זה מה שהופך דבר למעניין

אם הוא טריוויאלי הוא לא מעניין

אם זה שטויות, זה לא מעניין

אם יש בזה הגיון אבל זה לא טריוויאלי, זה מעניין

וזה ממש ממש לא טריוויאלי, ונשמע כמו שילוב של הרבה הנחות ומחשבות על נפש האדם ששולבו למסקנה מגובשת

אני רוצה לשאול משהו על זה אבל זה יסטה מהנושא של הפותח, אז אני רק מזכיר לעצמי לשאול בהמשך..

אדם שיש לו חסך של אהבה,

או אדם שיש לו חסך מחוסר הכרות עם בני המין השני,

או אפילו סתם אדם שהרצון לזוגיות אצלו כל כך עז שזה גורם לו להתחבר ולהתקדם ממש מהר. זה בעצם מונע ממנו את האפשרות לבדוק שבאמת יש פה כימיה וחיבור, כי הצורך שלו באהבה גורם שכל בת שקצת תחייך אליו תכבוש אותו.

(דומה למה שנכתב פה אני חושב שנגעת בנקודה - לקראת נישואין וזוגיות, וזה צץ כמה פעמים בשרשור הזה)

אני רוצה להתחתן ולכן יהיו מספר מסויים (רב או מעט, זה לא משנה) של בנות שיעררו בי את  הרצון הזה במידה מסויימת.

קל מאוד לומר לבנאדם "יש לך בעיה בגלל שאתה X Y Z" אבל כמו שאתה מעיד בצדק - זה לא עוזר בכלום.

הפתרון לכל דבר -מודעות - מה גרם לי לחשוב שהיא מתאימה לי? החיוך שלה? הייחוס שלה? היחס שלה כלפי? הערכה האישיותית שלי כלפיה? 

אף בנאדם לא צריך להרגיש אשמה או תחושה רעה בגלל שמתעורר בו הרצון המקסים הזה. ממש ממש ממש לא.

להיפך - זה טבעיות, בריאות.

ככל שאדם יש בו יותר כוחות - כך יש צורך להגביר את המודעות העצמית של עצמו כלפי הצרכםי והרצונות השונים שלו.

אבל אני כן חושב שיכולה להיות פה בעיה (לא בעיה בעצם זה שהוא רוצה להתחתן, אלא זה שהוא רוצה להתחתן יכול לגרום לבעיה..)

לגבי תוכן הדברים -

עומד בחור אחרי כמה וכמה פגישות וחושב לעצמו מה הוא מרגיש.

כלומר, הוא כבר הרבה אחרי הבדיקות של הפרמטרים הטכניים יותר שהוא יודע שחשובים לו. עכשיו הוא בשלב של השאלות שנוגעות יותר לרגש.

והוא אומר לעצמו: וואללה, ממש כיף לי בחברתה!

הוא מתבונן ושם לב שמאוד נחמד לו בחברתה, והוא ממש מצפה לפגישות אתה, ובכללי היא משרה אצלו אווירה נינוחה וביתית. 

וברגע הראשון זה נשמע מעולה, וכל אדם יגיד לו שאלו בדיוק הסימנים שאומרים ש'זה זה' ויאללה אירוסין.

אבל כאמור כאן מגיע החשש שהתחושות האלו מגיעות בגלל הצורך שלו בקירבה ואהבה וכו' כנ"ל.

מה שאני מנסה לומר זה, שבאופן כללי אני לגמרי מסכים שמודעות היא הפתרון. אבל כאן שמדובר ברגש נטו אני לא מצליח לראות שאפשר לנתח ולהתבונן עמוק יותר ולהגיע למסקנה 'מה גורם לי להרגיש נינוח בחברתה' או 'למה כיף לי כשהיא מסתכלת עלי עם המבט המסוים הזה שלה'. 

אתה צריך לתרגם את הרגש והמוכנות לחתונה, להבנה שאתה מוכן לקבל את הצד השני על חסרונותיו, מגרעותיו ובעיותיו.

