זה מה שהופך דבר למעניין

אם הוא טריוויאלי הוא לא מעניין

אם זה שטויות, זה לא מעניין

אם יש בזה הגיון אבל זה לא טריוויאלי, זה מעניין

וזה ממש ממש לא טריוויאלי, ונשמע כמו שילוב של הרבה הנחות ומחשבות על נפש האדם ששולבו למסקנה מגובשת

אני רוצה לשאול משהו על זה אבל זה יסטה מהנושא של הפותח, אז אני רק מזכיר לעצמי לשאול בהמשך..

אדם שיש לו חסך של אהבה,

או אדם שיש לו חסך מחוסר הכרות עם בני המין השני,

או אפילו סתם אדם שהרצון לזוגיות אצלו כל כך עז שזה גורם לו להתחבר ולהתקדם ממש מהר. זה בעצם מונע ממנו את האפשרות לבדוק שבאמת יש פה כימיה וחיבור, כי הצורך שלו באהבה גורם שכל בת שקצת תחייך אליו תכבוש אותו.

(דומה למה שנכתב פה אני חושב שנגעת בנקודה - לקראת נישואין וזוגיות, וזה צץ כמה פעמים בשרשור הזה)

אני רוצה להתחתן ולכן יהיו מספר מסויים (רב או מעט, זה לא משנה) של בנות שיעררו בי את  הרצון הזה במידה מסויימת.

קל מאוד לומר לבנאדם "יש לך בעיה בגלל שאתה X Y Z" אבל כמו שאתה מעיד בצדק - זה לא עוזר בכלום.

הפתרון לכל דבר -מודעות - מה גרם לי לחשוב שהיא מתאימה לי? החיוך שלה? הייחוס שלה? היחס שלה כלפי? הערכה האישיותית שלי כלפיה? 

אף בנאדם לא צריך להרגיש אשמה או תחושה רעה בגלל שמתעורר בו הרצון המקסים הזה. ממש ממש ממש לא.

להיפך - זה טבעיות, בריאות.

ככל שאדם יש בו יותר כוחות - כך יש צורך להגביר את המודעות העצמית של עצמו כלפי הצרכםי והרצונות השונים שלו.

אבל אני כן חושב שיכולה להיות פה בעיה (לא בעיה בעצם זה שהוא רוצה להתחתן, אלא זה שהוא רוצה להתחתן יכול לגרום לבעיה..)

לגבי תוכן הדברים -

עומד בחור אחרי כמה וכמה פגישות וחושב לעצמו מה הוא מרגיש.

כלומר, הוא כבר הרבה אחרי הבדיקות של הפרמטרים הטכניים יותר שהוא יודע שחשובים לו. עכשיו הוא בשלב של השאלות שנוגעות יותר לרגש.

והוא אומר לעצמו: וואללה, ממש כיף לי בחברתה!

הוא מתבונן ושם לב שמאוד נחמד לו בחברתה, והוא ממש מצפה לפגישות אתה, ובכללי היא משרה אצלו אווירה נינוחה וביתית. 

וברגע הראשון זה נשמע מעולה, וכל אדם יגיד לו שאלו בדיוק הסימנים שאומרים ש'זה זה' ויאללה אירוסין.

אבל כאמור כאן מגיע החשש שהתחושות האלו מגיעות בגלל הצורך שלו בקירבה ואהבה וכו' כנ"ל.

מה שאני מנסה לומר זה, שבאופן כללי אני לגמרי מסכים שמודעות היא הפתרון. אבל כאן שמדובר ברגש נטו אני לא מצליח לראות שאפשר לנתח ולהתבונן עמוק יותר ולהגיע למסקנה 'מה גורם לי להרגיש נינוח בחברתה' או 'למה כיף לי כשהיא מסתכלת עלי עם המבט המסוים הזה שלה'. 

אתה צריך לתרגם את הרגש והמוכנות לחתונה, להבנה שאתה מוכן לקבל את הצד השני על חסרונותיו, מגרעותיו ובעיותיו.

