היותנו רחמנים זו מעלתנו, וכניעתנו לאויבינו היא חסרוננו.

זה קצת מורכב.

מצד אחד, חז"ל אומרים "ויעש דוד שם", שטרח לקבור את הרוגי האויב ולכבדם. וכמדומני שעל אמציה אמרו שכיון שהרג עשרת אלפים אדומים באכזריות מיותרת, זאת היתה תחילת נפילתו.

מאידך, ברור שבאופן עקרוני אין חובה להציל את חייו של אויב.

לגבי רוצח סתם, יש פוסקים שאמרו שכיון ש"אין לו דמים" אז אין עליו חובת הצלה, אבל לדעתי זאת דעה יחידאה ובאופן עקרוני יש חובת הצלה גם על רוצח. גוי רוצח אולי זה אחרת, אבל אפילו בשבת מצילים גוי אז למה שכאן לא נאמר זאת.

האם אני מוטרד כאשר מאמצי ה"הצלה" כושלים? חלילה, אין לך באבוד רשעים רינה גדול מזה. אבל מאידך, בהיבט מסוים יש חובה מוסרית (והלכתית) להציל אותו גם אם עשר דקות אחר כך נגזור עליו גזר דין מוות כראוי לו.

מצילים כדי שלא לייצר איבה, על מנת שבמקרי הצורך שהם יצילו יהודים. כמובן שהנימוק הזה לא שייך ולא רלוונטי למחבל...

זה ישנה את עמדתך?

כי יש מצב שזה כך

א. כי אין מצב שזה ככה

ב. כי הצלתו תעודד טרור, ומאי חזית 

אולי תתחלפי עם המפכ"ל החוליגן שלנו?

בכל אופן, ביום חול אין ספק שמצילים אותו, גם אם הוא עובד עבודה זרה גמור.

אמנם בגמרא יש לו דין מורידים ולא מעלין, אבל לדעתי זה לא נהוג היום

"זאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבוית"ש"

אין שום מורכבות לגבי הריגת האויב.

עם זאת חז"ל מציינים שלאחר שנהרג יש לקוברו בכבוד.

זה הכל, חד וחלק.

כל השאר והמורכבות היא לגבי סתם גוי, שאין לנו איתו מלחמה. וכפי שהערתי כאן: וזה דווקא ב"אין בינינו ובינם מלחמה" - צעירים מעל עשרים

(התרבות שאנחנו חיים בה גורמת לנו לחשוב ש"אין מצב שזה ככה, בטח יש מורכבות...". אבל האמת היא שהתורה יותר החלטית, ולא פוחדת מפוליטיקליקורקט... אין באמת שום סיבה אמיתית ותורנית להרגיש "מורכבות" ביחס לצורך להרוג את האויב)

הגבול בין צדק לאכזריות הוא אכן דבר שצריך לזכור אותו - אבל התורה לימדה אותנו היכן הוא עובר. ובכל מצב - הוא עובר מעבר להכרה הבסיסית בזה שצריך להרוג אותם. ואת, בתגובתך לעיל, פקפקת בצורך הזה עצמו עד כמה שהבנתי, אני אשמח באמת אם טעיתי, ואשמח עוד יותר אם תוכלי להסביר במה בדיוק טעיתי.

לגבי ההשפעה על הנפש - זה אכן חשש כבד, עד שהתורה ראתה לנכון להבטיח: "ונתן לך רחמים וריחמך", כלומר - ישנה הבטחה אלוקית, שאף על פי שכל מעשה הרג אמור לטשטש את הרתיעה הנפשית משפיכת דם, במקרים שההרג הוא בשם התורה הקב"ה ישפיע השפעת רחמים נגדית שתאזן את הקלקול שיכול היה להיווצר.

וזה בדיוק מה המתארים חז"ל לגבי דוד המלך ע"ה, שבמלחמה היה גיבור וסוער, ובתורה (וחסד וכו' וכו') היה עדין מאין כמוהו. למרות שלכאורה זה תמוה, כיצד יכול אדם אחד להכיל מורכבות כזו, ובדרך הטבע בהכרח שהפעולות שלו יחספסו אותו. אבל זהו, שלא...

ולכן אולי כדאי שיימנעו מזה.

בטח שמלדבר על זה אין הבטחה של "ונתן לך רחמים וריחמך", ולכן אם אתה רוצה לירות, תירה, אל תדבר.

וכן, לא בכל סיטואציה בכל רגע צריך להרוג אותם. זה תלוי בהחלטה מבצעית (והחלטה מבצעית שגויה צריך לקיים)

ומי נתן לך את הסמכות לשחרר אנשים מקיום מצוות? או דאזלת לטעמך, ש"יש מספיק מצוות, זו מיותרת"...

ברוח הימים, אין לנו אלא לצטט את דברי מרא דשמעתתא רבינו יונה: "כי אם אמור יאמר העבד לרבו, כל אשר תאמר אלי אעשה - חוץ מדבר אחד. כבר פרק עול אדוניו מעליו, ואת פושעים נמנה, וגדול עוונו מנשוא".