ואחת מאותן בעיות היא הצורך המזר לכך וכך זמן להחליט.

וכאן יש עוד בעיה שגם אליה תגייס את אותו רגש מוכנות, לזה שיש לך אמון מלא בצד השני. בדיוק כמו שאתה מוכן להפקיד את עתידך בידיה כבר עכשיו, תן בה את האמון שאתה לא מחכה סתם.

ובינתיים תשתמש בזה שאתה סגור על הקשר, כדי לעודד ולחזק אותה, להראות את הצדדים החיוביים שלך - כי אתה כבר החלטת ואתה מוכן להשקיע בה.

יכול להיות שאתה בעצם מתייחס לסיפור טיפה שונה - יכול להיות שאת כל מה שאני אומר כאן אתה כבר יודע, אבל אתה אומר שבעצם כבר התייאשת. התרגלת לזה שמורחים אותך ובסוף אתה מקבל תשובה שלילית. ואז הסיפור הוא לפתח תמימות נאיבית.

אבל אני מתרשם שזה לא מה שאתה מתאר, אלא המקרה הראשון. בהצלחה.

וואי שאלה מעולה... לא שיש לי תשובה אבל מסקרן אותי לחשוב על זה...

אם במקרה יצוץ לי משו, אשתדל להגיב..

אולי כדאי לחשוב מה תופס אצלך מקום בלב -

הקשר עצמו בהווה 

או

הצפייה העתידית מהקשר.

שימת לב לדבר הזה היא נראת לי חשובה. אולי יכולה לאפשר להיות מרוכז בקשר עצמו ביחס מאוזן לרצון העז שלך (ושל כולנו) להתחתן

אבל זה הרבה יותר מעבר לרגש סתמי. הרצון לזוגיות עמוקה ולחיים משותפים הוא רצון כ"כ עז ויש אנשים שהוא מתבטא אצלם (ולכולנו במידה כזו או אחרת) בחיבור מהיר לאנשים שונים.

אני רואה את עצמי כאדם עמוק ומורכב.

כמה מזה יכול אדם זר לתפוס מפגישות של שלוש שעות, פעמיים בשבוע, כפול ארבע שבועות?

אני באמת לא מצליחה להבין אנשים שמתארסים תוך פרק זמן כזה. אני מרגישה כאילו בקושי מגרדים את קצה הקרחון.

אם עברנו את החודש הראשון, מבחינתי זה אומר שיש פוטנציאל. אבל אני זקוקה לזמן לבחון את הפוטנציאל הזה. לנסות לתפוס קצת מהעומק והמרכיבות של האדם שמולי, ולראות אם העולמות שלנו איכשהו מסתנכרנים לעבוד ביחד.

קצת כמו חברים בכיתה חדשה. ביום הראשון של הלימודים מנסים להבין מי נגד מי, אבל לוקח זמן עד שנוצרים קשרים חברתיים.

זה לא עניין של למרוח את הצד השני. זה להגיד שזה לא לגמרי לא, אבל זה גם עוד לא לגמרי כן. אני רוצה עוד זמן כדי לפגוש אותך שמעבר לספספל. איך אתה תופס ומתמודד עם דברים שונים.

(וזאת גם איזושהי רתיעה שיש לי משדכנים - כמה ממני אתם מצליחים לתפוס מפגישה קצרה? ועוד להתאים את זה לעוד מישהו שפגשת ככה?)

כן הייתי אומרת שזה תלוי בכמות ועומק הדייטים וכן מבינה מצב שהגיוני שיתארסו אחרי חודש... אבל אצלי בכל אופן אף פעם לא הרגשתי אחרי פרק זמן כזה ואפילו חודשיים לחתום שאנחנו בתוך הקשר ומכירים עד הסוף אחד את השני...

קשור כנראה למורכבות של אנשים... 

אני חושבת שזה הרבה קשור גם לאופי (והלוואי והיתי מהז'אנר הזה)

יש אנשים שיוצאים לדייטים ופשוט מחפשים בסיס טוב ופוטנציאל לעבודה משותפת.

