זה מה שהופך דבר למעניין

אם הוא טריוויאלי הוא לא מעניין

אם זה שטויות, זה לא מעניין

אם יש בזה הגיון אבל זה לא טריוויאלי, זה מעניין

וזה ממש ממש לא טריוויאלי, ונשמע כמו שילוב של הרבה הנחות ומחשבות על נפש האדם ששולבו למסקנה מגובשת

אני רוצה לשאול משהו על זה אבל זה יסטה מהנושא של הפותח, אז אני רק מזכיר לעצמי לשאול בהמשך..

אדם שיש לו חסך של אהבה,

או אדם שיש לו חסך מחוסר הכרות עם בני המין השני,

או אפילו סתם אדם שהרצון לזוגיות אצלו כל כך עז שזה גורם לו להתחבר ולהתקדם ממש מהר. זה בעצם מונע ממנו את האפשרות לבדוק שבאמת יש פה כימיה וחיבור, כי הצורך שלו באהבה גורם שכל בת שקצת תחייך אליו תכבוש אותו.

(דומה למה שנכתב פה אני חושב שנגעת בנקודה - לקראת נישואין וזוגיות, וזה צץ כמה פעמים בשרשור הזה)

אני רוצה להתחתן ולכן יהיו מספר מסויים (רב או מעט, זה לא משנה) של בנות שיעררו בי את  הרצון הזה במידה מסויימת.

קל מאוד לומר לבנאדם "יש לך בעיה בגלל שאתה X Y Z" אבל כמו שאתה מעיד בצדק - זה לא עוזר בכלום.

הפתרון לכל דבר -מודעות - מה גרם לי לחשוב שהיא מתאימה לי? החיוך שלה? הייחוס שלה? היחס שלה כלפי? הערכה האישיותית שלי כלפיה? 

אף בנאדם לא צריך להרגיש אשמה או תחושה רעה בגלל שמתעורר בו הרצון המקסים הזה. ממש ממש ממש לא.

להיפך - זה טבעיות, בריאות.

ככל שאדם יש בו יותר כוחות - כך יש צורך להגביר את המודעות העצמית של עצמו כלפי הצרכםי והרצונות השונים שלו.

אבל אני כן חושב שיכולה להיות פה בעיה (לא בעיה בעצם זה שהוא רוצה להתחתן, אלא זה שהוא רוצה להתחתן יכול לגרום לבעיה..)

לגבי תוכן הדברים -

עומד בחור אחרי כמה וכמה פגישות וחושב לעצמו מה הוא מרגיש.

כלומר, הוא כבר הרבה אחרי הבדיקות של הפרמטרים הטכניים יותר שהוא יודע שחשובים לו. עכשיו הוא בשלב של השאלות שנוגעות יותר לרגש.

והוא אומר לעצמו: וואללה, ממש כיף לי בחברתה!

הוא מתבונן ושם לב שמאוד נחמד לו בחברתה, והוא ממש מצפה לפגישות אתה, ובכללי היא משרה אצלו אווירה נינוחה וביתית. 

וברגע הראשון זה נשמע מעולה, וכל אדם יגיד לו שאלו בדיוק הסימנים שאומרים ש'זה זה' ויאללה אירוסין.

אבל כאמור כאן מגיע החשש שהתחושות האלו מגיעות בגלל הצורך שלו בקירבה ואהבה וכו' כנ"ל.

מה שאני מנסה לומר זה, שבאופן כללי אני לגמרי מסכים שמודעות היא הפתרון. אבל כאן שמדובר ברגש נטו אני לא מצליח לראות שאפשר לנתח ולהתבונן עמוק יותר ולהגיע למסקנה 'מה גורם לי להרגיש נינוח בחברתה' או 'למה כיף לי כשהיא מסתכלת עלי עם המבט המסוים הזה שלה'. 

אתה צריך לתרגם את הרגש והמוכנות לחתונה, להבנה שאתה מוכן לקבל את הצד השני על חסרונותיו, מגרעותיו ובעיותיו.

ואחת מאותן בעיות היא הצורך המזר לכך וכך זמן להחליט.

וכאן יש עוד בעיה שגם אליה תגייס את אותו רגש מוכנות, לזה שיש לך אמון מלא בצד השני. בדיוק כמו שאתה מוכן להפקיד את עתידך בידיה כבר עכשיו, תן בה את האמון שאתה לא מחכה סתם.

ובינתיים תשתמש בזה שאתה סגור על הקשר, כדי לעודד ולחזק אותה, להראות את הצדדים החיוביים שלך - כי אתה כבר החלטת ואתה מוכן להשקיע בה.

יכול להיות שאתה בעצם מתייחס לסיפור טיפה שונה - יכול להיות שאת כל מה שאני אומר כאן אתה כבר יודע, אבל אתה אומר שבעצם כבר התייאשת. התרגלת לזה שמורחים אותך ובסוף אתה מקבל תשובה שלילית. ואז הסיפור הוא לפתח תמימות נאיבית.

אבל אני מתרשם שזה לא מה שאתה מתאר, אלא המקרה הראשון. בהצלחה.

וואי שאלה מעולה... לא שיש לי תשובה אבל מסקרן אותי לחשוב על זה...

אם במקרה יצוץ לי משו, אשתדל להגיב..

אולי כדאי לחשוב מה תופס אצלך מקום בלב -

הקשר עצמו בהווה 

או

הצפייה העתידית מהקשר.

שימת לב לדבר הזה היא נראת לי חשובה. אולי יכולה לאפשר להיות מרוכז בקשר עצמו ביחס מאוזן לרצון העז שלך (ושל כולנו) להתחתן

אבל זה הרבה יותר מעבר לרגש סתמי. הרצון לזוגיות עמוקה ולחיים משותפים הוא רצון כ"כ עז ויש אנשים שהוא מתבטא אצלם (ולכולנו במידה כזו או אחרת) בחיבור מהיר לאנשים שונים.

אני רואה את עצמי כאדם עמוק ומורכב.

כמה מזה יכול אדם זר לתפוס מפגישות של שלוש שעות, פעמיים בשבוע, כפול ארבע שבועות?

אני באמת לא מצליחה להבין אנשים שמתארסים תוך פרק זמן כזה. אני מרגישה כאילו בקושי מגרדים את קצה הקרחון.

אם עברנו את החודש הראשון, מבחינתי זה אומר שיש פוטנציאל. אבל אני זקוקה לזמן לבחון את הפוטנציאל הזה. לנסות לתפוס קצת מהעומק והמרכיבות של האדם שמולי, ולראות אם העולמות שלנו איכשהו מסתנכרנים לעבוד ביחד.

קצת כמו חברים בכיתה חדשה. ביום הראשון של הלימודים מנסים להבין מי נגד מי, אבל לוקח זמן עד שנוצרים קשרים חברתיים.

זה לא עניין של למרוח את הצד השני. זה להגיד שזה לא לגמרי לא, אבל זה גם עוד לא לגמרי כן. אני רוצה עוד זמן כדי לפגוש אותך שמעבר לספספל. איך אתה תופס ומתמודד עם דברים שונים.

(וזאת גם איזושהי רתיעה שיש לי משדכנים - כמה ממני אתם מצליחים לתפוס מפגישה קצרה? ועוד להתאים את זה לעוד מישהו שפגשת ככה?)

כן הייתי אומרת שזה תלוי בכמות ועומק הדייטים וכן מבינה מצב שהגיוני שיתארסו אחרי חודש... אבל אצלי בכל אופן אף פעם לא הרגשתי אחרי פרק זמן כזה ואפילו חודשיים לחתום שאנחנו בתוך הקשר ומכירים עד הסוף אחד את השני...

קשור כנראה למורכבות של אנשים... 

אני חושבת שזה הרבה קשור גם לאופי (והלוואי והיתי מהז'אנר הזה)

יש אנשים שיוצאים לדייטים ופשוט מחפשים בסיס טוב ופוטנציאל לעבודה משותפת.

