(שומרת לי. כל כך הרבה מחזיק בתוכו המשפט)

ושמעתי אותו פעם אחת וזהו.
לא זכרתי שמשם.

עדיין משפט עמוק ממש.

מקודם שמעתי וקפץ לי המשפט

בהחלט עמוק.
איכשהו הוא מתקשר לי עם החתימה שלי
שככ רוצים בשבילי דברים
ובלי לשים לב קצת מנסים 'לחיות במקומי' את החיים שלי
והמתסכל הוא שזה נעשה מאהבה..
אז אפילו אין לי מה לכעוס כי זה היה ממש מרצון טוב אבל בפועל זה פוגע ומכאיב ברמות 😐

ממש חזקה.
מסוג המשפטים שהולכים איתך בדרך ועולים כשצריך.

ונכון.
זה מתחבר ממש.
לפעמים אנחנו שוכחים שבמציאות שנקראת חיים, יש עדיין ערבוב כוחות, שאין שלמות.
והמשמעות של לחיות היא גם להיות חשופים לכאב, לפגיעות, ולהיות מוכנים לשלם מחירים על הבחירות שלנו בין רצונות שונים.
וזה שלנו. אף אחד לא יכול לקחת לנו את זה.
זה מה שהופך את החיים לשלנו.

יותר נכון, אחרים שרוצים להקל עלינו שוכחים. וזה יפה שהם דואגים ורוצים להקל, אבל זה לוקח לנו את החיות.

אנחנו הרי יודעים את זה מבפנים כל רגע.

התסכול הזה - ריק ומוסתר

יש בעולם דברים אמיתיים.

יש מידות, ערכים. חוכמה, אהדה, איכפתיות, גאווה, עשיית חסד. וכולי.

אלו דברים אמיתיים - הם קיימים ממש, במציאות.

אלו לא רק דברים שקיימים במציאות, הם אפילו נמדדים.

אפשר למדוד, כמה אדם שואף לחוכמה. כמה הוא שואף לאחריות. כמה הוא שואף לאיכפתיות. וכולי.

אפשר להתווכח על המדדים, אבל אין מחלוקת על כך שישנם מדדים, ושאנשים משתמשים בהם בתמידות, באופן יומיומי, וגם באופן לא יומיומי.

העובדה שהדברים האלו קיימים במציאות, כלומר - הערכים, הרעיונות - הם לא רק בכאילו - אלא הם קיימים ממש במציאות. זה נקרא טרסצנדנטיות.

יש את הקיום הטרנסצנדנטי. יש את היישום של הערך הטרנסצנדנטי בפועל. ויש את התחושה הרגשית שמודדת את הקיום הזה, את עצם קיומו, ואת המדד המדוייק המתאים, באיכות - סוג המדד, ובכמות - הגודל הנמדד.

יש את התרגום של זה - להתקיימות הערכים בתוך המצב האנושי. זה נקרא 'אקזיסטנציאליזם'. גם כאן, יש את הערכים האקזיסטנציאליזם כפי שהם קיימים, יש את היישום שלהם בפועל, ויש את היכולת למדוד.

יש את התרגום של זה - לסימבוליקה. זה נקרא 'מיסטיקה'. גם כאן, יש את הערכים הסימבוליים, יש את היישום שבאמצעותו משתמשים בערכים הסימבוליים, ויש את הסמלים הסימבוליים בעצמם, שהם המדדים של הערכים. הם הצורה הטהורה ביותר של המדדים.

'אמונה' - שייכת לפיסיקה הראשונה - אקזיסטנציאליזם. ולפיסקה האחרונה - סימבוליקה. הפיסקה האחרונה - סימבוליקה. כמו גם החלק השלישי בכל פיסקה - המדדים - זה נקרא: "שפיטה". ההתייחסות האקזיסנטציאליסטית - היא לא "שפיטה". היא "הבנה": מה יש ומה אין, ובאיזה צורות מילוליות אני משתמש בהקשר הזה.

לפעמים, אדם עשוי להסיר את האחריות - מעליו או מאחר - כדי לתת אותה על אדם שלישי. לפעמים - אדם שעושה כך, הוא לא קורא לזה בשם 'הסרת אחריות'. אלא הוא מחשיב את זה ל'האצלת אחריות', מסיבה זו או אחרת. אם הוא טעה, זה עלול להתגלגל אליו בחזרה, מכיוון שהעולם מקיים יחסי גומלין. זה לא יחסי גומלין של 'מאדים' ו'נוגה'. לא במובן הפשטני. זה יחסי גומלין, במובן של 'מערכת השמש'. יש מערכת שלמה - גשמית עם חוקי פיזיקה, רוחנית עם חוקים רוחניים - לא משנה ההגדרה. זה לא רק דבר שנמצא לבד.

אני אציין, שכידוע, כל מי שאני כותב אליו. יודע שהדברים מכוונים למי שכתבתי, ולא למישהו אחר. לפעמים, יש דברים, בתוכן, ובהקשר, שכוללים דברים שיכולים להיות, להיקרא באיזושהיא דרך עבור אדם אחר. וזה הכל בהתחשב במצב של המערכת הנ"ל, אבל זה, כלומר שום הבנה של מערכת, לא יכולה להיות מנותקת מהבנה סמוכה של מערכות נוספות, מקבילות, חופפות, סמוכות, קשורות-רחוקות, וכולי.

התפיסה הטרסצנדנטית, היא אובייקטיבית כפי שהיא. "בהחלט", כפי שנהגו להתנסח בספרי מדעי הרוח בעבר. כלומר "בהחלט"=לחלוטין.

התפיסה הסימבולית, היא כל כולה אסוציאטיבית.

כמובן, אי אפשר להגיע לתפיסה סימבולית נכונה והגיונית, אלא על סמך תפיסה טרנסצנדנטית נכונה.

התפיסה האקזיסטנציאליסטית, היא 'השראתית' - לפי ההקשר.

איפה הקץ' ' ?

תפיסה סימבולית, אפשר לאסוף פרט פרט.
תפיסה טרנסצנדנטית, אי אפשר לדעת אלא אם כן רואים את הדבר בשלמות.


כידוע, הבירור של פסיכולוגים בימינו הוא "סימבולי" ככל האפשר - כדי שזה יהיה "מדעי".

הלך מישהו לפסיכולוג. "בחן" אותו. אמר לו: התפיסה האסוציאטיבית שלך היא מושלמת. 100% לא-מציאותית.

לא מפתיע שהתחברת למשפט הזה.

כן? טוב כנראה שעם כמה שכתבתי על הקטע של לרצות בשביל מישהו זה באמת הופך להיות די ברור

מסתבר שזה מוטיב חוזר.

(מזכיר לי תגובה אחרת שלך שגרמה לי לתהות על זה לא מזמן לאחרונה)

איזו תגובה?

לשים כאן קישור?
(יש לי תחושה שזה לא יהיה לך נוח)

ממ אז לא... תודה על המחשבה!
ויכול במסר/שא כי סוקרנתי

הלוואי עליי

אבל להבין בכזאת בהירות? זה וואו

יש ברירה? לא.