הם נמצאים במודעות מאוד גבוהה שחתונה זה עבודה ולכן לא מצפים לטרראם גדול לפני.

ולכן גם הם יכולים להחליט לחיות את חייהם עם יותר מבנאדם אחד וזה גם יקרה להם מהר יחסית.

אגב, זה נוגע גם במה שכתוב פה בפיסקה הראשונה - לי עולות כמה שאלות שעד היום לא הבנתי אותם - לקראת נישואין וזוגיות

שיכול להיות שהפי צודקת וזה 'התאהבות ברעיון של חתונה'

אבל יכול ממש להיות שזה קורה פשוט כי בנאדם מגיע בראש מאוד ממוקד עבודה לקראת הקשר ופשוט מחפש בסיס טוב

זה לא עניין של טוב או לא, זה עניין באמת של אופי לדעתי...

וכן, לפעמים גם זה פשוט ניסים וחיבור פסיכי שאי אפשר להסביר.

זה קצת יותר מורכב מזה, אבל כן, זה חלק מההסבר

וגם זה רק כדי לאזן קצת - לקראת נישואין וזוגיות

הנקודה היא שאדם שיודע מה הציפיות שלו מהזוגיות, מחפש מישהי שאיתה יהיה לו בסדר, ואז הוא מפתח רגש אליה.

הוא לא צריך להכיר את כל מכלול האישיות, כי זה לא רלוונטי מבחינתו. הוא יאהב אותה בלי קשר לסוג המוזיקה שהיא אוהבת או לזה שהיא כן או לא אוהבת מסיבות הפתעה. עם הזמן הוא לומד להכיר את כל המכלול של האישיות, אבל כל מה שהוא לא סיבה לפסול הוא גם לא סיבה לעכב את ההחלטה. ולכן ההחלטה יכולה להתקבל די מהר.

לשאלה איך בן אדם מתמודד עם אכזבה, למשל, יש המון משמעות כאשר הוא צריך להתמודד עם אכזבה. אבל כאשר אני מתלבט אם להתחתן עם מישהי או לא, השאלה איך היא מתמודדת עם אכזבות היא לא ממש רלוונטית. השאלות העיקריות הן איך אנחנו מסתדרים ביחד ואיך כל אחד מאיתנו מרגיש בנוכחות השני, מה השאיפות והתכניות שלנו והאם נוכל לנהל בית משותף. כל שאר מרכיבי האישיות לא משנים את ההחלטה, ולכן בהקשר הזה הם לא נצרכים.

אם קרה לך עם יותר מבחורה אחת שתוך חודש היית בשל לחתונה משמע שאתה לא באמת היית בשל לחתונה

כיו שלא יתכן שכמה בחורות הן הזיווג שנקבע לך והוכרז עליו 30 יום לפני שנוצרת

נכון?

הבהרה: אני חרדית ואני וכל משפחתי התארסו אחרי הכרות של גג שבועיים וכולם שמחים ומאושרים

לא זר לי הקטע שאדם יודע ומזהה התאמה בזמן קצרצר

אם לא היית כותב "בדרך כלל" אלא מדבר על בחורה אחת ספציפית אז הייתי אומרת לך שאם היא אשתך העתידית אז אתה חייב לתת לה זמן וסבלנות, בדיוק כפי שתתן לה בעתיד אחרי נישואיכם

יש גם כמובן עיצות מעשיות לסייע לבחורה לראות ולהרגיש את מה שאתה כבר רואה ומרגיש ביניכם

אבל שוב, כתבת "בדרך כלל" אז זה חשוד...

מקווה שהועלתי!

אכן יש פה הרבה אנשים חכמים שאומרים דברים חכמים! אהבתי ממש!

את באמת חושבת שכל החרדים שמתארסים תוך שבועיים *מרגישים* בשלים בגלל שזה הזיווג שלהם?

איזה מוזר, שאנשים שגרים בחברה שבה מתחתנים מהר מוצאים את שורש נשמתם מהר, ואנשים שלוקח להם שנים מוצאים את שורש נשמתם לאט...