הם נמצאים במודעות מאוד גבוהה שחתונה זה עבודה ולכן לא מצפים לטרראם גדול לפני.

ולכן גם הם יכולים להחליט לחיות את חייהם עם יותר מבנאדם אחד וזה גם יקרה להם מהר יחסית.

אגב, זה נוגע גם במה שכתוב פה בפיסקה הראשונה - לי עולות כמה שאלות שעד היום לא הבנתי אותם - לקראת נישואין וזוגיות

שיכול להיות שהפי צודקת וזה 'התאהבות ברעיון של חתונה'

אבל יכול ממש להיות שזה קורה פשוט כי בנאדם מגיע בראש מאוד ממוקד עבודה לקראת הקשר ופשוט מחפש בסיס טוב

זה לא עניין של טוב או לא, זה עניין באמת של אופי לדעתי...

וכן, לפעמים גם זה פשוט ניסים וחיבור פסיכי שאי אפשר להסביר.

זה קצת יותר מורכב מזה, אבל כן, זה חלק מההסבר

וגם זה רק כדי לאזן קצת - לקראת נישואין וזוגיות

הנקודה היא שאדם שיודע מה הציפיות שלו מהזוגיות, מחפש מישהי שאיתה יהיה לו בסדר, ואז הוא מפתח רגש אליה.

הוא לא צריך להכיר את כל מכלול האישיות, כי זה לא רלוונטי מבחינתו. הוא יאהב אותה בלי קשר לסוג המוזיקה שהיא אוהבת או לזה שהיא כן או לא אוהבת מסיבות הפתעה. עם הזמן הוא לומד להכיר את כל המכלול של האישיות, אבל כל מה שהוא לא סיבה לפסול הוא גם לא סיבה לעכב את ההחלטה. ולכן ההחלטה יכולה להתקבל די מהר.

לשאלה איך בן אדם מתמודד עם אכזבה, למשל, יש המון משמעות כאשר הוא צריך להתמודד עם אכזבה. אבל כאשר אני מתלבט אם להתחתן עם מישהי או לא, השאלה איך היא מתמודדת עם אכזבות היא לא ממש רלוונטית. השאלות העיקריות הן איך אנחנו מסתדרים ביחד ואיך כל אחד מאיתנו מרגיש בנוכחות השני, מה השאיפות והתכניות שלנו והאם נוכל לנהל בית משותף. כל שאר מרכיבי האישיות לא משנים את ההחלטה, ולכן בהקשר הזה הם לא נצרכים.

אם קרה לך עם יותר מבחורה אחת שתוך חודש היית בשל לחתונה משמע שאתה לא באמת היית בשל לחתונה

כיו שלא יתכן שכמה בחורות הן הזיווג שנקבע לך והוכרז עליו 30 יום לפני שנוצרת

נכון?

הבהרה: אני חרדית ואני וכל משפחתי התארסו אחרי הכרות של גג שבועיים וכולם שמחים ומאושרים

לא זר לי הקטע שאדם יודע ומזהה התאמה בזמן קצרצר

אם לא היית כותב "בדרך כלל" אלא מדבר על בחורה אחת ספציפית אז הייתי אומרת לך שאם היא אשתך העתידית אז אתה חייב לתת לה זמן וסבלנות, בדיוק כפי שתתן לה בעתיד אחרי נישואיכם

יש גם כמובן עיצות מעשיות לסייע לבחורה לראות ולהרגיש את מה שאתה כבר רואה ומרגיש ביניכם

אבל שוב, כתבת "בדרך כלל" אז זה חשוד...

מקווה שהועלתי!

אכן יש פה הרבה אנשים חכמים שאומרים דברים חכמים! אהבתי ממש!

את באמת חושבת שכל החרדים שמתארסים תוך שבועיים *מרגישים* בשלים בגלל שזה הזיווג שלהם?

איזה מוזר, שאנשים שגרים בחברה שבה מתחתנים מהר מוצאים את שורש נשמתם מהר, ואנשים שלוקח להם שנים מוצאים את שורש נשמתם לאט...

אמרתי שזה לא זר לי להתארס זריז

כלומר שאני מבינה מאוד אדם שאומר על עצמו שהוא מוכן מהר יותר מאחרים

ואולי אפילו הייתי יכולה לייעץ לו כיצד לקדם לכיוונו את הצד השני

לו רק היה באמת מוכן מהר מאחרים

אלא שבגלל הניסוח שלו, כפי שאמרתי, דומני שאולי הוא דווקא לא מוכן מהר מאחרים

ורק טועה לחשוב שהוא מוכן

עכשיו ברור יותר?

אם נניח שאותם קרובי משפחה שלך היו מבטלים את אירוסיהם, את חושבת שבפעם הבאה היה לוקח להם שלשה חודשים ליצור קשר, כי רק בפעם הראשונה זה היה שורש נשמתם? ואם הם היו מבטלים וחוזרים להתארס פעם שניה ושלישית ורביעית?

בקיצור, ההנחה שאם זה קורה לו יותר מפעם אחת אז אין סיכוי שזה שורש נשמתו ולכן הוא סתם מדמיין את הרגשות - זה פשוט טיעון לא הגיוני

מקווה שהשואל כן הבין אותי

לשאלתך - בא נבין צעד צעד:

אני לא עוסקת בקבלה וכאלה

פשוט מניחה שיש לכל אחד את האחת שלו

בדייטים/ שידוכים הוא פשוט מחפש אותה

שידוך שבוטל או זוג שנפרד זה מעיד למפרע שהם לא נועדו זה לזו

עד כאן אנחנו מסכימים או שלא?

לכל אחד יש מצוה להתחתן

הוא מחפש מישהי שאיתה הוא יצליח להקים משפחה

אם הם לא התחתנו, זה ממש חבל אבל לא מלמד כלו

לא בטוחה שהבנתי פשוט

אני יכול לקבל שבפועל, למפרע, נאמר אם התחתנתם כך ה' רצה" אבל זה לא אומר שיש משמעות לרצון הזה 

אני אדם נורא לוגי

אמרת שמה שאני אומרת "לא הגיוני"

אז בוא נייצר מהלך ונבדוק

אם נסכים שלכל אחד יש את האחת שלו

אז

בשידוכים/דייטים הוא פשוט מחפש אותה

איך ידע שמצא אותה?

אם הוא XXX (=מרגיש ש"זה זה"/אוהב אותה/ מה שרק תרצה)

ואז

הוא צריך להתחתן איתה

ובהפוך: אם הוא XXX אז הוא מצא אותה ואז הוא צריך להתחתן איתה כי היא האחת

מה קורה אם הוא XXX לחתול רחוב?

לפי מה שכתבנו למעלה הוא אמור להתחתן איתו

או - להבין שXXX זה לא סימן לחתונה!!!!!

תחליף חתול רחוב במירי/ דפנה/ אביבה/ ...

כלומר אם הבחור השואל היקר מרגיש בשל לחתונה כי XXX עם יותר מבחורה אחת

ואם לא סביר שהוא אמור להתחתן עם יותר מבחורה אחת

אז סימן שהוא מזהה את XXX בטעות כסימן לחתונה וזה פשוט לא סימן לחתונה

(למשל, יתכן שהוא פשוט אדם מדהים ביחסי אנוש ויש לו לב גדול להכיל כל מיני אנשים)

ככה מוכיחים בתחום שממנו אני באה טענות לוגיות, אז זה וודאי מאוד הגיוני

כל השאלה היא ההנחה בהתחלה, האם לכל אחד יש את האחת שלו

אם אנחנו חלוקים בזה אז באמת יהיה קשה לי לשכנע אותך כמובן (למרות שזה דבר שכתוב מפורש בספרים אז אני תוהה איך אפשר לחלוק אבל אולי אני לא יודעת מספיק, אבל זה דיון נפרד אז נראה לי שאעצור כאן)

תמצאי לי את הספרים שכותבים "לכל אחד יש את האחת שלו"

ואת הספרים שכותבים שיש קשר בין זה לבין הרגשות שהוא מרגיש כלפיה

גם אם נניח שלכל אחד יש וכו', אין לי שום סיבה לחשוב שהרגשות שלו הם אינדיקציה. כלומר, זה נורא כיף לחשוב את זה, אבל אני מניח שזה בטוח לא כתוב בשום ספר בעל סמכות

מה שכן, בדיוק כמו שהוא יודע לחפש מישהי שאיננה חתול רחוב, הוא יודע גם לחפש מישהי שיש לו כלפיה רגשות מסוימים. במילים אחרות, הרגשות הם תנאי סף, הם מבחן, הם משהו נצרך, לשאלה אם להתחתן איתה בלי קשר לשאלה מה נגזר משמים. יכול להיות שנגזר עליו משמים להתחתן עם מישהי שהוא שונא, כעונש על זה שכשהוא היה ילד הוא שיחק בכדור והפריע לזקנות לישון. אבל אז תהיה לו זוגיות גרועה ועדיף שימצא מישהי אחרת.

ולכן אני שוב חוזר ומדגיש את הנקודה - הרגשות הם נצרכים בשביל חתונה. הם לא הוראה משמים שהיא האחת. ולכן אדם שמרגיש רגשות מאפשרי חתונה כלפי הרבה בנות שונות, הוא במצב טוב יותר כי עכשיו הוא צריך פשוט לבחור, ובשבילך אניח שהבחירה שלו תשקף את מה שנגזר משמים

ואני לא מסכימה עם נקודת ההנחה שלך.

אני חושבת שנקודת ההנחה שלך היא הגמרא בתחילת סוטה שאומרת שארבעים יום לפני הוולד יוצאת בת קול ואומר בת פלוני לפלוני. (עכשיו אני אניח רגע בצד את העניין של בת קול - מכירה את תנורו של עכנאי? מסקנה: לא משנה מה בת הקול אומרת, משנה ת"ח קבעו).

האימרה הזאת בגמרא היא עצמה באה כסתירה לכך שזיווגו של אדם נקבע לפי מעשיו (ולא טרם היווצרו), ופותרת את המחלוקת בכך שאחד מתייחס לזיווג ראשון והשני לזיווג שני.

(יש הרבה מה להרחיב בכך ומקורות נוספים. אפשר להסתכל כאן)

אז אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שזיווגו הראשון של האדם נקבע ארבעים יום לפני יצירת הוולד, מה יקרה אם אותו זיווג מיועד שלי נפטר בגיל צעיר? נהרג ח"ו בתאונה? בצבא? ובכלל, מספר הבנים והבנות שנולדים לא שווה, אז בהכרח ישנה שארית...

להסתובב עם הידיעה שיש אדם אחד שנקבע לי משמיים שאתחתן איתו, זה משהו שאני לא יכולה לשאת אותו. אם לשם הייתי מכוונת, גם בעז"ה כשאחליט להתחתן עם מישהו כל הזמן הייתי אוכלת סרטים שאולי אני טועה בבחירה שלי ולא כיוונתי לדעת שמיים.

נקודת ההנחה שלי היא כמו שכתב ultracrepidam, יש מישהו שאיתו אבחר להקים בית, והבחירה בו תהפוך אותו לאחד הזה. כלומר, המעשה שלי של הבחירה הופך אותו לזיווג, ולא הקביעה משמיים. אני מאמינה בבחירה חופשית, ולא בדטרמינזם קבוע מראש.

אני לא מחפשת אותו, אלא את זה שנוכל ביחד להפוך לאחד ואחת ביחד. וכן, זה יכול לקרות עם יותר מאדם אחד.

ועוד משהו לגבי הלוגיקה:

יצאתי עם Y. הוא הרגיש XXX, אבל אני לא. לפי מה שכתבת, הוא מצא בי את הזיווג שלו. אבל זה לא הדדי. ומה עושים עם זה? הוא מפספס את הזיווג שלו?

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.