה יותר מהרע בעוצמה - איפה כאן הייתה הבחירה? לא הייתה.

אז זה באותה עוצמה.

אותו כוח חיים בדיוק טומן בחובו גם את פוטנציאל ההרס והחטא הכי גדול - כדי שתהיה לאדם בחירה.

 

אז בעלך הצדיק נפל. נכון.

אבל הוא קם!

הוא עשה תשובה!

ומאהבה ולא מיראה!

אז הוא אפילו במדרגה שהעוונות נהפכו לו לזכויות!!!

 

ואם הוא יפול שוב? יכול להיות. הוא בנאדם יקרה.

הוא יכול הכי לרצות בעולם לא ליפול -אבל פעם, מתישהו, שהיצר יתחזק, והוא יהיה מדוכדך וחלש ועצוב - הוא יכול ליפול. כי הוא אדם.

כמו כל גברי העולם. באמת האחוזים הם מטורפים - 99%!!!

וכמו כל נשי העולם - שאולי לא בזה, אבל בדברים אחרים. כל אדם וההתמודדות שלו.

אפשר להבין שזו המציאות, להבין שזה טבע האדם,

שהקב"ה ברא אותו כך. 

שהוא לא מצפה ממנו להיות מושלם כי אין מושלם - אלא להיות *בהשתלמות*, ואם נפל -לקום

שבע יפול צדיק וקם!

 

על ההתרוממות הזו

על הקימה מתוך הנפילה

על התשובה

על זה העולם עומד!

 

כי אנחנו בני אדם לא מלאכים ובטח ובטח שלא הקב"ה!!!

כל העולם הזה הוא התמודדות אחת גדולה. זה טבע האדם.

אם מבינים את זה יותר קל להבין גם כאן את התהליך בנפילה הזו ספציפית.

 

דבר נוסף-

באמת באמת יקרה שזה לא קשור בטיפה אלייך ולגוף המדהים שלך בעיניו!

זה באמת שני דברים אחרים לגמרי, שני דברים מקבילים שלעולם לא יפגשו.

 

לפעמים צריך גם לתת גם לזמן לעשות את שלו.

 

כרגע את בתוך ההלם והשוק והכאב הכי גדול.

כרגע חווית אובדן של החלום כפי שראית אותו.

באמת ובתמים חשבת וחלמת שלך זה לא יקרה.

היה לך חלום כזה.

וכאשר זה התנפץ זה ממש כמו אובדן - אובדן החלום שהיה,

ובסליחה שלך את בעצם "מוותרת" על עבר טוב יותר בעצם הסליחה. ואת הרי לא מוכנה שהעבר הזה יקרה כי את לא רוצה בו - אז זה ממש מעגל שמזין את עצמו וגורם לכל הרגשות הקשים והכואבים הללו לצוץ.

כמו בכל אובדן, יש אבל.

ושלבי האבל כוללים

הכחשה

מיקוח

כעס

צער ועצב גדול

ורק אח"כ השלמה וחזרה לחיים.

 

נשמע שאת עדיין בתוך תהליך האבל - וזה ממש טבעי ולוקח זמן לדברים להתעכל ולעבד את הדברים.

 

בתוך כל זה, 

ואחרי שנותנים לדברים קצת להירגע, וזמן לעצמך לעכל ולהרגיש את כל מה שאת מרגישה, כן חשוב לזכור שהיחס לכל הדבר הזה אצל בעלך היקר הוא ממש ממש *לא* במקום הזה של מישהי שהיא "ברת השגה" ובוא נראה אותה בלבוש מינימלי ונשווה אותה לאשתי או ננסה לעשות משהו בעניין או משהו בסגנון,

וגם הצפייה/הנפילה *לא* מגיעה אצלו מתוך השוואות או חוסר אהבה/תשוקה אלייך אשתו האהובה והיחידה,

אלא לרוב ממקום של יצר, סקרנות, אי-שימת לב לשבריר שנייה, טבע שיותר קשה לגברים להתגבר, והמציאות של כל המדיה וכל מה שקורה בעולם - הופכים את ההתמודדות הזו שלהם (גם של נשים, אגב) לכמעט בלתי אפשרית. הם יכולים לנסות מאה פעמים, ולהצליח 99, והם גיבורים! והפעם הזו שנפלו? לקום, להתגבר. מאוד מאוד מאוד קשה לעבור חיים שלמים בלי לעולם לא להתבונן אפילו במראה לא צנוע, בטח בעולם כמו שלנו...

 

שולחת לך המון כוחות ותמיכה,

אתם נשמעים זוג פשוט מדהים

יש לכם כוח-על בזוגיות המדהימה ובאהבה המדהימה שלכם!

אתם תצאו מזה מחוזקים ב"ה!

וואו מנצלת ורוצה להגיד לך ממש תודהHadarmea


בשמחה רבה 🙏🌹נגמרו לי השמות


אהובה, מגיבה רק עכשיו אבל קראתי אתמול וממש עמדו לי דמעותאנונימית בהו"ל

בעיניים. ממש ריגשת! וגרמת לי להסתכל על הדברים הטובים ולראות כמה אני צריכה להעריך, את עצמי, את בעלי. הכנסת גם פרופורציה ונחמה. תודה יקרה, שהשקעת וכתבת כל כך הרבה, ממש פינקת במילים, במחמאות. תודה תודה תודה ❤

אני ממש ממש שמחה לשמוע יקרה, תודה שכתבת 🌷נגמרו לי השמות
יש דברים שעדיף לא לדעתאמאשוני
איזה טוב צמח מהשיתוף הזה?
הנה זה ריסק אותך. למרות שאת יודעת שזה לא קשור בשום צורה אלייך או לנחשקות שלך וכו'.
ובכל זאת את לא מפסיקה לבכות כי זה הפך לך את כל הבפנוכו. אבל- זה- לא- קשור- אלייך!!!!
מה תעשי עם הידיעה הזאת? מה בעלך יעשה עם השיתוף הזה?
חוזרת על השאלה- למה זה טוב?? איזה תועלת תצמח מפה?

מבינה ממש את הרצון "לדעת" ולכאורה שהכל יהיה בשליטה והדרך הראשונה להשיג שליטה היא קודם כל לדעת.
אבל יש לך פה הזדמנות להכיר את הגבולות של עצמך. לדעת מה להשאיר מחוץ לגדר כי זה רק הורס את מה שבפנים.
לדעת להרפות מהסקרנות. להשליט את השכל על הרגש.

(אצלי לדוגמה החלטתי שאני לא רוצה לדעת מה חמותי מספרת לבעלי עלי. שום דבר טוב לא צומח מהידיעה הזאת. רק חולשת הדעת)

זה בעצם התהליך שהיית מצפה מבעלך לעשות בנוגע למחשבות ומראות אסורים, לא?
לא כל כך מסכימהאין סוף לטוב
אני גם הייתי ממש ככה בהתחלה. אבל על רגשות לא טובים שלי. חושבת בשביל מה לספר? בשביל מה זה טוב? סתם להתבכיין שנפגעתי, והוא ייפגע/יצטער מזה? למה לספר על ספקות שיש לי אם זה עלול לערער לו את הביטחון בזוגיות?וכן להיפך, למה להתעניין על רגשות שליליים/נפילות/באסות שלו? גם אני חשבתי שזה רק סקרנות לא מועילה.
כשהוא היה שואל איך היה בעבודה (והיה יום מבאס!), הייתי עונה סבבה..יעבור..יהיה בסדר..
כשהוא היה לילה שלם על המחשב ומתתי לדעת מה איתו ואיך הוא מרגיש עם זה, לא שאלתי. קצת בקיצוניות אבל הרעיון.
והקטע שדווקא הוא זה שלאט לאט כיוון ועודד אותי לשתף, להתעניין. זוכרת שהוא אמר לי: מה, אנחנו שני שותפים לדירה שרק עושים כיף ביחד ומגדלים ילדים?! אנחנו זוג, וככל שרוצים קשר יותר מעמיק, הוא צריך להכיל את כל הרבדים, גם הפחות נעימים.
אז זהו, תעריכי מאד את זה שהוא בא ושיתף. תחשבי איזה וואו!! היה לו רגש נורא לא נעים והוא בחר לשתף *אותך* ולא אף אחד אחר! ובטח לא הסתיר או הדחיק. סימן שהוא סומך עלייך שתגיבי נכון ומכבד. סימן שהוא רוצה קשר עמוק ואיכותי❤️