מלדבר על קיום מצוות אפשר לקבל רק יראת שמים. וכששומעים סילוף תורה צריך להעמיד אמת על תילה. תנוח דעתך.

מעבר לערכי המלחמה והלאום להם רמזתי כאן: סתם אחד רנדומלי כדוגמה יפה לדרך חיים תורנית: - צעירים מעל עשרים

ההבנה שהם לא ינצלו תיצור הרתעה, זו משוואה מאוד פשוטה.

את זוכרת במה קידש דוד את מיכל?

אגב הגמרא אומרת שכמובן הקידושין היו בפרוטה והיה דיון הלכתי האם מיכל הבינה את זה ובמה היא התכוונה להתקדש

הכוונה כמובן שהוא שיסף אותם כראוי.

וזו גדלותו. וזו רוממותו.

שידע שמלחמה היא מלחמה.

ראשית חורבנו של עם היא כשהוא מתחיל לפקפק במוסריות מלחמתו באוייביו.

כואב שזה מחלחל לתוככנו פנימה, ועוד במעטפת של תורה...

אז אם יש? - כן מסבבים להם מיתה. נהדר.

@ultracrepidam, @מדרשיסטית20

ואני חושב שזה מוסכם על כל הפוסקים בני זמננו, שדין "לא מעלין" לא נוהג היום

ואני באמת לא מבין את הלהט להרוג להשמיד ולאבד בריותיו של הקב"ה.

גם את מי שמותר להרוג, חבל שבאנו לידי כך.

אין לי בעיה עם להרוג מישהו נקודתית (או הרבה אנשים) כחלק משיקול צבאי, הרתעתי, מה שיהיה.

אבל אני כן חושב שאין צורך לראות בזה פסגת השאיפות. לא נאמר "מה הוא קנא ונוקם ובעל חמה אף אתה היה קנא ונוקם ובעל חמה". צריך פה ושם, יש שיקול צבאי, אז מותר לגמרי. ובשעה שידינו תקיפה, אפילו אפשר לנהוג כדעת הרמב"ם להכריח כל באי עולם לקבל שבע מצוות או שיהרגו. אבל יש לנו כל כך הרבה מצוות להתעסק בהן, שלהרוג ערבים זה באמת משהו שעדיף להשאיר למקצוענים.

אני לא מוכן לקבל גישה של "סתם ההלכה הזו לא באה לנו בטוב". ההלכה באה עם מערכת כללים, בין הכללים ישנם כללים שבתקופות מסויימות אכן מתממשים. אבל סתם לפטור הלכות ב"לא נהוג" ובכל מיני שיקולי מוסר מערבי נאור, זו הפקרות. מחר נחליט שגם לא נאור לא לשתות סתם יינם, אז נתיר גם את זה?

השורה השניה שלך היא דמגוגיה במלוא עוזה. אני ממש מצר על ליבך הרחום שלא עומד בצער של להרוג בריותיו של הקב"ה, אבל הלהט אינו "להשמיד להרוג ולאבד", אלא להט לקיים את דברו של הקב"ה. גם אם דברו הוא להרוג את בריותיו. וב"ה שיש לי אותו ושאני מבין אותו.... על מי שחושב אחרת צווח כבר שמואל הרמתי "החפץ לה' בעלות וזבחים כשמע בקול ה' הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים, כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר יען מאסת את דבר ה'".

כן, אני מבין שזה נורא מלטף את האגו להציג את מי שלא משחק משחקים עם הציווי האלוהי כבהמי, בעל "להט להרוג להשמיד ולאבד", ולא סתם אלא את "בריותיו של הקב"ה", וואו, איזו דבייקוס... אבל בין זה לבין דיון תורני אמיתי וכנה, המתבטל לרצון ה' ולתורתו, אין כלום.

והאמת היא, שזה לא נובע מרחמים על בריותיו של הקב"ה, אלא מהשורה שבה סיימת את הודעתך, שעליה אמרו חז"ל: "כל האומר מצוה זו נאה ומצווה זו אינה נאה, מצווה זו קלה ומצוהו זו חמורה"... ואת דברי רבינו יונה על דיבורים כאלו ציטטתי לעיל (כן? מי לדוגמה לא ראוי? - צעירים מעל עשרים)

לך יש מספיק מצוות להתעסק בהם? לבריאות. אני בנתיים משתדל לעשות מה שאלוקים אמר לי, ולא לנסות לשנות לו את התכניות. וכן, לשאיפה הזו למלאות את רצונו יש בי בהחלט "להט", כדבריך. להט מבורך ונכבד, אשריי ומה טוב חלקי. אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.

גם אם יש חובה מוסרית או כדאיות אסטרטגית לרפא גוי רוצח, יש הבדל בין החלטה לטפל בו רפואית לבין דאגה לשלומו.

התעוררה בבית החולים וגילתה את המחבל לידה | ערוץ ７

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי