היותנו רחמנים זו מעלתנו, וכניעתנו לאויבינו היא חסרוננו.

זה קצת מורכב.

מצד אחד, חז"ל אומרים "ויעש דוד שם", שטרח לקבור את הרוגי האויב ולכבדם. וכמדומני שעל אמציה אמרו שכיון שהרג עשרת אלפים אדומים באכזריות מיותרת, זאת היתה תחילת נפילתו.

מאידך, ברור שבאופן עקרוני אין חובה להציל את חייו של אויב.

לגבי רוצח סתם, יש פוסקים שאמרו שכיון ש"אין לו דמים" אז אין עליו חובת הצלה, אבל לדעתי זאת דעה יחידאה ובאופן עקרוני יש חובת הצלה גם על רוצח. גוי רוצח אולי זה אחרת, אבל אפילו בשבת מצילים גוי אז למה שכאן לא נאמר זאת.

האם אני מוטרד כאשר מאמצי ה"הצלה" כושלים? חלילה, אין לך באבוד רשעים רינה גדול מזה. אבל מאידך, בהיבט מסוים יש חובה מוסרית (והלכתית) להציל אותו גם אם עשר דקות אחר כך נגזור עליו גזר דין מוות כראוי לו.

מצילים כדי שלא לייצר איבה, על מנת שבמקרי הצורך שהם יצילו יהודים. כמובן שהנימוק הזה לא שייך ולא רלוונטי למחבל...

זה ישנה את עמדתך?

כי יש מצב שזה כך

א. כי אין מצב שזה ככה

ב. כי הצלתו תעודד טרור, ומאי חזית 

אולי תתחלפי עם המפכ"ל החוליגן שלנו?

בכל אופן, ביום חול אין ספק שמצילים אותו, גם אם הוא עובד עבודה זרה גמור.

אמנם בגמרא יש לו דין מורידים ולא מעלין, אבל לדעתי זה לא נהוג היום

"זאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבוית"ש"

אין שום מורכבות לגבי הריגת האויב.

עם זאת חז"ל מציינים שלאחר שנהרג יש לקוברו בכבוד.

זה הכל, חד וחלק.

כל השאר והמורכבות היא לגבי סתם גוי, שאין לנו איתו מלחמה. וכפי שהערתי כאן: וזה דווקא ב"אין בינינו ובינם מלחמה" - צעירים מעל עשרים

(התרבות שאנחנו חיים בה גורמת לנו לחשוב ש"אין מצב שזה ככה, בטח יש מורכבות...". אבל האמת היא שהתורה יותר החלטית, ולא פוחדת מפוליטיקליקורקט... אין באמת שום סיבה אמיתית ותורנית להרגיש "מורכבות" ביחס לצורך להרוג את האויב)

הגבול בין צדק לאכזריות הוא אכן דבר שצריך לזכור אותו - אבל התורה לימדה אותנו היכן הוא עובר. ובכל מצב - הוא עובר מעבר להכרה הבסיסית בזה שצריך להרוג אותם. ואת, בתגובתך לעיל, פקפקת בצורך הזה עצמו עד כמה שהבנתי, אני אשמח באמת אם טעיתי, ואשמח עוד יותר אם תוכלי להסביר במה בדיוק טעיתי.

לגבי ההשפעה על הנפש - זה אכן חשש כבד, עד שהתורה ראתה לנכון להבטיח: "ונתן לך רחמים וריחמך", כלומר - ישנה הבטחה אלוקית, שאף על פי שכל מעשה הרג אמור לטשטש את הרתיעה הנפשית משפיכת דם, במקרים שההרג הוא בשם התורה הקב"ה ישפיע השפעת רחמים נגדית שתאזן את הקלקול שיכול היה להיווצר.

וזה בדיוק מה המתארים חז"ל לגבי דוד המלך ע"ה, שבמלחמה היה גיבור וסוער, ובתורה (וחסד וכו' וכו') היה עדין מאין כמוהו. למרות שלכאורה זה תמוה, כיצד יכול אדם אחד להכיל מורכבות כזו, ובדרך הטבע בהכרח שהפעולות שלו יחספסו אותו. אבל זהו, שלא...

ולכן אולי כדאי שיימנעו מזה.

בטח שמלדבר על זה אין הבטחה של "ונתן לך רחמים וריחמך", ולכן אם אתה רוצה לירות, תירה, אל תדבר.

וכן, לא בכל סיטואציה בכל רגע צריך להרוג אותם. זה תלוי בהחלטה מבצעית (והחלטה מבצעית שגויה צריך לקיים)

ומי נתן לך את הסמכות לשחרר אנשים מקיום מצוות? או דאזלת לטעמך, ש"יש מספיק מצוות, זו מיותרת"...

ברוח הימים, אין לנו אלא לצטט את דברי מרא דשמעתתא רבינו יונה: "כי אם אמור יאמר העבד לרבו, כל אשר תאמר אלי אעשה - חוץ מדבר אחד. כבר פרק עול אדוניו מעליו, ואת פושעים נמנה, וגדול עוונו מנשוא".

מלדבר על קיום מצוות אפשר לקבל רק יראת שמים. וכששומעים סילוף תורה צריך להעמיד אמת על תילה. תנוח דעתך.

מעבר לערכי המלחמה והלאום להם רמזתי כאן: סתם אחד רנדומלי כדוגמה יפה לדרך חיים תורנית: - צעירים מעל עשרים

ההבנה שהם לא ינצלו תיצור הרתעה, זו משוואה מאוד פשוטה.

את זוכרת במה קידש דוד את מיכל?

אגב הגמרא אומרת שכמובן הקידושין היו בפרוטה והיה דיון הלכתי האם מיכל הבינה את זה ובמה היא התכוונה להתקדש

הכוונה כמובן שהוא שיסף אותם כראוי.

וזו גדלותו. וזו רוממותו.

שידע שמלחמה היא מלחמה.

ראשית חורבנו של עם היא כשהוא מתחיל לפקפק במוסריות מלחמתו באוייביו.

כואב שזה מחלחל לתוככנו פנימה, ועוד במעטפת של תורה...

אז אם יש? - כן מסבבים להם מיתה. נהדר.

@ultracrepidam, @מדרשיסטית20

ואני חושב שזה מוסכם על כל הפוסקים בני זמננו, שדין "לא מעלין" לא נוהג היום

ואני באמת לא מבין את הלהט להרוג להשמיד ולאבד בריותיו של הקב"ה.

גם את מי שמותר להרוג, חבל שבאנו לידי כך.

אין לי בעיה עם להרוג מישהו נקודתית (או הרבה אנשים) כחלק משיקול צבאי, הרתעתי, מה שיהיה.

אבל אני כן חושב שאין צורך לראות בזה פסגת השאיפות. לא נאמר "מה הוא קנא ונוקם ובעל חמה אף אתה היה קנא ונוקם ובעל חמה". צריך פה ושם, יש שיקול צבאי, אז מותר לגמרי. ובשעה שידינו תקיפה, אפילו אפשר לנהוג כדעת הרמב"ם להכריח כל באי עולם לקבל שבע מצוות או שיהרגו. אבל יש לנו כל כך הרבה מצוות להתעסק בהן, שלהרוג ערבים זה באמת משהו שעדיף להשאיר למקצוענים.

אני לא מוכן לקבל גישה של "סתם ההלכה הזו לא באה לנו בטוב". ההלכה באה עם מערכת כללים, בין הכללים ישנם כללים שבתקופות מסויימות אכן מתממשים. אבל סתם לפטור הלכות ב"לא נהוג" ובכל מיני שיקולי מוסר מערבי נאור, זו הפקרות. מחר נחליט שגם לא נאור לא לשתות סתם יינם, אז נתיר גם את זה?

השורה השניה שלך היא דמגוגיה במלוא עוזה. אני ממש מצר על ליבך הרחום שלא עומד בצער של להרוג בריותיו של הקב"ה, אבל הלהט אינו "להשמיד להרוג ולאבד", אלא להט לקיים את דברו של הקב"ה. גם אם דברו הוא להרוג את בריותיו. וב"ה שיש לי אותו ושאני מבין אותו.... על מי שחושב אחרת צווח כבר שמואל הרמתי "החפץ לה' בעלות וזבחים כשמע בקול ה' הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים, כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר יען מאסת את דבר ה'".

כן, אני מבין שזה נורא מלטף את האגו להציג את מי שלא משחק משחקים עם הציווי האלוהי כבהמי, בעל "להט להרוג להשמיד ולאבד", ולא סתם אלא את "בריותיו של הקב"ה", וואו, איזו דבייקוס... אבל בין זה לבין דיון תורני אמיתי וכנה, המתבטל לרצון ה' ולתורתו, אין כלום.

והאמת היא, שזה לא נובע מרחמים על בריותיו של הקב"ה, אלא מהשורה שבה סיימת את הודעתך, שעליה אמרו חז"ל: "כל האומר מצוה זו נאה ומצווה זו אינה נאה, מצווה זו קלה ומצוהו זו חמורה"... ואת דברי רבינו יונה על דיבורים כאלו ציטטתי לעיל (כן? מי לדוגמה לא ראוי? - צעירים מעל עשרים)

לך יש מספיק מצוות להתעסק בהם? לבריאות. אני בנתיים משתדל לעשות מה שאלוקים אמר לי, ולא לנסות לשנות לו את התכניות. וכן, לשאיפה הזו למלאות את רצונו יש בי בהחלט "להט", כדבריך. להט מבורך ונכבד, אשריי ומה טוב חלקי. אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.

גם אם יש חובה מוסרית או כדאיות אסטרטגית לרפא גוי רוצח, יש הבדל בין החלטה לטפל בו רפואית לבין דאגה לשלומו.

התעוררה בבית החולים וגילתה את המחבל לידה | ערוץ ７

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.