לא אמרתי שכל שיתוף הוא לא טובאמאשוני
ויש הבדל מהותי מאוד בין שיתוף של גברים לשיתוף של נשים ובטח ובטח בנושא כזה.
האופי הנשי שלנו לוקח את זה למקומות שלא טובים בזוגיות. אני לא מומחית לנושא או משהו אבל זה מה שנראה לי נכון.
להשאיר לגברים את ההתמודדות עם היצרים הגברים שלהם.
אנחנו הנשים ישר מכניסות את עצמנו לתוך הסיפור וזה לא עובד ככה.
זה לא שאם מישהו נופל בשמירה אז אשתו היתה או לא הייתה או עשתה או לא עשתה ככה או ככה.
יש חלקים באישיות שנכון להשאיר מחוץ לזוגיות זה א ב שלימדו אותי בכניסה לזוגיות,
ולדעתי זה מהנושאים שעדיף להשאיר בחוץ
ייתכן שיש מקרים חריגים אבל לפי התגובה של הפותחת (לא נחשקת, בכי, מנסה לעזור לו) זה לדעתי תגובה נשית טיפוסית ולא מעידה על מצב שבו השיתוף הוא בריא.
אני לא מדברת על מקרים שיש להם השלכה על הזוגיות, אלא על נפילות שקשורות רק לאיש.
לתחושתי דברים כאלו גם אם יוצאים מהם הם משאירים איזה אאוצ' בלב שנשאר שנים וצף בעקבות טריגרים. איזו תחושה קטנה שאולי אולי אם הייתי מתאמצת זה לא היה קורה גם אם אלף פעמים יגידו לך שזה לא נכון.

"סימן שהוא רוצה קשר עמוק ואיכותי"- אפשר לומר זאת גם הפוך. אם בוחרים שלא לשתף בנפילות כדי להשאיר את המרחב הזוגי נקי וכדי להגן על האישה שלא תחוש תחושות מוטעות כאילו היא לא נחשקת זה סימן שרוצים קשר עמוק ואיכותי.
עקרונית את צודקתהשקט הזה
בפועל, זוג נשוי, גר יחד באותו בית, חולקים את אותה מיטה, אותו סלון ואותם מרחבים.
הסיכוי לגלות אותו יום אחד "בפעולה" הוא גדול.
ואז השבר עלול להיות יותר גדול כי םא רק הנפילה עצמה תכאב, אלא גם האמון.

יואו אני ממש מבינה אותך, זה קשה וצובטמחכה לישועה

כל הכבוד שיש ביניכם שיתוף, זה לא מובן מאליו, רואים שיש בינכם אהבה גדולה, את מקסימה וכדאי מאד ללמוד מהגישה שלך, רואים שהוא זכה ובגדול! תיהי חזקה! ותתפללי עליו.

איזה מיוחד מה שיש לכם! את יודעת להעריך את זה?חלונות
בלי להכיר אותך באמת, אני אומרת לך שיש לך אינטליגנציה רגשית גבוהה, כנות, רגישות, עין טובה, מודעות עצמית ומידות מאוד טובות - זה תנאי הכרחי לזוגיות חברית, ואתם בהחלט שם.

איזה כיף לך! איזה מקום מהמם להיות בו שנתיים אחרי הנישואין!

כתבו לך כאן הרבה. אז אני רק אוסיף ואחזק - נפילות בקדושה של הגברים שלנו לא שייכות אלינו בשום צורה! הן לא בגלל שאנחנו לא יפות, הן לא בגלל שאנחנו לא מספיקות, הן לא בגלל שחסר לו משהו בבית, הן לא בגלל שהזוגיות שלכם לא בסדר. הן לא!!!!!
מה כן? יצר חזק שעובד 24/7.
אז קודם כל, אפילו לפני ההבנה השכלית הזו, תחבקי את עצמך, תכאבי את הכאב, את הרגשות שזה מציף בך. אל תדחקי בעצמך להיות כבר במקום סולח, להבין אותו, להגיב בצורה שנראתה לך נכונה...קחי את הזמן לעבד את הפגיעה.

הלואי שהייתי יכולה לכתוב לך עוד חודש. אבל אי אפשר. אז כותבת עכשיו ותקראי כשאת מאוששת יותר:
דרך אחת להתמודד עם הנושא היא לבקש מהבעל לא לספר לך יותר על נפילות מסוג כזה. או לחילופין לכאוב את הכאב שזה מציף בך כל פעם ולהתגבר על זה יחד.

יש דרך נוספת, מצמיחה יותר בעיני. אני לא הייתי נותנת לאהובי להתמודד במגרש הזה, של התאווה החזקה הזו, לבד. מבחינתי יש לנו, הנשים, כוח עצום בידיים. ומה יותר טוב מלרתום את הכוח הזה לטובת הבעל??
בשביל להיות לו *לעזר* - צריך לצאת מהמקום הפגוע. שוב, הכי לגיטימי בעולם שאת מרגישה פגועה! אני כותבת לך לעוד שבוע/שבועיים - כשהכל יתמתן ויקהה קצת. שימי לב מה קורה עכשיו - בעלך היקר נפל. קורה כמעט לכל אחד. בצעד אמיץ וחברי הוא בא לשתף אותך. אם היה בא למשל לשתף אותך בקושי שלו בתפילה במנין/בלימוד תורה - הייתם יושבים ביחד וחושבים איך אפשר לעזור לו, מה הוא/את יכולים לשנות/לעשות כדי לגרום לו להתקדם. נכון? מנגד, לאחר השיתוף הנוכחי - נכנסתם לדרמה קטנה של סערת רגשות ופגיעה( לגיטימי! הכי לגיטימי בעולם!) שלך. עכשיו צריך לפייס, לבנות את האמון ביניכם שוב. להתקרב, להתנצל, להסביר....
יקרה, האנרגיות לא מופנות למקום הנכון! תאריך לך שאת מצליחה לעשות את ההפרדה הרגשית הזו. ואחרי שיתוף שלו בנפילה מהסוג הזה - את יושבת איתו, מצטערת בצערו. שואלת אותו אם הוא רוצה לחשוב על פתרונות/איך למנוע את הפעם הבאה. מחזקת אותו ששבע יפול צדיק וקם וכו' וכו'. את נמצאת שם בשבילו כמו שאת נמצאת עבורו בכל קושי. במקום להתעסק בפגיעה, בעלבון, בכאב שלך - אתם מתעסקים בנפילה שלו ואיך לעודד אותו להתחיל מחדש.


אבל, ואבל גדול - זה אך ורק אם את שם!! זה רק בתנאי שבאמת את נמצאת במקום שאת מרגישה שזה לא קשור אליך. שאת לא נפגעת. כל עוד את פגועה - קחי לך את הזמן והלב לעצמך❤️.


