זה מה שהופך דבר למעניין

אם הוא טריוויאלי הוא לא מעניין

אם זה שטויות, זה לא מעניין

אם יש בזה הגיון אבל זה לא טריוויאלי, זה מעניין

וזה ממש ממש לא טריוויאלי, ונשמע כמו שילוב של הרבה הנחות ומחשבות על נפש האדם ששולבו למסקנה מגובשת

אני רוצה לשאול משהו על זה אבל זה יסטה מהנושא של הפותח, אז אני רק מזכיר לעצמי לשאול בהמשך..

אדם שיש לו חסך של אהבה,

או אדם שיש לו חסך מחוסר הכרות עם בני המין השני,

או אפילו סתם אדם שהרצון לזוגיות אצלו כל כך עז שזה גורם לו להתחבר ולהתקדם ממש מהר. זה בעצם מונע ממנו את האפשרות לבדוק שבאמת יש פה כימיה וחיבור, כי הצורך שלו באהבה גורם שכל בת שקצת תחייך אליו תכבוש אותו.

(דומה למה שנכתב פה אני חושב שנגעת בנקודה - לקראת נישואין וזוגיות, וזה צץ כמה פעמים בשרשור הזה)

אני רוצה להתחתן ולכן יהיו מספר מסויים (רב או מעט, זה לא משנה) של בנות שיעררו בי את  הרצון הזה במידה מסויימת.

קל מאוד לומר לבנאדם "יש לך בעיה בגלל שאתה X Y Z" אבל כמו שאתה מעיד בצדק - זה לא עוזר בכלום.

הפתרון לכל דבר -מודעות - מה גרם לי לחשוב שהיא מתאימה לי? החיוך שלה? הייחוס שלה? היחס שלה כלפי? הערכה האישיותית שלי כלפיה? 

אף בנאדם לא צריך להרגיש אשמה או תחושה רעה בגלל שמתעורר בו הרצון המקסים הזה. ממש ממש ממש לא.

להיפך - זה טבעיות, בריאות.

ככל שאדם יש בו יותר כוחות - כך יש צורך להגביר את המודעות העצמית של עצמו כלפי הצרכםי והרצונות השונים שלו.

אבל אני כן חושב שיכולה להיות פה בעיה (לא בעיה בעצם זה שהוא רוצה להתחתן, אלא זה שהוא רוצה להתחתן יכול לגרום לבעיה..)

לגבי תוכן הדברים -

עומד בחור אחרי כמה וכמה פגישות וחושב לעצמו מה הוא מרגיש.

כלומר, הוא כבר הרבה אחרי הבדיקות של הפרמטרים הטכניים יותר שהוא יודע שחשובים לו. עכשיו הוא בשלב של השאלות שנוגעות יותר לרגש.

והוא אומר לעצמו: וואללה, ממש כיף לי בחברתה!

הוא מתבונן ושם לב שמאוד נחמד לו בחברתה, והוא ממש מצפה לפגישות אתה, ובכללי היא משרה אצלו אווירה נינוחה וביתית. 

וברגע הראשון זה נשמע מעולה, וכל אדם יגיד לו שאלו בדיוק הסימנים שאומרים ש'זה זה' ויאללה אירוסין.

אבל כאמור כאן מגיע החשש שהתחושות האלו מגיעות בגלל הצורך שלו בקירבה ואהבה וכו' כנ"ל.

מה שאני מנסה לומר זה, שבאופן כללי אני לגמרי מסכים שמודעות היא הפתרון. אבל כאן שמדובר ברגש נטו אני לא מצליח לראות שאפשר לנתח ולהתבונן עמוק יותר ולהגיע למסקנה 'מה גורם לי להרגיש נינוח בחברתה' או 'למה כיף לי כשהיא מסתכלת עלי עם המבט המסוים הזה שלה'. 

אתה צריך לתרגם את הרגש והמוכנות לחתונה, להבנה שאתה מוכן לקבל את הצד השני על חסרונותיו, מגרעותיו ובעיותיו.

ואחת מאותן בעיות היא הצורך המזר לכך וכך זמן להחליט.

וכאן יש עוד בעיה שגם אליה תגייס את אותו רגש מוכנות, לזה שיש לך אמון מלא בצד השני. בדיוק כמו שאתה מוכן להפקיד את עתידך בידיה כבר עכשיו, תן בה את האמון שאתה לא מחכה סתם.

ובינתיים תשתמש בזה שאתה סגור על הקשר, כדי לעודד ולחזק אותה, להראות את הצדדים החיוביים שלך - כי אתה כבר החלטת ואתה מוכן להשקיע בה.

יכול להיות שאתה בעצם מתייחס לסיפור טיפה שונה - יכול להיות שאת כל מה שאני אומר כאן אתה כבר יודע, אבל אתה אומר שבעצם כבר התייאשת. התרגלת לזה שמורחים אותך ובסוף אתה מקבל תשובה שלילית. ואז הסיפור הוא לפתח תמימות נאיבית.

אבל אני מתרשם שזה לא מה שאתה מתאר, אלא המקרה הראשון. בהצלחה.

וואי שאלה מעולה... לא שיש לי תשובה אבל מסקרן אותי לחשוב על זה...

אם במקרה יצוץ לי משו, אשתדל להגיב..

אולי כדאי לחשוב מה תופס אצלך מקום בלב -

הקשר עצמו בהווה 

או

הצפייה העתידית מהקשר.

שימת לב לדבר הזה היא נראת לי חשובה. אולי יכולה לאפשר להיות מרוכז בקשר עצמו ביחס מאוזן לרצון העז שלך (ושל כולנו) להתחתן

אבל זה הרבה יותר מעבר לרגש סתמי. הרצון לזוגיות עמוקה ולחיים משותפים הוא רצון כ"כ עז ויש אנשים שהוא מתבטא אצלם (ולכולנו במידה כזו או אחרת) בחיבור מהיר לאנשים שונים.

אני רואה את עצמי כאדם עמוק ומורכב.

כמה מזה יכול אדם זר לתפוס מפגישות של שלוש שעות, פעמיים בשבוע, כפול ארבע שבועות?

אני באמת לא מצליחה להבין אנשים שמתארסים תוך פרק זמן כזה. אני מרגישה כאילו בקושי מגרדים את קצה הקרחון.

אם עברנו את החודש הראשון, מבחינתי זה אומר שיש פוטנציאל. אבל אני זקוקה לזמן לבחון את הפוטנציאל הזה. לנסות לתפוס קצת מהעומק והמרכיבות של האדם שמולי, ולראות אם העולמות שלנו איכשהו מסתנכרנים לעבוד ביחד.

קצת כמו חברים בכיתה חדשה. ביום הראשון של הלימודים מנסים להבין מי נגד מי, אבל לוקח זמן עד שנוצרים קשרים חברתיים.

זה לא עניין של למרוח את הצד השני. זה להגיד שזה לא לגמרי לא, אבל זה גם עוד לא לגמרי כן. אני רוצה עוד זמן כדי לפגוש אותך שמעבר לספספל. איך אתה תופס ומתמודד עם דברים שונים.

(וזאת גם איזושהי רתיעה שיש לי משדכנים - כמה ממני אתם מצליחים לתפוס מפגישה קצרה? ועוד להתאים את זה לעוד מישהו שפגשת ככה?)

כן הייתי אומרת שזה תלוי בכמות ועומק הדייטים וכן מבינה מצב שהגיוני שיתארסו אחרי חודש... אבל אצלי בכל אופן אף פעם לא הרגשתי אחרי פרק זמן כזה ואפילו חודשיים לחתום שאנחנו בתוך הקשר ומכירים עד הסוף אחד את השני...

קשור כנראה למורכבות של אנשים... 

אני חושבת שזה הרבה קשור גם לאופי (והלוואי והיתי מהז'אנר הזה)

יש אנשים שיוצאים לדייטים ופשוט מחפשים בסיס טוב ופוטנציאל לעבודה משותפת.