ואחת מאותן בעיות היא הצורך המזר לכך וכך זמן להחליט.

וכאן יש עוד בעיה שגם אליה תגייס את אותו רגש מוכנות, לזה שיש לך אמון מלא בצד השני. בדיוק כמו שאתה מוכן להפקיד את עתידך בידיה כבר עכשיו, תן בה את האמון שאתה לא מחכה סתם.

ובינתיים תשתמש בזה שאתה סגור על הקשר, כדי לעודד ולחזק אותה, להראות את הצדדים החיוביים שלך - כי אתה כבר החלטת ואתה מוכן להשקיע בה.

יכול להיות שאתה בעצם מתייחס לסיפור טיפה שונה - יכול להיות שאת כל מה שאני אומר כאן אתה כבר יודע, אבל אתה אומר שבעצם כבר התייאשת. התרגלת לזה שמורחים אותך ובסוף אתה מקבל תשובה שלילית. ואז הסיפור הוא לפתח תמימות נאיבית.

אבל אני מתרשם שזה לא מה שאתה מתאר, אלא המקרה הראשון. בהצלחה.

וואי שאלה מעולה... לא שיש לי תשובה אבל מסקרן אותי לחשוב על זה...

אם במקרה יצוץ לי משו, אשתדל להגיב..

אולי כדאי לחשוב מה תופס אצלך מקום בלב -

הקשר עצמו בהווה 

או

הצפייה העתידית מהקשר.

שימת לב לדבר הזה היא נראת לי חשובה. אולי יכולה לאפשר להיות מרוכז בקשר עצמו ביחס מאוזן לרצון העז שלך (ושל כולנו) להתחתן

אבל זה הרבה יותר מעבר לרגש סתמי. הרצון לזוגיות עמוקה ולחיים משותפים הוא רצון כ"כ עז ויש אנשים שהוא מתבטא אצלם (ולכולנו במידה כזו או אחרת) בחיבור מהיר לאנשים שונים.

אני רואה את עצמי כאדם עמוק ומורכב.

כמה מזה יכול אדם זר לתפוס מפגישות של שלוש שעות, פעמיים בשבוע, כפול ארבע שבועות?

אני באמת לא מצליחה להבין אנשים שמתארסים תוך פרק זמן כזה. אני מרגישה כאילו בקושי מגרדים את קצה הקרחון.

אם עברנו את החודש הראשון, מבחינתי זה אומר שיש פוטנציאל. אבל אני זקוקה לזמן לבחון את הפוטנציאל הזה. לנסות לתפוס קצת מהעומק והמרכיבות של האדם שמולי, ולראות אם העולמות שלנו איכשהו מסתנכרנים לעבוד ביחד.

קצת כמו חברים בכיתה חדשה. ביום הראשון של הלימודים מנסים להבין מי נגד מי, אבל לוקח זמן עד שנוצרים קשרים חברתיים.

זה לא עניין של למרוח את הצד השני. זה להגיד שזה לא לגמרי לא, אבל זה גם עוד לא לגמרי כן. אני רוצה עוד זמן כדי לפגוש אותך שמעבר לספספל. איך אתה תופס ומתמודד עם דברים שונים.

(וזאת גם איזושהי רתיעה שיש לי משדכנים - כמה ממני אתם מצליחים לתפוס מפגישה קצרה? ועוד להתאים את זה לעוד מישהו שפגשת ככה?)

כן הייתי אומרת שזה תלוי בכמות ועומק הדייטים וכן מבינה מצב שהגיוני שיתארסו אחרי חודש... אבל אצלי בכל אופן אף פעם לא הרגשתי אחרי פרק זמן כזה ואפילו חודשיים לחתום שאנחנו בתוך הקשר ומכירים עד הסוף אחד את השני...

קשור כנראה למורכבות של אנשים... 

אני חושבת שזה הרבה קשור גם לאופי (והלוואי והיתי מהז'אנר הזה)

יש אנשים שיוצאים לדייטים ופשוט מחפשים בסיס טוב ופוטנציאל לעבודה משותפת.