איך מגיעים למקום נקי ונטרלי מול הבעל בנושא הזה?
קודם כל לחשוב ולהפנים שזה לא קשור אליך! לכתוב פה בפורום ולשמוע את זה מעוד הרבה נשים - זה מצוין! תכניסי לך את זה ללב!
עוד דרך חשובה והיא גם בונוס שאת מקבלת על הרצון הכן שלך להיות לעזר לבעלך - בטחון עצמי, מאמי, ובכמויות!!!!!!
איך כ"כ מהר את לא יפה ונחשקת? איך? זה יושב לך אולי על נקודות חלשות קיימות?
יקרה. את אישה יפיפיה!!! מושכת!!!! נאהבת!!!! מספקת די והותר!!! - אלו דברים שאם *את* לא חושבת ומרגישה כלפי עצמך - לא יעזור לך אלף דיבורים ושכנועים של אף אחד! גם לא של בעלך היקר! יש לך פה עבודה של אהבה עצמית, דימוי עצמי חיובי, בטחון עצמי - לדעתי קריטי אם את רוצה להגיע למקום נקי מול הבעל בנושא הנפילות. (בלי קשר לשיפור איכות החיים שתרויחי.) יכול להיות שהעניין הנוכחי הציף אצלך נקודה חלשה שצריכה פיתוח בכל מקרה... אם כן הא לך כבר הרווח הראשון מהקושי הזה...

שיהיה לך בהצלחה והרבה כוחות🙏❤️
תודה על התגובה הארוכה אנונימית בהו"ל

את ממש צודקת, ביטחון עצמי אצלי זה משהו ממש מוחלש. לפעמים צריכה שבעלי יאמר שוב ושוב כדי שאקלוט ואאמין.

הלוואי שאצליח לעבוד על זה ולהצליח להתקדם בנקודה הספציפית הזאת ❤

וצריכה לפרוק קצת... אז לא חייב להגיב אפילו, רק כותבתאנונימית בהו"ל

אני צריכה חיבוק. חיבוק מבעלי. צריכה לחוש ולהרגיש בגוף את האהבה שלו. מרגישה שקשה לי להתגבר ככה על מה שקרה. 

זמן כל כך לא מוצלח. 

אחרי עוד טיפול שלא צלח, בכי, אכזבה, מחזור, ואז זה. 

ולא קיבלתי חיבוק. נשיקה. ליטוף. נחמה נפשית דרך הגוף. כל כך חסר לי. 

ויש עוד מלא זמן עד שאטהר. 

הוא כל הזמן אומר שהוא אוהב אותי ועוד מחמאות ומילים טובות, אבל לפעמים פשוט צריך לשים את הראש שלי בשקע בצוואר שלו שמיועד רק לך ולשכוח מהכל.

מכירות את זה?

 

אויש... חיבוק גדול אהובה!!!קמה ש.
בס״ד

גם אצלנו המחזור האחרון הגיע בעיתוי נוראי, כשממש הייתי זקוקה לנחמה. מבינה אותך ממש!!!

לבי תפילה שבקרוב כל חזית תסתדר על הצד המדהים ביותר שלה, ושלצד כל הטוב שתזכו לו בהווה גם תזכו לחוות את הסיפוק העצום על הדרך שעשיתם, על אף המכשולים הלא פשוטים.

שולחת לך מיליון חיבוקים, את גיבורה גדולה ממש 💗💗💗💗💗💗
את פשוט מרגשת אותי, איזו אישה, איזו אהבה יש ביניכםנגמרו לי השמותאחרונה

פשוט מרגש ❤

 

הכמיהה שלך ואיך שתיארת את זה "פשוט צריך לשים את הראש שלי השקע בצוואר שלו שמיועד רק לך ולשכוח מהכל",

וואו יקרה, צמרמורת, איזו איזו אהבה יש ביניכם, מדהים, מדהים!!!

 

ב"ה עוד ממש כמה ימים תיטהרי ותוכלו להיות יחד בקירבה שלמה,

אולי תחשבי על הימים הללו כימי האירוסין, ממש בשיא שלהם, ממש כמה ימים לפני החתונה - והנה, עוד שבוע וקצת החתונה תגיע! ותוכלי לחבק אותו ולשים את הראש בשקע הזה בצווארו שמיועד רק לך ואיזה כיף!

ואיזה כיסופיפ וכמיהה וגעגוע עזים - שיצרו בקירבה אפילו עוד יותר אהבה, עוד יותר עוצמות, עוד יותר ביחד!

ואיזו זכות זו, זכות עצומה.

 

ויחד עם זה,

הקושי הוא קושי.

והריחוק הוא ריחוק.

והאכזבה היא אכזבה.

מעוד טיפול שלא צלח.

מעוד מחזור.

מעוד שבר של הגוף והנפש.

 

והמילים שלו טובות ומנחמות ויקרות,

אבל החיבוק שלו עוטף אותן אפילו ביתר שאת,

ואת כה רוצה וזקוקה לחיבוק הזה!

 

אולי אפשר בינתיים להדפיס כרית מפנקת עם תמונה של שניכם שאת ממש אוהבת, או אפילו רק של בעלך היקר - וברגעים כאלו לחבק את הכרית חזק חזק?

לדמיין אותו, לחשוב עליו בראש, אולי אפילו לחבק את עצמך ולהרגיש אותו יחד איתך?

 

שולחת לך גם מכאן חיבוק גדול גדול ומוחץ-מוחץ

שתזכו שמהאהבה הגדולה הזו ביניכם יצאו גם פירות מתוקים וילדים אהובים ונפלאים ממש בקרוב ב"ה, וכמובן לכם ועבורכם - האהבה הזו שלכם תהיה שם תמיד בדרך לחזק, לרפא, לעודד, לתמוך, להכיל, ופשוט להיות.

 

בהצלחה זוג מקסים שאתם! ❤

מחפשת פתרון קסם לתינוק בן שנה מנוזל ומשועליעל מהדרום

לק"י

נשמע שיעול עם ליחה.

חוץ מלעשות עיסוי עם שמן זית ולהוריד מוצרי חלב.

וחוץ מלהלביש חם...

לא מכירה קסם...יש תרופות סבתאשיפור

מי אגסים

בצלים חתוך ליד המיטה

טיפת שמן איקליפטוס על החולצה/ כרית.

שמן אקליפטוס פותח את הנשימה. לא?יעל מהדרום

לק"י

האף שלו לא סתום ב"ה.

ומי אגסים- זה לבשל אגסים ולתת לו את המים?

ותודה!

אני חושבת שעוזר בכללי לייבש נזלתשיפור

ספריי של מי מלח באףקופצת רגע

תודה! זה עוזר לייבש?יעל מהדרום

הרופאת ילדים שלנוהשם שלי

נותנת טיפות פנסטיל בשביל לייבש נזלת.

תודה...לא רוצה לתת "סתם" בלי לשאול רופאיעל מהדרום

לק"י

בסוף זו תרופה במרשם. ולא סתם.

כן. אפשר גם לבקש מהרוקח ספריי היפרטוניקופצת רגע

זה ריכוז גבוה יותר של מלח.

אם את עושה לו אמבטיה חמה, זה בעיני זמן טוב לשים לו ספריי, האדים החמים פותחים את דרכי הנשימה.

כשהילדים היו קטנים רופאת הילדים שלנו טענה שחייבים לטפל בנזלת - לשחרר ולייבש, באמצעות ספריי מי מלח, אולי גם באמצעות אינהלציות אנחנו לרוב לא הגענו לזה - ואז זה מונע ליחה, שיעול, דלקות אוזניים וכל מה שקשור לעודף ליחה ונוזלים.

גם אני הבנתי שטיפות פניסטיל יכולות לעזור, זה נראה לי תלוי ברופא יש כאלה שיותר יתנו למקרים כאלה של צינון ויש כאלה שפחות.

אינהלציות מי מלחרקאני

לנו הרופאה הביאה גם איזה תרופה לאינהלציה

תודה...אין לנו אינהלציה. בדיוק זרקתי אחת ישנהיעל מהדרום

אני לקחתי משכנה האמתרקאני

זה מאוד עזר לנו

אני לשיעול לילדיםד' הוא האלוקים

יש לי תרופת סבתא שעובדת מעולה,

חותכים בכלי (אני שמה בחצי ליטר ח.פ.) בצל פרוס ומעל זה שופכים דבש,

שמים במקרר, הבצל מפריש נוזלים ונותנים לילד כף בבוקר ובערב.

הפעם הראשונה אחרי שזה עמד כמה שעות.

(בהתחלה אפשר לתת יותר)

רפואה שלימה.

תודה!! שכחתי מזה... אולי ננסה באמתיעל מהדרום

מהנסיון שלנועלמא22

ספריי מלח מאוד עוזר.

וכדי למנוע פצעים בגלל קינוח- לעבור למגבוני אף. אם יש כבר פצעים אז זה ממש כואב להשתמש בזה, אז להשתמש בטישו של קלינקס, שמתי לב שהוא מאוד רך יחסית לסוגים אחרים

אנלהציה עם מי מלח, טיפות פניסטיל/טינדן לייבושאמהלה

תודה לכן!יעל מהדרוםאחרונה

לגיטימי?אנונימית בהו"ל

הבת שלי עברה פרוצדורה רפואית לא נעימה יחד עם אשפוז של כמה ימים

חמי וחמותי מתקשרים שלושה ימים אחרי שהילדה כבר בבית

לגיטימי להתעצבן מזה?

הכי פשוט? כןעדינה אבל בשטח

גם אני הייתי מתעצבנת, אבל אולי אולי אולי, הם רצו לתת לכם להתאושש, אם את יכולה לחשוב בכיוון, אז תנסי..

קרה לנו בהרבה יותר גרועשואלת12

מאמינה שהם אנשים טובים ושכנראה לא רוצים להפריע..

בזמנו ממש נפגעתי ונהיית מריבה גדולה. לא מומלץ..

תמיד אפשר להתעצבןהשם שלי

השאלה מה לעשות עם העצבים.

אלו דברים שמאוד תלויים בדינמיקה המשפחתית ובציפיות שלך.

יכול להיות שהם בכוונה חיכו, כי לא רצו להכניס עליכם.

לצערי זה דפוס שחוזר על עצמואנונימית בהו"ל

אצלם

אז מראש על תצפיהשם שלי

או שתזמו אתם את הקשר.

אפשר גם לא לשתף אותם בכלל.

כןןן מזדהה מאוד ואני יוצאת מדעתי כשזה קורהדיאן ד.

היום אחרי כמה ימים מתקשריםאנונימית בהו"ל

אני לא עונה

שיתקשרו לבעלי

אני מאוד מבינה אותךדיאן ד.

אם זה עוזר לך,

לי נפל האסימון אחרי כמה שנות נישואין שהסטנדרטים המשפחתיים שאני מגיעה איתם זה לא הסטנדרטיים שלהם.

ואם לי זה ברור שכשקורה X חייבים להתקשר להתעניין

ושכשקורה Y חייבים לבוא לבקר וכן הלאה וכן הלאה

להם זה לא ברור, ומבחינתם אין ציפיות כאלו.

והקשרים קצת פחות הדוקים מצד אחד, מצד שני פחות תובעניים.

ויש לזה גם יתרונות.

לא יודעת איך זה אצלכם, אבל ככה אני חווה בצד של בעלי.

תודה ,זה בול אני מה שתיארתאנונימית בהו"ל

אני ומשפחה שלי מול המשפחה של בעלי

בעיני יכול לקרותחילזון 123

אלא אם כן הם כאלו שכל הזמן על הטלפון והואטסאפ. ואז היה הגיוני שיכתבו משהו וכו'

אולי לא רצו להפריע לכם?

אולי חשבו שכשיתאים לכם אז אתם תתקשרו או תתנו לילדה לדבר איתם?

הם כל הזמן על הפלאפוןאנונימית בהו"ל

פשוט לא בראש מעייניהם

לגיטימי להתעצבןנעמי28

אם זה הסגנון המוכר שלהם עדיף לטובתך להתאים ציפיות ולא לקחת אישית.

במצב כזה אני הייתי שולחת הודעה מעצמי

"עבר בשלום ב"ה, הכל בסדר או משהו כזה.

השאלה למה התקשרו אחרי 3 ימים.?ממתקית

אני גם כזו

גיסה שיולדת, אפילו אחותי

מתקשרת לברך ולאחל ושולחת מזל טוב רק אחרי יומיים שלושה.

כי מבינה שהן עמוסות ויודעת שכל העולם מתקשר ורק אני חסרה לה עכשיו.

רוצה שהאיחול והברכה יהיו במקום וראויים ויתקבלו. אז רוצה בזמן שאני יודעת שכבר אין את כל הטלפונים וכו...

במקרה שלך, אולי הם חיכו שתתאוששו ולא רצו להפריע? כשהם התקשרו זה היה קצר וקולע ולסמן וי? או אמיתי וכנה עם איחולים והתעניינות מהלב?

אני חושבת שתוכן השיחה חשוב יותר מעת השיחה.

שהתקשרו מוקדם מדי או מאוחר מדי?אמאשוני

😄

אני מסוג האנשים שאם מתקשרים אלי באותו יום אני מתחרפנת

צריכה ספייס ולהיות מרוכזת בילדה המאושפזת ולג'נגל עם הילדים שבבית וממש אין לי זמן לשיחות התעניינות ונימוסים.

לא תמיד אפשר לדעת מי מתאים להתקשר, ולפעמים יש עניינים ורוצים לשוחח בנחת.

עכשיו אני קולטת שזה לא 3 ימים מהניתוח, אלא מהשחרור.

בכל אופן, אולי יש פערי מנטליות, אולי חוסר תשומת לב, מבאס בכל מקרה.

העיקר הבריאות.

איך את אחרי האשפוז והחזאה הביתה? 🤗

שולחת איחולי החלמה, הרבה כוחו., וחזרה לשגרה.

כןעלמא22אחרונה

חווה את זה עכשיו מהמקום שלי- אני הייתי חולה שבוע שעבר (עדיין, סיפור ארוך), ההורים שלו ידעו על זה מיום שני, רק ביום שישי קיבלתי הודעה מחמותי. מאז כלום.

מאוד מזדהה

אצל מי שהבייבי היה צורח בנסיעה-באיזה גיל זה עבר?🫠בידיים פתוחות

צריכה קצת עידודים כי כבר נוסו כל הטיפים..

כרגע בן 3 חודשים וצורח מ day one מתחילת הנסיעה עד סופה, וכואב לי הלב עליו.

וכל נסיעה סיוט..

יודעת שמשתנה בין תינוק לתינוק..

ממש משתנהכורסא ירוקה.

אצל אחת עבר כשהפכנו את כיוון הנסיעה, אצל אחד כשהפחתנו את כמות הנסיעות באופן דרמטי

אצלי כשהפכנו את המושבמנגואית

אני משתדלת למשוך הרבה מעל גיל שנה נגד

וכשהפכנו זה התחלף בהקאות אצל חלק מהילדים ואז זה בכי קצר מאמצע הנסיעה עד שמקיאים

ולא לאורך כל הנסיעה...

מפסיקים להקיא אצלי בנתיים סביב גיל 5

יאוו.. את גיבורהיעל...

האמת שזה בדרכ בסדר לי. ההקאות..מנגואית

הגיל הקטן שצורחים ואי אםשר לדבר איתם הוא נורא ואיום

וואי וואי, קשוח.. תודה!בידיים פתוחות

לא מעודדתדרקונית ירוקה

אצלינו בגיל שנה וחצי בערך

אוי לאבידיים פתוחות

מאוחרררר

אצל הגדול רק סביב גיל שנהאחת כמוני

כשהפכנו כיוון.

השלישית גם היתה ככה בהתחלה. עבר כמעט לגמרי ב"ה סביב גיל 4 חודשים

חיבוק

וואי תודה!בידיים פתוחות

כתבו כאן בעבראפונה

לתחוב גרביים מאחורי הכתפיים של התינוק בסלקל ומגבת מגולגלת מתחת לברכיים שלו.

לא זוכרת מי זאת היתה אבל היא אפילו צירפה סירטון. שווה לנסות.

ניסינו, לא עבד לצעריבידיים פתוחות

באסהאפונה

אני חושבת שבגיל חצי שנה זה התחיל לפחותרוני_רון

בהדרגה

עד גיל שנה

חיבוק, זה סיוט סיוט סיוט סיוט

אצלנו לא היה שורד אפילו נסיעה של 2 דק בתוך השכונה, לאסוף את אחיו הגדול

אמאלה לבכות מלהיזכר...

יואו יואו.. תודה!בידיים פתוחות

בגיל מאוחר עבר...סליחה שלא מנחמתממתקית

גיל 2 ושמונה כזה אבל מאז שעבר הוא מטורף על נסיעות ובוכה כשמגיעים..."רוצה עוד באוטו עוד באוטו..."

מקוצוניות ולקיצוניות

2 ושמונה?? וואו 😟😟בידיים פתוחות

אין ספק שזה היה סיוט...ממתקית

מה שכן היום הוא מאוהב בנסיעות.

ובחזרה מהגן זה מה שמרגיע אותו ונכנסים לבית בנחת.

לא מעודדת, סביב שנה ואחרי תקופה שלאורוש3

הפחתת נסיעות ''בזכות'' הקורונה.

דווקא השארנו נגד הכיוון עדיין גם אז כי בעיקרון ההמלצה של בטרם זה שנתיים. וכבר לא בכה אז זה לא היה זה.

זה היה אבל פשוט סיוט... ניסינו כמה דברים אבל כלום לא ממש הועיל. בגדול כל נסיעה הכפילה כי עצרנו כל כמה זמן.

בע''ה יעבור לכם מהר.

בסביבות גיל שנהיהלומה..

עד גיל בערך 10 חודשים זה צרחות של החיים עד שנרדם.ואז מתעורר וחוזר חלילה.. יאו זה היה קשוח ממש.

אבל היה עוזר כיסא בטיחות במקום סלקל

הוא היה יותר רגוע. יכול להיות שלא אהב את הסלקל בכלל? אולי לא היה לו נוח... בכיסא שמתאים מגיל 0 היה קצת יותר מרווח..

וואי אמאלה.. תודה 🙏בידיים פתוחות

רק כשהפכנו את הכיסא...אביול

למפרע הבנתי פה מהפורום שיכול להיות שזה קשור לדלקות אוזניים... ובאמת לבת שלי היה הרבה דלקות אוזניים

מנסה להיזכר אבל דווקא לא מאוחרהרקולסיתאחרונה

מלא זמן נמנעתי מלנסוע כי זה היה מזעזע אבל אני חושבת שאחרי כמה חודשים היה שיפור משמעותי. לדעתי עד גיל חצי שנה עבר לגמרי.

מה עושים אם אין תורים לאוטלרסאונד?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני עם התקן.

הרופאה שהכניסה לי אמרה שאני צריכה אולטרסאונד חודש אחרי ההכנסה כדי לוודא שהוא במקום.

היה לי מלא עומס ותורים אחרים וחשובים יותר של הילדים וזה נדחה ונדחה.

ועכשיו סוף סוף אני מנסה לטפל בזה. השגתי הפניה מהרופאת משפחה (את ההתקן עשיתי אצל רופאה פרטית אז היא לא הוציאה הפניה), וכשניסיתי לקבוע תור ב*2700 היא אמרה שאין תורים בכלל.

נשמע לי ממש מוזר שאין שום תורים לאולטרסאונד בשום מקום... לא?

מי שענתה לי היתה ערביה שלא ממש הבינה עניין, אז אולי היה שם איזה חוסר הבנה? או שהרופא לא הוציאה לי הפניה מתאימה? אני מנסה להבין איך זה הגיוני שאין בכלל תורים, ומה אני אמורה לעשות...

וזה כל כך מתסכל לקבוע תוריםאנונימית בהו"ל

עד שאני בכלל מצליחה למצוא את הזמן להתקשר (בבוקר עובדת, אחה"צ עם הילדים, הבוקר הבת שלי חולה אז אני מנסה לנצל את הזמן...) וזה לוקח כל כך הרבה זמן. עד שעוברים את כל ה'ניתוב שיחות', עד שבסוף מגיעים לנציג ועד שהוא עונה (וכמה פעמים שבכלל אין מענה והטלפון מתנתק בשלב הזה), ואז לפעמים מגלים שצריך התחייבות בשביל שיהיה אפשר לקבוע את התור, או שאין תורים, וכדו'...

וגם כשיש תורים - להסביר את עצמי לנציגה (הפעם ערביה, והייתי צריכה לחזור על עצמי על כל דבר כמה פעמים כדי שהיא תבין מה אני רוצה), ואז למצוא מקום הגיוני שמקבלים בו (והיא לא באמת מבינה מה מהאפשרויות הגיוני בשבילי, ולא מתנדבת להגיד לי את כל האפשרויות הרלוונטיות, אז אני צריכה 'לסחוט' ממנה מידע ולבקש את כל האופציות שעולות בדעתי עד שמגלה מקום נוח שיש בו את התור שאני צריכה).

ורק להחזיק ראש עם כל התורים שאני צריכה לקבוע... אני צריכה להחזיק מזכירה רק בשביל זה...

זה אולטרסאונד רגיל אצל טכנאית?~מרמלדה

נשמע מוזר שאין תורים זמינים.

הייתי מנסה להתקשר שוב ומקווה שהפעם תענה מוקדנית אחרת.

ויש הרבה תחומים שאפשר לקבוע תור דרך האפליקציה ואז זה הרבה יותר פשוט.

קרה לי כבר שהתקשרתי שוב אחרי יום, ומוקדנית אחרת הצליחה למצוא תור פנוי בלי בעיה.

אני לא יודעת בעצמי מה בדיוק לבקשאנונימית בהו"ל

זה סה"כ אולטרסאונד פשוט כדי לוודא שההתקן במקום.

הרופאה כתבה הפניה ל'אולטרסאונד דופלקס גניקולוגי'. אין אפשרות לקבוע לזה תור דרך האפליקציה, רק בטלפון.

אולי זה בכלל טעות של הרופאה? למישהי פה יש ניסיון עם זה?

תתקשרי ישירות למזכירות של מרפאת נשיםעדיין טרייה

אצלנו אם יש הפניה לאולטרסאונד לא קובעים תור פשוט מגיעים והמזכירה מכניסה אותך.

תתקשרי לנציגת קשרי לקוחות במרכז בריאות האישהאמהלה

ומבינה מאד את סיפור הקביעת תורות...

מרגישה לפעמים שזו עבודה בפני עצמה

להתקשר למזכירות של המרפאות נשים הקרובהאיזמרגד1

ולברר אצלם מתי יש תורים ואיך קובעים.

אני לא בכלליתהשם שליאחרונה

כשאני קובעת תורים לאולטרסאונד, למעקב גדילה בהריון, בדרך כלל אני צריכה לקבוע 3-4 שבועות מראש.

קשה למצוא תור בטווח יותר קרוב.

אם אני אצטרך תור יותר מיידי, אני מקווה שאני אצליח למצוא ולא אצטרך ללכת למוקד.

זה מוזר שאמרו שאין תורים בכלל.

או שמי שענתה לך לא יודעת, או שצריך לקבוע מול המרפאה ולא דרך המוקד הטלפוני.

תנסי להתקשר שוב למוקד, או להתקשר למרפאה שבה אפשר לעשות אולטרסאונד.

התקשויות בבטן יכולות להיות צירים?…חמדמדה

ברור שכשזה יה יה זה אדע

נו כן

אבל קונספטואלית

היו לי בריקסטונים כבר

אבל מ9 וחצי כזה עד כה (אחד עשרה ארבעים) היו לי שש…

הבטן הולכת ונהיית קשה יותר ויותר (כל הבטן אבל, לא למטה או משו, כל איפה שהרחם כזה אז אולי זה לא אולי זה צריך כמו במחזור שזה רק למטה?)

ואז כמה שניית שזה חזק

ואז מרפה

אני אנסה לישון עוד מעט כי ניראלי זה הסימן הכי ברור חח

אבל עכשיו זה עומד לי בראש…

לפי מה שידוע לי זה סוג של צירים..כל הישועות

בשליש שלישי קורה לי הרבה..

תשתי הרבה מים ותהיי במנוחה

אה אין לי בעיה שזה יהיה צירים חח אני אמצע 38חמדמדה

אני לא מיובשת ודווקא היה יום בנחת

טוב נחיה ונראה

אני ככה משבוע 33הרמה

הלכתי להיבדק וראו פעילות רחמית

אמרו לשתות הרבה ולנוח

לא היתה פתיחה או משהו

אני לא מתרגשת מזה

פשוט מנסה לשתות כמה שיותר

ציר אמיתי מאוד כואב, אלו זו סתם הכנה

לפעמים לידה מתחילה מצירים "סבירים"יעל מהדרום

לק"י

וזה גם עניין אישי וכוח סבל.

אכןחמדמדה

אני ממש מרגיז אותי כזה כשאומרים לאישה בהריון כשיהיו לך צירים תדעי

כן ברור

השאלה היא לא על לידה פעילה דודה, אלה על ההתחלה…

לכולנו ברור שכנראה לא אלד בבית

אבל אם אני רוצה אפידורל אני לא רוצה להגיע בפתיחה תשע…

(לידה קודמת בפתיחה מלאה חשבתי שאני בפתיחה שלוש כי התקדם מהר… לא חשבתי לבקש עוד בדיקה, חשבתי שככה זה…)

חח אז אנחנו לא מדברות על אותם ציריםהרמה

אצלי הברקסטונים בכלל לא מורגשים

רק הבטן נהיית קשה

אבל זה לא מפריע לי לדבר ללכת , זה בלי שום כאב.

בצירים שמקדמים פתיחה יש הרגשה כאילו הגוף נשאב לתוך הציר, גם באלו של השלב החטטני, לפני פתיחה 3.

ויש כאב חד משמעית בצירים מקדמי לידה ולא מדומים. אבל ז כמובן רק אצלי

מה איתך??טליה א.

תודה❤️❤️ נע זה היה כלום הלכתי לישון עברחמדמדה

קרה לי גם בסוף ההריון האחרון- כמה שעות צירים ונעלםיעל מהדרום

בסדר יצא לטובהחמדמדה

יש לבעלי היום משהו חשוב מארבע עד חמש

אז אני אמרתי לריבוש"ע שהיום אפשר להתחיל צירים בארבע

ככה אעביר שעה עד שיסיים, גם אדע שזה משו, הוא יבוא נשים את האפרוחיות לישון עם חיבוק ונצא

נשמע לי תכנית מעולה

קאט ל

עוד שבועיים וחצי אני לוויתן 😂😭

האדם מתכנן וה'.....😉יעל מהדרום

ממשחמדמדה

בעזרת ה'

ילדתיאנונימית בהו"ל

ממש לא מזמן

מתחילת תשיעי היו לי צירים קטנים, התקשויות של הבטן + כאב קטן בזמן התקשות.

אבל זה לא היה סדיר

הרופאה בבדיקה בתחילת תשיעי ידעה להגיד שכבר יש צירים (לא מוניטור או משהו, רק הרכישה את הבטן), אבל בגלל שזה לא היה סדיר זה לא היה כל כך משנה

ופשוט באיזשהו שלב זה הפך להיות סדיר, כל ציר התארך ולא היה רק כמה שניות, וכשניסיתי לא הצלחתי לישון איתם וגם כשנרדמתי התעוררתי.

אז אלו היו הסימנים בשבילי לדעת שעכשיו זה באמת מוביל ללידה בקרוב ולא רק הכנה כללית של הגוף.

אז אם זה חוזר שוב, הייתי מתחילה מלבדוק כמה זמן אורך כל ציר וכמה זמן יש בין ציר לציר. זה נראה לי נותן מדד די אמין

בשעה טובה, מתי בסוף ילדת? איזה שבוע?הרמה

בפניםכנה שנטעה

בע''ה תכף מקווה אחרי לידה, איכשהו אני קצת אדישה לאירוע. אנחנו עסוקים עם הילדים ורצים מדבר לדבר ואין לנו ממש פניות נפשית או באופן כללי סתם פניות, בעלי יותר מתרגש ממני ובכל זאת מרגיש לי שגם הוא לא 100% שם.

כן הייתי רוצה איכשהו להפוך את הערב הזה למיוחד, בשבילו ובשבילי ולעורר בנו (בי בעיקר) יותר ציפייה והתרגשות. אשמח אם יש לכן רעיונות

מה "עושה" לך את זה?ברונזה

לי למשל פינוק טוב בגוף אם זה מגבת חדשה, קרמים, טיפוח של העור

ממש עושה לי תחושה של כייף והתרגשות

הייתי שומרת לקראת המקווה כאלה דברים חדשים ואז היה לי ציפייה

אולי להזמין אוכל שווה? לדעת שזה לכבוד האירוע

תחשבי מה משמח אותך בכללי ותשייכי את זה לאותו ערב, אולי יעורר את הציפייה

בהצלחה!

תודה! רעיון, אנסהכנה שנטעה

כיוון קצת אחרמבורכת

לא יודעת אם לזה התכוונת, אצלנו אחרי כמה לידות כבר ברור לנו שהערב הזה הוא לא ליל מקוה רגיל, ושנינו מוותרים במודע על הצורך בקיום המצוה. האזור עוד רגיש ועלול לכאוב, אני ממש לא שם פיזית ונפשית, גם טכנית זה לא ממש מתאפשר עם לו"ז לא ברור של ניובורן. מה שכן, אנחנו מתרגשים להתקרב אחד לשני פיזית, חיבוק ראשון אחרי הלידה, מתלהבים שנוכל להפסיק להסתבך באיך להעביר את התינוק אחד לשני ופשוט נהנים מהקירבה אחרי הפסקה ארוכה, אבל בלי ציפיות מעבר.

זהו האמת היאכנה שנטעה

חשבתי שאתרגש ואחכה יותר לחיבוק ולמגע רגיל בלי קשר למצווה ממש ומשום מה גם לזה אני די אדישה.. ממש בא לי לחכות לזה איכשהו

גם אני הייתי ככהרקאני

הייתי מידי עסוקה עם התינוק

והוא היה סביב הגדולה

ולא ממש התכוננו לזה נפשית ולא התרגשנו מספיק

תכלס בפועל כשזה בא זה כן היה מרגש

ולא הבנו איך הסתדרנו תקופה כל כך ארוכה לישון בנפרד

וואי טוב בע''ה שזה באמתכנה שנטעה

יהיה ככה טבעי וכיף בכל זאת

תודה על התגובה!

זה תמיד מבחינתי ערב מושקע ממש.דיליה

מרגישה שסוף סוף בעלי ואני נהנים מהלידה והחוויה מושלמת.

(פעם אישה הייתה טובלת לילה לפני הברית, לבל יהיו אביו ואימו עצבים)

מסכימה עם @מבורכת שלא תמיד מגיעים לדבכים אלא פשוט נהנים אחד מהשניה.

אני ספציפית יעדיף לצאת לאנשהו אם לא קר לניובורן.

מה שכיף שאני בחל‘ד ואז יודעת שלא אצטרך לקום בבוקר. ובעלי יעשה את ההוצאות ביום הזה גם אם אני כבר חזרתי לתפקוד וככה אני יכולה בכיף שלי עד שמרגישה בטוח.