אמרתי שזה לא זר לי להתארס זריז

כלומר שאני מבינה מאוד אדם שאומר על עצמו שהוא מוכן מהר יותר מאחרים

ואולי אפילו הייתי יכולה לייעץ לו כיצד לקדם לכיוונו את הצד השני

לו רק היה באמת מוכן מהר מאחרים

אלא שבגלל הניסוח שלו, כפי שאמרתי, דומני שאולי הוא דווקא לא מוכן מהר מאחרים

ורק טועה לחשוב שהוא מוכן

עכשיו ברור יותר?

אם נניח שאותם קרובי משפחה שלך היו מבטלים את אירוסיהם, את חושבת שבפעם הבאה היה לוקח להם שלשה חודשים ליצור קשר, כי רק בפעם הראשונה זה היה שורש נשמתם? ואם הם היו מבטלים וחוזרים להתארס פעם שניה ושלישית ורביעית?

בקיצור, ההנחה שאם זה קורה לו יותר מפעם אחת אז אין סיכוי שזה שורש נשמתו ולכן הוא סתם מדמיין את הרגשות - זה פשוט טיעון לא הגיוני

מקווה שהשואל כן הבין אותי

לשאלתך - בא נבין צעד צעד:

אני לא עוסקת בקבלה וכאלה

פשוט מניחה שיש לכל אחד את האחת שלו

בדייטים/ שידוכים הוא פשוט מחפש אותה

שידוך שבוטל או זוג שנפרד זה מעיד למפרע שהם לא נועדו זה לזו

עד כאן אנחנו מסכימים או שלא?

לכל אחד יש מצוה להתחתן

הוא מחפש מישהי שאיתה הוא יצליח להקים משפחה

אם הם לא התחתנו, זה ממש חבל אבל לא מלמד כלו

לא בטוחה שהבנתי פשוט

אני יכול לקבל שבפועל, למפרע, נאמר אם התחתנתם כך ה' רצה" אבל זה לא אומר שיש משמעות לרצון הזה 

אני אדם נורא לוגי

אמרת שמה שאני אומרת "לא הגיוני"

אז בוא נייצר מהלך ונבדוק

אם נסכים שלכל אחד יש את האחת שלו

אז

בשידוכים/דייטים הוא פשוט מחפש אותה

איך ידע שמצא אותה?

אם הוא XXX (=מרגיש ש"זה זה"/אוהב אותה/ מה שרק תרצה)

ואז

הוא צריך להתחתן איתה

ובהפוך: אם הוא XXX אז הוא מצא אותה ואז הוא צריך להתחתן איתה כי היא האחת

מה קורה אם הוא XXX לחתול רחוב?

לפי מה שכתבנו למעלה הוא אמור להתחתן איתו

או - להבין שXXX זה לא סימן לחתונה!!!!!

תחליף חתול רחוב במירי/ דפנה/ אביבה/ ...

כלומר אם הבחור השואל היקר מרגיש בשל לחתונה כי XXX עם יותר מבחורה אחת

ואם לא סביר שהוא אמור להתחתן עם יותר מבחורה אחת

אז סימן שהוא מזהה את XXX בטעות כסימן לחתונה וזה פשוט לא סימן לחתונה

(למשל, יתכן שהוא פשוט אדם מדהים ביחסי אנוש ויש לו לב גדול להכיל כל מיני אנשים)

ככה מוכיחים בתחום שממנו אני באה טענות לוגיות, אז זה וודאי מאוד הגיוני

כל השאלה היא ההנחה בהתחלה, האם לכל אחד יש את האחת שלו

אם אנחנו חלוקים בזה אז באמת יהיה קשה לי לשכנע אותך כמובן (למרות שזה דבר שכתוב מפורש בספרים אז אני תוהה איך אפשר לחלוק אבל אולי אני לא יודעת מספיק, אבל זה דיון נפרד אז נראה לי שאעצור כאן)

תמצאי לי את הספרים שכותבים "לכל אחד יש את האחת שלו"