הם נמצאים במודעות מאוד גבוהה שחתונה זה עבודה ולכן לא מצפים לטרראם גדול לפני.

ולכן גם הם יכולים להחליט לחיות את חייהם עם יותר מבנאדם אחד וזה גם יקרה להם מהר יחסית.

אגב, זה נוגע גם במה שכתוב פה בפיסקה הראשונה - לי עולות כמה שאלות שעד היום לא הבנתי אותם - לקראת נישואין וזוגיות

שיכול להיות שהפי צודקת וזה 'התאהבות ברעיון של חתונה'

אבל יכול ממש להיות שזה קורה פשוט כי בנאדם מגיע בראש מאוד ממוקד עבודה לקראת הקשר ופשוט מחפש בסיס טוב

זה לא עניין של טוב או לא, זה עניין באמת של אופי לדעתי...

וכן, לפעמים גם זה פשוט ניסים וחיבור פסיכי שאי אפשר להסביר.

זה קצת יותר מורכב מזה, אבל כן, זה חלק מההסבר

וגם זה רק כדי לאזן קצת - לקראת נישואין וזוגיות

הנקודה היא שאדם שיודע מה הציפיות שלו מהזוגיות, מחפש מישהי שאיתה יהיה לו בסדר, ואז הוא מפתח רגש אליה.

הוא לא צריך להכיר את כל מכלול האישיות, כי זה לא רלוונטי מבחינתו. הוא יאהב אותה בלי קשר לסוג המוזיקה שהיא אוהבת או לזה שהיא כן או לא אוהבת מסיבות הפתעה. עם הזמן הוא לומד להכיר את כל המכלול של האישיות, אבל כל מה שהוא לא סיבה לפסול הוא גם לא סיבה לעכב את ההחלטה. ולכן ההחלטה יכולה להתקבל די מהר.

לשאלה איך בן אדם מתמודד עם אכזבה, למשל, יש המון משמעות כאשר הוא צריך להתמודד עם אכזבה. אבל כאשר אני מתלבט אם להתחתן עם מישהי או לא, השאלה איך היא מתמודדת עם אכזבות היא לא ממש רלוונטית. השאלות העיקריות הן איך אנחנו מסתדרים ביחד ואיך כל אחד מאיתנו מרגיש בנוכחות השני, מה השאיפות והתכניות שלנו והאם נוכל לנהל בית משותף. כל שאר מרכיבי האישיות לא משנים את ההחלטה, ולכן בהקשר הזה הם לא נצרכים.

אם קרה לך עם יותר מבחורה אחת שתוך חודש היית בשל לחתונה משמע שאתה לא באמת היית בשל לחתונה

כיו שלא יתכן שכמה בחורות הן הזיווג שנקבע לך והוכרז עליו 30 יום לפני שנוצרת

נכון?

הבהרה: אני חרדית ואני וכל משפחתי התארסו אחרי הכרות של גג שבועיים וכולם שמחים ומאושרים

לא זר לי הקטע שאדם יודע ומזהה התאמה בזמן קצרצר

אם לא היית כותב "בדרך כלל" אלא מדבר על בחורה אחת ספציפית אז הייתי אומרת לך שאם היא אשתך העתידית אז אתה חייב לתת לה זמן וסבלנות, בדיוק כפי שתתן לה בעתיד אחרי נישואיכם

יש גם כמובן עיצות מעשיות לסייע לבחורה לראות ולהרגיש את מה שאתה כבר רואה ומרגיש ביניכם

אבל שוב, כתבת "בדרך כלל" אז זה חשוד...

מקווה שהועלתי!

אכן יש פה הרבה אנשים חכמים שאומרים דברים חכמים! אהבתי ממש!

את באמת חושבת שכל החרדים שמתארסים תוך שבועיים *מרגישים* בשלים בגלל שזה הזיווג שלהם?

איזה מוזר, שאנשים שגרים בחברה שבה מתחתנים מהר מוצאים את שורש נשמתם מהר, ואנשים שלוקח להם שנים מוצאים את שורש נשמתם לאט...