תודה!כנה שנטעה

זו הסתכלות מהממת שזו שמחה שלמה על הלידה ביחד, באמת מוסיף לזה יופי והתרגשות!

אז מה נשתנה?והרי החדשה

למה פעם טבלו לפני הברית ועכשיו מחכים חודש וחצי?

זה לא שלא היה דימוםנעמי28

היה דימום ארוך אבל הוא נחשב דם טוהר.

אישה על פי תורה היתה יכולה לטבול 7 ימים אחרי הולדת בן ו14 ימים אחרי הולדת בת.

למרות שהיתה מדממת בזמן ואחרי המקווה זה היה נחשב דם טוהר שלא מטמא (כל דם שהיה יוצא במשך חודש אחרי טבילת לידה של בן וחודשיים אחרי טבילת לידת בת, לא היה מטמא)

בזמן הגמרא חכמים גזרו חומרות שהדם כן מטמא.

איזה באסה 🙈כנה שנטעה

ממש 😖נעמי28

סליחה על הכפירהוהרי החדשה

אבל לא הגיע הזמן לשנות את זה

יש משהו לא שפוי בגזרות האלו.

אחרי החוויה כזאת מטלטלת כל הריחוק הזה.. גם ככה קשה עם הטיפול בתינוק הכאבים ההורמונים, ואי אפשר לתת אפילו חיבוק. וואי זה אחד הדברים שהכי קשים לי

מסכימה ממש..טארקו

צריך סנהדרין בשביל זה..

אמן שכבר יהיה!והרי החדשהאחרונה

קופץ לכולן אותו הדבר.. אני כבר חצי שעה נקרעת מצחוקיעל...

ונהנית ממש להיזכר בניקיות ישנות וחמודות.

וואי, אחד השירשורים השופכייים

אצלי לא קפץהשם שלי

מעניין... גם פעם קודמת כמה אמרו שקפץ להם אותו הדבריעל...

בכל מקרה- @מתואמת , קבלי דש מצחיק:

(אגב, יש כאן גם דש לקרן הפוך, שבטח עדיין מסתובב פה בשם אחר... קצת מצחיק לגלות שמה שהוא כתב זה שכדאי להיזהר כי כל המידע בפורומים נשמר לתמיד..)

יכול להיותהשם שלי

שלכל מי שקופות, קופץ אותו הדבר.

אבל לא לכולם קופץ כל פעם.

😅😅😅 איזה חמוד להיזכר בזה!מתואמת

נו, זה עוד שנתיים מעניין אם באמת היא תקרא את זה🤭

יופי. במקום לעשות דברים, קראתי את השרשור הזה🤣יעל מהדרום

לק"י

תגידו- מה הקטע שבחלק מההודעות במקום תוכן בתוך ההודעה מופיעה פרסומת או רצף סמיילים?!

גם אצלך זה ככה??רקאני

ודווקא בהודעות שנראות הכי מעניינות 🤭

אלה עם התגובות הכי דרמטיות

אמאלהה מה עשית לייירקאני

פתחתי את זה בשיעור

וכל שניה אני מחייכת פה לעצמי מתאפקת לא לצחוק

מקווה שהמרצה לא נעלבת חחחחח

דמעתי מצחוק שנהב

מה זה אני בעבודה לא מצליחה להתאפק מצחוקפרח חדש

אין מצב אני נראית משוגעת צוחקת עם עצמי ככה 🤣🤣🤣

סוגרת את השרשור לקרוא אותו בבית

תגידו רק לי יש משתמשים שבשרשורים האלהלפניו ברננה!

לא מופיע תוכן בהודעה אלא תמונה של מודעה על הפגנה?

גם לי זה ככהרקאני

מודעה על אהוביה

גם ליאנונימית בהריון

ודווקא בהודעות שנראות הכי מעניינות

גם אצלי. או רצף סמייליםיעל מהדרוםאחרונה

יאוש.רוצה עוד

אני מאד רוצה עוד ילדים. אני בגיל לא הכי צעיר כבר. בעלי הרבה שנים התנגד, בסוף הסכים שנפסיק למנוע, אבל עדיין לא רוצה אלא אומר; מה שה' רוצה...

הילד/ה הכי קטנים כבר די גדולים.

אני יודעת שזה ממש הזמן האחרון. ואני לא נכנסת להריון בינתיים. בעבר נכנסתי די מהר. המניעה לא הייתה הורמונלית. נכון שהגיל מתבגר אבל בכל זאת...

ברוב החודשים אם לא כל האחרונים כנראה היינו יחד סביב הביוץ. עשיתי בדיקות בסיסיות כמו פרופיל הורמונלי ומעקב זקיקים וב"ה תקין. גם בעצמי עברתי התנגדות לדבר, ועשיתי טיפול לגבי זה, עד שעכשיו אני באמת באמת רוצה מכל הלב. וזה לא קורה😭😭😭

כבר חודש שני מאז שאני מרגישה סופסוף שאני באמת שם.

קול חיצוני אומר לי עזבי, יש לך כבר משפחה. הרבה יותר קטנה ממה שחשבת, אבל משפחה. הילדים הקטנים כבר גדלים, שחררי, תהני מהחופש וצאי לשלב הבא בחיים.

אבל אני פשוט לא שם. סובלת מכל רגע, ומרגישה או אפילו יודעת, שאמורים להיות לנו עוד ילדים במשפחה, ואני לא יכולה ולא מסוגלת להתקדם.

בעלי לא בקטע של טיפולי פוריות, מרגישה שמיצינו נסיונות אפשריים. הפער בין הקטנים שלנו להריון שיהיה הולך ונהיה עצום, בחיים לא פיללתי כזה פער. הגיל שלי גם מתקדם.

מרגישה בין הפטיש לסדן. ולא יודעת מה לעשות. בא לי לצרוח ולבכות, ולבעוט. וללכת לישון לעולם.

מרגישה גם, שאת כל ההתפתחות וההתקדמות שלי המקצועית והאישית, אני עוצרת כי מבחינתי עוד מעט אני בחופשת לידה... ואז מגדלת קטנים... ורק כשאסיים אוכל באמת להתקדם ולהתמסר לשלב הבא.

אבל אני תקועה בשלב המעבר. ולא יודעת מה לעשות עוד.

החלק הכי כואב, זה שאני עוברת את זה לבד. אין אף אחד שיודע, וגם בעלי היקר, לא פרטנר לכאבי לב שלי... כי מבחינתו הכי טוב ככה... אז לא משתפת אותו כמעט.

ויום יום, חודש חודש, אני בעצם בדבר הזה, לבד. בתקוות, באכזבות, בניתוח סימנים ופרשנותם, בתפילות, בסגולות, בטיפולים אישיים, בהתרסקות, ברכבת הריםםםם. כבר שנים.

יש חברה ששיתפתי קצת בדברים של הטיפול. אבל לא מתאים לי לשתף בכל טבילה, וכל תקווה, וכל ביוץ.

וכל פעם אני אומרת וואו טבילה בפורים, איזה מיוחד, ודאי יהיה מטבילה כזאת תינוק מהמם והריון ניסי.. כנ"ל פסח, ושבועות וראש השנה... הנה עכשיו אין שום דבר מעניין.

ולא ברור לי בכלל איך הלב שלי עוד אופטימי ומקווה, וכל חודש אני מרגישה שהנה זה זה, זה בטוח זה.

כולל החודש הזה, שהיו לי תחושות מטורפות של הריון, וקצת בחילות, ורגישות פסיכית בחזה (עדיין יש).

ושוב אמרתי הנה הנה זה קורה. עשיתי היום בדיקת הריון ויצא שלילי. נכון שהפעם אני יודעת רק טווח של שבוע שבו היה הביוץ ויתכן שעוד לא עבר מספיק זמן, וכאילו קיים עוד סיכוי.