הם נמצאים במודעות מאוד גבוהה שחתונה זה עבודה ולכן לא מצפים לטרראם גדול לפני.

ולכן גם הם יכולים להחליט לחיות את חייהם עם יותר מבנאדם אחד וזה גם יקרה להם מהר יחסית.

אגב, זה נוגע גם במה שכתוב פה בפיסקה הראשונה - לי עולות כמה שאלות שעד היום לא הבנתי אותם - לקראת נישואין וזוגיות

שיכול להיות שהפי צודקת וזה 'התאהבות ברעיון של חתונה'

אבל יכול ממש להיות שזה קורה פשוט כי בנאדם מגיע בראש מאוד ממוקד עבודה לקראת הקשר ופשוט מחפש בסיס טוב

זה לא עניין של טוב או לא, זה עניין באמת של אופי לדעתי...

וכן, לפעמים גם זה פשוט ניסים וחיבור פסיכי שאי אפשר להסביר.

זה קצת יותר מורכב מזה, אבל כן, זה חלק מההסבר

וגם זה רק כדי לאזן קצת - לקראת נישואין וזוגיות

הנקודה היא שאדם שיודע מה הציפיות שלו מהזוגיות, מחפש מישהי שאיתה יהיה לו בסדר, ואז הוא מפתח רגש אליה.

הוא לא צריך להכיר את כל מכלול האישיות, כי זה לא רלוונטי מבחינתו. הוא יאהב אותה בלי קשר לסוג המוזיקה שהיא אוהבת או לזה שהיא כן או לא אוהבת מסיבות הפתעה. עם הזמן הוא לומד להכיר את כל המכלול של האישיות, אבל כל מה שהוא לא סיבה לפסול הוא גם לא סיבה לעכב את ההחלטה. ולכן ההחלטה יכולה להתקבל די מהר.

לשאלה איך בן אדם מתמודד עם אכזבה, למשל, יש המון משמעות כאשר הוא צריך להתמודד עם אכזבה. אבל כאשר אני מתלבט אם להתחתן עם מישהי או לא, השאלה איך היא מתמודדת עם אכזבות היא לא ממש רלוונטית. השאלות העיקריות הן איך אנחנו מסתדרים ביחד ואיך כל אחד מאיתנו מרגיש בנוכחות השני, מה השאיפות והתכניות שלנו והאם נוכל לנהל בית משותף. כל שאר מרכיבי האישיות לא משנים את ההחלטה, ולכן בהקשר הזה הם לא נצרכים.

אם קרה לך עם יותר מבחורה אחת שתוך חודש היית בשל לחתונה משמע שאתה לא באמת היית בשל לחתונה

כיו שלא יתכן שכמה בחורות הן הזיווג שנקבע לך והוכרז עליו 30 יום לפני שנוצרת

נכון?

הבהרה: אני חרדית ואני וכל משפחתי התארסו אחרי הכרות של גג שבועיים וכולם שמחים ומאושרים

לא זר לי הקטע שאדם יודע ומזהה התאמה בזמן קצרצר

אם לא היית כותב "בדרך כלל" אלא מדבר על בחורה אחת ספציפית אז הייתי אומרת לך שאם היא אשתך העתידית אז אתה חייב לתת לה זמן וסבלנות, בדיוק כפי שתתן לה בעתיד אחרי נישואיכם

יש גם כמובן עיצות מעשיות לסייע לבחורה לראות ולהרגיש את מה שאתה כבר רואה ומרגיש ביניכם

אבל שוב, כתבת "בדרך כלל" אז זה חשוד...

מקווה שהועלתי!

אכן יש פה הרבה אנשים חכמים שאומרים דברים חכמים! אהבתי ממש!

את באמת חושבת שכל החרדים שמתארסים תוך שבועיים *מרגישים* בשלים בגלל שזה הזיווג שלהם?

איזה מוזר, שאנשים שגרים בחברה שבה מתחתנים מהר מוצאים את שורש נשמתם מהר, ואנשים שלוקח להם שנים מוצאים את שורש נשמתם לאט...