אמרתי שזה לא זר לי להתארס זריז

כלומר שאני מבינה מאוד אדם שאומר על עצמו שהוא מוכן מהר יותר מאחרים

ואולי אפילו הייתי יכולה לייעץ לו כיצד לקדם לכיוונו את הצד השני

לו רק היה באמת מוכן מהר מאחרים

אלא שבגלל הניסוח שלו, כפי שאמרתי, דומני שאולי הוא דווקא לא מוכן מהר מאחרים

ורק טועה לחשוב שהוא מוכן

עכשיו ברור יותר?

אם נניח שאותם קרובי משפחה שלך היו מבטלים את אירוסיהם, את חושבת שבפעם הבאה היה לוקח להם שלשה חודשים ליצור קשר, כי רק בפעם הראשונה זה היה שורש נשמתם? ואם הם היו מבטלים וחוזרים להתארס פעם שניה ושלישית ורביעית?

בקיצור, ההנחה שאם זה קורה לו יותר מפעם אחת אז אין סיכוי שזה שורש נשמתו ולכן הוא סתם מדמיין את הרגשות - זה פשוט טיעון לא הגיוני

מקווה שהשואל כן הבין אותי

לשאלתך - בא נבין צעד צעד:

אני לא עוסקת בקבלה וכאלה

פשוט מניחה שיש לכל אחד את האחת שלו

בדייטים/ שידוכים הוא פשוט מחפש אותה

שידוך שבוטל או זוג שנפרד זה מעיד למפרע שהם לא נועדו זה לזו

עד כאן אנחנו מסכימים או שלא?

לכל אחד יש מצוה להתחתן

הוא מחפש מישהי שאיתה הוא יצליח להקים משפחה

אם הם לא התחתנו, זה ממש חבל אבל לא מלמד כלו

לא בטוחה שהבנתי פשוט

אני יכול לקבל שבפועל, למפרע, נאמר אם התחתנתם כך ה' רצה" אבל זה לא אומר שיש משמעות לרצון הזה 

אני אדם נורא לוגי

אמרת שמה שאני אומרת "לא הגיוני"

אז בוא נייצר מהלך ונבדוק

אם נסכים שלכל אחד יש את האחת שלו

אז

בשידוכים/דייטים הוא פשוט מחפש אותה

איך ידע שמצא אותה?

אם הוא XXX (=מרגיש ש"זה זה"/אוהב אותה/ מה שרק תרצה)

ואז

הוא צריך להתחתן איתה

ובהפוך: אם הוא XXX אז הוא מצא אותה ואז הוא צריך להתחתן איתה כי היא האחת

מה קורה אם הוא XXX לחתול רחוב?

לפי מה שכתבנו למעלה הוא אמור להתחתן איתו

או - להבין שXXX זה לא סימן לחתונה!!!!!

תחליף חתול רחוב במירי/ דפנה/ אביבה/ ...

כלומר אם הבחור השואל היקר מרגיש בשל לחתונה כי XXX עם יותר מבחורה אחת

ואם לא סביר שהוא אמור להתחתן עם יותר מבחורה אחת

אז סימן שהוא מזהה את XXX בטעות כסימן לחתונה וזה פשוט לא סימן לחתונה

(למשל, יתכן שהוא פשוט אדם מדהים ביחסי אנוש ויש לו לב גדול להכיל כל מיני אנשים)

ככה מוכיחים בתחום שממנו אני באה טענות לוגיות, אז זה וודאי מאוד הגיוני

כל השאלה היא ההנחה בהתחלה, האם לכל אחד יש את האחת שלו

אם אנחנו חלוקים בזה אז באמת יהיה קשה לי לשכנע אותך כמובן (למרות שזה דבר שכתוב מפורש בספרים אז אני תוהה איך אפשר לחלוק אבל אולי אני לא יודעת מספיק, אבל זה דיון נפרד אז נראה לי שאעצור כאן)

תמצאי לי את הספרים שכותבים "לכל אחד יש את האחת שלו"

ואת הספרים שכותבים שיש קשר בין זה לבין הרגשות שהוא מרגיש כלפיה

גם אם נניח שלכל אחד יש וכו', אין לי שום סיבה לחשוב שהרגשות שלו הם אינדיקציה. כלומר, זה נורא כיף לחשוב את זה, אבל אני מניח שזה בטוח לא כתוב בשום ספר בעל סמכות

מה שכן, בדיוק כמו שהוא יודע לחפש מישהי שאיננה חתול רחוב, הוא יודע גם לחפש מישהי שיש לו כלפיה רגשות מסוימים. במילים אחרות, הרגשות הם תנאי סף, הם מבחן, הם משהו נצרך, לשאלה אם להתחתן איתה בלי קשר לשאלה מה נגזר משמים. יכול להיות שנגזר עליו משמים להתחתן עם מישהי שהוא שונא, כעונש על זה שכשהוא היה ילד הוא שיחק בכדור והפריע לזקנות לישון. אבל אז תהיה לו זוגיות גרועה ועדיף שימצא מישהי אחרת.

ולכן אני שוב חוזר ומדגיש את הנקודה - הרגשות הם נצרכים בשביל חתונה. הם לא הוראה משמים שהיא האחת. ולכן אדם שמרגיש רגשות מאפשרי חתונה כלפי הרבה בנות שונות, הוא במצב טוב יותר כי עכשיו הוא צריך פשוט לבחור, ובשבילך אניח שהבחירה שלו תשקף את מה שנגזר משמים

ואני לא מסכימה עם נקודת ההנחה שלך.

אני חושבת שנקודת ההנחה שלך היא הגמרא בתחילת סוטה שאומרת שארבעים יום לפני הוולד יוצאת בת קול ואומר בת פלוני לפלוני. (עכשיו אני אניח רגע בצד את העניין של בת קול - מכירה את תנורו של עכנאי? מסקנה: לא משנה מה בת הקול אומרת, משנה ת"ח קבעו).

האימרה הזאת בגמרא היא עצמה באה כסתירה לכך שזיווגו של אדם נקבע לפי מעשיו (ולא טרם היווצרו), ופותרת את המחלוקת בכך שאחד מתייחס לזיווג ראשון והשני לזיווג שני.

(יש הרבה מה להרחיב בכך ומקורות נוספים. אפשר להסתכל כאן)

אז אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שזיווגו הראשון של האדם נקבע ארבעים יום לפני יצירת הוולד, מה יקרה אם אותו זיווג מיועד שלי נפטר בגיל צעיר? נהרג ח"ו בתאונה? בצבא? ובכלל, מספר הבנים והבנות שנולדים לא שווה, אז בהכרח ישנה שארית...

להסתובב עם הידיעה שיש אדם אחד שנקבע לי משמיים שאתחתן איתו, זה משהו שאני לא יכולה לשאת אותו. אם לשם הייתי מכוונת, גם בעז"ה כשאחליט להתחתן עם מישהו כל הזמן הייתי אוכלת סרטים שאולי אני טועה בבחירה שלי ולא כיוונתי לדעת שמיים.

נקודת ההנחה שלי היא כמו שכתב ultracrepidam, יש מישהו שאיתו אבחר להקים בית, והבחירה בו תהפוך אותו לאחד הזה. כלומר, המעשה שלי של הבחירה הופך אותו לזיווג, ולא הקביעה משמיים. אני מאמינה בבחירה חופשית, ולא בדטרמינזם קבוע מראש.

אני לא מחפשת אותו, אלא את זה שנוכל ביחד להפוך לאחד ואחת ביחד. וכן, זה יכול לקרות עם יותר מאדם אחד.

ועוד משהו לגבי הלוגיקה:

יצאתי עם Y. הוא הרגיש XXX, אבל אני לא. לפי מה שכתבת, הוא מצא בי את הזיווג שלו. אבל זה לא הדדי. ומה עושים עם זה? הוא מפספס את הזיווג שלו?

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."