אבל די נמאס לי להיות פטתית. לחפש באור שמש ופנס פסים לא נראים. זה יצא שוב שלילי. ואני גמורה.

ולא יודעת איך להמשיך מכאן.

בא לי רק לישון.ואני לבד בעולם בזה.

ולא, אל תשכנעו אותי לרדת מזה. אין פה שם דבר רציונלי או הגיוני. ואני לא מסוגלת להפרד מזה.

מרגישה שאני רשמתירק אמונההה

לא יודעת מה להגיד איתך באותה סירה… מאחלת לנו בשורות טובות בקרוב

אמןןןןןרוצה עוד

דחוף

וואו ממש הרגשתי את הקושי, הציפייה, האכזבה והבדידותשיפור

מעלה רעיון בעדינות, לא יודעת אם נכון בשבילך כרגע. אולי להשאיר את זה בידי שמיים? כשה' ירצה הוא ייתן, ובינתיים להתקדם מבחינה אישית ומקצועית, ובעזרת ה' כשיגיע תראי איך לשלב את הדברים...

תודה רבה לךרוצה עוד

הייתה לי מחשבה כזו שהשתעשעתי בה, אבל בסופו של דבר אני שואלת את עצמי עד מתי זה בכלל יהיה רלוונטי? הרי הגיל עולה, הפער העתידי גדל... אם אני עוד רוצה לעשות משהו זה עכשיו.

מה גם שאני כן צריכה להיות באיזה מעקב של מתי הביוץ כדי לדעת מתי תקופת הטהרה ואיך לסדר אותה.. קשה בסוף להתנתק ולהתעלם מזה.. ובאותו האופן, לא לדאוג להיות יחד סביב הביוץ (אצלי הוא רחוק מהטבילה אז זה גם ענין)

רק לגבי הפער- הייתי משחררתשיפור

מכירה משפחות עם פערים גדולים, וזה יוצר קשרים שונים אבל לא פחות אוהבים ומיוחדים.

לגבי שאר הדברים זה באמת מורכב... בהצלחה!!

משתתפת איתךאור עולה בבוקר

מזכירה לי מאוד את עצמי ...עם הציפייה הגדולה כל חודש שיקרה נס . הסיפור שלנו דומה ...

גם אני מוטרדת מהפער שגדל בין הקטן להריון חדש... ותוהה לעצמי איך יהיה לקטן לגדול בנפרד מהאחים שלו. אין לי תשובות. משתדלת להתפלל, להודות על כל הטוב הקיים, לחשוב עוד ועוד על השתדלויות שאפשר לעשות כמו לחפש עוד ייעוץ וכד'. והשאר להשאיר בידי שמים . אבל זה ממש בוערר בי 💖ממש מבינה אותך .

מברכת אותך שה' ימלא במהרה משאלות ליבך לטובה!!

אמן ואמןרוצה עוד

תודה על ההזגהות, הלוואי וה' יברך אותנו בקרוב🌹

קשוחאורוש3

השאלה אם יש מה כן לעבוד מול הבעל איכשהו. וכן לעשות בדיקות בסיסיות (כולל זרע, זה בייסיק). כי זה כרגע את באפלה של הספק. יכול להיות שאם תדעי משהו שאפילו יגרום לכם להחלטה משותפת לוותר, תיהיה במקום יותר רגוע מאשר כל הערפל הזה. או שלא, לא תמיד ברור. אולי הוא יסכים להיות איתך במשהו יחסית מה''קל'' נגיד הזרעות או אפילו תזמון יחסים בדיוק לביוץ עם מעקב זקיקים וקצת תרופות, להגביל לכמה. לא יודעת, הייתי מתחרפנת לא להבין מה הולך בכלל. לא שזה בידיים שלנו בכל מקרה ועם כל תוצאה שלא תהיה, אבל במידת הכלים שיש לנו בעולם הזה בכל זאת. וגם אם הוא לא במאה שלם והוא מוכן לעשות איתך תהליך כלשהו, בהחלטה משותפת (אפילו אם חלילה כן מוצאים משהו ומחליטים לא להתערב אקטיבי ולשחרר), לפחות יוריד את הלבד וחוסר הוודאות הנורא הזה.

אגב עזבי את הפסים הדפוקים האלה. תעקבי אחרי ביוץ ותעשי בטא. מניסיון.

תזמון יחסים אני עושה לבדרוצה עוד

(בגדול יודעת מתי הביוץ, בכל מקרה משתדלים יום כן יום לא עד שבוודאות יודעת שעבר- עושה בדיקת דם לודא במידת הצורך). כלומר אני ממש על זה. הוא לא מודע. מבחינתו אני פשוט טובלת ואנחנו יחד...

לגבי תרופות, שאלה אם הוא יזרום, זה מעלה סיכוי להריון מרובה עוברים. אני בעד,כן? אבל נראה אם בעלי יאהב את הרעיון. הייתה לי מחשבה בעבר לנסות לעשות הזרעה ואז דרכה כבר תהיה בדיקת זרע. מזמן חשבתי על זה. בזמנו- הוא לא היה בעניין. מתלבטת אם לנסות ללכת לשם. (ויש לדעתי סיכוי שיש בעיה כזאת, מעדיפה לא להכנס לסיבה למה).

לפני קרוב לשנתיים נכנסתי להריון תוך כדי מניעה שנפל ממש מיד, זה כן קצת מעודד אותי. אבל לא מספיק. רוצה ילדים בריאים ושלמים🙏🏽

נראה לי שבאמת הכיוון עכשיו יהיה שיחה על המקום שלי מול זה ואז נראה מה יזרום לעשות. היתה לי מחשבה גם אולי ללכת לאיזה רב גדול.

בגדול היוםאורוש3

מנסים מאוד שלא יעלה סיכוי למרובה עוברים. רצו לבטל לי פעם הזרעה בגלל כמה זקיקים. אבל בסוף עשו.

לא מאמינה שיתנו הזרעות ושום דבר בלי בדיקת זרע בכל מקרה זה דבר שצריך לעשות...

ממש בהצלחה בהכל וגם מול הבעל הלוואי שיצליח לך לגייס אותו לפחות לבירור קל.

אולי אפשר להתחיל בלשתף במה שאת עושה?שיפור

שיתחיל להבין כמה זה חשוב לך ותהיי טיפה פחות לבד בסיפור הזה. לדעתי עצם ההסתרה יוצרת איזשהי מחיצה❤️‍🩹

וואי איזה כאב.רק טוב=)

כשהלב רוצה זה משהו שאי אפשר להסביר..

בעז"ה תפילות!

את יכולה ללכת לרופאת פוריות, בלי הבעלפרח חדש

שתבדוק יותר לעומק את הדברים

הי יקרהוהרי החדשה

בעלך יודע על הרגשות שלך?

אם הוא לא מתנגד לילד אולי שווה לשתף אותו כמה הרצון הזה עמוק אצלך ולשאול אותו אם אולי בכל זאת יהיה מוכן להתחיל טיפולים?

טיפולים זה חוויה לא פשוטה אבל בעיקר לאישה. בסוף המעורבות של הגבר נגמרת בלתת זרע פעם אחת וזהו. (אולי פעמים כי פעם אחת לבדיקה)

אם הכמיהה שלך כל כך גדולה אולי הוא יצליח להיות שם גם

מבינה אותך מאוד מאוד

חיבוק גדול ואמן שתהיה לך ישועה מהירה

ועוד משהו אחד, אם בעלך פחות כתובת לשיתוף הזה, הייתי מוצאת מישהי אחת שתהיה,

אפילו מטפלת טובה שתתמוך בך בתקופה הזאת

רוצה לדייק קצת יותר לגבי מעורבות הגברוהרי החדשהאחרונה

התכוונתי כמובן למעורבות טכנית. רגשית ודאי שזה משפיע על שני בני הזוג