אמרתי שזה לא זר לי להתארס זריז

כלומר שאני מבינה מאוד אדם שאומר על עצמו שהוא מוכן מהר יותר מאחרים

ואולי אפילו הייתי יכולה לייעץ לו כיצד לקדם לכיוונו את הצד השני

לו רק היה באמת מוכן מהר מאחרים

אלא שבגלל הניסוח שלו, כפי שאמרתי, דומני שאולי הוא דווקא לא מוכן מהר מאחרים

ורק טועה לחשוב שהוא מוכן

עכשיו ברור יותר?

אם נניח שאותם קרובי משפחה שלך היו מבטלים את אירוסיהם, את חושבת שבפעם הבאה היה לוקח להם שלשה חודשים ליצור קשר, כי רק בפעם הראשונה זה היה שורש נשמתם? ואם הם היו מבטלים וחוזרים להתארס פעם שניה ושלישית ורביעית?

בקיצור, ההנחה שאם זה קורה לו יותר מפעם אחת אז אין סיכוי שזה שורש נשמתו ולכן הוא סתם מדמיין את הרגשות - זה פשוט טיעון לא הגיוני

מקווה שהשואל כן הבין אותי

לשאלתך - בא נבין צעד צעד:

אני לא עוסקת בקבלה וכאלה

פשוט מניחה שיש לכל אחד את האחת שלו

בדייטים/ שידוכים הוא פשוט מחפש אותה

שידוך שבוטל או זוג שנפרד זה מעיד למפרע שהם לא נועדו זה לזו

עד כאן אנחנו מסכימים או שלא?

לכל אחד יש מצוה להתחתן

הוא מחפש מישהי שאיתה הוא יצליח להקים משפחה

אם הם לא התחתנו, זה ממש חבל אבל לא מלמד כלו

לא בטוחה שהבנתי פשוט

אני יכול לקבל שבפועל, למפרע, נאמר אם התחתנתם כך ה' רצה" אבל זה לא אומר שיש משמעות לרצון הזה 

אני אדם נורא לוגי

אמרת שמה שאני אומרת "לא הגיוני"

אז בוא נייצר מהלך ונבדוק

אם נסכים שלכל אחד יש את האחת שלו

אז

בשידוכים/דייטים הוא פשוט מחפש אותה

איך ידע שמצא אותה?

אם הוא XXX (=מרגיש ש"זה זה"/אוהב אותה/ מה שרק תרצה)

ואז

הוא צריך להתחתן איתה

ובהפוך: אם הוא XXX אז הוא מצא אותה ואז הוא צריך להתחתן איתה כי היא האחת

מה קורה אם הוא XXX לחתול רחוב?

לפי מה שכתבנו למעלה הוא אמור להתחתן איתו

או - להבין שXXX זה לא סימן לחתונה!!!!!

תחליף חתול רחוב במירי/ דפנה/ אביבה/ ...

כלומר אם הבחור השואל היקר מרגיש בשל לחתונה כי XXX עם יותר מבחורה אחת

ואם לא סביר שהוא אמור להתחתן עם יותר מבחורה אחת

אז סימן שהוא מזהה את XXX בטעות כסימן לחתונה וזה פשוט לא סימן לחתונה

(למשל, יתכן שהוא פשוט אדם מדהים ביחסי אנוש ויש לו לב גדול להכיל כל מיני אנשים)

ככה מוכיחים בתחום שממנו אני באה טענות לוגיות, אז זה וודאי מאוד הגיוני

כל השאלה היא ההנחה בהתחלה, האם לכל אחד יש את האחת שלו

אם אנחנו חלוקים בזה אז באמת יהיה קשה לי לשכנע אותך כמובן (למרות שזה דבר שכתוב מפורש בספרים אז אני תוהה איך אפשר לחלוק אבל אולי אני לא יודעת מספיק, אבל זה דיון נפרד אז נראה לי שאעצור כאן)

תמצאי לי את הספרים שכותבים "לכל אחד יש את האחת שלו"

ואת הספרים שכותבים שיש קשר בין זה לבין הרגשות שהוא מרגיש כלפיה

גם אם נניח שלכל אחד יש וכו', אין לי שום סיבה לחשוב שהרגשות שלו הם אינדיקציה. כלומר, זה נורא כיף לחשוב את זה, אבל אני מניח שזה בטוח לא כתוב בשום ספר בעל סמכות

מה שכן, בדיוק כמו שהוא יודע לחפש מישהי שאיננה חתול רחוב, הוא יודע גם לחפש מישהי שיש לו כלפיה רגשות מסוימים. במילים אחרות, הרגשות הם תנאי סף, הם מבחן, הם משהו נצרך, לשאלה אם להתחתן איתה בלי קשר לשאלה מה נגזר משמים. יכול להיות שנגזר עליו משמים להתחתן עם מישהי שהוא שונא, כעונש על זה שכשהוא היה ילד הוא שיחק בכדור והפריע לזקנות לישון. אבל אז תהיה לו זוגיות גרועה ועדיף שימצא מישהי אחרת.

ולכן אני שוב חוזר ומדגיש את הנקודה - הרגשות הם נצרכים בשביל חתונה. הם לא הוראה משמים שהיא האחת. ולכן אדם שמרגיש רגשות מאפשרי חתונה כלפי הרבה בנות שונות, הוא במצב טוב יותר כי עכשיו הוא צריך פשוט לבחור, ובשבילך אניח שהבחירה שלו תשקף את מה שנגזר משמים

ואני לא מסכימה עם נקודת ההנחה שלך.

אני חושבת שנקודת ההנחה שלך היא הגמרא בתחילת סוטה שאומרת שארבעים יום לפני הוולד יוצאת בת קול ואומר בת פלוני לפלוני. (עכשיו אני אניח רגע בצד את העניין של בת קול - מכירה את תנורו של עכנאי? מסקנה: לא משנה מה בת הקול אומרת, משנה ת"ח קבעו).

האימרה הזאת בגמרא היא עצמה באה כסתירה לכך שזיווגו של אדם נקבע לפי מעשיו (ולא טרם היווצרו), ופותרת את המחלוקת בכך שאחד מתייחס לזיווג ראשון והשני לזיווג שני.

(יש הרבה מה להרחיב בכך ומקורות נוספים. אפשר להסתכל כאן)

אז אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שזיווגו הראשון של האדם נקבע ארבעים יום לפני יצירת הוולד, מה יקרה אם אותו זיווג מיועד שלי נפטר בגיל צעיר? נהרג ח"ו בתאונה? בצבא? ובכלל, מספר הבנים והבנות שנולדים לא שווה, אז בהכרח ישנה שארית...

להסתובב עם הידיעה שיש אדם אחד שנקבע לי משמיים שאתחתן איתו, זה משהו שאני לא יכולה לשאת אותו. אם לשם הייתי מכוונת, גם בעז"ה כשאחליט להתחתן עם מישהו כל הזמן הייתי אוכלת סרטים שאולי אני טועה בבחירה שלי ולא כיוונתי לדעת שמיים.

נקודת ההנחה שלי היא כמו שכתב ultracrepidam, יש מישהו שאיתו אבחר להקים בית, והבחירה בו תהפוך אותו לאחד הזה. כלומר, המעשה שלי של הבחירה הופך אותו לזיווג, ולא הקביעה משמיים. אני מאמינה בבחירה חופשית, ולא בדטרמינזם קבוע מראש.

אני לא מחפשת אותו, אלא את זה שנוכל ביחד להפוך לאחד ואחת ביחד. וכן, זה יכול לקרות עם יותר מאדם אחד.

ועוד משהו לגבי הלוגיקה:

יצאתי עם Y. הוא הרגיש XXX, אבל אני לא. לפי מה שכתבת, הוא מצא בי את הזיווג שלו. אבל זה לא הדדי. ומה עושים עם זה? הוא מפספס את הזיווג שלו?

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.