ואת הספרים שכותבים שיש קשר בין זה לבין הרגשות שהוא מרגיש כלפיה

גם אם נניח שלכל אחד יש וכו', אין לי שום סיבה לחשוב שהרגשות שלו הם אינדיקציה. כלומר, זה נורא כיף לחשוב את זה, אבל אני מניח שזה בטוח לא כתוב בשום ספר בעל סמכות

מה שכן, בדיוק כמו שהוא יודע לחפש מישהי שאיננה חתול רחוב, הוא יודע גם לחפש מישהי שיש לו כלפיה רגשות מסוימים. במילים אחרות, הרגשות הם תנאי סף, הם מבחן, הם משהו נצרך, לשאלה אם להתחתן איתה בלי קשר לשאלה מה נגזר משמים. יכול להיות שנגזר עליו משמים להתחתן עם מישהי שהוא שונא, כעונש על זה שכשהוא היה ילד הוא שיחק בכדור והפריע לזקנות לישון. אבל אז תהיה לו זוגיות גרועה ועדיף שימצא מישהי אחרת.

ולכן אני שוב חוזר ומדגיש את הנקודה - הרגשות הם נצרכים בשביל חתונה. הם לא הוראה משמים שהיא האחת. ולכן אדם שמרגיש רגשות מאפשרי חתונה כלפי הרבה בנות שונות, הוא במצב טוב יותר כי עכשיו הוא צריך פשוט לבחור, ובשבילך אניח שהבחירה שלו תשקף את מה שנגזר משמים

ואני לא מסכימה עם נקודת ההנחה שלך.

אני חושבת שנקודת ההנחה שלך היא הגמרא בתחילת סוטה שאומרת שארבעים יום לפני הוולד יוצאת בת קול ואומר בת פלוני לפלוני. (עכשיו אני אניח רגע בצד את העניין של בת קול - מכירה את תנורו של עכנאי? מסקנה: לא משנה מה בת הקול אומרת, משנה ת"ח קבעו).

האימרה הזאת בגמרא היא עצמה באה כסתירה לכך שזיווגו של אדם נקבע לפי מעשיו (ולא טרם היווצרו), ופותרת את המחלוקת בכך שאחד מתייחס לזיווג ראשון והשני לזיווג שני.

(יש הרבה מה להרחיב בכך ומקורות נוספים. אפשר להסתכל כאן)

אז אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שזיווגו הראשון של האדם נקבע ארבעים יום לפני יצירת הוולד, מה יקרה אם אותו זיווג מיועד שלי נפטר בגיל צעיר? נהרג ח"ו בתאונה? בצבא? ובכלל, מספר הבנים והבנות שנולדים לא שווה, אז בהכרח ישנה שארית...

להסתובב עם הידיעה שיש אדם אחד שנקבע לי משמיים שאתחתן איתו, זה משהו שאני לא יכולה לשאת אותו. אם לשם הייתי מכוונת, גם בעז"ה כשאחליט להתחתן עם מישהו כל הזמן הייתי אוכלת סרטים שאולי אני טועה בבחירה שלי ולא כיוונתי לדעת שמיים.

נקודת ההנחה שלי היא כמו שכתב ultracrepidam, יש מישהו שאיתו אבחר להקים בית, והבחירה בו תהפוך אותו לאחד הזה. כלומר, המעשה שלי של הבחירה הופך אותו לזיווג, ולא הקביעה משמיים. אני מאמינה בבחירה חופשית, ולא בדטרמינזם קבוע מראש.

אני לא מחפשת אותו, אלא את זה שנוכל ביחד להפוך לאחד ואחת ביחד. וכן, זה יכול לקרות עם יותר מאדם אחד.

ועוד משהו לגבי הלוגיקה:

יצאתי עם Y. הוא הרגיש XXX, אבל אני לא. לפי מה שכתבת, הוא מצא בי את הזיווג שלו. אבל זה לא הדדי. ומה עושים עם זה? הוא מפספס את הזיווג שלו?

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?